הדפסה

אהרוני נ' זיטלבך

בפני
כב' ס' הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג

המערערת
שרה אהרוני-עו"ד

נגד

המשיב
אברהם דרור זיטלבך, ת"ז XXXX609

בשם המערערת: עו"ד הגב' שרה גולדין
בשם המשיב: עו"ד הגב' טלי רונן

פסק-דין

1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד) מיום 6/1/2013 בתיק ת"א 46528-12-10, אשר קיבל בחלקה את תביעת המערערת לתשלום שכר טרחת עורך דין, וחייב את המשיב לשלם לה סך של 20,930.70 ₪ נכון ליום 7/11/10 ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

2. המערערת, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין בסכום של 118,362 ₪ נכון ליום 28/12/2010, בגין ייצוג המשיב בהליכים משפטיים.

3. בין המשיב שהוא יליד 26/11/1947 לבין אחיו - מר צבי זיטלבך, כחייב (להלן: החייב) ניתן ביום 13/6/93 פסק דין על דרך הפשרה במסגרת ת"א 1054/90. על-פי פסק הדין התחייבה חברה בשם: "ל.א. זיטלבך להעסיק את המשיב ולשלם לו משכורת, ואם לא תעשה כן כי אז יהיה על החייב לשלם למשיב סכום חודשי של 2,000 ₪ בערכי קרן, עד הגיעו לגיל 65 (נובמבר 2012) (להלן: פסה"ד המחייב).
באותו הליך היה המשיב מיוצג על ידי עו"ד מועלם.

מאחר שהמשיב לא הועסק על ידי החברה, היה על החייב לבצע תשלום חודשי. אין חולק כי עד לחודש מאי 2006 שילם החייב את הסכומים שהתחייב בהם מכוח פסה"ד המחייב.
משהופסק התשלום היה צורך לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. עו"ד מועלם שלא עוסק בהליכי הוצל"פ, הפנה את המשיב לטיפול המערערת.
המשיב ואשתו נפגשו עם המערערת והוסכם בעל-פה על גביית חוב הפיגורים ועל הסכם שכר הטרחה, כאשר לעניין תוכן המוסכם, חלוקים הצדדים.

4. ביום 22/1/08 פתחה המערערת בשם המשיב הליכים לגביית חוב הפיגורים על סכום של 167,903 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ 02-XX532-08-8, לרבות הטלת עיקולים. החייב הגיש טענת "פרעתי" ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ.

בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצל"פ, הותנה עיכוב הליכי הוצל"פ בהפקדת ערבות בנקאית על מלוא סכום החוב.

5. על החלטה זו הגיש החייב בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 32132/08). המשיב היה מיוצג שם על ידי המערערת. ב-30/4/08 התקיים דיון בערעור ובמסגרתו - בהמלצת בית המשפט - הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה).

6. על פי הסכם הפשרה ההליכים בתיק ההוצל"פ יעוכבו עד להכרעה בטענת "פרעתי" בתנאי שהחייב יפקיד ערבות בנקאית בגובה מחצית סכום החוב. ואכן הופקדה ערבות בנקאית ע"ס 97,662 ₪ וההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי מיום 1/6/08 ישלם החייב לנתבע סך של 2,000 ₪ לחודש בצירוף הפרשי הצמדה.

7. בהחלטה מיום 11/5/09 דחתה רשמת ההוצל"פ יפעת מישורי (כתוארה אז) טענת "פרעתי" של החייב וכן טענת קיזוז. החייב הגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שר). בהחלטה שניתנה בערעור (פסק דין מיום 22/7/09) הורה בית המשפט להחזיר את התיק לדיון בפני הרשמת בטענת "פרעתי" (עש"א 14994-05-09).

ביום 20/10/10 הודיע המשיב לחייב עם העתק למערערת, באמצעות עו"ד טלי רונן, כי התשלום החודשי שעליו לשלם, לא ישולם עוד בצ'ק באמצעות המערערת, אלא ישירות למשיב (נספח ח').

במקביל הגיש החייב תביעה כספית נגד המשיב בבית משפט לענייני משפחה בחיפה בתיק תמ"ש 22231-09-08 ובמסגרתה ביקש לעכב את הליכי הוצל"פ. בית משפט לענייני משפחה (כב' השופטת אלה מירז) נעתרה לבקשה בהחלטה מיום 19/5/10.
משהובא הדבר לידיעת המערערת, פנתה למשיב באמצעות באת-כוחו עו"ד טלי רונן, וביקשה עזרתו לביטול ההחלטה, כדי שהמערערת תוכל להמשיך ולפעול במסגרת תיק ההוצל"פ לסילוק חובו של החייב על-פי פסה"ד המחייב. בסופו של דבר נאלצה המערערת להגיש הבקשה ללא עזרת המשיב. בקשתה נדחתה והליכי הוצל"פ עוכבו, מכוח צו שניתן על ידי בית משפט לענייני משפחה.

8. על-פי תצהיר המשיב שהוגש בתיק ההוצל"פ (תצהיר שאומת ביום 11/3/08 בפניי המערערת) עמד סכום יתרת החוב של החייב נכון לינואר 2008 על סך 170,868 ₪ (סעיף 6ד) ונכון למרס 2008 ע"ס 181,253 ₪ (סעיף 6ד פסקה שנייה, לתצהיר).

בהסתמך על התצהיר הנ"ל, על החייב היה לשלם סכום נוסף לחוב הפיגורים האמור, שהוא סכום של 272,310 ₪ עד לחודש נובמבר 2012 (עד הגיע המשיב לגיל 65), כאשר החישוב מבוסס על תשלום חודשי משוערך של 4,695 X 58 חודשים.

פסה"ד של הערכאה הדיונית:
9. בית משפט קמא קבע כי לא היה הסכם שכר טרחה בכתב, וכי לא הייתה מניעה כי ייערך בעל-פה. ואולם, בית המשפט חזר והדגיש את החשיבות שהסכם שכ"ט עו"ד ייערך בכתב, בכלל, וכאשר המשיב הודיע למערער כי הוא אדם דיסלקטי, בפרט.

בהתייחס לתוכן הסכם שכר הטרחה, עמד בית המשפט על ההבחנה בין חוב הפיגורים, שהוא החוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ ביום 22/1/08 (להלן: חוב הפיגורים), לבין התשלומים החודשיים והשוטפים (להלן: התשלומים השוטפים).

בית משפט השלום בחן את כתב התביעה שהוגש (סע' 6), את תצהיר עדותה הראשית של המערערת לעומת גרסה מאוחרת שהציגה והגיע למסקנה שבשלבים הראשונים של ההליכים ציינה המערערת כי שיעור שכה"ט המוסכם עמד על 20%, ואולם הסכמה זו נגעה רק לחוב הפיגורים. רק בשלב מאוחר יותר שינתה המערערת גרסתה ואמרה כי ישולם לה שיעור של 20% מכל סכום שהתקבל בגין פסה"ד שהוגש בתיק ההוצל"פ - 20% מתוך הגבייה בפועל, ולא רק מיתרת החוב בתיק ההוצל"פ.

10. עוד הצביע בית משפט קמא על העדר עקביות בגרסת המערערת בנוגע לתוכן הסכם שכה"ט, וזאת כאשר מצד אחד טענה המערערת כי היא זכאית לתבוע 20% מכל סכום שתגבה ומצד שני טענה כי היא זכאית ל-20% מיתרת החוב בתיק ההוצל"פ, בין אם מדובר בחוב שנגבה ובין אם לאו.

על-פי פסק הדין שניתן הסכם שכר הטרחה זיכה את המערערת בשכר עבור חוב הפיגורים בלבד מתוך סכום הגבייה בפועל ולא מתוך יתרת החוב שבתיק ההוצל"פ.
עוד נקבע כי המשיב שילם למערערת סך של 2,500 ₪ ביום 23/1/08 עבור הוצאות ואגרה לצורך פתיחת תיק ההוצל"פ, סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ מיום 9/3/08 עבור ייצוגו בטענת "פרעתי" ועוד סכום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ביום 18/8/08.
11. לפיכך קבע בית המשפט כי בהתאם להסכם שכה"ט אליו הגיעו הצדדים, על המשיב לשלם למערערת שכר טרחה בשיעור 20% בתוספת מע"מ מתוך הגבייה בפועל מחוב הפיגורים, וכי זכאית המערערת לממש את הזכות האמורה - 20% בתוספת מע"מ - בהתייחס לסכום הערבות הבנקאית בלבד - סך של 22,857.9 ₪. מסכום זה הופחת סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ששילם המשיב למערערת, ובסה"כ סכום משוערך למועד מתן פסה"ד של 20,930.7 ₪ ועוד הוצאות משפט ומע"מ.

טיעוני בעלי הדין:
12. לטענת המערערת, פנה אליה המשיב בשנת 2007 כדי שתייצג אותו בהליכי הוצל"פ, כאשר אלה כוללים את מלוא הסכומים על פי פסה"ד המחייב . פסק דין זה כלל הן את סכום הפיגורים והן את מלוא התשלומים השוטפים. זאת ועוד, הייתה הסכמה של הצדדים כי גם התשלומים השוטפים ישולמו ישירות למערערת, באופן שתוכל להמשיך ולגבות את חלקה בשכה"ט אשר הוסכם שיהיה בשיעור של 20%.

13. מנגד, טען המשיב כי הסכם שכה"ט ככל שהיה התייחס לחוב הפיגורים בלבד, ולכן התשלומים החודשיים אינם מהווים חלק מתיק ההוצל"פ, ורשאי היה לגבות אותם מחוץ לתיק ההוצל"פ ולקבלם ישירות מאת החייב.

דיון ומסקנות:
14. עיון בכלל הראיות שהוצגו מוביל לדעתי למסקנה - על אף שהמערערת לא הציגה גרסה עקבית וברורה במהלך ניהול ההליכים בבית משפט קמא - לפיה ההתחייבות מלכתחילה הייתה לגבות את מלוא הסכום על-פי פסה"ד המחייב - הן חוב הפיגורים והן חוב התשלומים השוטפים - וככול שהמערערת תהא הגורם יוזם הגבייה וביצועה, יגבה שכה"ט בשיעור של 20% כשהמערערת תהיה זכאית לפירעונו במועד הגבייה.

המערערת אף חזרה והביאה תוכנו של הסדר זה לידיעת המשיב במהלך ההליכים שננקטו על ידה לצורך גביית מלוא החוב.

יחד עם זאת וכפי שיפורט בהמשך, למרות שהסכם שכר הטרחה המקורי היה לגביית מלוא החוב על-פי פסה"ד המחייב – הן לגבי חוב הפיגורים והן לגבי התשלומים השוטפים, במהלך ההתנהלות בין הצדדים הסכימה המערערת להתפשר על סכומים נמוכים מאלה, ולהסתפק בסכום החוב שבתיק ההוצל"פ.
על אף שהחייב לא עמד בהסדר הפשרה ולא אפשר לה לממש את גביית שכה"ט המוסכם במועד מוקדם, אין מקום להורות על ביטולו של אותו הסדר פשרה, ויש לזכות את המערערת במלוא שכר הטרחה המוסכם, כאשר סכום החוב הקובע, הוא סכום החוב על-פי המוסכם בהסדר הפשרה.

15. בהתייחס להסכם שכה"ט המקורי, תיק הוצל"פ נפתח כאמור, לצורך גביית מלוא החוב מהחייב מכוח פסה"ד המחייב, הן על חוב הפיגורים עד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ, והן לגבי התשלומים החודשיים - ככול שאלה ישולמו כתוצאה מההליכים בהם תנקוט המערערת - ובלבד שאלה יבוצעו וישולמו בפועל לידי המשיב, ללא קשר לאופן גבייתם. כך שהעובדה שחלק מהתשלומים בוצעו ישירות על ידי החייב למשיב, שלא באמצעות המערערת, לא היה בה לכאורה - בהעדר הסדר אחר - כדי לשנות מן ההסכם המקורי.

העובדה שהחוב בתיק ההוצל"פ באותה העת עודכן על פי מועד פתיחת התיק, לא היה בה כדי לשנות את מהות ההסכם - גביית החוב הכולל על פי פסה"ד המחייב.

מכאן שמלכתחילה היה צריך תיק ההוצל"פ להתעדכן בנוגע לחוב המצטבר בניכוי התשלומים המבוצעים, גם לגבי התשלומים השוטפים והעתידיים, ככל שהחייב לא ביצע את תשלום החיובים שהוטלו עליו.

16. מסקנות אלה נתמכות גם בראיות שהוצגו מטעם המשיב: מתצהיר המשיב שהוגש בתיק ההוצל"פ 02-XX532-08-8 עולה שהחייב היה צריך לשלם למשיב הן את חוב הפיגורים שעמד נכון למרץ 2008 על 181,253 ₪ ועוד סכום של 272,310 ₪, והחוב דיבר על שני הסכומים (סעיפים 8 ו- 9 לתצהיר).

לכך יש לצרף את התצהיר של עו"ד מועלם אשר הבהיר כי המשיב הופנה למערערת לצורך "גביית החוב על פי פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ולאחר שהחייב צבי צייטלבך הפסיק לשלם את התשלומים החודשיים החלים עליו על פי פסק הדין".

עוד הצהיר עו"ד מועלם, כי לאחר הפגישה שהייתה בין בני הזוג צייטלבך למערערת במסגרתה הבהירה המערערת כי שכר הטרחה שהיא דורשת הוא 20% + מע"מ, בני הזוג ביקשו התערבותו והוא סירב.
לאחר מכן היו פגישות נוספות בין עו"ד מועלם לבני הזוג צייטלבך, ובמסגרת אותן פגישות נוספות לא הועלתה עוד כל טענה בנושא.
מכאן שהמשיב ידע מהו תוכנו של הסכם שכה"ט.
רק לאחר שהמערערת עמדה על זכותה לגבות את שכרה, בחר המשיב להפריד בין חוב הפיגורים לתשלומים השוטפים. בפרוטוקול בית המשפט מיום 17/10/12 במסגרת חקירת המשיב, הודה המשיב שהוא קיבל מאחיו נכון לאותו מועד 260,000 ₪ ואולם טען שיש להפריד בין תיק הוצל"פ לבין תשלום חודשי שזכה לו בהליך שבו יוצג על ידי עו"ד מועלם. משהופסק ביצוע התשלומים החודשיים, הופנה למימוש החוב למערערת.

למרות הניסיון להבחין בין החוב לעבר לבין התשלומים השוטפים, ההתייחסות לנושא בעדות המשיב הייתה שונה:
"ש. אתה מסכים אתי שאם התובעת (המערערת - ש' ו') הייתה מצליחה להוציא עבורך כספים היה מגיע לה שכר טרחה של 20% + מע"מ מכל סכום שהיא גבתה?
ת. בהחלט מגיע שכר טרחה. לא אמרתי של 20 אחוז. אני לא יודע כמה מגיע לה שכר טרחה זה לפי בית המשפט. נאמר בהתחלה שהיא רוצה 20 אחוז, היא אמרה שבית המשפט נותן סכום והיתרה היא ביקשה שאנחנו נשלים אבל לא קבענו את זה ולא סגרנו את זה" (עמ' 32 ש' 34-20).

בתצהיר נוסף שהגיש המשיב במסגרת ת"א 46526-12-10 בבית משפט השלום בחיפה אומר המשיב בסע' 3 לתצהירו:
"למיטב זיכרוני פנינו אני ואשתי זיטלבך נעמי- בשנת 2007 לעו"ד ציון מועלם לאחר שקיבלנו המלצה, לצורך בדיקת אפשרות ביצוע פסק דין שניתן כנגד אחי כלפיי על ידי בית המשפט המחוזי מיום 13/6/93 וזאת לאחר שאחי הפסיק לקיים את מחויבתו על פי סעיף 2 לפסק הדין - מחויבותו האישית לתשלום חודשי ששולם לי משנת 2007 עד 2006 ואז הופסק למספר חודשים".

במהותם של הדברים, המשיב פנה אל המערערת כדי שתגבה את מלוא החיוב על פי פסה"ד המחייב. פסה"ד כולל חיוב בתשלומים חודשיים, הן לעבר והן לעתיד.

המשיב הודה בפרוטוקול בית המשפט מיום 17/10/12 כי הוא קיבל מאחיו 260,000 ₪. אומנם תחילת התשלום נעשתה על ידי החייב עוד קודם לתחילת טיפולה של המערערת בתיק. ואולם החייב הפסיק את התשלומים ב-2006. ב-2008 היה חוב פיגורים אך היה גם צורך לגבות את התשלום החודשי השוטף והעתידי.

בסע' 11 לתצהירו של המשיב אומר המשיב:
"ואילו השכר שלה האמיתי אמור להיות אחוז מהסכום שתגבה עבורי...",
וזאת יש להבין ללא קשר אם מדובר בתשלום חוב פיגורים או חוב שוטף או עתידי.

עוד אין להתעלם מן העובדה שמלכתחילה הוסכם כי התשלומים השוטפים יועברו אף הם לידי המערערת.

17. המסקנה המתבקשת מתצהירו של המשיב, כי על המערערת היה לגבות את מלוא החוב על פי פסה"ד המחייב. המערער דיבר על חוב ולא רק על פיגורים. החוב כלל הן את חוב הפיגורים לעבר והן את התשלומים הנוספים החודשיים שעל החייב היה לשלם.

18. המערערת חזרה ועמדה על חיוב המשיב לשלם לה שכר טרחה בנוגע לכל סכום חוב על פי פסה"ד המחייב, כאשר מדובר על מלוא החוב בתיק ההוצל"פ, כנראה כפי שהיה אמור להתעדכן במקביל לביצוע התשלומים בפועל.

העובדה שהמערערת הסכימה כי התשלומים השוטפים יבוצעו ישירות למשיב - בין אם בשל האמון שנתנה בו ובין בשל התחשבות במצבו - הרי שאין לראות בכך בלבד נימוק לאי קבלת עדותה כי הסכם שכ"ט התייחס לכלל עבודתה של המערערת. חזקה היא שאין עורך דין עושה עבודתו בחינם.
העובדה שהמערערת עצמה לא כללה בתיק ההוצל"פ את התשלומים השוטפים, אין בה כדי לבסס את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא. כאשר בוצעו תשלומים בעקבות ההליכים שננקטו על ידי המערערת ללא צורך בפתיחת תיק הוצל"פ, עדיין זכאית המערערת לשכרה בגין אותם הליכים.

19. למרות האמור, הסכימה המערערת לוותר על חלק משכה"ט המוסכם, כדי לאפשר גבייה מיידית. עובר למועד בו הסכימה המערערת בשם המשיב להסכם פשרה בפני כב' השופטת נתנאל-שרון (תיק בר"ע 32132/08, על פי פסק דין שניתן ביום 1/6/08), ומשעלו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לזכאות המערערת לשכ"ט מכלל חובו של החייב, הסכימה המערערת כמפורט במכתב ששלחה ביום 11/8/08 וכנזכר בתצהיר שהוגש מטעמה לצורך ההליך שהתברר בפני בית משפט קמא (תצהיר שאומת ביום 14/3/12) לוותר על שכה"ט מכלל סכום החוב על-פי פסה"ד המחייב ולהסתפק בחוב בתיק ההוצל"פ - קרי; מסכום החוב שהיה בפועל בתיק ההוצל"פ.

20. ואכן בתצהיר שהגיש המערערת בבית משפט השלום בסע' 43, נאמרו הדברים הבאים:
"הנתבע (המשיב - ש' ו') נהג כלפיי בחוסר תום לב בולט, שהרי הוא קיבל סכום של 219,604 ₪, ומקבל כל חודש תשלום של 4,774 ₪, הכל כתוצאה ישירה מעבודתי, מאידך הנתבע לא שילם את שכר הטרחה המגיע לי כדין, גם מהסכומים אותם קיבל בפועל מהחייב על פי פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ, ולמרות הסיכום שהיה בינינו. בכך ניצל ומנצל הנתבע את טוב לבי והסכמתי לוותר לפנים משורת הדין, על שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכומים שהנתבע מקבל וקיבל כל חודש, ובתנאי שאקבל את כל סכום שכר הטרחה המגיע לי מהערבות הבנקאית.

ברור שהויתור הנ"ל היה כפוף לכך, שהנתבע ישתף פעולה, עמי וישלם את שכר הטרחה המגיע לי כדין, בהתאם לסיכום עמו, אולם לאור התנהגות הנתבע המפורטת לעיל, מן הראוי לחייבו לשלם לי שכר טרחה בשיעור של 20% + מ.ע.מ. מכל סכום שהוא קיבל ויקבל מהחייב, שהינו תוצאה ישירה מעבודתי".

בסעיף זה של התצהיר יש הסבר מפורט לפיו ההסכמה המקורית הייתה לשלם 20% + מע"מ מכל סכום שישולם על פי פסה"ד המחייב - בין אם הסכום משולם ישירות למשיב ובין אם באמצעות המערערת, ובלבד שהתשלום יבוצע בעקבות הליך שננקט על ידה - ולא רק לגבי סכום הפיגורים שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ.

ואולם, משנחתם הסדר הפשרה, ומשהבינה המערערת שעם הפקדת סכום הערבות הבנקאית תוכל לגבות את מלוא שכה"ט שהיא זכאית לו עד לאותו מועד, הייתה נכונה להגיע להסדר פשרה עם המשיב ולוותר על גביית שכ"ט מוסכם לגבי תשלומים שוטפים נוספים או עתידיים.

21. אין ספק שהמשיב הפר הסכם פשרה זה. למרות האמור, מאחר שמדובר בדרכי מימוש תשלום שכה"ט ולא לעצם מהות ההסכם, אין מקום לדעתי, לאפשר למערערת לעמוד עוד על הסכם שכה"ט המקורי, וממילא אין לאשר את סכום החוב הנתבע על פי אותו תצהיר נכון ליום 14/2/12 בסך של 132,113 ₪ (סע' 45 לתצהיר).

לאור העקרונות המפורטים לעיל, יש לערוך את חישוב שכה"ט המגיע למערערת.

22. עם פתיחת תיק ההוצל"פ (22/1/2008) עמד החוב על 167,903 ₪. סכום זה צריך היה לעדכנו, לאחר הגשת חוות דעת בנושא, ובקיזוז הסכומים ששילם החייב בהתאם לרשימה מוסכמת, במסגרת הליך שהתנהל ב- 21/5/09 בפני ראש ההוצל"פ, י' מישורי (כתוארה אז) כך שוב הקרן ליום פתיחת התיק צריך היתה לעמוד על 201,226 ₪.

שיערוך הסכום הנ"ל (201,226 ₪) מיום 22/1/2008 ועד ליום 1/6/2008 (המועד בו ניתן פסה"ד שאישר את הסכם הפשרה על ידי כב' השופטת שרון-נתנאל), כאשר השיערוך צריך שייעשה לפי חוק ההוצל"פ בהיות הגבייה הנדרשת במסגרת הליכי הוצל"פ, מגיע הסכום ל-211,649 ₪ (במעוגל). לכך יש להוסיף תשלומים חודשיים של פברואר, מרס, אפריל ומאי (4,774*4) 19,096 ₪. וביחד סך של 230,745 ₪. שיערוך הסכום מאותו מועד לפי חוק פסיקת ריבית (ריבית רגילה) עד למועד מתן פסק דין זה מגיע ל- 285,131 ₪.
20% שכ"ט מהסכום הנ"ל, מביא ל-57,026 ₪ ובצירוף מע"מ 66,721 ₪. מסכום זה יש להפחית את סכום פסק הדין של בית משפט קמא (26,780.7 ₪) משוערך להיום - 26,937 ₪, באופן שמביא לתוצאה של 39,784 ₪.

התוצאה:
23. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור. אני מחייבת את המשיב לשלם למערערת סכום נוסף מעבר לזה ששולם על פי פסק הדין של בית משפט קמא, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור, סך של 39,784 ₪ כאשר סכום זה כולל את המע"מ.

כמו כן אני מחייבת את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו למערערת, באמצעות באת-כוחה, בתוך 30 ימים מהיום.

העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"ג, 21 מאי 2013, בהעדר הצדדים.