הדפסה

אהרוני נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

בפני
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

תנ"ג 17044-12-14
המבקש

משה אהרוני
ע"י ב"כ עוה"ד ברם, סלוקי ושות'

נגד

המשיבים

תנ"ג 28030-03-15
המבקש

המשיבים

  1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
  2. יעקב פרי
  3. משה וידמן
  4. אליעזר יונס
  5. אלדד לדור-פרשר
  6. חיים גיט
  7. גלית ויזר
  8. נחום פרצל

ע"י ב"כ עוה"ד רם כספי ו/או עמית לייזרוב ו/או ירון קוכמן ו/או אח'
ממשרד כספי ושות'

בן ציון רבי
ע"י ב"כ עוה"ד ארנון לנדה

נגד

1. משה וידמן ואח'
המשיבים 1, 3-8, 10-11, 13-14, 16, 19-20, 22-23 ו- 25-36 – ע"י ב"כ עוה"ד ניר כהן ו/או אמיר בן ארצי ו/או אייל נחשון – ממשרד ניר כהן, לשם ושות', משרד עו"ד
המשיבים 40-41 - ע"י ב"כ עהו"ד רם כספי ו/או עמית לייזרוב ו/או ירון קוכמן - ממשרד כספי ושות', עורכי דין

החלטה

ההחלטה מתייחסת לסדר הגשת התביעות המפורטות לעיל.

1. ההליכים בתנ"ג 17044-12-14
בתיק זה הגיש המבקש משה אהרוני (להלן: " אהרוני") בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198 א לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").
בקשה זו הוגשה ביום 8.12.2014.
הבקשה הוגשה כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: " בנק מזרחי" או "הבנק") וכן מספר נושאי משרה אשר כהנו או מכהנים בבנק.

במסגרת בקשה זו נאמר כי עניינה של הבקשה בהליכים משפטיים פליליים או מנהליים המתנהלים על ידי רשויות אכיפת החוק בארה"ב נגד בנק מזרחי, בחשד לביצוע עבירות מס ועבירות הלבנת הון חמורות באופן שיטתי ומתמשך בידי כמה מעובדיו.
נאמר בבקשה, כי על פי החשד פעלו עובדי סניפיו הזרים של הבנק בארה"ב במשך שנים בצורה מאורגנת כדי לסייע ללקוחות אמריקאים שלהם להלבין הון ולהתחמק מתשלומי מס בהיקפים בלתי מבוטלים.
כל זאת, כאשר נושאי המשרה נותנים יד לפרשה במעשים או במחדלים בשתיקה או ברשלנות.
עוד נאמר כי החל משנת 2013 מוגשים בארה"ב כתבי אישום נגד לקוחות של הבנק, אשר כולם חשודים בהעלמת מסים והלבנת הון באותה שיטת ביצוע בדיוק.
בשנת 2007 הורשע אחד מעובדי הבנק בארה"ב בסיוע להעלמת מס והלבנת הון .

בפברואר 2013 נחתם הסדר טיעון ראשון בין הרשויות בארה"ב ובין אחד מלקוחות הבנק, תושב לוס אנג'לס, שנולד בישראל , אשר הודה כי פעל לפי אותו מתווה פעולה בדיוק.
במסגרת הסדר הטיעון הודה אותו לקוח כי פעל בעצת נציגי הבנק אשר סייעו לו ביודעין להתחמק מרשויות המס האמריקאיות.
נטען כי מדובר למעשה בחלק מפרשה רחבה וחסרת תקדים שהתגלתה בשנת 2013, במסגרתה חשפו רשויות האמריקאיות כי שורה של בנקים שפעלו בארצות הברית, חלקם ישראלים, סיפקו במשך שנים שירותי הלבנת הון והעלמת מס ללקוחות האמריקאים.
על אף התפתחות ההליכים המשפטיים והגשת כתבי אישום בארה"ב, נמנעים נושאי המשרה בבנק מלמסור דיווח מלא בנוגע לפרשה לציבור בעלי המניות. זאת למרות העובדה כי בעלי המניות הם אלה שיאלצו בסופו של דבר לשאת בתשלום הקנס אשר צפוי להיות מוטל על הבנק .
בבקשה נאמר כי במסגרת חקירה בעניינו של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " בנק לאומי") צפוי בנק לאומי לשלם קנס אדיר בסך של כ- 2.4 מיליארד ₪ בגין חלקו בפרשה. הליכי החקירה והמגעים בין הרשויות האמריקאיות ובין נציגי בנק מזרחי מצויים אף הם בעיצומם.

כמו כן, נאמר כי בנובמבר 2014 פורסם באמצעי התקשורת כי הרשויות בארצות הברית ובנק מזרחי הגיעו להסכמה , לפיה פירמת רואי החשבון העולמית K.P.M.G תמונה לבחון את חלקו של הבנק בפרשה ולאמוד את היקף אחריותו.
מובן כי מינוי זה נועד לקבוע את גובה הקנס שישלם הבנק לרשויות בגין ההתנהלות הלקויה של עובדיו ובכיריו.
נטען כי נושאי המשרה בבנק מנסים להגיע בחדרי חדרים להסדר מול הרשויות האמריקאיות.
בבקשה נאמר כי להליכים אלה ולתוצאותיהם קיימת השפעה דרמתית על הבנק ועל ציבור בעלי המניות. ההיגיון הבסיסי מחייב כי הבנק יפעל למיצוי זכויותיו מול העובדים ונושאי המשרה הרלוונטיים, לפני שיחתום על הסדר וישלם קנסות כספיים עצומים.
הבקשה הוגשה בידי המבקש, שהוא בעל מניות פרטי בבנק, כדי להביא לטיפול ענייני ואובייקטיבי בפרשה.
כמו כן נאמר, כי לאור ההסתרה הממושכת של הפרשה עד כה והטיפול הלקוי בה והחשש הממשי לניגוד עניינים - מובן כי התנהלותם של נושאי המשרה בבנק פוגעת קשה בבנק ובבעלי המניות.

לאור כל האמור לעיל, התבקש בית המשפט למסור לעיונו של המבקש את כל המסמכים הרלוונטיים אשר פורטו בהמשך הבקשה. זאת כדי שיוכל לבחון בתום לב ובאופן אובייקטיבי את הצורך בהגשת בקשה להתגונן בהגנה נגזרת בשם הבנק אל מול הרשויות האמריקאיות, או להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד נושאי המשרה והעובדים.

בבקשה פורטו תפקידי המשיבים השונים; העובדות הרלוונטיות לכתב האישום אשר הוגש בשנת 2007; הדיווחים שפרסם הבנק; החשדות המועלים כלפי עובדי הבנק וההתפתחויות בחקירה המקבילה בעניין בנק לאומי.

המבקש פירט את עילות התביעה העומדות לכאורה לבנק: הפרת חובת זהירות של נושאי המשרה (סעיפים 252 ו- 253 לחוק החברות); ניגוד עניינים מצד נושאי המשרה והפרת חובת אמונים (סעיף 254 (א) לחוק החברות); חריגה מסמכות והפרת דיני השליחות.
כמו כן נטען כי יש לאפשר למבקש להיכנס בנעלי הבנק ולהתגונן בשמו בהגנה נגזרת לפי הוראות סעיף 203 לחוק החברות.
המבקש פירט את המסגרת הנורמטיבית לעניין גילוי מסמכים לפי סעיף 198 א לחוק החברות.
המבקש פירט את המסמכים המתבקשים במסגרת סעיף ז' לבקשה.
בין היתר, התבקשו המסמכים והתכתובות בנוגע להליכים המשפטיים או המשמעתיים אשר ננקטו על ידי הבנק כלפי כל אחד מהעובדים המעורבים בבקשה; פרוטוקולים ; תמלול י שיחה או סיכום ישיבות של דירקטוריון הבנק או של כל גוף אחר אשר אמון על בדיקת הבקשה; כתבי אישום המצויים בידי הבנק; דוחות ביקורת פנימיים אשר נערכו בישראל או בחו"ל ומסמכים אשר הוחלפו בין הבנק, הרשויות האמריקאיות ומשרד רואי החשבון K.P.M.G.

המשיבים הגישו התנגדות לבקשה.

2. ההליכים בתנ"ג 28030-03-15
ביום 12.3.2015 הגיש מר בן ציון רבי (להלן: " רבי") בקשה לאישור הגשת תובענה נגזרת בהתאם לסעיף 198 לחוק החברות (להלן: "בקשת האישור").
בקשה זו הוגשה כנגד 39 משיבים, בנק מזרחי ו- UMB ( SWITZERLAND) LTD (להלן: "בנק מזרחי שוויץ").

בבקשה נאמר כי הבקשה והתביעה הנגזרת מתייחסים למעשים או מחדלים של נושאי משרה ובעלי תפקידים בכירים בבנק ובבנק מזרחי שוויץ, שהסבו לקבוצת מזרחי נזקים כספיים משמעותיים.
נטען כי כנגד קבוצת מזרחי מתנהלת חקירה של רשויות בארה"ב בקשר לפעולות אשר בוצעו באמצעות נושאי משרה, נושאי תפקידים ועובדים בקבוצת מזרחי הקשורות במתן סיוע ללקוחות אמריקאים להתחמק מתשלומי מסים בארה"ב. זאת, בין היתר, באמצעות בנק מזרחי שוויץ וסניפי בנק מזרחי בישראל ובלוס אנג'לס בין השנים 2002-2014.
כתוצאה מהחקירה צפוי הבנק לשלם סכום מינימאלי של 95 מיליון ₪ כקנס או כתשלום לרשויות האמריקאים, ובנוסף לכך סכומי כסף שונים אותם הוציא ויוציא הבנק בקשר עם החקירות.
הבנק ביצע הפרשה בסכום זה כפי שעולה מהדוח הכספי של הבנק לשנת 2014, אשר פורסם ביום 10.3.15.
פעילות בלתי חוקית זו של סיוע בהעלמות מס של אזרחים אמריקאים מהרשויות בארה"ב שירתה את הבנק , שכן באמצעות המעשים בלתי חוקים הגדיל הבנק את היקף פעילותו ורווחיותו.
המבקש מנה שורה ארוכה של נושאי משרה בכירים בקבוצת מזרחי הקשורים, לטענתו, בפרשה.
נטען כי בעלי תפקידים אלה אחראים לנזק שנגרם לבנק שכן הניעו אותו לקחת חלק בפעילות בלתי חוקית, שעניינה מתן סיוע להעלמת מס לאזרחים אמריקאים.
כמו כן, נאמר כי נגרמה לבנק פגיעה תדמיתית.

נטען כי עניינה של בקשת האישור היא הטבת הנזקים שנגרמו לקבוצת מזרחי כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של נושאי המשרה בקבוצה.
המבקש ציין כי הוא מחזיק ב- 350 ערך נקוב של מניות הבנק, אותם רכש ביום 27.2.14 או בסמוך לכך.
המבקש אף טען כי אין הוא חייב לפנות לבנק בטרם הגשת הבקשה והתביעה, שכן האורגנים המוסמכים על הגשת התביעה הם נתבעים פוטנציאלים בתביעה הנגזרת ויש להם עניין אישי בהחלטה.

המבקש תיאר בקצרה את תפקידם של כל אחד מהמשיבים בתקופה הרלוונטית.
כמו כן, תיאר המבקש את אחת השיטות בהן השתמש הבנק לצורך ביצוע הפעולות נשוא החקירה; ממצאי ביקורת אשר נערכו בארה"ב בשנת 2007 וצו מוסכם לתיקון ליקויים אשר נחתם על ידי סניף הבנק בלוס אנג'לס, וכן דרישה לתשלום עיצום כספי בסך 350,000 דולר.

נטען כי קבוצת מזרחי ונושאי המשרה לא תיקנו את התנהגותם ולא חדלו להפר את החוק.
מהדוח השנתי של הבנק לשנת 2014 עולה כי במהלך שנת 2011 החלו מגעים בין קבוצת מזרחי לבין רשויות ארה"ב ושוויץ בקשר לאמנת כפל מס בין שתי המדינות.
הבנק אף דיווח כי נפתחה חקירה על ידי משרד המשפטים בארה"ב הנוגעת לעסקיו.
כמו כן, עולה מהדוח כי נמסר לבנק על הרחבת היקף החקירה על ידי משרד המשפטים בארה"ב, כך שתחול על כל הפעילות הבין מדינתית של קבוצת מזרחי עם לקוחותיה האמריקאים.
גם בבקשה זו צוינה עובדת מינוי K.P.M.G כגוף חוקר לאיסוף נתונים, כדי להגיש דוח לרשויות בארה"ב.
כמו כן, צוינה העובדה כי בדצמבר 2014 פורסמו הסכמים שנחתמו בפרשת דומה עם בנק לאומי, וכי הסכום ששילם בנק לאומי בגין אותה פרשה הוא בסך של כ- 400 מיליון דולר.

עילות התביעה המיוחסות למשיבים 1-39 במסגרת בקשת האישור הן: הפרת חובת זהירות; הפרת חובת זהירות שנעשתה בפזיזות; הפרת חובת אמונים והפרת חובת אמונים בתום לב.
נטען כי נוכח מעמדם ותפקידם של נושאי המשרה; נוכח פרק הזמן הרב שבמהלכו בוצעות המעשים והמחדלים ונוכח הפרסומים הפומביים בכלי התקשורת, ברור כי נושאי המשרה היו מודעים למחדלים ולמעשים בגינם נאלץ הבנק לבצע הפרשה בסך של 95 מיליון ₪, ולמצער היו חייבים להיות מודעים למעשים אלה.
תואר הנזק שנגרם לקבוצת מזרחי והקשר הסיבתי הנטען בין הפרת החובות השונות לבין הנזק שנגרם לבנק.

עוד נטען כי אין מניעה מלהגיש תביעה נגזרת כפולה, לא רק בשם בנק מזרחי בו מחזיק המבקש מניות - אלא גם בשם בנק מזרחי שוויץ אשר לבנק מזרחי שליטה בו למעלה
מ- 50%.

המבקש ציין כי התביעה היא לטובת הבנק וכי אין המבקש חסר תום לב.

3. הבקשות הטעונות הכרעה
ביום 18.3.15 הגישו המשיבים בתנ"ג 17044-12-14 הודעה בדבר הגשת בקשת האישור בתנ"ג 28030-03-15 וכן בקשה לסילוק הבקשה לגילוי מסמכים על הסף.
בית המשפט התבקש לסלק על הסף את הבקשה לגילוי, בין היתר, בגין הגשת בקשת האישור שהוגשה על ידי רבי .
בהודעה נטען כי מאחר והוגשה הבקשה לאישור מתאיין הצורך בדיון והכרעה בבקשת הגילוי.
לפי המוצהר בבקשת הגילוי, מטרתה ותכליתה היחידה ומטרת המסמכים שגילוים מתבקש הוא לאפשר למבקש לבחון את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים, בשם הבנק, שעניינם ההליכים מול הרשויות בארה"ב.
עניינה של בקשת האישור הינו ההליכים מול הרשויות בארה"ב בקשר לפעולות בהן נקטה קבוצת מזרחי, באמצעות נושאי משרה, נושאי תפקידים ועובדים, הקשורות במתן סיוע ללקוחות אמריקאים להתחמק מתשלומי מסים בארה"ב.
כל המשיבים בבקשת הגילוי הם המשיבים לבקשה לאישור, אשר כוללת 33 משיבים נוספים.
לאור בקשת האישור והסעדים המתבקשים בה, מתייתרת הבקשה לגילוי.
נטען כי לא ניתן לנהל כפל הליכים וכפל תביעות שנושאם ועניינם זהים.
יש צורך להימנע מהכרעות משפטיות ועובדתיות סותרות ולמשיבים עומדת הזכות לנהל את הגנתם מבלי להידרש לכפל הליכים משפטיים.

אהרוני הגיש התנגדות לבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לגילוי.
במקביל הגיש אהרוני במסגרת תנ"ג 28030-03-15 בקשה להצטרפות כצד להליך ולעיכוב הדיון בבקשה לאישור או לחלופין לסילוקה על הסף.

במסגרת התגובה לבקשה לסילוק על הסף – התבקש בית המשפט לדחות את בקשת הסילוק, אליה צירף המבקש את בקשת ההצטרפות בתיק השני . נאמר כי לבקשת הגילוי שהוגשה עוד בתחילת דצמבר 2014 הוגשה תגובת המשיבים והתיק קבוע לדיון בפני בית משפט.
בהתאם לתכליתו של חוק החברות – בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198 א אינה בקשה העומדת בפני עצמה ואין היא אלא חלק מהליך בקשה לאישור תביעה נגזרת.
נטען כי בעת הגשת בקשת הגילוי נפתח למעשה הליך לאישור הגשת תביעה נגזרת לכל דבר ועניין.
בעניין זה היפנה המבקש לע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שמואל שקדי (להלן: "עניין אינטרקולוני").

נטען כי אין בסיס לטענה על פיה פתיחת הליך המאוחר בכשלושה וחצי חודשים מיום הגשת בקשת הגילוי, מאיינת את בקשת הגילוי שקדמה לה.
לכן, מן הדין והצדק לעכב את הדיון בהליך המאוחר ואף לסלק אותו על הסף.

כמו כן, נאמר כי בתי המשפט מעודדים הגשת בקשה לפי סעיף 198 א לחוק החברות, כאשר הדבר נחוץ לטובת החברה.
מטרת מגמה זו היא לאפשר בירור עילות תביעה באופן המקצועי והיעיל ביותר, ולמנוע הגשת בקשות בלתי מבוססות לאישור תביעה נגזרת על סמך תשתית ראייתית חסרה.
הענות לבקשת הסילוק עלולה לקדם מדיניות לא רצויה אשר תתמרץ הגשת בקשות מוקדמות ובלתי מבוססות, במקום פנייה לסעיף 198 א, רק בשל החשש מפני בקשות מאוחרות.

עניינה של בקשת הגילוי רחב הרבה יותר מההליך המאוחר. במסגרתה ביקש אהרוני לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים לפרשה חמ ורה אליה נקלע הבנק ובהמשך לכך לקבל החלטה מקצועית מושכלת ומבוססת האם להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק – בין תביעה לסעדים כספיים , כפי שהתבקש בהליך המאוחר , ובין תביעה לסעד לא כספי שלא נכלל במסגרת ההליך המאוחר.
המשיבים, אשר לטענתם חוששים אך ורק מכפל הליכים, לא פנו לבית המשפט בבקשה לסילוק ההליך המאוחר.
אילו היו המשיבים עומדים מאחורי טענתם כי אין שחר לטענות ולחשדות נגדם וכי חקירת הרשויות בארה"ב מצויה עדיין בשלביה הראשונים, היו מברכים על בקשת הגילוי ומעדיפים למצות את העניין בהליך מקדמי.
מכאן עולה כי הבקשה לסילוק על הסף הוגשה מטעמים טאקטיים ובחוסר תום לב.

בתשובתם של המשיבים לתגובה זו נאמר כי בקשת הסילוק והסעד המתבקש בה הוגשו בגין צורך ברור ופשוט שלא לנהל הליכים כפולים אשר נושאם וענייניהם זהים.
גם המבקש מכיר בעקרון זה שכן הוא הגיש במסגרת הליך הבקשה לאישור את הבקשה להצטרפות לעיכוב דיון או לסילוקה על הסף.
במסגרת זו נטען על ידו עניין ההימנעות מכפל התדיינות.
המשיבים חזרו על הטענה על פיה הבקשה לגילוי מתייתרת.

המשיבים ציינו כי האסמכתאות אליהן היפנה אהרוני בעניין אינטרקולני אינם מפסק דינו של המותב שדן בפרשה, אלא מהחלטת רשמת בית המשפט העליון אשר החליטה בעניין ספציפי , לצורך הקביעה האם הדרך הנכונה להס יג על החלטת בית המשפט המחוזי הייתה בקשת רשות ערעור או ערעור.
המשיבים העלו את השאלה האם כעניין של מדיניות משפטית רצויה, לגביה טען אהרוני, יש ליתן קדימות בכל מקרה לבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198 א אשר הוגשה לפני שהוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת.
נטען כי יש בכך להביא להשלכות בלתי רצויות כגון "ריצה" לבית משפט לצורך תפיסת תור, באמצעות הגשת בקשות לגילוי מסמכים שאינ ן מבוססות אלא על כתבות בעיתון.
עוד נאמר, כי ייתכן מקרה בו מבקש א' יבחן את המסמכים שגילוים מתבקש ויגיע למסקנה שאין בסיס משפטי ראוי לבקשת אישור. מבקש ב' יעתור לבית משפט בבקשה לגילוי מסמכים כדי שגם הוא יבחן האם קיים בסיס ראוי להגשת בקשת אישור.
בנסיבות אלה, צפוי הבנק לעשרות פניות לגילוי מסמכים למטרת בחינה וכל אחד יקבל בלעדיות לביצוע הבחינה ולא יהיה לדבר סוף.

בבקשת ההצטרפות אשר הגיש אהרוני במסגרת בקשת האישור של רבי – התבקש בית המשפט להורות על ציר ופו של אהרוני להליך ועל עיכוב הדיון בבקשת האישור, או לחלופין על סילוקה על הסף.
בבקשה זו תוארה בקשת הגילוי אשר הוגדרה על ידי אהרוני כ"הליך קודם".
באשר להליך המאוחר, בקשת האישור, נאמר כי עניינו של הליך זה הוא בדיוק אותה בקשה בה עוסק ההליך הקודם, בקשת הגילוי. המשיבים הם אותם משיבים בצירוף 32 עובדים נוספים של הבנק ועילות התביעה הן אותן עילות תביעה הנזכרות בבקשת הגילוי.
המבקש חזר על הטיעון על פיו בקשת הגילוי אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה הליך של בקשה לאישור תביעה נגזרת, ויש לראות בהליך המאוחר כהליך נוסף ושני.
לכן, יש מקום לעכב את הדיון בהליך המאוחר בגין היותו של ההליך הקודם "הליך תלוי ועומד" ואף לסלקו על הסף .
נטען כי ההליך הקודם החל זמן רב לפני ההליך המאוחר ומצוי בשלב מתקדם בהרבה.
ההליך הקודם נפתח בבקשת גילוי שהיא הדרך היעילה וההוגנת והעדיפה לטובת הבנק לצורך הדיון בפרשה החמורה.
המבקש תיאר את המסגרת הנורמטיבית לכלל בדבר "הליך תלוי ועומד".
במקרה הנוכחי יש לעכב את הדיון בגין זהות בעלי הדין; יעילות הדיון; חסכון בזמן שיפוטי; הימנעות מכפל גילוי והעובדה כי המבקש בהליך המאוחר פטר את עצמו מפנייה מקדמית לבנק לפי סעיף 194 לחוק החברות.
אהרוני הדגיש כי רבי נחפז להחליט שיש לנהל תביעה נגזרת בשם הבנק, אף בטרם עיין בכל המסמכים ומבלי שהעמיד מחקר בעניין.
הבקשה מבוססת על תשתית ראייתית חסרה ביותר, הן בפני עצמה והן ביחס לבקשת הגילוי.
לצורך הדוגמא, בקשת האישור מבוססת רובה ככולה על האמור בדוח השנתי של הבנק לשנת 2014, יומיים לאחר פרסומו.
ב"כ המבקש בבקשת הגילוי ערך מחקר מקיף ובדיקה של כל המידע הגלוי בנוגע לבקשה בארץ ובחו"ל. לכן, בקשת הגילוי נתמכת בראיות נוספות כגון: מספר פרסומים רשמיים אמריקאים בדבר לקוחות אמריקאים שהועמדו לדין, פרסומים שלא נזכרו בישראל, לא על ידי הבנק ולא על ידי צד ג'.
כמו כן, נמסרה הודעה במסגרת בקשת הגילוי, אליה צורפו גם העמודים הרלוונטיים מהסדר שנחתם באותה פרשה בין בנק לאומי לבין הרשויות בארה"ב, הכלולים התייחסות גם לבנק מזרחי.
עוד נאמר, כי יש להתייחס לעובדה כי אהרוני מחזיק במניות מאז נובמבר 2013 ואילו רבי רכש את מניותיו כשבועיים לפני שהגיש את הבקשה לאישור.
המבקש אף טען כי הנטל המוטל על מבקש הגילוי נמוך יותר מנטל ההוכחה המוטל על המבקש בבקשת האישור.
לכן, גם מטעמי יעילות נכון לנהל רק את הליך הגילוי.

בדיון אשר התקיים ביום 3.5.14 בתנ"ג 17044-12-14 – הסכימו הצדדים כי תינתן החלטה לעניין סדר הדיון בבקשות הקשורות לתביעה הנגזרת.
כמו כן, הוסכם כי הדיון לגופו של עניין יושהה והתיק נקבע לתזכורת פנימית ביום 30.12.15.
ביום 7.5.15 ניתנה על ידי החלטה בתנ"ג 28030-03-15 – בה נקבע כי החלטה בבקשת ההצטרפות של אהרוני תינתן יחד עם החלטה בבקשה מס' 8 שהוגשה על ידי המשיבים בתנ"ג 17044-12-14, לאחר שתוגש תגובת רבי ותשובת אהרוני.
עוד נקבע כי בנק מזרחי רשאי להגיב לבקשה ולתגובות.

בתגובתו של רבי לבקשת ההצטרפות נאמר כי אין מקום להיעתר לבקשתו של אהרוני – לא לסעד העיקרי ב מסגרתו התבקש עיכוב ההליכים בבקשת האישור ולא לסעד החלופי של סילוק על הסף.
רבי עמד על ההבדלים הקיימים, לטענתו, בין בקשת הגילוי לבין בקשת האישור.
בין היתר, נאמר כי בקשת הגילוי היא הליך מוקדם ואין וודאות שתוגש בהמשך בקשת אישור.
במסגרת בקשת האישור על המבקש להניח תשתית ראייתית ראשונית, לעומת התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת בבקשת האישור.
עוד צוין כי הסעדים בשתי הבקשות שונים בתכלית.
לדברי רבי, לא מדובר בשני הליכים מקבילים הכוללים שאלה חופפת ולא מתקיים גם הרציונל של מניעת הכבדה מיותרת על היריב.
יתרה מזאת, גם אם תדחה בקשת האישור לא יאבד הכלח על בקשת האישור.
מגיש בקשת האישור סבור שכבר כיום יש בידו תשתית ראייתית לכאורית לצלוח את בקשת האישור.
אין גם מקום לסלק את בקשת האישור על הסף, שכן אין כל טעם לכך העולה מהבקשה.
סעד זה מתבקש רק בגין רצונו של אהרוני לסלק מדרכו כל מי שמתיימר להגיש תביעה נגזרת.
לדברי רבי, אהרוני עצמו "אינו סגור" על הפוזיציה בה ינקוט לאחר הליך גילוי המסמכים, שכן, לשיטתו, ייתכן ותוגש הגנה נגזרת או אולי תביעה נגזרת.
אין גם מקום לטענה כי רבי נחפז להגיש את בקשת האישור. הבקשה עומדת על קרקע מוצקה, הונחה במסגרתה תשתית עובדתית וראייתית המקימה עילת תביעה ויש בה תשתית ראייתית לנזק.
נטען כי החשוב לענייננו הוא העובדה כי לא קיימות שתי תובענות מתחרות.
בניגוד לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות לגביהן קיים הסדר חקיקתי הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 – אין הסדר דומה לגבי תובענות נגזרות.
רבי היפנה להחלטתו של כב' השופט כבוב בתנ"ג 815-09-13 לנואל נ' מאור (להלן: "עניין לנואל"), אשר הקיש מהוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לתביעה הנגזרת.
לדברי רבי, אין להקיש מהחלטה זו לענייננו, שכן היא מתייחסת לשתי בקשות אישור ולא כך הדבר במקרה הנוכחי.
עוד נאמר, כי סילוק בקשת האישור כל עוד לא הגיש אהרוני בקשת אישור מטעמו, עלול לפגוע בטובת העניין. במיוחד לאור העובדה כי המבקש טרם החליט באיזה הליך בכוונתו לנקוט.

בתשובתו חזר וטען אהרוני כי יש לראות בבקשת גילוי חלק אינטגרלי מהליך בקשה לאישור תביעה נגזרת.
בהקשר זה נאמר כי החלטת כב' הרשמת בעניין אינטרקולוני כמוה כהחלטה של בית המשפט העליון.
יתרה מזאת, במסגרת אותה בקשה ברע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שמואל שקדי (להלן: " פסק דין אינטרקולוני") חזרה כב' הנשיאה בהסכמה על החלטת כב' הרשמת - על פיה בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198 א מהווה בקשת ביניים, כחלק מההליך המשפטי הנגזר ולא בקשה העומדת בפני עצמה.
ההקשר הקונקרטי של החלטת כב' הרשמת מבסס את עמדת אהרוני. מעצם הגדרת החלטה אחרת בניגוד לפסק דין עולה כי החלטה בבקשה לפי סעיף 198 א אינה עומד ת בפני עצמ ה, אלא שהיא החלטת ביניים בהליך האזרחי – ההליך הנגזר.
באשר לטענת רבי לפיה מדובר בשני הליכים בהם מתבקשים סעדים שונים – הרי שדוקטרינת ההליך התלוי והעומד אינה עוסקת בסעדים המבוקשים אלא בזהות העובדות, העילות ובעלי הדין.
בעניין לנואל – יש להחיל את ההחלטה גם על המקרה הנוכחי ואין מקום לטענתו של רבי על פיה ביצוע היקש מסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות כפי שנעשה בעניין לנואל, מהווה חקיקה שיפוטית מרחיקת לכת.
עוד היפנה אהרוני להחלטת כב' השופטת רונן בת"צ 55750-07-14 שמעון רייטבלט ואח' נ' דורי בנייה בע"מ ואח'.

בנק מזרחי הגיב אף הוא לבקשת ההצטרפות.
בתגובה זו הבהיר הבנק כי אין לו העדפה לניהול בקשת הגילוי לעומת הבקשה לאישור או להיפך. הבנק סבור כי שתי הבקשות נעדרות בסיס עובדתי ומשפטי וכי דין שתיהן להידחות על הסף או לגופן.
בקשת הסילוק אשר הוגשה על ידי הבנק נועדה להגשמת העיקרון הבסיסי לפיה אין ולא ניתן לנהל כפל הליכים וכפל תביעות שנושאן ועניינן זהים.
נטען כי אהרוני, מבקש העיכוב, ניסה לבצע באופן פסול "מקצה שיפורים" כאשר ביקש להשיב במסגרת תשובתו לתגובת רבי לבקשת העיכוב, לתשובתו של הבנק לתגובת אהרוני בבקשת הסילוק.
בסופו של עניין, יש לשמור על עקרון פשוט וברור: מאחר שמדובר בהליך של בקשה לאישור בקשה לתביעת נגזרת, בין קיימת ובין פוטנציאלית, לא ניתן לנהל כפל הליכים בנושא זהה - ההליכים מול הרשויות בארה"ב.
גם מבקש העיכוב מכיר בעקרון לפיו יש להימנע מכפל התדיינות.
בקשת הסילוק הוגשה לגבי בקשת הגילוי, שכן מטרתם היחידה של המסמכים שגילויים מתבקש היא לאפשר לבחון את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים בשם הבנק מול הרשויות בארה"ב. עניינה של בקשת האישור הינו אותם הליכים בארה"ב.
הבקשה לגילוי מתייתרת לאור בקשת האישור.
הבנק חזר וטען כי לא היה מקום לייחס לו טעמים טאקטיים.
בתשובה זו חזר הבנק על חלק מהטענות אשר הועלו על ידו במסגרת בקשת הסילוק של בקשת הגילוי.
עוד נאמר כי האמור בהחלטה בעניין לנואל מלמד על כך שלא ניתן ולא ראוי לנהל כפל הליכים, כפי שנאמר בבקשת הסילוק שהוגשה על ידי הבנק.

4. דיון והחלטה
א. המסגרת הנורמטיבית לבחינת טענות הצדדים
ההלכה הברורה היא כי אין זה סביר לנהל שני הליכים משפטיים נפרדים באותו עניין, בין היתר, משיקולי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות.
השאלה מה הדין החל כאשר מוגשות מספר בקשות לאישור תביעה נגזרת באותו עניין ובהתבסס על אותה מסכת עובדתית – נדו נה והוכרעה בהחלטות שונות של בית משפט זה.
בעניין לנואל קבע כב' השופט כבוב כי יש לפנות להוראות הקבועות בחוק תובענות ייצוגיות תוך הקשה ויישום בהתאמה לעניין התביעה הנגזרת . זאת לאור הדמיון והמכנה המשותף שבין הליך התובענה הנגזרת לבין הליך התובענה הייצוגית.
המנגנון אותו יש להחיל כאשר מוגשות שתי בקשות מתחרות לתביעה נגזרת הוא המנגנון הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגית בשינויים המחויבים.
כך נקבע על ידי כב' השופט כבוב באותו עניין:
"לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, בחנתי את מהותו ותכליתו של הליך התביעה הנגזרת, את המכנים המשותפים בינו לבין הליך התביעה הייצוגית ואת התכלית שבבסיס סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, מצאתי כי התכליות המונחות בבסיס סעיף זה נכונות ומתקיימות ביתר שאת גם ביחס לבקשות לאישור תביעות נגזרות.
לפיכך, סבור אני כי בבואו של בית-המשפט לבחון ולהכריע בדבר אופן ניהולן של בקשות לאישור תביעות נגזרות אשר מתעוררות בהן שאלות זהות או דומות בעיקרן של עובדה או משפט, רשאי הוא לעשות זאת תוך החלת המנגנון הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, בשינויים המחויבים, תוך שקילת השיקולים הבאים ומתן משקל מתאים לכל אחד מהם בהתאם לנסיבות העניין: טובתה של החברה, יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית והמדיניות המשפטית הראויה וכן ידיעתו של המבקש המאוחר בזמן על כך שהוגשה כבר בקשה לאישור תביעה נגזרת קודמת באותו העניין".

בתנ"ג 4773-04-15 ליטקום (ישראל) בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נקבע על ידי כב' השופטת רונן כי מסקנה זו, כמו גם נימוקיו של בית המשפט בעניין לנואל, מקובלות עליה ולכן אין צורך לחזור על הדברים.
קביעה זו של כב' השופט כבוב והצטרפותה של כב' השופטת רונן למסקנותיו ונימוקיו מקובלות גם עלי.

סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מאפשר לבית המשפט אליו הועבר הדיון בשתי בקשות האישור "להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור המוקדמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח המייצג, והכל כדי שעניינה של
הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר".

מכאן עולה ששתי האפשרויות המרכזיות אשר עומדות בפני בית משפט במקרה של בקשות מתחרות לאישור תביעה נגזרת, הן לאחד את הדיון בשתי הבקשות או למחוק אחת מהבקשות ולנהל את הדיון בשנייה.

ב. מעמדה של בקשה לגילוי מסמכים לפי הוראת סעיף 198 א לחוק החברות
הקביעות אשר צוינו לעיל הוחלו כאשר היו מונחות בפני בית משפט שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת.
במקרה שלפניי מדובר בבקשה לגילוי לפי הוראת סעיף 198 א לחוק החברות ובקשת אישור אשר הוגשה לאחריה.
אינני רואה מקום לקבל את הטענה כי בקשת האישור היא בהכרח הבקשה המוקדמת מבין השתיים.
נראה כי יש בהחלט מקום והצדקה לראות בבקשה ראויה מעמיקה ומבוססת לגילוי -כחלק בלתי נפרד מהליך של הגשת בקשת אישור. יש לראות בבקשה זו כבקשה הראשונה, למרות שזמן קצר לאחר מכן הוגשה בקשת האישור.

כפי שציין אהרוני בטיעוניו, חזרה כב' הנשיאה בהסכמה בפסק דין אינטרקולוני על החלטת כב' הרשמת בעניין אינטרקולוני על פיה בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198 א לחוק החברות מהווה בקשת ביניים בהליך האזרחי (סעיף 7 לפסק דינה).
אינני רואה מקום לטענה לפיה, מאחר ומדובר בהחלטה אשר נועדה להכריע בשאלת הסיווג של החלטת בית המשפט בעניין זכות הערעור, הרי שההפניה אליה הוצאה מהקשרה הקונקרטי.
הקביעה, גם אם נדרשה לצורך קונקרטי, על פיה מדובר בחלק מהליך אזרחי - רלוונטית בכל הקשר. כך גם לצורך הקביעה לפיה יש לראות בהליך לפי סעיף 198 א חלק מההליך הכולל של הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, אשר הזכות להגשתו מוקנית לכל בעל מנייה ולכל דירקטור בחברה בהתאם להוראת סעיף 194 לחוק החברות.

כב' הנשיאה נאור ציינה כי הליך גילוי המסמכים הוא אחד מהכלים החשובים בדין האזרחי. עוד נאמר על ידה כי במקרה של תביעות נגזרות "מתעצמים פערי המידע, בשים לב לכך שמדובר בבקשה להגיש תביעה נגזרת בגין עילת תביעה של החברה... המבקש מצוי באופן טבעי בעמדה נחותה לעומת החברה והוא בעל נגישות נמוכה למידע הנחוץ לו כדי לבסס את התשתית העובדתית שביסוד בקשתו" (סעיף 58 לפסק הדין).
הנשיאה הפנתה לדברים שנאמרו בהצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) לפיהם מוצע להסמיך את בית המשפט ליתן צו לגילוי מסמכים קודם להגשת בקשת האישור וכן לאחר הגשתה. זאת כדי לאפשר לבעל מניות, אשר איננו חשוף בדרך כלל למידע הרלוונטי כדי לגבש את כתב התביעה, להגיש תביעות של החברה לטובת החברה.
ישנה אם כן חשיבות רבה להליך של גילוי מסמכים לפני קבלת החלטה מושכלת להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת או כדי " לחזק" את התשתית הראייתית שביסוד הבקשה. זאת כמובן בתנאי שהמבקש עומד ברף התשתית הראייתי ת הנדרש ת באותו שלב.
נקיטה בהליך זה רצויה במיוחד בתביעות רחבות היקף כמו במקרה שלפניי, כדי שניתן יהיה לדון באופן יעיל ויסודי בבקשת האישור לגופה.

בהקשר זה מקובלים עלי לחלוטין דברי כב' השופטת רונן בתנ"ג 37867-03-15 אמיד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בסעיף 27 להחלטה.
לדבריה, הקביעה ביחס לשאלה מי הוא המבקש הראשון אשר פנה לבית משפט צריכה להביא בחשבון את מכלול הפעולות שנעשו ולא רק את השאלה, מי היה הראשון אשר הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת. כך למשל, מאפשר סעיף 198 א פניה מקודמת לגילוי מסמכים.
"הליך כזה של פניה מקדמית לגילוי מסמכים, עשוי להיות במקרים מסוימים הליך מתבקש שיש מקום לנקוט בו בטרם הפנייה בבקשה לאישור תביעה נגזרת. קביעה לפיה להליך כזה לא תהיה משמעות מבחינת השאלה מי הוא המבקש "הראשון" שפנה לבית המשפט – תיצור תמריץ לא רצוי אצל צדדים עתידיים, שלא למצות את האפשרות לגילוי מסמכים בטרם הגשת בקשת האישור. לכן, ייתכנו מקרים שתינתן עדיפות למבקש הראשון שפנה בבקשה לפי סעיף 198 א לחוק החברות, ולא למבקש שהזדרז ופנה בבקשה לאישור תביעה נגזרת – אם כי מובן כי כל מקרה יבחן ויוכרע בהתאם למכלול נסיבותיו".
נראה כי במקרה הנוכחי יש לראות בבקשת הגילוי כבקשה ראויה, רצינית ומתבקשת.
מדובר, כאמור, בעניין מורכב המתייחס לפרשה ענפה ומסובכת. יש בהחלט רלוונטיות לבחינתה של בקשה לגילוי מסמכים בשלב הקודם להגשתה של בקשת אישור.
לאור זאת, יש להתייחס לבקשה אשר הוגשה על ידי אהרוני כאל הבקשה הראשונה.

ג. מה היא דרך הדיון הראויה במקרה הנוכחי
כפי שכבר ציינתי לעיל, הרי ששתי האפשרויות המרכזיות העומדות בפני בית משפט במקרה של בקשות מתחרות לאישור תביעה נגזרת, הן לאחד את הדיון או למחוק אחת מהבקשות ולנהל את הדיון בשנייה.
בנסיבות אלה, אין צורך בצירופו של אהרוני כצד לבקשת האישור – אך ורק כדי להגיש את הבקשה לעיכוב הדיון בבקשת האישור או לחלופין לסילוקה על הסף.
לאור העובדה כי מדובר בבקשות מתחרות - אשר אחת מהן היא בקשה לגילוי מסמכים והשנייה היא בקשת אישור - יש לערוך את ההתאמה הנדרשת בעת שקילת דרך הדיון הראויה.
הקביעה לפיה יש לראות בבקשת הגילוי כבקשה הראשונה מביאה לתוצאה לפיה אין מקום לבקשת המשיבים בתביעת אהרוני - לסילוק על הסף של בקשת הגילוי לאור עצם הגשתה של בקשת האישור.
טענתם המוצדקת של המשיבים כי אין מקום לנהל כפל הליכים וכפל תביעות שנושאן ועניינן זהים, מקבלת ביטוי בבחינתו של בית המשפט באיזה מהבקשות המתחרות יתקיים הדיון.

אין מקום להורות על איחוד הדיון.
גם בהנחה שהיה מדובר בשתי בקשות לאישור, הרי שמעיון בהן עולה כי מדובר בשתי בקשות אשר הוגשו על ידי משרדי עורכי דין מנוסים בעלי ניסיון בתחום, ואין כל בסיס למסקנה כי כל אחד מהם לא יוכל לנהל את ההליך בכוחות עצמו ובאמצעות משרדו.
איחוד הדיון בנסיבות אלה, היה מסרבל את הדיון ומכביד עליו.

יש לבחון אם כן את השאלה באיזה מהבקשות יש לדון.
ההלכה היא כי העובדה שבקשה לאישור תביעה נגזרת הוגשה ראשונה בזמן - לא תזכה אותה בהכרח במעמד בכורה אך ורק בגין מועד הגשתה.
ייתכן בהחלט כי בבקשות נוספות ומאוחרות יותר יהא כדי להוסיף נדבך מהותי וחיוני.
ראה לעניין זה עניין לנואל (סעיף 32 ג) להחלטה) : -
"בכדי למנוע מצבים בהם יוגשו מספר בלתי מוגבל של בקשות לאישור תביעה נגזרת, יש להבהיר כי בקשות לאישור תביעה נגזרת מאוחרות... בקשות אשר כוללות "שיפור" כלשהו לעומת הבקשה לאישור הראשונה (כדוגמת משיבים נוספים, עילה נוספת, נזק שולי נוסף וכו') לא יתקבלו על ידי בית משפט אלא אם יש בהן כדי להוסיף נדבך מהותי, ייחודי ומשמעותי על הבקשות לאישור שהוגשו קודם לכן".

התוצאה הנכונה במקרה הנוכחי , בכפוף להתאמה הנדרשת להליך הגילוי, היא מחיקת ההליך המאוחר שהוגש על ידי רבי.
בקשת הגילוי התייחסה, כאמור, להליכים משפטיים פליליים ומנהליים המתנהלים בידי רשויות אכיפת החוק בארה"ב נגד בנק מזרחי, בחשד לביצוע עבירות מס ועבירות הלבנת הון חמורות באופן שיטתי ומתמשך.
בבקשה נאמר כי המסמכים שנדרשו נועדו על מנת שניתן יהיה לבחון באופן אובייקטיבי, בסיוע של יועצים משפטיים , את הצורך בהגשת בקשה להתגונן בהגנה נגזרת בשם הבנק אל מול הרשויות האמריקאיות, או להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד נושאי המשרה והעובדים.
עניינו של ההליך המאוחר הוא באותה פרשה בה עוסק ההליך הקודם – בקשת הגילוי.
המשיבים בהליך המאוחר הם אותם משיבים בהליך הקודם בצירוף 32 עובדים נוספים ועילות התביעה הן בעיקרן אותן עילות תביעה.
ההליך המאוחר נפתח ישר בהגשת בקשה אישור יומיים לאחר שהבנק פרסם את דוחותיו הכספיים לשנת 2014, בהם הודיע כי הפריש 95 מיליון ₪ בדוחות בשל הפרשה.
אין ספק כי בקשת הגילוי כוללת פרסומים שונים ואסמכתאות אשר מצביעים על ביצוע עבודה מעמיקה על ידי מבקש הגילוי.

אין לראות בבקשת הגילוי כבקשה המוסיפה "נדבך" מהותי, ייחודי ומשמעותי אשר יצדיק קביעה על פיה תהיה היא הבקשה בה ידון בית משפט.

התוצאה היא כי יש למעשה למחוק את בקשת הגילוי.
עם זאת, כפי שכבר צוין לעיל, יש לבצע את ההתאמה הנדרשת להיותה של הבקשה הראשונה בקשת גילוי.
כדי לא לגרום לסרבול או למחלוקות נוספות בשלב מאוחר יותר, יש לעכב את המחיקה בדרך הבאה: היה ותתקבל בקשת הגילוי והמבקש בבקשת הגילוי יגיש בקשת אישור 90 יום לאחר קבלת המסמכים במועד עליו יורה בית משפט במסגרת ההחלטה – תמחק בקשת האישור אשר הוגשה על ידי רבי.
היה ותדחה בקשת הגילוי או אם לא תוגש בקשת אישור 90 יום לאחר קבלת המסמכים – יראו בבקשת האישור אשר הוגשה על ידי רבי כבקשה מוקדמת לכל בקשה אחרת - אם תוגש.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ו, 01 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.