הדפסה

אהל ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב

  1. עידו אהל
  2. ויולה אהל
  3. יעקב אהל

ע"י ב"כ עו"ד אבי שי נדלר

התובעים

נגד

המאגר הישראלי לביטוחי רכב
ע"י ב"כ עו"ד משה מל רוזן

הנתבעת

פסק דין

תובענה לפי חוק פיצויים לתאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: " החוק").

רקע עובדתי
1. התובע 1 (להלן: "התובע") יליד 25.7.1992, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.8.10, בהיותו כבן 18 שנים, שעה שרכב על אופנוע לביצוע משלוח פיצה. הרכב הפוגע, אמבולנס, שחצה צומת באור אדום, פגע בתובע. השימוש ברכב הפוגע היה מבוטח על ידי הנתבעת.
שני התובעים הנוספים הם אמו ואביו של התובע, בהתאמה, ונטען כי הם תובעים כמיטיבי נזקו של התובע.

2. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי חבותה של הנתבעת לפצות את התובע, והמחלוקת נסבה, מטבע הדברים, לגובה הפיצוי שי ש לפסק לתובע. ניסיון להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה לא הצליח ולפיכך נשמעו ראיות הצדדים, כאשר התובע ואמו העידו, לאחר שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית, וכן הוגשו מסמכים שונים.
ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

3. בתאונה נפגע התובע קשות, פגיעה רב מערכתית. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בראשו, נגרמו לו מספר שברים בראשו, בארובת העין ובשוק שמאל. כמו כן סבל התובע מדמם פנימי בראשו, ונגרמה פגיעה באבי העורקים ופגיעות נוספות. התובע נלקח לבית החולים "איכילוב" שם היה מאושפז כשלושה שבועות ביחידה לטיפול נמרץ, מתוכם כשבועיים כאשר הוא מורדם ומונשם. לאחר מכן הועבר התובע לאשפוז לשיקום ב"בית לוינשטיין", שם שהה עד ליום 14.11.10. לאחר מכן טופל התובע בתקופה של שלושה חודשים נוספים במסגרת "אשפוז יום" לנפגעי ראש עד ליום 23.2.11. בחודש אוגוסט 2011 החל בטיפול פסיכולוגי במסגרת מרכז יום לנפגעי ראש במתכונת חד -שבועית למשך כשנה. במהלך שנה זו למד בישיבה בקרית אונו , בסופה עבר לירושלים ללמוד ב"מכון מאיר" ובישיבת "עטרת כוהנים" והמשיך לקבל את הטיפול השבועי בבית החולים הדסה עין כרם.
בחודש אפריל 2015 התנדב התובע לשירות צבאי למשך שנתיים ימים וגויס לחיל המודיעין. לתובע ניתן פטור מטירונות, פטור משמירות, ממאמצים גופניים ומהרמת משאות כבדים, מנשיאת נשק ומביצוע מטווחים . עוד נקבע, כי יש להישמר מחבלה לחזה ו יש לשבץ את התובע במרחק פינוי קצר לבית חולים שלא יעלה על 30 דקות. כמו כן נקבע שאין לשבצו בתפקידים של נהיגה, צלילה, או צניחה (ת/1).

4. פציעתו של התובע הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") ונכותו לצמיתות נקבעה על ידי המומחים של המל"ל. קביעות אלה שימשו כקביעת נכותו גם במסגרת התובענה על פי סעיף 6ב לחוק.

הנזק
נזק לא ממוני
5. הנכות הרפואית שנקבעה לתובע היא כדלקמן: בתחום הכירורגיה, עקב פגיעה באבי העורקים (אאורטה) , עם הכנסת סטנט – 10%, וכן בגין צלקות 10% ; בתחום האורתופדי, בגין שבר בשוק שמאל – 5%, בתחום הנוירו -פסיכיאטריה 15%; בתחום הנוירולוגיה, בגין פגיעה בעצב פרונטלי משותף – 5%, ובתחום אף אוזן גרון - 10%. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור 45%.

6. במסגרת סיכומיו ביקש ב"כ התובע, עו"ד שינדלר , לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני, לפי שיעור נכותו המשוקללת וכן בגין ימי האשפוז בפועל , סה"כ 126,700 ₪. ב"כ הנתבעת, עו"ד רוזן, לא חלק על הסכום המבוקש.

7. לפיכך הנני פוסק לתובע בגין הנזק הלא ממוני סך של 126,700 ₪.

"הנכות התפקודית"
8. בטרם נדון בחישובים הכספיים שהציעו ב"כ הצדדים, יש לקבוע מהי השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע.
ב"כ התובע עתר לקבוע השפעה זו בשיעור של 45%, כנכות הרפואית, ואילו ב"כ הנתבעת טען , כי יש לקבוע את השפעת הנכות הרפואית בשיעור שלא יעלה על 15%. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת, כי לנכויות השונות שנקבעו לתובע אין השפעה ממשית על התפקוד, כך לגבי 5% אחוזי הנכות בגין השבר בשוק שמאל, אין שום השפעה על כושר הפעולה הכללי, אין כל הגבלת תנועה והמדובר בנכות זניחה שאין לה כל משמעות. טענה דומה העלה לגבי הפגיעה באאורטה, כאשר טען כי המדובר בפגיעה שאין לה כל השפעה וכל משמעות, והנכות שנקבעה היא מעצם העובדה שהוכנס סטנט במקום. כן טען לגבי הצלקת של התובע, כאשר לדבריו אינה צלקת " כזו בולטת, וממילא זה לא דבר שמגביל בצורה כלשהי בעבודה. זה לא צלקת תפקודית ולא אמורה להפריע בשום צורה בשום עבודה" (פרוט' עמ' 89 שורה 23 ואילך). כן טען ב"כ הנתבעת באשר לנכות שנקבעה לתובע בתחום אף אוזן גרון, לאור תלונתו של התובע על סחרחורת, כאשר תחילה לא נקבעה לתובע כל נכות שהיא בתחום זה על ידי נוירולוג שבדק אותו, והתובע פנה לרופא אף אוזן גרון, ששלח אותו לבדיקה ובסופו של יום נקבעה לתובע נכות בתחום זה בשיעור של 10%. עוד טען ב"כ הנתבעת , כי הנכות בשיעור של 15% שנקבעה לתובע בגין נוירולוגית נפשית, היא בגין החלשה מסוימת של חלק מהתפקודים של התובע. לשיטתו, התובע מצליח לתפקד, הוציא תעודת בגרות עם ציונים שנעים בין 74 ל – 92, למד בישיבה מידי יום במשך שעות רבות, וכיום הוא משרת בצבא. נראה כי התובע השתקם בצורה מוצלחת. עוד ציין, כי על אף פנייתו של התובע ובקשתו להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל, דחתה וועדת הרשות של המל"ל את בקשתו וציינה כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו או לעבודה דומה, ואין מקום להפעלתה של התקנה.

9. לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים ו עיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובע, וכן במסמכי הוועדות השונות שקבעו את נכותו של התובע במסגרת המל"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע את השפעת הנכות הרפואית על התפקוד בשיעור של 40%. אבאר.
איני מקבל את דברי ב"כ הנתבעת, כי הפגיעה בא אורטה, שהוא אבי העורקים, והכנסת סטנט, הינה פגיעה שאין להביאה במכלול הפגיע ות שיש בה ן כדי להשפיע על תפקודו של התובע. כך הם פני הדברים גם בקשר לטענות הנוספות של ב"כ הנתבעת באשר לנכויות הנוספות שנקבעו לתובע , שכן אחוזי הנכות שנקבעו לתובע לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין השבר בשוק שמאל (סעיף 35(1) הדן בהשפעה על כושר הפעולה הכללי או התנועה), בתחום הנוירו-פסיכיאטרי (סעיף 34 (א)(2)-(3) הדן בהפרעה בתחום הנפשי או החברתי והגבלה על כושר העבודה), הפגיעה בעצב הפרונטאלי (סעיף 32(2)(א)(1) הדן בשיתוק חלקי בצורה קלה) ובתחום אף אוזן גרון (סעיף 72(4)(ב)(1) הדן בסחרחורת קלה), הינם סעיפים תפקודיים. במקרה דנן יש לדעתי לחשב גם חלק קטן מהנכות בגין הצלקת כבעל היבט תפקודי מסוים , שכן לתובע צלקת גדולה ומכוערת באזור הקדמי של הצוואר, אשר נגרמה כתוצאה מהחדרת צינור הנשמה לתובע דרך הגרון. צלקת זו נראית באופן ברור ובולט כאשר צווארון החולצה איננו מכופתר עד לכפתור האחרון (הנכות נקבעת לפי סעיף 75(1)ב) ). עם זאת, אין בכל אחוזי הנכות שנקבעו בגין הצלקת משום השפעה תפקודית.
כן יש לסמוך על פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, שדרך כלל ובהעדר אינדיקציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית אצל קטינים, לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך (ראו לאחרונה ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (2 7.1.14) והאסמכתאות שם). לא ראיתי במקרה דנן לסטות מהלכה זו, לבד מנושא הצלקת.
לפיכך אני קובע את השפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בשיעור של 40%.

הפסדי שכר לעבר
10. אשר להפסד השכר בעבר. ב"כ התובע טען, כי יש להעמיד את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק העומד כיום על 8,624 ₪ נטו. עוד הוסיף, כי יש לחלק את התקופה מעת היותו של התובע בגיל 18 ועד לגיל 21, ואזי לערוך את החישוב לפי שיעור של 70% מהשכר הממוצע במשק, והמדובר בסכום של כ - 217,000 ₪. לכך יש להוסיף הפסדו של התובע מאז הגיע התובע לגיל 21 ועד היום, סכום נוסף של 81,500 ₪, ובסה"כ כ – 300,000 ₪ לעבר (פרוט' עמ' 72 ש' 10-19).

11. ב"כ הנתבעת טען לעומת זאת, כי תקופת ההתנדבות של התובע בצבא היא למשך שנתיים, ולפיכך יש לבצע חישוב של השכר הממוצע במשק, כפי שהוצע על ידי ב"כ התובע, לפי שיעור גריעה של 15% בלבד , ובהיוון כפול.

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועולה מעדות התובע, עדות הנאמנה עליי, כי אלמלא התאונה היה מתגייס לשירות צבאי מלא של שלוש שנים, מסקנתי היא כי יש לערוך את החישוב לפרק שירותו הצבאי של התובע למשך שלוש שנים (מגיל 18 – 21), כאילו לא נפגע . החישוב יערך לפי 70% מהשכר הממוצע במשק (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982). ולכן החישוב לעבר למשך 3 שנים, הינו כדלקמן: 8,624 ₪X 70% X 36 חודשים = 217,325 ₪.

13. אשר להפסדו של התובע מגיל 21 ועד היום, כשהוא כבן 22.10 שנים, למשך 22 חודשים, ייערך החישוב על פי השכר הממוצע במשק, לפי אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו (40%). והחישוב הוא: 8,624 ₪ X 40% X 22 חודשים = 75,891 ₪.

14. סה"כ הפסדי הכנסה לעבר מגיע לסך של (217,325 + 75,891 ) = 293,216 ₪ (מעוגל).

אובדן כושר השתכרות לעתיד
15. חישוב אובדן כושר השתכרות לעתיד, יערך על פי הפרמטרים של השכר הממוצע במשק ועד הגיעו של התובע לגיל 67 , ולפי מקדם היוון מתאים כאשר התובע כיום כבן 22.10 חודשים. לפי החישוב הבא: 8,624 ₪ X 4 0% X 293 = 1,010,733 ₪.

הפסדי פנסיה
16. חישוב אובדן הפנסיה של התובע יערך לפי 12%, שכן "שיעור ההפסד צריך להיגזר מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, בהתאם להפרשות המעביד על פי צווי ההרחבה (על פי צו ההרחבה דהיום הפרשת המעביד עומדת על 12%)" (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג ( 31.7.14), סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית; ע"א 7548/13 הנ"ל; ת"א (מחוזי חיפה) 10-04-XX951 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13), השופטת י' וילנר). לפיכך, הפסדי הפנסיה של התובע מגיעים לסך של – 1,303,949 (293,216 + 1,010,733)X 12% = 156,474₪.

עזרה וסיעוד לעבר
17. בסיכומיו עתר ב"כ התובע לפצות את התובע בגין ראש הנזק של עזרה וסיעוד בעבר, לפי פרקי הזמן בהם טופל בבתי החולים.
אשר לפרק הזמן של שהייתו של התובע בבית החולים "איכילוב", במשך 20 ימים, ביקש פיצוי בסך של 18,000 ₪ לפי חישוב של 18 שעות ביממה לפי 50 ₪ לשעה.
אשר לתקופת השיקום של 70 ימים בבית לוינשטיין, היה זה חודש חגי תשרי, והוריו היו שם לעיתים תכופות בתורנויות, ליד מיטתו יום ולילה, לוקחים אותו לטיפולים נשארים עמו במהלך הטיפולים ומחזירים אותו לחדרו ולאחר מכן מסייעים בהאכלתו, מבוקש כי יערך חישוב לפי 18 שעות ביממה, לפי 50 ₪ לשעה למשך 30 ימים, ובסה"כ 27,000 ₪.
לדברי ב"כ התובע, פרק זמן נוסף, לאחר שמצבו של התובע השתפר, עדיין סייעו ההורים בידו וכן נהגו לסייע לו בשעה שהיה מגיע לסופי שבוע לביתם. לגבי תקופה זו מבוקש פיצוי למשך 30 ימים לפי 50 ₪ לשעה לפי 8 שעות ביממה, סך של 12,000 ₪. בנוסף התבקש פיצוי של 10,800 ₪ בגין העזרה וסיעוד שהעניקו בני המשפחה לתובע במהלך שישה סופי שבוע.
אשר לפרק הזמן של אשפוז היום, מבוקש פיצוי גלובלי עבור עזרה וסיוע של ההורים, בסך של 10,000 ₪.
סכום נוסף מבוקש כפיצוי עומד על סך של 97,600 ₪, לפרק זמן של 16 חודשים לפי 4 שעות יומיות לתקופה שהתובע היה מגיע לסופי שבוע הביתה ממקום לימודיו במכון מאיר בירושלים.

בנוסף עתר ב"כ התובע לפצות את אמו של התובע בסך של 90,000 ₪, כאשר ההסבר לכך היה כי שכרה של האם בטרם פיטוריה עמד על 5,000 ₪ לחודש, ונעדרה מעבודתה במשך 18 חודשים שבהם סייעה לתובע.

18. ב"כ הנתבעת טען, כי בתקופת האשפוז לא נזקק התובע לעזרה מעבר לזו שניתנת על ידי צוות בית החולים, והסיוע שניתן על ידי אמו, ניתן מתוך הצורך הא ימהי שלה. עוד טען ב"כ הנתבעת, כי לא הובאה כל ראייה כי האם אכן עבדה, כך לא הוגשו תלושי שכר או מסמכי ביטוח לאומי ואף המעביד לא הגיע למתן עדות. כל אשר הגיש התובע הוא מכתב הפיטורין של אמו, ואין בכך משום ראייה כי האם עבדה באותו מקום עבודה. עוד הודגש , כי במכתב זה גם לא צוין מה היה גובה שכרה של האם טרם פיטוריה.
ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי אין כל קביעה של המוסד לביטוח לאומי שהתובע מוגבל במאמץ כלשהו או בהרמת משא וכו'. ב"כ הנתבעת סבור, כי ככל שיש מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, כי אז יש לעשות זאת באופן גלובאלי על הצד הנמוך. כן טען ב"כ הנתבעת כי ככל שנזקק התובע לעזרה צד ג', המדובר בעזרה הניתנת על ידי משפחתו הקרובה, ואשר לא כרוך בה הפסד השתכרות פוטנציאלי עבור מי מהם. מכל מקום על עזרת בני משפחה, מפצים במשורה. מדובר על עזרה הניתנת במידה מקובלת במסגרת היחסים בין בני המשפחה, ומאחר שלא הוכח מתן עזרה חורגת מהמקובל, או צורך רפואי מיוחד הדורש עזרת צד ג'. הוצע להעמיד רכיב פיצוי זה על סך של 20,000 ₪.
19. לדברי התובע בתצהירו (סעיף 20), בעת שהותו בבית החולים איכילוב, שהו ליד מיטתו אמו ושאר בני המשפחה, כאשר אמו שהתה לידו כמעט באופן רצוף ולא עזבה אותו לרגע. גם אמו של התובע הגב' ויולה אהל מסרה בתצהירה , כי בארבעת הימים הראשונים לאחר פציעתו של התובע שהו ליד מיטתו בעלה ואחיותיה. לאחר מכן הייתה זו היא שנמצאה לצדו ואף ישנה בבית החולים, כולל ימי שישי ושבת, כאשר בעלה החליף אותה לפרק זמן קצר ביותר (סעיפים 5-6 לתצהירה). לדברי האם עקב שהייתה בבית החולים והיעדרותה מעבודתה קיבלה מכתב פיטורין ממקום עבודתה כמנהלת משק בית בבית משפחה (נספח ט' לתצהירה – מכתב מיום 7.9.10). לדברי ה, היא שבה לעבודתה רק לאחר שהתובע סיים את הליך השיקום בבית החולים לוינשטיין, ומצבו אפשר שתעזוב אותו לכמה שעות.
במהלך תקופת אשפוז היום של בנה בבית לוינשטיין, נהגה לסייע לו בדברים בסיסיים.

20. צודק ב"כ הנתבעת בכך שבמכתב הפיטורין שניתן לאם בסמוך לאחר פציעתו של התובע, לא מצוין שכרה לעבודתה. עוד צודק הוא בכך, כי לא הוגשו תלושי שכר ה ולא אישור מהמל"ל על דיווח להעסקתה , וכן בכך שמי מהמעבידים לא הגיע למתן עדות לתמוך בגרסתה.
מעדותה של האם עולה, כי לא ניתנו לה תלושי שכר ממקום עבודתה אצל המשפחה שהעסיקה אותה (פרו' עמ' 13, ש' 17 – 19) . עם זאת, נותר לתמוה מדוע לא הוגשו אישורים מהמל"ל בעניינה, שכן על פי עדותה , המע סיק הצהיר על העסקתה בעבודות משק בית (שם, ש' 20 ואילך), ומדוע לא התייצב מי מהמעסיקים לתמוך בעדותה , שעה שלא הייתה כל מניעה לכך (שם, ש' 13 – 15) .
עוד יצוין, כי לא הובאה כל עדות לגובה שכרה של האם – לא בתצהירה, לא בעדותה, לא בתצהיר התובע ובעדותו.

21. על אף האמור לעיל, אינני סבור כי התובע ואמו לא אמרו אמת בתצהיריהם, או על דוכן העדים. נאמנים ומקובלים עליי עדותם של התובע ואמו כמופיע בתצהיריהם כי מעת שאושפז התובע לאחר הפגיעה בתאונה, שהו בני המשפחה ליד מיטתו ובמיוחד אמו. כך בעת אשפוזו ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב ולאחר מכן במהלך האשפוז השיקומי בבית לוינשטיין. כמו כן מקובלת עליי עדותה של האם, כפי שנתמכה במכתב הפיטורין, כי עבדה במשק בית בבית משפחה, ובעקבות שהייתה ליד מיטת בנה בבית החולים, פוטרה ממקום עבודתה. מעיון במכתב עולה, כי אמו של התובע החלה להיות מועסקת כמנהלת משק הבית בבית אותה משפחה ביום 6.8.07, לאחר פציעתו של הבן נעדרה מעבודתה, ועקב אי שובה לעבודה החליטו מעבידיה לראות בכך כהתפטרות, וכפי שצוין במכתב הפיטורין, לפנים משורת הדין ולאור יחסי העבודה הטובים והנסיבות המצערות שנכפו על אמו של התובע, התחייבו לשלם לה את כל התשלומים והזכויות להם היא זכאית והנובעים מיחסי העבודה, לרבות פיצויי פיטורין. יודגש, כי על פי עדות האם בתקופה שלאחר פיטוריה מעבודתה קיבלה דמי אבטלה (שם, עמ' 12, ש' 20).

22. עוד אוסיף, כי גם מקובל עליי כי בשעה שהיה התובע מאושפז גם ביחידה לטיפול נמרץ וגם בבית החולים השיקומי שהתה אמו לידו במרבית שעות היממה, וסיי עה בידו ובידי הצוות הסיעודי של בתי החולים, כפי שנהוג בדרך כלל. גם אם עשתה זאת מיחסה האימהי המובן מאליו כלפי בנה הפצוע והשוכב אין אונים במיטת בית החולים, קיימת זכות לבקש פיצויים בגין עזרה זו ועל הנתבעת קיימת החובה לפצות בגין כך. יחד עם זאת, אינני סבור, כטענת ב"כ התובע, כי במהלך התקופה בה למד התובע בירושלים, במכון מאיר ובישיבת עטרת כוהנים, יש מקום לפיצויו בגין עזרת הזולת, שכן התובע התגורר במעונות הישיבות והיה עצמאי ולא נזקק לעזרה של צד ג'.

23. כאמור, בני המשפחה הם שסייעו וסעדו את התובע בתקופת אשפוזו בבתי החולים, ו במהלך אשפוז יום בבית לוינשטיין. על כך זכאי התובע לפיצוי גם אם לא שילם עבור כך .

בע"א 79/379 פרפלוצ'יק נ' מוטס, פ"ד לד(3) 551 (1980) נפסק, כי "בכל הנוגע לטובת הנאה שניזוק קיבל מצד שלישי, הפועל ללא כל חובה חוקית, אלא מתוך מניע מוסרי, מקובל על הכל כי טובת הנאה זו אינה מפחיתה את סכום הפיצויים לו זכאי הניזוק מאת המזיק ללא הטבה" (ראו והשוו גם ע"א 77/55 שכטר נ' הולצר, פ"ד י 124 (1956)) .

בע"א 121/85 ליאור נ' פרי (8.4.1998) נאמר , כי " כבר נפסק לא אחת, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע עבודה ומאמץ מעבר למקובל בין בני משפחה, זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה גם אם אין הוא משלם עבורה".

ובע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (4.8.05) נפסק כדלהלן:

"... ברי כי אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני משפחה יסייעו לנכה בלא תמורה (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19.11.1997 ). ההלכה הפסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה" (סעיף 11 לפסק הדין).

עם זאת, אין מקום לקבל את טענת ב"כ התובע כי התובע זכאי לפיצוי כפול, היינו בגין עזרה וסיעוד, ובנוסף, כפיצויים לאמו שפוטרה ממקום עבודתה. ניתן לראות את הסיוע שהעניקה האם לבנה כחלף לעבודתה כמנהלת משק בית בבית המשפחה שמשם פוטרה. עוד יוזכר, כי האם זכתה לקבל דמי אבטלה וגם מטעם זה אין מקום לפסוק לה פיצוי בנפרד.

24. בנסיבות אלה יש לפסוק על דרך האומדן (השווה: ע"א 73/93 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277 (1973); ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705 (1994)).

בשים לב לימי אשפוזו של התובע בבית החולים איכילוב ובבית לוינשטיין והסיעוד שנזקק לו בתקופה זו ולאחר מכן בתקופת אשפוז היום והטיפולים שקיבל בבית לוינשטיין, ומני אז ועד היום, אפסוק לתובע סכום גלובאלי של 50,000 ₪.

עזרה וסיעוד לעתיד
25. ב"כ התובע ביקש בסיכומיו לאור שילוב הנכויות שנותרו לתובע בתחום הנוירולוגי, פסיכיאטרי והאורתופדי, והמוגבלות בביצוע עבודות, לפסוק פיצוי לפי 100 ₪ בשבוע, ועד לתוחלת חייו סכום של 305,000 ₪.
ב"כ הנתבעת סבור, כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד, לאור הנימוקים שמסר לעיל.

26. צודק ב"כ הנתבעת, כי במסגרת קביעות המ ל"ל לא נאמר במפורש כי חלה על התובע הגבלה כלשהי לביצוע עבודות שדורשות מאמץ, או בעניין הרמת משאות כבדים. עם זאת, נוכח האופי התפקודי של מגבלותיו של התובע והנכות התפקודית שנקבעה לעיל , ואף בהתעלם מהמגבלות שנקבעו לתובע לתקופת שירותו הצבאי כפי שפורטו לעיל (ת/1) , ובשים לב לאחוזי הנכות של התובע, ונוכח גילו הצעיר, אני סבור כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן.
אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרה וסיעוד לעתיד על סך של 50,000 ₪.
ניידות עבר ועתיד והוצאות לעבר ולעתיד
27. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי בתקופת העבר השתמש התובע בנסיעה במוניות ובאוטובוסים לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים. כן נוסע הוא לפגישות עם פסיכולוג וזאת עד לאחרונה. לדברי ב"כ התובע, אין מרשו מסוגל ללכת אלא מרחקים קצרים ולכן יש מקום לפסוק פיצוי בגין ניידות מוגברת. ב"כ התובע העמיד סכום זה על 200,000 ₪.
אשר לעניין הוצאות לעבר ולעתיד, היה ב"כ התובע ער לכך כי המדובר בתאונת עבודה ועל כן ההוצאות אמורות להיות משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי באמצעות קופת החולים בה חבר התובע, ואף ציין כי הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בגין החזר הוצאות. עם זאת, לדבריו, אין כל הגיון שעבור כל סכום שיוצא על ידי התובע בעתיד, תוגש תביעה לבית הדין לעבודה, אם סכום זה לא ישולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר דרישה. לפיכך ביקש לפסוק בגין ראש נזק זה סך גלובאלי של 75,000 ₪.

ב"כ הנתבעת טען לעומתו , כי מדובר בתאונת עבודה וכי בהוצאותיו של התובע בנוגע להוצאות נסיעה לקבלת טיפולים לעבר ולעתיד עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי כפי שעשה בעבר.

28. כאמור, המדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. לפיכך חל הכלל כי בכל נושא ההוצאות בנושא זה, לרבות הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים לעבר ולעתיד, על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי ולבקש את החזרתם (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997)). לא למותר לציין, כפי שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו, כי אכן עשה כך בעבר. יש להניח כי המוסד לביטוח לאומי יהא קשוב לפניות אלה, ולא יהיה צורך בהגשת תביעות נפרדות לבית הדין לעבודה.

סיכום:
29. על יסוד כל האמור לעיל, זכאי התובע לסכומים הבאים:

א. בגין נזק לא ממוני (סעיף 7 לעיל ) – 126,700 ₪.
ב. בגין הפסדי שכר לעבר (סעיף 14 לעיל) - 293,216 ₪.
ג. אובדן כושר השתכרות לעתיד ( סעיף 15 לעיל) - 1,010,733 ₪.
ד. הפסדי פנסיה (סעיף 16 לעיל) - 156,474 ₪.
ה. עזרה וסיעוד לעבר (סעיף 24 לעיל) – 50,000 ₪ .
ו. עזרה וסיעוד לעתיד (סעיף 26 לעיל) – 50,000 ₪.
========
סה"כ 1,687,123 ש"ח

ניכויים:
ניכוי התשלומים התכופים
30. לתובע שולמו מספר תשלומים תכופים ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי יש לנכות סכומים אלה מסכום הפיצויים שיפסק לתובע. ב"כ התובע מנה את הסכומים הללו במסגרת סיכומיו כדלקמן (פרוט' עמ' 79 שורה 13 ואילך): סך של 16,392 ₪ מיום 5.12.10; סך של 10,928 ₪ מיום 4.4.11; סך של 22,550 ₪ מיום 3.5.11; סך של 18,000 מיום 29.3.12; סך של 18,000 ₪ מיום 20.1.13. סה"כ 85,870 ₪, כאשר סכום זה כולל שכ"ט עו"ד.
ב"כ הנתבעת טען כי הסכום המשוערך של התשלומים התכופים נכון ליום מועד הסיכומים (13.4.15) מגיע לסך של 92,000 ₪.

31. לפיכך, יש לנכות מסכום הפיצויים סך של 92,000 ₪ כשסכום זה כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ .

ניכוי תקבולי המל"ל וניכוי מן הניכוי
32. עוד הוסכם בין הצדדים, כי יש לנכות את התקבולים שקיבל ויקבל התובע מהמל"ל על פי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת בסך של 1,024,000 ₪.

33. עם זאת, ב"כ התובע הוסיף וטען, כי יש להפחית מסכום הניכוי של המל"ל 70,000 ₪ בקירוב, וזאת בעקבות "הלכת גזיאל" (ת"א (מחוזי באר-שבע) 90/91 גזיאל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (30.5.96), הנשיא (כתוארו אז) א' לרון), שהוזכרה בת"א 10509/04 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (5.12.2005) (פרו' עמ' 79 ש' 18 ואילך) . עניינה של הלכת גזיאל הוא כי קצבת הזקנה המנוכה צריכה להיות גבוהה ב – 50%, ולמעשה יש להפחית מן הניכוי .
ב"כ הנתבעת התנגד לטענה זו של ב"כ התובע וטען כי אין מורים על פי הלכה זו.

34. טענתו של ב"כ התובע היא למעשה טענה של " ניכוי מן הניכוי". בטענה זו של "הניכוי מן הניכוי", יש כדי להקטין את סכום הגימלאות שיש לנכות מן הפיצויים, וממילא הוא מגדיל את יתרת הפיצויים הנותרים בידי התובע. בע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (16.11.2008), דן בית המשפט העליון בהרחבה בטענה זו ובחן אותה על כל היבטיה. לענייננו נאמר שם כך ( בסעיף 10, מפי כב' השופט א' גרוניס אליו הצטרפו בהסכמה כב' השופט א' ריבלין, המשנה לנשיאה , וכב' השופטת ע' ארבל (כתוארם אז) :

" ... כאשר מדובר בתביעת נזיקין של ניזוק אשר נותר בחיים וזכה, בעקבות האירוע הנזיקי, לקיצבה מהביטוח הלאומי, הכלל הוא כי טרם ניכויה של הקיצבה מסכום הפיצוי יש להפחית ממנה את שוויה המהוון של קיצבת הזיקנה. זאת, בהתאם להלכת ה"ניכוי מהניכוי" (ע"א 617/66 חברת נצרת לממתקים בע"מ נ' דמבינסקי, פ"ד כא(1) 443 (1967); ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 422, 435; כן ראו, פרשת אבודרהם, עמ' 747 בין האותיות ד' ו-ה'; אולם באשר לסוגית תוספת הוותק השוו, ע"א 558/83 שטינמן נ' אגד אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד לט(4) 785 (1985))".

ההלכה סוכמה שם בזו הלשון (סעיף 15):

"... המזיק חייב לפצות את הניזוק על אותם נזקים שנגרמו כתוצאה מן העוולה. במקרה דנא אמנם עסקינן באחריות מוחלטת, לאור חוק הפלת"ד. ברם, סוגיית הנזק מוכרעת על פי דיני הנזיקין. כך, סעיף 82 לפקודה, החל מכוח סעיף 4 לחוק הפלת"ד, משמיע לנו כי כאשר לניזוק עומדת זכות לקבל פיצויים מן המעביד וכן זכות לגמלה מן הביטוח הלאומי, יש לנכות מן הפיצויים את שווי הגימלה. זאת, על מנת שהניזוק לא יזכה לכפל פיצוי. ייתכן גם שלאחר האירוע מוליד הנזק יהא הניזוק זכאי באופן תיאורטי לשתי קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי. בא סעיף 320 לחוק הבט"ל וקובע כי הניזוק יידרש במקרה כזה לבחור באחת משתי הקצבאות. מכך נובע שבעקבות האירוע הפסיד הניזוק קצבה אחת. משמע, מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מן האירוע. על כן על המזיק או המבטח לפצות את הניזוק אף על הפסד הקיצבה האמורה. מכאן הלכת ה"ניכוי מהניכוי", שמשמעותה כי יש להוסיף לסכום הפיצויים את הסכום המהוון של הקצבה שנשללה מן הניזוק...".

ראו גם: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011), בעמ' 1013 ואילך; דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית, התשנ"ח – 1997 ), בעמ' 1126 ואילך.

35. נוכח האמור לעיל, סבורני כי בטענת "הניכוי מן הניכוי" הדין עם התובע. ב"כ התובע העמיד סכום זה על סך של 70,000 ₪. ב"כ הנתבעת לא חלק על הסכום שהוזכר אלא על העיקרון של הניכוי מן הניכוי. בנסיבות אלה, אני מורה כי יש להפחית מניכויי המל"ל סך של 70,000 ₪, ובמילים אחרות: סכום ניכוי המל"ל מסכום הפיצויים יהיה בסך של – ( 70,000 - 1,024,000 ₪) = 954,000 ₪.

שכר טרחת עו"ד
36. בסיפא לסיכומיו טען ב"כ התובע, כי ייצג את התובע בוועדות הרפואיות של המל"ל לצורך קביעת אחוזי נכותו, כפי שאומצו בסופו של יום לצורך התובענה על פי סעיף 6ב לחוק. לדבריו, התובע שילם לו שכ"ט בגין כך. עוד נטען, כי יש לחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד גם עבור הניכוי הרעיוני שיש לנכות על פי חוות הדעת האקטוארית.
במענה לכך השיב ב"כ הנתבעת, כי אין מקום להיעתר לתביעתו זו של התובע, ומכל מקום תביעתו של התובע נבלעת בתקבולי המל"ל ועל כן על התובע להשיב את כל התשלומים התכופים שקיבל מהנתבעת, ובכל מקרה המדובר בתובענה שהסמכות העניינית שלה היא של בית משפט השלום, ועל כן יש לחייב את התובע בהפרשי האגרה על פי התקנות הרלוונטיות.

37. לדעתי יש לדחות את טענת ב"כ התובע לעניין תשלום שכר טרחה שקיבל מהתובע בגין ייצוגו בוועדות המל"ל. כידוע, בסעיף 16(א) לחוק קבע המחוקק את התעריף המקסימלי לשכר טרחת עו"ד בעד הטיפול בתביעות לפי החוק. כך נקבע שם:

"16. (א) המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תקבע, באישור שר המשפטים, תעריף מקסימלי לשכר טרחה של עורך-דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה, ובלבד ששכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים - על 13% מהסכום שנפסק; מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף.

(ב) הרשות הנתונה לועד מחוזי של לשכת עורכי הדין לפי הסיפה של סעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לא תהא נתונה לו לגבי תעריף שנקבע לפי סעיף זה".
(ראו התעריפים המקסימליים שנקבעו בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז -1977). בית המשפט העליון, במותב תלתא, נדרש לפרשנות סעיף 16(א) שבחוק ברע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל (22.8.2012) , והטעמים שנ יתנו שם לכך ששכר טרחת עו"ד בשיעור מקסימלי של 13% חל גם כאשר מוגש ערעור על פסק דין של הערכאה הדיונית, זאת, נוכח פרשנות תכליתית של סעיף זה.

38. לטעמי, חמישה טעמים לדחיית טענת ב"כ התובע :
ראשית, הפרשנות שניתנה לסעיף 16(א) לחוק כמובא לעיל ברע"א 7204/06 הנ"ל, ראויה גם במקרה זה כאשר ננקט הליך במל"ל בט רם הגשת התובענה על פי החוק לבית המשפט;
שנית, ב"כ התובע לא הגיש כל הסכם, לפיו התחייב התובע לשלם לו שכ"ט בנפרד עבור הייצוג בוועדות המל"ל ובמנותק מייצוגו בתובענה בבית המשפט;
שלישית, לא הוגשה קבלה כלשהי שעל פיה שילם התובע תשלום כלשהו בגין ייצוגו כאמור;
רביעית, ולטעמי העיקר, ייצוג התובע על ידי בא כוחו בוועדות הרפואיות של המל"ל, בהעדר כל ראייה נוגדת, נעשה לצורך קביעת נכותו של התובע כתוצאה מפגיעתו בתאונת הדרכים, וכחלק בלתי נפרד מהגשת תובענה זו לבית המשפט;
חמישית, אלמלא נקבעה נכותו של התובע במל"ל והיה מתקיים דיון בבית המשפט בבקשה למינוי מומחים לקביעת נכותו של התובע, יש להניח כי לא היה נקבע שכ"ט עו"ד בנפרד עבור אותה ישיבה , או ישיבות.

39. יש לדחות גם את טענתו של ב"כ התובע, כי יש לפסוק שכ"ט עו"ד גם בגין הסכום המנוכה על פי חוות הדעת האקטוארית על תקבולי המל"ל ששולמו וישולמו לתובע. נפסק זה מכבר , כי בחישוב שכר הטרחה אין להכליל את הסכומים שהועברו ויועברו לניזוק מצד המוסד לביטוח לאומי, וכי שכר הטרחה יחושב רק על בסיס הסכומים שנפסקו בפועל לטובת הניזוק ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191 (1988); ע"א 841/02 ששון נ' אבנר איגוד להיטוח נפגעי רכב בע"מ, פ"ד נח (4) 865 (2004); ריבלין, שם, בעמ' 1100).

סוף דבר
40. העולה מהמקובץ לעיל הוא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, את הסכום כמפורט לעיל בסעיף 29 בניכוי הסכומים שצוינו בסעיפים 31 ו – 35.
חישוב הניכויים ייעשה על ידי ב"כ הצדדים, כמקובל , היינו מסכום הפיצויים יופחתו תקבולי המל"ל שנזכרו לעיל, משוערכים להיום, הוספת שכ"ט עו"ד על היתרה כאמור להלן והפחתת הסכום המעודכן של סך התשלומים התכופים .

41. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הנתבעת לחייב את התובע בהפרשי האגרה, זאת נוכח העובדה שהתובענה הוגשה לבית משפט זה ולא לבית משפט השלום, נוכח הערכה מוקדמת כי רוב הפיצוי שייפסק ייבלע בתקבולים אלה, לא ראיתי בנסיבות העניין להיענות לבקשה ולחייב את התובע בתשלום יתרת האגרה העודפת כבקשת ב"כ הנתבעת.

42. אני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעים, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 15.34%, כמקובל.

43. ככל שיבקשו, יגישו באי כוח הצדדים בקשת לפסיקתא מוסכמת.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.