הדפסה

אדריכל ובונה ערים סיימון דוויק נ' רוברט ספיר (ספירה )

בפני
כב' השופטת אנה שניידר

התובע / הנתבע שכנגד

סיימון דוויק

נגד

הנתבע / התובע שכנגד

רוברט ספירה

פסק דין

הרקע

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד, דירה ברחוב רבי עקיבא 18 בירושלים (להלן – הדירה), שנמצאת בבעלות הנתבע / התובע שכנגד (להלן – ספירה), אשר ביקש לבנות עוד קומה על הגג, ושכר לשם כך את שירותיו של התובע / הנתבע שכנגד (להלן – דוויק), שהינו אדריכל במקצועו.

התביעה

2. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 11.4.06, הדירה נרכשה על ידי ספירה בשנת 1994, לרבות הגג שמעליה.
ספירה פנה בשנת 1995 אל אדריכל אפרים פאבי על מנת שיפעל לקבלת רישוי לתוספת קומה על הגג, אך משהבקשה סורבה על ידי העירייה – פנו ספירה והאדריכל פאבי אל דוויק להשגת היתר הבניה.

3. דוויק טוען כי הוא עבד וטרח מזה שנים רבות בעניין שינוי התב"ע, ואף הגיע לתוצאות ולהישגים מעבר למצופה – אך ספירה נמנע מלשלם לו את מלוא שכר טרחתו המוסכם , בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם ביום 12.11.95 (להלן- ההסכם), בסכום של 22,000 $ בצירוף מע"מ, דהיינו סכום כולל של 25,740 $, למעט סכום של 5,000$ אשר שולם לו.

דוויק דורש את יתרת סכום שכר הטרחה (103,000 ₪), וכן פיצוי עבור נזק כללי של פגיעה בשמו הטוב בסכום של 32,000 ₪.
בסך הכול דורש דוויק סכום של 135,000 ₪ , נכון ליום הגשת התביעה.

התביעה שכנגד

4. על פי כתב התביעה שכנגד, שהוגש ביום 11.7.06, ההתקשרות בין ספירה לדוויק לא הייתה בכתב, כטענת דוויק, אלא נעשתה בעל פה , ושכר הטרחה המוסכם היה 15,000 $ כולל מע"מ , ולא כפי שנטען על ידי דוויק.

5. ספירה טוען כי שילם לדוויק את מלוא הסכום האמור במספר תשלומים במזומן, ולמרות זאת לא עמד דוויק בהתחייבויותיו ולא השיג את היתר הבניה המיוחל , ואף זייף את חתימותיו של ספירה.

6. ספירה דורש מדוויק סכום של 80,000 ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו, ובכלל זה אי יכולתו לבנות תוספת קומה על הגג, וכן העובדה שיאלץ לשכור את שירותיו של אדריכל חדש ולשאת בשכר טרחה נוסף בגינו.

כמו כן, דורש ספירה פיצוי בסכום כולל של 100 $ לכל יום שבו עיכב דוויק את התיק אצלו, עד למועד מתן הסכמתו להעברת הטיפול לידי האדריכל האחר.

טענות דוויק

7. דוויק טוען כי על ספירה לעמוד בהסכם.
אמנם דוויק מודה כי בשנת 2000הוא עזב את הארץ ועבר להתגורר בחו"ל, אולם טוען כי נהג להגיע לארץ בהתאם לנדרש, וביצע פעולות רבות לצורך קידום הפרויקט, כמפורט בסעיף 11 לתצהירו.
לטענתו, האדריכל החדש שנשכר על ידי ספירה, שמואל דוידסון, לא ביצע אפילו חלק ממה שהוכח שביצע דוויק.

8. דוויק זוקף חלק מהעיכובים לחובתו של המודד ציון שרון (להלן – המודד), שנשכר על ידי ספירה, ואשר לטענת דוויק ביצע מדידות שגויות.
לטענת דוויק, ספירה התחייב לגרום לתיקון התוכניות, על ידי המודד, אך תחת זאת הגיש לדוויק, ביום 2.8.04, מכתב לפיו אינו מעוניין יותר בשירותיו, והכל על מנת להתחמק מביצוע התשלום המגיע לדוויק.
לטענתו, נתונה לו הזכות החוקית לדרוש את כספו מספירה, הן לאור המסמכים שנחתמו והועברו בין הצדדים, והן לנוכח התעשרותו שלא כדין של ספירה כתוצאה מעבודה של שנים שבוצעה על ידי דוויק , וכן על פי שכר טרחה מקובל בענף האדריכלים.

9. דוויק מכחיש את טענות ספירה לפיהן הוא זייף את חתימותיו של ספירה ביחס להסכם, ומסתמך על חוות הדעת של הגרפולוג מטעמו, מר שאול הללי, ואף על חוות הדעת של המומחית מטעם ספירה הגב' רומה אבישי.

10. לטענת דוויק, ספירה התנהג בחוסר יושר, ודווקא מתוך העברת התיק לאדריכל החדש הוכחו הישגיו של דוויק , כמו גם צדקת טענתו כי העיכוב הממושך נבע מהתנהלות המודד, העירייה , וגורמים שאינם בשליטתו.

לטענתו, הוא הוכיח את תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, והינו זכאי למלוא שכר טרחתו כמפורט בכתב התביעה.

טענות ספירה

11. ספירה טוען כי דוויק הגיש בתאריך 9.8.95 את הבקשה למתן היתר בניה לעיריית ירושלים, בכך ניתן למצות את כל פועלו, ובמשך שנתיים תמימות לא עשה דבר.
רק במהלך שנת 1997 הואיל דוויק לשוב ו"לטפל" בבקשת ספירה, אך גם אז ביצע את החובות המוטלות עליו באופן חלקי ו/או לקוי ו/או רשלני ביותר.

12. ספירה טוען כי דוויק לא יצא ידי חובתו להוכיח כי בין הצדדים נכרת הסכם בכתב לעניין שכר הטרחה, וכי הוא נחתם על ידי ספירה.

13. עוד נטען, בסעיפים 42 – 54 לסיכומים מטעם ספירה, כי שכר הטרחה המוסכם שולם לדוויק במלואו, וגם אם תידחה גרסתו זו של ספירה – הרי שדוויק אינו זכאי לכל תשלום נוסף הואיל ולא עמד בהתחייבויותיו, ולא ביצע את העבודה באופן מקצועי ומיומן כפי שמצופה ממנו, אלא באופן רשלני ולקוי.

14. בסעיפים 87 – 101 לסיכומיו מפרט ספירה את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו הלקויה של דוויק , וטוען כי לדוויק עצמו לא נגרמו נזקים כלשהם, גם לא הפגיעה הנטענת בשמו הטוב, ההוצאות המרובות שלכאורה הוציא, ואף לא הוכח על ידי דוויק השימוש הנטען ב"זכויות היוצרים" שלו.
בהקשר זה טוען ספירה, בסעיף 101 לסיכומיו, כי האדריכל החדש, שמואל דוידסון, זנח כליל את הבקשה לשינוי התב"ע שהגיש דוויק, והגיש ביום 18.5.06 בקשה חדשה שכללה תוספת של 3 קומות, כך שאין כל ממש בטענתו של דוויק לפיה עשה האדריכל החדש שימוש בזכויות היוצרים שלו כשהמשיך לטפל בבקשתו של ספירה מהמקום בו הופסקה עבודתו של דוויק.

דיון והכרעה

15. השאלות שעומדות בפנינו בתיק זה, הן לעניין התביעה והן לעניין התביעה שכנגד , הינן:

(א) מהו סכום שכר הטרחה שסוכם בין הצדדים – האם סכום של 22,000 $ בתוספת מע"מ, כנטען על ידי דוויק, או שמא סכום כולל של 15,000 $, כנטען על ידי ספירה.

בהקשר זה יהא עלינו להכריע בשאלה האם נחתם הסכם בכתב על ידי שני הצדדים או שמא חתימותיו של ספירה זויפו.

(ב) לאחר שייקבע מהו סכום שכר הטרחה שהוסכם עליו - יהא עלינו לקבוע האם ספירה שילם לדוויק את מלוא הסכום המוסכם, ואם לא – האם סיפק דוויק בפועל לספירה את השירות שהתחייב ולכן זכאי לתשלום מלוא הסכום בשל שירותיו.

(ג) האם הצדדים הרימו את הנטל המוטל על כל אחד מהם להוכחת הנזקים הנטענים על ידם במסגרת התביעה (דוויק) ובמסגרת התביעה שכנגד (ספירה).

מהו שכר הטרחה שסוכם בין הצדדים

16. דוויק צירף לתצהירו, נספח ד', תחשיב שנשלח על ידו ביום 31.10.95 לאדריכל אפרים פאבי, שבו ננקב שכר טרחה בסכום 12,500 $.
עם זאת, קיימת על גבי נספח ד' הערה בכתב ידו של דוויק :
"אישור מספירו להגדלת שכ"ט בגלל הגדלת דירה ל- 99 מ"ר ל- 22,000 $".

כמו כן, צורף לתצהירו של דוויק נספח ה' – ההסכם מיום 12.11.95 שבו נקבע באופן מפורש בסעיף 5(א) כי שכר הטרחה יהיה בסך של 22,000 $ + מע"מ, ואף פורט בהמשך מה יהיו תשלומי הביניים בהתאם להתקדמות העבודה, כאשר נקבע כי 10% ישולמו עם חתימת ההסכם.
דוויק הודה בחקירתו הנגדית כי מדובר בפורמט סטנדרטי של הסכם , שברובו אינו רלבנטי לעבודה שהוזמנה על ידי ספירה (ראה פרוטוקול עמ' 6 שורות 22 – 23 ועמ' 7 שורות 1 – 9).

להסכם צורפו גם שתי חשבוניות (נספחים ה 1 ו - ה 2) האחת מיום 12.11.95 על סך של 3,000 ₪, במזומן , והשנייה מיום 14.11.95 על סך של 4,500 ₪, בשיק.

17. כנשאל דוויק מה רלבנטי בהסכם מלבד המחיר, השיב כי ההסכם מפנה לנספח ד' ולהערה בכתב ידו והוסיף:

"אני שמחתי שהקליינט חתם לאחר שבתו הסבירה לו, אך בגלל שהוא
לא יודע עברית הוא חתם בטעות בצד של המתכנן. אני חתמתי בצד
של המזמין (פרוטוקול מיום 3.9.07 עמ' 9 שורות 3 – 7).

18. ספירה טוען, כאמור, כי מעולם לא חתם על ההסכם ועל נספח ד', וכי חתימותיו זויפו (ראה פרוטוקול מיום 3.10.11 עמ' 29 שורות 8- 7).

19. לאחר ששמעתי את העדויות, לרבות עדויותיהם של המומחים מטעם הצדדים – ראיתי להעדיף את גרסת ספירה על פני גרסתו של דוויק.

20. אמנם מטעם ספירה העידו קרובי משפחתו, בתו הגב' ולרי שפירא וכן בנו וגרושתו, ועל כן על בית המשפט להזהיר עצמו היטב בהקשר לעדויות אלה – אולם חוות דעתה של המומחית מטעם ספירה, הגב' רומה אבישי, לא הותירה בי ספק שהחתימות על גבי נספחים ד' ו- ה' לתצהירו של דוויק אינן חתימותיו של ספירה.

בסעיף 10 לתצהירו טוען דוויק כי ספירה הוא זה שחתם בפניו על נספחים ד' ו – ה', והוא חזר על כך מספר פעמים בחקירתו הנגדית (ראה פרוטוקול עמ' 5 שורות 26-27, עמ' 6 שורות 1-2 ועמ' 7 שורות 6-7).
מאידך, בחקירתה הנגדית מיום 4.4.11 חיזקה הגרפולוגית רומה אבישי באופן נחרץ את מסקנתה כי החתימה איננה של ספירה:

"זו לא יכולה להיות חתימת הנתבע, שום דבר שם לא תואם,
לא צורה, לא תנועה, לא רצף, לא כיוון תנועה, כלום"
(פרוטוקול מיום 4.4.11 עמ' 6 שורות 18-19).

21. הואיל ואין מחלוקת כי ספירה לא ידע עברית, והואיל ועדותו של דוויק לא הותירה עלי רושם מהימן, והוכח כי פרטים מסוימים בהסכם נכתבו בכתב ידו של דוויק שלא בזמן אמת (ראה פרוטוקול מיום 3.9.07 עמ' 6 שורות 8-11) – ראיתי, כאמור, להעדיף את גרסת ספירה לפיה לא נחתם כלל הסכם בכתב בין הצדדים וכי החתימות על ההסכם אינן של ספירה.

לכך יש להוסיף, כי חוות הדעת של הגרפולוג מטעם דוויק, מר שאול הללי, לא הפריכה את מסקנותיה של הגרפולוגית רומה אבישי , שכן כל שנכתב בחוות הדעת של מר הללי הוא כי החתימה שבמחלוקת על גבי נספח ד' איננה חתימתו של דוויק, וכי "קיימת סבירות חלקית ומסויגת" כי המדובר בחתימתה של בתו של ספירה (אשר שמשה כמתורגמנית שלו בהתקשרות בינו לבין דוויק), אולם בחקירתו הנגדית לא ידע מר הללי לבסס טענה זו.

22. לאור האמור, המסקנה היא כי לא נחתם הסכם שכר טרחה מחייב בין הצדדים בכתב .

לפיכך, טענתו של דוויק כי מדובר בשכר טרחה בסכום של 22,000 $ בתוספת מע"מ – דינה להידחות, וראיתי לקבל את עמדת ספירה לפיה סוכם על סכום כולל של 15,000 $, או ליתר דיוק – 12,500 $ בתוספת מע"מ.

האם הסכום המוסכם שולם לדוויק על ידי ספירה

23. ראשית ייאמר, כי הוכח שדוויק לא נהג להוציא קבלות / חשבוניות גם על סכומים בהם הוא מודה שקיבל אותם (כמו הסכום של 5,000 $ כאמור בסעיף 5 לכתב התביעה).

למעט החשבוניות ה- 1 וה- 2 על סכום כולל של 7,500 ₪, אשר גם לגביהן טוען ספירה שלא קיבל אותן בזמן אמת אלא למד עליהן רק מתוך כתבי הטענות, לא צירף דוויק לתצהירו חשבוניות כלשהן, על אף שבכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד מודה דוויק כי קיבל גם סכום של 10,000 פרנק (השווים לסך של 1,430 $) , אשר שולמו לו על ידי ספירה ביום 13.7.00 בנוכחות בנו של ספירה.

אמנם במהלך הדיון שהתקיים ביום 3.9.07 הוגשה קבלה מיום 13.7.00 (ת/4) (ראה פרוטוקול עמ' 8 שורות 1-3) , אולם העובדה שהקבלה לא צורפה לתצהירו של דוויק , שניתן ביום 30.4.07 , ו"נשלפה" רק במהלך הדיון – אומרת "דרשני".

לכך יש להוסיף כי כאשר נתבקש דוויק להציג את פנקס הקבלות ממנו הוצאה הקבלה ת/4 – נתן הסבר דחוק:

"אין לי את הפנקס. ב- 19.7.00 עזבתי לאירופה. לקחתי את
המסמכים של הנתבע ואת הקבלה....
(פרוטוקול מיום 3.9.07 עמ' 8 שורות 4-5).

24. לאחר שכאמור הזהרתי עצמי היטב לגבי עדויותיהם של בני משפחת ספירה - ראיתי בכל זאת לקבל את עדותה של הבת, הגב' ולרי שפירא, לפיה שילם אביה לדוויק בנוכחותה את מלוא התמורה המוסכמת (ראה פרוטוקול מיום 3.10.11 עמ' 34 שורות 1-2).

הדברים מתחזקים גם בעדותו של הבן, מר דוד שפירא (פרוטוקול מיום 4.4.11 עמ' 7).
בתצהירו, סעיף 13, הוסיף הבן כי במהלך פגישה בין דוויק לבין ספירה, שבה היה נוכח, הודיע דוויק לספירה כי לאחר שבוצע התשלום הנוסף – לא יפנה יותר בעתיד אל ספירה בדרישות נוספות לתשלום שכר טרחה.
עדות זו של הבן לא נסתרה.

25. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי מלוא התמורה המוסכמת שולמה לדוויק על ידי ספירה ולכן דין התביעה להידחות.

26. משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר הצורך לדון בטיב עבודתו של דוויק, בשאלה האם לאור טיב עבודתו של דוויק מגיע לו תשלום נוסף כלשהו, וכן בשאלה האם הרים דוויק את הנטל המוטל עליו להוכחת הנזקים הנטענים על ידו.

האם הוכחו נזקי ספירה

27. נותרה אם כן השאלה , האם הצליח ספירה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידו במסגרת התביעה שכנגד, והמפורטים בסעיפים 87 – 101 לסיכומיו.

28. ספירה טוען כי דוויק ניצל את תמימותו, חוסר ידיעתו את השפה העברית, וחוסר בקיאותו בפרוצדורות הנהוגות בארץ, והוליך אותו שולל בהבטחות שווא כי הינו מטפל בבקשתו לשינוי התב"ע, וגם כאשר ידע כי לא יוכל לקדם בצורה משמעותית את הבקשה – המשיך להשלות את ספירה כי בקשתו נמצאת בשלב הסופי לפני אישורה.

ספירה גם מציין את התעקשותו הבלתי מוסברת של דוויק שלא לשחרר את התיק מידיו במשך כשנה וחצי , חרף רצונו של ספירה לסיים את ההתקשרות עמו ולשכור אדריכל אחר.
ספירה טוען כי רק בחודש מאי 2005 שוחרר התיק מידי דוויק והועבר לטיפולו של האדריכל דוידסון.

29. לאחר ששקלתי את כל הטענות, הגעתי למסקנה כי מגיע לספירה פיצוי רק בשל עיכוב התיק על ידי דוויק ולא לגבי העבודה עצמה.
הואיל ולא הוכח כי ההסכמה בין הצדדים לגבי שכר הטרחה ששולם לדוויק (15,000$) הייתה מותנית בהצלחה – הרי שמגיעה לדוויק, בכל זאת, תמורה עבור עבודתו , גם אם זו לא הוכתרה בהצלחה.
מאידך, לא הייתה כל סיבה לעיכוב התיק אצל דוויק לאחר שספירה הודיע לו במפורש כי אין ברצונו להמשיך את ההתקשרות עמו, ולכן, זכאי ספירה לפיצוי בשל כך.
נראה כי פיצוי ראוי והוגן בשל ראש נזק זה הוא 30,000 ₪.

סוף דבר

30. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

(א) אשר לתביעה – התביעה נדחית.

(ב) אשר לתביעה שכנגד - התביעה שכנגד, מתקבלת באופן חלקי.
דוויק ישלם לספירה, תוך 30 יום, סכום של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד (11.7.06)ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) אשר להוצאות ושכר טרחת עו"ד – דוויק ישלם לספירה, תוך 30 ימים, הוצאות משפט (אגרה בשל התביעה שכנגד) וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. סכום זה י ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ג , 28 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים.