הדפסה

אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' אליעז בנימינה(18-18) בע"מ

בפני
כבוד ה שופטת יהודית שיצר

המשיבה
(המערערת)

אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון
וזכרון יעקב
ע"י ב"כ עוה"ד גבריאלי נחום ויעל קלמנוביץ

נגד

המבקשת
(המשיבה)

אליעז בנימינה(18-18) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן פרזנטי

החלטה

1. בקשה לדחות על הסף ערעור על החלטת הפוסקת בקניין רוחני, מיום 07.04.2014. הערעור הוגש ביום 13.05.2014. לשיטת המשיבה, הערעור הוגש באיחור. לפיכך הגישה בקשה לדחות הערעור על הסף.

2. המבקשת ( המשיבה בערעור) טוענת כי המועד להגשת ערעור על החלטת רשם סימני המסחר הינו תוך 30 יום מיום ההחלטה עליה מערערים, לבית המשפט המחוזי כקבוע בתקנה 2 לתקנות סימני מסחר ( ערעור לפני בית משפט מחוזי), תשמ"ח-1987 ( להלן: "תקנות סימני המסחר ( ערעור)"). מאחר ובפועל הוגש הערעור דנן ביום 13.05.2014 יש לדחותו על הסף, שכן הוא הוגש באיחור של כשבוע מבלי שנתבקשה ארכה מביהמ"ש. אין חולק כי בתקופה זו חלה פגרת הפסח בין 14.04.2014 - 21.04.2014, אך לשיטת המבקשת הפגרה כלל אינה חלה על ערעור על החלטת רשם הפטנטים. היא מצטטת את תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וטוענת כי התקנה לא הוחלה על הליכים לפי תקנות סימני מסחר ולפיכך הפגרה אינה מפסיקה מרוץ המועדים והמועד להגשת הערעור היה צריך להיות עד 07-08.04.2014 , ולכן הוגש באיחור.

3. מנגד טוענת המשיבה ( המערערת) כי פסיקת בית המשפט העליון הפוכה מטענת המשיבה וקובעת כי יש לנקוט בפירוש אינטגרטיבי של תקנות סדרי הדין ולהחילן על ערעורים אזרחיים לסוגיהם. היא מפנה לבש"א 7599/04 שלמה זך נ' תנה תעשיות 1991 בע"מ ( להלן: "פס"ד זך"). טענת המשיבה היא כי היות והערעור מתברר כהליך אזרחי, על פי תכלית תקנה 529, ראוי לקבוע כי הפגרה חלה על המקרה שלפנינו. כמו-כן מפנה לרע"א 6297/02 איזבלה גולד נ' גאולת הכרך בע"מ (להלן: "פס"ד גולד"). על יסוד הפסיקה מסיקה המשיבה שפגרת הפסח איננה תקופה נמנית ומשכך הערעור הוגש במועד. עוד היא מוסיפה לחלופין כי ההחלטה נשלחה בפקס, בהעתק לא קריא ביום 07.04.2014 ובדואר התקבלה ביום 22.04.2014, כך שלחלופין, המועד האמיתי להגשת הערעור היה 22.05.14.

דיון והכרעה
4. לאחר בחינת עמדות הצדדים, אני מוצאת כי הבקשה אינה מגלה עילה לדחות הערעור על הסף.
החלטת הפוסקת בקניין רוחני ניתנה כאמור ביום 07.04.2014. תקנה 2 לתקנות סימני מסחר קובעת:
"ערעור יהיה בכתב ויוגש למשרד הרישום של בית משפט מחוזי תוך שלושים ימים מיום החלטת הרשם שעליה מערערים".
על פי לשון התקנה כשלעצמה, המועד הסופי להגשת הערעור היה צריך להיות 07-08.04.2014. בפועל כאמור הוגש הערעור ביום 13.05.2014.
אלא שבמהלך תקופת 30 הימים, בתאריכים 14.04.2014-21.04.2014 חלה, בין היתר, פגרת הפסח, בהתאם לס' 1(2) לתקנות בתי המשפט ( פגרות), תשמ"ג-1983. (להלן: "תקנות הפגרות"). לפי תקנה 529 לתקנות סד"א תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו באותן התקנות. המחלוקת בין הצדדים באשר לתחולתה של פגרת הפסח במקרה דנן, היא האם תובא פגרת הפסח במניין הימים שנקבעו בתקנות סימני המסחר ( ערעור), שאז הגשת הערעור אינה בזמנה, או שמא לא תובא במניין הימים כפי שנקבע בתקנות סד"א והגשת הערעור היא במועד.
תקנה 2 לתקנות סימני המסחר קובעת רק את המועד להגשת הערעור ואת הפורום אליו יוגש. היות ונקבע כי יש להגיש את הערעור לבית משפט מחוזי, הוא זה שישמע את הערעור. על בית המשפט המחוזי חלות תקנות הפגרות, שהן תקנות ספציפיות שנועדו להסדיר את פעילות ביהמ"ש והמזכירויות. בירור הערעור בבימ"ש מחוזי, ממילא מכפיף את הערעור למועדי וסדרי הפעילות והפגרות החלות בבימ"ש מחוזי. כך גם תקנות סדר הדין האזרחי קובעות את מועדי הערעורים, אך כאשר מועדים נופלים לתוך מועדי הפגרות, הן דואגות לסנכרן את המועדים עם תקנות הפגרות שהן תקנות ספציפיות. תכליתן של תקנות הפגרות לאפשר פגרה הן לצוות העובדים והן לציבור עוה"ד והמתדיינים. מימוש תכלית זו באה לידי ביטוי מעשי בכך שמועדים נדחים במהלך הפגרה. ח וסר אזכור מפורש של ערעור על רשם סימני המסחר, הוא לטעמי בגדר השמטה מקרית, או תקלה של מתקין התקנות, ואין כל היגיון או נימוק ענייני להחיל דווקא על סוג ערעור זה דין מיוחד.
תימוכין למסקנתי אני מוצאת גם בפרשת זך, שם ההחלטה מושא הבקשה ניתנה גם כן ע"י רשם סימני המסחר, והוגשה בקשה נוכח אי בהירות בשאלת התחולה של תקופת הפגרה על הגשת ערעור על ההחלטה של רשם סימני המסחר. ביהמ"ש מציין כי המועד להגשת הליך ערעורי על החלטת רשם סימני המסחר לא נקבע בתקנות סד"א, כאמור וכי תקנה 529 אף היא לא הוחלה באופן מפורש על המקרה שלפניו. עם זאת, אומר כב' הרשם עודד שחם כי רוב תקנות סד"א, הנוגעות להליכי ערעור, הוחלו על ערעור על החלטה של רשם סימני המסחר, הוא מפנה לתקנה 3 לתקנות סימני מסחר, ופוסק:
"יש להפעיל במקרה זה גישה דומה לזו שהוחלה ברע"א 9460/00, שם בחר בית המשפט ב"פירוש אינטגרטיבי", של תקנות סדר הדין האזרחי עם הסדרים המצויים לחוץ לאותן תקנות ונוגעים להליכים אזרחיים. תכלית תקנה 529 היא להשעות, בתקופת הפגרה, את מניין הימים להגשת הליכים אזרחיים, לרבות הליכי ערעור לבית משפט זה. הואיל וערעור על החלטת רשם סימני המסחר מתברר, בפועל, כערעור אזרחי, על פי תכלית התקנה מן הראוי לקבוע כי זו חלה על המקרה שבפניי".

ברוח זו מצטט ביהמ"ש גם, מפרשת גולד, בזו הלשון:
"השיקול המרכזי שמביאנו למסקנה בדבר תחולתה של תקנה 529 על ההליך בבית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי הינו הצורך בקביעתו של כלל פשוט, אחיד וכללי. הפונה לבית המשפט המחוזי, בין בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ובין בהשגה על פסק דין או החלטה של בית משפט השלום, יידע כי בכל אחד מן המקרים לא תובא תקופתה של פגרה במניין הימים".

הואיל ונמצא שהגשת הערעור הייתה במועד, הבקשה לדחייה על הסף נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 7,000 ₪.
ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.