הדפסה

אגבריה ואח' נ' ביאדסה

בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי

התובעים

1.אברהים אגבריה
2.מונירה אגבאריה
3.סנא אגבאריה
ע"י ב"כ עו"ד יואב סלומון ואח'

נגד

הנתבע

תופיק ביאדסה, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד נזאר וותד

פסק דין

תביעה לתשלום חוב בגין יתרת תמורת מכר מקרקעין, מכוח כתב התחייבות בלתי חוזרת.

בטרם אגש לסקירת טענות הצדדים, אקדים מילים מספר בעניין התנהלות הצדדים.

לאחר שמיעת הראיות, לאחר עיון בסיכומי הצדדים ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן הצדדים, קשה להתנער מן התחושה כי בתיק זה רב הנסתר על הנגלה. נוכחתי כי הצדדים בחרו להימנע מהצגת התמונה במלואה בפני בית המשפט. ואם אמרתי כך – אמרתי מעט! ודוק: התנהלות הצדדים, כמו גם הראיות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות עדויות הצדדים אין הן מאפשרות קביעת ממצאים עובדתיים הנחוצים להכרעה במחלוקות הניטשות בין הצדדים. בנוסף לכך, הראיות שלא הובאו בפני בית המשפט – לרבות עדויות רוכשי המקרקעין – העצימו את הקושי בקביעת ממצאים עובדתיים. הוא הדין באשר לשיהוי בהגשת התביעה. בהקשר זה, יצוין כי אחד הרוכשים הלך לעולמו קודם להגשת התביעה ויתר הרוכשים לא הובאו למסירת עדות מטעם הצדדים בפני בית המשפט.

דעת לנבון נקל, כי במצב דברים זה, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, אליבא דכולי עלמא. משכך, דין התביעה להידחות.

רקע, גדר המחלוקת ותמצית טענות הצדדים

שבעה אנשים רכשו מקרקעין בשטח של 11,528 מ"ר ברוטו הידועים כגוש 8781 חלקה 1 מאדמות באקה אלגרביה (להלן: המקרקעין) שהיו בבעלות התובעות 2 ו- 3 (להלן: התובעות), וזאת ביום 9.6.2006 (להלן: עסקת המכר).

התובע מס' 1 (להלן: התובע) הינו אביהן של התובעות ומי שייצגן בעסקת המכר וחתם על הסכם המכר בשמן (סעיף 3 לכתב התביעה, סעיף 4 למוצג ת/1, סעיף 9 לתצהיר הנתבע שנלווה לבקשתו למתן רשות להתגונן וסעיף 16 למוצג נ/1). יודגש, כי יפוי הכוח שלטענת התובע ניתן לו מבנותיו, לא הוצג בבית המשפט. כמו כן, גרסתן של התובעות לא הובאה בפני בית המשפט.

הסכם מכר המקרקעין (להלן: הסכם המכר) לא צורף לכתב התביעה ולא לראיות התובעים, אך צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע (נספח א' למוצג נ/1).

בהתאם לסעיף 4 להסכם המכר הרוכשים התחייבו לשלם לתובעות "מיידית" את תמורת המכר על סך 60,000$ נטו, ששווים בשקלים חדשים 270,000 ₪. ראו, סכום התמורה בהסכם מולא בכתב יד מבלי שננקב מועד ספציפי או מנגנון ברור לביצוע התשלום.

בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה בנוגע לזהותו של עורך הסכם המכר. גם בתצהיר עדותו הראשית של התובע אין כל התייחסות לעניין זה, חרף טענת הנתבע שעלתה בבקשתו למתן רשות להתגונן ובתצהירו שנלווה לבקשה (להלן: התצהיר), לפיה הסכם המכר נערך על ידי התובע (סעיף 11א לתצהיר).

הן בכתב התביעה והן בתצהיר התובע לא נטען כי הנתבע שימש כבא כוחם של התובעים בעסקת המכר. גם לאחר שמיעת עדויות הצדדים סוגיה זו נותרה עמומה.

התובעים דילגו על פירוט מתבקש - כפי שנראה בהמשך – בנוגע לנסיבות עריכת הסכם המכר, נסיבות עריכת כתב ההתחייבות והקשר ביניהם, וניגשו ישר לכתב ההתחייבות שמיום 11.6.2006 עליו חתום הנתבע.

מדובר בכתב התחייבות בלתי חוזרת (נספח א' לכתב התביעה) עליה חתום הנתבע ולפיה התחייב ולקח על עצמו לשלם לתובע באופן מיידי ולא יאוחר מיום 26.6.2006, את יתרת תמורת מכר המקרקעין בסך של 50,000$. התחייבות זו ניתנה לטובת התובע בהיותו בא כוחן של התובעות (סעיף 1 להתחייבות). בסעיף 1 להתחייבות צוין כי הסכום נמצא בידיו הנאמנות של הנתבע וברשותו ומעוכב בידיו משיקולים השמורים עימו (להלן: ההתחייבות או כתב ההתחייבות).

מוסכם על הצדדים כי הנתבע העביר לתובע, ביום 22.6.2006, סך של 23,500$. טענת הנתבע כי סכום זה הועבר לתובע לאחר שהתקבל במשרדו מאת הרוכשים (עמ' 24 ש' 13-16) לא נסתרה על ידי התובע.

אין חולק כי הנתבע לא העביר לתובעים את הסך של 26,500$ (ההפרש שבין 50,000$ לבין 23,000$). חובת הנתבע לשלם סכום זה (להלן: הסכום) היא העומדת בבסיס המחלוקת הנטושה בין הצדדים.

התובע טוען כי על הנתבע להעביר לידי התובעים את הסכום, וזאת מכוח התחייבותו המדברת בעד עצמה. עוד טוען התובע כי ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים לאחר חתימת כתב ההתחייבות מהווים ראיה להודאת הנתבע בחובתו לשלם את הסכום.

התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר. בבקשתו למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי ההתחייבות נועדה להבטיח את תשלום יתרת תמורת המכר על פי הסכם המכר וכי תוקפה פקע לאחר שהצדדים להסכם המכר קיימו את התחייבויותיהם על פיו, וזאת לאחר שהרוכשים שילמו לתובע את מלוא יתרת התמורה נשוא ההתחייבות, שולמו מלוא המסים נשוא הסכם המכר והזכויות במקרקעין נרשמו על שם הרוכשים (סעיף 2 לתצהיר). עוד טען הנתבע כי הסכים לחתום על ההתחייבות אך ורק להבטחת ביצוע הסכם המכר ותשלום התמורה לפיו ומתוך אמונו ברוכשים, כשהסכום הנקוב בה לא הופקד בידיו בפועל.

בהסכמת הצדדים התקבלה הבקשה למתן רשות להתגונן. מכאן התביעה שבפניי.

דיון והכרעה

התובעים בטיעוניהם בכתב התביעה דילגו על פירוט הנסיבות שהביאו לחתימת הנתבע על ההתחייבות. כמו כן, הם דילגו על פירוט הסכום שהוסכם בגין תמורת מכר המקרקעין ועל פירוט הסכומים ששולמו על חשבון תמורת המכר במעמד חתימת ההסכם. התעלמות התובעים מנושאים אלה חזרה על עצמה בתצהיר עדותו הראשית של התובע, הגם שהנתבע התייחס במפורש לאותם נושאים במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן (סעיפים 10א, 11-14 לתצהיר).

הסכם המכר נושא את התאריך 9.6.2006. בכתב התביעה אין כל זכר למועד חתימת ההסכם. בבקשה למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי התובע חתם על ההסכם ביום 9.6.2006 (סעיף 9 לתצהיר) ושוב שותקים התובעים.

הדבר היחידי שמוסכם על הצדדים בנוגע לחתימת הסכם המכר הוא, כי ההסכם נחתם בשני שלבים, כשהתובע חתם תחילה, בעוד שהרוכשים חתמו עליו במעמד אחר ובפני עורך דין אחר (סעיף 9 לתצהיר, סעיפים 4 ו- 5 למוצג ת/1 וסעיף 16 למוצג נ/1).

תפקידו של הנתבע בעסקת המכר לא זכה לפירוט בכתב התביעה ולא בתצהיר עדותו הראשית של התובע. התובע טוען בתצהירו כי סיכם את התנאים עם הנתבע ולאחר שהחוזה היה מוכן ישב עם הנתבע במשרדו, ללא הרוכשים, וחתם על ההסכם בשם בנותיו (סעיף 4 למוצג ת/1). התובע לא מוסר פרטים מדויקים לגבי זהות עורך ההסכם, תפקידו של הנתבע; עורך דין או חוליית קישור ושמא ייצג את הרוכשים או את המוכרים או את שניהם.

עו"ד עזאם פיראס (להלן: עו"ד עזאם) – מי שהמשיך ברישום עסקת המכר עבור הרוכשים וזומן למתן עדות מטעם הנתבע – מסר בעדותו כי כבר בשלבי המו"מ בין הרוכשים לבין התובע הרוכשים היו מלווים על ידי משרדו של ג'סאר (עדותו של עו"ד עזאם עמ' 35 ש' 21-33 ועמ' 36 ש' 1-4 וש' 8). אמנם בהסכם המכר בסמוך לשמות הרוכשים צוין המשפט הבא: "כולם ע"י עו"ד תאופיק ביאדס .." (כך במקור), אך בהסכם לא רשום כי התובעים מיוצגים על ידי הנתבע. חרף זאת התובע טען בחקירתו הנגדית כי הנתבע ייצגו בהסכם. אם התובע מבקש להיצמד ללשון הכתובים ולהתעלם מנסיבות מהותיות שלא מצאו את ביטוין בכתובים, הרי שלשון הסכם המכר סותרת את טענתו שבעל פה.

הימנעות התובעים ממתן פרטים מלאים כאמור וצמצום טיעוניהם בכתב תביעתם לכתב ההתחייבות, תוך הסתפקותם באזכור עסקת המכר כהקדמת רקע בלבד, מבלי לפרוס גרסה מלאה ועניינית שתפרט את הקשר בין חתימת ההתחייבות וחתימת הסכם המכר, אומרת דרשני. הלכתי אף בדרכם של חסידי בית הלל וחיפשתי בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע גרסה לאמור, אך אין.

ודוק, הריקנות אפיינה את תצהיר עדותו הראשית של התובע חרף דחיית בקשתו להיפוך סדר הבאת הראיות (ראו: ההחלטה מיום 17.12.2013 – להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע כי אין המדובר בטענת "הודאה והדחה", וזאת משלא הודה הנתבע בכל העובדות המגבשות את עילת התביעה ומשהוסיף וטען לקיומן של עובדות אחרות אשר מכוחן החוב פקע. לא זו אף זו, טענת התובע לקושי בהוכחת טענה בעלת אופי שלילי (הכוונה לאי קבלת הכסף מהרוכשים), זכתה אף להתייחסות מפורשת בהחלטה ונקבע כי עדיין מוטל על התובע נטל השכנוע גם בגין רכיב זה, כשלצורכי הוכחתו בית המשפט יסתפק בכמות פחותה של ראיות. והנה התובע ממשיך ומתעלם מהבאת ראיותיו וממתן גרסה מפורטת באשר לטענה כי קיבל את הכסף בידיו מאת הרוכשים או באשר לנסיבות חתימת ההתחייבות. הצהרת התובע בתצהיר עדותו הראשית, כי לא הוא ולא בנותיו קיבלו כסף מאחרים (סעיף 21 למוצג ת/1) אינה עונה על הדרישה להבאת "כמות פחותה של ראיות".

התובע המשיך בשמירת קלפיו קרוב אל לבו גם בחקירתו הנגדית ולא מסר כל הסבר אודות נסיבות חתימת כתב ההתחייבות או טיב ההסכמות שהיו בין הצדדים והסתפק במתן תשובות לאקוניות כגון: "זה לא היגיון, אלא הסכמה" (עמ' 16 ש' 28-30), "כך סיכמנו. מה אתה רוצה לשנות הסכם" (עמ' 16 ש' 31-32) ו"אנחנו עבדנו על הסכמות" (עמ' 17 ש' 1).

בחקירתו הנגדית, וכנימוק לטענתו כי לא קיבל כסף מהרוכשים, התובע מסר כי לא נפגש עם הרוכשים (עמ' 15 ש' 29-33 ועמ' 16 ש' 1). אלא, שטענה זו נסתרה בעדותו של התובע עצמו שאישר כי נפגש ביום 22.6.2006 עם אבו עלי (עמ' 11 ש' 12-14, עמ' 12 ש' 9-14 ועמ' 13 ש' 14). עדותו נסתרה גם על ידי עדותו של עו"ד עזאם שמסר כי בעקבות פנייתו השנייה של התובע אליו – הכוונה לפנייתו של עו"ד מיכלביץ מיום 5.7.2006 – התקשר הוא לעיסאם חאג' (אחד הרוכשים והמכונה אבו עלי) והודיע לו כי "הסיפור הזה לא נגמר" וביקש את התערבותו. או אז ביוזמת אבו עלי התקיימה פגישה בצומת מנשה אליה הגיעו התובע, אבו עלי ועו"ד עזאם (עמ' 33 ש' 1-21).

טענת התובע כי אותו מפגש עם אבו עלי היה ביום 22.6.2006 אינה מתיישבת עם עדותו של עו"ד עזאם, לפיה מפגש זה היה כעשרה ימים לאחר המכתב שמיום 5.7.2006. דבריו של עו"ד עזאם בהקשר זה לא נסתרו. אוסיף ואציין עוד, כי עדותו של עו"ד עזאם בהקשר זה יצרה עלי רושם אמין ומהימן, והתובע בעצמו הודה כי מדובר בעד ניטרלי שאין לו עניין בתוצאות המשפט ויש ליתן לעדותו משקל רב (סעיף 10.5 לסיכומי התובעים). כך, שדומה כי המפגש שהתקיים בין התובע לאבו עלי ועו"ד עזאם היה כעשרה ימים לאחר המכתב שמיום 5.7.2006, כשהתובע הודה כי לאחר מפגש זה הוא קיבל כסף (עמ' 11 ש' 12-14, עמ' 12 ש' 9-14 ועמ' 13 ש' 14).

על כן, ובהנחה כי אלו הם פני הדברים, הרי שלא מן הנמנע כי התובע קיבל את מלוא התמורה ולהלן אסביר: עו"ד עזאם התערב בנושא תשלום הכסף פעמיים; בפעם הראשונה לאחר רישום הערת האזהרה ולפני 22.6.2006, כשבעקבות התערבותו זו נוצר קשר בין אבו עלי לבין הנתבע ואז שולמו לתובע 23,500$ ביום 22.6.2006. בשלב זה לא התקיים כל מפגש בין התובע לבין אבו עלי. בפעם השנייה – עשרה ימים לאחר המכתב שמיום 5.7.2006, כשהתקיים המפגש בצומת מנשה. עו"ד עזאם לא ידע מה התרחש הלאה בנושא התמורה לאחר מפגש זה (עמ' 32 ש' 30-32), ואילו התובע מסר בחקירתו כי בעקבות מפגש זה הוא קיבל חלק מהתמורה (עמ' 11 ש' 13-14). אכן התובע טען כי מפגש זה היה ביום 22.6.2006, ברם ראינו לעיל כי המועדים אינם מתיישבים עם עדותו של עו"ד עזאם ואינם מתיישבים עם טענתו של התובע, לפיה הסכים להארכת מועד התשלום עד 25.6.2006. כך, שלא מן הנמנע כי המפגש שהעיד עליו התובע עם אבו עלי ושבעקבותיו קיבל לידיו חלק מהתמורה, היה למעשה אותו מפגש שהתקיים בסביבות 15.7.2006 בערך. מכאן, גם לא מן הנמנע כי התובע קיבל לידיו את מלוא יתרת התמורה באותם שני שלבים: בפעם הראשונה ישירות מידי הנתבע ביום 22.6.2006 ובפעם השנייה בעקבות המפגש בצומת מנשה. ודוק, לפגישה בצומת מנשה הנתבע לא התייצב. לאחר הפגישה עו"ד עזאם ואבו עלי (עיסאם) הגיעו לביתו של הנתבע שהבטיח לטפל בעניין ואז עו"ד עזאם התקדם עם השלמת רישום המקרקעין על שם הרוכשים ובכך הסתיים העניין מבחינתו (עמ' 33 ש' 22-33, עמ' 34 ש' 1 ועמ' 36 ש' 26-33). ואולם, כאמור בפתח הדברים לא ניתן בתיק זה לקבוע ממצאים עובדתיים ברורים.

לא נעלם מעיניי, כי באותה פגישה עו"ד עזאם שמע את הרוכשים אומרים לנתבע "הכסף אצלך", ברם עו"ד עזאם לא היה מעורב במלוא ההידברויות והעניינים שהתנהלו בין הרוכשים למוכרים ולנתבע. עו"ד עזאם אף לא ידע מה עלה בגורל הכסף לאחר אותה פגישה.

דרך המלך הייתה לזמן מי מהרוכשים, אך התובע בחר שלא לעשות כן. הימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת לרעת הנמנע, שכן חזקה על בעל דין כי לא יימנע מהבאת ראיה המקדמת את עניינו.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין עוד, כי התובע בסיכומיו לא שלל את האפשרות לקיומה של יותר מפגישה אחת עם הרוכשים (סעיף 10.4 לסיכומים), כשבעדותו בחר להסתיר מידע זה מבית המשפט! פשיטא, כי חשיפת מידע זה הייתה פועלת לרעתו ומחזקת את גרסת הנתבע שהעיד לפחות על קיומו של מפגש נוסף בין התובע לבין הרוכשים בבית התובע.

עינינו הרואות כי עדותו של התובע גילתה טפח וכיסתה טפחיים. דוגמה נוספת לכך נמצאת בטענתו כי ערך את הסכם המכר ביחד עם הנתבע, טענה שבחר לגלותה אך ורק במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 4 ש' 11-12), בעוד שבכתב תביעתו ובתצהיר עדותו הראשית נמנע מלהתייחס אף לעניין זה.

כמו כן, התובע התעלם מטענת הנתבע שעלתה במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן ובתצהירו שם, לפיה לאחר 5.7.2006 התקיים מפגש בין הרוכשים לבין התובע בביתו ושילמו לו את מלוא יתרת התמורה (סעיף 17 לתצהיר). בתצהירו התובע המשיך בשתיקתו. לא הכחיש ולא אישר, עד שעומת עם העניין בחקירתו הנגדית וגם אז מסר חלקי מידע בלתי מדויקים.

מעבר לכך, סירובו של התובע לחתום על הבקשה לרישום הערת האזהרה לכשנתבקש לעשות כן על ידי עו"ד עזאם (עמ' 31 ש' 23-25) לא מתיישב עם טענתו כי הכסף הופקד בהסכמתו אצל הנתבע וכי בתמורה לכך הנתבע חתם על ההתחייבות. יתרה מכך, התנהגות מעין זו מתיישבת יותר דווקא עם טענת הנתבע, לפיה ההתחייבות נחתמה לצורך הבטחת התשלום בידי הרוכשים.

הנתבע טען כי רישום העסקה הושלם על שם הרוכשים לאחר שהתובעים קיבלו את מלוא התמורה בידיהם ביום 15.7.2006 (סעיפים 17 ו- 18 לתצהיר וסעיפים 23-25 למוצג נ/1) והראיה לכך הם חתמו על כל המסמכים הנדרשים לצורך השלמת הרישום לרבות יפוי כוח ושטר מכר (עמ' 20 ש' 30-31). והנה שוב שותק התובע ולא מעלה כל גרסה בתצהיר עדותו הראשית. גם בחקירתו הנגדית לא נמסרה מפיו תשובה ברורה באשר למועד ונסיבות חתימת יפוי הכוח הבלתי חוזר (עמ' 8-10 לפרוטוקול).

נזכיר, כי התובע הקים מהומות כשנודע לו דבר רישום הערת האזהרה לפני שקיבל את מלוא יתרת התמורה בידיו. סיפור הייעוץ המשפטי שגרם לו להשלים עם המשך והשלמת הרישום על שם הרוכשים, אינו משכנע כלל (עמ' 14 ש' 7-12). אותו מצב, לגישת התובע עצמו, היה קיים מלפני רישום הערת האזהרה ועו"ד עזאם הבהיר לו כבר אז כי אין לו זכות להתנגד אם הכסף שולם לנתבע וחרף זאת, התובע לא הסכים לחתום על טופס הבקשה לרישום הערת האזהרה. כך, שסיפור הייעוץ המשפטי נשמע לי מאולץ ביותר ובפרט, כשלא נטען כי הייתה תפנית מהותית מאז ששמע את אותם הדברים בפעם הראשונה.

מאחורי הימנעות התובע מצירוף המכתב שמיום 5.7.2006 (נספח ב' למוצג נ/1), מכתב שנשלח על ידי באם כוחם דאז אל באי כוח הרוכשים (עו"ד עזאם ומשרד ג'סאר), עומד עוד ניסיון מצידו להחסיר חלקים בפאזל. במכתב זה אין כל זכר לכך כי התובעים מבקשים מהרוכשים להתערב לצורך העברת הכסף מהנתבע אל התובעים. נהפוך הוא. התובעים התריעו בפני באי כוח הרוכשים על כוונתם לנקוט בהליכים משפטיים היה והערת האזהרה לא תימחק או היה והיתרה לא תשולם בתוך חמשה ימים. לא זו אף זו, התובעים לא טענו כי הכסף הופקד בידי הנתבע או הועבר לידיו והם נקטו בלשון זהירה מאוד עת רשמו את הדברים הבאים: "חרף הצהרתו בכתב של הנתבע כי היתרה לתשלום בידיו יתרת התמורה לא שולמה להם" (ההדגשה שלי נ.ע. ואינה במקור). מנגד, בפנייתו אל הנתבע התובע כותב כי יתרת החוב מוחזקת בידי הנתבע (נספח B למוצג ת/1), ובמקביל לך פונים התובעים אל בא כוח הרוכשים בדרישה לתשלום או למחיקת הערת האזהרה. דואליות זו מחזקת את הסברה כי התובע ידע שהכסף לא מוחזק בידי הנתבע ולא הופקד בידי הנתבע וכי החתימו על ההתחייבות עד להבטחת תשלום מלוא התמורה על ידי הרוכשים. אחרת, אין כל הסבר משכנע לפנייתו לרוכשים. ההסבר המאוחר שניתן בחקירתו הנגדית, לפיו ביקש כי הרוכשים יפעילו לחץ על הנתבע, אינו מתיישב עם תוכן מכתבו.

אי הצגת הקבלה הנטענת על סך 10,000$ אף היא מעלה תהיות. הקבלה על סך 23,500$ הוצגה דווקא על ידי התובע (נספח B למוצג ת/1) ולא מצאתי כל טעם משכנע לאי הצגת הקבלה על הסכום הנטען בסך של 10,000$. לא נעלם מעיניי כי הנתבע לא כפר בתשלום סכום זה, אך אי הכחשתו בנסיבות דנן אין בה די ואין בה כדי לפטור את הצדדים מהצגת הקבלה בגין הסכום הנטען (במאמר מוסגר אוסף ואציין כי בחקירתו הנגדית הנתבע חזר בו מאי הכחשתו לתשלום זה – עמ' 22 ש' 30).

לא ניתן להתעלם מדברי הצדדים במהלך חקירתם הנגדית ורמיזותיהם סביב התנהלותם בעסקת המכר (למשל: בעמ' 7 ש' 1-3, בעמ' 20 ש' 29-30 ובעמ' 21 ש' 6). רמיזות אלה מחייבים בחינת עדויות הצדדים במשנה זהירות.

מלבד האמור בסעיף 4 להסכם המכר, לפיו הרוכשים התחייבו לשלם לתובעות "מיידית" את תמורת המכר על סך 60,000$, אין בהסכם כל מנגנון לביצוע ומועדי התשלום. סכום התמורה המלא הנטען על ידי התובע הוסף להסכם בכתב יד, בעוד שנושא קבלת ששית מהתמורה בלבד לא קיבל כל ביטוי בהסכם המכר. אין כל ספק כי הסברי התובע בהקשר זה (עמ' 7 ש' 6-9) לאו ענייניים הם. הדעת נותנת כי מוכר שלא קיבל את מלוא תמורת המכר יימנע מלחתום על הסכם בלתי מסויג. למצער, יעמוד על תיקון מנגנון התשלום בהסכם המכר עצמו. עריכת התחייבות מקבילה להסכם חלף תיקון ההסכם מעוררת תהיות בכל הקשור להיקף העסקה ותנאיה.

כאמור לעיל, התובעים נמנעו לזמן מי מהרוכשים לתמיכת טענתם כי לא קיבלו מהרוכשים את מלוא תמורת המכר. התובע לא העלה כל טעם המצדיק את הימנעותו מזימון הרוכשים. מחדל זה פועל לרעתו אף הוא.

עו"ד עזאם העיד כי הרוכשים עברו להתגורר בלוד (עמ' 30 ש' 23-24). הנתבע העיד כי אחד הרוכשים הלך לעולמו (עמ' 20 ש' 16). אניח לטובת התובעים כי לא ניתן היה לאתר אף אחד מהרוכשים – ולא היא – הרי, שהשתהות התובעים במשך כשש שנים וחצי מאז היווצרות עילת תביעתם ועד להגשתה לבית המשפט מבלי שטענו או הוכיח כי התקיימו סיבות מיוחדות שהצדיקו את השיהוי, פועלת לרעתם.

לסיום סקירת גרסתו החלולה של התובע אוסיף ואחדד, כי התובע לא טען כי הכסף הועבר מהרוכשים אל הנתבע. התובע גם לא טען ולא הוכיח כי כספי תמורת המכר הופקדו בידי הנתבע. אלא, שנאמר לו על ידי הנתבע כי הוא מחזיק בידיו כספים עבור הרוכשים (סעיף 8 ש למוצג ת/1). משונה מאוד! הגם שאצא מתוך הנחה כי הדברים נכונים הם, עדיין אין כל הסבר משכנע להסתרת סיכום זה מחוזה המכר.

התובע הסתמך על כתב ההתחייבות כשלעצמו, שעה שהתעלם כליל מטענות הנתבע בנוגע לנסיבות עריכת כתב ההתחייבות, טיב ההתחייבות ותנאי תוקפה. התובע ניסה להיתלות בהתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, ברם כאמור לא שוכנעתי כי מדובר בהתכתבויות ששיקפו את המציאות במלואה.

עדותו של הנתבע כי סמך על הרוכשים להעביר את הכסף לידיו ולכן הסכים לחתום על ההתחייבות ולהקל על הצדדים לסגור את העסקה (עמ' 22 ש' 5-11) אינה חסרת היגיון בנסיבות ובפרט, לאור הודאתו כי הובטחה לו טובת הנאה בסך 25,000$ (עמ' 18 ש' 31-32 ועמ' 19 ש' 15-18 ו- 27-31). עדותו של הנתבע כי הסכים לחתום על ההתחייבות כשהכסף לא היה בידיו בפועל, נתמכת אף בפניותיו הראשונות של התובע אל הרוכשים ובאי כוחם בטענות כנגד רישום הערת האזהרה ולאחר מכן בדרישה לבטל את רישום הערת האזהרה או לשלם את יתרת התמורה בתוך חמשה ימים (המכתב מיום 5.7.2006).

בטרם סיום אציין עוד, כי התובע והנתבע מכירים לא מעסקת מכר זו (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 12-13). ידענו לפחות על עסקה אחת נוספת שלא השתכללה בסופו של יום (בנוגע לחלקה 47 בגוש 8779) וכבר במכתבו מיום 25.6.2006 (נספח C למוצג ת/1) מודיע הנתבע לתובע כי תשלום הסכום ע"ס 26,500$ כרוך ושזור בהבטחת התובע למכירת כל זכויותיו לנתבע בגו"ח 8779/47. התובע הכחיש את קיומה של התחייבות כלשהי כלפי הנתבע (סעיף 12 למוצג ת/1), כשבמסגרת ההתכתבויות השתקפה תמונה אחרת ממנה ניתן להסיק כי אכן הייתה התחייבות מצד התובע כלפי הנתבע, אלא שהתובע ניסה ליצור הפרדה מלאכותית בינו לבין התובעת עת טען כי עסקת המכר הנדונה "אינה קשורה בתשלום חוב של אחר" ועת נטען כי לתובעות לא ידוע על כל התחייבות כלפי הנתבע (סעיפים 4 ו- 5 למכתבו של עו"ד מיכלביץ אל הנתבע מיום 13.7.2006) , בעוד שבמכתב מאוחר יותר (מיום 14.11.2006 – נספח ח' למוצג נ/1) משתמעת מפי התובע הודאה בדבר קיומה של התחייבות כלשהי (מבלי לפרט את טיבה ותנאיה) תוך שטוען לתפוגת תוקפה משלא התקיימו שני תנאים יסודיים (ושוב מבלי לפרט מהם התנאים). אלא, שנושא התחייבות התובע כלפי הנתבע והקשר בין העסקה דנן לבין העסקה הנוספת נותר עמום אף הוא.

לסיכום

נוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, אשר פורטו לעיל, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.