הדפסה

אברהם נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

התובע:

יחזקאל אברהם
ע"י ב"כ עו"ד עוזיאל עמרני

נגד

הנתבעת:

מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רם דורון

החלטה
בקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך של הוספת סעיפים 52-58 הכוללים בין היתר תוספת ההחלטה לאיחוד נכויות מהמל"ל וכן חוו"ד פסיכיאטרית , אשר בהתאם לה נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי עקב התאונה שאירעה לו, עומדת על 30%.
הנתבעת מתנגד לבקשה מן הטעם שתיקון כתב התביעה באופן המבוקש יביא להכנסת עילות חדשות לכתב התביעה, אשר מצויות בהתיישנות.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
עילת התביעה מבוססת על פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה , בה היה התובע מבוטח אצל הנתבעת.
על פי הנטען התובע, יליד שנת 1962, היה מומחה בתחום ייחודי של צביעה אומנותית של רהיטי יוקרה. עבודתו כללה, כך נטען, ליטוש, הרמה, הזזה ושפשוף של פריטי ריהוט יוקרתיים בבתים פרטיים ברחבי הארץ.
על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2009 החל התובע לסבול מכאבים בכתף ימין. בבדיקה נמצא קרע כרוני בכתף והומלץ על ניתוח איחוי. ביום 13.5.2010 פנה התובע בשנית לקופ"ח עקב כאביו, ואולם המשיך לעבוד עד סוף שנת 2010.
ביום 22.12.2010 או בסמוך לכך, עקב הרמת רהיט כבד, חש התובע בכאבים עזים בכתפו ובצוואר . בעקבות כך קבעה רופאה תעסוקתית, ביום 23.12.2010, כי הנ"ל אינו מסוגל לעבוד בעבודות שכרוכות בהרמת משאות והפעלה מאומצת של כתפיים. ועדה רפואית של המל"ל ובעקבותיה ועדת העררים קבעו כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בתחום האורטופדי.
במועד שלא הובהר עד תום, הגיש התוב ע בקשה לנתבעת ובה דרש את מימוש זכותו בגין אכ"ע, בהתאם לפוליסה.
ביום 26.5.2013 דחתה הנתבעת את דרישתו. במכתב הדחיה נאמר כי הפוליסה קובעת כי:
"מבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו"
עמדת הנתבעת במכתב הדחיה הינה כי:
"אינך נמצא באובדן כושר מלא או חלקי בפוליסה באירוע מיום 1.6.2010 והנך כשיר לעסוק בעל עיסוק אחר"
התובע הגיש ביום 11.12.2013 תביעה זו, ע"ס 442,968 ₪, בגין הקיצבה החודשית עקב אובדן כושר עבודה, וכן בגין הפיצוי בגין נכות מתאונה, לבית הדין האיזורי לעבודה. במסגרתה חזר על התובע על תביעתו לקיצבה חודשית בגין אכ"ע, וכן נטען, באשר לראש השני של התביעה (הפיצוי), כי הנתבעת נדרשת לשלם לתובע:
"את הפיצוי בגין נכות מתאונה עפ"י אחוזי הנכות כפי שנקבעו לו בחוות הדעת הרפואית המצורפת לתביעה זו ובתוספת אחוזי הנכות הנפשית 25% שנקבעו לתובע על ידי המל"ל ובסה"כ 56.125% נכות מתאונה"
ביום 1.1.2014 קבעה הועדה הרפואית של המל"ל כי כתוצאה מעבודתו נותרה לתובע גם נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הפסיכיאטרי, החל מיום 26.11.2013, ובסך הכל נכות בשיעור כולל של 30%. הועדה הרפואית לעררים אישרה קביעה זו.
ביום 1.9.2014 העמידה הועדה הרפואית של המל"ל את נכותו הצמית ה הכוללת של התובע עקב התאונה על שיעור של 35%, כש – 10% הינם בתחום האורטופדי והיתרה בתחום הפסיכיאטרי.
בדיון שהתקיים ביום 25.11.2014 בבית הדין האזורי לעבודה, הוסכם כי התביעה תימחק ותוגש מחדש לבית משפט השלום, ללא צו להוצאות. כמו כן הצהירה ב"כ הנתבעת:
"אנו גם מסכימים שלא תיטען על ידינו טענת התיישנות בתביעה וההליכים יימשכו מאותה נקודה".
תביעה זו הוגשה לבית משפט השלום ביום 25.1.2015.
הנתבעת, בכתב הגנתה, לא טענה טענת התיישנות.
ביום 31.5.2015 דנה הועדה הרפואית של המל"ל בעניינו של התובע בשנית. בהתאם להחלטתה הועמדו נכויותיו של התובע כדלקמן:
10% - לפי סעיף 42(1) ד (צד ימין), בגין ת"ע מיום 23.12.2010, החל מיום 1.10.11.
10% - לפי סעיף 42(1) ד (צד שמאל), בגין ת"ע מיום 31.5.2010, החל מיום 1.9.14.
20% - לפי סעיף 34ב(3), בגין ת"ע מיום 31.5.2010, החל מיום 1.9.14.
כך שסך שיעור הנכות הרפואית של התובע הנובע מעבודתו אצל הנתבעת הועמד על שיעור של 35.2%.
כמו כן הורתה הועדה הרפואית על הפעלת תקנה 15 במחצית, והעמידה נכותו הכוללת של התובע על שיעור של 53% החל מיום 6.10.2014.

הבקשה דנא
ביום 6.9.2015 הגיש התובע ב קשה לצרף לכתב התביעה את דו"ח הועדה הרפואית הנ"ל , וכן לצרף את חוות דעתו של ד"ר קוניבסקי אשר מצא כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות נפשית בשיעור של 30%. עוד מבקש התובע לצרף העתק סיכום ביקור והמרפאה בעיסוק בבי"ח איכילוב.
הנתבעת מתנגד לבקשה, בכל האמור להוספת טענה של היוותרות נכות נפשית לתובע הגבוהה מ – 25%. לטענתה, סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח קובע כי :
"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח."
הנתבעת טוענת כי נוכח העובדה שחלפו למעלה מ – 5 שנ ים מאז אירוע התאונה הרלוונטית, הרי שחלה התיישנות על הטענה להיווצרות נכות צמיתה בתחום הנפשי, בשיעור של 30%.
דיון והכרעה
כבר עתה אומר כי החלטתי להיעתר לבקשה.
כאמור בפתח הדברים, לתביעה זו שני ראשים: האחד בגין אובדן כושר עבודה והשניה בגין פיצוי עקב נכות.
בכל הנוגע לתביעה בגין אובדן כושר עבודה, הרי שאין מניעה להורות על תיקון כתב התביעה כמבו קש. הנכות הנפשית הנטענת הינה תוצאה של האירוע התאונתי, שהוא מקרה הביטוח. בהתאם לרישא סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לצורך קביעת מועד תחילת ההתיישנות בעניין זה עינינו ממוקדות במועד האירוע התאונתי ולא במועד גילוי הנזק.
בהתאם לחוות הדעת, המדובר בנזק שתוצאתו באירוע התאונתי משנת 2010.
לפיכך, נוכח מועד הגשת התביעה לבית הדין לעבודה ובשים לב להצהרת הנתבעת בפני בית הדין האזורי לעבודה, כי לא תטען להתיישנות רכיבי תביעה הידועים נכון למועד ההצהרה – ואין חולק כי במועד ההצהרה זו התובעת כבר ידעה שהועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור של 25% - אין ספק כי תיקון כתב התביעה כמבוקש (דהיינו כי לתובע נכות בשיעור פסיכיאטרית בשיעור 30%) אינו מכניס רכיבי תביעה שהתיישנו.
למען סבר את האוזן אציין כי לעניין ראש זה של התביעה, העמידה על שיעור נכותו הפסיכיאטרית של התובע אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה רק מבחן עזר להכרעה בשאלה האם איבד התובעת 75% מכושר עבודתו.
מאחר וממילא אין טענת התיישנות על הנכות הפסיכיאטרית בשיעור של 25%, ההפרש בין נכות פסיכיאטרית בשיעור של 25% לבין נכות פסיכיאטרית בשיעור 30% נראה, על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניי ן, ולצורך קביעת אובדן כושר עבודה – זניח.
שונים הם פני הדברים ביחס לתביעת הפיצוי בגין נכות מעבודה. כאן, על פי טענת התובע, שיעור הנכות הינו מטריאלי לקביעת הפיצוי, ונגזר ממנו באופן ישיר (ר' סעיף ג' לרישא כתב התביעה) . על כן השאלה האם תיקון כתב התביעה והעמד ת הנכות הפסיכיאטרית על שיעור נטען של 30% נגועה בהתיישנות.
על שאלה זו חולשת הוראת הסיפא של 31 לחוק חוזה הביטוח. בהתאם להוראה זו מניין תקופת ההתיישנות מתחיל במועד שבו קמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח. סיפא זו, אשר הוספה בשנת 2014, במסגרת תיקון מס' 6 לחוק חוזה הביטוח, מאריכה למעשה את תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק חוזה הביטוח. הוראה זו הינה התגובה החקיקתית להלכה שנפסקה בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21.5.2008). תכליתה, כמפורט בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הכנסת 534, מיום 6.1.2014):
"מאחר שלעתים התנאים שמכוחם יכול המבוטח לתבוע לפי פוליסת הביטוח מתקיימים רק כעבור זמן רב (למשל אם הנכות הפכה צמיתה בחלוף שלוש שנים) עלולה זכות התביעה שלו להתיישן בטרם יכול היה לתבוע תגמולי ביטוח. הצעת החוק נועדה לקבוע כי אם עילת התביעה של המבוטח היא נכות שנגרמה כתוצאה ממחלה או תאונה, תקופת ההתיישנות תימנה רק מהמועד שבו המבוטח יכול לתבוע את תגמולי הביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח"
בעניננו, השאלה הינה מהו המועד הקובע לתביעת הפיצוי.
סבורני כי מועד זה הינו המועד הראשון בו נודע לתובע על קינונה של נכות פסיכיאטרית בגופו , כתוצאה מהתאונה.
לכאורה, ומהמסמכים המצויים בפני, עולה כי מועד זה הינו ה -12.6.2013, שזהו מועד המסמך מאת הפסיכיאטרית, ד"ר ריבלין, שהגיש התובע לועדה הרפואית של המל"ל, ואשר בעקבותיה נקבעה לתובע , ביום 1.1.2014, נכות רפואית זמנית בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 20% .
אם זהו המצב, הרי שברור לחלוטין כי יש למנות את מועד ההתיישנות ממועד זה (12.6.2013) ואילך , ומשכך, בקשת התובע לתיקון כתב התביעה והעמדת הנכות הפסיכיאטרית הנובעת מהתאונה על שיעור נטען של 30% - טרם התיישנה.
אני אומר דברים אלה לכאורה בלבד, שכן אם יסתבר במסגרת ניהול המשפט כי לתובע נודע על נכותו הפסיכיאטרית במועד מוקדם יותר מ – 12.6.2013 , הרי שייתכן ורכיב זה (דהיינו, חלק הנכות הפסיכיאטרית העולה על 25%) התיישן, ולכן איני קובע מסמרות בעניין. כל שאני קובע הוא כי אני מתיר לתקן את כתב התביעה כמבוקש, תוך הותרת הפתח לנתבעת להוכיח כי מועד ידיעת התובע על קיום נכות פסיכיאטרית בגופו הינה מוקדמת יותר מהמס מך של ד"ר ריבלין.
נוכח כל האמור - אני נעתר לבקשה, בהסתייגות המפורטת לעיל.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום.
ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים.
נקבע לקדם משפט ליום 22.2.2016 שעה 13.00.
ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ו, 21 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.