הדפסה

אביסרור נ' כלל- חב' לביטוח בע"מ

משה אביסרור

ע"י ב"כ עו"ד לאה טל
התובע

נגד

כלל- חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ח. דוד חיות
הנתבעת

פסק דין

לפני תביעת התובע, יליד 28/3/1933, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים ביום 21/3/07.

העובדות
על פי האמור בכתב התביעה, ביום 21/3/07 נפגע התובע בתאונת דרכים, בעת שנהג ברכב, אשר התנגש בכלי רכב אחר וכתוצאה מכך נפגע התובע בחלקי גופו השונים ובעיקר בראש, בחזה ובעמוד השדרה.

אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה.

הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת לא העידו עדים.

דיון
הנכות הרפואית
ביום 27/4/08 חתמו הצדדים על הסדר דיוני לפיו ימונה ד"ר הנדל כמומחה בתחום אורתופדיה אשר יבדוק את התובע ויגיש חוות דעת בעניין מצבו של התובע. ההסכם קיבל תוקף של החלטה, מכאן כי חוות דעתו של ד"ר הנדל משמשת כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

בחוות הדעת מיום 23/10/08, סקר המומחה בין היתר את תולדות המקרה, תלונות נוכחיות של התובע, המסמכים שהיו בפניו בעת עריכת חוות הדעת ומסקנותיו. בפרק "סיכום ומסקנות" ציין המומחה, בין היתר: "בהשוואה למצבו לפני התאונה ניתן לקבוע כי התאונה גרמה להחמרה הן בעמ"ש צוארי והן בעמ"ש מתני. לפני התאונה לא עלתה שאלת הניתוח ולא קיבל טיפולים כה אינטנסיביים כמו לפניה.....לאור בדיקתו אקבע שנכותו הצווארית היא 20% עקב מגבלת תנועה בינונית לפי תקנה 37 (50) ב' ומתוך נכות זו מחצית לחובת הארוע. נמצאה חולשה ב PINTCH אך זו אינה מקנה נכות. נכותו המותנית 20% עקב מגבלת תנועה לפי תקנה 37(7) ב' ועוד 20% עקב פגיעה בעצב פמורלי מימין לפי תקנה 32(6) א II. נכות זו תחולק ל 25% לחובת התאונה בנושא מגבלת התנועה – דהיינו 5% נכות מתוך 20%. הנכות ברגל ימין תיזקף כולה לחובת התאונה והניתוח, מאחר ולא היתה קיימת לפניה. הנכות אם כן תהא 24% לגבי עמ"ש מתני, 10% לעמ"ש צוארי ובסך הכל 31.6% נכות לצמיתות. שאר הנכות היא קודמת לארוע".

התובע עתר לאמץ את קביעות המומחה ואילו הנתבעת עתרה לדחות את מסקנות המומחה, נוכח העובדה כי לתובע עבר רפואי עשיר, בין היתר, נפגע בתאונת דרכים בשנת 1999 בה נחבל בצוואר ובגב, בשנת 2002 עבר ניתוח אורתופדי בשל בצקות ברגליים, תיעוד משנת 2002 על כאבים ביד, בעיות שונות בליבו והוא קיבל פטור מתשלום מס הכנסה בשל מצבו הרפואי.

במקביל לבדיקת התובע אצל המומחה, הגיש התובע תביעה למל"ל, במסגרתה נקבעה לו נכות צמיתה של 10% ואולם בהחלטה מיום 20/7/09, קבע בית המשפט כי חוות דעתו של המומחה, אשר ניתנה בהתאם להסכמת הצדדים, תחייב את בית המשפט על פני קביעת המל"ל לעניין שיעור נכותו הצמיתה של התובע.

הצדדים לא ביקשו לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו.

הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב המומחה ביום 12/1/09. המומחה התייחס בתשובותיו לעובדה כי לתובע עבר רפואי עשיר וציין כי היו בפניו מסמכים רפואיים משנת 2002, אז עבר התובע תאונת דרכים (שאלה 9 תשובה 9) וכן השיב כי התייחס בקביעת הנכות גם למצב הקודם וגם להחמרה בעקבות התאונה (שאלה 11 תשובה 11).

מעיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובות לשאלות הבהרה, ומשלא נחקר המומחה על חוות דעתו, לא מצאתי מקום לסטות ממסקנות חוות הדעת ולפיכך הנכות הרפואית המשוקללת תעמוד על 31.6% לצמיתות.

הנכות התפקודית
התובע עותר לקבוע כי נכותו התפקודית הינה 50% בעקבות התאונה, שכן עובר לתאונה הוא תפקד באופן מלא על אף מגבלותיו, היה נוהג לאתרי הבניה ברחבי הארץ ומפקח על העבודה ואילו בעקבות התאונה מגבלותיו מקשים עליו לתפקד והוא עובד בסה"כ שעתיים-שלוש ביום ונזקק לשירותיו של נהג שיסיע אותו.

הנתבעת טוענת כי הנכות הרפואית של התובע לא הביאה לידי פגיעה תפקודית נוספת לזו שסבל ממנה התובע עובר לתאונה, בשים לב לכל בעיותיו הרפואיות והעובדה כי הכנסתו לאחר התאונה עלתה והשתבחה.

התובע עבד בחברת בניה, "משה אביסרור ובניו" שהינה חברה משפחתית מייסודו עת ביום התאונה היה כבן 74.

התובע הצהיר בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל מכאבים עזים בצוואר, בגב וברגליים, קושי לעמוד וללכת ולשבת באופן ממושך. כן ציין כי עובר לתאונה הוא עבד ביתר שאת ובמסגרת עבודתו הוא היה נוסע ונוהג באתרי בניה בכל רחבי הארץ והיה מפקח על עבודות הבניה. עבודת השטח דרשה ממנו נהיגה ממושכת במשך מספר שעות, נוכחות בישיבות עסקיות ועבודה מאומצת.

כן הצהיר כי כיום, בעקבות התאונה, הוא בקושי עובד, מגיע לעבודה משרדית למשך שעתיים וחוזר הביתה, כשהוא נעזר בנהג, שמועסק על ידי החברה שמסיעו מהבית לעבודה. כמו כן הוא מתקשה בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכת, מתקשה ללכת וזקוק לעזרה סיעודית.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע בנוגע למצבו הבריאותי עובר לתאונה והוא אישר כי בשנת 1995 עבר ניתוח לב, בשנת 2002 עבר ניתוח גב ובפועל מסר כי עבר 11 ניתוחים לפני התאונה.

מעדותו של התובע בפני, התרשמתי כי מדובר באדם בעל מוסר עבודה גבוה, אשר המשיך לעבוד אף בגיל 74, בעבודת פיקוח בבנייה. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי התובע עבד במקום עבודה, בחברה פרטית אותה הקים , בה מועסקים הוא ובני משפחתו הקרובה , כך שלמעשה מועסק התובע בעסקו הפרטי ולפיכך יש להניח כי נוכחותו אינה אך ורק לצורך עבודה , אלא אף לצורך השגחה , פיקוח ופיתוח עסקו זה. חיזוק לכך, ניתן ל מצוא בעובדה כי גם כיום, לאחר פגיעתו של התובע, בהיות כבן 80, הוא ממשיך להגיע למשרדי החברה למשך שעתיים-שלוש ביום לצורך עבודות משרדיות.

בבואי לקבוע את נכותו התפקודית של התובע, הבאתי בחשבון את מצבו הבריאותי ותחלואיו של התובע עובר לתאונה, כפי שפורט לעיל, העובדה כי בשל מצבו זה, קיבל 100% פטור ממס הכנסה, בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, את נכותו הרפואית כפי שנקבעה על ידי ד"ר הנדל וכן את גילו בזמן התאונה ויכולת תיפקודו עובר לתאונה ולאחריה ובהתאם להתרשמותי המהלך עדותו בפני, מצאתי לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה בשיעור 20% המהווה חלק מאחוזי הנכות אשר קבע המומחה בגין הפגיעה בעמ"ש מתני וכן חלקהמאחוזי הנכות שנקבעו בגין עמ"ש צווארי.

אשר על כן הנכות התפקודית תהא 20%.

הפסדי שכר לעבר

על פי טופס 106 לשנת 2006, השתכר התובע שכר כולל בסך- 318,787 ₪, שהם 26,565 ₪ לחודש.

השכר הממוצע במשק לחודש מרץ 2007, עמד על 7,851 ₪, כך ששילוש השכר עומד על 23,553 ₪ ולפיכך יש לחשב את הפסדי שכר התובע לפי שילוש השכר הממוצע במשק ולא לפי בסיס שכרו, שהינו גבוה משילוש השכר.

מיום התאונה, 21/03/07 , נעדר התובע מעבודתו עד ליום 30/3/08, על פי תעודות אי כושר אשר צורפו לתיק מוצגים מטעמו, סך הכל 375 ימים.

הנתבעת עתרה לחשב את הפסדי התובע על פי שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה ובהתאם להכנסתו עובר לתאונה ולפי 3 חודשי אי כושר בלבד אשר נקבעו לתובע על ידי המל"ל.

ד"ר הנדל, המומחה המוסכם אישר את תעודות אי הכושר שקיבל התובע, בתשובותיו לשאלת ב"כ התובע, מיום 24/1/10 ומשכך יחושב הפסד השכר לעבר בהתאם לימי אי הכושר שניתנו לתובע ולשילוש השכר הממוצע שכן כאמור שכרו הממוצע עובר לתאונה, עולה על שילוש השכר כאמור.

לפיכך יחושב הפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, בהתאם להכנסות התובע עובר לתאונה, לשנת 2006, כדלקמן: 23,553 ₪ לחודש בשיערוך להיום 28,637 ₪. בהתאם לתקופת אי הכושר – 28,637 ש"ח X 12 חודשים = 343,644 ₪ בצירוף הפרשי ריבית מאמצע תקופה , סך- 361,309 ₪.

הפסדי שכר לעתיד
התובע עותר לפצותו בסכום גלובלי של 250,000 ₪ המהווה פיצוי לפי מחצית החישוב האקטוארי לפי שכרו עובר לתאונה ולפי מקדם היוון למשך 5 שנים, זאת נוכח העובדה כי התובע נפגע כשהוא בן 74 שנים , בעודו עובד ואף המשיך בעבודתו ומכאן כי הוכח לכאורה כי הינו זכאי להארכת תוחלת שנות עבודתו מעבר למקובל.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע לעתיד, נוכח העובדה שמטפסי 106 הוכח כי שכרו של התובע הושבח אחרי התאונה וכן נוכח גילו של התובע כיום.

מטפסי 106 של התובע משנת 2008-2011 וכן מדוח רציפות ביטוח בעבודה לשנים 2010-2011, עולה כי התובע השתכר בממוצע לחודש כ-64,000 ₪. התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי נתונים אלה אינם נכונים, שכן רואה החשבון שלו לא הגיש תצהיר למס הכנסה ולביטוח לאומי על הפטור שיש לו. בהמשך, נשאל התובע כיצד יתכן כי משכורתו אחרי התאונה הוכפלה והוא השיב: "אם זה הכל נכון, הילדים שלי, יודעים מה המצב שלי בבית, אז נותנים לי משכורת גבוהה. יש לי וילה מה זה וילה. הילדים שלי מה שעשיתי להם מחזירים לי עכשיו." (עמ' 18 ש' 21)

אף אם אקבל את גרסת התובע כי שכרו לאחר התאונה לא עלה, אלא כי מדובר בטעות או ברצונם של ילדיו לפצותו על השנים בהן עבד באופן מלא ונתן מכל כוחו לחברה, הרי שאין בכך כדי לשלול את היעדר הפסדי שכר לעתיד הנראה לעין, כל עוד יש בכוחו של התובע לעבוד .

צודק ב"כ התובע כי עפ"י ההלכה הפסוקה, במקרים מיוחדים תוחלת חיי העבודה תוארך ואולם הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט.

התובע כיום כבן 81, עבר מזה 14 שנה את גיל הפרישה הקבוע בחוק. על אף העובדה כי עבד באופן מלא עד גיל 74, ועל אף הפסיקה, אשר קובעת כי עובד עצמאי ממשיך לעבוד אף לאחר גיל הפרישה הקבוע בחוק (ראה ע"א 378/62 רינגר נ' ליאון, פ"ד י"ז 1662, 1680; ע"א 838/86 מחמוד נ' אבו זייד, פורסם באתר נבו) לא מצאתי מקום, בנסיבות העניין, לכמת את השנים בהן צפוי עוד התובע לעבוד, שכן אין ספק כי אך בשל העובדה כי מדובר בחברה משפחתית, מגיע התובע למשרדיה, ללא קשר ישיר למידת תרומתו לעבודה.

לפיכך סבורני כי אף אם התובע עובד כשעתיים-שלוש ביום, הרי שאין בכך כדי להעיד בהכרח על כושר עבודתו ואין בכך די כדי להוות בסיס ראייתי מספק לצורך פסיקת פיצוי לעתיד בגין פגיעה בכושר עבודתו לעתיד לבוא.
לפיכך לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

כאב וסבל
בגין 31.6% נכות ו-10 ימי אשפוז, זכאי התובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך -40,666 ₪.

עזרת הזולת
התובע טען כי בתקופות האשפוז ולאחר מכן הוא נזקק לעזרה מוגברת, בשל קשיי הליכה, נהיגה ועל כן הוא נעזר בנהג-מטפל בשכר ששכרו הסתכם ב-5,000 ₪ וכן בעזרה של אשתו ועל כן עתר לפיצוי בסכום 40,000 ₪ בגין עזרת אישתו, 194,400 ₪ בגן עזרה לעבר ו-236,529 ₪ בגין עזרה לעתיד, לפי היקף עזרה של 2 שעות ביום.

הנתבעת מצידה טוענת כי אין מקום לפצות את התובע שכן המומחה לא קבע בחוות דעתו כי יש צורך בעזרה כלשהי וכן בשל העובדה כי התובע לא הציג ראיות לעזרה בשכר כנטען .

התובע ציין בתצהירו כי בעקבות התאונה, נזקק לעזרה סיעודית, עזרה של נהג, אשר משמש גם כמטפלו האישי אשר החברה משלמת את שכרו וכן רעייתו סועדת אותו בביתו, אף על פי שעקב גילה היא מתקשה לעשות כן. בנוסף, נעזר התובע , לטענתו, בבני משפחתו אשר מטפלים בו בביתו.

בחקירתו בבית המשפט, הצהיר התובע כי הוא אינו יכול לנהוג ולכן הנהג, שנכח באולם בית המשפט, מלווה אותו לכל מקום.

התובע צרף לתיק מוצגיו, תלושי שכר ע"ש רפאל אהרון, אשר הוצאו על ידי "חברת אביסרור משה ובניו, מהם עולה כי תחילת עבודתו היא ביום 1/12/09 והוא משתכר בממוצע 3,000 ₪ לחודש.

התובע לא העיד עדים מטעמו לעניין טענותיו בראש נזק זה, כך לא העידו הנהג האמור וכן לא העידו רעייתו ואיש מבני משפחתו.

לתובע נקבעה תקופת אי כושר של כשנה, לאחר התאונה, תקופה בה סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מוגברת בגין התאונה במומו.

העובדה כי התובע נעזר בבני משפחתו, אין בה לשלול ממנו פיצוי, שהרי הלכה היא "כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה" (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (פורסם בנבו, 4.8.05), בס' 11 וכן רע"א 6680/08 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' סלים סעיד (פורסם בנבו, 06.02.2012), וע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 06.11.2012)). על כן, גם עזרת רעייתו הינה ברת פיצוי במידה ויוכח כי היא חורגת מעבר למקובל בין בני משפחה.

משלא הוגשו כאמור ראיות של ממש לעזרת הזולת אשר הוגשה לתובע כאמור ומנגד לאור משך תקופת אי הכושר אשר הוכרה כאמור ע"י המומחה, סבורני כי יהא זה סביר לקבוע את הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בסך - 20,000 ₪, הן בגין השנה בה היה התובע באי כושר מלא והן לתקופה שלאחר מכן.

בנוסף מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין העזרה אותה הוא מקבל בניידות באמצעות נהגו, בשיעור שכר עבור שעה ביום, על בסיס של 40 ₪ לשעה ולפי 24 ימי עבודה בחודש , שהם 960 ₪ לחודש ולמשך 5 שנים, מהמועד בו החל להשתמש בשירותיו של נהג, 960 ₪ X 60 חודשים = 57,600 ₪, בניכוי 50% בגין גילו של התובע, שהרי סביר להניח כי אף אלמלא התאונה, היה נעזר התובע בעזרה בשל גילו. מכאן כי סכום הפיצוי בגין רכיב זה , יהא 28,800 ₪.

בשל גילו של התובע ומצבו הבריאותי ובהתאם לתוחלת החיים, הנני פוסק לתובע פיצוי נוסף לעתיד בסך- 5,000 ₪ .

לפיכך סך כל הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד בסך- 53,800 ₪.

הוצאות נסיעה
התובע עותר לפיצוי בסך - 117,592 ₪ לעבר ולעתיד, לאור מגבלותיו בהליכה, עמידה ממושכת וצליעה וכן נוכח העובדה כי הוא מתקשה לנסוע בתחבורה ציבורית ועל כן נדרש להוצאות נסיעה מוגברות במוניות או ברכב פרטי.

התובע העיד, כאמור, כי הוא נעזר בנהג לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים ולעבודה מכאן כי אין לפסוק לתובע פיצוי נוסף על סכום הפיצוי אשר נקבע בסעיף 44 לעיל בגין הוצאות נסיעה.

הוצאות רפואיות
התובע טוען כי השתתפות של קופת החולים במימון ההוצאות ברפואיות אינה אוטומטית ולפעמים לא קיימת כלל בנוגע לטיפולים אלטרנטיביים, אותם קיבל התובע ולפיכך עתר לפצותו בסך 100,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לפצות את התובע שכן הוא זכאי לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים מן המל"ל באמצעות קופת החולים.

התובע ציין בתצהיר כי הוא פנה למומחים רבים על מנת למצוא מזור לכאביו, נעזר בטיפולים אלטרנטיביים רבים, בין היתר, דיקור, כירופרקטיקה וטיפולי מתיחות 3 פעמים בשבוע.

בחקירתו הצהיר כי פעם בחודש הוא מקבל הזרקה בבית החולים בבאר שבע, אשר עוזרת לשרירים שלו.

התובע צרף לתיק המוצגים מטעמו וכן הודעה אודות קבלות בגין הוצאות רפואיות נוספות, מיום 11/11/12, קבלות שונות בגין טיפולים אלטרנטיביים, בין היתר, קבלות מכירופרקט, קבלות בגין דיקור, קבלות בגין טיפולים בגב ואישורים רפואיים בדבר הצורך בטיפולים אלה.

אכן, מדובר בטיפולים אשר ניתנים גם במסגרת חוק בריאות ממלכתי ובהשתתפות של המטופל, כך שאלמלא היה התובע פונה לקבלת באופן פרטי, סביר להניח כי היה נדרש לשלם השתתפות עצמית בלבד ולא את הסכומים במלואם ולפיכך יקבע הפיצוי באופן גלובאלי ויעמוד על סך- 10,000 ₪ לעבר ולעתיד .

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפסדי שכר לעבר 361,309 ₪
כאב וסבל 40,666 ₪
עזרת הזולת 53,800 ₪
הוצאות רפואיות 10,000 ₪
_______________________________________
סה"כ 465,775 ₪

ניכויים

מהסכום האמור יש להפחית את התשלומים ששולמו לתובע מהמל"ל, כדלקמן:
דמי פגיעה – התובע פוצה בגים תקופת אי הכושר ולפיכך יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לו בסך 58,518 ₪ מיום 17/8/07, משוערך מיום להיום 79,222 ₪.

תגמולי המל"ל – כן יש לנכות את הסכומים בגין התגמולים –
59,165 ₪ מיום 6/4/08, משוערך להיום 77,287₪.
4,153 ₪ מיום 28/4/08 משוערך להיום 5,400 ₪.
4,153 ₪ מיום 28/5/08 משוערך להיום 5,311 ₪.
93,310 ₪ מיום 7/4/09 משוערך להיום 114,257 ₪.

סה"כ ניכויים 281,477 ₪. מכאן כי הנתבעת תשלם לתובע , סך- 184,298 ₪.

על יתרת הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.