הדפסה

אבו ריא ואח' נ' מדינת ישראל

בקשה מס' 3
לפני כבוד השופטת עפרה אטיאס

התובעים/משיבים

  1. עלי אבו ריא
  2. אחסאן אבו ריא
  3. חוסני אבו ריא
  4. סאמי אבו ריא
  5. פאטמה אבו ריא
  6. סאמר אבו ריא

נגד

הנתבעת/מבקשת
מדינת ישראל

החלטה ופסק דין חלקי

בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בית דין שנוצר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עדי זרנקין) במסגרת ה"פ 60/08 .
התביעה:
התביעה המונחת בפניי היא תביעה לתשלום פיצויי הפקעה המגיעים לתובעים, לפי טענתם , מכח היותם יורשי זכויות המנוח מוחמד אבו ריא ז"ל ( להלן: "המנוח מוחמד") וזכויות המנוחה תוריא אבו ריא ז"ל ( להלן: "המנוחה תוריא") בשיעור של 4/6 חלקים במקרקעין הידועים כחלקות 6, 24, 32, ו- 58-54, בגוש 19297 באדמות סח'נין ( להלן: "המקרקעין"), אשר הופקעו על ידי המבקשת, בהודעה מיום 16.7.64, שפורסמה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").
אין חולק כי בגין החלקות שירשו התובעים מעיזבונו של המנוח מוחמד (היינו: כל החלקות המנויות לעיל , למעט חלקות 6 ו- 58) שילמה המבקשת למשיבים פיצויי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת בסכום של 39,078 ₪ לאחר ניכוי בסך של 4,342 ₪ (10% מס שבח) , וזאת במסגרת ההליכים שהתנהלו במסגרת ה"פ (מחוזי חי') 60/08 . אלא, שהתובעים עותרים לפיצויי הפקעה בשיטה אחרת: דמי החכירה האבודים לפי סעיף 13(1) לפקודת הקרקעות, ומסכימים לנכות מפיצויים אלו את הפיצויים ש אינם שנוי ים במחלוקת , שכבר שולמו להם על פי סעיף 12 לפקודת הקרקעות.
ההליך הקודם:
ביום 15.1.08 הגישו המשיבים בבית משפט זה, תביעה לפיצויי הפקעה בגין המקרקעין. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.9.08 , לפני כב' השופט ד"ר עדי זרנקין, הגיעו הצדדים להסכמות בדבר תשלום סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת, ואף הסכימו כי למשיבים ארבע שישיות מעיזבון הבעלים הרשום ערב ההפקעה ( פרו' מיום 23.3.09, עמ' 15, ש' 28).
בנוגע ליתרת סכום הפיצויים שנותרה במחלוקת, הגישו הצדדים בהליך הקודם, חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעמם להערכת שווי הפיצויים. חוות הדעת מטעם המדינה מיום 30.7.08 התייחסה רק לחלקות שלמנוח מוחמד היו זכויות בהן, וזאת לאחר שב"כ ה משיבים הודיע בהתכת בות בין ב"כ הצדדים מיום 2.4.08 כי נפלה טעות בתביעה, ויש להתעלם מן החלקות הרשומות ע"ש ריא . לאחר שנשמעו השמאים, הורה בית המשפט בהליך הקודם לצדדים להגיש את סיכומיהם. משלא הוגשו סיכומי המשיבים, הודיע בית המשפט כי בדעתו למחוק את התביעה מחמת חוסר מעש. אולם, המבקשת הודיעה כי אינה מבקשת למחוק את התובענה משום שאין מחלוקת בין הצדדים שהמשיבים זכאים לפיצוי בגין ההפקעה, והמחלוקת הינה על שיעור הפיצוי בלבד. המבקשת ביקשה בהודעתה לקבוע את שיעור הפיצויים בגין ההפקעה בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעמה ( וראו: פסקאות 5-4 לפסק דינו של כב' השופט זרנקין).
ביום 17.9.09 ניתן פסק דין בהליך הקודם בו דחה כב' השופט זרנקין את חוות הדעת השמאית מטעם המשיבים, העמיד את שווי המקרקעין לפי חוות הדעת השמאית מטעם המבקשת, בציינו בסעיף האחרון של פסק דינו (סעיף 19) את הדברים הבאים:
"משאלו הם פני הדברים, הרי ששווי המקרקעין נשוא תובענה זו, לצורך קביעת שיעורם של פיצויי ההפקעה יקבע על פי ההערכה שניתנה בחוות דעתו של השמאי מטעם המשיבה, מר דאו, דהיינו: חלקות 24,32,54 ו- 57 בגוש 19297 (קרקע מזרע)- 250 ל"י לדונם וחלקות 55,56 בגוש 19297 (קרקע מזרע בחלקה קרקע טרשית)- 200 ל"י לדונם, וכל זאת בהתחשב בכך שהוסכם כי למבקשים יש ארבע שישיות מעיזבון הבעלים הרשום ערב ההפקעה (פרוטוקול מיום 23.3.09 , עמ' 15, ש' 28) ."

הבקשה לסילוק על הסף:
המבקשת טוענת כי יש להורות על דחיית התביעה שלפניי, ולחלופין – מחיקתה על הסף מחמת העדר עילה, ולחלופי חילופין – לדחותה על הסף בשל מעשה בי-דין. אלו הן בתמצית טענות המבקשת בבקשתה:
התביעה נשוא ההליך הקודם הינה תובענה לפיצויי הפקעה בגין אותו מעשה הפקעה ובגין אותן חלקות נשוא התביעה שלפניי. לפיכך, פסק הדין בתביעה שעילתה זהה במהותה לתביעה שלפניי, בלע את זכות המשיבים לפיצויים בגין ההפקעה ויצר מעשה בי-דין המונע ומציב מחסום מוחלט מבירור נוסף ו/או חוזר של הזכות לפיצויים בגין מעשה ההפקעה.
מקום בו המשיבים מודים כי שולם להם מלוא סכום הפיצויים בגין ההפקעה, לפי פסק הדין בהליך הקודם, ממילא אין למשיבים כל זכות לפיצוי נוסף או עודף על סכום הפיצוי המגיע לפי פסק הדין החלוט, וחל עליהם השתק שיפוטי.
יש לדחות טענת המשיבים בתביעתם כי פסק הדין החלוט, עליו לא הוגש ערעור, אינו יוצר מעשה בי-דין משום שניתן מבלי שהגישו סיכומים ותוך אימוץ מלא של חוות הדעת השמאית מטעם המבקשת. המבקשת טוענת כי משמעות טענת המשיבים היא כי חוטא יצא נשכר בשל מחדלו.
גם אם המשיבים החסירו טענה פרטנית בגדרי ההליך הקודם, אין בכך כדי להצמיח להם עילה חדשה. המשיבים בחרו להשתית תביעתם בהליך הקודם על פיצויי הפקעה על יסוד סעיף 12 לפקודת הקרקעות, ולא על יסוד סעיף 13 לפקודת הקרקעות, שהינו סעיף המתווה מסלול פיצויים חלופי למסלול סעיף 12 לפקודת הקרקעות . משנענה בית המשפט לתביעתם, ופסק להם פיצוי לפי המסלול אותו תבעו, אין הם רשאים לתבוע כיום פיצויי הפקעה לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות .
פרטים חדשים בתביעה דנן ( כדוגמת הנטען בסעיף 9 לתביעה דנן המתבסס על פסק דין משנת 1991) - משלא נכללו בהליך הקודם, אין לשוב ולהישמע להם.
פסק הדין בהליך הקודם מקים אף השתק פלוגתא שיש בו להדוף על הסף את התביעה דנן: השאלה העובדתית שהוכרעה היא סוגית כימות הפיצוי המגיע בנסיבות העניין בשים לב לתשתית הנורמטיבית. שאלה עובדתית זו הוכרעה על פי ראיות ועובדות שאומצו בפסק הדין החלוט כממצא חיוני להכרעה ולתוצאה הסופית.
המשיבים טוענים בתגובתם לבקשה כי יש לדחות את בקשת המבקשת מהטעמים כדלקמן:
התביעה דנן עוסקת בשני עיזבונות, האחד של המנוח מוחמד, והשני של המנוחה תוריא, ופסק הדין בהליך הקודם ניתן אך ורק ביחס לחלקות המנוח מוחמד, ולא ביחס לחלקה 6, גוש 19296, ולחלקה 58, גוש 19297 של המנוחה תוריא ( להלן: "חלקות המנוחה תוריא") לאחר שבמהלך ניהול ההליך הקודם, הוסכם כי התובענה תצומצם רק לחלקותיו של המנוח מוחמד ( מכיוון שבנסחים ההיסטוריים לחלקות המנוחה תוריא, הופיעה המנוחה בשם " תוריא", ואילו בצווי הירושה הופיעה בשם " ריא"). המשיבים טענו כי ב"כ המבקשת התחייב במהלך ניהול ההליך הקודם, לבדוק בלשכת ההסדר נושא זה, אך לא ניתנה על ידו כל תשובה, ואף חוות דעת השמאית מטעם המבקשת התייחסה רק לחלקות המנוח מוחמד. לפיכך, הרי שביחס למנוחה תוריא, לא התקיים כל הליך, וכנגזרת מכך, לא נוצר מעשה בי-דין ביחס לעיזבונה.
פסק הדין בהליך הקודם לא יצר השתק עילה, אלא השתק פלוגתא בלבד ביחס לשווי המקרקעין של המנוח מוחמד במועד הקובע לחישוב הפיצויים – מועד הפקעתם ביום 16.7.64; ואילו ביחס לשערוך הפיצוי, לא נקבעה כל קביעה, ולכן פסק הדין בהליך הקודם הינו חסר ובבחינת פסק דין חלקי ביחס לקביעת שווי המקרקעין במועד הקובע ואשר מחק את יתר חלקיה של התביעה בהליך הקודם.
המבקשת התנהלה באופן שרירותי ולא הגיוני משחישבה את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת ביחס למשיבים בסכום הנופל בעשרות מונים מהסכום ששולם ליורשי יתר חלקיו של המנוח מוחמד (2/6 חלקים) בהליך אחר ( ת"א 15159-04-14 עזבון המנוח עבדאללה נ' מדינת ישראל), כאשר ליורשים האחרים שולם פי 42 מהסכום ששולם למשיבים, והדבר אינו צודק, מפלה ואינו מתקבל על הדעת שעה שמדובר במדינה המחויבת בכללי הגינות, שקיפות ושוויון.
המבקשת טענה בתשובתה לתגובת המשיבים את הטענות הבאות:
המבקשת התנגדה לכל הרחבת חזית ו/או מקצה שיפורים מצד המשיבים ביחס לכל העלאת טענה בתגובה אשר אין לה זכר בכתב התביעה.
המבקשת הטעימה כי בקשתה לסילוק על הסף מחמת מעשה בי-דין מתייחסת לכל רכיבי התביעה אשר נטענו על ידי המשיבים בהליך הקודם, ובכלל זה לחלקות המנוחה תוריא.
בעניין זה, טוענת המבקשת כי המשיבים הסתירו מעיני בית המשפט את מכתבם מיום 2.4.08 שנשלח למבקשת לפני שהשלימה את הבירור ביחס לבלבול בין תוריא לריא בהליך הקודם. המשיבים ( ולא המבקשת) ביקשו במכתבם לעיל " להתעלם מחלקה 6 ומכל חלקה אחרת הרשומה ע"ש ריא" "שאינה קשורה לענין" שכן " נפלה טעות בהמרצת הפתיחה התביעה מתייחסת רק לתוריא/סוריא". נטען כי האמור במכתב זה אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתגובת המשיבים, לפיה חלקה 6, גוש 19296 וחלקה 58, גוש 19297 היו בבעלות המנוחה תוריא, ועם האמור בסעיף א.1. לתגובת המשיבים, לפיה המנוחה תוריא הייתה ידועה גם בשם ריא. מכאן, שהמשיבים הציגו 3 גרסאות עובדתיות שונות בנקודה זו, ועל כן הם מנועים ומושתקים כיום מלשוב ולהטריד את בית המשפט ביחס לטענות עובדתיות העומדות בסתירה להצהרות קודמות המהוות אף הודאת בעל דין.
פסק הדין של השופט ד"ר זרנקין התייחס להליך המשפטי שהתנהל בפניו, והעדר התייחסות לחלקות שנטען כי היו בבעלות המנוחה תוריא, נבע מזניחת הטענה על ידי המשיבים לאור העובדות שנתגלו להם.
המשיבים הסתירו מעיני בית המשפט את העובדה כי בחוות הדעת השמאית מטעמם עתרו המשיבים לפיצוי לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 , ולכן אינם יכולים כיום לבקש בנוסף, פיצוי לפי סעיף 13(1) לפקודת הקרקעות ( היינו: שיטת דמי החכירה האבודים).
הטענה כי המבקשת שילמה ליורשים אחרים הרבה יותר מהסכום ששולם למשיבים, אינה מועילה למשיבים. אותם 'יורשים אחרים' קיבלו סכומים שונים מכיוון שבחרו לתבוע תוך הסתמכות על שערוך לפי מסלול דמי החכירה האבודים, שהינו המסלול המועדף בדרך כלל .
משבחר בעל חלקה במסלול שערוך הרצוי לו, ומכוחו זכה בפיצויי הפקעה, לא יוכל הוא לחזור ולשנות את המסלול.

דיון והכרעה:
הלכה היא כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קשה וקיצוני שבית המשפט ייזהר מלעשות בו שימוש תכוף. זאת, משום שסילוק התובענה על הסף מונע מתובע את זכותו להביא עניינו לפני בית המשפט. ככלל, יעדיף בית המשפט כי סכסוכים בין בעלי הדין יוכרעו לגופו של עניין [ראו: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 677-671 (1986); וכן: ע"א 2452/01 אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)].
יחד עם זאת, הליך של סילוק תביעה על הסף מיועד לאפשר לנתבע לעשות קפנדרייה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה, ניתן לסיים את המשפט בלי שידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת, ושבית המשפט לא יבזבז את זמנו לריק כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע אינו יכול להצליח בתביעתו נוכח כישלונו בשאלה משפטית מכרעת [ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464 (2000); ע"א 14/61 עזבון המנוח אברבנאל נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פ"ד טו(3) 1840 (1961)].
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ככל שהיא מתייחסת לפיצויי הפקעה המגיעים למשיבים מכ ח עזבון המנוח מוחמד ז"ל, להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין. לתוצאה שונה הגעתי ביחס לתביעת המשיבים לפיצויי הפקעה מכח זכויותיהם בעזבון המנוחה תוריא ז"ל . אנמק את עמדתי.

התביעה מכח זכויות המשיבים מכח עזבון המנוח מוחמד ז"ל :
הלכה היא כי לאחר כניסתו לתוקף של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ" ד-1964, (להלן: "החוק המתקן") עומדת בפני בעל קרקע שנכסו הופקע, אפשרות בחירה מבין שלושה מסלולים:
א. פיצויי קרן נומינליים, לפי סעיף 12 לפקוד ת הקרקעות, בצירוף פיצויי פירות נומינליים , בדמות "דמי חכירה אבודים", לפי סעיף 13 (1) לפקודת הקרקעות, ממועד תפי סת החזקה ועד לתשלום פיצויי הקרן.
ב. פיצויי קרן נומינליים, בצירוף פיצויי פירות , בדמות ריבית בשיעור של 6% לשנה מפיצויי הקרן (דרך זו היא פרי פיתוח הלכתי) .
ג. פיצויי קרן, בצירוף הצמדה וריבית לפי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור התשכ"ד-1961 (להלן- "החוק המתקן") (שיעורי ההצמדה והריבית נמוכים מאלו שבחוק פסיקת ריבית) [ ראו: ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר ( פורסם בנבו, 4.7. 2012)].
כפי שהובהר מפי כב' השופט חשין ז"ל בעניין הורוביץ [ ע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ ז"ל, פ"ד נא(5) 23, 46 (1997) ], מדובר במסלולים חלופיים המוציאים אחד את רעהו:

"ואמנם, כפי שראינו והסברנו, מציג הדין לפנינו שתי שיטות חלופיות לפיצויי בעלים שמקרקעיו הופקעו: זו שיטה שבפקודת ההפקעות וזו שיטה שבחוק המתקן. כל אחת משיטות אלו הולכת בדרכה שלה, בנויה היא על יסודותיה שלה, וחלילא לנו מערבב מין בשאינו מינו. שיטה ראשונה – זו שיטתה של פקודת ההפקעות – מיוסדת על פיצוי בשווייה הנומינלי של הקרק ע המופקעת ובנוסף לו ריבית נומינלית או דמי חכירה אבודים בערך נומינלי (כשוויה של הקרקע משנה לשנה). זו הלכה שנקבעה וזה הדיון. שיטה שנייה – זו שיטה שלפי החוק המתקן – מיוסדת על פיצוי כשוויה הצמוד של הקרקע המופקעת ובנוסף לו ריבית נומינלית וריבית צמודה (חלקית). הברירה באיזו דרך לילך היא לבעלים (ראו עוד: פרשת מסד בעמ' 641) אך משבחר לילך בדרך אחת ולסופה זכה בפיצוי, שוב אין הוא מותר להסב פניו לאחור ולילך בדרך השנייה אף היא. זו הוראת סעיף 13 לחוק המתקן וכך מחייב הגיון הדברים. כל הדרכים מוליכות אל פסגת ההר, ומשהגענו אל הפסגה- בדרך זו או בדרך א חרת- תמה ונשלמה המלאכה".

חזר על ה דברים גם כב' השופט עמית בעניין הייטנר:

"כאמור, המדובר במסלולים חלופיים, וכל אחד משלושת המסלולים מוציא זה את זה ואין הנפקע רשאי להסב לשולחן אחד ולאחר מכן לשלחן אחר (ראו גם בע"א 7210/00 דנה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז (6) 468, 478 (2003) (להלן: ענין דנה); ע"א 8937/08 מדינת ישראל נ' אללה, פסקאות 15-18 ([פורסם בנבו], 1.12.2011) (להלן: ענין חביב אללה))." (שם, פסקה 11).

במקרה שבפנינו, בחרו המשיבים בהליך הקודם שלא להשתית את תביעת ם על דמי החכירה האבודים , אלא על החוק המתקן, ומש הסתיים ההליך בפסק דין, והמשיב ים אף קיבלו פיצוי בהתאם למתווה שבחרו, אין הם רשאים לשוב ולתבוע על פי שיטת דמי החכירה אבודים כפי שמבוקש על ידם בסעיף 9 לתביעתם.
לשון אחר, משתבעו המשיבי ם לפי מסלול מסוים וקיבלו את הפיצוי לפי מסלול זה, נחסמת בפניהם הדרך לתבוע פיצויים במסלול שונה, ופסק דינו של כב' השופט זרנקין בהליך הקודם חוסם את תביעתם מחמת מעשה בית דין.
אין המקרה שבפנינו דומה לנסיבות פסק דינו של כב' השופט רון סוקול בת"א (מחוזי חי') 24775-11-10 דבאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.9.2015) . באותו עניין, טענה המדינה כי משבחרו התובעים לקבל פיצויים עבור הסכום ש אינו שנוי במחלוקת, על פי סעיף 9א(א) לחוק לתיקון, שחושב לפי שווי המקרקעין, הם איבדו את זכות הבחירה ומנועים מלתבוע פיצוי ע ל פי סעיף 13 לפקודת הקרקעות, בגין אובדן דמי החכירה.
כב' השופט סוקול לא קיבל את עמדת המדינה. אמנם, הוא הסכים כי ההסכם לענ יין תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת , ניתן לפ ירוש באופן שהוא קובע מסלול פיצוי לפי סעיף 12 בלבד, אלא שבכתב ההגנה הביעה המדינה דעתה כי התובעים טרם בחרו במסלול הפיצוי, וגם חוות הדעת שצורפה על ידה , מתייחסת לשני המסלולים. ל פיכך, נקבע כי אין למנוע מהתובעים את זכות הבחירה, וכי רשאים הם לקבל פיצוי , על פי המסלול המשתלם יותר , ובתנאי שמכל סכום פיצוי , יופחת הסכום ששולם להם כסכום ש אינו שנוי במחלוקת.
אין הנדון דומה לראיה. בענ יין בו טיפל כב' השופט סוקול, הוא אפשר לתובעים לתובעים לשנות מסלול תוך כדי ניהול ההליך. לא כך במקרה שלנו, כאשר המשיבים בחרו במסלול פיצוי לפי סעיף 12, שהסתיים בפסק דין חלוט, ולכן החמיצו את האפשרות להגיש תביעה נוספת במסלול אחר.
חוות הדעת שצורפה על ידי המשיבים לכתב התביעה הקודם, וגם חוות הדעת הנגדית מטעם המ בקשת שהוגשה בעקבותיה, לא התייחסה למסלול של פיצוי במתכונת של דמי החכירה האבודים. גם מעיון בסעיפים 10-9 לתביעה שבפניי, עולה שגם המשיבים מסכימים שלא תבעו פיצו י בשיטת דמי החכירה האבודים.
ואכן, מעיון בחוות הדעת שהוגשה על ידי המשיבים בהליך הקודם, עולה בבירו ר כי הסעד שנתבקש על ידי המשיבים, באמצעות חוות דעת המומחה מטעמם , הוא שווי המקרקעין הנומינלי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית , בהתאם לסעיף 8 לחוק המתקן.
מכאן, שהמשיבים מודים ברחל בתך הקטנה כי תביעתם הקודמת הושתתה על עילה לפי החוק המתקן, קרי: פיצויי קרן, בצירוף הצמדה וריבית , לפי החוק המתקן, ומשתבעו במסלול זה , אי ן הם רשאים לתבוע עוד במסלול אחר לאחר שניתן פסק דין בהליך הקודם.
אני מסכימה כי פסק דינו של כב' השופט זרנקין בהליך הקודם, אינו כולל חיוב אופרטיבי, ומתייחס רק לשווי הנומינלי של המקרקעין, ואינו קובע דבר בענ יין הוספת השערוך. יש להניח כי כך נעשה משום שכב' השופט זרנקין אימץ בפסק דינו את עמדת המבקשת , וכבר נתן צו אופרטיבי לתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת (הפיצוי לפי חוות הדעת של שמאי המבקשת) לפני מתן פסק הדין , וכבר בהחלטתו מיום 7.9.2008 שניתנה בהסכמת הצדדים, באופן שכבר לא היה צורך בחיוב אופרטיבי נוסף לתשלום שכבר שולם לפני פסק הדין.
ואולם, גם אם פסק הדין חלקי או חסר משום שאינו קובע חיוב אופרטיבי ו/או אינו קובע דבר בענ יין שיטת השערוך, אין בכך כדי לאפשר למשיבים להגיש תביעה לפיצויי הפקעה במסלול אחר מזה שבחרו בתביעתם לאחר שכבר ניתן פסק דין.
אם סברו המשיבים כי פסק הדין שגוי ו/או חלקי ו/או חסר משום שאינו כולל חיוב אופרטיבי ו/או אינו קובע את שיטת השערוך (הפרשי הצמדה ו/או הפרשי הצמדה וריבית) , פתוחה הייתה בפניהם האפשרות להגיש בקשה להשלמת פסק הדין או להגיש עליו ערעור. ואולם, משלא עשו כן, ופסק הדין הפך לחלוט , אין בעובדה שפסק הדין חסר ו/או בעובדה שאינו כולל את החיוב האופרטיבי, או את הפרשי ההצמדה ו/או הפרשי ההצמדה והריבית, כדי לאפשר למשיבים להגיש תביעה חדשה במסלול אחר מחמת מעשה בית דין.
קבלת עמדתם של המשיבים אף תוביל לתוצאה, לפיה יקבלו ה משיבים 'פרס' על החלטתם לזלזל בהליכי בית המשפט ולא להגיש סיכומים. כזכור, המבקשת ב יקשה שלא למחוק את התביעה מחמת חוסר מעש בשל אי הגשת הסיכומים, אלא לדון בתביעה לגופה משום ש לא חלקה על זכותם של המשיבים לפיצויים, אלא רק על שיעורם.
היעלה על הדעת שדווקא משום שהמשיבים לא הגישו סיכומים, יזכו לתבוע מחדש במסלול אחר, וזאת לאחר שבית המשפט אימץ דווקא את חוות הדעת של המבקשת, ולא של המשיבים, והתשלום שאינו שנוי במחלוקת , לפי עמדת המבקשת, כבר שולם ע ל פי החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמת הצדדים עו ד קודם למועד מתן פסק הדין???
המשיבים טוענים כי אין ביכולתם לדעת כיצד הגיעה המבקשת לתחשיב שעל פיו שילמה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, ואף ביקשו שהמבקשת תבהיר את אופן החישוב (המבקשת הסבירה בהודעה משלימה שהוגשה לאחר הדיון שהתקיים ביום 3.11.2015 , כי מדובר בתחשיב הנערך ע ל ידי תוכנה המשמשת את רשות מקרקעי ישראל לחישוב פיצויי ההפקעה). ואולם, אם לטענתם של המשיבים התשלום ששולם אינו תואם את החוק המתקן ו/או אם לטענתם שילמה המבקשת תשלום בחסר, לפי החוק המתקן, פתוחה הייתה בפניהם האפשרות להגיש דרישה להשלמת התשלום החסר, אך אין בכך להצדיק הגשת תביעה לפיצוי במסלול שונה, שלא נתבע בהליך הקודם.
העובדה שיורשים אחרים תבעו פיצויי הפקעה במסלול אחר, דמי החכירה האבודים, המיטיב עימם יותר, ואפילו הרבה יותר, אין בה להקנות זכויות נוספות למשיבים שמיצו את זכותם לתבוע במסלול אחר, אף שמובנת לי היטב תח ושת ההחמצה של המשיבים, שיש להניח שבגינה הוגשה התביעה שבפניי. אף לא נפל כל פסול או טעם לפגם או שרירות בהתנהלות המבקשת המסרבת כיום לשלם למשיבים פיצויים נוספים לאחר שבחרו במסלול פיצוי אחר, וזה שולם.
מכאן, שאני דוחה על הסף את תביעת המשיבים ככל שהיא מתייחסת לפיצויי הפקעה מכח עזבון המנוח מוחמד ז"ל, מחמת מעשה בית דין.

התביעה לפיצויי הפקעה מכח עזבון המנוחה תוריא ז"ל :
ואולם, מה דינה של התביעה לפיצויי הפקעה מכח עזבון המנוחה תוריא ז"ל? בעניין זה, אני סבורה שאי ן מקום לדחות את תביעתם של המשיבים על הסף, ויש לאפשר למשיבים ל נסות ולהוכיח את טענותיהם כי יש להם זכויות בעזבון המנוחה תוריא ז"ל , כי תוריא וריא (שעל שמה רשומות זכויות בחלקות 6 ו- 58) חד הן, וכי הם זכאים לפיצויי הפקעה בגין החלקות הנ"ל.
המבקשת עומדת על טענתה כי יש לסלק מחמת מעשה בית דין גם את תביעת המשיבים לפיצויים בגין חלקות 6 ו- 58 הרשומות ע"ש ריא. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבים זנחו את תביעתם לפיצויי הפקעה בגין חלקות 6 ו- 58, והם מנועים מלתבוע בגין חלקות אלו מח מת מניעות, השתק והודאת בעל דין. בעניין זה, נאחזת ה מבקשת בהתכתבויות בין הצדדים במסגרת ההליך הקודם במסגרתן הודה ב"כ המשיבים, עו"ד סבית, כי נפלה טעות בהמרצת הפתיחה, וכי יש להתעלם מן החלקות הרשומות ע"ש ריא שאינן קשורות לענ יין.
אכן, ביום 13.3.2008 פנה ב"כ המשיבים לב"כ המבקשת וביקש התייחסות לתביעה נשוא ההליך הקודם , בשים לב לכך שהדיון בתיק קבוע ליום 19.3.08. ב"כ המבקשת השיב לו בדואר אלקטרוני כי:
"דומה כי בהמרצת הפתיחה נפלו שיבושים המחיבים התייחסות ותיקון. כך חלקה 6 הנתבעת אינה רשומה על שם מי מהמורישים. עוד אציין חלקות 19296/6 ו-19297/58 נרשמו בעת הליכי ההסדר ע"ש רייא ברכאת מוחמד אבו ריא . בהמרצת הפתיחה נטען כי החלקות היו בבעלות תוריאה ברכאת מוחמד אבו ראיה. בנסיבות אלו אנו פועלים לבדוק בלשכת הסדר הקרקעות האם לא חלה טעות בעת שנרשמו הזכויות בספרי המקרקעין".

בתשובה למייל זה, השיב ב"כ המשיבים, עו"ד חוסאם סבית, כי : " אכן נפלה טעות בהמרצת הפתיחה. התביעה מתייחסת רק לתוריא/סורייא ולא לריא שאינה קשורה לענין". עוד הוסיף עו"ד סבית כי: "מכאן שיש להתעלם מחלקה 6 ומכל חלקה אחרת הרשומה ע"ש ריא".
אין מחלוקת כי פסק דינו של כב' השופט זרנקין אינו מתייחס לפיצויי ההפקעה המגיעים למשיבים מכח עיזבון המנוחה תוריא ז"ל, אלא רק לפיצויים המגיעים ל משיבים מכח זכויותיהם בעזבון המנוח מוחמד ז"ל. גם חוות הדעת מטעם המ בקשת אינה עוסקת בחלקות 6 ו- 58 הרשומות ע"ש המנוחה תו ריא ז"ל, אלא רק בחלקות 24, 32 ו- 57-54, שמקור הזכויות לפיצויים בגינן הוא עזבונו של המנוח מוחמד ז"ל . אף אין חולק כי המ בקשת לא שילמה פיצויים למשיבים בגין חלקות 6 ו- 58.
אומנם, התביעה וחוות הדעת מטעם המשיבים עוסקת גם בחלקות אלו . ואולם , משפסק דינו של כב' השופט זרנקין לא דחה באופן מפורש את תביעת ה משיבים ביחס לחלק ה 58 , גוש 19297 וביחס לחלקה 6, גוש 19297, ולא התייחס אליה כלל; ומשביקש ב"כ המשיבים במכתבו מיום 2.4.08 , המופנה לב"כ המ בקשת, להתעלם מחלקה 6 או מכל חלקה אחרת הרשומה ע"ש ריא, וזאת ללא הסתייגות מצד המבקשת (שיכולה הייתה לעמוד על הדרישה לדחיית התביעות ביחס לחלקות 6 ו- 58) , יש להתייחס לחלקות אלו כחלקות שנמחקו מכתב התביעה או שלא נתבעו מלכתחילה (כפי שעולה מבקשת ב"כ ה משיבים "להתעלם מחלקה 6 ומכל חלקה אחת הרשומה ע"ש ריא") . מכאן, שפסק דינו של כב' השופט זרנקין אינו חוסם הגשת התביעה בגין חלקות אלו מחמת מעשה בית דין. גם השתק פלוגתא אין כאן משום שפסק הדין בהליך הקודם אינו מתייחס ואינו קובע שום ממצא ביחס לחלקות אלו.
גם אם יש מקום לסברה או לעמדה אחרת, נדמה לי כי זכות הגישה לערכאות, כמו גם זכות הקניין , שהינן בעלות אופי חוקתי, והעובדה שטענות המשיבים לא התבררו לגופן , מטות את הכף לעבר הקביעה כי אין בפסק דינו דינו של כב' השופט זרנקין לחסום את התביעה ביחס לחלקות 6 ו- 58 מחמת מעשה בית דין.
המבקשת אינה מסתפקת בטענת מעשה בית דין , ו אף טוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת הודאת בעל דין, השתק ומניעות.
באשר לטענת המבקשת לעניין קיומה של הודאת בעל דין, הרי שבדיון שהתקיים בבקשה ביום 3.11.2015, טען ב"כ המשיבים כי ההודאה המיוחסת לו במכתבו מיום 2.4.08 , מצוייה במסמך הנושא את הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" , וככז ה חל עליו חסיון , והמ בקשת אינה רשאית לעשות בו שימוש.
ואולם, גם אם אצא מנקודת מוצא, לפיה אין בטענה ז ו ממש (בין משום שאין במסמך מו"מ בפשרה ובין מטעם אחר) , ועניין זה יוכרע, במידת הצורך, במסגרת התיק העיקרי, הרי שאין בהודאה זו לבדה כדי להצדיק סילוק של התביעה על הסף כבר בשלב זה.
הודאת בעל דין זו (שאינה הודאה פורמלית עליה חלה תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) , היא ראייה ככל ראייה אחרת, וזכותם של המשיבים לנסות ולהוכיח את תביעתם מכח עזבון המנוחה תוריא ז"ל בראיות חדשות או נוספות שיהא בהן (אולי) לבסס טענותיהם כי תוריא וריה חד הן אף על פי שבא-כוחם טען או סבר אחרת [וראו: י' קדמי על הראיות, הדין בראי הפסיקה חלק שלישי 995 (מהדורה משולבת, 1999)].
גם הטענה בדבר מניעות והשתק שיפוטי ראוי לה שתידון לאחר שתונח בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, מה גם שהשאלה אם עומדת לזכות המבקשת טענת השתק שיפוטי בנסיבות תיק זה , אינה נקייה מספקות , ויש לגביה מחלוקת פוסקים. אחד הזרמים בפסיקה הצועד בעקבות הפסיקה האמריקאית, הוא שתנאי לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, כלומר: תנאי הוא שבעל דין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי, זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טען בהליך השני (הכלל מכונה"prior of rule" , ובלשוננו: "כלל ההצלחה המוקדמת"). החלת כלל זה על ענייננו מהווה אבן נגף כנגד טענת ההשתק השיפוטי. ואולם, יש לומר כי בפסיקת בית המשפט העליון הועלו תהיות באשר לצדקתו של "תנאי ההצלחה המוקדמת". ביטוי לכך בפסק דינו של כב' השופט גרוניס בעניין בית ששון [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 634-633 (פורסם בנבו, 8.3.2005)], שם ציין כי: "איני משוכנע שאמנם הדרישה של הצלחה מוקדמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי. ברם אין צורך לקבוע מסמרות בסוגייה זו שכן דרישה זו מתקיימת במקרה הנוכחי, כפי שי וסבר עתה" (ההדגשה אינה במקור, ע"א). וראו, גם: גישתו של כב' השופט רובינשטיין בעניין בית ששון, בעמ' 637, שאף הוא הביע את העמדה , לפיה אין צורך בתנאי ההצלחה המוקדמת לשם החלת הכלל של השתק שיפוטי.
סיכומו של דבר, לאור ההלכה הפסוקה הקובעת כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד חריג שיש לעשות בו שימוש רק מקום בו אין לתביעה כל סיכוי להצליח ; מאחר שהמשיבים רשאים להביא ראיות נוספות שיתכן ויקימו משקל-נגד להודאה; ולאור הספקות בדבר תחולתה של טע נת ההשתק השיפוטי במקרה שבפנינו, סבורני כי ראוי לה ידרש לטענות המבקשת ביחס לתביעה מכח עיזבון המנוחה תו ריא ז"ל המתייחסת לחלקות 6 ו- 58 במסגרת התיק העיקרי , ו לאחר שתונח בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, ולא כטענות סף.

סיכום:
סיכומו של דבר, הבקשה לסילוק על הסף ככל שהיא מתייחסת לזכויות המנוחה תוריא ז"ל בחלקות 6 ו- 58 נדחית, וזאת כמובן מבלי לגרוע מזכות המבקשת לטעון את טענותיה בדבר ויתור, מניעות והודאת בעל דין או כל טענה אחרת או נוספת במסגרת התיק העיקרי.
בקשות המשיבים לזימון פקיד ההסדר או להצגת השמאות על פיה שילמה המ בקשת פיצויים ליורשים אחרים , לא היו נחוצות לצורך ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף, שנותבה לטיפולי בסמכותי כרשמת, וה משיבים יהיו רשאים לחדש בקשותיהם בעניין זה, ככל שימצאו לנכון לעשות כן, לאחר הגשת כתב הגנה וניתוב התיק לגורם שיפוטי.
כתב הגנה יוגש על ידי המבקשת בתוך 30 יום מהיום , ולאחר מכן ינותב התיק לגורם שיפוטי.
לאור התוצאה, ישלמו המשיבים למבקשת הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשגר החלטה ופסק דין חלקי זה לצדדים.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.