הדפסה

אבו רביעה נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

מספר בקשה:3
בפני
כב' השופט יואב עטר

המבקש

מוחמד אבו רביעה
ע"י ב"כ עו"ד פאיז אלשאמי

נגד

המשיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד לוטם כפרי

החלטה

בפני בקשה להחזר פיקדון כספי, ועניינה החזרת פיקדון בסך 8,000 ₪ שהופקד בתיק 59361-11-12 על פי החלטת ביהמ"ש מיום 30.11.12, עם הגשת הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, וכן פיקדון נוסף בסך 2,500 ₪, אשר הופקד על פי החלטת בית המשפט מיום 24.12.12, לכיסוי הוצאות המשיבה, בגין בקשת המבקש להוסיף עד ולערוך דיון נוסף.

בדיון ביום 31.12.12, הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה, לפיה התוספת למבנה נשוא הבקשה בתיק בב"נ 59354-11-12, תיהרס על ידי המבקש עד ליום 1.7.2013, וכי : " ככל שהמבקש יהרוס את התוספת הנ"ל עד למועד 1.7.13, יגישו באי כוח הצדדים, הודעה מוסכמת אודות ההריסה, במועד והפיקדון על סך 8,000 ₪ על פירותיו, יושב לידי המבקש. ככל שהמבקש לא יהרוס עד יום 1.7.2013, את המבנה, תהא המשיבה רשאית לבצע את ההריסה עד ליום 1.10.13, והפיקדון יחולט לכיסוי הוצאותיה המשפטיות בתיק זה...".

הצדדים הודיעו באותו מועד כי הגיעו ל הסכמה גם ביחס למבנה נשוא תיק בב"נ 59361-11-12, ולפיה, ייהרס על ידי המבקש המבנה עד ליום 1.4.2013, וכי: " ככל שהמבקש יהרוס את התוספת הנ"ל עד למועד 1.4.2013, יגישו באי כוח הצדדים, הודעה מוסכמת אודות ההריסה, במועד והפיקדון על סך 8,000 ₪ על פירותיו, יושב לידי המבקש. ככל שהמבקש לא יהרוס עד יום 1.4.2013, את המבנה, תהא המשיבה רשאית לבצע את ההריסה עד ליום 1.7.2013 והפיקדון יחולט לכיסוי הוצאותיה המשפטיות בתיק זה...".

הבקשה מתייחסת למבנה נשוא תיק בב"נ 59361-11-12, ונטען בבקשה כי המבקש ביצע את ההריסה בעצמו, ביום 22.4.2013, לאחר שהגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה (ובלא שנתקבלה החלטה במתירה זאת או הסכמה מצד המשיבה). בבקשה גם עותר המבקש להחזרת הפיקדון הנוסף בסך 2,500 ₪ וזאת מן הטעם ש : " הואיל וצו ההריסה בוצע מחד, ולא התקיים דיון מהותי שיצדיק תשלום של 2,500 ₪, מאידך".

המשיבה בתגובתה, הודיעה כי מסכימה להשבת 2,000 ₪ מתוך הפיקדון בסך 8,000 ₪ שהופקד, ועותרת לחילוט יתרת הפיקדון בסך 6,000 ₪. לטענת המשיבה, עמדתה זו היא לפנים משורת ה דין, לאור העובדה שהמבקש לא הרס את המבנה עד ליום 1.4.2013 בהתאם להסכמה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה ולבסוף נהרס המבנה, יומיים לפני המועד בו נערכה המשיבה להרוס את המבנה, ולאחר שכבר פעלה לקבלת סיוע משטרתי, תיאום עם קבלני ביצוע, וכו'.

ביחס לפיקדון הנוסף בסך 2,500 ₪, עותרת המשיבה לחילוטו, לאור העובדה שנועד לכסות הוצאותיה המשפטיות בגין דחיית הדיון, ומאחר והדיון נדחה לבקשת ב"כ המבקש, הרי שיש לחלט סכום זה, במיוחד לאור העובדה שהמשיבה נערכה לאותו דיון וכי עדיה התייצבו לדיון ביום 24.12.12 ולא העידו נוכח בקשת המבקש לדחות את הדיון.

דיון והכרעה

ביחס לפיקדון הראשון, נשוא ההחלטה מיום 30.11.2012, הרי שלכאורה, דין הבקשה להידחות, שהרי הצדדים הסכימו כי ככל שהמבנה לא יהרס עד ליום 1.4.2013, יחולט הפיקדון, והסכמתם זו קיבלה תוקף של החלטה.

ראוי לציין כי המבקש עצמו הבהיר בדיון ביום 31.12.12, כי הבין את ההסכמה, הבין את המועדים, ואף הבהיר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, כי: "... ואני מבין שאם לא אעשה את זה עד אז, יחולט הכסף שבפיקדון, ואני מבין מה זה חילוט".

משאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי המבנה נהרס לאחר יום 1.4.2013, הרי על פי הסכמת הצדדים עצמם, דין הפיקדון היה להיות מחולט.

ראוי לשבח את המשיבה על עמדתה ההגונה, לפיה מסכימה היא להחזרת חלק מן הפיקדון.
לפנים משורת הדין, לאור העובדה שהגם שהמשיבה נערכה לביצוע ההריסה, על ההוצאות הכרוכות בכך, כנטען בתגובתה, סבורני כי עצם העובדה שהמבקש ביצע את ההריסה בעצמו, גם אם באיחור, מצדיקה התחשבות במבקש, גם אם, לכאורה, על פי ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, היה מקום להורות על חילוט הפיקדון במלואו.

בנסיבות אלו, אני נעתר לבקשה בחלקה, ומורה על החזרת סך של 3,000 ₪ מתוך הפיקדון שהופקד במסגרת הבקשה בתיק בב"נ 59361-11-12, לידי המבקש. היתרה בסך 5,000 ₪ תחולט לטובת המשיבה.

ביחס לפיקדון שהופקד על פי ההחלטה מיום 24.12.12 בסך 2,500 ₪, הרי שעל פי החלטת בית המשפט מיום 24.12.12, נדרש המבקש להפקיד פיקדון זה, להבטחת הוצאות המשיבה, בשל העובדה שחרף האמור בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע – 2010, לא צרף המבקש תצהיר של עד נוסף, ולא ביקש להעידו, אלא רק במהלך הדיון מיום 24.12.12, ואז ביקש לדחות את הדיון על מנת לזמן את העד ולשמוע אותו.

בנסיבות אלו, נקבע בהחלטתי מיום 24.12.12, כי הדין היה לדחות את הבקשה, ואולם: "ראוי לאפשר למבקש לנסות ולבסס טענותיו באמצעות הבאת ראיות, ואת הפגם אשר נתגלע בהתנהלות המבקש, והשיהוי שנוצר בשל כך, כמו גם הפגיעה בזמנם של העדים, ניתן לאזן באמצעי שפגיעתו מידתית יותר במבקש, דהיינו, הוצאות... ... לאור האמור לעיל, לעניין השתת הוצאות כאמצעי שפגיעתו מידתית יותר במבקש, המבקש ישלם עד למועד הדיון הבא, הוצאות בסך 2,500 ₪ לטובת המשיבה...".

מן האמור לעיל עולה מפורשות, כי הסכום הנ"ל הופקד במסגרת החלטת בית המשפט להשית הוצאות על המבקש כתנאי לקבלת בקשתו להוספת עד ודחיית הדיון לשם כך. ראוי לציין כי הסכום הופקד כתנאי לעצם קיום דיון הנדחה, ואולם הובהר מפורשות בהחלטה כי המדובר בהוצאות שנפסקו.

אין בעובדה שהצדדים הגיעו לאחר מכן להסכמה, ביחס לגוף הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, בכדי לגרוע מן הקביעות שנקבעו בהחלטת בימ"ש מיום 24.12.12, ומשנפסקו ה הוצאות, ומשהמשיבה נדרשה להיערך לשני דיונים וזימנה עדיה לשווא לדיון ביום 24.12.12, ועדותם לא נשמעה בשל בקשת המבקש להוסיף עד אשר לא זומן לאותו מועד, ואשר העדתו הצריכה את דחיית הדיון, איני רואה מקום להורות על החזרת הפיקדון. לעניין זה ראוי לציין הצדדים בהסכמתם מיום 31.12.12 התייחסו מפורשות לפיקדונות בסך 8,000 ש"ח שהופקדו במסגרת שתי הבקשות ונמנעו מלהתייחס לפיקדון שהופקד בסך 2,500 ₪ כהוצאות. הימנעותם זו של הצדדים מדברת בעד עצמה ביחס לכך שהסכ מתם לא כללה הסכמה לעיון מחדש בהחלטה להשית הוצאות בגין דחיית הדיון.

ראוי לציין כי המבקש לא הגיש בקשה לעיון מחדש באותה החלטה לעניין ההוצאות אלא בקשה להחזר פיקדון, והטעמים המפורטים בבקשה, שגויים ביחס להחלטה שניתנה.

לאור האמור לעיל, ובהמשך להחלטתי מיום 24.12.12, אני מורה כי הפיקדון בסך 2,500 ₪ שהופקד בעקבות אותה החלטה, ישמש לתשלום ההוצאות שנפסקו באותה החלטה, לטובת המשיבה ויחולט לשם כך.

סך הכל, יוחזרו למבקש 3,000 ₪ מתוך הפיקדון בתיק 59361-11-12 והיתרה בסך 7,500 ₪ (משני הפקדונות הנ"ל) תחולט לטובת המשיבה.

מובהר – כי הפיקדון הנוסף בסך 8,000 ₪, שהופקד במסגרת תיק בב"נ 59354-11-12, יישאר בקופת בית המשפט כבטוחה לעמידה בתנאי ההחלטה ביחס למבנה נשוא אותה בקשה, ואין לבצע כל פעולה בפיקדון זה, בשלב זה.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.