הדפסה

אבו קרעאן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

לפני כבוד ה שופט אריאל ואגו – אב"ד
כב' השופט שלמה פרידלנדר
כב' השופטת גילת שלו
העותר
אשרף אבו קרעאן (אסיר)

נגד

המשיבה
מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר

נוכחים:
העותר ובא כוחו עו"ד ארז שלו
ב"כ המשיבה עו"ד אלין שקאף
מתורגמן מטעם בית המשפט מר אבו עימאד סלמאן
<#1#>
פרוטוקול
ב"כ העותר:
חוזר על האמור בעתירה.
אני סבור שכב' הועדה בעצם טעתה בכך שלא נתנה לעותר את אותה הזדמנות מבחינת מה שמוקנה בחוק, את אותה הזכות לשחרור מוקדם.
אתחיל מהסוף, כאשר אסיר עולה לוועדת שחרורים, ראוי ונכון לעשות, לבוא עם תכנית מסוימת.
תקופת המאסר של העותר היא תקופת מאסר קצרה, שבעצם רש"א לא הכינה תכנית בשל העובדה שתקופת המאסר שלו קצרה וזה בשיחותיי עם אותה עובדת רש"א שהתייחסה לעניין זה.
בעצם האסיר במסגרת מאסרו הנוכחי הוא שובץ לכלא קציעות. זה כמו להגיע למלון בראשית.
לא כל אחד מגיע לשם, כי העובדה שבעצם הוא נמצא שם, כנראה בגורמי שב"ס הנתונים הסביבתיים שהונחו בפניהם, היו כי יש ליתן לו את אותו קרדיט לזכות באותו "מלון".
תקופת מאסרו הינה 11 חודשים, כתב האישום אם באמת נסתכל בהחלטת כב' וועדת השחרורים, כתב האישום במקומו ולא הייתי צריך להגיע בפגרה. אני חושב שכאשר כתב האישום תוקן באופן משמעותי, ואני לא מזלזל בסופו של יום במה שהנאשם הודה בו, א בל זה הרובד הכבד שבית המשפט נתן החלטה. במסגרת אותה פרשייה שהחלה, הוגשו כתבי אישום כנגד העותר ונגד אנשים נוספים הוא הודה בקשירת הקשר. הגענו לוועדה והגשנו אותה תכנית פרטית. העובדה שמדובר בתכנית פרטית לא חייבת להיעשות בצורה כזאת שמבטלים אותה אוטומטית.
כשהעותר בזמנו אמר את אותם דברים, אני לא רוצה להגיד אולי בגלל הגיל, חזר על המעשה, גם אם אני ארד לרזולוציות של הראיות בתיק, הרובד שבעצם כב' הוועדה מתייחסת, היא מתייחסת לסיכון העתידי ולסיכון כלפי הציבור. צריך לראות את זה במשקפיים של מידת הענישה.
אבל, בצירוף הדברים, כשאנו נסתכל בנתונים הקיימים, מצבו האישי והעובדה שהוא נמצא בכלא קציעות, זה לא שיבוץ שבשגרה, העובדה שמאז החלטת כב' הועדה עד לרגע זה הוא יצא פעם אחת לחופשה וחזר ממנה ללא כל דופי ועתיד לצאת לחופשה נוספת.
אני ח ושב שכב' הוועדה לא הסתכל במבט כולל. אמנם אין לנו תכנית רש"א אבל זה לא דבר שמחייב.
יש פה בעצם תכנית שממסגרת את התחום שהוא בעצם יהיה, נותנת מענה לצרכים האישיים הבעייתיים שקיימים. כאשר לוקחים את רוב הקריטריונים, זה המקום הנכון להורות על שחרורו המוקדם ולקבל את העתירה. דווקא השילוב של מקום הימצאו בכלא קציעות ומה שכותב א ותו שבתאי במסגרת אותה תכנית והגורמים הרלבנטיים שכותבים על מהלך עיסוקו ותפקידו, בנסיבות הללו, הועדה טעתה וכן היה מקום ליתן לו הזדמנות לשחרור מוקדם ואבקש מבית המשפט לקבל את העתירה.

ב"כ המשיבה:
בניגוד לדברי חברי, אני חוזרת על האמור בתגובה שלנו.
אתייחס למספר דברים שהעלה חברי. חברי התייחס לעניין החופשות, ידוע שדין חופשות אינו כדין שחרור מוקדם והדברים נאמרו בפסיקה.
לעניין הימצאותו בכלא קציעות, הרי שאני לפחות לא ראיתי בסעיף 9 שהוא שיקול רלבנטי, מיקום בית הסוהר אינו אחד מהשיקולים. הדברים לא נטענו לפני הוועדה.
מדובר בעותר שמרצה את מאסרו השני, כשבעברו למעשה עבירות נשק, גם הפעם התיק על קשירת קשר בעניין נשק. יש בעברו הפרת הוראה חוקית, דבר שבא ללמדנו על מידת האמון.
העותר לא עבר שום הליך טיפולי בין כתלי הכלא.
התרשמות המשקם הפרטי שונה לחלוטין מהתרשמות עו"ס הכלא. גם במאסר הקודם, כמו בזה, העותר לא עבר שום הליך טיפולי, לא שוחרר ונכנס במהרה חזרה לבית הסוהר.
אני מבקשת לציין טענה נוספת, אם קוראים את תכנית השיקום, היא מבוססת על נתונים לא נכונים. בתכנית השיקום מצוין שהעותר ריצה מאסר בשנת 2011 וזה לא נכון, העותר ריצה מאסר בשנת 2013 ויש לכך חשיבות בסמיכות המאסרים.
חברי אמר שמבטלים תכנית פרטית, זה לא נכון, אסירים משתחררים עם תכניות פרטיות. נתוני העותר הובילו לכך שהחלטת הוועדה הינה סבירה ואנו מבקשים להותירה על כנה.

<#2#>

פסק דין
לפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים שלא לשחרר את העותר בשחרור מוקדם על תנאי לאחר ריצוי שני שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו והיא מאסרו השני, לתקופה של 11 חודשים, בגין קשירת קשר לפשע שעניינו מכירת אמל"ח – שמונה מטעני צינור שנמכרו למי שמסתבר היה סוכן משטרתי.

בעברו של העותר גם עבירות של הפרת הוראה חוקית, הסעת שב"ח, רכוש והונאה וכן החזקת נשק ותחמושת.

בקשתו של העותר להשתחרר על תנאי התבססה בעיקר על התנהגותו הנאותה בכלא, בהיותו אסיר עבודה ונעדר דו"חות משמעת, ועל נושא זה אין מחלוקת, וכן על כך שגובשה עבורו תכנית שיקום פרטית של מכון "קטבים" המבוססת על שיחות פרטניות שבועיות וקבוצה מרוכזת שבועית בנושא עבריינות כללית ושבירת גבולות וכן תעסוקה בחנות למוצרי חשמל וטלפונים.

וועדת השחרורים דחתה את הבקשה כאשר בנימוקיה שני רבדים. האחד – חוסר דיות של תכנית השיקום שגובשה, ואי מתן מענה באמצעותה באופן מספק לאיון והפחתת המסוכנות הנשקפת מהעותר. השני – שהעותר לא הראה על עצמו שעבר שינוי בין כתלי הכלא ושהוא ראוי לשחרור מהיבט זה שעדיין לא קיימת תובנה לחומרת מעשיו ועד כה לא השתבץ בטיפול כלשהו ואף אינו מביע נזקקות לכך. בנושא זה ציטטה הוועדה מדו"ח המנהל המדבר על יחסו של העותר לעבירה ועל התנהלותו עד כה.
בדו"ח העו"ס צוין כי לאחרונה הוא הביע נכונות להשתלב בקבוצה טיפולית אך השתתף רק במפגש אחד.

ב"כ העותר בנמקו את העתירה שלפנינו, שם דגש על התנהלותו התקינה של מרשו בבית הסוהר ועל האמון הניתן בו בקבוצת העבודה ובכך ששובץ למקום מאסר שהוא לשיטת הסנגור נחשב מקל ומיועד למי שאינו בעייתי.
כמו כן, ביקש עו"ד שלו כי ניתן הדעת לתכנית השיקום שהוגשה על ידי העותר ונראה כי יש בה להבטיח במידה סבירה הפחתת המסוכנות וטיפול אישי וקבוצתי סבירים ונאותים.

ב"כ המשיבה, עו"ד שקאף, תומכת בהחלטת הוועדה ומנימוקיה ומבקשת להותירה על כנה. היא מדגישה את חומרת מעשי העותר, הגם שהרשעתו היא בקשירת קשר "בלבד" בעניין האמל"ח, וכן את עברו המכביד, העדר טיפול עד כה והפנמה של מעשיו, ואף מציינת שנפלה שגגה עובדתית בתכנית השיקום הפרטית כאשר שם סברו שהוא ריצה מאסר קודם עד 2011 בעוד שהאמת היא ששוחרר רק בשנת 2013.

בבואנו להכריע בעתירה עלינו לשית ליבנו לכך שאין מדובר בהליך ערעורי אלא בבחינה בכלים המנהלים של החלטת וועדת השחרורים. יש להצביע על חוסר סבירות או על איזון בלתי מידתי החורג מאמת מידה של סבירות בין השיקולים השונים כאשר אלה נלקחו בחשבון על ידי הועדה. אין בידי העותר להצביע על פגם מסוג זה. לכל היותר הטענה היא שראוי היה להחליט אחרת מכפי שנעשה. ברם – אין די בכך כדי להביא לקבלת העתירה.
הועדה לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים. היא איזנה בין התנהגותו והתנהלותו של העותר בכלא שהייתה תקינה, לבין החשש ממסוכנותו הנמשכת בכך שעד כה לא עבר הליך טיפולי ואף תכנית השיקום העתידית לא נמצאה מיטבית או קרוב לכך.
כאשר תוצרי איזון זה היו בכך שהוועדה מצאה שהעותר לא הצליח להראות שהוא ראוי לשחרור מוקדם, לעת הזו, לא נפלה בכך שגגה לגופו של דבר ובוודאי שאין לומר על כך שמדובר בהחלטה בלתי סבירה שעל ערכאת הערעור במסגרת עתירה מנהלית להתערב בה.

משום נימוקים אלה, אנו מוצאים לדחות העתירה.
<#3#>
ניתן והודע היום י' אלול תשע"ה, 25/08/2015 במעמד הנוכחים.

אריאל ואגו, שופט
שלמה פרידלנדר, שופט
גילת שלו, שופטת