הדפסה

אבו צאפי ואח' נ' קבוצת ביקל וסחר בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת לימור ביבי-ממן

תובע/הנתבע שכנגד

נבהאן אבו צאפי

נגד

נתבעת/התובעת שכנגד

אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ ח.פ. 512991076 (מקודם - קבוצת ביקל וסחר בע"מ)

פסק דין

לפני תביעות הדדיות – הראשית – תביעת אבו סאפי נבהאן לתשלום התמורה בגין תותים אשר סופקו על ידו לנתבעת ואשר יוצאו על ידה ללקוחותיה בחו"ל והנגדית – תביעת הנתבעת בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בגין אספקת סחורה פגומה על ידי התובע.
לשם הנוחיות יכונו לעיל ולהלן, התובע, הוא גם הנתבע במסגרת התביעה הנגדית :"התובע" ואילו הנתבעת, היא גם התובעת במסגרת התביעה שכנגד :"הנתבעת". אין באמור בכדי לשנות הנטלים המוטלים על מי מהצדדים בתביעתו.
מבוא – העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

  1. התובע הינו חקלאי המגדל, תותים, פרחים וירקות.
  2. הנתבעת הינה חברה העוסקת ברכישת תוצרת חקלאית מחקלאים בישראל ויצואם לחו"ל.
  3. אין חולק כי הנתבעת הזמינה מאת התובע סחורה חקלאית, מעת לעת ובכלל זה, באשר לתביעה בפני, רלוונטיים שלושה משלוחים כדלקמן:

משלוח ראשון – אשר סופק על ידי התובע במועדים 6/2/09 וה – 7/2/09 – כלל 400 קרטונים של תות, בכל קרטון 10 אריזות בנות 250 גרם ובסך הכל – 1,000 ק"ג. אין חולק בין הצדדים- בכפוף לסייגים להלן- כי המחיר המוסכם בגין 1 ק"ג עמד על סך של 14 ₪.
משלוח שני – אשר סופק על ידי התובע ביום - 12/12/10, במסגרתו סופקו על ידי התובע בתחילה 52 קרטונים הכוללים 10 אריזות בנות 250 גרם כל אחת. באשר למשלוח זה, אין חולק בין הצדדים כי, במסגרת ביקורת אשר נערכה על ידי הנתבעת, נפסלו עוד טרם היצוא, 40 מתוך הארגזים אשר סופקו על ידי התובע והושבו לו. לאור האמור, יוצאו, בסיכומו של דבר, במשלוח זה 12 ארגזים – הכוללים 10 אריזות בנות 250 גרם כל אחת – דהיינו, 30 ק"ג והמחיר המוסכם - בכפוף לסייגים להלן- בגין 1 ק"ג עמד על סך של 21 ₪. אין חולק כי התמורה בגין משלוח זה, מלבד סך 630 ₪, שולמה על ידי הנתבעת.
משלוח שלישי – אשר סופק על ידי התובע ביום 28/12/10 במסגרתו סופקו 100 קרטונים הכוללים 10 אריזות בנות 250 גרם כל אחת ובסך הכל – 250 ק"ג והמחיר המוסכם - בכפוף לסייגים להלן- בגין 1 ק"ג עמד על סך של 22 ₪ . אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע בגין משלוח זה.
4. כבר בשלב זה אציין כי, לעיל נקבע על ידי שהמחיר המוסכם בגין המשלוחים אינו שנוי במחלוקת ותימוכין לכך ניתן למצוא בעדותו מר גדעון ביקל, מטעם הנתבעת, בעמוד 19 שורות 16-17. האמור הינו בכפוף לשני סייגים – האחד – טענת הנתבעת ולפיה המחיר כפוף לאישור הסחורה על ידי הלקוח בחו"ל והשני- אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת סיפקה לתובע את הקרטונים בהם ארז את הסחורה האמורה ואולם, הצדדים חלוקים בשאלה- כפי שתפורט להלן – האם יש לנכות ממחיר התמורה המוסכם את עלות הקרטונים אשר סופקו כאמור.
5. אין חולק כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בכתב המסדיר את יחסיהם.
טענות הצדדים:
6. לטענת התובע, בגין המשלוח הראשון חבה לו הנתבעת, בהתאם למוסכם בין הצדדים, סך של 14,000 ₪ ולמרות זאת שילמה לו, בגין משלוח זה, סך 2,821 ₪. לטענת התובע, במעמד בו היה על הנתבעת לבצע התשלום בגין המשלוח הראשון, העלתה הנתבעת טענות הנסבות על טיב הסחורה ומשכך, ביצעה קיזוז מתוך התמורה, תוך שמובטח לו כי בשנה הבאה יפוצה בגין הקיזוז. דא עקא, לטענתו, אמנם בשנת 2010 רכשה ממנו הנתבעת סחורה נוספת וזאת, בשני המשלוחים המפורטים לעיל ואולם, גם בגין משלוחים אלו לא שולמה לו התמורה במלואה, באשר בגין המשלוח השני נוכה לו מסכום התמורה סך של 630 ₪ ואילו בגין המשלוח השלישי, בגינו היה זכאי התובע לתמורה בסך 5,500 ₪ - לא שולם לו דבר.
במענה לטענות הנתבעת, מוסיף התובע וטוען ראשית, כי הסחורה אשר סופקה לנתבעת היתה תקינה והראייה- היא עברה ביקורת משרד החקלאות. יתרה מכך, לטענתו, מעולם לא הוסכם בינו לבין הנתבעת כי תנאי לקבלת תשלום הינו אישור הסחורה על ידי הלקוח בחו"ל. זאת ועוד, לטענתו, טרם היצוא עורכת הנתבעת ביקורת איכות לפרי וזאת, בנוסף לביקורת הנערכת על ידי משרד החקלאות. לאור האמור, לטענת התובע, בהתאם למוסכם בין הצדדים, ממועד אישור הסחורה על ידי הנתבעת, אישור משרד החקלאות וייצוא הסחורה, קמה לו הזכות לקבלת מלוא התשלום בגין הסחורה.
עוד מוסיף התובע וטוען כי המחיר בגין הסחורה הינו מחיר נטו- דהיינו מחיר המגלם עלות קרטונים אשר סופקו לו על ידי הנתבעת. לאור האמור, לטענת התובע, הרי שהנתבעת אינה זכאית לקזז מהתשלום המגיע לו, תשלום בגין קרטונים אשר סופקו על ידה.
לאור האמור, לטענת התובע, הינו זכאי ליתרת התמורה בגין הסחורה אשר סופקה על ידו בשלושת המשלוחים לעיל, בסך הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התביעה, של 19,004 ₪.
7. הנתבעת מנגד טוענת ראשית כי, בהתאם לנהוג בענף, הוסכם בין הצדדים שתנאי לזכאות התובע לתשלום בגין הסחורה, הינו אישור הסחורה על ידי הלקוח בחו"ל. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי תימוכין לאמור ניתן למצוא בתעודת המשלוח עליה חתם התובע וכן, בהסכם אשר נחתם בין התובע לבין חברת אגרקסקו, בו ניתן למצוא ביטוי לנוהג בשוק ולפיו תנאי לביצוע התשלום, הינו אישור הסחורה בחו"ל.
לטענת הנתבעת, הסחורה אשר סופקה על ידי התובע במשלוח הראשון היתה פגומה ברובה ונפסלה על ידי הלקוח בחו"ל . לטענת הנתבעת, לאור פסילת הסחורה על ידי הלקוח, לא היה זכאי התובע לתשלום בגין הסחורה אשר נפסלה ומשכך, קיזזה לו, מתוך תמורת המשלוח הראשון, סך 10,500 ₪ בגין הסחורה אשר נפסלה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היא סיפקה לתובע את קרטוני האריזה ומשכך, בהתאם למוסכם, היתה זכאית לקזז את תמורת הקרטונים- בסך 3,441 ₪ , מתוך התמורה לה זכאי התובע .
לאור האמור, לטענת הנתבעת, בגין המשלוח הראשון שילמה לתובע את יתרת התשלום המגיעה לו בסך 2,821.60 ₪.
זאת ועוד, לטענת הנתבעת במשלוח השני, נפסלה סחורה בשווי 200 לי"ש על ידי הלקוח בחו"ל ומשכך, קוזז לתובע סך 630 ₪ מתוך התמורה לה היה זכאי.
במסגרת תביעתה הנגדית, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי, כפועל יוצא מאספקת הסחורה הפגומה של התובע ללקוחותיה בחו"ל, נפגע שמה הטוב ולקוחה מרכזית שלה – חברה מאנגליה בשם – קוקוסון – הפסיקה עמה את התקשרותה. לטענת הנתבעת, הנזקים אשר נגרמו לה, כפועל יוצא מהאמור, הנובעים מאובדן רווחים צפויים, עומדים על סך של 166,725 ₪ , אשר נתבע על ידה במסגרת התביעה הנגדית. אציין כי במסגרת סיכומיה חזרה בה הנתבעת מתביעתה הנגדית ומשכך, הדיון בתביעה הנגדית במסגרת פסק הדין– מתייתר.

דיון והכרעה:
8. במסגרת דיונים אשר התקיימו בפני, העידו מטעם התובע – התובע – מר נבהאן אבו צאפי בעצמו וכן, מר נאטור סאלם ומטעם הנתבעת העידו: מר גדעון ביקל- מנהל הנתבעת, מר נחמנה אליעזר – ששימש כסגן מנהל אגף ירקות בחברת אגרקסקו במשך 8 שנים מטעמו הוגשו הן תצהיר והן חוות דעת- בנוסח זהה וכן מר דני דנן.
9. מתוך טענות הצדדים עולה כי השאלות השנויות במחלוקת הינן – האם אמנם סיפק התובע לנתבעת סחורה פגומה, האם מרגע אישור הסחורה על ידי הנתבעת בארץ זכאי התובע לתשלום או שמא הוסכם כי תנאי לביצוע תשלום לתובע הינו אישור הסחורה על ידי לקוח הנתבעת בחו"ל והאם הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת זכאית לקזז מתוך התמורה המגיעה לתובע את עלות הקרטונים.
באשר לשאלות הראשונה והשנייה – אציין כי הגם שכרונולוגית לכאורה יש לבחון ראשית את השאלה השנייה, הנני מוצאת להקדים דיון בשאלה הראשון באשר, אין חולק כי- בהינתן שלא הוכח שהתובע סיפק סחורה פגומה, ממילא מתייתרת השאלה האם הוסכם בין הצדדים כי התובע לא יהא זכאי לתשלום במקרה בו יתברר כי הסחורה פגומה.
10. אציין כי, במסגרת סיכומיה הוסיפה הנתבעת טענה חדשה ולפיה, התובע השתהה בתביעתו וכי שיהוי זה יש בו בכדי להוכיח כי התביעה הינה מלאכותית וכן, הוביל לנזקים ראייתיים לנתבעת. באשר לטענה זו הנני מוצאת להקדים ולקבוע כי אין בידי לקבל הטענה, בנסיבות בהן הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. זאת ועוד, גם לגופה של טענה, בנסיבות בהן הוגשה התביעה בתוך שנתיים ממועד האספקה של המשלוח הראשון, אינני סבורה כי פרק הזמן האמור יש בו בכדי להוות שיהוי המאיין את התביעה. זאת אף זאת, לא מצאתי כי שיהוי בהגשת התביעה- במיוחד בנוגע למשלוח הראשון- היה בו בכדי להצביע על ויתורו של התובע, בנסיבות בהן עד הנתבעת בעצמו- מר דנן- העיד כי כבר במועד בו הודיעה הנתבעת לתובע על פסילת הסחורה נשוא המשלוח הראשון, הביע התובע התנגדותו לקיזוז ופסילה כאמור (ראו להלן בסעיף 23 לפסק הדין).
בשים לב לאמור, אבחן להלן השאלות במחלוקת.
האם הוכח כי התובע סיפק סחורה פגומה לנתבעת?
11. טרם אבחן הראיות כפי שהובאו והתבררו בפני, הנני מוצאת להקדים ולציין כי הואיל ואין חולק שהסחורה סופקה על ידי התובע וכן, אין חולק (בכפוף למחלוקת הנוגעת לקיזוז עלות הקרטונים) בדבר מחיר הסחורה, הרי שהנני סבורה שהנטל להוכיח כי הסחורה אשר סופקה היתה פגומה, בסיכומו של דבר, מוטל על הנתבעת, בבחינת "הודאה והדחה".
הנני מוצאת להוסיף ולציין, כבר בשלב זה, כי עיון בעדויותיה וראיותיה של הנתבעת מעלה כי באשר למשלוח השלישי, לא העלתה הנתבעת כל טענה בדבר פסילת הסחורה על ידי הלקוח ואף לא הציגה כל ראייה בתמיכה לטענה כאמור, משכך, הרי שבאשר למשלוח זה – אין ולו טענה המהווה הדחה ומשכך לא יכול שיהיה חולק כי על הנתבעת חלה החובה לשלם על משלוח זה במלואו.
אציין כי קביעתי לעיל בדבר הנטל המוטל על הנתבעת, הינה – בסיכומו של דבר- למעלה מן הצורך באשר, כפי שיפורט להלן, הנני סבורה שלא זו בלבד שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת פגמים בסחורה אשר סופקה על ידי התובע, אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה לגרסת התובע.
12. כך באשר לעדויות אשר הובאו על ידי הנתבעת בתמיכה לטענותיה, הנני מוצאת לפתוח ולציין כי , הנתבעת הסתמכה בטענותיה ראשית, על עדות מר גדעון ביקל אשר העיד כי התקבלה תלונה מהלקוח בדבר פגמים בסחורה. אולם, במסגרת עדותו בחקירה נגדית הודה מר ביקל, כי עדותו אינה מ"כלי ראשון", אלא שהתלונה התקבלה על ידי עובד מבין עובדי החברה. בנסיבות אלו ממילא עדותו נטולה כל משקל ראייתי בהיותה עדות מפי השמועה.
בנוסף, הסתמכה הנתבעת על עדותו של מר דני דנן אשר העיד כי קיבל את התלונה מאת הלקוח בדבר פגמים בסחורה. באשר לעדותו זו אציין כי גם עדות זו הינה לכאורה מפי השמועה בכל הנוגע לעצם קיומם של פגמים בסחורה , באשר אין חולק כי העד לא נוכח מכלי ראשון באשר לפגמים בסחורה, אלא שהוא נסמך על טענות הלקוח בנוגע לכך. יחד עם זאת, אציין כי עדותו של מר דנן הינה עדות ישירה לכך שהלקוח אמנם התלונן על פגמים בסחורה. דא עקא, שכפי שיפורט להלן, עדותו זו של מר דנן – שתוכנה אשר אינו נפסל מפאת היותו מפי השמועה מועט ומוגבל מלכתחילה, נסוגה אל מול חוסר הקוהרנטיות בעדויותיה של הנתבעת – כפי שיפורט להלן ומחדליה של הנתבעת מהצגת ראיות ועדויות- אשר לכאורה יכולות היו להיות בהישג ידה, מחדלים אשר מלמדים חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה, באופן אשר- בסיכומו של דבר- יש בו בכדי להטות את מאזן ההסתברויות כנגד גרסת הנתבעת.
13. אפתח בסתירות בגרסתה של הנתבעת –
ראשית, עדויותיה של הנתבעת לא היו קוהרנטיות באשר לכמות הסחורה אשר נפסלה על ידי הלקוח –
כך, עיון במכתב הזיכוי - נספח ה' לתצהירו של מר ביקל -מעלה כי לכאורה זוכה הלקוח בגין 700 ארגזים באשר במכתב כתוב כי מספר הקופסאות (BOXES) בגינם זוכה הלקוח הינו 700 קופסאות וב "TOTAL BOXES" נרשם – 1750 .
באשר לכך העיד ביקל:
"ש. כתוב בכמות 1,750, כלומר זה מספר הקרטונים?
ת. לא זה 1,750 ק"ג.
ש. ומספר הקופסאות זה 700 ?
ת. כן.
ש. משהו לא מסתדר פה, כי אתם מדברים על 1,200 אתה טענת שב- 8.2 שלחת לאקסון 1,200 קופסאות אבל פי מה שכתוב זה 1.750 ?
ת. לא, אני שלחתי 1,750 קילו.
ש. וכמה זה קרטונים?
ת. 700 . אני אומר כל הזמן אותו דבר 1,750 ק"ג שווה 700 קרטונים"
דהיינו, במסגרת עדות זו, טען מר ביקל כי נפסלו בסך הכל 700 קרטונים.
ב"כ הנתבעת ניסה לתקן את העדות האמורה ולהעיד כי נפסלה כמות של 750 ק"ג המהווים 300 ארגזים ולאחר מכן, ניסה גם העד לתקן עדותו והעיד בעמודים 24-25 שורות 26-2:
"ש. אתה בשלב כלשהו של עדותך, אמרת שנפסלו 400 קרטונים, תעיין בנספח ה' לתצהירך שמפרט תלונה על 750 ק"ג מתוך ה- 1,000 ק"ג, ותבהיר למה התכוונת כשאמרת 400 קרטונים , לאיזה קרטונים התכוונת?
...
ת. אני מחשב במחשבון , כנראה טעיתי בחישוב, 750 ק"ג זה 300 קרטונים, לכן הזיכוי היה מבחינת התובע על 300 קרטונים ולא על 400 קרטונים כמו שאמרתי קודם".
באשר לעדות זו, מעבר לכך שמדובר בשאלה מנחה בחקירה חוזרת, על כל המשתמע מכך, הרי שהעדות בתשובה לשאלה זו, אינה קוהרנטית לעדותו בתחילה ולפיה נפסלו 700 ארגזים ולאמור במכתב הזיכוי בו כלל לא מוזכר המספר 750 אלא שמספר הקופסאות הנתון בו הינו 700.
יתרה מכך, לשתי הגרסאות האמורות, מצטרפת גרסה שלישית, המופיעה בתצהירו של מר ביקל , ממנה עולה כי לכאורה נפסלו כלל הקרטונים אשר סופקו ללקוח- דהיינו 1200 קרטונים. כך, במסגרת תצהירו העיד מר גדעון ביקל כי ללקוח באנגליה סופקו בסך הכל 1200 ארגזים (ראה גם עדותו בעמוד 14 שורות 31-32 ובעמוד 15 שורות 5-8). במסגרת אותו תצהיר, העיד מר ביקל בעמוד 6 לתצהיר:
"יצויין שבגין החשבון שנשלח ללקוח ע"ס 9,100 ליש"ט ניתן זיכוי של 9,100 ליש"ט " – דהיינו מתוך תצהירו עולה לכאורה כי הלקוח זוכה בגין כל הסחורה אשר סופקה לו-1200 ארגזים.
במסגרת חקירתו הנגדית התבקש מר ביקל להבהיר האמור :
"ש. לשאלת בימ"ש, איך זה עולה בקנה אחד עם הטענה ולפיה, במשלוח הרלבנטי היו 1,200 קרטונים וזוכו רק ב – 700, אם למעשה כביכול כל החשבון מזוכה?
ת. אני לא יכול לענות על זה כי זה לא עומד לנגד עיניי, אני רואה שנשלח ללקוח 9,100 והוא קיבל זיכוי של 9,100 ."
אלא, שעינינו הרואות, לא היה בידו כל הסבר לסתירה בין שלל טענותיה של הנתבעת.
14. זאת ועוד, סתירה נוספת נסבה על כמות הסחורה של התובע אשר נפסלה במסגרת אותו משלוח, כך, בהקשר לכך, העיד מר ביקל בעמוד 15 שורות 9-20 כי :
"ש. נניח ששלחת 1,200 קרטונים ומתוכם היו 700 פגומים, עדיין השאר נותר בסדר גמור. על סמך מה אתה קובע שהפגומים הם דווקא של התובע?
ת. הפגומים היו בעיקר שלו, 400 שלו, אבל לא רק של...
ש. חייבתם במלואה את התובע?
ת. לא. התובע חוייב ב – 400 . נכון שהוא סיפק לנו רק 400. יש עוד קרטונים שהלקוח התלונן. בעצם כל הקרטונים של התובע היו פגומים"
דהיינו, מר ביקל העיד כי כלל הקרטונים של התובע נפסלו.
עדותו של מר ביקל עומדת בסתירה לתצהירו, ממנו עולה כי – בניגוד לטענה ולפיה כלל הסחורה של התובע נפסלה - קוזז לתובע סך 10,500 ₪ מתוך התמורה לה היה זכאי, דהיינו, לכאורה לא נפסלה כל הסחורה שלו.
יתרה מכך, עדותו של מר ביקל כאמור, עומדת בסתירה לעדותו של מר דני דנן, אשר העיד בתצהירו כי נפסלו בסך הכל על ידי הלקוח 300 קרטונים (ראה תצהירו בסעיף 6) ויתרה מכך, העיד בחקירתו הנגדית כי נפסלו גם קרטונים של מגדלים אחרים . כך, בעמוד 37 שורות 19-20 העיד מר דנן :
"ש. גם לסחורה של מגדלים אחרים היתה פסילה ?
ת. כן. "
(כן ראו עדותו בעמוד 33 שורות 28-29).
15. זאת אף זאת, גרסתה של הנתבעת באשר ללקוח לו סופקה הסחורה שנפסלה אף היא לא היתה קוהרנטית. כך, במסגרת התצהירים והעדויות, נטען על ידי הנתבעת כי הלקוח לו סופקה הסחורה הינו חברת קוקסון באנגליה ואולם, בניגוד לגרסה זו, נטען במסגרת מכתב ב"כ הנתבעת מיום 8/5/11, כי הסחורה סופקה לשני לקוחות – האחד באנגליה והשני ברוסיה וכי שני לקוחות אלו התלוננו על הסחורה.
16. בנוסף לסתירות כאמור בעדויותיה וראיותיה של הנתבעת, חדלה הנתבעת מהבאת ראיות, אשר לכאורה מצויות בהישג ידה, בתמיכה לטענותיה.
כך, העיד מר גדעון ביקל כי התמונות אשר הוצגו על ידי הנתבעת המתעדות סחורה פגומה, נשמרו אצל עובדת הנתבעת בשם ירדנה וכי היא נתנה להם את התמונות (ראה עדותו בעמוד 14 שורות 6-7). על אף האמור, לא מצאה הנתבעת להעיד את אותה ירדנה בתמיכה לטענותיה.
זאת ועוד, על ידי הנתבעת הוצגו תמונות המתעדות סחורה פגומה (נ/3), אלא שעיון בתמונות אלו מעלה כי אין עליהן כל תאריך וכן, אין בהן כל זיהוי וקישור בין הסחורה המוצגת בהן למגדל כל שהוא באשר לא הוצגה כל תמונה ובה שם או מספר מגדל. יתרה מכך, כלל העדים מטעם הנתבעת שבו והעידו כי הלקוח שלח להם מכתב תלונה מסודר הכולל את זיהוי המגדל ששלח את הסחורה ואליו צורפו התמונות נשוא נ/3 אלא, שמכתב תלונה כאמור לא הוצג בפני. באשר למכתב טענה הנתבעת כי, כפועל יוצא מהעברת מחשביה נעלם המכתב, אלא שמר ביקל העיד בהקשר זה כי- על אף שלא היתה כל מניעה כי יעשה כן - לא פנה אל הלקוח על מנת לשחזר את המסמכים (ראו - עמוד 18 שורות 5-6).
יתרה מכך, מר דני דנן העיד, מטעמה של הנתבעת בעמוד 37 שורות 7-19 כי :
"ש. יכול להיות שתקרה תקלה והמשאית בנמל התעופה לא תהיה מקוררת?
ת. גם יכול להיות.
ש. גם במקרים אלה החקלאי צריך לשאת בנזק?
ת. לא. יש טרמוגרף בכל משלוח ואם יש תקלה של טמפ' כי בודקים את זה אז זה דיפולט אחר לגמרי ולא מגיע ללקוח ונעצר בנקודה זו.
ש. מה עם המשאית אם יש לה תקלה בקירור?
ת. הלקוח ידווח שהטמפ' לא תקינה ולא יקבלו סחורה שמגיעה בטמפ' לא נכונה. הם יסרבו.
ש. כל זה יהיה רשום במסגרת הדיווח?
ת. בוודאי. "
ואולם, גם דיווח כאמור לא הוצג בפני בית המשפט והנתבעת לא הצביעה על כל מאמץ לנסות ולאתרו.
יתרה מכך, הנתבעת הציגה מכתב זיכוי אשר נערך על ידה הנושא תאריך ה - 21/2/09 ואולם, עיון במכתב מעלה כי לא כתוב בו שהוא זיכוי בגין הסחורה אשר סופקה ב – 9/2/09. בנוסף, לא הוצגה על ידי הנתבעת, כל ראייה לכך שהזיכוי אמנם ניתן ללקוח- ובכלל זה, לא הוצגה כרטסת הנהלת חשבונות של הלקוח שמראה זיכוי, לא הוצגה חשבונית זיכוי.
הנני סבורה כי מחדליה של הנתבעת מהבאת ראיות ועדויות בתמיכה לגרסתה, הגם שאלו מצויות בהישג ידה, יש בהם בכדי ללמד חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה.
בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:
 
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".
 
וכן יפים דבריו של כב' השופט י. קדמי בספרו "על הראיות– הדין בראי הפסיקה" כרך שלישי, תשס"ד עמ' 1649-1650:
 
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב."
(ראו בנוסף - ת"א (מחוזי חי') 595/02 כהן נ' כהן (ניתן ביום 9.4.2008); ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג פ"ד מז(2) 606, 614 (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ת"א (ת"א) רשות שדות התעופה נ' שירותי תעופה בע"מ, פ"מ תשנ"ו(ג) 397, בעמ' 412; ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (ניתן ביום 28.12.1994); )

17. זאת אף זאת, הוסיפה הנתבעת וטענה כי במסגרת ההסכם בין התובע לבין חברת אגרקסקו, התחייב התובע שלא לספק לאחרים מלבד לחברת אגרקסקו את סחורתו. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי עיון בדוחו"ת של חברת אגרקסקו מעלה כי עובר לאספקת הסחורה לנתבעת על ידי התובע, נפסלה סחורה של התובע על ידי חברת אגרקסקו. לטענת הנתבעת, אספקת סחורה על ידי התובע בניגוד להתחייבותו כלפי אגרקסקו ובמועדים בהם נפסלה סחורה אשר סופקה על ידי התובע לאגרקסקו, יש בהם בכדי ללמד על כך שהסחורה אשר סיפק לה התובע היתה פגומה וכי אספקת התובע כאמור, נבעה מכך שחברת אגרקסקו פסלה את סחורתו.
בתמיכה לטענתה האמורה, הגישה הנתבעת חוות דעת וכן, תצהיר מטעם אליעזר מנחמנה ובהתאם לה מהשבוע ה – 7 בשנת 2009, עקב בעיות איכות, הפסיק התובע לספק את תוצרתו לחברת אגרסקו והחל לספק את התוצרת לנתבעת.
באשר לעדותו זו, אפתח ואציין כי העד הודה בחקירתו הנגדית שאין לו ידיעה אישית באשר לפסילות התובע וכי הוא מסיק מסקנותיו מתוך נתונים הנוגעים לפסילות תוצרת של התובע מפאת בעיות איכות כפי שתועדו על ידי חברת אגרקסקו. אלא, שעיון בנתונים של חברת אגרקסקו מעלה כי הנתונים אינם חד משמעיים – כך, אין חולק כי התובע סיפק לנתבעת סחורה בשבועות ה – 5 ו ה- 6 לשנת 2009 (בשבוע השני לחודש פברואר). השוואת המועדים למועדי האספקה לאגרקסקו מעלה כי – בניגוד לעדותו של העד – בשבוע ה – 7/09 – דהיינו, לאחר האספקה לנתבעת סיפק התובע לחברת אגרקסקו סחורה בשווי מכירה של 16,531 ₪ ומתוך סחורה זו התלונה הינה על סך 865 ₪ בלבד.
דהיינו, התובע סיפק לחברת אגרקסקו סחורה גם לאחר האספקה לנתבעת ומתוך סחורה זו אחוז קטן מאוד נפסל.
זאת ועוד, באשר לעונת היצוא בשנת 2010- העיד מר נחמנה, כי בעיות איכות היו בשבועות ה – 47/10 ובשבועות 1, 3, 6 ו ב – 2011 – אלא שהשבועות האלו, אינם תואמים את מועדי יצוא הסחורה של התובע לנתבעת בשנה זו, באשר אין חולק כי הסחורה אשר סופקה על ידי התובע לנתבעת בשנת 2010, היתה בדצמבר 2010- דהיינו בשבועות ה – 53-54 לאותה שנה – שבועות בהם לא ניתן לראות כי לא היו לתובע בעיות איכות באספקה לאגרקסקו.
יתרה מכך, עיון בדוחות של אגרקסקו, מעלה כי לאורך כל האספקה שיעורי הפסילה של סחורת התובע הינם קטנים ובשום מקרה אינם עולים עד כדי פסילה כה גדולה כפי שנעשתה על ידי הנתבעת. כך:
בשבוע השני בשנת 2009 מתוך מכירה של 34,000 ₪ התלונה היתה על סך 476 ₪.
בשבוע ה 3/09 מתוך מכירה בסך 18,377 ₪ - התלונה היתה על סך 387 ₪.
בשבוע ה- 4/09 מתוך מכירה של 2419 ₪ התלונה היתה על סך 1909 ש"ח.
ובשבוע 7/09- הוא שבוע האספקה גם לנתבעת- מתוך מכירה על סך 16,531 ₪ התלונה היתה על סך 865 ₪.
ובעונת 2010-
בשבוע 53/09 – מתוך מכירה על סך 30,000 ₪ התלונה היתה על סך 392 ₪.
בשבוע ה- 3/10 מתוך מכירה על סך 9360 ₪ התלונה ע"ס 267 ₪
בשבוע ה – 4/10 מתוך מכירה על סך 12,285 ₪, התלונה ע"ס 228 ₪ ולאחר מכן מכירות בעשרות אלפי ₪ ללא תלונה.
אציין כי משעומת מר נחמנה עם הנתונים העיד כי באגרקסקו , יש נקודות ריכוז ובדיקה על גבי מסוע שלא היתה אצל ביקל ולכן, אחוזי הפחת באגרקסקו נמוכים יותר (עמוד 43 שורות 3-7). בנוסף העיד כי באגרקסקו מלבד כך שהתוצרת נבדקה לפני שיוצאה נעשה לה קירור מהיר – עובדה אשר יכול שבה יש בכדי ללמד על כך שיתכן שמקור הפגיעה בסחורה אינו קשור לאיכותה אלא להתנהלות לקויה של הנתבעת בטיפול בסחורה.
18. לאור כל האמור והמפורט, הנני סבורה כי הנתבעת כשלה מהוכיח כי התובע סיפק לה סחורה פגומה. בנסיבות אלו הרי שאינני נדרשת לבירור השאלה האם הוסכם בין הצדדים כי תנאי לביצוע התשלום הינו אישור הסחורה על ידי הלקוח בחו"ל .
למעלה מן הצורך, על אף האמור, מבלי לגרוע מקביעתי ולשם שלמות היריעה בלבד, הנני מוצאת לבחון גם טענותיה כאמור של הנתבעת, אשר לטעמי אף הן לא הוכחו.

האם הוסכם בין הצדדים כי ההסכם בינהם הינו על תנאי מתלה ולפיו הסחורה תאושר על ידי הלקוח בחו"ל -
19. כאמור, לטענת הנתבעת, הותנה ההסכם בינה לבין התובע בתנאי מתלה ולפיו תנאי לביצוע תשלום הינו אישור הסחורה בחו"ל על ידי הלקוח. התובע מנגד טען כי זכאותו לתשלום קמה מהמועד בו אושרה הסחורה על ידי הנתבעת ומשרד החקלאות ויצואה לחו"ל.
20. אפתח ואציין כי במסגרת עדותו העיד מר דנן כי במסגרת העבודה השוטפת תמיד נערכים הסכמים בכתב עם המגדלים ואין בפיו הסבר לתהיה מדוע אין או לא הוצג, כל הסכם המסדיר את היחסים בין הנתבעת לתובע (ראו עדותו בעמוד 36 שורות 28-31).
כיוון שלא היה בידי הנתבעת להציג כל הסכם בינה לבין התובע, ניסתה הנתבעת להסתמך, בתמיכה לטענתה זו על סעיף המופיע במסגרת ההסכם בין התובע לבין חברת אגרקסקו, תוך שהיא מצטטת כדלקמן את הסעיף אליו היא מפנה (סעיף 10 ), אשר כבר בשלב זה אציין כי הובא על ידי הנתבעת באופן חלקי ומגמתי כדלקמן:
"מגדל אשר תוצרתו נדחתה בחו"ל, כולה או מקצתה, או שיש להשקיע בה עלויות נוספות, מיון, תובלה וכיו"ב כדי להכשירה למכירה, או שיש למכרה בחו"ל במחירים מופחתים, ישא בכל ההוצאות הכרוכות בכך".
אלא, שהנתבעת לא ציטטה – והנני סבורה כי לא בכדי - את הרישא לסעיף הקובעת: "אגרקסקו תעמיד לרשות המגדל מערכת אינטרנט לדיווח על תלונות איכות מחו"ל" וכן, לא את הסיפא המופיעה אחרי המילים המצוטטות: "וזאת, בהתאם לדיווחים במערכת האינטרנט ובהתאם ל"ימי אחריות" של המגדל ותעריפי הטיפול וההשמדה כפי שיקבעו ע"י אגרקסקו".
זאת ועוד, הנתבעת לא הביאה את הקבוע בסעיפים 11 ו – 12 להסכם זה:
"11 למגדל תהיה גישה לעמדת האינטרנט שתאפשר לו להתעדכן באופן עצמאי לגבי הדיווחים בה.
12. רשומות הדיווח והמידע הכלול במערכת האינטרנט הנם האסמכתא לגבי בעיות האיכות של המגדל".
ציטוט מלוא הסעיפים הרלוונטיים להסכם אגרקסקו, יש בו בכדי לשלול ההסתמכות על הסכם זה, באשר אין חולק כי הנתבעת לא הפעילה מערכת דיווח כאמור הפתוחה בפני המגדל והנני סבורה כי משכך, בהינתן שמערך היחסים בינה לבין המגדל שונה, אינה יכולה להיבנות וללמוד גזירה שווה מתוך מערכת ההסכמים בין אגרקסקו לבין המגדל שהיא שונה במהותה.
חיזוק ודוגמא נוספת לשוני בין מערכות היחסים – ניתן אף למצוא בעדותו של התובע, אשר לא נשללה ולפיה, כלפי אגרקסקו יש לו אחריות כי הם לוקחים ממנו את כל העונה ואינם לקוח מזדמן כמו הנתבעת (עמוד 10 שורות 18-21) .
21. הנתבעת הוסיפה וטענה, במסגרת כתב ההגנה וכן, במסגרת תצהיר מר גדעון ביקל , כי עדות לכך שהתובע הסכים לתנאי כאמור ניתן לראות בתעודות המשלוח עליהן חתם התובע, דא עקא, שבפני בית המשפט לא הוצגו תעודות משלוח אשר יש בהן לתמוך באמור וזאת, לא במסגרת כתבי הטענות ולא במסגרת התצהירים. עת נשאל מר ביקל באשר לכך הוא העיד כי הם יחפשו תעודות משלוח כאמור ויציגו אותן בפני בית המשפט (ראו עדותו בעמוד 20 שורות 27-32), אלא שלמרות שנקבע דיון הוכחות נוסף , אשר קודם לו- בהסכמה- הוגשו על ידי הנתבעת תצהירים משלימים – לא הוגש דבר בנושא לבית המשפט.
22. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי אין ממש בטענת התובע ולפיה הסחורה נבדקת על ידה או על ידי משרד החקלאות ומשכך, קיימת זכאות לתשלום מרגע היצוא, באשר הסחורה נבדקת על ידה ועל ידי משרד החקלאות באופן מדגמי בלבד.
באשר לטענה זו אציין ראשית כי- העד מר מנחמה העיד כי אגרקסקו עורכת בדיקות מקיפות לסחורה טרם יצואה (ראו עדותו בעמוד 43 ). באשר לכך, הרי שגם התנהלות זו של חברת אגרקסקו מלמדת על מערך יחסים שונה בין אגרקסקו למגדלים.
בנוסף, בניגוד לטענתה זו של הנתבעת, הרי שהתנהלות הנתבעת בהקשר למשלוח השני מלמדת אף היא כי הנתבעת עורכת ביקורות מקיפות והראייה- במשלוח השני פסלה הנתבעת לתובע, טרם היצוא 40 מתוך 52 ארגזים.
23. זאת אף זאת, העיד מר דני דנן, מטעם הנתבעת, בעמוד 38 שורות 18-19:
"אני זוכר שהוא מאד התעצבן ואמר שמרגע שלוקחים את התוצרת שלו, לא אכפת לו גם אם היא לא טובה"
עדותו זו יש בה בכדי ללמד כי תגובתו הראשונית והטבעית של התובע הייתה, בהתאם לגרסתו כפי שהוצגה בפני בית המשפט, שהינו זכאי לתשלום מרגע יצוא הסחורה.
24. אציין כי, במסגרת סיכומיה, העלתה הנתבעת טענה נוספת ובהתאם לה, חיזוק לטענתה ולפיה הותנה כי הזכאות לתשלום תקום רק עם אישור הסחורה על ידי הלקוח, ניתן למצוא בעדות התובע בחקירה נגדית, אשר הודה כי מועד התשלום הינו כשבועיים לאחר יצוא הסחורה. אין בידי לקבל הטענה באשר הנני סבורה כי מועד התשלום, קשור לתנאי האשראי ואין בו בכדי ללמד על מועד הזכאות לתשלום שהוא השאלה הרלוונטית בפני.
25. לאור האמור, הנני סבורה כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה ולפיה הותנה בין הצדדים כי התשלום לתובע מותנה באישור הסחורה בחו"ל על ידי לקוח הנתבעת.
טענת הנתבעת ולפיה הינה זכאית לקזז עלות הקרטונים מתוך התמורה המגיעה לתובע :
26. כאמור, טענה הנתבעת כי, בהתאם למוסכם בין הצדדים, הינה זכאית לקזז את הקרטונים אשר סופקו על ידה לתובע מתוך התמורה המגיעה לו.
אציין ראשית כי אין חולק שהנתבעת אמנם סיפקה לתובע קרטונים והתובע הודה בכך. אולם, לטענת התובע, המחיר עליו הוסכם בינו לבין הנתבעת הינו מחיר נטו, דהיינו, מחיר אשר הינו בשים לב לכך שהוא אינו נושא בעלות הקרטונים. בהקשר זה הפנה התובע לכך שעל תעודת המשלוח נ/4 ו- נ/5 רשם מפורשות כי המחיר הינו 22 ₪ קילו "נתו" (טעות ההגהה הינה של התובע, ראו עדותו בעמוד 8 שורות 25-29), עוד העיד התובע בעמוד 32 שורות 4-12:
ש. הציגו לנו בימים אלה כרטסת הנה"ח של הנתבעת שמתייחסת אך ורק לקרטונים בהם נארזו התותים שלך ונשלחו על ידינו והם טוענים שבכל פעם אתה חויבת במחיר הקרטונים ומחיר זה קוזז במשלוחים הקודמים ממה שהגיע לך. אתה מבין כרטסת זו ויכול להתייחס לכך?
ת. פעם ראשונה אני רואה את הכרטסת הזו כי היא אף פעם עניינה אותי כי תמיד אמרתי לירדנה מחיר נטו. האריזה שלהם, אפילו אז אמרתי לו למה אתה שולח חיוב זיכוי והוא אמר שזה עניין שלו במס הכנסה. שורה תחתונה אותי לא חייב באגורה אחת עבור זה אף פעם. זו הנה"ח שלהם, עניין שלו. פתאום נזכרו שצריך לחייב אותי בגלל הפשלה שעשו. "
אציין כי במסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעת כמו גם, במסגרת תצהיר העדות הראשית אשר הוגש בתחילה על ידי הנתבעת- מטעם מר גדעון ביקל, לא היתה כל התייחסות מפורשת להסכמה בדבר ניכוי מחיר הקרטונים, אלא שבסעיף 13 לתצהיר צויין כי קוזז לתובע בגין הקרטונים אשר סופקו לו סך של 3441.90 ₪ מהתמורה לה היה זכאי התובע בגין המשלוח הראשון בגין קרטונים אשר סופקו לו.
באשר לעדות זו וכן, לקיזוז אשר בוצע אציין, כבר בשלב זה, כי אין חולק שבמשלוח הראשון סופקו על ידי התובע 400 קרטוני סחורה ויחד עם זאת, קוזז לו, מתוך התמורה- בהתאם לתצהירו של מר ביקל תשלום בעבור 1,000 קרטונים, דהיינו- קיים חוסר התאמה בין הקיזוז לבין מספר הקרטונים נשוא משלוח זה.
לאחר סיום חקירתו הנגדית של מר ביקל וטרם מועד הוכחות נוסף אשר נקבע בתיק, הוגש על ידי הנתבעת תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם מר דני דנן, במסגרתו קיימת התייחסות לנושא הקרטונים- בבחינת "מקצה שיפורים" – תוך שהעד מצהיר כי היתה הסכמה בדבר קיזוז התמורה בגין הקרטונים ואף קודם למשלוח הראשון, קוזז מתוך סכום התמורה המגיע לתובע, התשלום בגין הקרטונים. בתמיכה לתצהיר צורפה על ידי המצהיר, כרטסת הנהלת חשבונות אשר נערכה על ידי הנתבעת במסגרתה ניתן לראות קיזוזים המצויינים כתשלום בגין הקרטונים.
27. שקלתי את גרסאות הצדדים בנושא הקיזוז והנני מוצאת להעדיף את גרסת התובע ממספר טעמים –
ראשית, כאמור, קיים חוסר קוהרנטיות בעדות הראשונית כפי שנמסרה על ידי הנתבעת בין מספר הקרטונים אשר סופקו על ידי התובע לבין מספר הקרטונים אשר בגינם בוצע הקיזוז.
בנוסף לאמור, הטענה ולפיה עלות הקרטונים חלה על התובע בהתאם למוסכם בין הצדדים, עומדת בסתירה לגרסתה הראשונית של הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב בא כוחה מיום 8/5/11 בו נכתב על ידי ב"כ הנתבעת :
"מרשתי נזוקה קשות ממקרים אלה. מעבר לעובדה שנאלצה לזכות את שני הלקוחות בגין סחורה באיכות נמוכה ביותר , שאינה ראויה למכירה , ואובדן רווח מסחרי מקובל, נאלצה אף לשאת בהוצאות ההובלה האווירית, עלויות השחרור, מכס , הובלה מקומית בחו"ל, הובלה מקומית בארץ, עלות קרטונים..." – דהיינו, בשלב זה טענה הנתבעת כי עלות הקרטונים הינה הוצאה בה היא נשאה.
זאת ועוד, גם לעניין זה חדלה הנתבעת מהבאת ראיות ועדויות אשר היה בהן לתמוך בגרסתה ומחדלה זה מהווה חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסתה. כך, העיד מר ביקל כי מי שסיכם את מחיר התמורה עם התובע היתה עובדת הנתבעת – ירדנה (ראו עדותו בעמוד 22 שורות 18-19). על אף האמור לא מצאה הנתבעת להעיד את הגב' ירדנה. זאת ועוד, כאמור העיד התובע כי נשלחו לו חשבוניות קיזוז ואולם, בפועל שולם על ידו המחיר כפי שנקבע בהתעלם מהן. על מנת לשלול טענתו זו של התובע היה על הנתבעת להציג את תעודות המשלוח עליהן נכתב סכום התמורה, במקרים הקודמים, תוך השוואה למחיר אשר שולם בפועל ואולם, הנתבעת לא הציגה כל מסמך כאמור אלא, הציגה את כרטסת הנהלת החשבונות שלה ותו לא.
זאת אף זאת, גם ככל שהוסכם על קיזוז בגין הקרטונים, היה על הנתבעת להראות מה סכום הקיזוז עליו הוסכם. בהקשר זה, משאין חולק כי לא קיימת הסכמה כתובה, הרי שלכל הפחות, היה על הנתבעת להציג את העלות בה היא נשאה בגין הקרטונים וזאת, על מנת לתמוך בסכום אשר קיזזה ואולם, גם מסמכים כאמור חדלה הנתבעת מלהציג.
לאור האמור, הנני דוחה טענתה של הנתבעת ולפיה היתה זכאית לקזז מתוך התמורה המגיעה לתובע את עלות הקרטונים וזאת, בנסיבות בהן, כאמור – לא הרימה הנתבעת הנטל להוכחת הסכמה בדבר קיזוז עלות הקרטונים ויתרה מכך, לא הרימה הנטל להוכחת הסכום אותו היתה זכאית לקזז בגין כך.
סוף דבר-
28. אשר על כן, הנני מקבלת תביעתו הראשית של התובע ודוחה את תביעתה הנגדית של הנתבעת. לפיכך, הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 19,004 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ וכן, בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא.
29. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.