הדפסה

אבו עאבד נ' קומבוז

בפני
כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין

תובעים

מחמד אבו עאבד

נגד

נתבעים

עלי קומבוז

החלטה

בפני בקשת התובע לעכב את ההליכים בתיק הוצל"פ 14-05695-10-7 שנפתח בגין תביעה קטנה שהוגשה נגדו על ידי הנתבע ואשר התקבלה (בתיק 1433/09).
לטענת התובע פסק הדין שהתקבל בתיק הנ"ל מושתת על מירמה שרימה הנתבע (שם – התובע) את בית המשפט - ועל כן דינו להתבטל.
בינתיים מבקש התובע, כאמור, לעכב את ההליכים נגדו.
מהות המירמה שרימה הנתבע את בית המשפט , לטענת התובע, היא בכך שהתובע "הואשם", לדבריו, על ידו בתביעה משנת 2009, כי ערב להלוואה בסך 25,000 ₪ שנתן הנתבע לבנו של התובע, כאשר דבר זה - לא רק שהוא "חסר ביסוס משפטי ועובדתי" אלא שהוא מהווה "לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של התובע".
לדבריו עבר הנתבע שורה ארוכה של עבירות פלילות לאורך כל ההליכים (ראה סעיף 17 לכתב התביעה).
לדברי התובע נפגעה תדמיתו כתוצאה מכתב התביעה הבלתי אמין שהגיש הנתבע נגדו והוא נאלץ לנקוט ב"אמצעים שונים" – אותם לא פרט - על מנת שלא לפגוע בתדמיתו.
עילותיו של התובע נסמכות על פקודת הנזיקין (סעיפים 35, 36 60 ו-63) חוק איסור לשון הרע, וחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
יצויין כי פסק הדין בתיק 1433/09 שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, בהעדר התייצבות התובע, עבר את ביקרתו של כב' השופט אור אדם , אשר דן בבקשה לביטולו וקבע כי "התובע מפרט בתביעתו את נסיבות ההלוואה שהנתבע לא השיב, ואת התעלמותו עד כדי ז לזול של הנתבע. כתב ההגנה הוא לאקוני ואיננו מביא כל טענה כנגד טענות התובע. יתרה מזו, גם בבקשה לביטול פסק הדין, אין כל טענה לגופה של המחלוקת המלמדת על סיכויי הגנה רציניים, זולת אמירות כלליות".
לאחר מכן הוגש ערעור על החלטה זו - ובהחלטה הדוחה את הערעור נאמר מפי כב' השופטת רויטל יפה-כ"ץ כי " למעלה מן הצורך (יצויין – ל.ו.) כי עיון בהחלטת ביהמ"ש קמא מעלה, כי ביהמ"ש התייחס לכל הנימוקים שהועלו על ידי המבקש. הוא קיבל את טענותיו באשר לעצם הגשת כתב ההגנה, אך דחה ובצדק, את טענותיו בכל הנוגע לביטול פסק הדין מנימוקים אחרים. ביהמ"ש נימק
את כל מסקנותיו ולא מצאתי כי יש במסקנותיו כל פסול; כך הדבר הן לשאלת קבלת
המסמכים על ידי המבקש וכך הדבר לגבי עצם הגנתו של המבקש". (ההדגשות שלי – ל.ו.)

לא הסתפק התובע בהכרעה זו והגיש בבית משפט זה תביעה בתיק 22861-01-11 שם טען, בדיוק כשם שהינו טוען כאן, כי פסק הדין בתיק 1433-09 התקבל במירמה.
יוער כי למרות שבשני המקרים טוען התובע למירמה מצד הנתבע, העובדות הנטענות על ידו והמקימות אותה שונות בכל אחד מהתיקים, כדלקמן:

בתיק 22861-01-11 טען כי הנתבע ביסס את תביעתו על עד מטעמו ושמו חסין לאעסם מתל שבע
( להלן: "העד") ,אשר במידה ולא היה מוכן להעיד לטובת הנתבע - לא היתה מוגשת התביעה המקורית ע"י הנתבע - ולא היתה לה כל ראיה . הוא טען כי "לאחרונה" (דהיינו לפני הגשת התביעה, שהוגשה בינואר 2011) נודע לו, לתובע, כי הובטח לעד הנ"ל סכום כסף אם יעיד לטובת הנתבע.

ובתיק שכאן הוא טוען כי מדובר על הלוואה שניתנה על הריק, התובע אינו חתום על מסמכי ההלוואה וגם לא קבל לידיו את התובענה במועד אלא כשהיה כבר מאוחר מדי וניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

תביעתו בתיק 22861-01-11 נדחתה ע"י כב' הרשם הב כיר (כתארו אז) יניב בוקר, שבתום פסק דין מנומק מאוד - בו התייחס לכל טענות התובע - קבע כדלקמן:

"כל טענותיו של בא כח התובע בסיכומיו... אינן אלא ניסיון לחתור תחת ההכרעה בפלוגתא זו, שהוכרעה באופן סופי בין הצדדים שבפני בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות".

בכתב התביעה דנא, טענתו של התובע אינה ברורה. טענותיו כלליות למדי ואינן מפורטות – וצוטטו כמעט מילה במילה לעיל. מחד הוא טוען כי מדובר בהלוואה שניתנה לו "על הריק". (כאשר "ריק" פירושו בדרך כלל כי אדם חותם על מסמך ריק שממולא לאחר מכן) ומאידך לדבריו הוא אינו חתום לדבריו על מסמכי ההלוואה ואין בתובענה דאז דבר הקושר אותו אל ההלוואה הנטענת. ובמקום אחר מדובר בכלל בערבות להלוואה שניתנה כביכול לבנו של התובע.

התובע ממשיך ומעלה טענות כלליות למדי בבקשה זו, לעיכוב ההליכים. לדבריו פסק הדין המקורי התקבל במרמה ויש לו סיכויים טובים לזכות בתביעתו מסיבה זו. לא מפרט התובע את נסיבות המרמה ואינו מצרף את תוצאות הבדיקה המשטרתית שנעשתה לדבריו לגבי אותה מרמה.
לא ברור מדוע לא טען את הטענות שהוא טוען בכתב תביעה זה – בתביעה שהגיש בתיק 22861-01-11 ומה מנע ממנו לטעון אותן.
ספק רב אם תביעה זו ראויה להתברר כלל - אך בוודאי שהאמור בבקשה - וב תיקים אליה היא מפנה - אינו מקים סיבה טובה להיעתר לה - וגם תגובת הנתבע לבקשה –מחזקת דבר זה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪+מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ה, 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים.