הדפסה

אבו מוך (רעד) הודא נ' עיריית קלנסואה

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור ( מעסיקים), גב' עליזה מעין

התובעת
אבו מוך (רעד) הודא
ע"י ב"כ עו"ד מסארווה
-
הנתבעת
עיריית קלנסואה
ע"י ב"כ עו"ד ראבי

פסק דין

1. התובעת הועסקה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית קלנסווה במשך כ-20 חודשים עד שהתפטרה.

שלושה נושאים עובדתיים עומדים לדיון: הראשון - מה היה היקף משרתה של התובעת, ובהתאם - מהו שכרה הקובע והאם זכאית להפרשי שכר ולזכויות סוציאליות בגין היקף משרה מלא כטענתה. הנושא השני - האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר, לאור העובדה שבמהלך עבודתה שכרה הולן, ובאיזה שיעור. הנושא השלישי - האם התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים.

כמו כן חלוקים הצדדים באשר לזכאות התובעת לדמי הבראה, קצובת ביגוד והחזר הוצאות.

2. רקע עובדתי
א. הנתבעת העסיקה את התובעת כפסיכולוגית במחלקת החינוך בעירייה מיום 1.7.09 ועד ליום 28.2.11.
ב. ביום 12.3.09 פרסמה העירייה מכרז למשרת פסיכולוג חינוכי ( מספרו 1/09), כדלקמן ( נספח 1 לתצהיר חשב, המצהיר מטעם העירייה; ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"עיריית קלנסווה מודיעה בזאת על מכרז למשרת פסיכולוג חינוכי באחוז משרה של 50% ( עם אופציה להגדלתו ל 100%) לפי התנאים הבאים:
בעל תעודה אקדמית, תואר MA לפחות, בפסיכולוגיה חינוכית
להיות רשום בפנקס הפסיכולוגים במשרד הבריאות
עדיפות לבעלי ניסיון במוסדות חינוך
דירוג השכר לפי דירוג הפסיכולוגים ( אוגדן)
ימי עבודה ושעות עבודה לפי נוהל העבודה בעיריות ( עיריית קלנסווה)
עדיפות לבעלי רכב הרשום על שמם.
בעל יחסי אנוש טובים ויכולת טובה להשתלב בעבודת צוות.
דוברי עברית, ערבית ואנגלית."

ג. למכרז ניגשו התובעת ועוד שני מועמדים ( גב' אסראא ומר נזיה נאטור). ועדת הבחינה החליטה לקבל את התובעת לתפקיד ומצאה את מר נאטור ככשיר שני, על תנאי, בכפוף להמצאת אישורים ממשרד הבריאות ( נספח 2 לתצהיר חשב).

ד. ביום 28.6.09 נמסרה לתובעת הודעה בדבר בחירתה לתפקיד ( נספח ב' לתצהיר התובעת.

ה. התובעת החלה לעבוד בפועל מיום 1.7.09.

ו. ביום 19.8.09 נמסר לידי התובעת כתב מינוי מהעירייה ( נספח ג' לתצהיר התובעת) וזו לשונו:

"הנדון: מינויך לתפקיד פסיכולוגית בעיריית קלנסווה
בהמשך למכתבנו הקודם בנידון, מתאריך 28/6/2009, הנני שמח להודיעך שהיקף עבודתך כפסיכולוגית חינוכית מטעם עיריית קלנסווה החל מתאריך 1/7/2009 הינו 100% משרה."

ז. ביום 17.9.09 נשלחה לראש העירייה חוות דעת של היועץ המשפטי, לפיה העירייה מחוייבת לקלוט את מר נאטור בהיקף משרה של 50%, מאחר שעמד בתנאי המכרז ( נספח 3 לתצהיר חשב).

ח. ביום 1.10.09 נשלח לתובעת מכתב ( נספח 6 לתצהיר חשב) וזו לשונו-
"לכבוד הפסיכולוגית אבו מוך ( רעד) הודא

ג.נ
הנדון: עדכון אחוז משרתך כפסיכולוגית בעיריית קלנסווה
הנני להודיעך שאחוז משרתך כפסיכולוגית בעיריית קלנסווה הינו 50%, וזאת החל מתאריך 1/10/2009."

במקביל, באותו יום נשלח למר נזיה נאטור כתב מינוי בהיקף של 50% משרה ( נספח 7 לתצהיר חשב).

ט. ביום 14.12.09 פנתה התובעת לעירייה, באמצעות בא כוחה, וקבלה על הפחתת היקף משרתה וכן על כך ששכרה לא שולם לה ואף לא הונפקו תלושי שכר מתאימים ( נספח ה' לתצהיר התובעת).

י. ביום 4.1.10 השיבה העירייה לתובעת, באמצעות יועצה המשפטי, כי המכרז פורסם בהיקף של 50% משרה עם אופציה להגדלה ל- 100% וכי התובעת נבחרה לשמש בתפקיד בהיקף של 50% משרה יחד עם עובד נוסף שנבחר אף הוא לתפקיד. קבלת העובד לעבודה הותנתה בהמצאת אישורים מתאימים ( רישיון פסיכולוג) ומשעשה כן, החל לעבוד בעירייה. במכתב הובהר כי שכרה של התובעת ישולם לה בהקדם, בהתאם להיקף משרתה (50%; נספח ו' לתצהיר התובעת).

יא. ביום 4.2.10 הגישה התובעת את התביעה שלפנינו, במסגרתה עתרה לתשלום שכרה עבודה בהתאם למשרה מלאה.

יב. ביום 10.3.10 שולמה לתובעת משכורת חודש פברואר 2010 בצירוף הפרשי השכר ממועד תחילת עבודתה ועד לחודש ינואר 2010. שכרה של התובעת שולם בהתאם לדרגה 34, בגין חצי משרה.

יג. במהלך שנת 2010 התובעת היתה בהריון ונעדרה מעבודתה עקב מחלה במחצית השניה של חודש מרץ 2010, במרבית חודש אפריל ובחודש מאי ( אישורי מחלה צורפו לתצהיר התובעת).

יד. במהלך תקופה זו העירייה קבלה על ההיעדרויות ודרשה כי התובעת תעמוד במחויבויותיה המקצועיות ( ר' מכתבו של ראש העירייה מיום 8.4.10 - נספח 11(4)-11(5) לתצהיר חשב וכן מכתבו של חשב, סגן מנהל מחלקת החינוך בנושא מיום 11.4.10, נספח 12 לתצהיר חשב).

טו. שכרה של התובעת לא שולם עד יום 10.3.10, מועד תשלום שכר חודש פברואר 2010.

טז. התובעת ילדה ביום 31.5.10 ושהתה בחופשת לידה עד ליום 12.9.10.

יז. ביום 1.9.10 עברה התובעת תאונת דרכים וקיבלה אישורי מחלה לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010 ( נספחים מס' 22-24 לתצהיר התובעת).

יח. אין חולק כי במהלך חודש אוקטובר התובעת הגיעה לעבודה.

יט. התובעת התפטרה במהלך חודש פברואר 2011. אותו חודש שלחה העיריה מספר מכתבים לתובעת בנושא היעדרויותיה מהעבודה ( ר' מכתב ראש העירייה מיום 10.2.11, נספח 11 לתצהיר חשב, וכן מכתבו של מנהל אגף החינוך מיום 21.2.11, נספח 11(2) לתצהיר חשב).

3. להלן תמצית טענות התובעת:
א. התובעת עבדה בהיקף משרה של 100% בהתאם לכתב המינוי שקיבלה ועל כן היא זכאית לשכר ולנלווים על פי משרה מלאה. אף לאחר שהובהר לה כי משרתה תועמד על חצי משרה בלבד, התובעת המשיכה לעבוד באותו היקף, במיוחד לאחר שעמיתה, הפסיכולוג נאטור, עזב את עבודתו ( לטענת התובעת, בחודש פברואר 2010).
ב. התובעת הגיעה לעבודה בימים א'-ה' בשעות 8:00-16:00 ורישומי הנוכחות שהציגה הנתבעת אינם משקפים את שעות עבודתה בפועל.
ג. התובעת יצאה לחופשת מחלה, אולם לא שולמה לה תמורה בגין היעדרויותיה.
ד. הנתבעת לא שילמה לתובעת קצובת ביגוד, דמי נסיעות והבראה.
ה. הנתבעת הלינה באופן שיטתי את שכר התובעת. שכרה לא שולם לה בשבעת החודשים הראשונים לעבודתה ואף כששולם, הוא שולם בחסר ( בגין חצי משרה).
ו. העירייה לא העמידה לרשות התובעת כלים ומשרד לצורך ביצוע עבודתה ולא אפשרה את המשך העסקתה, משכך התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.
ז. התובעת זכאית להחזר הוצאות בסך 6 ,000 ₪, מאחר שהנתבעת לא העמידה לרשותה כלים לביצוע עבודתה ( ציוד משרדי וסביבת עבודה נדרשת: מחשב, מדפסת, נייר, פקס, סורק וטלפון).

4. להלן תמצית טענות הנתבעת:
א. התובעת הועסקה בחצי משרה בלבד, בהתאם לתנאי המכרז אליו ניגשה ובהתאם להודעה שניתנה לה ביום 1.10.09. בפועל, אף עבדה פחות מהנדרש ממנה ונעדרה תדיר מעבודתה.
ב. התובעת לא ביצעה מלאכתה נאמנה ולא ביצעה המטלות הנדרשות ממנה – טיפול בוועדות השמה ובתלמידים שנזקקו לטיפולה.
ג. התובעת אינה זכאית לשכר או נלווים בגין משרה מלאה.
ד. התובעת התפטרה מעבודתה ואין בסיס לטענה לפיה היא זכאית לפיצויי פיטורים.
ה. הנתבעת הודתה כי נפלה טעות וכי שכרה של התובעת הוא על פי דרגה 37 ולא 34, כפי ששולם לה. ביחס לדמי הבראה וביגוד, נטען שהנתבעת תשלם לתובעת את הרכיבים על פי הכללים.

5. ההליך
א. כתב התביעה המקורי, שעניינו תשלום שכר לתובעת ( על פי משרה מלאה), הוגש ביום 4.2.10.

ב. ביום 8.11.10 תוקן כתב התביעה בהתאם לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה וכן התווספו רכיבי תביעה נוספים ( זכויות סוציאליות שונות).

ג. ביום 10.4.11 הגישה התובעת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, שעיקרה הוספת הסעד של פיצויי פיטורים, מאחר שהיא התפטרה כחודשיים קודם לכן. בקשתה התקבלה ( החלטת כב' הרשמת אלקיים כתוארה אז, מיום 1.5.11).

ד. כתב התביעה המתוקן האחרון וכתב ההגנה שהוגש בעקבותיו יהוו גדר המחלוקת שלפנינו.

ה. בישיבת ההוכחות נשמעו חקירתם הנגדית של התובעת וכן עדי הנתבעת: מר נשאת חשב, סגן מנהל מחלקת החינוך בעירייה ( להלן: חשב) וכן מר פאיק בסול גזבר העירייה.

ו. במהלך הדיון הסתבר כי התובעת מחזיקה בקלסרים השייכים לעירייה ובחומר הנוגע לעבודתה של התובעת בוועדות השילוב בהן לקחה חלק. בתום הדיון הורינו שהתובעת תשיב לנתבעת מסמכים אלה ( הכוללים מידע אישי על תלמידים רבים).

6. בפתח הדברים נציין כי הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, אך מצאנו לדחות את טענתה המרכזית של התובעת בדבר זכאות לשכר ולנלווים על פי היקף משרה מלאה.

מכאן נעבור לדיון ולהכרעה בטענות הצדדים.

7. התובעת ניגשה למכרז למשרה של 50% עם אופציה להגדלה ל- 100%. על פי התרשומת שערכה ועדת המכרז, נראה כי המתמודדים היו מודעים לכך שמדובר בעבודה בחצי משרה. כך למשל, הפסיכולוג נאטור הבהיר כי הוא מועסק במקום עבודה נוסף ובכוונתו לעבוד בעירייה בהיקף של 50% (" אני מתכוון לעבוד חלקית שם וניגש כאן ל- 50%").

בנוסף, מהחלטת הוועדה עולה שהעירייה קיבלה את התובעת וכן את מר נאטור ( על תנאי) ומכאן ברי כי לא התכוונה להעסיקה בהיקף של 100% משרה.

אישור לכך ניתן למצוא גם בעדות התובעת, לפיה " אמרו לי במפורש בזמן הראיון שהמשרה שלי היא 100% ויש מועמד שני שאם הוא יביא את הניירת שלו אז הוא יקבל את חצי המשרה ואם לא, אז ה – 100% ישאר שלי" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 12-14).

כלומר, אין בסיס לטענת התובעת לפיה היא התקבלה לעבודה במשרה מלאה וכי רק בדיעבד נודע לה שמשרתה הופחתה. העובדה כי למשרה המלאה נבחרו שני מועמדים היתה ידועה לתובעת מראש.

8. זאת ועוד - אין חולק כי התקצוב למשרתה של התובעת התקבל ממשרד החינוך ( ר' סעיף 32 לתצהיר התובעת, סעיף 11 לתצהיר בסול), מחלקת שירות פסיכולוגי ייעוצי (שפ"י). המשרד תקצב את משרת הפסיכולוג החינוכי בעירייה בחודשים יולי - ספטמבר 2009 בהיקף של 50% משרה ובחודשים אוקטובר - דצמבר 2009 בשיעור של 100% משרה ( ר' אישור שפ"י מיום 6.12.09, נספח 10- 10(1) לתצהיר חשב).

9. כפי שנפרט להלן, בפועל ולאורך כל תקופת עבודתה של התובעת, היא עבדה בהיקף של חצי משרה ואף פחות מכך ובעניין זה אנו מקבלים את גרסת הנתבעת.

לטענת התובעת, היא עבדה בהיקף של משרה מלאה ומיום 1.11.09 צומצמה משרה ל-50%, אולם היא המשיכה לעבוד בהיקף מלא ( חמישה ימים בשבוע, מהם בשלושה ימים ביקרה בבתי הספר וביצעה אבחונים ועוד יומיים עסקה בתיוקים וערכה דוחות הערכה לתלמידים ( סעיף 13 לתצהיר התובעת)).

מדוחות הנוכחות של התובעת, עולה תמונה שונה: דו"ח נוכחות לחודש 7/2009 ( נספח 8 לתצהיר חשב) מעלה כי התובעת עבדה 11 ימים באותו חודש ( כ - 73.5 שעות).

הנתבעת הציגה דוחות לחודשים 12/2009 ו – 1/2010, בהם לא מופיעות כל " תנועות" החתמה ( נספחים 9(1)-9(2) לתצהיר חשב).

בדו"ח חודש 3/2010 ( נספח 9(4) לתצהיר חשב) נרשמו 3 ימי עבודה ושלושה ימי חופשה.

מדו"ח חודש 10/2010 ( נספח 9(4) לתצהיר חשב) עולה כי התובעת עבדה בחודש זה תשעה ימים בלבד, בחלק מהימים ישנה החתמה בשעת הכניסה ובשעת היציאה ובחלקם, החתימה התובעת נוכחות בשעת הכניסה בלבד (5:21, 5:46, 6:37, 6:02).

בחודש 11/2010 במהלכו התובעת עבדה שבעה ימים בלבד, מתוכם שלושה ימים בהם נרשמה רק שעת התחלת העבודה (6:56, 6:49, 8:18, 6:45).

10. עדות התובעת בנוגע לעבודה שביצעה בחודשים יולי - ספטמבר 2009 היתה בלתי סבירה. אף טענותיה בעניין התקופה שלאחר ההודעה הרשמית על כך שהיא מועסקת בחצי משרה היתה בלתי עקבית.
התובעת טענה כי הדוחות שהציגה הנתבעת אינם אמינים וכלשונה: "אני לא יודעת מאיפה הבאתם את זה" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 22). עדות התובעת בכל הנוגע לדוחות הנוכחות היתה בלתי עקבית ובלתי אמינה והיא לא הבהירה מדוע עניין מרכזי זה נשמט מתצהירה ( ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 16-30):

"ת. בזמנו לא היה לי כרטיס כמעט שלושה וחצי חודשים, תמיד מסרתי את הנוכחות שלי ידנית והייתי מוסרת את זה למנכ"ל.
ש. איפה זה כתוב בתצהירך?
ת. זה העורך דין שלי. (התובעת מחייכת). זה העבודה שלו.
ש. אני אומר לך שאת לא אומרת אמת.
ת. זה נכון מאוד ואתם יכולים לשאול את חליל, הוא עובד בעירייה, והוא עושה את התלושים והכל. אני מסרתי את זה לוויאם זמירו, נתתי לו את זה ביד, לא למזכירה שלו. הוא אינו בחיים עוד, וחבל.
ש. אני אומר לך שזה לא נכון כי את שייכת למחלקת החינוך.
ת. אני דיווחתי מידי פעם לשאלתך למנהל מחלקת החינוך וגם לאיש הזה שיושב פה, למר חשב, וגם היתה לי ישיבה עם ראש העירייה ודיברתי איתו על שאני עדיין אין לי כרטיס. זו התשובה שלי עכשיו, בתשובה לשאלה מדוע זה לא כתוב בתצהיר שלי. אחרי שבא הפסיכולוג השני לעבוד, נתנו לי כרטיס מגנטי הייתי חותמת כל יום עד שנתנו לי את המכתב שאני ב - 50% והתחלתי לעבוד 3 ימים בשבוע, אבל לפני זה באתי כל יום משעה 8 עד 16:00."

11. מר חשב העיד כי התובעת נדרשה להחתים נוכחות בדומה לכל עובדי העירייה, אף אלה המועסקים מחוץ לבניין העירייה ( קב"סים, פסיכולוגים ועובדי משק; עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 17-18) וכי הוא קיבל את דוחות הנוכחות ממחלקת השכר האמונה על הנושא ( עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 20-32). טענותיו מקובלות עלינו.

לאור האמור ונוכח גרסתה הפתלתלה של התובעת לא מצאנו סיבה שלא לקבל את דוחות הנוכחות שהוצגו על ידי הנתבעת.

12. מעבר לאמור לעיל, גרסת התובעת בנושא העבודה שביצעה בחודשי הקיץ ( בהם אין מתקיימים לימודים) אינה סבירה בעינינו ( ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 10-18):

"כשאני נשאלת שוב אני מאשרת שעד ה-31.8 זו חופשת קיץ. התחילו בתי ספר בתחילת ספטמבר, הייתי יושבת במשרד של המזכירה של מנהל מחלקת חינוך משעה 8 עד 16:00, ישבתי לידה, אחרי השעה 15:00 היא היתה יוצאת לשעת הנקה והייתי יושבת אצלה בשעה הזו וגם היו לי את המפתחות של המשרד שלה. בזמנו הכנתי עצמי לתחילת הלימודים, התקשרתי לפסיכולוג הראשי בעיריית טייבה וביקשתי ממנו שידריך אותי קצת על האבחונים, שילוב והשמה והורדתי חומר מהאינטרנט על הדברים האלה. בתחילת שנת הלימודים הלכתי לבתי ספר, התחלתי לדבר עם היועצות שם, פגשתי אותן מידי פעם, אח"כ הן הכינו לי רשימת תלמידים המועמדים לשילוב וחידוש ולוועדות השמה, ויש לי את כל המסמכים. עד חודש מרץ הייתי כבר... עברו אצלי הרבה תלמידים בוועדות שילוב ויש לי את כל המסמכים.

עדות התובעת לגבי עבודה במשרה מלאה בחודש יולי אינה מתיישבת עם העולה מדו"ח הנוכחות לחודש זה, שהוא החודש הראשון לחופשת הקיץ במוסדות החינוך.

בהקשר זה נציין שהתובעת החזיקה בידיה מידע רגיש, בין השאר בכל הנוגע לוועדות ההשמה בהן טיפלה, נטלה מסמכים אלה לחזקתה ורק לאחר דיון ההוכחות השיבה אותם לידי הנתבעת. כלומר, היו בידי התובעת המסמכים שיתמכו בטענתה לפיה עבדה במשרה מלאה גם בחודשי הקיץ. העובדה שלא עשתה כן, שוקלת לחובתה.

13. זאת ועוד – לגרסת התובעת ( סעיף 13 לתצהירה), גם לאחר שנמסרה לה ההודעה בדבר הפחתת היקף משרתה המשיכה לעבוד בהיקף משרה מלאה. בניגוד לכך, בחקירתה הנגדית התובעת הודתה שבעקבות המכתב עבדה בחצי משרה ( עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 16-32). תשובה זו מתיישבת עם מכתבים שהנתבעת שלחה לתובעת, בהם דרשה ממנה שלא לחרוג ממכסת השעות המוקצית למשרתה ולהתמקד במטלות ההכרחיות בתפקיד. כלומר, העירייה לא דרשה מהתובעת לעבוד בהיקף החורג ממשרתה (נספח נ' לכתב התביעה המתוקן) .

לטענת התובעת דרישת העירייה היתה מנוגדת להוראות חוזר מנכ"ל בעניין ( סעיפים 13 ו - 26 לסיכומים ועדותה בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 9-11 , ר' נספח מ' לתצהיר התובעת). טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה בעינינו, שכן דרישת העירייה שלא לחרוג מעבודה בהיקף שאושר לתובעת נוגעת למערכת יחסי העבודה בין הצדדים ואילו טענות התובעת חורגות ממערך יחסי העבודה ונוגעות לחובותיה של העירייה כלפי משרד החינוך.

14. לסיכום כל האמור לעיל, לא מצאנו בסיס לגרסת התובעת בכל הנוגע להיקף עבודתה, בעוד שעדותו של חשב היתה עקבית, מהימנה ואף עולה בקנה אחד עם דו"ח הנוכחות לחודש יולי 2009. על כן נקבע כי התובעת עבדה לכל היותר בהיקף של חצי משרה לאורך כל תקופת עבודתה, לרבות בחודשים יולי - ספטמבר 2009 ( טרם נשלחה לה הודעה בדבר העמדת משרתה על 50%). ערות אנו לעובדה שהעירייה הודיעה לתובעת כי היא תועסק בהיקף של 100% משרה, ובכך נפל פגם לטעמנו. עם זאת, לאור כל האמור מצאנו כי התובעת אינה זכאית לגמול בגין משרה מלאה, משבפועל לא עבדה בהיקף זה.

15. על יסוד האמור לעיל, נדחית התביעה להפרשי שכר ונלווים בגין משרה מלאה ואת זכויותיה של התובעת יש לגזור על פי משרתה החלקית.

מכאן נעבור לבחון את התביעה להפרשי שכר.

הפרשי שכר
16. התובעת עתרה להפרשי שכר בגין שכר היסוד המשולב ששולם לה לרבות תוספות שכר שונות – תוספת פסיכולוגים, תוספת אחוזים 6% , תוספת על פי חוק שכר מינימום, הסכם שכר 1999, תוספת 2009 ותוספת בוררות 2008 ( סעיף 34 א' לתצהיר התובעת).

אין חולק כי לתובעת שולם שכר בהתאם לדרגה 34, בעוד שהשכר שהגיע לה היה בגין דרגה 37 ( ר' סעיף 4-6 לתצהיר בסול). כעולה מתצהיר בסול, על פי בדיקות שערך, הסכום שהגיע לתובעת היה 1,172 ₪ שהוא מחצית משכר המשולב בגין דרגה 37 (2,344 ₪). נציין כי טענת בסול בדבר שכר היסוד עולה בקנה אחד עם לוחות השכר באוגדן השירות לעובדי הרשויות המקומיות עליו משתיתה התובעת את מרבית תביעתה ( פרק 4.1 לאוגדן; ר' אתר האינטרנט של מרכז השלטון המקומי - https://ogdan.ladpc.net.il/wordpress/?p=1).

17. לטענת התובעת, שכר היסוד המגיע לה בגין משרה מלאה עמד על 2,391.86 ₪ וכי תוספות השכר שהוזכרו לעיל שולמו לה בחסר. התובעת עצמה לא ידעה להסביר את הטיעון בעניינים אלה והבהירה כי טענותיה מבוססות על ייעוץ משפטי שקיבלה ( עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 17). מעבר לעשות זו, לא הובהר החישוב ברכיבים הנתבעים ולא הוצגה ראשית ראיה לתמיכה בטענות בנושא. זאת להוציא הסכם הבוררות, מכוחו נתבעה תוספת בוררות ( נספח ד' לתצהיר התובעת). אולם אף בהקשר זה לא הובהר חישוב הסכום הנתבע, ולעניין זה חשיבות מאחר שמדובר בתוספת אחוזית אישית הנגזרת ממספר משתנים, לרבות תוספות מקומיות המשולמות לפסיכולוג.

מנגד, בסול הצהיר כי להוציא את רכיב השכר המשולב, יתר רכיבי שכרה שולמו לידיה במלואם, בהתאם להיקף משרתה ובהתאם לאוגדן השירות החל בעירייה ( סעיפים 8 ו- 13 לתצהיר בסול). גם בחקירתו הנגדית, גרסה זו לא נסתרה וממנה עולה כי הפירוט בתלושי השכר תואם לאוגדן השירות וממצה את כל זכויותיה של התובעת ( עמוד 26 לפרוטוקול שורות 25-29):
"ש. מפנה לסעיף 13 לתצהירך.
ת. לפי מה שכתוב התלושים מצורפים. כל תלוש שאדרש להמציא מחדש אני אמציא.
ש. מפנה לסעיף 13 לתצהירך, מאיפה אתה יודע איזה זכויות מגיעות לה?
ת. לפי האוגדן. מה ששילמנו וחשבנו שמגיע לה והבנו עשינו. אם יש משהו חסר אז הנה הודיתי בעצמי, דרגה היה מגיע לה 37, שילמנו 34 ומגיע לה הפרש."

18. לאור עדותו של בסול ומשהעירייה פירטה את תוספות השכר מידי חודש בחודשו והתובעת לא הבהירה תביעתה כנדרש, מצאנו כי התביעה לתוספות השכר לא הוכחה ומשום כך התביעה להפרשי שכר מתקבלת רק באופן חלקי, ביחס להפרשי הדרגה בהם העירייה הודתה ורק ביחס לתוספות שכר שהן נגזרת של הדרגה. בהיעדר נתונים בנוגע לחישוב התוספות השונות, איננו פוסקות לזכות התובעת סכום ( כפי שנתבע), אלא אנו מורות לעירייה לשלם לתובעת הפרשי שכר – יסוד ותוספות הנגזרות מדרגתה של התובעת, בפער שבין הדרגה על פיה השכר שולם בפועל לתובעת (34) לבין דרגתה הנכונה (37), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממחצית תקופת העבודה (5/2010).

19. בנוסף לאמור לעיל, מצאנו כי יש לקבל את התביעה לשכר, באופן חלקי, על יסוד אישורי המחלה שהוצגו.

אין חולק כי התובעת נעדרה במהלך עבודתה וכי הנתבעת ניכתה משכרה של התובעת סכומים שונים בגין היעדרויות אלה.

במסגרת ההליך הוצגו אישורי מחלה כדלקמן:
18.3.10 - 16.3.10 (3 ימים)
25.3.10 - 22.3.10 (4 ימים)
8.4.10 - 5.4.10 (4 ימים)
15.4.10 - 11.4.10 (5 ימים)
22.4.10 - 18.4.10 (5 ימים)
29.4.10 - 25.4.10 (5 ימים)
6.5.10 - 2.5.10 (5 ימים)
29.5.10 (יום אחד).

התובעת ציינה בתצהירה ( סעיף 18) שהיא נעדרה מעבודתה עד למועד הלידה (31.5.10), אולם לא הוצגו אישורים לכל חודש מאי 2010 וסך ימי המחלה עד ללידה, בגינם המציאה התובעת אישורי מחלה היה 32 ( נספחים ז1' - ז' 21 לתצהיר התובעת).

20. התובעת עברה תאונת דרכים במהלך חופשת הלידה. בעניין זה הוצגו אישורי מחלה לכל חודש 9/2010 וכן לחודש 10/2010 ( נספחים ז' 21 -ז' 24 לתצהיר התובעת), אם כי אין חולק שהתובעת עבדה בפועל בחודש אוקטובר 2010 ( לטענתה היא הגיעה לעבודה ביום 1.10.10 ועל פי דו"ח הנוכחות, היא שבה לעבודה בשבוע השני אותו חודש, ביום 7.10.10).

כיוון שקבענו לעיל, בהקשר אחר, כי יש לקבל את דוחות הנוכחות של העירייה וממילא בהתאם לאמור בהם גם שולם לה השכר, יש לקבוע כי התובעת לא עבדה בשבוע הראשון של חודש 10/2010 ומשהוצגו אישורי מחלה, היא זכאית לעוד 6 ימי מחלה בגין חודש זה.

21. ראוי לציין כי התביעה להפרשי שכר היתה לתשלום שכר מלא לכל חודשי העבודה, להוציא מאי עד ספטמבר 2010, כלומר, לא נתבע שכר ( או דמי מחלה שהם חלף שכר) בגין חודש ספטמבר 2010.

22. מתלושי השכר של התובעת עולה כי בחלק מהחודשים בגינם הוצגו אישורי מחלה, נוכו משכרה היעדרויות. בחודש מרץ 2010 שכרה של התובעת שולם לה במלואו ( נ/2), בחודש אפריל 2010 בוצעה הפחתה בסך של 931 ₪ ( נ/3) וגם משכר חודש אוקטובר 2010 ששולם לתובעת במועד תשלום שכר חודש דצמבר 2010, נוכו הפרשים בגין שעות חסר.

23. למרות שהעירייה טענה כי נוכח וותקה והיקף משרתה, התובעת לא היתה זכאית לשכר בגין היעדרויותיה ( סעיף 10 לתצהיר בסול), בדיון בבית הדין בסול הצהיר שככל שיימצא כי התובעת זכאית לדמי מחלה, אלה ישולמו לה. עוד העיד שמתלוש השכר לחודש אפריל 2010 עולה כי התובעת ניצלה 20 ימי מחלה ( עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 8-10). אכן, על פי תלוש זה, בחודש אפריל 2010 יתרת ימי המחלה לתובעת היתה בחובה של 7 ימים.

24. כידוע, עובדי הרשויות המקומיות זכאים להיעדר מעבודתם עקב מחלה לתקופה של עד 30 יום לשנה ( סעיף 5.14.1 לאוגדן). מהראיות עולה כי התובעת הציגה אישורי מחלה לשנת 2010, ועל פני הדברים באותה שנה נוכו משכרה היעדרויות, על כן יש לזקוף אותן על חשבון ימי המחלה, בכפוף לתקרת ההיעדרות המוכרת. נוסף על כך היתה התובעת זכאית להיעדר מעבודתה במשך 20 שעות בגין פיקוח רפואי ובדיקות רפואיות שגרתיות במהלך ההיריון ( סעיף 7( ה)(2)(ב) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954), אשר אף אותן יש לזקוף כימי מחלה העומדים לזכות התובעת.

25. לפיכך, ובשים לב לעולה מתלושי השכר, שלא נסתר בחקירתו הנגדית של בסול, לפיו התובעת ניצלה 20 ימי מחלה עד אפריל 2010 והתובעת עמדה על יתרה שלילית של 7 ימים, אנו קובעות כי בגין שנת 2010, התובעת זכאית להפרשי שכר בגין ימי מחלה בין ניצול ימי המחלה שהוכח (20 ימים) ובין התקרה השנתית (30 ימים) בניכוי יתרת החובה שנזקפה לתובעת (7-), היינו התובעת זכאית להפרשי מחלה בגין 3 ימים. בנוסף, היא זכאית לתשלום בגין ימי מחלה על פי חוק עבודת נשים, בגין 20 שעות היעדרות נוספות.

26. בהתאם לנפסק בסעיף 18 לעיל, דמי המחלה שישולמו לתובעת על פי פסק הדין, ישולמו על פי דרגתה הנכונה (37), והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.10 ועד התשלום בפועל.

27. בשולי הדברים נציין כי ספק בעינינו אם בזמן אמת התובעת העבירה את אישורי המחלה לעירייה. ממכתב שנשלח לתובעת ביום 8.4.10 עולה שראש העירייה קבל על היעדרויותיה הרבות של התובעת, על כך שאינה עונה למנהלי בתי הספר הזקוקים לשירותיה ואף לא השיבה להודעת דואר אלקטרוני שנשלחה אליה ממחלקת החינוך על מנת לברר את סיבת היעדרותה. עוד נכתב באותו מכתב כך - " אינך ממציאה שום מסמך המעיד על סיבת ההיעדרות" (נספח 11 (4) לתצהיר חשב).

כמו כן, ביום 11.4.10, עת שהתה התובעת בחופשת מחלה, חשב פנה לתובעת בכתב וקבל על כך שהיא אינה מקיימת את ועדות ההשמה כנדרש וכמצופה ממנה ( נספח 12 לתצהיר חשב). ממכתב זה עולה כי חשב כלל לא ידע על כך שהתובעת בחופשת מחלה וגם אין אינדיקציה לכך שהתובעת השיבה למכתב זה.

28. במסגרת סיכומיה, התובעת הרחיבה את יריעת המחלוקת וטענה שהיתה זכאית לקבל שכר בימי היעדרות, אף נוכח ימי החופשה שנצברו לזכותה ( סעיפים 41-43 לסיכומי התובעת). מאחר שהתובעת לא טענה טענות אלה במסגרת תצהירה, לא מצאנו להידרש אליהן. מה גם שבתלושי השכר ישנו רישום של ניצול ימי חופשה בפועל ( ר' תלוש שכר לחודש אפריל 2010 - נ/3).
הלנת שכר
30. אין חולק כי הנתבעת הלינה את שכרה של התובעת ולמעשה לא שילמה לתובעת את שכרה, אלא בחלוף שבעת החודשים הראשונים להעסקתה. בעניין זה העירייה טענה שהסיבה למחדל היא עיכוב בהעברת הכספים לעירייה, מאחר שהמשרה מומנה ברובה על ידי משרד החינוך שהשתהה בהעברת הכספים ( סעיף 11 לתצהיר בסול). גם התובעת אישרה כי משרתה מומנה על ידי משרד החינוך ( סעיף 32 לתצהיר התובעת).
חשב העיד באופן מהימן ובהיר וטען כי פנה באופן אישי למשרד החינוך - שפ"י בעניין העברת תקציב למימון משרתה של התובעת, מאחר שעמד עמו בקשר שוטף ( עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 16-26). אף אם נקבל טענה זו, אין בה לפטור את העירייה מאחריות שכן בסופו של דבר, העירייה היא שהעסיקה את התובעת והאחריות על תשלום שכרה מוטלת על שכמה.

31. בנוסף, גם השכר ששולם בפועל לתובעת, שולם בחסר, על פי דרגה נמוכה מזו שהתובעת היתה זכאית לה. בסול טען כי הדבר נעשה עקב טעות בהזנת הנתונים בכל הנוגע לדרגתה של התובעת ( עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 1-3) ומקובלת עלינו הטענה לפיה עד להגשת התביעה אכן עניין זה נעשה בשוגג. שונים הדברים ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה. משהנתבעת הודתה בטעותה, היה עליה לשלם לתובעת את הפרשי השכר לא דיחוי ואין בעובדה שהתובעת " מנהלת תיק בבית הדין", כדי לפטור אותה מחובה זו ( ר' עדות בסול בעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 28).

32. לא נעלמה מעינינו העובדה כי על פי המסמכים שהוצגו במסגרת ההליך, העירייה נוהלה תקופה מסויימת באמצעות חשב מלווה ( ר' כתב מינוי מיום 19.8.09 שנזכר לעיל, מכתבים מיום 1.10.09 וכן חוות דעת משפטית בעניין הליכי המכרז אשר עותק מהם נשלח לחשב המלווה). כמו כן נתנו דעתנו לכך שעסקינן ברשות ציבורית שתקציבה על הקופה הציבורית ( ר' ע"ע ( ארצי) 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, 28.7.05).

33. בשקלול כל הנסיבות המתוארות לעיל, בשים לב לחומרה שהדין מייחס לעיכובים בתשלום שכר לעובדים ולמשך ההלנה ושיעור השכר המולן, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בסך כולל של 10,000 ₪.

34. הבראה וביגוד
לתובעת לא שולמו דמי הבראה וקצובת ביגוד. ביחס לקצובת ביגוד העיד בסול כי " אם מגיע היא תקבל" (עמוד 25 לפרוטוקול, שורה 12, ור' שם גם בשורות 19-20). דברים דומים נמסרו מפיו של העד אף בנוגע לזכאות לדמי הבראה ( עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 9-10).
בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי לסכומים שנתבעו ואף אנו לא מצאנו סיבה שלא לקבלם, יש לפסוק לתובעת דמי הבראה בסך 2,000 ₪ (4,000/2 ש"ח) ודמי ביגוד בסך 703 ₪ (1,406/2 ש"ח) העולים כדי מחצית הסכום הנתבע, בהתאם להיקף משרתה של התובעת.

35. החזר הוצאות נסיעות
א. העירייה לא שילמה לתובעת דמי נסיעות לאורך כל תקופת עבודתה והתובעת טענה כי היא זכאית לדמי נסיעות בסך 1,330 ₪ לחודש.
ב. על פי הרשום בתלושי השכר, ברישומי העירייה כתובתה של התובעת היתה בקלנסווה ( ר' תלושי שכר נ/1-נ/6). התובעת טענה כי בפועל, התגוררה בבקה אל גרביה, אלא שלא עדכנה את כתובתה לאחר נישואיה ( עדות התובעת בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 26-28). לא מצאנו סיבה שלא לקבל את עדות התובעת בעניין זה.
ג. התביעה ברכיב זה מבוססת על האמור באוגדן השירות, והסעיפים הרלוונטיים לעניינינו הם אלה:

"3. עובדים, אשר מועסקים במשרה חלקית והזכאים לקצובת נסיעה על בסיס כרטיס ' חודשי חופשי", יהיו זכאים לקצובת נסיעה על - פי חישוב תעריפי נסיעות בודדות, אך לא יותר משווי של כרטיס ' חודשי חופשי'.
4. עובדים, אשר לצורך נסיעות הם נזקקים גם לכרטיס " חודשי חופשי" וגם לנסיעות בינעירוניות, יהיו זכאים לקצובת נסיעה בגובה כרטיס ' חודשי חופשי' ונסיעות על בסיס יומי, וזאת עד לתקרה של 1,330 ש"ח לחודש.
עם זאת יש להדגיש כי עובדים הנוסעים לעבודתם בנסיעות בינעירוניות, זכאותם לקצובת נסיעה היא רק באותם הימים בהם הם מגיעים למשרד, ויש לקזז את הימים בהם הם מחוץ למקום עבודתם. "

(ההדגשה הוספה - ד.ו.; פרק 4.4.3-2 לאוגדן תנאי השירות ברשויות המקומיות)

ד. התובעת לא הציגה אסמכתא בכל הנוגע לעלות נסיעה בתחבורה הציבורית, אף שהעידה כי " בדקה בזמנו", מהו התעריף ולדבריה היא אינה זוכרת מהו ( עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 3-4).

ה. בנסיבות אלה, אנו סבורות כי התובעת זכאית לדמי נסיעות, אולם לא בשיעור שנתבע, אלא בהתאם להיקף עבודתה של התובעת בפועל. על פי דוחות הנוכחות, על פי רוב התובעת עבדה יומיים בשבוע ( להוציא חודש יולי 2009) ורק לעיתים עבדה שלושה ימים בשבוע. משכך ומשאין בידינו נתונים בדבר עלות הנסיעה, מצאנו לפסוק לזכות התובעת החזר הוצאות נסיעות בהתאם להיקף משרתה, בשיעור של 50% מהסכום שנתבע ( כלומר מהסכום המקסימלי על פי אוגדן תנאי השירות) בסך של 665 ₪ לחודש, ובסך הכל - 9,975 ₪ ( בגין 15 חודשי עבודה, כנתבע).

החזר הוצאות
36. לטענת התובעת, הנתבעת לא העמידה לרשותה תנאים נאותים לביצוע עבודתה כמו משרד וציוד נלווה ומשכך נאלצה לשאת בעצמה בהוצאות שונות בגין מחשב, מדפסת, נייר ודיו. ברכיב זה נתבע החזר הוצאות בסך 6,000 ₪ ( סעיף 40 לתצהיר התובעת).

לטענת העירייה, במשרדי העירייה היו חדרים פנויים בהם התובעת יכלה לבצע את עבודתה והחל מחודש ינואר 2011 התובעת עברה למשרד ייעודי. מכל מקום, כך נטען, מרבית עבודתה התבצעה בבתי הספר בעיר ( נספחים 13- 14 לתצהיר חשב, סעיפים 20-22 לתצהיר חשב).

37. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה שהיא ישבה במשרדה של מזכירת מחלקת החינוך בעירייה, אלא שלטענתה מנהל המחלקה סירב לאפשר לה להשתמש במחשב ובציוד שהיה במקום ( עמוד 11 לפרוטוקול שורה 11, עמוד 17 לפרוטוקול שורות 17-18).

לאור עדות זו, ספק בעינינו אם יש ממש בטענות התובעת, בשים לב לכך שהתובעת אישרה כי הוצבה בפועל באחד מהמשרדים בעירייה. מכל מקום, מאחר שהתובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה בדבר ההוצאות שנגרמו לה ( כגון קבלות בדבר ההוצאות הנטענות) יש לדחות טענותיה בעניין ( ר' עדותה בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 7-16).

38. במסגרת סיכומיה הרחיבה התובעת את חזית המחלוקת וטענה כי היא זכאית להוצאות בגין שיחות טלפון ( סעיפים 97-96 לסיכומי התובעת). מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומים ומכל מקום רכיב זה לא נכלל בכתבי טענותיה ( לא בכתב התביעה המקורי ולא בשני כתבי התביעה המתוקנים שהוגשו בהמשך). בנסיבות אלה, לא מצאנו להידרש אליו. למעלה מהדרוש נציין כי האמור לעיל ביחס לשאר הוצאות התובעת, לגבי היעדר תשתית ראייתית מתאימה, חל גם על רכיב זה.

סיום עבודתה של התובעת
39. התובעת התפטרה מעבודתה במהלך חודש פברואר 2011. לגרסת התובעת, היא התפטרה ביום 14.2.11, בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ( להלן – חוק פיצויי פיטורים).
בע"ע 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, (10.6.13; להלן – עניין טכנובר) סוכמה ההלכה הפסוקה בנושא זכאות לפיצויי פיטורים של עובד המתפטר לפי סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, כך:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה " הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או " נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע ( ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע ( ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."

40. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מאחר שהתפטרה עקב הלנות שכר מתמשכות ובשל השתלשלות הדברים כמפורט בתצהירה ( סעיף 30 לתצהיר התובעת). גרסתה בעניין היתה לאקונית ובמסגרת חקירתה הנגדית התובעת טענה טענות חדשות שלא בא זכרן בתצהירה ( עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 13-21):
"ש. איך הפסקת לעבוד?
ת. לפני זה ישבתי עם ראש העירייה ונתתי לו מכתב שאני אפסיק לעבוד חודש לפני. אח"כ ישבתי שוב עם ראש העירייה ואמרתי לו שאני מפסיקה עכשיו לעבוד לפי התאריך שהיה כתוב במכתב.
ש. מה הכוונה מתן הודעה מוקדמת שמוזכר בסעיף 30 לתצהירך?
ת. זה דרך עורך הדין שלי. הודעתי שאני מתפטרת.
ש. שבועיים נתת הודעה? מפנה לסעיף 30-31 לתצהירך.
ת. אני הגשתי מכתב לראש העירייה בתחילת החודש והפסקתי לעבוד אחרי... לא יודעת, 3 שבועות אולי, כמעט חודש."

בהמשך התובעת טענה כי הגישה מכתב התפטרות באמצעות בא כוחה. עדות התובעת בנושא היתה בלתי מהימנה והתרשמות זו צוינה על ידי המותב במהלך חקירתה הנגדית של התובעת ( עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 27-33).

מכל מקום, במסגרת תצהירה התובעת הפנתה באופן כללי ל"השתלשלות האירועים שפורטה לעיל" (הכוונה בתצהיר עצמו). במסגרת תצהירה התובעת פירטה את השתלשלות האירועים הנוגעת להפחתת היקף המשרה, את העובדה שנעדרה עקב מחלה וכן את ההלנות החוזרות בתשלום שכרה.

41. כפי שציינו לעיל, העובדה שמשרתה הועמדה על 50% אינה פסולה, מה גם שהדבר נעשה למעלה משנה עובר להתפטרותה. כמו כן ההפחתות משכרה בוצעו לטענת הנתבעת נוכח ימי המחלה שנצברו לזכותה עד לתקופת המחלה ובנסיבות אלה לא מצאנו כי הן היו פסולות מיסודן. אשר להלנת שכרה של התובעת, אכן העירייה נהגה באופן פסול וראוי לגינוי בכך שהלינה את שכרה של התובעת בשבעת החודשים הראשונים לעבודתה. עם זאת, מדובר באירוע שהתרחש כשנה עובר להתפטרותה של התובעת ולאחר ששמענו את התובעת מעידה בפנינו, ספק בעינינו אם אכן זו היתה הסיבה להתפטרות. בהקשר זה נעיר כי בחודשים שקדמו להתפטרות, רק בחודש אחד ( שכר ינואר ששולם ביום 17.2.11) שכרה של התובעת שולם באיחור של מספר ימים ( בשונה מהעיכוב המשמעותי בתשלום השכר, שהיה בתחילת עבודתה).

42. בהקשר זה ראוי ציין שרק במסגרת הסיכומים התובעת ציינה סיבה נוספת להתפטרות והיא שגם השכר לחודשים אוקטובר - נובמבר 2010 הולן ושולם בחודש ינואר 2011 במסגרת תשלום משכורת חודש דצמבר 2010 ( כפי שעולה גם מתלושי השכר). בנוסף, נמסר פירוט של המועדים בהם השכר שולם החל מחודש מרץ 2010 ( סעיפים 51-56 לסיכומי התובעת). כיוון שהדברים הועלו לראשונה בסיכומים, כאשר התובעת לא טענה דבר בעניין במסגרת תצהירה או עובר להתפטרותה, אין מקום לקבל טיעון עובדתי זה כסיבה להתפטרותה של התובעת. מעבר לכך, ביחס למועדי תשלום השכר לאחר מרץ 2010, לא הוצגו בעניין זה ראיות ומשום כך לא מצאנו לקבל את טענות התובעת בעניין.

43. זאת ועוד - התובעת התפטרה מעבודתה מבלי שמסרה התרעה מקדימה כל שהיא בעניין ואף לא מסרה לעירייה מכתב התפטרות.

כאמור, גרסתה של התובעת, שנטענה לראשונה במסגרת ישיבת ההוכחות, לפיה העבירה מכתב התפטרות באמצעות בא כוחה, אינה מהימנה בעינינו. משלא הוצגה בפנינו ראיה כלשהיא לתמיכה בטענה זו יש לדחותה.

44. נציין כי אף שלא הובהר מועד התפטרותה המדויק של התובעת, נראה כי גם קודם מועד זה וגם לאחריו התובעת לא הגיעה באופן סדיר לעבודה והיא עצמה התקשתה להבהיר בעדותה אימתי מסרה את הודעת ההתפטרות ומה היתה תקופת ההודעה המוקדמת שנתנה ( עדות התובעת שהובאה לעיל בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 19-21).

45. מכל המקובץ עולה כי התובעת לא קבלה במפורש על פגיעה כלשהיא בתנאי עבודתה, להוציא הטענה בדבר ההפחתה בהיקף משרתה וזאת למעלה משנה עובר להתפטרותה ( ר' מכתב בא כוחה מיום 4.12.09). ויודגש, כשנה עובר להתפטרותה פתחה התובעת בהליך משפטי כנגד העירייה ואף במסגרתו לא התריעה כי בכוונתה להתפטר מהעירייה. התובעת התייצבה לדיון מקדמי ביום 7.2.11 ולא טענה דבר בעניין כוונתה להתפטר ובדבר פגיעה מתמשכת בתנאי עבודתה, להוציא הטענה בדבר צמצום משרתה ( טענה שמצאנו לדחות כמפורט לעיל).
46. לאור האמור לעיל, לא שוכנענו שהתובעת התריעה כי בכוונתה להתפטר מעבודתה ואיננו סבורות שבעניינה של התובעת התקיימו נסיבות בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה. יש לזכור כי עסקינן ברשות ציבורית אשר סביר כי תפעל לתיקון מחדליה, ככל שישנן, כך שאין עסקינן בחריג שנקבע בעניין טכנובר, היינו כי " ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת". בנסיבות אלה, מצאנו לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים.

47. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. הפרשי דרגה ותוספות שכר הנגזרות מהפרשים אלה, בין הדרגה ששולמה לתובעת בפועל (34) ובין דרגה 37, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאמצע תקופת העבודה (1/5/2010) ועד התשלום בפועל.

ב. דמי מחלה בגין 3 ימים ועוד 20 שעות, שיחושבו על פי דרגה 37 וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.10 ועד התשלום בפועל.

ג. פדיון הבראה בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.11 ועד התשלום בפועל;

ד. תוספת ביגוד בסך 703 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.11 ועד התשלום בפועל;

ה. החזר הוצאות נסיעה בסך 9,975 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.11 ועד התשלום בפועל;

ו. פיצויי הלנת שכר בסך 10,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים ממתן פסק הדין, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ז. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי, הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 750 ₪ ובהוצאות שכ"ט עו"ד התובעת, לרבות מע"מ כחוק, בסך 4,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אם לא ישולמו תוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ד, (11 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים.

עליזה מעין, נציגת ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת