הדפסה

אבו אלהיג'א ואח' נ' אבו אל היג'א ואח'

בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר

תובעים

  1. עסאם אבו אלהיג'א ת.ז. XXXXXX900
  2. יוסרא אבו אלהיג'א ת.ז. XXXXXX228

ע"י ב"כ עו"ד אבו אל היג'א ווג'די

נגד

נתבעים

1. וליד אבו אל היג'א ת.ז. XXXXX002
ע"י ב"כ עו"ד בלומנפלד – שכטר ואח'

2. רשות מקרקעי ישראל חיפה
ע"י ב"כ יועמ"ש לממשלה – עו"ד הראל טיקטין.

פסק דין

1. עניינה של תביעה זו בשני ה תובעים אשר זכו במגרש ספציפי לבניית בית מגורים בטמרה, במסגרת מכרז שקיימה רשות מקרקעי ישראל . לאחר ששילמו השניים את הסכום הנדרש לרמ"י וחוזה החכירה נחתם, הודיעה ועדת התכנון והבניה בתגובה לבקשתם לקבלת היתר בניה, כי המגרש הספציפי בו זכו מיועד לבניה ציבורית במסגרת תוכנית שקידמה רשות מקרקעי ישראל עצמה. או אז הציעה הרשות מגרש חלופי תמורת תוספת תשלום , והתובעים הסכימו לכך, אלא שלמגרש החלופי פלש נתבע 1. את המחלוקת האמורה, בא פסק דין זה לפתור.
התובעים עתרו לאכיפת חוזה החכירה מול הנתבעת 2, או לחלופין לפיצויים בגין הפרה, וכנגד הנתבע 1 בקשו פיצויים בגין גרם הפרת חוזה.

2. עובדות הרקע
2.1 ביום 31.12.2009 פרסמה רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" או "הרשות") מכרז לחכירת מגרשים (צפ/ 394/2009) בו הוצעו לשיווק 57 מגרשים ביישוב טמרה ,לבניית 255 יחידות דיור. המועד האחרון להציע הצעות נקבע תחילה ליום 14.3.10, אך המכרז הוקפא עקב עתירות מנהליות שהוגשו בקשר אליו. לפיכך משחודש המכרז בדצמבר 2010 במתכונתו המקורית,נדחה מועד הגשת ההצעות ליום 16.1.2011 לגבי מציעים ישנים וליום 16.04.2011 לגבי מציעים חדשים.
2.2 במועד פרסום המכרז, חלה על המגרשים תוכנית מפורטת בתוקף שמספרה ג/5948. ביום 28.04.2010 הופקדה תוכנית ג/15765 לשינוי יעוד הקרקע. התוכנית אושרה ביום 19.11.2013.
2.3 ביום 10.3.11 נשלחה לתובעים הודעה על זכייתם במכרז לחכירת מגרש מס' 612 שבגוש 18564 חלקה 15 מאדמות טמרה , בשטח של 467 מ"ר. (להלן: "המגרש המקורי").
2.4 התובעים לקחו הלוואת משכנתא, שילמו לרמ"י את תמורת החכירה, וביום 06.06.2011 נחתם בין התובעים לרמ"י חוזה חכירה במסגרתו הוחכר המגרש לתובעים למטרת הקמת דירת מגורים (נספח י"ב לתצהיר ת/1).
2.5 התובעים הגישו לוועדת התכנון והבנייה שפלת הגליל בקשה למתן היתר לבניית דירת מגורים על המגרש. ב- 27.10.2011 דחתה ועדת התכנון והבניה את בקשתם, בטענה כי המגרש מיוע ד לבנייני ציבור ולא למגורים לפי תוכנית המתאר המופקדת ג/15756 ( ת/5 עמ' 33).
2.6 רמ"י הציעה לתובעים באמצעות נציגה, מר אמנון בן דוד, אפשרות למגרש חלופי. התובע 1 יצא עם מודד לבדוק אפשרויות שונות בטמרה. התובע מצא את מגרש 32 בגוש 18581 כמתאים, ובייעוד לבניה. מגרש מס' 32 שבגוש 18581 הינו חלק חלקת מקור 18+19 באדמות טמרה (להלן: "המגרש החלופי") . יצוין כי חלקה 19 הינה בבעלות מלאה של רשות הפיתוח, וחלקה 18 הינה בבעלות משותפת של רשות הפיתוח, מדינת ישראל ומר חאלד אחמד עווד סאלם הרשום כבעלים של 780/64489 חלקים בלתי מסוימים מחלקה זו. (חלק מגרש 32 מתוך חלקה 18 הוא 661 מ"ר. ) מאחר וגודלו של המגרש החלופי היה גדול מגודלו של המגרש המקורי ושטחו 795 מ"ר, הזמינה רמ"י הערכת שמאי למגרש החלופי שהוכנה ביום 26.3.12 , והוסכם שהתובעים ישלמו לרמ"י את ההפרש בין מחירי המגרשים.
2.7 ביום 3.4.12 הדפיסה רמ"י טופס סיכום עסקה ממנו עלה כי יוצע לתובעים המגרש החלופי, מס' 32, שנותר ממכרז קודם. נכתב שם כי ממצאי ביקור בשטח לימדו כי המגרש ריק. (עמ' 10-14 בת/5).
בתיק רמ"י קיים רישום על דיון מיום 10.6.12 שרשם מר אמנון בן דוד, נציג רמ"י. בישיבה עלה כי המגרש החלופי גדול יותר ולכן יש לנסות למצוא מגרש מתאים יותר, ואם לא המלצת היועצת המשפטית היתה ליתן את מגרש 32, שכן כל שאר המגרשים "פלושים".
2.8 התובעים הוחתמו ביום 05.08.2012 על "כתב התחייבות/הצהרה- לצורך החלפת מגרש" (ת/5 עמ' 34-35), במסגרתו, ויתרו התובעים על זכויות במגרש המקורי שזכו בו והתחייבו שלא לתבוע פיצוי , הכל תמורת קבלת מגרש חלופי . ביום 9.8.12 חתמו הגורמים במנהל על טופס ביטול עסקה לגבי המגרש המקורי ובקשו העברת הכספים מהתיק המבוטל לתיק העסקה של המגרש החלופי. (עמ' 15,16 לת / 5).
2.9 ביום 27.8.12 הדפיסה רמ"י טופס "סיכום עסקה" לפיו המגרש החלופי בשטח של 795 מ"ר מוקצה לתובעים. באותו מסמך מוערך המגרש החלופי בסדרי גודל בסכום הכפול משוויו של המגרש המקורי שבוטל. על סיכום עסקה זה חתמו הנציגים המוסמכים של רמ"י.
2.10 לא ברור מדוע התמהמהה רמ"י. התובעים הצהירו כי המתינו לקבלת שוברי תשלום מהמנהל. בתיק רמ"י יש בקשה של התובעים מיום 18.12.12 לחתום ע ל חוזה החכירה המחודש. לא הוצגה כל תגובה בכתב מטעם רמ"י. גם מכתבים של התובעים לרמ"י באמצעות עורך דינם במהלך שנת 2013, לא נענו על ידי רמ"י במכתב תשובה.

3. הפלישה למגרש החלופי על ידי הנתבע
3.1 במהלך חגי תשרי 2012 (ספטמבר 2012) ומיד לאחר אישור עסקת החליפין על ידי גורמי רמ"י בטופס פנימי מסודר וחתום, התברר לתובעים כי נתבע 1 פלש אל המגרש החלופי והחל לבצע בו עבודות בנייה. התובע דווח על כך למפקח מטעם רמ"י באופן מידי, נפגש במגרש עם מר אמיר דרור ,המפקח מטעם המנהל, מיד בסמוך לאחר הנחת הציוד על ידי נתבע 1 במגרש, וכן פנה לועדה לתכנון ובניה והודיע על הפלישה. כמו כן שלח מכתב באמצעות בא כוחו לקבלן העובד בשטח ודרש להפסיק מידית את העבודה. (נספח ט"ז לת / 1). במכתב נרשם במפורש כי ידוע שהקבלן מבצע את העבודות בעבור נתבע 1.
3.2 מר אמיר דרור, המפקח מטעם המנהל אישר כי ראה במגרש החלופי ערימות של בלוקים וברזל יום או יומיים לפני יום כיפור 2012, והבין כי כוונת הפולש לנצל את תקופת החגים על מנת לפלוש לקרקע. צורף תיק רמ"י ממנו עולה כי ביום 27.9.12, במגרש שבו נוצקו יסודות (נראים קוצי ברזל בכל יסוד) הוצג שלט רמ"י האוסר על כניסה למקרקעין, וכן הודבקה התראה לסילוק יד לרבות פינוי היסודות. הנתבע 1 העיד כי לא את השלט וההתראה, אך הצילום בתיק רמ"י מדבר בעד עצמו. בנוסף, ביום 30.1.13 הושאר מכתב התראה בביתו של נתבע 1, שהובא לשם ביחד עם כח משטרה.
3.3 נתבע 1 המשיך בעבודות הבניה. במהלך אותו זמן הספיק הנתבע 1 לצקת כלונסאות וליצוק רצפת בטון. התובע הצהיר כי נמסר לו על ידי רמ"י כי הוצא צו מנהלי להפסקת עבודות הבניה והעבודות הופסקו. בפועל ה סתבר במהלך שמיעת הראיות כי לא הוצא כל צו הפסקה מנהלי, אך נתבע 1 הפסיק לתקופת מה את הבניה בשטח.
3.4 יש לזכור כי במועד הפלישה, כבר קיים טופס סיכום עסקה חתום על ידי נציגי המנהל, המלמד על העברת מגרש 32 לתובעים. עוד יצויין כי רמ"י יודעת כבר במהלך חגי תשרי 2012 על הפלישה. נתבע 1 אישר כי זומן למשרדו של מר אמיר דרור עם תחילת הבניה, והאחרון הורה לו להרוס כל מה שבנה.
3.5 כאן מתחיל תהליך תמוה ובלתי מוסבר , המתפרש על פני כל שנת 2013, למעשה תק ופה של 14 חודשים מאז הפלישה. על אף פניות חוזרות ונשנות של התובעים, רמ"י קופאת על שמריה. אין כל פעילות כנגד הפולש, ואין כל קידום של ביצוע מול התובעים.
3.6 ביום 3.3.13 פנה בא כוחם של התובעים לרמ"י במכתב, בו הוא מודיע על הפלישה הידועה זה מכבר לרמ"י וכן מאיץ ברמ"י לשלוח שוברי תשלום לתובעים על מנת לקדם את העסקה עמם. על המכתב חותמת נתקבל של מנהל מקרקעי ישראל. רמ"י לא הציגה כי מכתב זה נענה.
3.7 ביום 5.5.13 נסע ב"כ התובעים למשרדי רמ"י בנצרת והסתבר לו כי התיק הועבר מגורם לגורם במשרדי רמ"י ללא טיפול כלשהו. ביום 26.5.13 הודיעה עו"ד גלית מהמחלקה המשפטית ברמ"י כי התיק הועבר שוב לטיפולו של מר אמנון בן דוד, אלא שהאחרון הכחיש כי התיק הועבר לטיפולו.
3.8 שוב פנה ב"כ התובעים במכתב מיום 19.6.13 , הפעם ליועצת המשפטית של רמ"י גב' רעות הירשהורן, ובקשה לזרז את הטיפול בעניינם של התובעים. רמ"י לא הציגה כי מכתב זה נענה.
3.9 הטיפול הועבר למר אמנון בן דוד, שהורה על הזמנת שומה חדשה למגרש החלופי לצורך קביעת הסכום שעל התובעים לשלם. (חוות דעת מעודכנת מיום 2.8.13 ). התובעים נדרשו לחתום שוב על הסכמה כי ידוע להם שעל המגרש החלופי קיימים יסודות ורצפת בטון ולמרות זאת הם נותנים הסכמתם לביצוע החליפין. התובעים חתמו על הסכמה כזו ביום 18.8.13.
3.10 מר אמנון בן דוד לא הסתפק במכתב החתום על ידי התובעים ודרש חתימתם על תצהיר שהם רוכשים את המגרש AS IS . התובעים חתמו על תצהיר כזה ביום 21.8.13. אלא שגם אז לא הוכשרה הדרך לחתימה על הסכם החכירה. מר אמנון בן דוד הודיע לתובעים כי החתימה על הסכם החכירה מתעכבת שכן רמ"י עומדת להגיש תביעה כנגד הפולש !!
3.11 או אז הגישו התובעים תביעה בבית משפט השלום (ת.א 40500-11-13 ) לאכיפת חוזה החכירה ופיצויי הסתמכות, תביעה שנמחקה בשל חוסר סמכות עניינית.
3.12 ביום 13.1.14 פלש שוב הנתבע 1 למגרש החלופי והמשיך לבצע במקום עבודות בניה. ב"כ התובעים פנה בו ביום במכתב לנציג רמ"י , התריע על הפלישה ובקש להגיש בצוותא בקשה דחופה למתן צו מניעה.
3.13 בהעדר תגובה מטעם נציג רמ"י, פנה ב"כ התובעים לבית המשפט וקבל צו מניעה זמני . למרות זאת, המשיך נתבע 1 בבניה. נטען כי ננקטו כנגד הנתבע הליכי בזיון בית משפט.
3.14 ב"כ התובעים פנה שוב לב"כ רמ"י במכתב מיום 16.1.14, הודיע על קיומו של צו המניעה ועל המשך הבניה מצד הפולש. גם מכתב זה לא נענה על ידי רמ"י.
3.15 בחודש פברואר 2014 הגיש לראשונה מר דרור אמיר, רכז נפת גליל מרכזי ברמ"י (להלן: "דרור") מי שבמהלך כל התקופה הרלוונטית היה הפקח מטעם רמ"י בנושא פלישות, תלונה במשטרה כנגד נתבע 1 בגין פלישה למקרקעי ישראל במגרש החלופי.
3.16 ביום 31.3.14 הגישו התובעים את תביעתם הנוכחית לבית המשפט המחוזי. צו מניעה זמני ניתן בו ביום, כהמשך לצו המניעה הזמני שהיה קבוע בבית משפט השלום. גם במסגרת תיק זה נידונה בקשה לבזיון בית משפט כי הנתבע הפר את צו המניעה שניתן.
3.17 בחודש נובמבר 2014 , כשמונה חודשים לאחר פתיחת התיק שבפני בבית המשפט המחוזי על ידי התובעים, הגישה רמ"י לראשונה תביעה לסילוק יד כנגד הפולש/ נתבע 1 בבית משפט השלום בחיפה, כדי להביא לפינויו מהמגרש החלופי. ביום 17.11.14 ניתן צו מניעה המנוע מנתבע 1 לבצע עבודות כלשהן במגרש החלופי.

4. טענות הצדדים.
4.1 התובעים טוענים כי התנהלותה של רמ"י עולה לכדי הטעייה וכן מהווה מצג שווא רשלני במהלך החוזה המקורי . עוד נטען כי רמ"י הפרה את החוזה שהיא חתומה עליו, התרשלה במתן המגרש החלופי, ובכך הפרה את חובת ה הגינות המנהלית. נטען כי התובעים זכאים לתרופת האכיפה או לחלופין לפיצויים. התובעים דוחים את טענת רמ"י כי מדובר ב"טעות משותפת" לגבי ייעוד המגרש . הסעד שמבקשים התובעים הינו אכיפת החוזה, על דרך הקירוב, באמצעות העברת הזכויות במגרש 32 לתובעים, תוך תשלום ההפרש בין עלות מגרש 612 ומגרש 32, כפי שהשכילו הצדדים להסכים מבעוד מועד.
מאחר והתובעים לא טענו בכתב התביעה לפיצויים בנוסף לאכיפה, ניתנה לבקשתם זכות לפיצול התביעה.
התובעים טוענים כי התנהלות נתבע 1 הפולש הינה הגורם לעיכוב העברת הזכויות במגרש החלופי, ומהווה עוולת גרם הפרתה חוזה, אשר גרמה לתובעים נזק ממון.
4.2 נתבע 1 טען בכתב הגנתו כי לתובעים אין כל זכות תביעה שכן אינם בעלי הזכויות במגרש החלופי. נטען כי לא נחתם בין רמ"י לבין התובעים כל הסכם לגבי המגרש החלופי. עוד נטען כי רמ"י לא פעלה לסילוק הנתבע מהמקרקעין וכי לא פנתה אל נתבע 1 בענין זה. נטען כי הנתבע 1 השקיע במקרקעין סכום של 450,000 ₪, ולמרות זאת רמ"י לא פעלה כנגדו , ובכך גרמה לתסבוכת שנוצרה. נטען כי חלקה 18 הינה בבעלות משותפת של רמ"י וכן מר חאלד אחמד שהוא בעל רש ום של 780/64489 חלקים בלתי מסוימים, אך מר חאלד לא צורף כבעל דין. עוד נטען כי התנהלות הנתבע 1 הינה מקובלת, דהיינו פלישה למקרקעין, ולאחר מכן הסדרת הזכות מול רמ"י.
בסיכומים הוסיף נתבע 1 וטען כי רמ"י בכתב הגנתה טענה לגבי ייעוד המגרש המקורי שבו זכו התובעים, כי מדובר בטעות משותפת של התובעים ורמ"י המזכה בסעד של ביטול והשבה. עוד נטען שם כי רמ"י כי לא חתמה על הסכם מחייב עם התובעים להקצאת מגרש 32, ולא ניתן לשווק את מגרש 32 עקב היותו תפוס. נטען כי רמ"י יעשו נסיון להקצות מגרש חלופי אחר לתובעים . יחד עם זאת בסיכומים מודיעה רמ"י כי לתובעים זכות במגרש החלופי. ב"כ הנתבע 1 טוענת כי מדובר בשינוי חזית, שיש לה השלכה על הגנת נתבע 1, באופן שאין לקבוע כי הוא חייב בפיצוי לתובעים. בסיכומים נדרשים לראשונה התובעים לשלם לנתבע 1 את שווי השבחת המקרקעין , בסך 450,000 ₪.
4.3 נתבעת 2 - טענה כי לענין היעוד של המגרש המקורי בו זכו התובעים במכרז - מדובר בטעות משותפת של התובעים ורמ"י , המזכה בסעד של ביטול והשבה. עוד נטען שם כי רמ"י כי לא חתמה על הסכם מחייב עם התובעים להקצאת מגרש 32, ולא ניתן לשווק את מגרש 32 עקב היותו תפוס. נטען כי רמ"י תעשה נסיון להקצות מגרש חלופי אחר לתובעים.
בסיכומיה, לאחר שמיעת הראיות, ציינה רמ"י כי לתובעים זכות שרמ"י תקצה להם את מגרש 32, אך זאת כנגד השלמת התשלום. נטען כי אם יורה בית המשפט על אכיפה, במובן של חתימה על הקצאת מגרש 32, זה צריך להיעשות בכפוף להשלמת דמי ההיוון, וכן בכפוף לכך שלא תהיה תביעת פיצוי כלשהי בגין העיכוב בהתחלת הבניה מעת הזכיה במגרש המקורי ועד לקבלת המגרש החלופי. נטען כי נתבע 1 גרם לעוול והתנהל באלימות בחוצפה ובעזות מצח, ונזקים, אם נגרמו לתובעים הם בעקבות הבניה הבלתי חוקית של נתבע 1, ויש להפנות אליו את דרישת הפיצויים.

5. הנתבע 1 הינו פולש למ גרש החלופי
5.1 בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק העיקרי, ביום 20.10.14, אשרה באת כח נתבע 1 כי הוא בחזקת פולש למקרקעין. לנתבע 1 חמשה ילדים בני 14,20,22,25,26 ואף אחד מהם איננו נשוי. יחד עם זאת אישר בחקירתו כי מעולם לא השתתף במכרז נשוא הדיון לרכישת מגרש ובמכרזים קודמים שהשתתף לא זכה במגרש.
5.2 הנתבע 1 אישר כי החל לבנות על המגרש החלופי בשנת 2012 באמצעות בנו מוחמד (בן 25) שהוא קבלן בניה ,שהעסיק בבניה את אחיו וכן 2 פועלים נוספים. מטרתו לדבריו היתה לבנות קומה ראשונה בשטח של 300 מ"ר כשתי יחידות מגורים, ובעתיד לבנות אולי קומה נוספת, והכל לצורך פתרון מגורים לו ולילדיו. בנו העיד בחקירתו הנגדית כי המטרה היתה לבנות 4 יחידות דיור, שתיים בקומה ראשונה ושתיים מעליה, ובעתיד לבנות עוד 2 קומות נוספות.
5.3 הנתבע העיד כי ידע ש המגרש שייך לרמ"י, שאין לו כל זכות במגרש ואף אחד לא נתן לו אישור או רשות לבנות במגרש. הנתבע הסביר זאת בכך שאנשים מחוץ לטמרה באים ובונים ביישוב, ולו ולבניו אין היכן לגור. לדבריו "הלכתי כמו שהולכים כולם, קודם בונים ואח"כ מסתדרים עם המנהל" (עמ' 46 לפרטיכל).
5.4 נתבע 1 אישר כי עם תחילת הבניה היה אצלו התובע ופעם נוספת אחיו של התובע, שדרשו ממנו להפסיק את הבניה, אך הוא סרב להפסיק בבניה כי דרש לראות מהתובע שהמגרש שלו. עוד העיד כי עם תחילת הבניה התקשר אליו אמיר דרור מטעם רמ"י ,זמן אותו אליו והורה לו להרוס את מה שבנה. הנתבע 1 אף מסר עובדה זו לבנו הקבלן שבונה במגרש.
5.5 כנגד הנתבע 1 הוצאו על ידי בית המשפט צווי מניעה. משלא כבד הנתבע 1 את צווי המניעה הוגשו כנגדו בקשות לבזיון בית משפט.
5.6 המסקנה המתבקשת מהמסכת העובדתית הינה כי נתבע 1 הינו פולש למקרקעין, חסר כל זכות במגרש, פלש ובנה ללא היתר כלשהו, כשהוא מ סרב להפסיק את הליך הבניה. זאת על אף שנאמר לו מפורשות כי המגרש מיועד לאחר, על אף שנשלחו אליו התראות, זומן לרמ"י ונאמר לו במפורש בשלב הראשון של הבניה כי עליו להרוס את אשר בנה, ועל אף צווי בית משפט מפורשים בענין, שגם אותם הפר.

6. הפרת חוזה החכירה על ידי רמ"י
6.1 חוזה רשות הינו חוזה מסוג מיוחד, הכפוף למשטר של דואליות נורמטיבית. מצד אחד, מדובר בחוזה לכל דבר, עליו חלים דיני החוזים האזרחים. מצד שני, לפחות אחד הצדדים הוא רשות מינהלית, ומשכך חלים עליה דיני המשפט המינהלי. ראו דברי המחברת גבריאלה שלו בספרה חוזי רשות בישראל (2005), עמ' 39 -
"בהיות חוזה רשות יציר-כלאיים חלות עליו, בו זמנית ובמשולב, שני מערכות דינים: מערכת דיני החוזים ומערכת דיני המינהל הציבורי. דיני החוזים חלים מחמת מהות הפעולה משפטית הנדונה (חוזה) ואילו כללי המשפט המינהלי חלים מחמת מיהות הגוף המתקשר (רשות). כל אימת שמתקשרת רשות בחוזה, תיבחן פעולה זו באספקלריה כפולה: סמכויותיה הציבוריות, מסגרת כוחה ותקפות פעילותיה ייבחנו על פי המשפט הציבורי; ואילו תוקף החיובים שנטלה על עצמה הרשות, זכויותיה וחובותיה כלפי המתקשר, ביצוע החוזה ופקיעתו וכיו"ב, שאלת "אזרחיות" או "מסחריות", יופנו אל המשפט הפרטי."
6.2 על הרשות מוטלות חובות מהמשפט הפרטי ומהמשפט המנהלי כאחד. המשפט הציבורי מחייב את הרשות לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב, תוך מתן הזדמנות שווה ללא הפליה ביחסיה של הרשות עם האזרח. חובה זו רחבה ומחמירה מחובת דיני החוזים לנהוג בתום לב. החובה המחמירה חלה על הרשות גם בפעילותה בתחום המשפט הפרטי. הרשות נושאת עימה את הדין האישי שלה כרשות ציבורית, ואת חובתה לנהוג כנאמן כלפי הציבור, בכל פעולותיה ובכל החלטותיה באשר הן . ראו דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, (23.5.01).
"חובת ההגינות המחייבת רשות בפעולותיה עם האזרח מכוח המשפט הציבורי הינה קודמת, רחבה יותר ומחמירה יותר מחובת תום-הלב הנובעת מדין החוזים, והיא חלה על הרשות בכל מגוון פעולותיה הן בתחום המשפט הפרטי והן בתחום הציבורי... חובת הרשות הציבורית לנהוג ביושר ובהגינות, הנשאבת מהמשפט הציבורי, עולה בחומרתה על זו הנדרשת מן המתקשר הפרטי". "

יש לראות את רמ"י שהיא רשות ציבורית, כמחוייבת במסגרת פרסום מכרז וכריתת חוזה חכירה שלה עם הפרט כמחוייבת בחובת הגינות רחבה ומחמירה יותר מחובת תום הלב הנובעת מדין החוזים. (וראו גם ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (12.11.2009) ופסקי הדין המובאים שם , וכן ע"א 276/09 דן טאבא נ' מינהל מקרקעי ישראל (02.01.2011)).
6.3 רשות שלטונית עשויה לחוב חובת זהירות בשל מעשה או מחדל הקשורים בהפעלת סמכותה. חובת הזהירות של רשויות שלטוניות הוכרה בפסיקתו של בית המשפט בשנים האחרונות בצורה גוברת והולכת. ראו רעא 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (17.6.97) -
"דווקא על הרשות הציבורית מוטלת חובה מיוחדת להפעיל סמכויותיה אלה בזהירות רבה: "הגישה שעל פיה במקרים רבים חובותיה של הרשות אינן חובות במישור הפרטי, אלא חובות ציבוריות שאינן מקימות עילות תביעה בנזיקין, פינתה מקומה לגישה שונה לחלוטין, שעל פיה חבה הרשות בדרך-כלל חובת זהירות לאזרח, ועל כן אם לא תנהג כפי שנוהגת רשות סבירה, תתחייב בדין" (א' פורת "דיני הנזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל – תשנ"א [17], בעמ' 256-257, וכן לדוגמה: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון [7]; ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן [8], בעמ' 740-742);"
זאת במיוחד כשמדובר בסמכות ביצוע, להבדיל מסמכות של שיקול דעת. אמות המידה להכרעה בשאלת התקיימות יסודות העוולה הנזיקית אינן משתנות, כאשר הרשלנות באה מצידה של רשות מינהלית: "הרשלנות "הפקידותית" או "הביורוקרטית" צריכה להיבחן על-פי אותן אמות מידה כמו הרשלנות "הרפואית" או "ההנדסית" או האחרת".
וראו עעמ 7357/03 רשות הנמלים נ. צומת מהנדסים (27.9.04) בהתייחס לרשלנות בפרסום מכרז , דברי כב' הנשיאה בייניש –
"עריכת המסמכים הקשורים במכרז בצורה קפדנית ומלאה הינה בגדר חובתה של הרשות כלפי משתתפי המכרז. פגמים בניסוח מסמכי המכרז, כגון חסרים או סתירות, שארעו עקב התרשלותה של הרשות, מזיקים לכל הצדדים להליך המכרז ויכולים לעתים להביא אף לביטול המכרז. ואולם, אף אם הפגמים אינם עולים בחומרתם כדי הצדקת ביטול המכרז, הרי שהם עלולים, בנסיבות מסוימות, לגרום למשתתפים במכרז להוציא הוצאות מיותרות ובנסיבות אלו מפרה הרשות את חובתה כלפי משתתפי המכרז, ואף ייתכן כי היא גורמת להם נזק שהוא בר-פיצוי"
"....... נוסיף על כך כי הטלת האחריות על הרשות לתשלום פיצוי בשל נזקים שנגרמו עקב פגם בניסוח המכרז, מעבר להיותה צודקת, תעודד את הרשות לערוך את מכרזיה באופן קפדני יותר ומכך תהנה הרשות וירוויח הציבור כולו. "
6.4 כשנה קודם להגשת ההצעות במכרז, ביום 28.04.2010 ,הופקדה תוכנית ג/15765 לשינוי יעוד הקרקע, תוכנית שאמורה לשנות את ייעוד חלקה 612 ממגורים לבנייני ציבור. דהיינו, כשנה לפני זכיית התובעים כבר היתה התוכנית האמורה מופקדת, ולמרות זאת הציעה רמ"י את המגרש במכרז, כמגרש לבניה, ואף קבלה כספים תמורתו מהתובעים.
מעיון בתוכנית עצמה עולה כי יוזמת ומגישת תוכנית ג/15756 הינה ועדה בין משרדית המורכבת מהגופים הבאים: משרד ראש הממשלה, מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים. משכך, רמ"י עצמה הייתה בין יוזמי ומגישי תוכנית ג/15756 המשנה את ייעוד המגרש המקורי, בו בזמן שהוציאה את המכרז נשוא הליך זה.
לרמ"י היתה חובת זהירות כלפי התובעים, כמי שהוציאה מכרז של מגרשים לבניית מגורים. רמ"י הפרה את חובת הזהירות כשלא וידאה כי אכן מדובר במגרשים לבניה, ויכולה היתה לצפות את הנזק שיגרם לתובעים כתוצאה מכך, מה גם שמלאו את חלקם ושילמו את מלוא הסכום שנדרש מהם.
עוד אוסיף, כי מאז שהציעה רמ"י לתקן את הנעשה על ידי הקצאת מגרש חלופי, המשיכה להפר את חובת הזהירות כלפי התובעים . אין לרמ"י הסבר מדוע נמנעה מלפעול כנגד נתבע 1 במשך שנים, כיצד הניחה לו להתקדם בבניה באופן שבמועד הדיון חסר רק הגג להשלמת הקומה הראשונה, וזאת מבלי שנקטה בצעדים כנגדו בבית המשפט, מבלי שפנתה למשטרה מבעוד מועד, ומבלי שנענתה לפניות התובעים. התנהלות רמ"י כל כך קיצונית ולא מובנת, שאני סבורה שהיא מצדיקה בדיקה נקודתית על ידי גורמי הבקורת ברמ"י.
מסקנת ביניים – רמ"י הפרה את חובתה החוזית ואת חובת הזהירות שלה , כאשר התקשרה בחוזה עם התובעים למכירת מגרש למגורים, גבתה את התמורה מהתובעים, התחייבה לספק מגרש שלא ספקה אותו, מהטעם שהיא עצמה במקביל יזמה את שינוי התוכנית לגבי אותו מגרש עצמו, באופן שיהיה מיועד לבנייני ציבור. התנהלות רמ"י מפתיעה, וברור שרמ"י היתה אמורה לדעת על שינוי יעוד המגרש עוד קודם להתקשרות עם התובעים.
הפרת החוזה על ידי רמ"י מקימה לתובעים זכות לתרופת האכיפה. החוזה המקורי איננו בר ביצוע בשל שינוי היעוד, אך יש לבחון אפשרות אכיפה בתנאים אחרים, לפי נסיבות הענין, לפי דוקטרינת הביצוע בקירוב (Cy-près).

7. התחייבות רמ"י למתן המגרש החלופי לתובעים, ואכיפה "בקרוב"
7.1 רמ"י היתה ערה להפרת החוזה על ידה, והציעה לתובעים מגרש חלופי, בבחינת "קיום החוזה בקרוב." על אף שחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 (להלן "חוק חוזים תרופות") איננו דן בהוראותיו בצורה מפורשת בזכות "האכיפה בקרוב" הובהר בפסיקת בית המשפט העליון כי ניתן להורות על אכיפה בקרוב מכח עקרון תום הלב, ומכח פרשנות מרחיבה לס' 4 לחוק חוזים תרופות. שיטת המשפט הישראלי כפי שבאה לביטוי בחוק חוזים תרופות רואה את האכיפה בראש סולם התרופות. ראו ספרם של כהן ופרידמן חוזים כרך ד' עמ' 175 –
"שיטה הרואה בקיום החוזה ערך מרכזי, תשאף להביא להגשמת החוזה, גם אם חלו שינויים המחייבים סטיה מן הביצוע המקורי".
7.2 ס' 4 לחוק החוזים תרופות 1970 קובע -
"בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הנפגע או בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין."

סעיף זה מאפשר אכיפת חוזה, בתנאים המתאימים לנסיבות הענין. ניתן לראות בסעיף זה את הבסיס החוקי להחלת הדוקטרינה של "אכיפה בקרוב" . כאשר החוזה איננו ניתן לאכיפה במדויק אך אפשר להגשים את כוונת הצדדים תוך סטיה לא גדולה מהחוזה המקורי, ניתן יהיה לעשות שימוש בעקרון תום הלב לצורך מתן צו אכיפה בקרוב. (ראו שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 537, וכן ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ (05.08.2001).
ראיית החוזה כמכשיר לשיתוף פעולה בין הצדדים והצבת ערך קיומו כערך מרכזי, מחייב גמישות בביצועו במסגרת עקרון תום הלב, באופן מקורב המגשים את מטרת החוזה.

ראו דברי כב' השופטת חיות בעא11965/05 עזבון קליין נ. שרון (27.8.09) –
"דוקטרינת הביצוע בקרוב, כמו גם עקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה כזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בענין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים".
ראו עא 289/78 אשד נ. לובר (12.12.78) שם נחתם חוזה בו התחייבו קבלנים לשלם למוכרי הקרקע ב"דירה המזרחית". אך בדיעבד הסתבר כי דירה זו כבר נמכרה. מוכרי הקרקע דרשו את אכיפת ההסכם באופן שתמסר להם ה"דירה המערבית" + הפרש השווי. כב' השופטת פורת הורתה על אכיפה בקרוב, תוך שהיא מנמקת מקורה של אכיפה זו בפרוש מצמצם לס' 3 (1) לחוק התרופות וכן מכח עקרון תום הלב, הקובע בין היתר שחיובים חוזיים יש לקיים בדרך מקובלת ובתום לב. נקבע כי ההגיון וחוש הצדק מחייבים את המשך קיומו של כלל ה"ביצוע בקירוב".
וראו גם עא 540/79 שמואלי נ. לויט ( 24.2.82) –
"נטייתו של בית משפט היא בכל מקרה שהדבר ניתן, להביא למימוש התחייבות, אף שהדבר כרוך בתוספת או בשינוי שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם".
ראו גם עא 4018/03 שרביט נ. בן אהרון (20.1.05) שם נקבע כי חלף שני מגרשים שהמשיב היה אמור להעביר למערערים ולא ניתן להעבירם כי אינם בבעלותו, יעביר המשיב שני מגרשים חלופיים עליהם הוסכם בין הצדדים. נקבע –
"מחומר הראיות ומההסכמה הדיונית עולה כי הצדדים הסכימו לקבל מגרשים אחרים (2019 ו-2029). לפיכך גם אם לא היה מקום להורות על אכיפת ההסכם באשר למגרשים המקוריים, הרי שהיה על בית-המשפט לבחון האפשרות לאכיפת ההסכם בכל האמור לשני המגרשים החלופיים בהתאם להסכמת הצדדים, עומדת לנו הסכמת הצדדים שלפיה ניתן להגשים את החוזה על שני מגרשים אחרים. הצדדים אינם מתכחשים להסכמה זו, והם אף עומדים על נכונותם לקיימה. על-כן אין כל קושי לאכוף את ההסכם משנת 1991 על מגרשים 2019 ו-2029."
נקבע כי גם ללא הסכמת הצדדים, ניתן היה לקבוע אכיפה לגבי שני מגרשים חלופיים מכח שימוש בדוקטרינת הביצוע בקירוב (Cy-près) מכוחו של עקרון תום-הלב (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה , בעמ' 241; ע"א 1136/97 עיזבון המנוח יעקב פרנסיס סימן נ' בנדיתו ( 8.11.98)
ביצוע החוזה בדרך של אכיפה בקרוב, מוצא ביטוי גם בתזכיר חוק דיני ממונות סעיף 449 לתזכיר הקובע, כי בהיעדר זכאות לאכיפה על פי סעיף 448 מוסמך בית המשפט להורות לבקשת הנפגע על אכיפת החיוב בקרוב, בהתקיים שני תנאים מצטברים:
האכיפה בקרוב אינה משנה ממהותו המקורית של החיוב;
האכיפה בקירוב אינה עלולה לגרום עוול למפר."
דינה של אכיפה בקרוב כדין האכיפה.

כאשר שווי הנכס ו/או השירות שעל המפר ליתן במסגרת האכיפה בקירוב עולה על זה שהוסכם עליו בהסכם המקורי, רשאי בית המשפט להורות לנפגע לשלם למפר את התמורה החדשה בהתאם למחיר השוק (במועד עשיית העסקה המקורית), משיקולים של עשיית עושר ושמירה על עקרון תום הלב (ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ (2001)).
7.3 הוצגו ראיות המבססות את העובדה כי המגרש החלופי שנבחר בהסכמת הצדדים לצורך ביצוע בקרוב של ההסכם שנחתם, הוא מגרש 32. מגרש 32, כפי שעלה ממסמכי רמ"י הוא מגרש ספציפי שנותר ממכרז קודם, ולכן גם לא הוכחה כל בעייתיות לגבי העובדה ששבחלקה 18 יש לאדם נוסף בשם חאלד אחמד עווד סאלם 78 0 מ"ר מתוך שטח של 64.5 דונם הנמצאים בבעלות רשות הפיתוח ומדינת ישראל. פעמיים התבקשה על ידי רמ"י חוות דעת שמאי לצורך הערכת שווי המגרש החלופי, והתובעים התחייבו בכתב לשלם את הפרש השווי, כפי שנקבע מעת לעת. הוצגו מסמכי סיכום עסקה של רמ"י . בתחילה מסמך סיכום עסקה מיום 3.4.12 , המלמד על כך שרמ"י החליטה ליתן לתובעים את מגרש 32 תחת המגרש המקורי שזכו בו, והתובעים הסכימו לכך . נרשם כי המגרש ריק. צויין סכום הערכת השמאי נכון ליום 26.3.12. על סיכום זה חתומים מר אמנון בן דוד, ראש ענף מחלקת עסקות, גב' אלישבע שחורי, סגנית ממונה מחוזית לרישום והסדר , גב' ניקול קרייטמן מנהלת מדור מחלקת תכנון מחוז הצפון, ומר ערי ליבנה, סגן ממונה מחוזי במחלקת הפיקוח. לאחר בדיקות ודיונים נוספים, והכל כפי שפורט בפרק העובדתי דלעיל, הוצא טופס סיכום עסקה נוסף של רמ"י ביום 27.8.12, לאחר שהתגבשה העמדה הסופית להעביר לתובעים את המגרש החלופי ,הוא מגרש 32. נלקחה שומה עדכנית לגבי שווי המגרש החלופי. נרשם כי התובעים הביעו הסכמתם לקבל את המגרש לפי השווי העדכני, וחתמו ביום 5.8.15 על תצהיר החלפת מגרש. ניתנה הוראה כי הכספים ששלמו התובעים עבור המגרש המקורי יועברו לחשבון המגרש החלופי והתובעים ישלימו את ההפרש. על סיכום זה חתמו האנשים הבאים : מר אמנון בן דוד, ראש ענף מחלקת עסקות, גב' אלישבע שחורי, סגנית ממונה מחוזית לרישום והסדר , גב' ניקול קרייטמן מנהלת מדור מחלקת תכנון מחוז הצפון, ומר וידל יעקב, סגן ממונה מחוזי במחלקת הפיקוח, גב' סטרקובסקי נטלי אחראית מיפוי ומדידות, מר תמיר ברקין, מנהל מחוז הצפון, גב' כרמלית אבי נערי סגן מנהלת בפועל, מחוז הצפון, השמאית איריס כפרי משה, ועו"ד שרם גלית ,היועצת המשפטית.
יש לכן ללמוד על הסכמה שנתגבשה בין התובעים ורמ"י להקצות את המגרש החלופי לתובעים, בבחינת קיום בקרוב של הסכם החכירה הראשוני.

8. האם הסכמת רמ"י להקצאת מגרש חלופי צריכה להיות מותנית בויתור התובעים על פיצויים ?
8.1 הנתבעת 2 חוזרת בסיכומיה על נכונות רמ"י להקצות לתובעים את המגרש החלופי, מגרש מס' 32, בכפוף לחתימה על הסכם חכירה, אך טוענת כי במקרה כזה מנועים התובעים מלתבוע נזק כלשהי כתוצאה מביטול הזכיה במגרש המקורי. הנתבעת 2 מסתמכת בכך על מסמך התחייבות שחתמו עליו התובעים ביום 5.8.12 , שם הם מצהירים כי בהקצאת המגרש החלופי כנגד ביטול הזכיה במגרש המקורי, יש משום פיצוי מלא סופי ומוחלט, זאת על אף שהם מתחייבים לשלם את הפרש הערך בין המגרשים. בס' 7 במסמך זה מופיע הסעיף –
"אני מתחייב בזאת שלא אתבע מן המנהל פיצוי מכל סוג שהוא, לרבות פיצוי בגין נזק ישיר ו/או עקיף, שנגרם לי, אם נגרם לי כתוצאה מביטול הזכיה במגרש המקורי ובכלל זה התשלום הנוסף כדמי חכירה מהוונים, עבור המגרש החלופי והוצאות הפיתוח, בהתאם לדרישת משב"ש, כמפורט בס' 6 לעיל וכן הנזק שנגרם לי, אם נגרם, בגין העיכוב בהתחלת הבניה, עת הזכיה במגרש המקורי ועד קבלת המגרש החלופי ".
8.2 התחייבות זו של התובעים היתה יפה ותקפה במועד חתימתה, אם אכן היה רמ"י מקצה לתובעים את המגרש החלופי מיד בסמוך לאחר מכן, דהינו ביום 27.8.12 או בסמוך לכך, וחותמת עם התובעים את הסכם החכירה המיוחל.
אך רמ"י לא בצעה את חלקה, ולכן התשתית העובדתית ששמשה בסיס להסכמה במסמך 5.8.12 – נשמטה.
8.3 חוק חוזים תרופות מאפשר את תרופת הפיצויים בנוסף לתרופת האכיפה. אין לכן בהסכמת התובעים במסמך מיום 5.8.12 ליצור מניעה מלתבוע פיצויים מרמ"י עבור כל נזק שנגרם להם מיום 27.8.12 או בסמוך לכך ועד לשלב הקצאת המגרש בפועל לתובעים. התובעים בקשו היתר לפיצול תביעתם, שכן לא תבעו בתביעה זו פיצוי בנוסף לתרופת האכיפה, אלא רק חלף האכיפה. התרתי לתובעים את פיצול התביעה.
8.4 המסקנה המתבקשת היא כי אין תרופת האכיפה, במקרה זה ה"אכיפה בקרוב" מוציאה את אפשרות התובעים לתבוע בתביעה נפרדת בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב הפרת החוזה העל ידי רמ"י מיום 27.8.12 ועד לביצועו בקרוב.

9. עוולת גרם הפרת חוזה על ידי הפולש
9.1 התובעים טוענים כי התנהלותו של נתבע 1 עולה לכדי עוולת גרם הפרת חוזה בינם לבין רמ"י. לטענתם, משעה שנתבע 1 פלש למגרש 32 והחל לבנות שם, הוא אינו מאפשר לרמ"י לקיים את החוזה שהוסכם על אכיפתו בקרוב, ולמעשה, גורם להם להפר את קיומו.
סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן:
"62. (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.
(ב) ........"
עוולת גרם הפרת חוזה דורשת קיומם של חמישה תנאים: קיים חוזה מחייב; החוזה הופר; קשר סיבתי בין התערבותו של צד שלישי ובין ההפרה; ביודעין; ללא צידוק מספיק.
בין התובעים ורמ"י היה חוזה מחייב כדין לגבי המגרש המקורי, שהוחלט בהסכמה על ביצועו בקרוב, הסכמה שתועדה בכתב. רמ"י התחייבה להקצות לתובעים את המגרש החלופי, מגרש 32.
רמ"י הפרה את התחייבותה כלפי התובעים להחכיר להם את המגרש החלופי על דרך של ביצוע בקירוב של חוזה החכירה למגרש המקורי. מדובר בהפרה הנמשכת זה מעל לשנתיים, מעת שנחתם חוזה החכירה לגבי המגרש המקורי, והתובעים טרם זכו לקבל מגרש העונה על התחייבותה של רמ"י. מי שגרם להפרה זו הינו נתבע 1 שהוא הגורם "המתערב". נתבע 1 גרם להפרת החוזה בין רמ"י לבין התובעים החל ממועד הפלישה שלו, קרי ספטמבר 2012. נתבע 1 ידע שהוא מונע מהתובעים לקבל את המגרש, לא פינה אותו אלא המשיך בבניה גם בניגוד לצווי בית משפט מחייבים. לגבי רכיב הידיעה , לא נדרשת ידיעה פרטנית אודות רכיבי ההסכם באופן ספציפי. די בידיעה כללית של המתערב על קיומו של חוזה בין המפר לתובע. כמו כן ניתן לעשות שימוש בעקרון של ידיעה קונסטרוקטיבית ובדוקטרינה של עצימת עיניים. (ראו ע"א 628/77 חסיד נ' קנופף, (28.11.1979): וכן ע"א 8810/08 עמינדב ברוש נ' יעקב פריצקר ושות' חברה לבניין חיפה בע"מ (07.11.2010): כאן, הנתבע 1 אישר בתצהירו וכן בחקירתו כי התובע פנה אליו כשרק החל את עבודות הבניה במגרש, וציין שהמגרש שלו, מבלי שתמך זאת במסמכים. עוד אישר בחקירתו כי היה אצל אמיר דרורי לאחר הפלישה הראשונה, ואמיר הורה לו להרוס את אשר בנה. כמו כן הוצגו התראות שהוצבו בשטח הבניה, וכן נמסרו לביתו של נתבע 1. יש לראות בכך קיומו של רכיב הידיעה אצל נתבע 1. הנתבע 1 אישר כי אין לו כל זכות במגרש, בנה ללא רשות או היתר, ולא הראה כל צידוק למעשיו. טענתו כי "כולם עושים כך" צריכה להדחות על הסף ואיננה מהווה צידוק כלשהו.

נתבע 1 מנע את אפשרות קיום ההסכם בין התובעים לרמ"י והווה את הקשר הסיבתי להפרת החוזה על ידי רמ"י. נתקיימו כל התנאים הנדרשים בהגדרת העוולה, ולפיכך יש לראות בנתבע 1 כמי שגרם להפרת החוזה בין התובעים ונתבע 1.

10. התובעים זכאים לכן לסעדים בגין גרם הפרת חוזה על ידי נתבע 1.
10.1 רמ"י הודיעה במהלך הדיון כי היא נכונה לביצוע החוזה המקורי בקירוב, דהיינו על ידי העברת מגרש 32 לחכירת התובעים. אכיפת הביצוע בקירוב צריכה להיות מובטחת באמצעות ציווי על הגורם המתערב, כאשר יש אפשרות מעשית להציל קיומו של חיוב. (ראו: נילי כהן , גרם הפרת חוזה, עמ' 289-290). משהצהיר נתבע 1 על העדר זכות כלשהו במגרש, עליו לפנותו לאלתר.
10.2 התובעים עתרו לסעד של פיצויים מנתבע 1, אלא שלא פרטו בכתב התביעה או בסיכומיהם, מהו הפיצוי הנדרש מנתבע 1 (ראשי הנזק המפורטים מתייחסים לנתבעים בצוותא).
בעקרון, תובע לא יכול להיפרע פיצויים בעד עוולה של גרם הפרת חוזה, אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון. אין צורך בהוכחת נזק מיוחד אלא די בנתונים מהם ניתן להסיק שאירע נזק ובאמצעותם ניתן להעריכו (ולאו דווקא לחשבו במדויק). קנה מידה לנזק עשוי להתבטא באובדן רווחי החוזה, קנה מידה חלופי הוא ההוצאות שנגרמו לתובע עקב העוולה (נילי כהן, גרם הפרת חוזה, עמ' 274-276). וראו להגדרת נזק ממוני ע"א 255/59 תעשיות שעם "דוד" ושות' נ' אלרועי (31.1.60).
פעילותו של נתבע 1 במגרש החלופי, גרמה להשתהות במסירת החזקה במגרש לתובעים ולדחיית תוכניותיהם. המגרש היה אמור להמסר בחודש ספטמבר 2012 ואילו כעת, יוני 2015 , מדובר בדחיה של 34 חודש. התובע 1 נאלץ להתגורר בשכירות כל אותה תקופה בשכר דירה של 2,500 ₪ לחודש. לפיכך, הנזק שנגרם לו מדחייה של 34 חודשים הינו בסך של 85,000 ₪. לא פורטו נזקים נוספים שהם תוצאת גרימתו של הנתבע 1.

11. האם זכאי נתבע 1 לקבל החזר כלשהו בגין השקעות שהשקיע במגרש 32 ?
11.1 הנתבע 1 לא טען בכתב הגנתו כי במקרה של פינויו מהמגרש יש להשיב לו את ערך המחוברים שבנה. התובעים ונתבע 2 התנגדו בראשית דיון ההוכחות לכל שינוי חזית או הרחבתה. (עמ' 20 לפרטיכל). לכן, על אף שטענה זו הועלתה בסיכומי נתבע 1, אין מקום להתייחס אליה.
11.2 רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 88/441 ירחי נ' גולדגרבר, (10.12.89) ; ע"א 02/6799 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (03.12.17) .
הדין מכיר בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא (ראו למשל: ע"א 48/37 בנק הפועלים בע"מ נ' קרבצ'וב (13.1.49) ; ע"א 93/3199 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ (9.11.95). (ראו רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ נ. סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.07).

אף אחד מהמקרים לא התקיים לגבי טענת נתבע 1 שיש לשלם לו את שווי המחוברים. לפיכך, אין להתיר שינוי חזית.
11.3 בקווים כללים אציין כי כאשר מסיג גבול, פולש, מקים בקרקע מבנה כלשהו, ללא היתר, ללא רשות, בניגוד להתראות שמקבל ותוך הפרת צווי בית משפט, איננו זכאי לקבל החזר כלשהוא בגין השקעתו במקרקעין. מלכתחילה, שם כספו על קרן הצבי. ראו דברי כב' השופט י. דנצינגר ב- רע"א 9438/09 גואטה נ' מדינת ישראל (2010):
"הפועל בניגוד להסכם שנחתם בינו לבין המינהל, בונה בנייה בלתי חוקית על שטח ציבורי ומסרב לפעול בהתאם לצווי בית משפט, אינו יכול לדרוש בסופו של יום פיצוי מן המינהל. אין ספק כי מתן פיצוי למבקש בנסיבות אלה יגרום למצב בו חוטא יוצא נשכר, מצב שאין כל אפשרות להשלים איתו".

אין בהוראות סעיפים 21-22 של חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, כדי לסייע בידי הנתבע 1, בנסיבותיו של ענין זה. הנתבע ידע במפורש שאין לו כל זכות במגרש 32, ידע שאחר טוען לזכות בו, קבל אזהרות, התראות וצווי מניעה, ובכל זאת המשיך בבניה תוך לקיחת סיכון. עוד אציין כי נתבע 1 העיד בעצמו כי עם תחילת הבניה, כשהגיע אליו התובע והתרה בו לא לבנות, ציין בפניו כי אם המגרש יהיה של התובע, אז כל מה שהוא בונה במגרש יהיה של התובע. (עמ' 45 לפרטיכל).
האם כל דאלים גבר ? האם האלימות, החוצפה, הבריונות מנצחת ? תשובת בית המשפט היא בשלילה מוחלטת. לא יצא הנתבע 1 נשכר מהעוולות שבצע.

12. האם שינוי חזית מטעם רמ"י ?
12.1 ב"כ נתבע 1 טענה כי נתבעת 2 שינתה את חזית הפלוגתאות. אך לא כך. מלכתחילה הפלוגתא שעלתה הינה "האם לתובעים זכות לקבל מגרש 32 "? זו הפלוגתא, כך הוצבה בכתבי הטענות, והעובדה שהנתבעת 2 השתכנעה לאחר שמיעת הראיות כי אכן יש זכות כזו ל תובעים, איננה מהווה שינוי בפלוגתא עצמה שהוצבה לדיון. לא מדובר בנושא חדש שהועלה לדיון, שלא הוצהר עליו כמחלוקת בין בעלי הדין. עוד הועלתה השאלה "האם לתובעים זכות לאכיפת החוזה "? גם פלוגתא זו איננה חדשה אלא הובאה בכתבי הטענות עצמם. לכן, טענת הנתבע 1 כי בוצע שינוי חזית אסור על ידי נתבעת 2 – צריכה להדחות.

13. לסיכום
13.1 אני מורה על אכיפה בקרוב של החוזה שנקשר בין הנתבעת 2 לתובעים באופן שהתובעים זכאים לקבל זכות במגרש חלופי 32. הזכות היא כנגד השלמת דמי ההיוון, לפי דו"ח השמאי האחרון שהוצא. מסמכי האכיפה יחתמו בתוך 30 יום מהיום.
13.2 אין להתנות את מתן הזכויות במגרש 32 במניעות של התובעים להגיש כנגד רמ"י תביעת פיצויים בכל הנוגע לנזק שנגרם להם מיום 27.8.12 ואילך, עד למועד הקצאת המגרש בפועל. (אין הנזק כולל לדוגמא את חובת תשלום התוספת הכספית בגין מגרש חלופי וכד').
13.3 על נתבע 1 להתפנות מידיית , ולא יאוחר מיום 18.6.15 שעה 12:00 ממגרש 32. מאחר והתובעים לא הבהירו האם הם דורשים הריסת הבניה ופינויה על ידי נתבע 1, אם לאו, אני מורה כי על נתבע 1 להתפנות מידית ממגרש 32, מבלי להרוס את הבניה. הזכויות במגרש ככזה, יועברו לידי התובעים.
13.4 נתבע 1 ישא בפיצוי תובע 1 בסכום של 85,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.
13.5 נתבע 1 ישא בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד ,בסכום של 15,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.
13.6 נתבעת 2 תשא בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, בסכום של 15,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.
13.7 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני