הדפסה

אבו אחמד נ' אקסרא ליסינג בע"מ ואח'

מספר בקשה:6

בפני כב' השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא

מבקשת/נתבעת 1

אקסרא ליסינג בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד קובי רוזנברג ואח'

נגד

משיב/תובע

נסים אבו אחמד ת.ז XXXXXX936

ע"י ב"כ עו"ד ראסם אבו ליל ואח'

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, שהגישה הנתבעת מס' 1, (להלן: "המבקשת", או "הנתבעת") בטענות של מעשה בית דין ו/או היעדר אישורו של בית משפט של פשיטת רגל להגשת התביעה ו/או מחמת היעדר עילה; ולחילופין, מבוקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, במידה והתביעה תדחה.

החלטתי לקבל את הבקשה, ולהורות על סילוק התביעה על הסף, מן הטעם של היעדר אישור בית-המשפט של פשיטת רגל להגשת התביעה, ולא מיתר הטעמים.

רקע עובדתי קצר ועיקרי טענות הצדדים:
המשיב, שהוא התובע (להלן: "המשיב" או "התובע"), אשר ניהל עסק אישי של סחר וייבוא, הגיש תובענה כנגד 3 נתבעים, לחיובם בהשבת סכומים שנגבו ממנו ע"י הנתבעים שלא כדין. כמו כן, המשיב ביקש בתביעתו ליתן סעד הצהרתי הקובע ביטולם של תיקי ההוצאה לפועל, אותם פתחה המבקשת לשם גביית חובות המיוחסים לו.

יאמר, כי בית המשפט ביום 24.02.15 אישר הסכם פשרה בין התובע לבין נתבעים מס' 2 ו-3 ונתן לו תוקף של פסק דין, כך שהתביעה נותרה נגד המבקשת בלבד.

הנתבעת הינה חברה העוסקת במימון רכישות רכבים. ע"פ כתב התביעה המתוקן, בתאריך 07.10.07 נטל התובע מהנתבעת הלוואת מימון בסך 40,000 ש"ח ובגינה שעבד רכב מסוג טויוטא קורולה מס' 74-044-23, שתוחזר בתשלומים בסך 1,570 ש"ח כל תשלום. לטענת התובע, הנתבעת רשמה את המשכון רק ביום 05.05.08.
הוסיף וטען התובע, כי ביום 28.09.07 נטל מהנתבעת הלוואת מימון נוספת על סך 30,000 ₪, וסוכם שלהבטחת החזרתה ישועבד רכב מסוג מאזדה צבע כסף, והיא תוחזר בתשלומים חודשיים של 1,920 ₪. לטענת התובע, הנתבעת החתימה אותו על שטר החוב מבלי למלא אותו וגילה בשלב מאוחר יותר כי בשטר רשום סכום של 50,000 ₪. בנוסף, גילה התובע לטענתו, שבמקום לשעבד רכב המאזדה בצבע כסף, שעבדה הנתבעת ביום 12.05.08 רכב מסוג מאזדה פרטי שבשימושם של התובע ואישתו, ע"י שימוש במסמכי מימון רכב המאזדה הראשונה, תוך כדי זיוף מסמכים. בהמשך, טען התובע כי לאחר שנערך הסכם פשרה בין הצדדים, ובניגוד למוסכם, פתחה הנתבעת תיק הוצאה לפועל כנגדו למימוש ותפיסת רכב הטויוטה שממילא כבר היה בחזקתה, על-פי הסכם הפשרה, ובכך יצרה חוב יש מאין. בהמשך, לטענת התובע, נתפס רכב המאזדה שבצבע לבן שבבעלות התובע אשר לא היה קשור, לטענתו, בשום הסכם ביניהם ואשר התברר למשיב כי גם לגביו רשמו שעבוד ומשכון בהסתמך על הסכם מזוייף.

בתגובתו לבקשה טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף. ציין כי הבקשה באה מיד אחרי שהוגש כתב תביעה מתוקן שכולל פירוט לעילת התביעה כנגד הנתבעת, שהינה גביית כספים שלא מגיעים לנתבעת והשבת כספים שנגבו במרמה ע"י הנתבעת. טען עוד, שכתב התביעה הקודם הוגש בגין עילה אחרת, ואין בו כדי להוות מעשה בית דין. הוסיף וטען, שגם הבקשה להטלת ערובה דינה להידחות.

דיון והכרעה:

הטענה של העדר אישור להגשת התביעה:
8. טוענת הנתבעת שהתובע מנוע מלהגיש את תביעתו בהעדר אישור של בימ"ש של פשיטת הרגל, מכיוון שלטענתה התובע נקט או ננקט נגדו הליך של פשיטת רגל. התובע מאשר, כי הגיש בקשה לאשר הצעת הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ – 1980, (להלן "הפקודה"), וכי הוא הודיע לנאמן דבר ניהול התביעה כאן. עם זאת, אין הוא מציג אישור הנאמן, ו/או בית-המשפט של פשיטת הרגל, המתיר לו להגיש, ולהמשיך בניהול תביעתו זו.

9. הצדדים, שניהם, קמצו ידיהם במידע לגבי הליך פשיטת הרגל. כל שניתן להסיק מהבקשה והתגובה שלתובע מונה נאמן בהליך פשיטת רגל.
נשאלת השאלה, האם בנסיבות אלה מותר לתובע לנהל תביעתו ללא אישור הנאמן, או בית-המשפט של פשיטת הרגל.
מסכים אני, עם כל הכבוד, עם גישתו של כב' השופט עודד גרשון, אשר דן והכריע בשאלה זו בהחלטתו מיום 08/11/2007, ת"א (חי') 903/05, בש"א 7448/07, בנק הפועלים בע"מ נ' ופא שרוף; אביא להלן קטעים רלוונטיים מהדיון וההכרעה שלו, והמקובלים עליי, עם כל הכבוד.

"ב. סעיף 20 (א) לפקודה מורה כי –
'משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע'.

אכן, אין בהוראות הסעיף האמור התייחסות מפורשת לזכותו של חייב לתבוע באופן עצמאי בעת שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. ברם, מהיעדרה של התייחסות כאמור אין להסיק, בהכרח, על דבר קיומה של זכות זו בידי החייב.

מרגע שניתן צו כינוס כנגד חייב ממונה הכונס הרשמי ככונס נכסי החייב ונשללת מןהחייב האפשרות לפעול בנכסיו כראות עיניו. למותר לציין, כי זכות תביעה המצויה בידו של החייב הינה בבבחינת נכס.

ג. על שום כך, לדידי, הדברים ברורים:

הואיל והמשיב מצוי בהליכי פשיטת רגל (ניתן כנגדו צו כינוס) הרי שהוא אינו בן חורין לפעול בנכסיו (לרבות בזכות תביעה העומדת לו) על דעת עצמו. כונס הנכסים אמור לאסוף ולכנס את כל נכסי החייב, לרבות זכויות תביעה העומדות לו, כדי שניתן יהיה לשלם מתוכם את המגיע לנושי החייב.

הגשת תביעה על ידי החייב באופן עצמאי אינה מותרת גם בשל טעם נוסף: ניהולה של תביעה כאמור כרוך בהוצאות (כגון תשלום אגרה ותשלום שכ"ט עו"ד) ויש עמו סיכון כי החייב יחוייב בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבע או לנתבעים שכנגדם נוהל המשפט. אם כך יקרה, כי אז תוקטן מסכת נכסי החייב המיועדת לפרעון חובותיו ויש בכך כדי לפגוע בנושיו.
. . . . . . . .
ד. חייב המעוניין להגיש תביעה מחויב, על כן, לשתף את הכונס הרשמי ברצונו ובכוונתו, לספק לכונס הרשמי את כל המידע והמסמכים הרלוונטיים לתביעתו ולפעול על פי הנחיותיו של הכונס הרשמי. זה האחרון, אם ישתכנע כי יש בידי החייב זכות שראוי לפעול למימושה על ידי הגשת תביעה מתאימה, יפנה, בעתו, לבית המשפט של פשיטת רגל ויבקש את ההוראות המתאימות המתבקשות מן המצב האמור (כגון בקשת רשות להקצות חלק מכספי החייב שנתפסו בידי הכונס הרשמי לצורך שכירת שירותיו של עורך דין, לשלם אגרות וכיוצא בזה)".

10. כאמור, התובע אישר קיום הליך פשיטת הרגל, אך סָתַם ולא פירש. על-כן, ובהיעדר אישור כאמור, מנוע הוא מלפתוח, או להמשיך, בתביעתו כאן.
מטעם זה בלבד, מן הדין לסלק את התביעה על הסף.
עם זא, ראיתי להתייחס ליתר הטענות, ולדון בהן לגופן, למקרה הצורך.

טענת מעשה בית-דין:
11. לטענת הנתבע, יש לסלק את התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין, וזאת מהסיבה שהתובע כבר הגיש בעבר כתב תביעה באותו עניין לבית המשפט בנצרת (ת.א 17750-09-11), (להלן "התביעה הקודמת"), תביעה שנדחתה ביום 10.07.12 בשל היעדר התייצבות מטעם התובע , וכתוצאה הוא מנוע ומושתק מלהגיש תובענה חדשה.

12. תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי לבית המשפט הסמכות לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית-דין. הכלל הדיוני של מעשה בית דין נועד לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות והטרדה של בעל דין בהליכים כפולים ומיותרים . "כידוע, עקרון מעשה בית-דין קובע, כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, מחסום המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין (עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ) (ניתן ביום 17.01.08).

13. השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא האם פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות התובע, והדוחה את התביעה, יוצר מעשה בית דין והשתק פלוגתא כאשר לא היה דיון לגופו של עניין ולא היו הכרעות בטענות העובדתיות של הצדדים.

14. התביעה הקודמת של התובע נדחתה אמנם, אך לא הייתה בה הכרעה עובדתית כלשהי, לא התקיימה התדיינות בין הצדדים, ולא נוצרה כל מערכת עובדתית מחייבת, מה גם שאין מדובר בסעדים זהים בשתי התביעות, אם כי המבחן הקובע הוא זהות העילה ולא זהות הסעד.

15. אין חולק כי בתביעה הקודמת לא התקיים כל דיון לגופם של דברים ולא נקבעו ממצאים כלשהם על ידי בית המשפט, ואף לא נקבע על דרך השלילה שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעותו, פסק דין כזה אינו יוצר מעשה בית דין, (ראה: וינוגרד תקנות סדרי הדין (מהדורה שלישית 1996) 263; ראה עוד:נ המ' 255/56 אברהים ואח' נ' היועהמ"ש, פ"ד יא 12; ע"א 395/60 עמרני נ' היועהמ"ש ואח', פ"ד טו 594].

16. על-כן, דין הטענה בדבר מעשה בי-דין להידחות.

הטענה של היעדר עילת תביעה:
17. לפי תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. סילוקה על הסף של תביעה הוא הליך הננקט בלית ברירה ורק כאשר: "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן, לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש" (ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה, [פורסם בנבו] דינים עליון, כרך ס', 65).

18. זאת ועוד, בדחיית תביעה על הסף, בתי המשפט נוהגים בדרך המצומצמת, וכל עוד קיימת אפשרות ולו הקלושה ביותר, שעל פי עובדות כתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף. מטבעה של טענה מקדמית ש היא באה לפני שנשמעו הראיות וכל שבפני בית המשפט הוא כתבי הטענות של הצדדים, על כן, בית המשפט יסלק תביעה על הסף רק אם מעיון בכתב התביעה ובהנחה שכל האמור בו אמת, עדיין המסכת העובדתית לא מהווה בסיס לעילת תביעה. קרי, רק כאשר בית המשפט ישתכנע שהוכחת כל טענות התביעה עדיין לא תהווה בסיס לקבלת התביעה הוא ידחה את התביעה על הסף.

19. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ובחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין טענה זו להידחות. השתכנעתי כי התביעה מציגה מסכת עובדתית שיכולה להביא לקבלתה, במידה ותוכח. לא נעלמו מעיניי טענות הנתבעת כנגד התביעה לגופה, אך טענות אלה דינן להתברר במסגרת הראויה להן, היינו במסגרת שמיעת טענות והצגת ראיות הצדדים לגופה של התביעה ולא במסגרת טענה מקדמית.

הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה:
20. הנתבעת עותרת להטיל על התובע הפקדת ערובה להוצאות המשפט, עקב מצב כלכלי קשה שלו, עקב אי תשלומם של הוצאות שנפסקו נגדו בעבר, ולאור היותו כטענתה "תובע סדרתי". מנגד התובע מתנגד לבקשה, אם-כי מודה במצבו הכלכלי הקשה וכי נגרמו לו הפסדים בעסקיו, אך לטענתו נסיבות העניין לא מצדיקות חיובו בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

21. ההסדרים המאפשרים להורות לתובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם תידחה התביעה, מבחינים בין תובע יחיד, לבין תובע שהינו תאגיד. ההסדר בעניין התובע היחיד מוסדר בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שאחת המטרות המרכזיות להפעלתה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט, והכלל הוא כי בערכאה הראשונה יופעל אמצעי זה לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845 (2000)). (ראו גם רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם) ורעא 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים).

22. בבואי לשקול את הבקשה לקחתי בחשבון את סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע. ברור שהתובע במצב כלכלי קשה, ואף נקט בהליך של הסדר נושים. מה גם שנטען שהתובע לא שילם הוצאות שהושתו עליו בהליך אחר לטובת הנתבעת , והתובע שתק מול טענה זו.

23. באשר לסיכויי התביעה, אמנם מדובר בסיכוי נמוך אך לא אפסי. התביעה מציגה מסכת עובדתית מסורבלת למדי, איננה נתמכת בדי מסמכים וראיות, אם כי עדיין מוקדם להכריע בגורלה . הספקות באשר לסיכויי התביעה, בצירוף מצבו הכלכלי ונסיבותיו של הת ובע מצדיקים היענות חלקית לבקשה להפקדת ערובה.

24. מול התחשבות במצבו הכלכלי של התובע, ובמטרה לא לסגור את שערי בית המשפט בפניו, אני מחייב את התובע להפקיד בקופת בית-המשפט סך 2,000 ₪, וכן ערבות של צד ג' על סך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.
יחד עם הערבות יוצגו 3 תלושי שכר אחרונים של הערב, המלמדים על השתכרות חודשית שלא תפחת מ-7,000 ₪ נטו, וכן דפי חשבון בנק ל-3 חודשים אחרונים, המלמדים על יתרת עו"ש מאוזנת. בכל מקרה של מחלוקת באשר לערבות צד ג', והתאמתה לתנאים שנקבעו, יפנו הצדדים לבית המשפט.

25. כאמור, החלטתי לסלק את התביעה על הסף מחמת אי-הגשת אישור בית-המשפט של פשיטת
הרגל לפתיחת ההליך כאן או להמשיך בו.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.