הדפסה

אבודוגוש (1984) בע"מ נ' דרגן אחזקות בע"מ

אבודוגוש (1984) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה אביטן ואופיר הלל
המערערים
נגד
דרגן אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אברהמי ושחר שם-טוב
המשיבים

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע בת.א. 1962/08 מיום 20.5.12 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון, אשר דחתה את התביעה והתביעה שכנגד בגין פיצוי מוסכם.

המערערת והמשיבה חתמו ביום 25.12.07 על הסכם למכירת זכויות המערערת בקרקע הנמצאת בבאר-שבע, הידועה במינהל מקרקעי ישראל כחלקה 73 (חלק) כגוש 38111 בשטח של 4,907 מ"ר. המערערת, במסגרת התחייבויותיה על פי ההסכם, הצהירה כי התב"ע הקיימת והמאושרת מאפשרת בניית 52 יחידות דיור (קוטג'ים) על הממכר. עוד הוצהר כי לנכס מונה כונס נכסים, והמערערת התחייבה להמציא מכתב של כונס הנכסים לביצוע ההסכם.

ביום חתימת ההסכם, אכן היתה המערערת בעלת מלוא הזכויות במגרש, אך נבנו עליו 8 קוטג'ים, כך שהקרקע הפנויה עמדה על כ-3,500 מ"ר, עליה ניתן לבנות 52 יחידות דיור.

טענת המערערת כי מיד לאחר חתימת ההסכם גילה מנהל ה את הטעות בגודל השטח ועדכן את ב"כ המשיבה. בדיעבד התברר כי גם שלח מכתב ביום 30.12.07 (נספח מ/9 למוצגי המשיבה אשר צירפה מסמך זה כמוצג מטעמה, אף כי התנגדה להגשתו בבית משפט קמא).
במכתב זה התבקש ב"כ המשיבה לאשר "קבלת הפקס וחתימה על התיקון המבוקש". מכתב זה ביקש ב"כ המערערת להגיש לבית המשפט קמא לאחר שכבר הוגשו העדויות בתצהיר. לאור התנגדות המשיבה, לא איפשר בית המשפט הגשת המכתב, אף כי מופיעה עליו חתימה וחותמת של ב"כ המשיבה, וכתוב "מאשר".
מסמך זה הינו מסמך מהותי להכרעה, ואף כי הבקשה להגישו באה באיחור, צריך היה בית המשפט לאפשר הגשתו, תוך חיוב בהוצאות מתאימות בהיות מסמך זה חיוני ומהותי להכרעה, במיוחד לאור קביעת בית משפט קמא כי ב"כ המשיבה בדק הזכויות בפן המשפטי אך לא בדק "... תכנונית דקדקנית במשרדי מהנדס העיר. אילו עשו כן היה מתברר כי חלק מזכויות הבנ ייה של המקרקעין לפי התב"ע הקיימת כבר נוצלו. חברת אבו דוגוש ובא כוחה לא הסתירו את הנתונים התכנוניים ואף צירפו את הנדרש לחוזה תוך ציון מפורש מה יתרת הזכויות לבנייה אולם כנגד, חברת דרגן לא תרגמה נכון את הנתונים שהועמדו לרשותה. אילו עשתה כן, לפחות במועד חתימת החוזה היו נשאלות השאלות הרלוונטיות או היתה נעשית ההערכה אם העסקה כדאית עם המגבלות האמורות, תהליך שלא נעשה לכאורה אלא בדיעבד" (עמ' 3 שורות 11-14 לפסק הדין).

בית המשפט דחה תביעת המערערת "לנוכח ריבוי הסעיפים בחוזה בהם היא חוזרת ומצהירה הצהרות המעידות כי בכפוף להליכי הכינוס, שיעבוד, ועיקולים, אין מניעה אחרת לביצוע העסקה... הסעיפים בהם חברת אבו דוגוש התחייבה לזכויות מלאות במקרקעין כאמור מהווים מסה קריטית המובילים למסקנה כי השתיקה לגבי הנתונים הרלוונטיים או הרמז בלבד, לא די בהם" (ס' 6 לפסק הדין).

בית המשפט בפסק דינו התעלם מטענת המערערת כי הביאה גודל השטח לידיעת ב"כ המשיב מיד בסמוך לאחר החתימה על ההסכם ולכאורה אישור לכך במ/9, אותו מסמך שבית משפט קמא סירב לקבל.

בית המשפט גם לא נתן משקל להצעת המשיבה בת/1 בו באו לידי ביטוי זכויות הבניה בקרקע, כאשר ת/1 בא לעולם, עוד טרם נעשו בדיקות כלשהן, גם לא בחינה משפטית אלא כהצעה בלבד, טרם חתימת ההסכם.

הנקודה המהותית בתיק היא האם אכן המשיבה ידעה כי בשטח נבנו 8 קוטג'ים. המתווך, קרוב משפחה של מנהל המשיבה, מר רפי דהן, העיד על כך, אך בית המשפט בפסק דינו לא התייחס לעדות זו ולא קבע ממצא לגביה, אם אכן המשיבה ידעה דבר הבניה במגרש אם לאו. עובדה זו, כמו גם הסירוב להתיר הגשת המסמך מ/9, בו עדכון בדבר הטעויות שנפלו בהסכם, מטים הכף להחזרת התיק לבית משפט קמא, להשלמת פסק הדין וקבלת המסמך מ/9 כראיה.

בפסק דינו יתיחס בית המשפט, בין היתר ,לשאלה אם המשיבה ידעה שבמגרש בוצעה בניה ואת המשמעות של המסמך נ /9 .
בשיקול דעתו של בית המשפט הצורך בהשלמת ראיות לאור קבלת מסמך זה.

טרם אסיים אציין, כי איני מבינה את ההתלהמות של עוה"ד במהלך הדיון בית משפט קמא, כעולה מפרוטוקול הדיון, וההתנגדות המיותרת להגשת ת/1, שהינו מסמך מהותי לתביעה.
הגיעה העת שהצדדים יפנימו שהמטרה היא לנסות ולהגיע לחקר האמת, ככל הניתן, ואין להרבות בניצול הפרצדורה בצורה "טכנוקרטית".

סוף דבר, הערעור מתקבל, פסק הדין של בית משפט קמא מתבטל. התיק מוחזר לבית משפט קמא להשלמת פסק הדין.
אני מחייבת המשיבה בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ להיום. הסכום הנ"ל יועבר למערערת באמצעות ב"כ מתוך הערבון שהופקד והיתרה תוחזר למשיבה באמצעות ב"כ.

אני שבה וממליצה לצדדים לנסות ולהגיע להסדר ולחסוך התדינויות מיותרות.

ניתן היום, ב שבט תשע"ג , 13 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא