הדפסה

"לילכ- אלסינארה" חברה להוצאה לאור בע"מ נ' זבידאת

מספר בקשה:1
לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן

התובעת

"לילכ- אלסינארה" חברה להוצאה לאור בע"מ

נגד

הנתבע

עלי זבידאת

החלטה

בפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף .

הבקשה

1. הנתבע טוען ,כי אין כל יריבות בינו לבין התובע ת. עסקיה של התובעת היו עם אופנת אלורדה אלבידא בע"מ, חברה בה עובד הנתבע (להלן- החברה). הנתבע אינו בעל מניות בחברה ואינו אחד ממנהליה.

2. כן טוען הנתבע , כי בהתאם לסעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד- 1984 (להלן- חוק בתי המשפט), תביעה הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני, הינה בסמכות בית המשפט המחוזי.

3. לבסוף טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר סמכות מקומית. כל מפגש בין התובעת לחברה היה במשרדיה של החברה בעיר סח'נין, מקום הצילומים היה בעיר סח'נין ו מקום עסקיה ומושבה של החברה בסח'נין , אזור שיפוט השייך למחוז חיפה. על כן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע על הסף, תוך חיוב התובע ת בהוצאות.

התגובה

4. התובעת מתנגד ת לבקשה. לטענת ה, דין הבקשה להידחות. עניינה של התביעה הינה חובו של הנתבע כלפי התובעת מכוח הסכם לפרסום מודעות בירחון "לילכ" של חודש דצמבר 2013. ההסכם בין התובעת לנתבע נכרת ביום 10.12.2013, והנתבע התחייב לשלם לתובעת את התמורה המוסכמת בהסכם. הנתבע פנה לתובעת לצורך הפקת מודעות ותמונות פרסומת, מבלי שטרח להודיע לתובעת כי פנייתו נעשית בשם החברה. הנתבע לא מסר לתובעת את פרטי החברה ומספר רישומה ברשם החברות.

5. כן טוענת התובעת, כי הנתבע הוא אשר הפר את התחייבויותיו כלפי התובעת, כאשר העביר את התמונות והמודעות שהופקו על ידי התובעת למתחרים אחרים וקיימת עילה עצמאית נגד הנתבע, כמי שפעל בניגוד לדין ופרסם תמונות שהופקו על ידי התובעת, תוך פגיעה בזכויות היוצרים של התובעת, ללא כל קשר להסכם ולצדדים לו.

6. התובעת ממשיכה וטוענת, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה בהתאם לסעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט תיקבע לפי כללי הסמכות הרגילים. דהיינו- לפי סכום התביעה.

7. לבסוף טוענת התובעת, כי ההסכם נשוא התביעה נכרת במשרדי התובעת בנצרת, ודי בכך כדי להקנות לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה, וכן מכוח תקנה 3(א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- תקנות סדר הדין האזרחי), שעניינה המקום שנועד לקיום ההתחייבות, על הנתבע לשלם את הסכומים נשוא התביעה לתובעת במקום מושבה של התובעת בנצרת. על כן, הסמכות המקומית לדון בתביעה מוקנית לבית משפט השלום בנצרת.

התשובה לתגובה

8. הנתבע טוען, כי התובעת לא הוכיחה קיומו של החוזה, לא צורף הסכם או חוזה מטעם התובעת.

9. הנתבע מוסיף וטוען, כי מכוח סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט, תביעה הכרוכה בענייני קנין רוחני הינה בסמכות בית המשפט המחוזי. ניהול שני הליכים באותו עניין בשתי ערכאות שונות אינו רצוי, בשל חוסר היעילות הכרוך בכך. סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט קובע , כי מקום בו ישנן ש תי תביעות או יותר בעניינים הכרוכים זה בזה, ואשר אחת התביעות הינה בסמכות בית משפט מחוזי, כל התביעות יהיו בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

10. נקודת המוצא היא ,כי סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי שאין לנקוט בו כדרך שגרה, ובית המשפט יעדיף בדרך כלל, במידת האפשר שלא לנקוט באמצעי קיצוני זה של דחיית התביעה, בטרם דיון ענייני בתובענה, פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית של נפגע לפניה לערכאות. מתדיין זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט ועל בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בהפעלת סעד זה (ראו: רע"א 1160/04 עיריית חולון נ' חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ (2004); ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, לו (2), 151, 155 – 156 (1981)).

11. בשלב מקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות. בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב מקדמי, רק אם יתברר ,כי אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש.

12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

13. סעיף 40 לחוק בתי המשפט מסדיר את סמכותו העניינית של בית המשפט .לענייננו רלוונטית הוראת סעיף קטין 4 לפיה:

"תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:

(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007...".

סמכות בית המשפט המחוזי לדון בתביעה בענייני קניין רוחני ששוויה הכספי בסמכות בית משפט השלום, הינה כאשר התביעה כרוכה בתביעה שהינה בסמכות בית המשפט המחוזי. כלומר, כאשר תובע עותר לסעד שהינו בסמכות בית המשפט המחוזי בעניין זכויות יוצרים כגון צו מניעה, שלא ניתן להעריך את שוויו, מוסמך בית המשפט המחוזי לדון גם בתביעה בענייני קנין רוחני , כדוגמת תביעה כספית, אף אם סכום התביעה או שווי הנוש א אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2) לחוק האמור, קרי- תביעה אזרחית שהיא בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ,ו זאת על מנת למנוע פיצול סעדים בין הערכאות השונות. אולם, כאשר מדובר בתביעה כספית בלבד, הסמכות תקבע בהתאם לכללים הרגילים הנוגעים לתביעות כספיות, קרי - בהתאם לסכום התביעה.

מסקנה זו אף עולה מדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בעניני קנין רוחני), תשס"ג- 2003 (הצ"ח 30, מיום 3.6.2003, עמ' 478):

"הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית המשפט המתאים לפי סכום התביעה".

בנידון דידן, המדובר בתביעה לסעד כספי בלבד, והסכום הנתבע הינו בסמכות בית המשפט השלום. על כן, טענת הנתבע להעדר סמכות עניינית נדחית והתביעה תידון לפי כללי הסמכות הרגילים.

14. באשר לטענת הנתבע להעדר יריבות בינו לבין התובעת, מצאתי ,כי יש לדחות אף טענה זו בשלב זה . יש לברר את טענות הצדדים לגופן. בשלב זה וכל עוד לא נערך בירור עובדתי בדרך של הבאת ראיות, לא ניתן לקבוע ,כי לא קיימת יריבות בין הצדדים, וטענה זו נדחית.

15. וכן, לא מצאתי ממש בטענתו האחרונה של התובע לפיה בית המשפט אינו קונה סמכות מקומית לדון בתביעה . טענותיה של התובעת לעניין זה מקובלות עליי ואני מאמצן.

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה על כל חלקיה להידחות.

17. הבקשה נדחית. אני מחייב בזאת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.