הדפסה

ת"ק 41525-12-10 בלאו פנחס נ' הדסה אופטימל ירושלים

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים
ת"ק 41525-12-10 בלאו פנחס נ' הדסה אופטימל ירושלים

04 יולי 2011

בפני כב' השופט עבאס עאסי

התובעת
אורית בלאו פנחס

נגד

הנתבעת
הדסה אופטימל ירושלים

<#2#>
נוכחים: התובעת
נציגי הנתבעת, מר רוני קאופמן, המנכ"ל,
ד"ר אייל שטרסמן הרופא המנתח
הגב' הילה דובר, מנהלת המרכז

פרוטוקול

הנוכחים, לאחר שהוזהרו לומר האמת כחוק,
משיבים לשאלות בית המשפט:
התובעת: לאחר שעברתי ניתוח להסרת משקפיים,הוזמנתי למחרת להסיר את עדשות המגן והוסרו כנראה. חודש לאחר מכן הוזמנתי לפגישת ביקורת. בכל אותו חודש סבלתי מאד אבל ייחסתי את זה לניתוח. באותו רגע שנכנסתי הוא אמר לי "אופס, שכחתי את עדשות המגן בעיניםם". באותו רגע הוא הוריד לי אותן ובאז חשתי הקלה עצומה. והבנתי בעצם למה סבלתי ולמה לא יכלתי לנהוג ולקרוא ומשהו זז.
ש. אחרי כן לא שמת עדשות?
ת. עדשות ראיה שמתי לפני 25 שנה.
ש. ולא שמת לב שיש גוף מוזר בעיניים?
ת.כן, אבל ייחסתי את זה לתפרים, להחלמה. יש חתך. גם התקשרתי אחרי שבוע וחצי והם לא כתבו את זה ואמרתי שאני מרגישה חוסר לחות ואמרו שהרופא בחו"ל ולא ניתן ליצור איתו קשר ואמרתי שאמשיך לסבול ואח"כ הסתבר שנשכחו העדשות ובאותו רגע שהוריד אותן הבנתי שסבלתי בגלל טעות של הרופא.
ש.ת. הם שמו לך אותם?
ת. אלה עדשות מגן שהרופא שם אותן ואחרי 24 שעות מורידים אותם.
ש. את יודעת לשים אותן?
ת. לא.

ד"ר קאופמן:
ש.ת. אחרי הניתוח אנו שמים עדשות מגע כדי להגן על העיניים. הן טיפוליות שיכולות להיות בעין חודש ויש אנשים עם בעיות עיניים שהולכים עם העדשות האלה כל החיים כדי להגן על העיניים. התפקיד של העדשות האלה הוא לשמור על העין ולא להזיק לו. בוודאי התובעת שהלכה לפני הניתוח עם עדשות מגע, יודעת שעדשות מגע מסוג רגיל שלא טיפוליות, מציקות פי כמה מעדשות טיפוליות. העדשות שאנו שמים הן ללא מספר אז הטענה שהיא ראתה מטושטש לאמקובלת עלי. אין ספק שהיא הרגישה משהו זז בעין. הניתוח הוא חסר חתכים. הגב' יש לה ראיה של 6 6 לאחר הניתוח. כל הניסיון של ספין על בסיס הזנה כפולה של עדשות לא גרם לה לא סבל, לא נזק, לא צער, לא כאב. בסה"כ היא הגיעה אלינו אחרי חודש, עשו לה בדיקה ברמה הגבוהה ביותר ושחררו אותה הביתה. אם זה כל כך הציק לה וכאב לה, אנו שם 24 X 7 והיא לא הגיעה חודש. היא מנסה לקחת את זה שהרופא היה מאד ישר איתה והוא אמר לה שיש לה עוד זוג עדשות בעיניים ורצינו להגיע איתה מתוך כבוד לפשרה של 2400 ₪. לא היה פה שום דבר רע, פשוט מתוך שכיבדנו אותה. היא רוצה כל הכסף שלה חזרה.

התובעת:
ש. מה את אומרת?
ת. עובדה שהם מוציאים העדשות יום אחרי, כי זה לא נוח שזה נשאר. בכל מקרה, אכן סבלתי. לא תבעתי כאן נזק. לא הלכתי לבימ"ש רגיל. אילו הוא היה מתנצל בפני באותו יום או יום למחרת, שולח לי זר פרחים או אומר לי משהו זה היה אחרת לגמרי. זה פשוט עלבון. סבלתי ולא יכולתי לנהוג כי זה רקד ולא יכולתי לקרוא וכשנכנסתי ואמרתי הוא חייך כי הבין. אדם שמנותח בפעם הראשונה לא אמור לדעת עד כמה הוא יסבול, אמנם יש לי כח סבל וזו החלמה וזה דבר אישי ולא אמרתי שראיתי מטושטש. היו פעמים שהצלחתי לראות אבל יש דברים בסיסיים שלא הצלחתי לעשות. יש מחיר לטעות ואני אומרת שהרופא טעה. הם רצו להחתים אותי על כתב ויתור שבו אוותר על אם חלילה משהו עלול לקרות לי בעין גם כעבור 20 שנים. על שכחת העדשה הייתי מוכנה לחתום.

ד"ר קאופמן: יש כתב ויתור דרקוני של הדסה. לא הגיע לה שקל אחד חזרה. היא עברה ניתוח מוצלח ברמה הגבוהה ביותר. לא נעשתה פה שום עבירה משום סוג ושום כיוון.

בית המשפט: עומדות לפניכם שתי אפשרויות: האחת מתן פסק דן מנומק והשניה מתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט. באפשרות השניה פסק הדין לא יהיה מנומק; בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה; לגישתי, באפשרות זו לא ימוצה הדין בעניין ההוצאות כנגד מי מהצדדים. מובהר כי הסיכויים להתערבות ערכאת הערעור במקרה זה הם קלושים.

ד"ר קאופמן: אחרי שכל הנציגים הפסדנו יום עבודה, לא נוכל להסכים לפשרה שהצענו קודם לכן.

הצדדים: מוסכם כי בית המשפט ייתן את פסיקתו על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

<#3#>
החלטה

פסק דין יישלח לצדדים.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' תמוז תשע"א, 04/07/2011 במעמד הנוכחים.

עבאס עאסי, שופט

1

2