הדפסה

ת"פ 16744-01-11 מדינת ישראל נ' סיאם

בית משפט השלום בירושלים
ת"פ 16744-01-11 מדינת ישראל נ' סיאם

מרץ 2012
בפני כב' השופט יצחק שמעוני, שופט בכיר

בבית משפט השלום בירושלים פ
בפני כבוד השופט: יצחק שמעוני
ת.פ. 16744-01-11
ישיבה מיום 6.3.2012

נוכחים:
עו"ד קורן
עו"ד לאה צמל

פרוטוקול
כבוד השופט שמעוני: תיק פלילי 16744-01-11. דיון מיום 6 במרץ 2012.
מתייצבים ב"כ המאשימה עו"ד יאיר קורן. הנאשם ובא כוחו עו"ד לאה צמל.
מתורגמנית בית המשפט גברת סלינה.
העד מאזן קאק לאחר שהוזהר כדין בשנית. המשך חקירה ראשית משלימה?
עו"ד קורן: כן אדוני.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה.

העד מר מאזן קאק - ראשית - באמצעות מתורגמנית - לעו"ד קורן
ש. אבקש לרענן את זיכרונו של העד לגבי התאריך של אירוע האיומים שהוא דיבר עליו בדיון הקודם.
עו"ד צמל: כבוד בית המשפט אנחנו הגבלנו את עצמנו אדוני, חברי גמר לחקור פרט לנקודה אחת ויחידה ועליה היה צריך להתייעץ עם התובע שניהל את התיק מלכתחילה והנקודה הייתה כזכור האם תלונה נוספת שזכרה לא בא עד כה בחומר הראיות אכן הייתה בנמצא, הועברה לסנגורים או לא עלתה בנמצא ולא הועברה לסנגורים ועל כך היה חברי צריך לתת את דעתו וזאת הנקודה היחידה החסרה לבוקר כדי שהוא יסיים את חקירתו ואני אתחיל סוף סוף בחקירה נגדית.
ש. אז כך אדוני, אין לי תשובה ביחס למה היה לעיון הסנגורים או לא היה, אני יכול לומר כפי שאמרתי שכאשר אני מסרתי את התיק לעוזרה של עורכת הדין צמל, אזי החומרים האלה היו בתוך התיק. יכול להיות מאוד שהחומרים האלה התווספו לאחר מכן מכיוון שמדובר בתלונה נוספת שנמסרה בתחנת שלם מכיוון שהתובעת עורכת הדין שירה קרוואני אשר הכינה את התיק אינה זוכרת שראתה את החומר המדובר. על פניו מדובר בפ.א. נוסף כפי שחברי אמרו בדיון הקודם.
יחד עם זאת אדוני, הגם שמדובר בפ.א. נוסף שעניינו איומים, איננו מבקשים להרחיב את יריעת האישומים, היינו, בדרך של הוספת אישום או העמדתו של הנאשם במצב של סיכון. היינו גם מבקשים להזהירו לפי סעיף 184 על עובדות נוספות שהתגלו במהלך המשפט. המטרה של רענון הזיכרון אותו ביקשתי בדיון הקודם הייתה לאור העובדה שהעד עצמו העיד בבית המשפט על אותו אירוע שהוא התלונן בתחנת שלם והדיון נדחה להיום מכיוון שחברי טענו שהחומר לא היה בידיהם.
מסרתי את החומר לידיהם, מדובר בשני עמודים כפי שבית המשפט התרשם, שני עמודים שאפשר ללמוד על נקלה,
עו"ד צמל: בלימוד אנחנו מהירים מאוד, זה לא עניין של לימוד.
ש. הנקודה היא בשביל לחזק את מהימנותו של עד ביחס לתלונות שהוא מסר אז ודאי שאנחנו חושבים שיש מקום להביא את הסיפור הזה גם כן לפתחו של בית המשפט.
כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
אני נעתר לבקשה. העד נמצא באולם בית המשפט, טרם החלה החקירה הנגדית. ב"כ המאשימה רשאי לשאול שאלות משלימות בחקירה הראשית.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012

------------------
יצחק שמעוני, שופט

כבוד השופט שמעוני: בבקשה.
ש. תודה רבה. ספר בבקשה לבית המשפט על אירוע האיומים עליו סיפרת כבר בדיון הקודם שלו היה נוכח גם ד"ר אבו רמיל. כדי שאני אמקד אותך אנחנו מדברים על האירוע בטלפון.
ת. הלכתי לרופא אבו רמילה שהוא רופא המשפחה שלי בקופת חולים, היה לי בדיקת אקו לב ומה שקרה שבעצם קיבלתי טלפון. קיבלתי שיחה והרגשתי שאותו בן אדם עומד לקלל אותי אז ניתקתי את השיחה.
התקשר פעם נוספת, הרופא ישב לידי, שמתי על הדיבורית ובקיצור מה שהוא אמר לי אם אתה לא מוותר, אם אתה לא מוריד את התלונה אנחנו נחטוף את הבן שלך. קילל אותי כל מיני אבל אני לא זוכר.
ש. אתה זוכר באיזה תאריך זה היה?
ת. לא.
ש. אני מבקש לרענן את זיכרונו של העד ביחס לתאריך. זה החתימה שלך?
ת. כן.
עו"ד צמל: הוא עונה בעברית.
ש. כן, הוא עונה בעברית, זה בסדר. תגיד בבקשה לבית המשפט.
ת. 28.2.2011.
ש. תודה רבה.
כבוד השופט שמעוני: אתה מאשר את החתימה שלך על ההודעה?
ת. כן.
ש. בבוקר הדיון היום מסר לי העד תמונות נוספות שמסרתי אותם באותו רגע לידי ההגנה, אני מבקש להציג את התמונות לעד.
עו"ד צמל: כבוד בית המשפט כמובן אני מתנגדת. אני רוצה להזכיר לאדוני שבתיק הזה הייתה בקשה לגילוי כל חומר הראייה, נדונה. היו חומרים חסויים, הבקשה נדונה. הייתה בקשת התביעה להוספת תשעה עדים נוספים ואישום אחד שלם נוסף, הבקשה נדונה. הבקשה נדונה בערעור, בערר לבית משפט מחוזי, חזרה אל אדוני, הבקשה נדונה. הנושא של התלונה החדשה גילינו אותה ביום ראשון, עכשיו בית המשפט קיבל החלטה לגביה.
אנחנו מקבלים את החומר בתיק הזה טיפין טיפין, כמעט כמו עינוי סיני.
כבוד השופט שמעוני: אתה מסיים עם התמונות?
ש. לאחר מכן יש לי שאלה נוספת אחרונה ובזה אני מסיים.
עו"ד צמל: אדוני זה לא עניין שאם הוא מסיים או לא. לא ראינו את התמונות הללו מקודם, לא קיבלנו עליהם שום אינדיקציה, המשטרה כנראה לא קיבלה אותם אף פעם, זה לא היה חלק מתיק החקירה. אני לא רוצה עכשיו לומר את כל האופציות האחרות כשהעד עומד כאן על דוכן העדים ושומע ומבי עברית
כבוד השופט שמעוני: נראה את התמונות הללו.
עו"ד צמל: אבל הדברים הללו לגמרי אינם מקובלים עלי, אופן ההתנהלות לגמרי בלתי מקובל עלי.
ש. אדוני אני אשיב להתנגדותה של חברתי. החומר הועבר לעיונה של ההגנה מיד כשהתקבל אצל התביעה, היינו היום בבוקר. באותו רגע,
עו"ד צמל: בשעה 10.20.
ש. בשעה 10.00 עוד לא הגענו לבית המשפט אבל זה לא משנה.

כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
אינני רואה כל מניעה להגשת התצלומים. מדובר בתצלומיו של העד, בו נראה חבוש ביד ימין ובמצחו. העד התייחס לתמונות הללו וב"כ המאשימה יוסיף שאלה נוספת ובזה תסתיים החקירה הראשית.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012
-------------------
יצחק שמעוני, שופט

ש. בוא תספר לנו בבקשה על התמונות האלה, מי צילם אותם, מתי? ביחס לאיזה אירוע הם מדברים?
ת. זה צילם אותם, זה באירוע הראשון, מישהו בסטודיו פאיז בסלאח א-דין זה באירוע הראשון, התמונות הם מהאירוע הראשון. החבישה זה כשהם היכו אותי ביד ימין והפצע בראש כשקיבלתי מכה בראש למרות שסיפרתי לכבוד בית המשפט שהם היכו אותי בכל חלקי הגוף.
ש. תודה. אני מבקש לסמן את התמונות.
כבוד השופט שמעוני: הצילומים מוגשים ומסומנים, ת/22, ת/23.
עו"ד צמל: אדוני אני מתנגדת להגשתם אלא באמצעות המצלם, עכשיו גם מסתבר שיש לצילום הזה אבא. אני מבקשת, אני אטען וכבר אומרת זאת עכשיו, אין קבילות לצילומים אלה אלא באמצעות מי שצילם אותם.
כבוד השופט שמעוני: המאשימה תדאג לזימונו של מצלם התמונות.
ש. אדוני העד מעיד על התמונות, אנחנו מגישים אותם דרך, לפי פקודת הראיות, תמונות ניתן להגיש גם באמצעות הבן אדם שמצולם,
עו"ד צמל: בסיכומים, חבל על הזמן, תן לי לחקור אותו. בסיכומים, חבל על הזמן.
ש. אני רק אומר שאפשר להגיש תמונות גם באמצעות מי שמצולם בהם שיעיד.
כבוד השופט שמעוני: תחזור על מה שאמרת.
ש. בדיון הקודם הצגתי בפניך דיסק שבו אתה מצלם בעצם אדם נוסף בבית הקפה,
עו"ד צמל: אני מתנגדת כבוד בית המשפט,
כבוד השופט שמעוני: אני לא שמעתי את השאלה, אני לא יודע בכלל מה הוא שואל.
עו"ד צמל: אבל הוא שואל על נושא שכבר נחקר עליו ומוצה.
כבוד השופט שמעוני: אני לא יודע מה השאלה.
עו"ד צמל: הוא אומר הוגש דיסק שצילמת בן אדם בבית קפה הוא אומר, חברי אמר זאת כרגע.
כבוד השופט שמעוני: תני לו לסיים את השאלה.
ש. הגשת כפי שנאמר בדיון הקודם את הדיסק לתחנת המשטרה בחודש אוגוסט בעוד הדיסק צולם כבר בחודש אפריל.
ת. כן.
ש. למה לקח לך בעצם ארבעה חודשים להביא את הדיסק למשטרה?
ת. לא לקח לי ארבעה חודשים. עד שאני הורדתי אותו ולקחתי אותו לעורך הדין שלי איתן להמן, ושלח את זה לתרגום לתרגם אותו,
עו"ד צמל: למי?
ת. שלחתי אותו לעורך דין שלי איתן להמן, עשה תרגום בשבילו, עשה לו תרגום,
ש. תדבר בערבית זה יהיה נוח יותר.
ת. לקח זמן כי מסרתי את הדיסק לעו"ד איתן ועד שהוא שלח אותו לתרגום וקיבל אותו בחזרה זה היה אצלי וישבנו ביחד וחזר על מה שקרה באמצעות התמליל והראה לי את הוידיאו כדי לבדוק שהתמליל, התרגום תואם למה שיש בוידיאו. לאחר מכן עורך דין שלח את הדיסק. הוא שלח בעצמו באופן עצמאי דיסק גם אני לאחר מכן גם שלחתי באופן עצמאי את הדיסק למשטרה.
כבוד השופט שמעוני: סיימת?
ש. אין לי שאלות נוספות.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה חקירה נגדית.

העד מר מאזן קאק - נגדית - באמצעות מתורגמנית - לעו"ד צמל
ש. תגיד, אתה ידעת שעכשיו אתה תישאל על השאלה הזאת לגבי עו"ד להמן והדיסק, נכון?
ת. כן.
ש. מה?
ת. מה זה ידעתי?
ש. ידעת שהיום אתה תעיד על כך שעו"ד להמן ישב איתך על הדיסק והוא שלח את זה לתרגום ואחר כך השוויתם את מה שיש בדיסק ובתרגום לפני שהבאת את זה למשטרה.
ת. לא.
ש. לא ידעת?
ת. לא.
ש. השאלה כרגע הפתיעה אותך נכון?
ת. לא.
ש. לא? למה לא הפתיעה אותך?
ת. כי זה מה שקרה.
ש. השאלה למה לא סיפרת לנו את זה בפעם הקודמת, בעדות הקודמת כשלהמן ישב פה? להמן ישב הרי פה במהלך העדות ואתה סיפרת על הדיסק.
ת. לא שאלו אותי, לא שאלו אותי על זה בין השאלות, זה לא היה בין השאלות.
ש. שאלו אותך מה בדיוק עשית עם הדיסק ואתה נתת תיאור ארוך מאוד והשמטת את עורך דין להמן למרות שהוא ישב פה, או בגלל שהוא ישב פה? למרות שהוא ישב פה או אולי בגלל שהוא ישב פה?
ת. הם לא נכנסו איתי ספציפית לנושא איך אני העברתי את הדיסק למשטרה וגם לא שאלו אותי איך תרגמתי אותו, מי תמלל אותו. מי תרגם אותו.
ש. סליחה, כרגע מה שאל אותך התובע? איזה שאלה שאל אותך כשאתה סיפרת על עורך דין להמן?
ת. מה סיפרתי?
ש. מה הייתה השאלה ששאל אותך עורך הדין כשאתה סיפרת בתשובה על עורך דין להמן?
ת. שלחתי את הדיסק,
ש. זה אתה ענית. אני שואלת איזה שאלה הוא שאל אותך שפתאום נזכרת בלהמן?
ת. זה מה שקרה.
ש. למה לא סיפרת את זה בעדות הראשית שלך בפעם הקודמת?
ת. כי לא נשאלתי.
ש. גם עכשיו הוא לא שאל אותך עליו? גם עכשיו הוא לא שאל אותך עליו.
ת. אני לא נשאלתי בפעם שעברה אם תרגמתי את זה, מי תרגם את זה.
ש. גם עכשיו חברי לא שאל אותך אם תרגמת ומי תרגם ובכל זאת את מה שהתובע חושב שהיה חסר.
ת. זה מה שיש לי להגיד, זה מה שהיה.
ש. זאת התשובה שלך?
ת. כן.
ש. טוב. תגיד, אתה הרי הבאת בשעתו תמונות מהפציעה שלך והתפשטת כבר קודם על אותה פציעה שאתה טוען שהתמונות האלה הוגשו היום בגללה, נכון?
ת. כן, נכון.
ש. ואתה כבר הבאת תמונות למשטרה בפעם הראשונה, נכון? אתה כבר הבאת למשטרה תמונות של הפציעה הראשונה כמה היית מסכן, נכון?
ת. כן.
ש. בתמונות שהבאת החבישות האלה אינן קיימות, נכון?
ת. איך לא היו קיימות?
ש. בתמונות שאתה הבאת למשטרה כל החבישות האלה, לא קיימות. תתרגמי לו.
ת. התמונות שמסרתי למשטרה, עד שהגעתי לבית החולים, זה התמונות מהשעות הראשונות. התמונות האלה הם אחרי ששוחררתי מבית חולים.
ש. את התמונות הראשונות איפה צילמת?
ת. אצל אותו בן אדם
ש. וגם צילמת אז את האוטו?
ת. צילמתי את האוטו, כן.
ש. תתרגמי. המתמלל יקשיב לך.
ת. אני גם צילמתי וגם המשטרה צילמה.
ש. והמשטרה גם צילמה אותך ואת הפציעות שלך?
ת. כן. כן.
ש. אז איך אתה מסביר שהמשטרה לא צילמה את היד שלך בגבס או במשהו? זה גבס או תחבושת, מה זה?
ת. תחבושת.
ש. תחבושת, איך אתה מסביר את זה?
ת. התמונות האלה אני צילמתי באופן עצמאי ושלחתי למשטרה.
ש. איזה תמונות? איזה תמונות?
ת. שתי התמונות, גם התמונות בהתחלה וגם התמונות האלה.
ש. זאת אומרת פעמיים אתה צילמת את עצמך, פעם בלי תחבושות ופעם עם תחבושות ופעמיים שלחת את זה למשטרה?
ת. לא. בפעם הראשונה המשטרה צילמה אותי וגם אני צילמתי את עצמי ובפעם השנייה שזה בעצם כשיצאתי מבית החולים שזה התמונות האלה שצילמתי ושלחתי למשטרה.
ש. באיזה בית חולים?
ת. הדסה עיסווייה.
ש. אבל אתה אושפזת שם במשך עשרה ימים, אז התמונה הזאת היא אחרי עשרה ימים.
ת. זה לא אחרי עשרה ימים.
ש. אבל אתה אושפזת בהדסה עשרה ימים, כך אתה אומר.
ת. הייתי בא והולך לבית החולים, אני לא ישנתי
ש. אושפזת בהדסה עשרה ימים אמרת. אני עכשיו אומרת לך
ת. אני הייתי במעקב, אני הלכתי וחזרתי. הייתי במעקב לבדיקות.
ש. אתה אומר בבית משפט נכבד זה ב-4.3 הייתי מאושפז יומיים בבית החולים הדסה הר הצופים, זה נכון?
ת. אם הייתי יומיים אז למה את אומרת שהייתי עשרה ימים?
ש. חכה, גם עשרה, גם עשרה ימים היית וגם ארבע עשרה יום היית, נגיע לכל הימים האלה. אני רק אומרת באופן ראשוני, היית מאושפז בבית חולים הדסה לפחות יומיים כמו שאמרת בבית משפט?
ת. נכנסתי בפעם הראשונה לבית חולים, הייתי ארבע-חמש שעות, ולאחר מכן באתי ביום השני לבית החולים ונתנו לי כמה מועדים שהם בעצם למעקב כעשרה ימים.
ש. טוב. וכמובן הבאת למשטרה לא רק את התמונות אלא גם את המסמכים הרפואיים מהדסה? את כל התיק הרפואי.
ת. כן, הרופאים שחתומים על הדו"חות הרפואיים ובית חולים אל-מאקסם וגם בית חולים הדסה.
ש. תענה לי לשאלה טוב, כי אנחנו עכשיו הולכים לבלות הרבה זמן ביחד, מעכשיו תענה לי לשאלות.
ת. בסדר.
ש. האם הבאת למשטרת ישראל את התעודות הרפואיות מהאשפוזים שלך, עשרה, ארבעה, שני ימים, שעתיים, בהדסה? כן או לא?
ת. אני לא זוכר את זה. אני לא זוכר אם אני העברתי או לא.
ש. אני אומרת לך שבתיק אין ומי שטרח להצטלם כשהוא יצא מהדסה בצבעים, אבל לא הביא את זה למשטרה עד הבוקר וגם לא טרח להביא את התעודות של הדסה למשטרה למרות שהוא הביא ממקאסד, הביא מד"ר אבו רמילה, הביא מד"ר אבו חלף איך אתה מסביר שלא טרחת להביא את הראיות הכי חזקות, הכי טובות, הדסה והצילומים האלה?
ת. אני הגשתי את התמונות, אמרתי לך שהגשתי את התמונות.
ש. אבל התובע אומר שהיום הוא קיבל אותם על הבוקר.
ת. יש המשך לתמונות.
ש. זאת אומרת התמונות האלה לא היו במשטרה, לא הבאת אותם למשטרה, רק הבוקר. איך הגעת להביא אותם רק בבוקר? הרי אתה טוען שהבאת אותם למשטרה, איך ידעת להביא אותם הבוקר? אם הם במשטרה למה טרחת להביא אותם?
ת. היו אצלי בתיק ואני הבוקר הבאתי אותם, כי שמתי לב שהם לא נמצאים בתוך התיק.
ש. אתה עברת על התיק של התובע?
ת. לא.
ש. אז איך שמת לב שהם לא נמצאים?
ת. כשהוא הראה לי אתמול את התמונות.
ש. וכשהוא הראה לך אתמול את התעודות, לא שמת לב שהתעודות של הדסה לא נמצאות? והבאת אותם הבוקר?
ת. לא שמתי לב.
ש. אבל אצלך בבית בתיק יש תעודות מהדסה. אתה רק צריך להביא אותם.
ת. הם לא נמצאים אצלי.
ש. הם לא נמצאים כי אתה מעולם לא אושפזת בהדסה, לא יום, ולא שעה ולא חצי שעה בטיפולים בעקבות האירועים האלה?
ת. את יכולה בעצמך לבדוק את העניין.
ש. אני לא אבדוק. אני אומרת לך, המסקנה היא זאת.
אתה אומר שביכולתך ללכת להדסה ולבקש שיוציאו את האשפוזים שלך נכון?
ת. כן.
ש. ואתה תעשה את זה בשביל שאנחנו נהיה רגועים נכון?
ת. כן.
ש. תודה. מחכים לך. עכשיו תראה, ד"ר אבו רמלה, באיזה קופת חולים הוא?
ת. כללית.
ש. ואתה באיזה קופת חולים?
ת. כללית.
ש. ואיפה המרפאה שלו?
ת. בסלאח א-דין.
ש. איפה ברחוב סלאח א-דין? זה מקום שאתה מבקר בו קבוע, אתה מכיר אותו מצוין.
ת. על יד הדואר.
ש. על יד הדואר, יופי. אתה הולך אליו ביום, בלילה, לא משנה מתי, נכון?
ת. שמה פתוח כל היום.
ש. המשרד שלו פתוח או יש שם מרפאה?
ת. מרפאה.
ש. והיא פתוחה 24 שעות נכון?
ת. כן. כן. לא המרפאה פתוחה 24 שעות. פותחת מהבוקר עד שעה 12.00 בלילה.
ש. ולכן אתה יכול לגשת לשם בכל שעה שבא לך?
ת. כן.
ש. נכון? ד"ר אבו רמלה לא ישן שם במרפאה בלילה?
ת. לא. לא.
ש. טוב. עכשיו, אתה הלכת אליו כי מה? מה אמרת לנו בעדות שלך? שכאב לך הלב?
ת. כן. כאב לי הלב.
ש. מה?
ת. כאב לי את הלב.
ש. והלכת אליו מרוב כאב לב?
ת. כן.
ש. היום לעומת זאת סיפרת לנו שהיה לך איזה אקו לב. מתי היה אקו לב? היום אמרת שבאת אליו עם הבדיקה.
ת. עם מה?
ש. אתה אמרת שאתה באת אליו, הלכתי לרופא, הייתה לי בדיקת לב. הלכת להיבדק או הלכת עם הבדיקה?
ת. הלכתי להיבדק.
ש. והוא באמת בדק אותך כמובן.
ת. כן.
ש. כי היית במצב אנוש, חמור?
ת. כן.
ש. ומה הוא ייעץ לך אחרי הבדיקה?
ת. הוא אמר לי שיש לי גזים שעלו לחזה ואני הרגשתי כאב בחזה.
ש. אז זאת אומרת בסך הכל זה היה גזים וזה לא היה שום דבר שקשור ללב, זה מה שהוא אמר לך?
ת. לא, אני הרגשתי כמו מחט שדוקרת אותי בחזה.
ש. והוא לא שלח אותך לא לצילום ולא לאקו לב, הוא ישר אמר לך על המקום שטויות זה גזים?
ת. כן. כן.
ש. נכון?
ת. כן. כן.
ש. הוא נתן לך תרופות נגד גזים?
ת. כן.
ש. באותו יום?
ת. כן, באותו יום.
ש. טוב. לפני הטלפון או אחרי הטלפון?
ת. מה אחרי הטלפון?
ש. התרופות?
ת. לפני הטלפון.
ש. זאת אומרת אתה ישבת אצלו, ופתאום הגיע טלפון כן?
ת. כן.
ש. ואתה סיפרת במשטרה באותו יום של האירוע בדיוק מה שקרה, לא שיקרת את השוטרים נכון?
ת. לא, לא שיקרתי.
ש. כמה זמן עבר בין שיצאת מהרופא עד שהלכת למשטרה?
ת. לא זוכר.
ש. אבל זה אחד ליד השני, אני אזכיר לך, זה על יד הדואר וזה על יד הדואר.
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא הלכת קודם לאכול חומוס עם הגזים האלה ואז הלכת למשטרה נכון?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה חושב שד"ר אבו רמלה יזכור?
ת. אני לא יודע. תשאלי אותו.
ש. תראה, ד"ר אבו רמלה אומר אני רופא במרפאת קופת חולים בראס אל-עמוד.
ת. אז מה הבעיה? הוא עובד גם בקופת חולים בראס אל עמוד וגם בסלאח א-דין ליד הדואר.
ש. אז תגיד, איך הוא אומר באותו יום הוא בא איתך למשטרה נכון? הוא היה איתך במשטרה נכון?
ת. נכון. כן.
ש. והוא אומר אני רופא מרפאה בקופת חולים בראס אל-עמוד, היום בערב היה אצלי מטופל שלי מאזן קאק. אז היית בראס אל עמוד או היית במרפאה בסאלח א-דין על יד הדואר?
ת. אני זוכר שהייתי בראס אל עמוד, עכשיו אני נזכר.
ש. זאת אומרת לא היית בסאלח א-דין על יד הדואר?
ת. לא. אני זוכר עכשיו שהייתי בראס אל עמוד.
ש. טוב. אתה טוען שקיבלת טלפון חסום.
ת. נכון.
ש. ותיכף ששמעת הלו מאזן אתה פתחת את הרמקול, נכון?
ת. לא. בפעם הראשונה התקשרו אלי ממספר חסום, הרגשתי שהם הולכים לקלל אותי ולצעוק עלי.
ש. ולכן אתה לא עונה למספרים חסומים?
ת. לא, עניתי בכוונה כי אם הייתי לבד לא הייתי עונה אבל בגלל שהיה איתי עוד מישהו אז עניתי.
ש. זאת אומרת ידעת שכיוון שזה טלפון חסום אתה עונה עם עדים נכון?
ת. בטח, כי אחרי כל הבעיה שניסו לרצוח אותי והייתי צריך להיזהר.
ש. אמר לך בטלפון במפורש שאני ג'וואד סיאם הוא הזדהה למרות שהטלפון לא מזוהה? אני רוצה שתוריד את התלונה נכון? או מה?
ת. או שאני אחטוף את הבן שלך.
ש. נכון, יפה. ואתה בתגובה מיד הלכת, סליחה הוא לא אמר רק את זה הוא אמר לך עוד משהו, שכחת. שכחת, הוא אמר לך עוד משהו.
ת. אני לא זוכר.
ש. הוא אמר לך מחר בבית משפט נחטוף לך את הילד. נכון שזה מה שהוא אמר לך?
ת. אני לא זוכר במדויק אבל מה שכתוב זה נכון.
ש. תגיד לי זה לא מזכיר לך שהוא אמר לך מחר בבית משפט נחטוף לך את הילד?
עו"ד קורן: אני מתנגד אדוני, מכיוון שאין שמה פיסוק
ש. אין מה?
עו"ד קורן: מה שחברתי, אני מתנגד, חברתי נותנת פירוש שהוא לא הכרחי לדברים שכתובים בתלונה. אפשר להבין את הדברים, הם לחלוטין אחרת, זה עניין של דיקציה וניקוד.
כבוד השופט שמעוני: תשיבי להתנגדות.
ש. אין לי מה להשיב, זה מה שכתוב בהודעה. אם לא תוריד את התלונה מחר בבית משפט נחטוף לך את הילד.
עו"ד קורן: או אם לא תוריד את התלונה מחר בבית משפט, נחטוף לך את הילד. אפשר לנקד את זה גם כך.
ש. מקובל עלי. אתה ידעת בקיצור שמחר יש בית משפט.
כבוד השופט שמעוני: הייתה התנגדות. אני דוחה את ההתנגדות, בבקשה.
ת. כן, ממנו ידעתי.
ש. קודם לא ידעת שיש בית משפט למחרת נכון?
ת. לא, עורך הדין רצה למסור לי את זה, להגיד לי את זה.
ש. עורך דין שלך להמן?
ת. כן. להמן.
ש. להמן היה איתך לאורך כל הדרך מתחילת התלונות בתיק הזה?
ת. כן, התייעצתי איתו כל הזמן בכל מה שקרה בתיק הזה.
ש. זאת אומרת מתחילת הדרך להמן היה היועץ שלך?
ת. כן. בדיוק.
ש. עכשיו, אין לך בעיה עם ד"ר אבו רמלה מבחינת ויתור על הסודיות הרפואית, שיביא לנו את התיק הרפואי מבחינת המועדים שבהם טופלת אצלו, לא לתוכן הטיפולים. נכון?
ת. אני לא מנהל של המרכז הרפואי.
ש. אתה מנהל אבל של התיק שלך והסודיות הרפואית שלך. אני אומרת שאנחנו נבקש מד"ר אבו רמלה שיביא את הרישומים מהמחשב המקוריים של הביקורים שלך אצלו. אין לך התנגדות נכון?
ת. אין התנגדות.
ש. תודה.
ת. אני לא,
ש. תודה.
ת. בבקשה.
ש. עכשיו, את התחבושות האלה שבתמונות והחבישות לא עשו לך במקסאד.
ת. לא, לא.
ש. וגם לא עשו לך אצל ד"ר אבו חלף,
ת. מה את רוצה להכניס לי את הסיפור הראשון בסיפור השני?
ש. אני שואלת.
ת. מה את שואלת? אני אמרתי לך
ש. לא עשו לך את זה במקאסד נכון?
ת. לא אולי עשו לי את זה בשער שכם בבסטה. איפה עשו לי את זה? אמרתי לך עשו לי את זה אחרי שיצאתי מבית החולים של הדסה.
ש. לא בהדסה, אחרי שיצאת מהדסה?
ת. כן.
ש. איפה עשו לך את זה?
ת. איפה עשו לי את זה?
ש. כן, איפה חבשו אותך?
ת. חבשו אותי בקופת חולים.
ש. באיזה קופת חולים?
ת. כללית.
ש. איפה?
ת. איפה?
ש. כן.
ת. אני לא זוכר איפה.
ש. אתה לא זוכר?
ת. בסלאח א-דין אני זוכר, כן.
ש. בסלאח א-דין?
ת. כן.
ש. באותו סניף של ד"ר אבו רמלה?
ת. באותו סניף, כן.
ש. הוא חבש אותך או האחות שלו?
ת. לא. האחות שהייתה שם. הוא לא היה שם.
ש. וכמובן החבישה הזאת נרשמה בתיק הרפואי.
עו"ד קורן: אדוני אני מתנגד.
ת. מה זה הכל תעודות רפואיות, מה זה?
עו"ד קורן: אדוני אני מתנגד.
ש. כן או לא?
ת. מה את שואלת אותי אני? באה בחורה שהיא שמה לי את זה, היא רוצה לרשום? אנחנו אצלנו במזרח ירושלים אם מישהו בא ונכנס לקופת חולים עושים לו ואומרים לו לך.
ש. קופת חולים כללית?
ת. כן, קופת חולים כללית, כן.
ש. ככה זה אצל ד"ר אבו רמלה?
ת. זה לא שבירה, סליחה גברת.
ש. ככה זה אצל ד"ר אבו רמלה?
ת. זה לא הוא בעל הבית ד"ר אבו רמלה, יש עוד עשר רופאים שם.
ש. אם זה לא שבירה, אז מה זה?
ת. אמרתי לך זה מכות יבשות.
ש. מכות יבשות, טוב.
ת. מכות מג'וואד סיאם במעקב ראשון. ממעקב ראשון.
ש. ברור, זה כתוב. אני ג'וואד סיאם בגלל זה שמת פלסתר שלא יראו מה כתוב.
ת. כן?
ש. כן. עכשיו תגיד לי בבקשה, מוחמד מוג'הד הוא עורך דין?
ת. מוחמד מוג'הד? כן, עורך דין.
ש. עורך דין?
ת. כן.
ש. כן?
ת. כן.
ש. תן לי בבקשה את הטלפון שלו? מה הטלפון שלו?
ת. אין לי את הטלפון.
ש. למה?
ת. הוא שינה את הטלפון שלו.
ש. מתי הוא שינה את הטלפון שלו?
ת. אני לא יודע.
ש. אז איך אתה יודע שהוא שינה את הטלפון שלו?
ת. אני גם שיניתי את הטלפון שלי ואת הסים שלו, אז אין לי יותר את המספרים.
ש. אני אומרת לך, תסתכל רגע בבקשה, אני אומרת לך שבחיים לא היה לך טלפון של מוחמד מוג'הד עורך דין.
ת. יש לי את מספרי הטלפון של חמישים אחוז מעורכי הדין בירושלים בטלפון. אם את רוצה אני אראה לך.
ש. אז תגיד לי מוחמד מוג'הד אתה הרי דיברת איתו, תכננת איתו אי לתחמן את עאדל נכון?
ת. כן.
ש. ולכן תגיד לי בבקשה איך דיברת איתו בעל פה, פנים אל פנים?
ת. פנים אל פנים, כן.
ש. איפה פגשת אותו פנים אל פנים?
ת. זה סודות שאני לא יכול לגלות.
ש. אתה חייב לגלות, אין פה תעודת חיסיון.
ת. לא, אני לא יכול לגלות.
ש. אין פה תעודת חיסיון.
ת. יש אנשים שיושבים פה מהרשות שהם עוד יפגעו בבן אדם.
ש. תראה זה יושב ממשלת ספרד, זה יושב ממשלת צרפת, זה יושב ממשלת אנגליה איפה האנשים מהרשות?
ת. אין אנשים, בסדר. מה את מייצגת כל הזמן? אנשים?
ש. אני את הצדק.
ת. את הצדק, אה. את הכסף.
ש. תשמע אני צריכה להזמין את מוחמד מוג'הד כעד. איפה אני שולחת לו את ההזמנה, עד מטעם ההגנה, איפה אני שולחת לו את ההזמנה?
ת. אני רואה שיש לך את היכולות במשטרה ובבתי משפט, את יכולה להגיע אליו בעצמו, זה בעיה שלך, לא בעיה שלי.
ש. אתה הכנסת אותו לסיפור. אתה זוכר שהכנסת אותו לסיפור?
ת. זה לא עניינך לשאול אותי.
ש. אתה זוכר שהכנסת אותי לסיפור? אתה זוכר איך הכנסת אותו לסיפור את עורך דין מוחמד מוג'הד?
ת. כן, אני זוכר.
ש. אתה זוכר איך הכנסת אותו לסיפור?
ת. כן. אני זוכר.
ש. אתה זוכר?
ת. אני זוכר, כן.
ש. תגיד לי אם זה נכון מה שאני זוכרת.
ת. מה את זוכרת?
ש. שאתה פנית לעו"ד מוחמד מוג'הד כי ידעת שהוא חבר של עאדל שאותו רצית להקליט בבית קפה, זוכר? ואז הוא באמת טלפן לעאדל, קבע איתו פגישה, עשה איתו תאונת דרכים, לא בא לפגישה ואתה נכנסת במקומו ואז צילמת אותו. עד פה זה נכון מה שאני זוכרת שהעדת בבית המשפט?
ת. תמשיכי, כן.
ש. אל תגיד לי תמשיכי, זה נכון?
ת. אני אומר לך כן, תמשיכי. כן נכון.
ש. וכיוון שהיית בקשר עם מוחמד מוג'הד וידעת איך הוא דיבר, תגיד רק את מספר הטלפון שלו או את הכתובת שלו. אני רוצה למצוא אותו להזמין אותו לעד.
ת. אז תלכי את ותחפשי זה בעיה שלך, לא בעיה שלי.
ש. לך אין הטלפון שלו?
ת. אני החלפתי את הטלפון,
ש. אין לך? התשובה היא יש לך או אין לך? מר קאק תסתכל עלי כשאני מדברת, אל תתחמק.
ת. גברת מה את רוצה, אני לא מתחמק, אני לא מפחד.
ש. יש לך הטלפון שלו או אין לך?
ת. טלפון שלי החלפתי אותו בסים אחר.
ש. יש לך את הטלפון או אין לך?
ת. והלך לי את המספר.
ש. אין לך הטלפון שלו? אין לך הטלפון שלו היום?
ת. למה את רוצה להגיע?
ש. אין לך הטלפון שלו או יש לך?
ת. אני אין לי טלפון שלו עכשיו.
ש. היה לך הטלפון שלו?
ת. היה לי טלפון, כן.
ש. כלומר יש איש כזה.
כבוד השופט שמעוני: מהרגע הזה המתרגמת לא תתרגם, הוא יעשה בעברית רק אם הוא ייתקל באיזה מילה אז נזדקק לשירותים שלך. את יכולה לשבת. הוא מדבר בעברית.
מתורגמנית: יש דברים שהוא לא מבין.
כבוד השופט שמעוני: אתה מדבר כשהיא שואלת אותך ואתה נסער, אתה מדבר עברית שוטפת.
ת. אבל סדר גמור, יש דברים שאני,
כבוד השופט שמעוני: אז היא תוקם ותתרגם, אין שום סיבה שהיא תעמוד כל היום.
ת. בסדר גמור.
ש. תגיד לי בבקשה, אתה חוזר ואומר, יש איש כזה ויש לו כתובת גם נכון?
ת. כן.
ש. נכון? ואתה לא רוצה לתת לי אותה כי אתה יודע שאני רוצה להזמין אותו לעדות.
ת. אז תזמיני אותו, יותר טוב. למה שאני אלך ואדבר איתו. תלכי ישר אליו ותביאי אותו לפה ותחקרי אותו.
ש. תגיד לי רק איפה למצוא אותו, אני חיפשתי לא מצאתי עד עכשיו.
ת. אז תחפשי אותו, זה בעיה שלך. יש פה אנשים שהם מביאים אנשים מרמאללה, לא רוצים להביא אותו לפה.
ש. אני אומרת לך שעד עכשיו לא הצלחתי לאתר אותו. לכן אני טוענת שלא היה ולא נברא ואין איש כזה, ואתה המצאת אותו, המצאת שם, המצאת תואר, בכדי להצדיק כיצד הלכת ועקבת אחרי עאדל. תגיב לזה, נכון או לא נכון?
ת. אני מבקש כבוד בית משפט, אם יש עורך דין שיוציאו אותו מהמחשב, ויביאו תעודת זהות שלו והכתובת שלו.
ש. במחשב הוא איננו, במחשב הוא איננו.
ת. מה, אין בעולם?
ש. אני לא מצאתי, אולי במצרים יש.
ת. זה בעיה שלך. אולי המחשב שלך של מצרים ולא של ירדן.
ש. אני אומרת לך שאתה המצאת אותו. אל תתחכם, אתה פה בעדות, המצאת אותו או לא המצאת אותו?
ת. אם אני ממציא דברים יש בית משפט, יש חוק. אני הוזהרתי לומר את האמת בבית משפט.
ש. ולכן תגיד לי את האמת, המצאת אותו או לא? כן או לא, רק תענה כן או לא?
ת. מה אני אעשה לך אם המחשב שלך מירדן או מסוריה?
כבוד השופט שמעוני: אדוני תשיב לשאלות.
ת. מאיפה אני רוצה להביא שם כזה? מה היא מנסה להגיד כן?
ש. המצאת?
ת. היא רוצה, מבסוטה איפה אני אגיד כן.
כבוד השופט שמעוני: היא אומרת שהמצאת?
ת. אני לא המצאתי, לא המצאתי. אמרתי יש כזה קיים, יש, כן.
ש. קיים?
ת. כן.
ש. ואתה דיברת איתו ואתה מכיר אותו?
ת. כן.
ש. והוא חבר כמו שאמרת, כל מה שאמרת עליו בחקירה זה נכון בקיצור?
ת. בסדר.
ש. כן?
ת. כן.
ש. לא בסדר, כן או לא?
ת. כן.
ש. כל מה שאמרת עליו בחקירה זה נכון?
ת. כן. כן.
ש. והיה לך באמת מספר הטלפון שלו ודיברת איתו נכון?
ת. כן.
ש. תודה. עכשיו, תאמר לי בבקשה, אתה למשטרה הגשת כמה וכמה תלונות ונחקרת די הרבה פעמים נכון? במהלך התיק נגד הנאשם, נכון?
ת. נכון.
ש. מספרי הטלפונים שלך שאתה נתת למשטרה בכל פעם הם המספרים הנכונים או עבדת על המשטרה חלילה?
ת. איך אני רוצה לעבוד על המשטרה? היו מתקשרים אלי כל הזמן לבוא לחקירה.
ש. בדיוק, לכן הטלפונים שיש במשטרה, שלך במשטרה הם הטלפונים הנכונים שלך?
ת. כן.
ש. תודה. אתה בתור ראש איגוד הסוחרים וכו' בן אדם עסוק מאוד נכון?
ת. עסוק מאוד? לא הרבה.
ש. אתה לא עסוק?
ת. לא.
ש. העבודה היחידה שלך זה להיות ראש איגוד הסוחרים?
ת. לא.
ש. יש לך עוד עבודות?
ת. כן. יש לי עוד עבודה.
ש. מה?
ת. עוד עבודה, כן, סוחר.
ש. סוחר, טאג'ר יעני?
ת. כן, סוחר.
ש. מה אתה מוכר, מה אתה קונה?
ת. היה לנו מסעדה ועכשיו מביא סחורות מסין.
ש. מסין?
ת. כן.
ש. ולכן טלפונים שנתת למשטרה הם גם נכונים וגם הם איתך והיו אצלך בזמן של האירועים האלה?
ת. כן.
ש. טוב. עכשיו תראה, אנחנו נתחיל דווקא בסיפור של המאפיה, הסיפור השלישי, האחרון שסיפרת עליו לבית המשפט.
ת. בסדר.
ש. אתה זוכר מה סיפרת לבית המשפט?
ת. כן, אני זוכר.
ש. תראה, לפי מה שסיפרת ואני קוראת גם לפי ההודעות שלך, אתה ביום 29.3. חברי יעקוב בבקשה שאני לא מטעה את העד, כי הוא יגיד שהוא לא זוכר, באישום השלישי, ב-29.3 אתה סיפרת שפגשת את הרופא ד"ר אבו רמלה, אותו רופא, נכון?
ת. נכון.
ש. פגשת אותו, אני רוצה לקרוא לך את זה וחצי שעה בערך נפגשתם והלכתם לתנור כחצי שעה לפני שהגשת תלונה. זה נכון? אמרת את זה במשטרה, זה נכון?
ת. אני לא זוכר את השעות אבל זה,
ש. אני יודעת, אבל אני אומרת לך שאם באת למשטרה ב-30.3 שעה 00.29, ואמרת אני רוצה להתלונן על ג'וואד סיאם שתקף אותי לפני חצי שעה, שיקרת או לא שיקרת את השוטרים?
ת. את השעות במדויק אני לא זוכר.
ש. נכון, היום קשה לזכור אבל אתה מסכים איתי שחצי שעה אחרי המכות זכרת?
ת. כשהוא היכה אותי עליתי לבית החולים.
ש. תגיד, איבדת את הזיכרון מרגע שהוא היכה אותך? אולי זה הפתרון? מצאנו את הפתרון לכל הבעיות. תגיד איבדתי את הזיכרון מרגע שהוא היכה אותי, יאללה לא זוכר כבר כלום, כן?
ת. לא.
ש. ובכן אתה מגיע למשטרה לתחנת שלם לחוקר החמוד, הנחמד, איאס פלאח ואתה אומר לו אני רוצה להתלונן על ג'וואד סיאם שתקף אותי לפני חצי שעה בוואדי ג'וז. זה היה או לא היה?
ת. זה היה.
ש. ואם אתה נותן את ההודעה ב-00.29 אז התקיפה הייתה חצי שעה קודם או לא הייתה חצי שעה קודם? מי משקר פה?
ת. אני לא זוכר בדיוק את השעות.
ש. אבל אתה זוכר ששיקרת את השוטרים?
ת. על מה?
ש. כשנתת הודעה ואמרת שג'וואד סיאם תקף אותך, זה נכון?
ת. כן, זה היה נכון.
ש. וזה נכון שזה היה חצי שעה לפני זה?
ת. אני לא זוכר.
ש. זאת אומרת יכול להיות שאת השוטר שיקרת כשאמרת לו שזה היה לפני חצי שעה? יכול להיות שזה היה שלושה ימים קודם? יכול להיות שזה היה שלושה ימים קודם התקיפה, אתה באת ושיקרת את השוטר?
ת. זה הכל חישובים שלך איך את חושבת.
ש. טוב. אפשר לראות את ההודעה הראשונה בבקשה, או שחברי מאשר לפרוטוקול שככה נפתחת התלונה הראשונה באישום השלישי.
עו"ד קורן: את רוצה תגישי.
ש. אני לא רוצה להגיש, אני רוצה לשאול אותו. אתה חתמת, חתמת? זה חתימת ידך?
כבוד השופט שמעוני: מה את מציגה לו בבקשה?
ש. אני מראה לו משהו, משהו, לא חשוב. אני בחקירה נגדית.
כבוד השופט שמעוני: כן, אבל הפרוטוקול מוקלט.
ש. אה, סליחה, אני מראה לו את ההודעה אותה הודעה שדיברתי עליה מ-30.6. אז מה, זה החתימה או לא חתימה? חתימה או לא חתימה?
ת. כן, זו החתימה שלי.
ש. כל פעם שהתובע רענן את זיכרונך בהודעות, הראה לך אתה אישרת את הדברים נכון?
ת. נכון.
ש. כן? נכון. עכשיו כשאני מראה לך, אני רוצה להתלונן על ג'וואד סיאם שתקף אותי לפני חצי שעה בוואדי ג'וז, זה נכון או לא נכון?
ת. זה נכון.
ש. עכשיו תראה, אני רוצה ממך הסבר. אתה מספר גם בהודעה ראשונה, זה היה ב-30.3 לפנות בוקר, וב-7.4 אתה שוב מוזמן למשטרה, מזמין אותך עכשיו רן שושני למגרש הרוסים והוא אומר אם אתה זוכר את האירוע? ואתה אומר כן, ואתה מתחיל לספר שוב את האירוע הזה, של התנור.
ת. כן.
ש. מה אתה מספר לשוטר? אתה מספר ככה, אני ראיתי את הרופא באותו יום במאפיה של דואק שנמצאת מאחורי תחנת המשטרה שלם ברחוב סלאח א-דין. מאפיית דואק שנמצאת מאחורי תחנת המשטרה שלם ברחוב סלאח א-דין. זה נכון? כך זה היה, שם פגשת את ד"ר אבו רמלה?
ת. זה נכון.
ש. אז תסביר לי רק, אם אתה פוגש אותו במאפיה היו איתו עוד שני רופאים אני מזכירה לך.
ת. כן.
ש. למה הוא צריך לבקש ממך לנסוע איתו למאפייה אחרת? מאפיית התנור כשהוא בתוך המאפייה ושם אתה פוגש אותו?
ת. הרופא הזה הוא בן אדם,
ש. מוזר. משונה?
עו"ד קורן: אני מבקש שחברתי לא תפריע לעד להשיב מכיוון שהיא שאלה אותו שאלה, לפחות תיתן לו להשיב.
ת. את שמה לי מילים. אם את רוצה לדבר במקומי ותדבר. בואי תשבי פה ותדברי לשופט וזהו.
ש. לא כדאי לך.
ת. טוב, זה קרה כן. את ראית אותו על יד דואק, בן אדם הזה הוא בן אדם, הבן אדם הזה אני לא רק ביחסים של מטופל, כל הילדים אצלו, כל שבע הבנות שלי נמצאות אצלו, מטופלות אצלו והוא מכיר אותנו טוב כחברים, לא יותר. אם אני הולך בדרכי הביתה וביקש ממני טובה לעלות איתי לקנות לחם לבית, אז אמרתי לו בבקשה, תעלה.
ש. זאת אומרת למרות שאספת אותו ממאפיה הוא היה צריך את המאפיה האחרת שהיא מאפיית התנור, נכון?
ת. הטעם של הלחם אצל דואק שונה מהמאפייה
ש. והרופא אנין טעם, בסדר. עכשיו, הלכתם, אני קוראת מה שאמרת במשטרה. הלכת אתה והרופא, תגיד לי אם זה נכון, נסענו למאפיית התנור. מאפיית התנור זה בוואדי ג'וז נכון? נכון?
ת. נכון.
ש. ברחוב של הגראז'ים נכון?
ת. כן.
ש. בלילה זה מקום מאוד מוכר כי הוא מואר ויש שם הרבה תנועה, זה מקום ידוע, נכון?
ת. רק בבוקר, בצהריים. בערב לא.
ש. בערב זה סגור התנור?
ת. בלילה כל וואדי ג'וז סגור משבע עד שמונה.
ש. נכון, אבל התנור לא סגור.
ת. כן, זה נשאר פתוח 24 שעות.
ש. בדיוק. עכשיו אתה אומר ככה בהודעה וחברי יעקוב אחרי. אני קניתי דברים לבית והוא קנה בייגלה, כעק ולחם. זה נכון?
ת. כן.
ש. אני עד כמה שאני זוכר השעה 23.45 כשראיתי את הרופא עבדל באסט והגענו לתנור הייתה השעה שתיים עשרה בלילה. קנינו את הדברים ויצאנו משם וששואל אותך השוטר כמה זמן היית שם? אתה אומר שבע-שמונה דקות. זה נכון?
ת. אני לא זוכר.
ש. מה?
ת. אני לא זוכר שאמרתי ככה לשוטר.
ש. אבל אנחנו מסכימים שאתה לא שיקרת את השוטר נכון?
ת. לא.
ש. ובכוונה בטח לא שיקרת אותו?
ת. בטח.
ש. אז אתה באותו יום יש לנו הודעה אחת שאומרת שזה היה לפני חצי שעה, זאת אומרת בחצות, זו הודעה מ-30.3 ובהודעה מ-7.4 כשמזמין אותך השוטר אחרי שבוע אתה שוב אומר לו שהייתה שעה שתיים עשרה בלילה. קנינו את הדברים ויצאנו משם.
אז אפשר לסמוך על מה שהשוטר כתב נכון? על מה שרן שושני כתב? על מה שאיאד פלאח כתב. אפשר לסמוך עליהם?
ת. אני מבין מה את רוצה להגיד.
ש. אז תענה.
ת. אני רוצה להגיד.
ש. אתה רוצה לענות לי קודם?
ת. אני רוצה לענות לך.
ש. אבל השאלה היא לא מה שאתה רוצה להגיד, זה חברי ישאל אותך אחר כך בחקירה חוזרת. כן.
ת. עוד פעם מה את אמרת לי?
ש. אמרתי האם אפשר לסמוך על רן שושני שהוא כותב שאתה אומר לו שהייתה השעה 12.00 בלילה, קנינו את הדברים ויצאנו משם והאם אפשר לסמוך על השוטר איאס פלאח שהוא אומר, שהוא כותב את דבריך, לפני חצי שעה בוואדי ג'וז תקף אותי אחרי שהייתי בתנור.
ת. אני יכול להגיד לך שבין הפעם הראשונה לבין הפעם השנייה,
ש. עבר שבוע. אני אמרתי לך עבור שבוע.
ת. עבור שבוע?
ש. כן. ולמרות שעבר שבוע אתה אומר אותו דבר.
ת. אני הייתי במצב נפשי ולקחתי תרופות והייתי הולך לרופאים.
ש. זאת אומרת אי אפשר לסמוך על מה שאמרת לשוטרים. היית מאוד מבולבל ולא ידעת על מה אתה מדבר?
ת. לא, אני לא מבולבל הרבה. יכול להיות שאני התבלבלתי בזמן אבל מה שקרה איתי מסרתי וזה מה שקרה איתי.
ש. זאת אומרת מה שקרה איתך מסרת, ומה שמסרת השוטר כתב כי אתה חתמת על זה, אישרת את נכונות הדברים.
ת. כן.
ש. עכשיו, אתה יודע וסיפרו לך במשטרה שגם אנחנו, אני באת כוח של ג'וואד כבר הייתי אז, כי זאת הייתה כבר התלונה השלישית שלך וגם המשטרה הלכנו הוצאנו והסתכלנו בכל הקלטות של כל החנות, של כל התנור מהערב עד אחרי חצות ולא אתה היית שם ולא ד"ר אבו רמלה היה שם.
ת. אולי יש תקלות במצלמות.
ש. מה?
ת. אולי יש תקלות במצלמות.
ש. אנחנו לא רק שלא גילינו אלא גם ראיינו את בעל המקום ואת האחראי על המצלמות, והמשטרה ראיינה וגם הלכה לכל המצלמות ברחוב של המוסכים ושל המפעלים ולא היה זכר לאירוע כזה. אגב, התנור אתה יודע שיש לו מצלמות גם בחוץ, מצלמות מה שיש בחוץ, לא רק בפנים.
ת. את זה אני לא יודע.
ש. אז אני מספרת לך.
ת. אני לא מופתע.
ש. אתה יודע, ודאי שאתה יודע את זה, אתה יודע שראש הדסק הערבי בימ"ר ירושלים פנתה בבקשה להוציא צווים לפענח את הטלפונים שלך ואת הטלפונים של אבו רמלה לגבי אותו לילה? ידוע לך?
ת. לא.
ש. עורך הדין שלך לא ראה את התיק וסיפר לך על זה?
ת. לא.
ש. אתה יודע שנכתב באותו מזכר, אנחנו נחקור כמובן את הכותבת, נחקר ככה, עולה חשש כי המתלונן והעד, העד זה אבו רמלה שגם אותו הבאת הפעם להעיד, כבר פעם שנייה שאתה מביא אותו להעיד, חבר טוב,
ת. חבר לא טוב. זה מה שקרה.
ש. המתלונן והעד תיאמו ביניהם גרסאות, זה מה שאומרת המשטרה על כן מבקשים לבדוק את כל הטלפונים שלכם באותו לילה. ידוע לך על זה?
ת. לא.
ש. אני אגיד לך עוד משהו, גם המשטרה ביקשה לבדוק את הטלפון של הנאשם באותו לילה כי הוא אמר אני לא הייתי, לא יצאתי מהבית, הייתי בבית כל הזמן.
ת. הטלפון יכול לשים אותו בבית, לנתק אותו ולצאת מהבית.
ש. זה מה שאתה עושה?
ת. הטלפון שלי תמיד איתי. זה לא בעיה. זה פתרון לבעיה של הלקוח שלך.
ש. טוב. אבל הלקוח שלי יש אליבי מצוין כי הוא מהטלפון שלו בבית כן דיבר, דווקא לא השאיר אותו בבית, הוא גם דיבר ממנו, אבל לא חשוב, לא חשוב. אני רק רוצה להגיד לך שאתה ידעת שהמשטרה חקרה אותך ואמרה לך יש בעיה בעדויות שלך ושל ד"ר אבו רמלה כי לנאשם יש אליבי. לא ידעת את זה?
עו"ד קורן: אני מתנגד, שחברתי תפנה לרגע לפני שהעד מתחיל לענות.
ש. אני כבר מגיעה.
עו"ד קורן: תפני אותנו ואת בית המשפט.
ש. טוב, תראה, ביקש ממך רן שושני, התקשר אליך ביום 7.4.2011, קרא שאי פעם שרן שושני התקשר אליך?
ת. אני לא זוכר אבל הוא תמיד מתקשר אלי.
ש. הוא אומר ככה,
ת. כל תקופה ותקופה.
ש. התקשרתי למאזן קאק בפלאפון, המספר שלך, 715 בסוף, הזדהיתי בשמי ובתפקידי, הודעתי לו כי ביום ראשון הקרוב תיערך לו בדיקת פוליגרף. דיבר איתך רן שושני על בדיקת פוליגרף?
ת. נכון, דיבר איתי.
ש. הוא אמר לך מה פתאום דווקא בתלונה שלישית הזאת פתאום רוצים לעשות לך פוליגרף למרות שבתלונות הקודמות לא עשו לך פוליגרף?
ת. לא.
ש. הוא לא אמר לך. אתה לא תהית, לא רצית פתאום לדעת למה פתאום רוצים לעשות לך פוליגרף?
ת. רגיל.
ש. רגיל. זאת אומרת גם בתלונה הראשונה עשו לך בדיקת פוליגרף וגם בשנייה?
ת. לא, רק בסוף הוא ביקש ממני.
ש. ואתה כמובן הסכמת נכון?
ת. כן, אבל בתנאי אחד, שגם ג'וואד יבוא ויעשה את הבדיקה לפני. על הסיפור הראשון, השני והשלישי.
ש. ואת התנאי הזה כמובן אתה אמרת לרן שושני? לא הסתרת ממנו את התנאי שלך?
ת. כן. כן.
ש. נכון?
ת. נכון.
ש. סליחה, נכון?
ת. נכון.
ש. יופי. זאת אומרת אם רן שושני לא כתב את זה, זה בעיה שלו, לא בעיה שלך.
ת. אני לא זוכר, אני לא יודע מה הוא כתב.
ש. אתה לא יודע אבל אני אומרת שזה לא כתוב. אני רק אומרת לך שזה לא כתוב.
ת. לא כתוב, לא כתוב.
ש. אבל זה לא אומר שאתה לא אמרת כי זה בעיה של רן שושני, לא שלך. רן שושני לא עשה את עבודתו כשוטר בסדר, לא פעל כשוטר.
ת. זה הבעיה שלו.
ש טוב, מוסכם עלינו.
ת. אני לא אמרתי שהוא לא עשה את עבודתו. אני לא יודע איזה עבודה הוא עושה ואת לא יכולה לשים לי מילים בפה.
ש. חשבתי, חשבתי, לא נפגע בכבודו, רן שושני חביב.
אני אומרת לך שהוא דיבר איתך ואתה אמרת שאתה מסכים והוא גם אמר לך מה לעשות לקראת הבדיקה נכון? והוא אמר לך תסתכל טוב, אמר לך את השאלות שהוא רוצה לשאול אותך. האם אתה משקר כשאתה אומר שהוא תקף אותך בוואדי חילווה ב-25.12? שאלה שנייה, האם אתה משקר כשאתה אומר שהוא תקף אותך באגרופים ומקבלות ב-29.3, בוואדי ג'וז. הנ"ל נשאל את שהסברתי, אמר שהוא מבין ומוכן והוא קבע לך מועד ב-10.4 לבוא לבדיקה נכון?
ת. אני לא זוכר אבל הוא אמר לי אני אחזור אליך אני אעדכן אותך מתי המועד.
ש. רן שושני כותב מזכר ב-10.4 היום בשעה 8.35 התקשרתי למתלונן מאזן קאק בפלאפון שמספרו נגמר ב-715 וזאת לאחר שהנ"ל לא הגיע למפלג ... כפי שנקבע, אולם הנ"ל לא ענה לטלפון.
ת. אני לא ידעתי על המועד הזה.
ש. אתה יודע שלא ידעת על המועד הזה? את זה אתה יודע שעל המועד הזה לא ידעת נכון? אני אומרת אתה יודע שעל המועד הזה לא ידעת.
ת. אני רוצה לשמוע אותה, את מדברת.
כן, אני לא ידעתי.
ש. כלומר, אם רן שושני כותב שהוא תיאם איתך את המועד הוא סתם כותב את זה?
ת. הוא דיבר איתי על הבדיקה אבל הוא לא דיבר איתי על המועד.
ש. רן שושני כותב עוד שכל אותו יום הוא ניסה להתקשר אליך ונקבעה בדיקת פוליגרף היום בבוקר אליה לא הגיע כפי שנקבע איתו ולא היית זמין.
עו"ד קורן: אני מבקש שחברתי, אני מתנגד, עצור, עצור, אני מתנגד, אני מתנגד.
איפה הוא כותב שהוא התקשר?
ש. היום במהלך המשמרת ניסיתי להתקשר אל מאזן אל-קאק אולם הנ"ל לא היה זמין. לציין כי לנ"ל נקבעה בדיקת פוליגרף היום בבוקר אליה לא הגיע כפי שנקבע איתו. זה מזכר שני, יש פה שני מזכרים.
עו"ד קורן: תראי לי את התאריך.
ש. ב-10.4 גם בבוקר הוא התקשר וגם אחר כך במשך המשמרת.
ת. קבעו לי לבד לפוטוגרף?
עו"ד קורן: איפה כתוב שהוא התקשר כל היום? כתוב שהוא לא ענה לשיחת טלפון.
ש. במשמרת. לא, זה הטלפון הראשון, אחר כך במהלך המשמרת הוא לא ענה, בחייך. קראתי, קראתי, הכל מופיע בפרוטוקול המודפס.
עכשיו תראה, נגיד שלא הלכת, מאז ועד היום לא הלכת לבדיקת הפוליגרף נכון?
ת. למה? קראו לי עוד פעם ולא הלכתי?
ש. אני שואלת מאז ועד היום לא הלכת? או שהיית בבדיקה ואנחנו לא יודעים על זה?
ת. לא, לא הייתי, לא קראו לי.
ש. לא היית. טוב. עכשיו תשמע, בסיפור הזה אתה בכל הפרשייה הזאת עם ג'וואד הרי אתה הולך מקליט אנשים, הקלטת את עאדל, הקלטת את הפועל איברהים, הקלטת את משפחת קרעין, נכון?
ת נכון.
ש. אתה מחפש הוכחות חיצוניות. אמרת לנו את זה, נכון? כאשר אתה יושב עם הדוקטור אבו רמלה באוטו שלך בוואדי ג'וז,
ת. מה זה קשור עכשיו?
ש. אתה תקשיב מה זה קשור? תירגע. הכל בסדר.
ת. אני רגוע, אני יש לי זמן פה עד שמונה בלילה. אין לי בעיה.
ש. שמונה זה מוקדם חביבי.
ת. אז עשר, שתיים עשרה בלילה. התיק הזה שנה ושלושה חודשים אז אני עוד חודש לא משנה לי.
ש. בדיוק, גם אנחנו מחכים ליום הגדול הזה.
תשמע, אתה יושב עם הדוקטור בתוך האוטו בוואדי ג'וז נכון? נכון?
ת. יושב?
ש. יושב באוטו שלך עם הדוקטור על ידך.
ת. מתי?
ש. באוטו שלך, ביום התנור, התנור
ת. כן. כן. נכון.
ש. אתה חוטף מכות.
ת. כן.
ש. דפיקות, הכל.
ת. כן.
ש. מה הבריח את ג'וואד והאיש האלמוני מהמקום לפי דבריך? מה הבריח אותם? אתה זוכר מה אמרת?
ת. סיימו עבודה שלהם,
ש. לא, אתה אמרת את זה, אתה אמרת בהודעה המשטרתית,
ת. אני זוכר, יש אנשים שבאו, נכון.
ש. איווה, כמה אנשים?
ת. אני לא זוכר.
ש. שלושה. אני אומרת לך שבמשטרה אתה מספר ככה, ששלושה איש באו ואני קוראת לך את זה בהודעה הראשונה. כשאני התחלתי לצעוק לעזרה ראיתי שניים-שלושה מגיעים, אז ג'וואד והשני עזבו אותי ועלו לג'יפ ונסעו. נכון?
ת. ככה אמרתי אני בהודעה שלי?
ש. זה קרה ככה או לא? אני יודעת מה כתוב בהודעה, חברי עוקב אחרי גם. אני אומרת לך, ככה זה היה מה שכתוב פה, זה היה?
ת. מה שכתוב פה כן, היה.
ש. עכשיו, גם בהודעה האחרת אתה אומר ככה, שים לב, ואז הגיעו שלוש בחורים שהגיעו מהרחוב וכשהם ראו את האנשים האלה מגיעים, ג'וואד והחבר שלו שתקף אותי נכנסו לרכב וברחו מהמקום. ככה היה?
ת. כן.
ש. עומדים לך שלושה עדים הכי אובייקטיביים שבעולם, פשוט מתנה נפלה לך מהשמיים, אתה בטח ביקשת את הפרטים שלהם בכדי להביא אותם בתור עדים למקום?
ת. עליתי לרכב,
ש. נכון, עלית לרכב ולא טרחת לבקש משלושה עדים את הפרטים שלהם שיהיה לך עדות אובייקטיבית.
ת. הדבר הכי חשוב שלי זה היה הגוף שלי. אני ניזוק, אני זה שנפגעתי.
ש. אתה יודע מה? חלילה, חלילה, אני לא מייחסת לך, אתה יודע מה עושים בלבנון בגוף שלהם, אנשים מכים את עצמם גם.
ת. טוב, זה בלבנון, זה לא בישראל.
ש. סליחה, תסביר לי, תן לי הסבר איך עברו שם שלושה עדים, אתה שוכב על הרצפה פצוע, קרוע, בלוע, עם רופא שלא יכול לזוז בכלל, איך אתה לא ביקשת את הפרטים של העדים האלה?
ת. אני הייתי כולי מכוסה בדם, הייתי מלא בפציעות, מלא במכות, אז עליתי לבית חולים. לבית חולים מקאסד.
ש. איך?
ת. לבית חולים מקאסד.
ש. גם אמרת, נורא מצחיק, גם אתמול בעדות שלך ביום ראשון גם אמרת שאתה הולך למקאסד, הלכת תיכף למקאסד נכון? זה נכון? אני באמת זוכרת עכשיו שאתה בעדות שלך היום גם אמרת שתיכף הלכת למקאסד, סליחה, בעדות ביום שלישי.
אמרת בעדות שלך מה-4.3 בבית משפט הם עלו לרכב ונמלטו ואנחנו נסענו לבית חולים. שכחת את שלושת העדים שהיו שם.
ת. אם אני אתחיל עכשיו לדייק, אם בן אדם שוכח ולפעמים הוא כן זוכר, אם את תתפסי אותי בטעות אחת על משהו ששכחתי,
ש. אחת אני סולחת לך.
ת. משם תתחילי למשוך אותי, זה כבר משהו אחר.
ש. מה? איזה טעות תפסתי אותך אחת? באיזה טעות אחת תפסתי אותך?
ת. רק את מנסה לתפוס אותי בטעות אם שכחתי או לא שכחתי.
ש. קטן עליך, קטן עליך.
ת. והוא יושב פה וצוחק. והוא זה שהיכה אותי.
ש. לפחות אתה התלוננת.
ת. מה את רוצה? איפה אני אלך להתלונן? למי להתלונן?
ש. בדיוק, בדיוק.
ת. אני אלך אצל אישה שלי בבית ואני אתלונן בשבילה שחטפתי מכות?
ש. אני פשוט לא מבינה, אתה העדת בבית משפט, אם שכחת קורה, קורה טעות קטנה.
ת. נכון.
ש. שקודם הלכת לבית חולים כי היית כזה פצוע ובלוע ורעוע אז זה נכון? לא הלכת קודם למשטרה?
ת. דבר ראשון שעשיתי עליתי לבית חולים. אני לא זוכר אם זה היה בית חולים או משטרה.
ש. אז בוא תנסה להיזכר. אתה כרגע אמרת שאתה זוכר והיית כזה פצוע שלא יכולת לקחת את שמות שלושת העדים האובייקטיבים?
ת. אני לא זוכר, אני לא זוכר.
ש. הפסקת לזכור? אז בוא אני אזכיר לך. אתה היית במצב מצוין, ואתה נהגת באוטו שלך ולקחת איתך את ד"ר אבו רמלה לאן? למשטרה.
ת. נכון.
ש. אתה זוכר?
ת. אני זוכר עכשיו.
ש. ובמשטרה, במשטרת שלם אז היה צריך לעלות ארבע קומות ברגל, עוד המעלית לא הייתה פעילה אז.
ת. לא, לא, עובד המעלית.
ש. עכשיו היא עובדת,
ת. לא, לא, אני גם עליתי במעלית, לא עליתי במדרגות.
ש. אתה זוכר את זה? את זה אתה זוכר?
ת. כן, זוכר, כן, עליתי,
ש. עם ד"ר אבו רמלה איתך במעלית?
ת. כן. כן. לא עלינו במדרגות.
ש. יופי. זאת אומרת שמה שאמרת בעדות שלך פה שלשום שהלכתי למשטרה אחרי בית החולים זה לא נכון?
ת. אני אמרתי אני שוכח, אני לא, אני לא זוכר במדויק ואת מנסה לתפוס אותי על דברים מלפני שלוש שנים ושלושה חודשים והחומר שנמצא אצלך ואת שואלת אותי, ואני מנסה להיזכר.
ש. אבל תראה, הרי לפני שהתחלת להעיד רעננו את זיכרונך, הראו לך את כל החומר גם התובע וגם עורך הדין שלך.
ת. לא הכל.
ש. איך אתה יודע שלא הכל?
ת. דברים כשאת היית פתאום מתנגדת ואומרת כל מיני דברים ומונעת אותו מלהראות לי דברים.
ש. זה קרה במהלך העדות. אני אומרת לפני שהתחלת להעיד. ישבת הרי, התובע רענן, סיפרו לך מה אמרת אז ועורך דין שלך אמר לך מה אמרת אז.
ת. לא, לא. אני דברים שאני זוכר אותם, זוכר אותם. מה שאני לא זוכר או שאני חושד שאני לא זוכר וזה שיצאתי מבית חולים, זה שיצאתי בהתחלה לבית חולים, אחרי זה הלכתי למשטרה, אני לא זוכר.
ש. אז בוא נסכם ככה. אם קודם הלכת למשטרה ולא לבית חולים סימן שלא היית במצב כל כך אנוש.
ת. לא, המצב שלי היה קשה והחוקר היה שם וצילם אותי ואיך כל המכות שהיו לי על הגוף.
ש. נכון, נכון.
ת. כן, נכון.
ש. זאת אומרת היית מסוגל להגיע למשטרה ולתת עדות ולהביא איתך את ד"ר אבו רמלה ולתת עדות לפני שהלכת לקבל טיפול רפואי.
ת. זה הכל היה במקרה.
ש. מה זה במקרה?
ת. הכל היה במקרה.
ש. וגם שאלו אותך אם אתה צריך אמבולנס, השוטר שאל אותך, אמרת לא, לא, ואתה המשכת באוטו שלך לבית חולים, נכון?
ת. כשישבתי ושטפתי את הפנים וצילמו אותי,
ש. הרגשת כבר יותר טוב?
ת. הרגשתי קצת ואחרי שנחתי הם לקחו ממני את העדות ואחר כך נסעתי ברכב.
ש. לאן?
ת. לבית חולים מוקסאד
ש. בסדר, מאה אחוז. אבו רמלה בא איתך לבית חולים?
ת. לא.
ש. זאת אומרת הוא הרגיש שאתה יכול לנסוע לבד, אפשר לסמוך עליך, אתה במצב מספיק טוב להגיע בכוחות עצמך למקאסד?
ת. כן. זה לא רחוק, אין מרחק גדול בין תחנת שלם לבית חולים מקאסד.
ש. ואיפה נשאר ד"ר אבו רמלה?
ת. בתחנת המשטרה.
ש. למה כמובן?
ת. אם אני נסעתי ברכב שלי אז הוא כמובן נשאר שם.
ש. עכשיו, שואלים אותך, לפני זה, זה נכון כמו שהעדת שכאשר אתה ראית מולך את הנאשם אלא אותם מילים שהוא אמר לך בטלפון בתלונה הקודמת כשאבו רמלה גם היה עד, נכון? אתה ראית אותו בוואדי גו'ז מהחלון של האוטו ופתחת את החלון בשביל שהוא ידבר איתך, הוא אמר לך את אותם מילים בדיוק שהוא אמר לך בטלפון?
ת. כן.
ש. יא אחו שרמוטה, זה מה שהוא אמר לך?
ת. כן.
ש. תיקח את ההודעה שלך, תוותר על התיק יא אחו שרמוטה נכון?
ת. נכון.
ש. תגיד, אנחנו אחר כך נדבר על הנאשם אבל אתה אומר על עצמך שאתה שמעת עליו, קראת עליו,
ת. אני?
ש. שמעת עליו, קראת עליו, אתה אומר את זה, עזוב עכשיו. שמעת עליו וקראת עליו?
ת. על מי?
ש. על הנאשם?
ת. אני קראתי עליו?
ש. כן.
ת. לא, אני אף פעם.
ש. בעיתונות אמרת.
ת. כן, בעיתונות.
ש. אז זה נכון מה שאני אומרת ששמעת וקראת עליו
ת. כן.
ש. עכשיו, יעלה בדעתך שהמטומטם הזה פעם אחרי פעם אחרי פעם אומר לך תמחק את התלונה, תופס אותך ברחוב מרביץ לך, תמחק את התלונה. מדבר איתך בטלפון תמחק את התלונה כשהוא יודע שאפשר להקליט. פוגש אותך, תמחק את התלונה, זה מה שהוא אומר לך כל פעם מחדש, תמחק את התלונה לכל הרוחות, ומרביץ לך?
ת. כן.
ש. טוב. עכשיו, אני אומרת לך שאתה לפי שהרופא בדק אותך, לא היו לך שום חתכים, אתה מאשר את זה?
ת. היו לי חתכים.
ש. הרופא כותב במקאסד נו קטס. אין חתכים.
ת. אני בשבילי היה פה מכה ופציעה, פה מכה, ובחזה מכות.
ש. אני אומרת לך כשאתה מספר אתה נוטף דם, שוכב על העפר אין כיסוי לזה בתעודה הרפואית שהבאת.
ת. אני לא אמרתי שאני הייתי שטוף דם כמו ים.
ש. היית כמו נחל? נחל נעזב?
חבל שאין מצלמה.
כבוד השופט שמעוני: לא שומעים.
ת. אני לא יודע, לא יודע.
ש. אנחנו יש לנו בעיה עם בתי חולים. הדסה אין לנו שום תיעוד, אתה זוכר? פה אתה כמה זמן היית בבית חולים מקאסד אחרי כל העדות והכל?
ת. אני לא זוכר עכשיו.
ש. אם כתוב פה שעד אחת ורבע בערך נגמר הביקור שלך זה אפשרי?
ת. אם זה מה שכתוב אז זה נכון.
ש. תראה, גם הרופא כותב שאתה מתלונן, אתה לא יכול לשכוח שקודם היית במשטרה ואחר כך באת למקאסד, משום שאתה באת אל מקאסד עם תעודה משטרתית שקיבלת במשטרה והמשטרה הדפיסה באותו יום שלחה אותך לבדיקה רפואית. ת/20 אדוני.
עכשיו תראה , באף מקום, למרות שאתה הצבעת שהיה לך פה חתך מעל העין, בראש, אף רופא באף מקום לא כותב כאילו היית פצוע בראש, כאילו ירד לך דם מהאף או מהראש, או מהאזניים, לא כתוב.
ת. אבל זה מה שקרה.
ש. אז גם הרופאים שקרנים.
ת. יכול להיות שמי שכותב כותב לפי המכות ולא לפי הדם.
ש. אבל אני אומרת לך הוא כותב הרופא במקאסד כותב במפורש וזה הוגש לבית משפט שאין פצעי חתכים, יש סימני מכות, אין פצעי חתכים.
ת. זה בעיה שלו, אני לא יודע.
ש. בסדר, או.קי. עכשיו, אתה בעצם זוכר שניים הרביצו לך נכון?
ת. כן.
ש. הנאשם לדבריך ועוד אחד, נכון?
ת. כן.
ש. כששכבת על הארץ גם השני היכה אותך?
ת. כן.
ש. אז אתה זוכר את המכות שקיבלת בפעם, באישום השלישי, אי אפשר לשכוח את זה, בוואדי ג'וז.
ת. כן.
ש. שוב תזכיר לנו איפה קיבלת מכות?
ת. על החזה,
ש. על החזה, חזה
ת. מה זה חזה חזה? מה את צוחקת עליו?
ש. לא, להיפך שאתה לא צריך לתרגם, חזה זה מילה נכונה מאוד.
ת. בסדר גמור, אני עונה לך. חזה, גב תחתון, גב מאחורה, נתנו לי מכה על הרגל, עכשיו אני גם זוכר ועל הפנים.
ש. ובמה היכו אותך?
ת. הם החזיקו משהו, אני לא זוכר, מוט, מוט עץ.
ש. אלה. אלה. והיכו אותך בזה גם ברגליים?
ת. ככה אני זוכר, כן.
ש. אני אומרת לך שבעקבות התלונה שלך על האלה, הלכו ועשו חיפוש בבית של הנאשם ולא מצאו?
ת. אז זה בעיה שלי? אני אגיד לך למה, הוא יש לו בית, אדמה שלי אחרי בית שלו, איפה היה רוצה לצאת, הוא היה במעצר בית אז היה לו אלף דרכים לצאת מהבית.
ש. אני לא שאלתי אותך אם היה לו דרכים לצאת מהבית.
ת. אז בזמנו הוא היה במעצר בית, והוא יכול לזרוק את זה בכל מקום.
ש. את האלה?
ת. כן. כן.
ש. זאת אומרת שאם המשטרה חיפשה ולא מצאה אצלו אלה, זה לא אומר כלום נכון?
ת. אני לא יודע.
ש. איך אתה יודע שהוא היה במעצר בית?
ת. היה דיון ורואים את זה בניירות.
ש. אתה מכיר טוב את הבית שלו?
ת. לא.
ש. טוב. אז איך אתה יכול להגיד איך הוא יכול לצאת, להיכנס מהאדמה שלך?
ת. האדמה שלי נמצאת שם מתחת לבית שלו.
ש. אז אתה כן מכיר טוב את הבית שלו. אז תחליט אם אתה מכיר או לא מכיר את הבית שלו, קודם לא הכרת לפני דקה.
ת. אני לא מכיר, לא, לא מכיר.
ש. תקשיב רגע, אתה זוכר שנחקרת במשטרה בפעם הראשונה ב-30.3 ואתה סיפרת בהתחלה חצי שעה אחרי האירוע את הגרסה שלך ככה, אמרת ואני קוראת לך - קצת אחרי שיצאנו מהתנור, מרחק של מאה מטר בא ג'יפ איסוזו צבע זהב או כסף בא מולי ואני בנסיעה ואז חסם אותי וירדו ממנו שניים.
ת. לא אמרתי ממול.
ש. סליחה?
ת. לא אמרתי ממול ככה.
ש. אמרת או לא אמרת?
ת. כן.
ש. אומר לך השוטר בהמשך החקירה, אומר לך השוטר בהמשך החקירה ככה - לא הבנתי איך אתה זיהית, הוא זיהה את הרכב שלך בלילה כשאתה עם אורות דלוקים והוא בא מולך עם הרכב עם אורות דלוקים?
ת. הוא לא הגיע מולי, הוא הגיע מאחורי.
ש. אה זה ככה היה?
ת. כן.
ש. ככה זה היה?
ת. אני זוכר ככה.
ש. את זה אתה זוכר? פרטים קטנים כאלה, את זה אתה כן זוכר שהוא בא ומה?
ת. מה זה?
ש. איך הוא בא?
ת. הגיע מלפני וחסם אותי.
ש. אז עדיין השאלה של השוטר בעינה עומדת, איך אם אתה אומר שהוא בא מלפניך באורות דלוקים ואתה עם אורות דלוקים, אתם אחד מול השני, איך הוא היה יכול לדעת שזה אתה?
ת. יכול להיות שהוא היה עוקב אחרי.
ש. לא, אתה יודע מה אתה ענית? אתה יודע מה ענית לשוטר ששאל אותך את השאלה הזאת? פה אני מצטער, כנראה התבלבלתי. הוא בא מאחורי, עקף אותי וחסם אותי. זה בשביל להסביר איך הוא היה יכול לדעת שזה אתה.
ת. בן אדם ביום האירוע היה בן אדם מוכה ולפני כן היה גם מוכה הוא יכול באמת להתרכז ולדייק בכל מילה שהוא אומר? לפעמים אנשים טועים, בן אדם טועה.
ש. זאת אומרת אנחנו לא יכולים לסמוך על מה שאמרת למשטרה כי אולי היית מדרוב, מוכה ואולי טעית?
ת. לא, לא, זה מה שקרה.
ש. אז אתה לא התבלבלת או כן התבלבלת?
ת. התבלבלתי בהתחלה.
ש. למרות שזה היה ממש אחרי האירוע, בסדר.
עכשיו, אתה זוכר מה אתה כן קנית במאפייה? בלי להתבלבל?
ת. לא, אני לא זוכר.
ש. אתה אומר קניתי דברים לבית, אתה זוכר? לא.
מתורגמנית: הוא לא ענה.
ש. טוב, אני שואלת, אתה לא זוכר.
ת. את עונה עלי, זה בסדר גמור.
ש. דברים לבית זה יכול להיות, מה קונים, מה קונים במאפייה.
ת. את יכולה לענות במקומי, אין בעיה.
ש. אני באמת יכולה, אמת, האמת שאני יכולה.
תראה, שאל אותך השוטר מה היה סדר היום שלך באותו יום. הוא שאל אותך את זה ב-7.4, אתה זוכר מה ענית לו?
ת. לא.
ש. אני אזכיר לך? האם אתה זוכר מה עשית באותו יום? התשובה שלך - כן. אני זוכר. בבוקר לקחתי את אשתי לרופא בקופת חולים כללית בשייח ג'ראח, זה אותה קופת חולים שעליה אתה מדבר?
ת. ב-7.4?
ש. לא, לא ביום 7.4. ביום האירוע, ב-29.3.
ת. זה יום התנור יעני?
ש. כן, יום התנור, אבל ביום, לא בלילה.
ת. או.קי.
כבוד השופט שמעוני: גברת צמל עוד שתי שאלות ונצא להפסקה.
ש. טוב, אני רק אגמור את הנושא הזה.
אז אתה אומר, זה לא אותה קופת חולים של ד"ר אבו רמלה?
ת. לא.
ש. והיינו שם עד שתיים עשרה ורבע בצהריים ואחר כך לקחתי אותה לבית בקריית מנחם, זה נכון?
ת. כן.
ש. אחר כך ירדתי אל דוד שלי ששמו סאלם אל-קאק בסילוואן, זה נכון?
ת. נכון. נכון.
ש. זאת אומרת ב-293 לא פחדת לבוא לסילואן?
ת. למה לפחד?
ש. טוב. זה היה בשעה ארבע,
ת. אני לא יורד בסילואן מהבית שלו, אני רוצה להסביר את זה לשופט.
ש. זה בחקירה החוזרת, תרשום, חברי ירשום
ת. אני יורד מראס אל-עמוד למעלה בשביל שהוא לא שולח לי אנשים שיעצרו לדבר. הוא שולח אנשים והוא מסתכל איך אני,
ש. אבל אצל סאלם אל-קאק אתה לא פוחד, בקיצור.
ת. מאחורה, נכנסתי ממקום אחר לגמרי.
ש. או.קי. עכשיו אנחנו יודעים את זה. בשעה ארבע לערך. אחר כך יצאתי לרחוב יפו והייתי שם עד שעה שמונה וחצי בערב.
ת. כן.
ש. אחר כך ירדתי אל קניון ממילא ונשארתי שם עד לשעה תשע וחצי בלילה או רבע לעשר, כן?
ת. נכון.
ש. אחר כך הייתי בבאב אל עמוד, שער שכם עד לשעה אחת עשרה וחצי בלילה. כן?
ת. נכון.
ש. ואז יצאתי מאחורי הדואר וראיתי את הרופא ואחרי זה קרה מה שקרה. זה נכון?
ת. זה נכון.
ש. טוב. עכשיו תראה, אמרתי לך כבר שהמשטרה ביקשה עבורך את הנתונים של התקשורת עם מי דיברת, עם מי לא דיברת באותו יום, אולי חברי יוציא, אני רוצה להגיש את זה לבית משפט בבקשה, את הבקשה למחקר תקשורת שלו ושל ד"ר אבו רמלה מאותו יום מ-29.3.
כבוד השופט שמעוני: את רוצה להגיש את זה כמוצג?
ש. כן, כן, אני רוצה להגיש כמוצג.
עו"ד קורן: מה את רוצה להגיש?
ש. את המסמכים האלה. בינתיים אני אמשיך לשאול בסדר? חברי יעיין, אני עוד לא מגישה.
יש לך, אני אגיד לך את מספרי הטלפון שלך ואתה תאשר אותם? 0522289715, זה נכון?
ת. נכון.
ש. ו-0547158125.
ת. נכון.
כבוד השופט שמעוני: זה הוגש או שאת מבקשת להגיש?
ש. עוד לא הוגש.
כבוד השופט שמעוני: את מבקשת להגיש?
ש. כן.
כבוד השופט שמעוני: יש מניעה?
עו"ד קורן: לא, אין מניעה להגיש.
כבוד השופט שמעוני: אז תן לי לסמן.
עו"ד קורן: המסמכים אדוני כמובן בכפוף לעדויות שמיעה אדוני.
ש. כמובן.
כבוד השופט שמעוני: מסמכי מחקר תקשורת מיום 4 באפריל 2011 מוגשת ומסומנת נ/1.
אני מורה על הפסקה לרבע שעה. אסור לך לדבר אתה באמצע חקירה נגדית.
עו"ד קורן: חצי שעה אפשר ללכת ולאכול אדוני, אני מניח שהדיון עוד יתארך.
כבוד השופט שמעוני: כמה זמן את עוד צריכה?
עו"ד צמל: אנחנו באישום השלישי אדוני, צריכים את השני, הראשון
כבוד השופט שמעוני: אז תגידי לי.
עו"ד צמל: ואללה ואכבר, אני יודעת אדוני? בינתיים זה הולך בסדר. חברי לא מפריע לי, כל הכבוד.
ה פ ס ק ה
לאחר ההפסקה.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה, תמשיכי גברתי. לציין שהשעה 13.45 ואנחנו עדיין בראשית החקירה הנגדית.
ש. לא בראשית אדוני, התקדמנו כברת דרך נאה.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה.
ש. מר אל-קאק אני רואה אותך פה כבר יום שלישי או שני, פעם שנייה? לא חשוב, גם הזיכרון שלי לא מה שהיה פעם. על כל פנים, אתה לבוש יפה, אלגנטי נכון, בדרך כלל אתה מקפיד נכון?
ת. מה את רואה?
ש. אני רואה שאתה לבוש יפה ואלגנטי, אני רואה שאתה לא אחד שמסתובב עם גופיה ברחוב. אתה מסתובב עם גופיות ברחוב? אתה הולך בטי-שטרס, גם בערב, גם ביום?
ת. כן.
ש. אתה לא הולך עם חולצות עם כותנות עם כפתורים כמו עכשיו.
ת. לפעמים.
ש. ביום שהיית בתנור מה לבשת?
ת. לא זוכר.
ש. אני יכולה להניח שאם הלכת לכל כך הרבה מקומות כמו שסיפרת לנו, גם לרופא עם אשתך, וגם הלכת לקניון ממילא וגם הלכת לכל מיני, לאיזה עוד מקומות? וגם הלכת, איך אתה מבלה יפה, נו, לסופרמרקט, וגם הלכת לבאב אל עמוד, וגם הלכת לקריית מנחם, וכו' וכו', אתה לבשת באופן הגון, מהוגן, לא?
ת. אני לא זוכר.
ש. על כל פנים אני לא חושבת שאתה הסתובבת רק עם גופיה.
ת. כן.
ש. כשאתה אומר שג'וואד שהתנפל עליך קרע לך את כל הבגדים, איזה בגדים הוא קרע לך? כל הבגדים שלי היו קרועים אתה אומר.
ת. אני לא זוכר את הבגדים האלה, אני לא זוכר.
ש. אתה לא שמרת את הבגדים הקרועים בכדי להביא אותם לבית המשפט או למשטרה בתור ראיות?
ת. בזמנו החוקר צילם אותי.
ש. נכון, הוא צילם גופייה, טי-שטרס כזה פשוט עם קרע קטן פה אבל אתה במשטרה ביום 7.4 אומר אני קמתי וכל הבגדים שלי היו קרועים. במשטרה לא רואים את זה בצילום. אם יש לך הסבר? טוב. לא, לא.
ת. לא, רואים בצילום
ש. רואים חתך קטן, לא בחולצה, בטי-שטרס.
ת. רואים שעד כאן החולצה,
ש. בקיצור, מה שיש בתמונה זה מה שקרה לך, זה הבגדים שנקרעו לך, כן? זאת השאלה שלי.
ת. אני לא זוכר איזה תמונה שאת רוצה להראות.
ש. לא חשוב איזה תמונה, אתה החבאת את הבגדים הקרועים מהתמונה? לא נתת לשוטר לצלם?
ת. אני רוצה לתת לו את הבגדים שלי לשוטר?
ש. לא, לא, אבל כשאתה התלבשת, היית לבוש והשוטר צילם אותך, זה מה שהוא צילם, זה מה שנקרע נכון?
ת. כן. כן.
ש. עכשיו תראה, כשהמשטרה עשתה לך בדיקה, אמרתי לך, היא לא האמינה לתיאור שלכם על התקיפה על יד התנור והיא בדקה את הטלפונים שלך והיא בדקה את הטלפונים של ד"ר אבו רמלה או.קי? מה שהמשטרה מצאה בטלפונים שנתתי לשופט, לא כל כך מתאים למה שאתה סיפרת למשטרה איפה היית באותו יום.
לפי הטלפונים אתה היית, אני אומרת לך בקיצור, קצת בסלאח א-דין, היית במלון הייאט, לא סיפרת את זה לשוטר, או באזור מלון הייאט. היית במעלה אדומים, אתה זוכר מה עשית במעלה אדומים? באזור מעלה אדומים?
ת. לא, לא זוכר.
ש. יש לך שם עניינים באזור מעלה אדומים בשעה ארבע לפנות בוקר?
ת. ארבע?
ש. ארבע לפנות בוקר?
ת. יש לי בית שם.
ש. אז לפעמים אתה הולך לגור שם במעלה אדומים?
ת. כן. כן.
ש. ובאותו לילה הלכת לישון במעלה אדומים?
ת. כן.
ש. אבל אשתך קודם הבאת אותה לקריית מנחם?
ת. אני פעם בקריית מנחם, פעם במעלה אדומים.
ש. אבל את אשתך באותו יום הבאת לקריית מנחם?
ת. בסדר גמור.
ש. ולמרות זאת נסעת לישון במעלה אדומים?
ת. בסדר גמור, אבל יש לי שתי בתים, את רוצה ללכת לבקר עכשיו בבית? אני אשמח. יקחו אותי השוטרים לבית שלי במעלה אדומים, שאני אראה להם את הבית, אין בעיה.
ש. אני שואלת, את אשתך השארת באותו יום בקריית מנחם ואתה נסעת למעלה אדומים, כן?
ת. כן.
ש. לבית, בסדר. או.קי. אתה דיברת עם ד"ר אבו רמלה כאשר אתה עזבת אותו במשטרה ואתה נסעת לבית חולים נכון?
ת. כן.
ש. דיברת איתו בטלפון שלך?
ת. אני כשהייתי בבית חולים או אחרי בית חולים?
ש. כשנסעת לבית חולים, הרי נפרדת ממנו
ת. אני לא זוכר.
ש. אבל זה לא מן הנמנע שדיברת איתו?
ת. ייתכן.
ש. טוב. תראה ברגע שאתה היית בבית חולים הוא מקבל ממך שבע שיחות בדקה בערך.
ת. אז יקבל עשר. ואם יקבל עשר, מה?
ש. מה שהכי מוזר, אתה זוכר ששאלתי אותך לגבי הטלפון של ג'וואד מה ענית לי? ענית לי מה החכמה? בן אדם יכול לסגור לו את הטלפון, נכון?
ת. כן, יכול להיות.
ש. אני אומרת לך לפי מה שהמשטרה נתנה לנו על הטלפון שלך, בין שעה 21.35 ועד שעה 04.00 הטלפון שלך אין בו שום דבר, מושבת. יש לך הסבר?
ת. כן, יש לי הסבר.
ש. מה ההסבר?
ת. ההסבר שיש אנשים מתקשרים אלי היום, ביטוח לאומי או מס הכנסה שהם גם באים להעיד בסיפור הזה שהם מתקשרים אליו, שהיו מתקשרים אלי לטלפון שלי, היה עונה להם מישהו אחר. הטלפון לא יודע מה יש לו.
ש. מה אמר אותו אחר?
ת. יש הרבה אנשים שמתקשרים אלי, שמתקשרים לטלפון שלי שהם מגיעים לאנשים אחרים.
ש. איך זה?
ת. לא יודע. יש לי עדים מביטוח לאומי וגם ממס הכנסה, אפשר להביא אותם.
ש. בשעה אחת עשרה בלילה, שתיים עשרה בלילה?
ת. אני לא יודע מה,
ש. אני אומרת לך בדיוק בזמן של התקיפה כביכול בתנור, תן לי לגמור את השאלה, בדיוק בזמן של התקיפה בתנור, לקראת התקיפה בתנור ועד ארבע בבוקר כמו שאתה יודע טוב מאוד אפשר הרי לשים את הטלפון בצד, זה מה שקרה עם הטלפון שלך, יש לך הסבר?
ת. אני לא יודע, אני שמעתי את זה חדש מעורך דין שלי. הוא הסביר לי, אני לא יודע.
ש. אתה הסבר לא יודע, רק עורך דין שלך יודע להסביר?
ת. כן, בטח, הוא יסביר.
ש. תודה. עכשיו, אתה מספר לשוטר ב-7 לאפריל אתה מספר לשוטר ככה, תקשיב טוב, תגיד לי אם גם על זה סיפר עורך הדין שלך, שב-6 לאפריל רצית לרדת לאדמה שלך בסילואן והגעת לאדמה בסילואן בשעה 11.30-12.00 בצהריים. הלכתי לראות את האדמה שלי כי לא הייתי באדמה מאז האירוע הראשון של התקיפה הראשונה. זה נכון?
ת. אני זוכר כזה דברים אבל לא זוכר איזה תאריך.
ש. לא חשוב, אבל אם אמרת למשטרה באותו זמן, יום אתמול, אז זה היה נכון, לא שיקרת אותם, או שאתה נוהג לשקר את המשטרה. לא שיקרת?
ת. לא שיקרתי.
ש. אז אתה אם כך ב-6.7 ירדת בלי חשש ובלי פחד לאדמה שאתה אומר שהיא שלך, בסילואן, אותה אדמת מריבה שהיה שם האירוע, נכון?
ת. אני זוכר שכן.
ש. וקנית מיץ במכולת של נחלה, נכון? והלכת למוכתר של סילואן שקוראים לו חוסיין סיאם, וישבת איתו ודיברת איתו.
ת. כן, שתינו קפה אצלו.
ש. שתיתם מיץ. קפה? קפה, לא חשוב, גם אולי תה. לא כתוב. לא סיפרת.
חוסיין סיאם כמובן יכול לאשר את זה שאתה באת אליו וישבת אצלו, נכון?
ת. כן.
ש. והטלפון שלו שאתה נותן פה זה 0524044505 זה הטלפון הנכון שלו נכון?
ת. אני לא יודע.
ש. או שגם זה נעלם? אי אפשר לדעת עם הטלפונים שלך מה קורה?
ת. זה הטלפון מה שאני מסרתי, זהו.
ש. זאת אומרת אם אני מזמינה אותו לעדות לפי הטלפון הזה הוא יכול, הוא יקבל את ההזמנה?
ת. כן, הוא יקבל את ההזמנה.
ש. ואז אתה מספר שאתה הגשת תלונה בתחנת שלם על משהו שקרה לך ב-6.4.
ת. טוב,
ש. מה טייב, בכלל לא טייב, אם אמרת הגשת תלונה אז אתה לא סתם משקר את המשטרה.
ת. לא.
ש. אני אומרת לך שאני לא מצאתי בכל התיק הגדול שום תלונה שהגשת לא ב-6.4 ולא בתאריך אחר על אירוע כזה שעכשיו אתה מספר אותו למשטרה ב-7.4.11. המצאת.
ת. המצאתי?
ש. כן, אני אומרת לך שהמצאת ואתה פטנזיונר, עושה פנטזיה.
ת. פנטזיה אני עושה?
ש. כן.
ת. הוא היה מצלם אותי גם במצלמת וידיאו.
ש. אני אומרת לך,
ת. מעל גג איפה ירדתי הוא היה מצלם אותי במצלמת וידיאו ושלח לי אנשים, אחים שלו עצרו למעלה על יד השוטרים. אני זוכר את הסיפור וחוסיין היה בתוך
ש. עכשיו אתה זוכר את הסיפור?
ת. כן, אני זוכר את הסיפור. את מזכירה לי.
ש. ברבו. ולכן אני שואלת אותך וגם הגשת תלונה במשטרה והבאת את חוסיין סיאם בתור עד? תענה לי.
ת. מה זה? אני הבאתי את חוסיין סיאם כעד?
ש. כן, אני שואלת. כל פעם אתה בא למשטרה עם אבו רמלה, אבו רמלה, אבו רמלה, פעם אחת באת עם אשתך. את חוסיין סיאם שהוא היה עד הבאת איתך? הוא הסכים לבוא איתך כעד?
ת. אני לא יודע,
ש. הוא אמר לך אל תערבב אותי בנושא הזה נכון? אנחנו נשאל אותו פה, נזמין אותו, מה הוא אמר לך?
ת. דיברו איתו המשטרה.
ש. למה לא לקחת אותו איתך בתור עד? הרי הוא עד לפי טענתך.
ת. אבל אני לא יודע למה, המשטרה הם התקשרו אליו ושאלו אותו.
ש. אבל לא הבאת אותו כמו שאת ד"ר אבו רמלה אתה מביא לכל מקום.
ת. זה מוכתר, זה יש לו עסקים שלו, אני לא יכול להגיד,
ש. וד"ר אבו רמלה הוא השפוט שלך?
ת. לא השפוט שלי,
ש. אז?
ת. הוא לא השפוט שלי, אני כל האנשים מכבדים אותי, אני מכבד את האנשים, הבנת אותי? אם יקרה משהו לא טוב בשבילם אז בטח, ואני רואה משהו לא טוב אני אלך,
ש. אז אני אומרת לך שלא הלכת למשטרה ולא הגשת תלונה ואתה סתם סיפרת את זה לחוקר, סתם, בלי סיבה.
ת. את אומרת סתם?
ש. כן.
ת. איך את יודעת שזה סתם?
ש. אני אומרת.
ת. אז תביא הוכחה שזה סתם.
ש. בסדר, אני אביא. תראה, אני רואה, חשבתי המון המון על מה שהיה בתיק הזה, פתאום קיבלנו את התלונה שלא קיימת, פתאום אתה מעיד על תלונה שאיננה. אני רוצה להגיד לך ככה וגם לתובע, עשיתי את ההיסטוריה, אני רוצה להגיד לך כך, תראה. תגיד לי, אני הולכת איתך צעד אחרי צעד, חברי עוקב אחרי, אני לא רוצה להטעות אותך חלילה.
ב-26.12.2010 הגשת את התלונה הראשונה, נכון?
ת. נכון.
ש. היא הייתה על אירוע שהיה יום קודם ב-25.12.2012 נכון?
ת. נכון.
ש. את הנאשם עצרו ב-4 לינואר, זה אני אומרת לך, התובע יבדוק בתיק. ב-7 לינואר שחררו את הנאשם למעצר בית. ב-20 לפברואר הוגש בעניינו תסקיר חיובי, תסקיר קצין מבחן חיובי ושלחו אותו גם למשטרה וגם אלי.
עו"ד קורן: אדוני, חברתי מסכמת.
ש. אני לא מסכמת, זה רלוונטי מאוד.
עו"ד קורן: מה זה רלוונטי, שחברתי תשאל שאלה.
ש. אני כבר שואלת, אני רוצה להציג לו את המצג.
עו"ד קורן: את נואמת.
כבוד השופט שמעוני: תמשיכי לחקור בבקשה.
ש. בסדר.
כבוד השופט שמעוני: אותו דין בדיון הקודם, בחקירה הנגדית חל גם על הגברת צמל וגם על עו"ד קורן.
ש. התסקיר ממליץ לשחרר אותו שחרור מלא ממעצר בית. הדיון קבוע לעוד יומיים לשחרור, אבל ב-20.2.2011 אתה מגיש את התלונה השנייה על אותו איום שהוא פרט כתב האישום השני,
כבוד השופט שמעוני: אני רוצה להבין, מי שנמצא באולם לא אמור להעיד כן.
ש. לא, לא.
כבוד השופט שמעוני: יש פה אנשים שצריכים להעיד?
ש. לא. לא. פרט לנאשם כמובן.
אתה מגיש את התלונה השנייה, התלונה השנייה כשאתה יודע שיש תסקיר חיובי לשחרור שלו. אני רשמתי את זה גם לנוחיות, אני אתן את זה גם לחברי.
ב-22 לפברואר 2011 בית משפט מחליט, סליחה, סליחה. ב-20 אמרתי אתה מגיש תלונה שנייה מבחינת האישום השני. ב-21 לחודש בעקבות התלונה השנייה כמובן עוצרים אותו. מגיע הדיון בבית משפט עם התסקיר החיובי ב-22 לפברואר 2011, בית משפט מחליט לשחרר אותו למעצר בית חלקי אבל בגלל התלונה החדשה שאתה הגשת ב-20.2 לא דנים עדיין אם הוא יישאר במעצר בית או לא, למרות שיש תסקיר שאומר לשחרר אותו
עו"ד קורן: אדוני,
ש. דקה, הכל יוכח.
עו"ד קורן: בסדר, הכל יפה אבל מה רלוונטי תסקירים של הנאשם, העד צריך להעיד על התסקירים שלו?
ת. כל זה כשאלה? אפשר כל זה שאלה שתי דפים גדולים.
ש. לא, אני מספרת לך סיפור ואז אני אגיד לך. זה הסיפור.
ת. זה לא מעניין אותי.
כבוד השופט שמעוני: אני מאפשר את השאלות הללו.
ת. זה לא מעניין אותי אדוני מה שאת אומרת.
עו"ד קורן: אני לא שמעתי אדוני שאלה.
ש. חברי תאריך את אפך
כבוד השופט שמעוני: היא לא שואלת שאלות שהם לא קשורות.
ש. אני לא שואלת סתם. הדיון קבוע ל-1.3.2011, כמה ימים, הנה שאלה, כמה ימים יש בחודש שני? 28. ביום לפני הדיון ב-1.3 מר אל קאק מגיש תלונה שלישית על איומים, זאת התלונה החדשה שהתגלתה לנו במפתיע. או.קי? זה היה יום לפני, הגשת, הלכת למשטרה להגיש תלונה נגדו, יום לפני הדיון במעצר בית כשידעת שעומדים לדון במעצר הבית שלו,
ת. איך ידעתי?
ש. איך ידעת? מהמשטרה ומעורך הדין שלך. אתה היית כל הזמן בקשר עם התביעה. אתה לא זוכר? את התמונות שלחת גם לתביעה וגם למשטרה.
ת. בסדר, אבל אני לא יודע את זה.
ש. לא ידעת? או.קי. לגמרי במקרה הגשת את התלונה ערב הדיון, את התלונה השלישית שאנחנו לא מכירים אותה, ערב הדיון במעצר. או.קי.
ב-23.3 אנחנו מביאים לבית משפט צילום מצלמות אבטחה, אנחנו עוד מעט נגיע לזה, שמראות שכשאתה התלוננת שהוא היכה אותך בסילואן כשהיית באוטו שלך, הוא היה באותו זמן בבית, מצלמות האבטחה מראות את זה.
ת. איך מראה לך את זה?
ש. אחר כך נדבר על זה.
עו"ד קורן: אני מתנגד, אני מתנגד. אדוני רק ייתן לי להשלים את ההתנגדות.
כבוד השופט שמעוני: למה אתה מתנגד?
עו"ד קורן: לעדות, חברתי מעידה כרגע בפני בית משפט, היא מוסרת עדות במשך חמש דקות, אני יושב ובית המשפט מאפשר את העדות. היא אומרת שהמצלמות מראות את זה, אני לא ראיתי בינתיים שום מצלמות שמראות את מה שחברתי מראה והיא מדברת,
ש. בחייך. טוב, בסדר.
עו"ד קורן: לא הוגש לבית משפט עדיין ראייה בעניין.
כבוד השופט שמעוני: בסדר, היא תשאל אותו והוא יגיד את גרסתו. למה אתה מתנגד?
עו"ד קורן: בסדר, אבל חברתי מעידה על זה, זה מה שאני מבקש מבית המשפט.
כבוד השופט שמעוני: אני לא רואה כל מניעה לשאול אותו.
ש. אני אומרת לך שב-23.3 אני, אני מספרת לך סיפור, קיבלתי חומר שאומר לי שהתלונה שלך שהוא תקף אותך בסילואן היא שקר וכזב ולכן אני הגשתי בקשה לבית משפט, שופט יקר, מר אל-קאק שיקר, נא לשחרר אותו. הבקשה נקבעה ל-30 למרץ.
ת. איזה תלונה, ראשונה?
ש. תלונה שלישית.
ת. את מדברת על השלישית ושנית, את לא מדברת על ראשונה בכלל?
ש. התלונה השנייה אני אמרתי שהמצלמות מוכיחות ששיקרת.
ת. אנחנו ארבע שעות בחקירה, למה דיברת איתי על,
ש. מקובל עליך שהשנייה שקר והשלישית שקר?
ת. את יודעת שיש,
ש. אז תגיד שזה שקר ונדבר על הראשונה.
ת. את יודעת שיש ראשונה, את יודעת על ראשונה ושנייה ושלישית.
ש. אז מקובל עליך שהשנייה והשלישית שקר?
ת. לא, את לא מדברת, את מדברת על שנייה ושלישית, זה מקובל עלי, אבל
ש. חכה נגיע. עכשיו תקשיב, אני אומרת לך שאחרי שאני קיבלתי, אני מספרת לך סיפור, אני קיבלתי אישור שמה שאתה התלוננת בתלונה השנייה, המצלמות אבטחה הראו אחרת. הגשתי בקשה לבית משפט שלום לעיון מחדש, תשחררו את הנאשם.
ת. כן.
ש. בית משפט נקבע ל-30.3 בבוקר. בלילה של ה-29.3 מה קורה? המאפייה, אופים לנו תלונה.
ת. אבל זה מה שקרה, זה מה שקרה, אבל איך ידעתי שהוא לא יצא מהבית מהמצלמות של האבטחה?
ש. חכה, נגיע לזה, רגע, רגע.
ת. איך?
ש. אתה ראית יותר טוב?
ת. מהדלת לא יצא?
ש. אתה ראית יותר טוב?
ת. אולי מאחורה של הבית. הוא לא יכול לקפוץ?
ש. אתה ראית יותר טוב?
ת. הוא יודע מה הוא עושה, תעזבי.
ש. ובכן, ובכן
ת. ובכן, ובכן.
ש. תראה, יש לו כאלה גדודים הוא צריך להרביץ לך אישית? הוא יכול לשלוח את כל העולם?
ת. לא, הוא מסכן הוא.
ש. כן, הוא הולך להרביץ לך אישית, בסדר, בסדר.
ת. אני מרביץ, אני העבריין.
ש. תקשיב רגע, אתה מגיש תלונה בפוקס, במקרה ממש בלילה כשבבוקר יש דיון בשקר שלך שאני טוענת שקר, בתלונה השנייה. תקשיב. בכל זאת שהשופט רואה ב-30.3 זה כבוד השופט פיינברג נכון? את הקלטת שאומרת, אני טוענת ככה, סתם טענה שהאישום השני מופרך, תקשיב טוב, והוא משוחרר.
עו"ד קורן: טוב אדוני אני חייב לשים לזה סוף. אני רוצה להתנגד עוד פעם, אני מתנגד פעם נוספת אחרי עוד חמש דקות.
כבוד השופט שמעוני: נכון שכעסת עליה שהיא הפריעה לך
עו"ד קורן: אדוני אני שאלתי שאלות, אני לא נאמתי.
כבוד השופט שמעוני: ואני לא אפשרתי לה להפריע לך.
עו"ד קורן: אדוני אני לא מפריע, אדוני לא אפשר אבל חברתי הפריעה ובינתיים אני יושב ומקשיב קשב רב, אדוני ייתן לי להשלים את ההתנגדות. אני מתנגד ואני רוצה להשלים את ההתנגדות, זכותי להתנגד.
חברתי כרגע מה שהיא עושה במהלך הסיפור המאוד אחור,
ש. חוזרת בי, חוזרת בי, לא שאלתי את השאלה, מבוטל, מבוטל, תודה, חברי ישב.
עו"ד קורן: את רוצה לתת לי להתנגד?
ש. לא, אני חוזרת בי.
עו"ד קורן: אדוני אני רוצה להשלים את מה שאני רוצה להגיד.
כבוד השופט שמעוני: אתה רוצה להתנגד לשאלה שהיא חוזרת בה?
עו"ד קורן: היא לא חוזרת אדוני, מה שנעשה כרגע זה שבית המשפט נחשף להליכי המעצר כביכול, כמו שחברתי רואה את הליכי המעצר, להחלטות שיפוטיות בהליכי מעצר, לעמדות השופט בהליכי המעצר, כל הדברים האלה שלא ייעשו כי בית המשפט פה לא צריך להיחשף כלל למה נעשה בהליכי המעצר והכל בדרך של תום לב, שאלה של סיפור לעד. אני חושב שהדבר הזה שבית המשפט צריך להפסיק את זה. הנה, הנזק נעשה וחברתי חוזרת בה.
כבוד השופט שמעוני: ברגע של חזרתה מהשאלה אז אין מקום להתנגדות, בבקשה.
ש. אני אומרת לך מר אל-קאק שאתה היית מודע לכל ההליכים המשפטיים נגד הנאשם בזמן אמת.
ת. אני?
ש. כן.
ת. אני?
ש. כן. נכון או לא?
ת. לא.
ש. יופי. אני אומרת לך שאתה היית בקשר מתמיד עם החוקרים של מחלק מיעוטים,
ת. אני?
ש. אתה. כן או לא?
ת. מה אני ג'יימס בונד?
ש. כן או לא?
ת. אני בן אדם, לא מיעוטים ולא,
ש. כן או לא?
ת. עושים מזה סיפור, מה, אני מול הרשות הפלשתינית, הוא רוצה לגבות כסף על הגב שלי, אני בן אדם מסכן, אני לא יודע שום דבר, אני לא יודע שום דבר.
ש. כן או לא?
ת. לא. לא.
ש. אתה סיפרת לנו היום ששושני מטלפן עליך המון.
ת. המון על מה, חקירה בשבילו חקירה, תבוא, תיקח, תביא, מה קרה לך? איימו עליך, לא איימו עליך, שאל אותי, הוא רוצה לגמור. מה, הוא בן דוד שלי? הוא מתחתן עם אחותי, אני לא מכיר אותו.
ש. באמת?
ת. אולי הוא מתחתן עם אחותי, לא יודע.
ש. אני לא מכירה את אחותך.
ת. אולי, אולי.
ש. על כל פנים מר אל-קאק התשובה שלך נתת אותה, זה בסדר.
אני אומרת לך שאתה את התלונה על התנור הגשת בחצות הלילה ב-30.3 בחצות ו-27 דקות, בגלל שידעת שב-30.3 בבוקר יש לו דיון בבית משפט ורצית לעבות את התיק.
ת. אבל מה זה יעזור?
ש. כן או לא?
ת. ומה זה יעזור לי? מה זה יעזור לי?
ש. כן או לא?
ת. לא. לא.
עו"ד קורן: הוא יודע מה זה לעבות?
ש. הוא יודע, אולי הוא לא יודע, תתרגמו לו.
עו"ד קורן: תענה למה שתורגם לך בבקשה.
ש. הוא ענה לא, הוא ענה לא, בסדר.
אני אומרת לך שאתה ב-28 לפברואר 2011 הגשת תלונה על איומים כי ידעת שב-1.3 יש לו דיון בבית משפט בנושא שחרורו ורצית למנוע את השחרור הזה?
ת. לא, לא נכון.
ש. לא נכון?
ת. לא נכון.
ש. אני אומרת לך שב-20 לפברואר הגשת את התלונה השנייה כי ידעת שהמשטרה קיבלה תסקיר מאוד חיובי שממליץ על שחרור ולכן הגשת את התלונה,
עו"ד קורן: אדוני עוד פעם, זה בדיוק שאני אומר. תסקיר מאוד חיובי שממליץ על שחרורו, זה לא דבר שבית משפט כאן צריך לדעת. תסקיר מאוד חיובי להגדרתה של חברתי זה לא מה שבית משפט פה צריך לדעת, מה הוא ידע או לא ידע בעניין הזה. זה בדיוק מה שחברתי עושה, בדרך של שאלות חושפת את בית משפט להליכי מעצר, זה דבר פסול, אני מבקש שבית המשפט יפסיק את זה בהחלטה.
ש. זה לא כל כך פסול, הוא היה משוחרר, מה הבעיה.
כבוד השופט שמעוני: המדובר בבית משפט מקצועי, כשמגישים כתב אישום, אישום כזה, כתב אישום כזה כולל שלושה אישומים בית המשפט מודע להליכים שקדמו לכתב האישום, זה לא מפתיע, זה לא התיק הראשון ולא האחרון. בית המשפט נחשף במהלך הוכחות להליך שהיה. אם מביאים מישהו עצור עד תום הליכים עם אזיקים באולם, ומגישים נגדו כתב אישום, חזרת החפות פועלת אבל רואים שהוא בא עם אזיקים ובית המשפט יודע שהוא עצור בגין אותה עבירה, אז מה? הוא לא יכול,
עו"ד קורן: אם כך בית המשפט אולי ייחשף לכל תיק המעצר.
כבוד השופט שמעוני: גברתי תשדלי בבקשה לא להיכנס לכל ההליכים.
ת. הלוואי שהיה הורג אותי, אחרי זה, הלוואי שהיה הורג אותי ואחרי זה אתם מדברים,
ש. ושבעה ילדים יתומים?
ת. הייתם מדברים משהו אחר לגמרי, היה בבית סוהר.
ש. שבעה ילדים יתומים.
ת. הלוואי היה, אולי הייתם לוקחים רציני את התיק.
ש. רק קרעת את הגופייה, עכשיו אולי תרביץ לעצמך יותר חזק.
ת. אתם לוקחים רצינית את התיק.
ש. תקשיב לי טוב, אתה יודע, אתה זוכר את ההליכים שהיו, כשאני הייתי איתך ועם עו"ד להמן ועם הנאשם אצל השופטת שניידר ביום 17.4.2011.
ת. אני זוכר אבל לא זוכר איזה תאריך.
ש. אתה זוכר מה ביקשתי שם?
ת. ביקשת שאני לא אתקרב לשטח נכון?
ש. לא, שלא תתקרב למי? למי לא תתקרב? ממי ביקשתי להרחיק אותך?
ת. מג'וואד.
ש. נכון. ומה קבעה השופטת, אתה זוכר?
ת. את סתם דיברת איתה.
ש. מה קבעה השופטת אתה זוכר? השופטת שניידר?
ת. לא, אני לא זוכר.
ש. צו הרחקה לחצי שנה מהנאשם, שאתה תתרחק ממנו חצי שנה.
ת. טוב, בסדר.
ש. כן?
ת. אבל מאשר לי שאני אלך לאדמה שלי, מאשר לי שאני אעבור מעל יד הבית שלו, אז מה אכפת לי?
ש. בדיוק, לא אמרתי שאכפת לך, אמרתי שאכפת לך?
ת. למה יש לך הוכחה שהלכתי בשבילו לבית?
ש. אני לא אמרתי שאכפת לך, אני רק אמרתי לך ועכשיו אני אומרת לך, מאותו רגע אתה לא יכולת יותר להגיש תלונות.
ת. מי אמר את זה?
ש. אני אומרת לך שמ-17.4.2011 הפסקת להגיש נגדו את התלונות שהגשת באופן אובססיבי לפני כן.
ת. אני עכשיו יוצא מהאולם הזה, הולך מתלונן. שתדעי לך, אני מוסר לך מעכשיו, את יודעת על מה? למה הבן אדם הזה עכשיו איים עלי בבוקר.
ש. הוא אמר לך תמחק את התלונה?
ת. לא, לא, הוא, הוא
ש. בחיי הילך שלך.
ת. לא אמר לי שהוא רוצה לחטוף, אבל אמר לי בבוקר והוא שמע, הוא לא רואה אותי ממטר אחד ואני,
ש. אז מה הוא איים עליך? שמע התובע, קח אותו למשטרה להגיש תלונה.
ת. אני מתלונן, כן,
ש. אבל זה לא הנאשם רק ההקלטה לא רואה.
ת. למה, אם מישהו ... הוא לא רואה אותי, וגם הוא לא ראה אותי.
ש. אתה לא מדבר על הנאשם אתה מדבר על קירח אחר נכון?
ת. סליחה, אנחנו בני אדם, מי שלוקח את זה, זה אלוהים מלמעלה. אף אחד לא יכול לקחת את זה.
ש. אל תישא את שם אלוהים לשווא, תעשה טובה, אלוהים תעזוב אותו. אני אומרת לגביו, אמרת זה שאיים עלי היום והתובע היה עד, זה לא הנאשם, זה מישהו אחר?
ת. מישהו אחר, כן.
ש. לך להתלונן, אהלן וסהלן.
ת. בסדר, את שומעת את זה עכשיו.
ש. על כל פנים אתה מסכים איתי שהיו לך חמש תלונות, חמש תלונות לפי דבריך, אנחנו מכירים שלוש, התוודענו לרביעית, יש עוד חמישית. חמש תלונות עד שהוצא צו שתתרחק ממנו, נכון? אחרי זה לא התלוננת יותר, כן או לא?
ת. לא עשה לי שום דבר אחרי זה.
ש. טוב, יופי.
ת. לא עשה לי, אם היה עושה לי משהו, גם אם היה עוד שלוש צווים כזה, הייתי הולך למשטרה. מי רוצה למנוע אותי?
ש. תקשיב, אני קצת התבלבלתי, בעצם אתה רשום כשגובים ממך הודעות, גרוש ואתה אומר אשתי, אשתי, אשתי. נכון? תסביר לנו מה מעמדך האישי? רשום כגרוש, אבל?
ת. מה זה? זה שאלות אישיות. זה דברים אישיים שלי, את לא יכולה להתערב.
ש. אתה העדת שאשתך עשתה כך וכך, וכך וכך והיא עדה במשפט.
אני שואלת אותך אם אתה באמת נשוי? אם באמת היא אשתך?
ת. איזה?
ש. מה איזה?
ת. איזה?
ש. זהו, תגיד לי אתה איזה?
ת. איזה?
ש. איזה, לאיזה אישה אתה מתנגד, אולי שתיים, אני לא יודע.
עו"ד קורן: טוב אדוני, אני מתנגד מחוסר רלוונטיות.
ת. אני לא רוצה לדבר על זה.
עו"ד קורן: רגע תעצור, תעצור.
ש. הבנתי, זה רגיש.
ת. אינפורמציה אני לא אתן לך על המשפחה שלי, מי את?
כבוד השופט שמעוני: רגע יש התנגדות. בבקשה תתנגד.
עו"ד קורן: אדוני אני מתנגד מחוסר רלוונטיות. המעמד האישי של המתלונן איננו רלוונטי לתיק שלנו והיחסים שלו עם בנות הזוג שלו, אני לא יודע איך ישפכו אור על הפרשה הזאת.
כבוד השופט שמעוני: אני מקבל את ההתנגדות גם ללא תגובתך גברתי. זה דברים שהם לא צריכים להיות בפרוטוקול הדיון.
ש. נכון שאשתך והתינוק, אשתך היא עדה בתיק הזה, אתה הבאת אותה למשטרה להעיד, נכון?
ת. כן.
ש. איך קוראים לה?
ת. רימה.
ש. רימה. רימה עלי?
ת. עלי, כן.
ש. וזאת אשתך שהקרקע רשומה על שמה?
ת. לא.
ש. מי היא אשתך שהקרקע רשומה על שמה?
ת. נידה.
ש. נידה מה?
ת. אל-קאק.
ש. ואתה עוד היית נשוי לנידה אל-קאק לפני שבע שנים כאשר קנית את הקרקע לדבריך?
ת. כן. כן.
ש. ועדיין אתה נשוי לה?
ת. לא. התגרשתי ממנה.
ש. מתי?
ת. ב-2008.
ש. אחרי קניית האדמה
ת. ב-2008.
ש. אחרי קניית האדמה.
ת. קניית האדמה זה משנת 2000 ומשהו.
ש. 2003-4.
ת. 2003-4 כן.
ש. אז אחר כך התגרשתם?
ת. כן.
ש. זאת אומרת אתה לא בעל האדמה כי היא בעלת האדמה, האדמה רשומה על שמה?
ת. כן.
ש. אז גרושתך היא בעלת האדמה?
ת. כן.
ש. טוב. עכשיו, אמרת לבית משפט כמה פעמים, אני מוכנה לצטט אם אתה מכחיש את זה, שאתה יושב ראש ועד הסוחרים של העיר העתיקה נכון?
ת. כן.
ש. איך אומרים את זה בערבית?
ת. ראיס...
ש. ואיך קוראים לעמותה שלך? אמרת שיש לך עמותה.
ת. מה?
ש. איך קוראים לעמותה שאתה יושב ראש שלה, מה השם של העמותה, יש לה שם רשמי.
ת. עמותת בית מקדש.
ש. בית המקדש?
ת. בית המקדש של סוחרי מזרח ירושלים.
ש. ואתה נבחרת כיושב ראש הוועד?
ת. מה אכפת לך בזה?
ש. אכפת לי, אתה דיברת כמה שאתה יושב ראש ועד ובתוקף תפקידך כיושב ראש ועד הבאת לו כסף מהסוחרים, הבאת לנאשם כסף מהסוחרים אז אני שואלת אם אתה נבחרת ליושב ראש ועד הסוחרים?
ת. כן. כן.
ש. מתי היו הבחירות?
ת. ב-2004.
ש. ועד היום אתה בתפקיד, לא היו בחירות חדשות?
ת. בתפקיד לא, זהו.
ש. מתי הפסקת להיות בתפקיד?
ת. מלפני בדיוק שמונה חודשים.
ש. כן? תראה, אני אומרת לך שאתה מעולם לא היית חבר בעמותה האת, לא כל שכן לא נבחרת ליושב ראש העמותה הזאת,
ת. מי אמר לך?
ש. אני אומרת לך, ומה אתה אומר על זה? תגיב, מה אתה אומר על כך?
ת. אני מגיב לשופט, אני מביא לו רישיון של העמותה שלי
ש. על שמך?
ת. כן, על שם שלי.
ש. איזה עמותה?
ת. אני מביא את החברים שלי.
ש. איזה חברים? תגיד שני חברים, תגיד את הסגן שלך.
ת. בסדר, אני אביא אותם.
ש. תגיד את השם?
ת. מה זה? הסגן?
ש. מי היה הסגן שלך כשהיית יושב ראש ועד הסוחרים?
ת. שלום אמויאל ומישהו עורך דין קוראים לו אוסמה...
ש. איזה עורך דין?
ת. אוסמה רג'עבי.
ש. הם היו כולם חברים בוועד כשאתה קורא לו, אני אגיד לך יותר בערבית, ג'מעיית, ג'מעיית מה? איך קוראים לזה?
ת. בית אל מקדש במזרח ירושלים.
ש. איך? תגיד לי את השם המרובע, יש לך הרי חותמת.
ת. בית המקדש.
ש. יש לך חותמת של העמותה נכון? אתה השתמשת בחותמת הזאת?
ת. כן, השתמשתי.
ש. זה הסמל של העמותה? אני מראה לך סמל, אני מראה לך.
ת. הסמל של העמותה שלי?
ש. כן, של העמותה שלך, זה הסמל? כן או לא?
ת. זה לא, זה זיוף.
ש. זה לא הסמל?
ת. לא, זה לא הסמל, זה זיוף.
ש. למה אתה אומר שזה זיוף?
ת. אני אומר לך למה זה זיוף, למה החותמת של העמותה שלי היא בתוך האוטו, אם את מרשה לי אני אביא אותך עכשיו, השופט אני מביא אותה.
ש. כן אדוני, אפשר שהוא יביא את החותמת? עדיין החותמת למרות שאתה לא בתפקיד, החותמת אצלך?
ת. מה את רוצה ממני?
ש. בסדר, תביא. אפשר אדוני שהוא יביא את החותמת? הוא רוצה להביא את החותמת של העמותה מהאוטו. אם אפשר אנחנו נחכה דקה.
כבוד השופט שמעוני: זה חשוב כל כך?
ש. די חשוב כל כך, די חשוב כל כך.
עו"ד קורן: צו לפי 108.
ת. אבל מה, אני אביא אותה, חבל, זה יהיה,
כבוד השופט שמעוני: איפה היא?
ש. למה חבל? תביא.
כבוד השופט שמעוני: איפה היא?
ת. היא נמצאת על יד קניון ממילא אדוני השופט, על יד קניון ממילא. אתה רוצה לשלוח שוטר ביחד איתי?
כבוד השופט שמעוני: באמצע חקירה.
ת. שאולי אני הולך ועושה חותמת חדשה.
ש. בוא נגיד ככה, נחסוך זמן, אתה תביא את זה בסוף הדיון? אנחנו נחכה לך פה?
ת. כן.
ש. אבל זה נראה אותו דבר? זה נראה עם אותו ציור נכון?
ת. אני לא יודע מאיפה את הבאת את זה.
ש. לא חשוב, אולי נכנסתי לאוטו שלך. זה נראה אותו דבר, זה נראה ככה עם התמונות האלה?
ת. זה גם בלי מספר וזה לא מראה שום עמותות שתביני, זה אולי מהרשות הפלשתינית או, זה עמותה ברמאללה, לא פה. תביני. אבל זה שתדעי לך, יש מספר
ש. אז זה לא מזויף אם ככה, זה לא מזויף?
ת. זה מזויף, זה לא שלי.
ש. למה זה מזויף?
ת. כי זה לא שלי.
ש. זה דומה לשלך?
ת. לא. מה פתאום?
ש. איך נראית החותמת שלך?
ת. אני אלך להביא אותה סליחה.
כבוד השופט שמעוני: לא, לא עכשיו באמצע.
ש. איך נראית החותמת שלך? היא דומה לזה או לא? תענה לי.
ת. לא, היא לא דומה לזה.
ש. לא דומה. בחותמת שלך, בוא רק נברר, לא כתוב בערבית מה שכתוב פה. אני לא קוראת כל כך טוב ערבית אולי תקראו בקול רם להקלטה, מה כתוב?
ת. ... זה משהו אחר לגמרי.
ש. זה עמותה אחרת?
ת. זה עמותה אחרת, גם במזרח ירושלים בעיר העתיקה. זה מישהו ממשפחת בראכת, זה חבר שלי יושב ראש העמותה, כן.
ש. אז זאת לא עמותה שלך?
ת. מה זה?
ש. זאת לא עמותה שלך?
ת. לא, זה לא עמותה שלך.
ש. הציור בעמותה שלך הוא אותו ציור?
ת. לא.
ש. אז עכשיו תספר, כיוון שאמרת לנו שאתה יושב ראש של עמותה רשומה, מה מספר העמותה? כי אני חיפשתי אותה ולא מצאתי.
ת. אצלי באוטו. אצלי באוטו.
ש. המספר אצלך באוטו?
ת. כן, הכל, החותמת.
ש. המספר, החותמת, המספר הוא על החותמת?
ת. כן.
ש. והעמותה רשומה?
ת. גם תיבת דואר שלי על החותמת.
ש. העמותה רשומה?
ת. כן, רשומה.
ש. מאיזה שנה היא רשומה?
ת. מ-2006.
ש. טוב. אתה עדיין חבר בה אפילו שאתה כבר לא יושב ראש?
ת. אבל אני אומר לפני שמונה חודשים אני זהו.
ש. לפני שמונה חודשים הפסקת להיות יושב ראש?
ת. כן.
ש. אבל עדיין אתה חבר בה? כן?
ת. מה זה?
ש. עדיין אתה חבר בה?
ת. אנחנו הפסקנו את העמותה הזאת מלפני שמונה חודשים.
ש. למה?
ת. הגענו להחלטה שאנחנו נפסיק את, בינתיים אנחנו נפסיק את העמותה.
ש. מי זה הגענו? אתה ועורך דין שהזכרת?
ת. כן.
ש. וגם איך קוראים לבחור השני?
ת. שלום אמויאל.
ש. שלום אמיר? שלושתכם החלטתם להפסיק את העמותה?
ת. כן. כן.
ש. היו חברים בעמותה פרט לכם?
ת. מה זה?
ש. היו פרט לכם עוד חברים בעמותה?
ת. עוד חבר אחד ממשפחת,
ש. מי?
ת. ממשפחת, קוראים לו רבחי קרק.
ש. אז כל הארבעה החלטתם להפסיק את העמותה נכון?
ת. כן.
ש. אז איך אתה מעיד בפנינו, בפני בית המשפט הנכבד ביום 25.9.2011 שאתה יש לך עמותה ציבורית ואתה חבר פעיל בה. אני מפנה אותך לעמוד 26 לפרוטוקול. אני אחראי על ועדת סוחרי העיר העתיקה, יושב ראש אגודת הסוחרים במזרח ירושלים.
ת. כן.
ש. אז לא אמרת לבית משפט את האמת?
ת. מה לא אמרתי אמת?
ש. לא אמרת לבית המשפט את האמת.
ת. סליחה גברת, את רוצה להגיד שאני משקר, אני לא שיקרתי. יש לי תצהירים, אני הגשתי אותם חדש, רשום עמותות, אני עם חברים שלי בעמותה, שאנחנו רוצים למחוק את הזה, זה היה לפני שבועיים-שלושה, אבל אנחנו החלטנו את ההחלטה לפני שמונה חודשים שאנחנו נמחק אותה. מה את רוצה ממני?
ש. זאת אומרת אתה גם, יחד עם החותמת,
ת. אני יושב ראש עמותת הסוחרים במזרח ירושלים ואני אאשר לך שאני גם,
ש. גם ביחד עם החותמת אתה גם יכול להביא את התצהיר שכתבתם שנראה שזה באמת הוגש רק לפני שבועיים?
ת. כן.
ש. כן?
ת. כן.
ש. בכל העמותה היו חברים ארבעה איש?
ת. כן.
ש. עכשיו תסביר לי, אם בעמותה חברים ארבעה איש, איך אתה טענת פה בעדות הקודמת שלך שאתה והסוחרים התרמתם כסף בשביל הנאשם?
ת. ואללה אני מכיר את הסוחרים, הם חברים שלי בעיר העתיקה שאנחנו רוצים לעזור לבן אדם, אני הולך לאחד אחד, סוחר שיש לו, אני יודע שיש לו כספים והוא טוב ויש לו הכנסות טובות אז אני אומר לו תיתן, יש בעיה ככה וככה, זה וזה וזה, נעשה קופה וניתן לבן אדם.
ש. ואתה רושם כמובן כי אתה לא לוקח את הכסף לכיס שלך חס וחלילה.
ת. אני לא רשמתי את זה, אני נתתי לו ככה. נתתי,
ש. מי תרם כסף? אנחנו יודעים את שמות הסוחרים שתרמו כסף, זה אצלך רשום. אתה לא סתם לוקח כסף ושם את זה בכיס. אתה איש עמותה?
ת. אני מבין אבל אני לקחתי את הכסף הזה, העברתי אותו מכמה חברים סוחרים, ואני העברתי אותו בשביל עורך דין שלו והיד זחלקה.
ש. בדיוק, באיזה שנה זה היה?
ת. לא זוכר.
ש. בערך לפני היות העמותה, אחרי היות העמותה?
ת. לא זוכר, לא זוכר.
ש. אולי כבר לא הייתה עמותה, אולי עוד לא הייתה עמותה?
ת. אולי, אולי.
ש. אולי, טוב.
ת. אולי, הכל אולי.
ש. אני אומרת לך, סליחה, רק שאלה אחרונה, אתה טוען שברשם העמותות אתם רשומים ארבעה חברים באותה עמותה רשומה כן? לפני שהגשתם בקשה לבטל אותה כן?
ת. כן.
ש. יש עמותה כזאת רשומה אתה אומר?
ת. תביאי לי את המעיל שלי בבקשה, אולי יש משהו על העמותה, אני אראה לה עכשיו, היא שיגעה אותי.
טוב, כל המסמכים באוטו, אם יתאפשר לי אני אביא את החותמת ואני אביא לך
ש. מחכים לך, אין בעיה.
ת. אין בעיה.
ש. בקיצור, אתה היית בין מקימי האגודה עם עוד שלושה חברים. העמותה, סליחה, אתה היית בין מקימי העמותה עם עוד שלושה חברים?
ת. כן.
ש. והעמותה היא עמותה רשומה כפי שהעדת פה בבית משפט? העמותה היא עמותה רשומה?
ת. מה זה?
ש. העמותה רשומה אצל רשם העמותות?
ת. כן.
ש. כדי שאתה צריך לבטל את הרישום?
ת. כן. כן.
ש. אני אומרת לך שאי אפשר לרשום עמותה בפחות משבעה חברים.
ת. טוב, אני אראה לך אותה.
ש. אז עשו לך פרוטקציה רשמו אותך עם ארבעה חברים?
ת. סליחה, מה את רוצה להגיד? מה את רוצה?
ש. שלא הייתה עמותה כזאת, אין עמותה כזאת ואתה לא אומר את האמת, זה מה שאני רוצה להגיד לך.
ת. אז בואי נגיד, הכל מוקלט, אם אני לא יוצא משקר בסוף הדיון הזה אז יחליט מה שהוא רוצה השופט.
ש. לכן אני אומרת לך אי אפשר לרשום עמותה עם פחות משבעה איש. אתה אומר שרשמת עם פחות משבעה איש.
ת. תירגעי, תירגעי, בסוף הדיון הזה אני אלך להביא לך ואני חותם לך איפה שאת רוצה. ... את הבעיות שלך ואת כל הלילה תסתכלי על זה.
ש. את החותמת אפשר לעשות, אני יכולה לעשות חותמת בחמש דקות.
ת. אז תבדקי את זה.
ש. בדקתי. זאת הנקודה שבדקתי. אני אומרת לך שלפי מה שאני בדקתי, לפי הנתונים שנתת לי עד עכשיו
ת. את בדקת לא נכון.
עו"ד קורן: אדוני אני מתנגד, יש מה שנקרא סופיות הדיון בעניינים צדדיים. אני חושב שעניין העמותה הוא עניין צדדי לתיק, נראה לי שמיצינו את עניין העמותה במשך ארבעים דקות האחרונות, אפשר לעצור את העניין הזה.
ש. מה צדדי? זה הדגל שלו.
כבוד השופט שמעוני: טוב, זה מקובל עלי.
ש. אתה על כל פנים רשמת את האגודה עם ארבעה איש. זה הכל אדוני, אדוני בסדר גמור.
כבוד השופט שמעוני: יש לנו פה כתב אישום נגד הנאשם שלך, והוא רק עד, הוא לא נאשם.
ש. לא, אבל הוא עד מרכזי אדוני.
כבוד השופט שמעוני: הוא עד מרכזי, אבל,
ש. והאמינות שלו עומדת פה על הפרק. ובכן רק שבאמת נבהיר, נסגור את הנושא. אתה טוען בתוקף שכן יש עמותה כזאת ששמה תגיד אותה עוד פעם?
ת. כן, יש עמותה.
ש. איך השם שלה?
ת. ואני כותב כל הזמן בעיתון מעריב,
ש. איך השם שלה? זה שאתה כותב כל הכבוד, איך השם של העמותה?
ת. מה?
ש. השם של העמותה?
ת. אמרתי.
כבוד השופט שמעוני: את ממשיכה עם העמותה? את מקבלת וממשיכה.
ש. אדוני אני סוגרת את הנושא אני רוצה את השם של העמותה זה הכל.
ת. אני לא יכול ככה, באמת, אני לא יכול ככה.
ש. מה אתה לא יכול?
ת. אני לא יכול ככה שתמשיכי, שאלה אותי חמישים פעם, היא עזבה את ג'וואד סיאם בצד הכי חשוב שרוצה להרוג אותי והיא מדברת על העמותה. מה זה נכנס לזה? אני אומר לך, אני מביא לך מסמכים, מגלה לך סודות שלה, מביא לך את התיק שלה, את החותמת שלה, מה את רוצה יותר?
ש. החותמת לא מעניין אותי, חותמת כל אחד יכול לעשות.
ת. תלכי לרשם העמותות ותסתכלי אם זה קיים או לא.
עו"ד קורן: אדוני קיבל החלטה, נתן החלטה בעניין סופיות העניין בעניינים צדדיים אני חושב שזה,
ש. אדוני זה לא צדדי, למה צדדי? זה תעודת זהות שלו.
עו"ד קורן: אני חושב שחברתי לא מכבדת לא את העד ולא אותי וזה בסדר, אבל את בית המשפט לפחות מעט כבוד תרכוש לו.
ש. למה אני לא מכבדת את העד? למה, במה? שאני שואלת אותו שאלות שלא נעימות לו? באמת,
עו"ד קורן: לפחות את בית המשפט, את ההחלטות שלו תכבדי.
כבוד השופט שמעוני: אני מבקש לעבור הלאה.
עו"ד קורן: אדוני אני מבקש שתי דקות הפסקה, יש בעיה עם העדה הנוספת שמחכה מהבוקר, קיבלתי הודעה שהיא צריכה ללכת בשלוש, אני רוצה לברר מה קורה, מה העניין שלה, אני אבקש שהיא תיכנס לאולם.
כבוד השופט שמעוני: אתה תצא ואני ממתין פה, אנחנו לא מתפזרים.
ש. שילך להביא בינתיים את החותמת, אחלה, יש לו זמן.
ת. אני מביא אותה.
עו"ד קורן: אדוני העדה תלך להביא את הבת, היא תחזור לפה בארבע וחצי עם הבת ואז הדיון
ש. אני לא מאמינה שנגיע אליה היום.
עו"ד קורן: חברתי התחייבה שאנחנו נגיע אליה.
כבוד השופט שמעוני: היום אנחנו מסיימים את העדות של העד ושל הגברת הזאת.
ש. יופי, מאה אחוז.
כבוד השופט שמעוני: תלכי ותחזרי בארבע וחצי.
ש. יופי, לא ידעתי שזאת אשתו.
כבוד השופט שמעוני: בסדר, תבואי בארבע וחצי.
ת. מה, היא יפה?
ש. מאוד.
ת. תודה רבה לך. גם את יפה.
ש. אני כבר זקנה.
ת. אני לא דיברתי משהו רע.
ש. ובכן נמשיך אדוני? אז זהו, כשאשתך תעיד אתה תביא את הדברים של העמותה. תודה.
ת. בסדר.
ש. תראה, יש לנו קצת בלבול עוד בלבול בתיק לגבי ההיכרות שלך עם הנאשם.
ת. מה?
ש. לגבי ההיכרות שלך עם הנאשם.
ת. דיברתי לפני זה.
ש. דקה, דקה, יש לך היסטוריה. אתה היית במשטרה כמעט כל יומיים, אמרת דברים במשטרה כמעט כל יומיים. אני אומרת לך שאתה בהתחלה במשטרה הסתרת, הסתרת, החבאת מהמשטרה מאיפה אתה באמת מכיר את הנאשם. בהתחלה אתה סיפרת למשטרה שרק שמעת עליו. אחר כך אמרת למשטרה שראית את התמונה שלו בעיתון וככה זיהית אותו. אחר כך אמרת למשטרה שאתה מכיר אותו מהעדות.
ת. למה מה הוא אמר למשטרה?
ש. ואחר כך אמרת למשטרה,
ת. אז מה הוא אמר למשטרה? שהוא מכיר אותי ואני נתתי לו 500 דולר, עזרתי לו לעורך דין וואליד זחלקה ואמר להם אני משוהדה אל-אקצה... ג'וואד אמר להם אני,
ש. אחר כך אמרת למשטרה שאתה לא מכיר אותו ואתה רק יודע מי הוא. או.קי.
הדברים האלה שאני מצטט לך, אני מוכנה להראות לך שורה ומקום וכו', אמרת סתם נכון? אתה בעצם מכיר אותו, אתה בעצם מכיר אותו מאז שנפגשת איתו באמצעות עורך דין וואליד זחלקה נכון?
ת. נכון.
ש. אני אומרת לך שהראשון, מאז שהמשטרה החלה בחקירתה, הראשון שהעלה את הסיפור של הפגישה איתך היה הנאשם כאשר עשו עימות בינך לבינו, תתרגמי לו.
כשעשו ביניכם את העימות במשטרה, אני רוצה לקרוא לך את מה שהנאשם אומר. הנאשם אומר כך בעימות ביניכם. בעימות אתה בהתחלה אומר ככה, שואל השוטר את ג'וואד אם הוא מכיר אותך? את הנאשם אם היא מכיר אותך, והוא אומר, אתה היית בעימות נכון? חתמת על העימות? נכון?
ת. כן.
ש. איזה ת' זה?
עו"ד קורן: ת/16.
ש. הוא אומר ככה, הוא אומר בפניך, שאתה התערבת לפני כמה שנים בבית שלהם שהייתה בעיה עם המתנחלים ואתה הצעת להם עזרה.
ת. אני הצעתי להם?
ש. ככה הוא אמר.
ת. הוא בא הוא ואחותו לקניון ממילא.
ש. אבל כך הוא אמר לך?
ת. כן.
ש. בעימות במשטרה אתה יושב והכל מוקלט, הכל מוקלט, ויש לנו הקלטה מוגשת לשופט, ככה הוא אמר לך. אתה לא אמרת לא נכון, אתה באת לקניון ממילא. או.קי?
ת. טוב.
ש. גם אז לא היה קניון ממילא כנראה
ת. לא קניון ממילא, היה מצודת דוד.
ש. בדיוק. הוא אומר לך ככה, תקשיב טוב, אומר לך ג'וואד למשטרה איתך, עכשיו כשאני רואה אותו בפנים אני זוכר שאני מכיר אותו מזמן. אז מה אומר ג'וואד? תקשיב טוב, הוא הציע לנו את העזרה שלו דרך עורך דין וואליד זחלקה והציע לנו לעזור לו מבחינה כספית וישבנו איתו אני ואחותי במלון הילטון,
ת. איזה הילטון? זה מצודת דוד.
ש. היה הילטון אז, קראו לזה הילטון אז.
ת. טוב.
ש. והוא הציג את עצמו כאיש פלוגות אל-אקצה
ת. אני? שוהדה אל אקצה
ש. כן, זה מה שתרגם המתורגמן, ואנחנו סירבנו לעזרה והוא שילם כסף לוואליד זחלקה.
ת. מה הרע בזה?
ש. אתה קיבלת קבלה על הכסף ששילמת?
ת. מה הרע בזה? מה הרע בזה?
ש. אתה קיבלת קבלה על הכסף ששילמת?
ת. לא. לא.
ש. אין רע, אין רע, אתה יודע,
ת. אם אני עזרתי לו בכסף, אני עזרתי לו בכסף והוא מחזיר לי מכות?
ש. אתה יודע שאני בעד פלוגות אל-אקצה, שוהדה אל-אקצה, אין רע, אני רק אומרת לך
ת. הוא אומר, לא יודע.
ש. אני אומרת לך
עו"ד קורן: עו"ד צמל יודעת שהיא מוקלטת נכון?
ש. סתם, בדיחה, בדיחה. תקשיב, החבר שלך וואליד אל-אקצה נכון? שלך אמרת בעדות שלך.
ת. חבר שלי וחבר שלו.
ש. חבר שלך או לא?
ת. חבר שלו וחבר שלי.
ש. הוא גם חבר שלך?
ת. כן.
ש. למה אתה מתחמק? חבר שלך עו"ד זחלקה.
ת. על מה מתחמק?
ש. אמרת חבר שלי בעדות.
ת. אני עזרתי לבן אדם, אני לא רוצה להיות חבר?
ש. בעדות שלך מ-4.3 אתה אומר שוואליד זחלקה חבר שלי.
ת. טוב, חבר שלי.
ש. זה נכון?
ת. עכשיו ראיתי אותו בבית משפט בקומה ראשונה, עכשיו, לפני חצי שעה בחוץ. הוא היה במסדרון.
ש. יפה מאוד, זאת אומרת וואליד זחלקה יאשר אם הוא יוזמן להעיד פה שאתה באת אליו למשרד נכון.
ת. אני באתי למשרד והוא הציע לי את הסיפור של ג'וואד.
ש. איך הצגת את עצמך בפני וואליד זחלקה כשהוא אמר לך בוא תעזור לג'וואד?
ת. אמרתי לו יש לי עמותה ואם מישהו רוצה עזרה, אמר לי יש תיק, אולי אני אדבר איתך מחר שאפשר לעזור לו ככה וככה, לא אמרתי לו,
ש. למה לא באת אלי למשרד ואמרת לי יש לי כסף אני רוצה לעזור מהעמותה?
ת. אבל אני לא מכיר ג'וואד בסיפור הזה. הוא אמר לי אנשים, תיק, לא אמר לי ג'וואד מיוחד. אמר לי בן אדם.
ש. נכון, בדיוק, אבל אתה הולך מעורך דין לעורך דין ומציע את העזרה שלך?
ת. אני לא הלכתי, היה לי תיק אצלו, היה לי תיק. הוא היה מטפל לי בתיק.
ש. אני אומרת לך שאתה אמרת לוואליד ואמרת לנאשם, הצגת את עצמך בתור איש פלוגות אל-אקצה או שוהדה אל-אקצה ואמרת שאתה רוצה לעזור לו,
ת. אני לא הצגתי אל-אקצה
ש. לא גמרתי, לא גמרתי.
ת. טוב, טוב.
ש. אמרת שאתה רוצה לעזור להם נגד המתנחלים ולכן אתה מביא להם כסף.
ת. אמר לי כסף וזהו, לא נגד המתנחלים, אבל כסף אמר לי לתיק שהוא בבית משפט והוא רוצה ממול היהודים, אמרתי לו אני אעזור לו. הבאתי לו את הכסף הזה בשבילו.
ש. כי אתה אוהב אותו, כי הוא חמוד?
ת. הוא בן אדם טוב.
ש. כי הוא מתוק.
ת. הוא בן אדם טוב, כן.
ש. יופי, עדות אופי מאין כמוה.
ת. אני נותן לו כסף והוא מחזיר לי מכות, בשביל זה הוא בן אדם טוב.
ש. אתה רצית, התנדבת לאסוף עבורו כסף כאשר ידעת שיש חשש שהמתנחלים מאיימים על הבית שלו נכון? זה היה התיק אצל וואליד זחלקה.
ת. לא יודע, הם אמרו לי אנחנו רוצים כסף בשביל תיק הזה, אם את יודע לעזור לנו בכסף, זהו.
ש. ואתה הסכמת לעזור?
ת. זהו, אני לא הסכמתי לדעת מה יש בתיק, והוא לא סיפר לי על תיק, מה, מו, לא ידעתי שום דבר.
ש. הוא גם יעיד, אתה ביקשת ממנו, אין שום בעיה אני משלם כסף כמה שילמת לו אז, חמש מאות דולר?
ת. חמש מאות דולר.
ש. ורצית את המסמכים המקוריים של הבית נכון?
ת. לא.
ש. אלא? בשביל שוהדה אל-אקצה.
ת. לא, לא לקחתי נייר אחד.
ש. לא לקחת כי לא קיבלת, אבל זה מה שביקשת?
ת. לא. לא, אני לא לקחתי שום דבר.
ש. לא אמרתי שלקחת, ביקשת?
ת. לא ביקשתי, זה לא נכון.
ש. לא ביקשת?
ת. לא.
ש. סתם נתת? למי עוד שילמת כסף עזרה באמצעות עורכי דין או בלי עורכי דין מטעם העמותה שלך?
ת. אני נותן כל שבוע, אני שולח לבית ספר.
ש. איזה בית ספר?
ת. בעזרייה, שולח להם אוכל, שולח להם ביצים, שולח להם חלב.
ש. ביצים? מאיפה יש לך אוכל ביצים?
ת. כל שבוע אני שולח להם אוכל, ילדים אין להם אימא, אין להם אבא, אני שולח להם כמויות של אוכל ואני נותן להם.
ש. ג'וואד מכל העולם מצאת את ג'וואד מוכתר סילואן מצאת אותו בשביל לתרום לו כסף?
ת. הנה אני תורם לבית ספר, זה ילדים מגיל חודשים שאין להם אבא ואימא אני תורם להם כל שבוע כמעט. הנה, את יכולה לראות.
ש. ג'וואד שווה בעיניך לאותו בית ספר? כן?
ת. את רוצה שאני אקרא את השם של בית ספר
ש. לא, חברי ישאל אותו בחקירה נגדית.
עו"ד קורן: לא, לא, חברתי שאלה אותו למי עוד הוא תורם? אז הנה בבקשה העד יענה למי עוד הוא תרם?
כבוד השופט שמעוני: העד מציג לבית המשפט פתק ועליו רשום,
ש. אפשר לראות את הפתק אדוני?
ת. כן אדוני.
כבוד השופט שמעוני: שיוקרא על ידי המתורגמנית.
ת. עמותת החברים של בית היתומים האיסלמית דר-אזהרה... בית הפרחים ליתומות עזרייה.
ש. כן, תראה לי. זה הקבלה על התרומה?
ת. לא, זה מספר שלהם, את יכולה לשאול אותם.
ש. זאת ההוכחה שאתה תורם?
ת. מה זה?
ש. זה ההוכחה שאתה תורם שאתה מראה לנו את הפתק. אדוני אני מבקשת להציג את זה בתור מוצג.
ת. סליחה, אבל אני מביא לכם, הוא אמר לי תביא מה שאני תורם, תשאלו את המנהלת שם.
כבוד השופט שמעוני: אין מקום להציג את זה. זה לא,
ת. סתם, זה טלפון שלהם, אני שמתי אותו
כבוד השופט שמעוני: זה לא נוגע לנו.
ת. אבל יש לי, יש לי קבלות שאני מביא להם כל שבוע. אני מעביר להם לשמה, לילדים הזה, אני מעביר להם אוכל. אם אני לא בטוח בעצמי מה שאני עושה? אני כל שבוע הולך לשם.
ש. תשמע, תשמע רגע, אז הלכת בשבילו לחברים שלך בעמותה והבאת את הכסף?
ת. מה זה?
ש. הלכת בשבילו, למענו לחברים בעמותה והבאת את הכסף?
ת. כן.
ש. לחברים בעמותה?
ת. אני לא אמרתי, את מדברת, את אומרת כן, אני בשביל אומר לך כן, את אומרת כן, נכון.
אני ירדתי לבד לסוחרים ואספתי כסף בשביל הבן אדם המכובד הזה.
ש. בדיוק, נכון. בשם העמותה שלך?
ת. זה בשמי אני ולא בשם של העמותה. אם זה היה בשם של העמותה אז זה היה נרשם.
ש. אז אתה סתם התנדבת אפילו לא בשם העמותה, למרות שזה מה שאמרת בבית משפט, לתרום כסף לעזרה משפטית למר ג'וואד סיאם?
ת. למה לא?
ש. אני שואלת, כן?
ת. כן.
ש. יופי, טוב. תראה, תשמע, תקשיב שאלתי אותך כבר עו"ד זחלקה כשיבוא להעיד יוכל לאשר את מה שאתה טוען?
ת. אם הוא מאשר? אם הוא אומר משהו אחר, לא יודע.
ש. אם הוא יגיד את האמת, אנחנו רוצים להניח שעו"ד זחלקה יאמר פה את האמת, אז אם הוא יגיד את האמת אין שום בעיה נכון?
ת. מי?
ש. עו"ד זחלקה, אין שום בעיה, הוא יגיד בדיוק שאתה באת,
ת. אני הבאתי לו כסף ונתתי לו כסף בשביל שהוא יטפל לו בתיק, זה כל הסיפור. מה אמת או לא אמת?
ש. אני שואלת אותך הוא יגיד, אני אומרת לך שהוא יגיד שאתה באת והצגת את עצמך בתור אדם מטעם הרשות הפלשתינית,
ת. לא.
ש. איש שוהדה אל-אקצה ובתור כזה אתה רוצה להביא כסף על מנת לעזור למישהו שהמתנחלים רוצים לרכוש את הבית שלו.
ת. אני מכיר אנשים מהרשות הפלשתינית אבל אני עזרתי מעצמי, כאילו מעצמי עזרתי לבן אדם הזה והבאתי כסף בשבילו,
ש. אבל אמרת שעזרת בשם העמותה שלך, ככה העדת פה. לא מעצמך.
ת. אם אני רוצה לעשות כוכב עצמי אני עושה עמותה שלי, למה העמותה, אם אני עוזר אני עושה העמותה שלי, העמותה שלי שיהיה לה שם טוב.
ש. אז את זה עשית בשם העמותה, אמרת שאתה עושה את זה בשם העמותה שלך, כן?
ת. כן.
ש. אבל אני אומרת לך שכשאתה עשית את זה עוד לא הייתה לך עמותה בכלל, אז מה אתה אומר לי שעשית את זה בשם העמותה שלך?
ת. בשם של עמותה שלי?
ש. כן. עוד לא הייתה עמותה שלך קיימת כשאתה הבאת לו את הכסף, כשהבאת את הכסף לעו"ד זחלקה.
ת. אני לא זוכר.
ש. אני אומרת לך, אני אומרת לך שמה שקודם ענית לי סתם כמו הרבה תשובות שלך.
ת. סליחה, סליחה, הייתי אני, הבנת אותי? יושב ראש עמותת סוחרים, אבל בלי העמותה ובחרו בי,
כבוד השופט שמעוני: אני בארבע וחצי רוצה לשמוע את העדות של הגברת.
ש. אדוני גם לא נוכל לחתוך את זה ולשמוע אותה באמצע. אני לא יודעת, אני ממשיכה.
כבוד השופט שמעוני: תראי אני מודיע לך גברתי שעד ארבע וחצי את מסיימת את העדות שלו.
ש. אדוני אני כבר אומרת שאני לא מאמינה שזה אפשרי.
כבוד השופט שמעוני: גברתי שלושה ימי שיפוט לעד אחד לא מתקבל על הדעת.
ש. אני היום הראשון התחלתי לחקור, מתי?
כבוד השופט שמעוני: לא מתקבל על הדעת.
ש. אדוני אני התחלתי לחקור היום בשעה שתיים עשרה, אחרי שחברי עשה השלמת חקירות.
כבוד השופט שמעוני: שלושה ימי שיפוט לעד אחד לא מתקבל על הדעת.
ש. אדוני יאמר את זה לחברי, לא לי.
כבוד השופט שמעוני: אני אומר את זה גם לך כי את קטעת אתמול ושלשום את החקירה הנגדית בצורה מאסיבית. היום אין לך הפרעה ואת יכולה לשאול אותו ארבעים דקות על עמותה שזה דבר מאוד לקוח מתלונות אחרות, לא קשורות לתיק הזה.
ש. אדוני גם ההערה הזאת מוטב היה לה שלא תישמע.
כבוד השופט שמעוני: אני מזכיר לך גברתי,
ש. מוטב היה להערה הזאת גם שלא תישמע.
כבוד השופט שמעוני: את מוכנה, קודם כל אני מנהל את הדיון ולא את.
ש. נכון,
כבוד השופט שמעוני: לכן אני מודיע לך השעה שלוש, בשעה ארבע וחצי את מסיימת את החקירה הנגדית. יש לך שעה וחצי,
ש. אדוני היה צריך לומר את זה לחברי מהיום הראשון וביום השני.
כבוד השופט שמעוני: אני מודיע לך היום באולם מלא
ש. מודיע, אדוני מודיע ואני לא יכולה להתחייב.
כבוד השופט שמעוני: שבשעה ארבע וחצי את פשוט לא יהיו לך שאלות.
ש. אדוני יהיו לי שאלות עד שאני גומרת את השאלות שלי.
כבוד השופט שמעוני: אני מדברת גברתי, כשבית המשפט מדבר המינימום שבמינימום צריך לתת לו את הכבוד המינימלי שהוא ידבר בלי הפרעה. כשהתובע מדבר ומפריעים לו זה הפך להיות לנורמה אבל כשבית המשפט מדבר לא יכול להיות שתיכנסי לדברי.
יש לך החלטה שיפוטית שעה וחצי לחקור את העד ולסיים בארבע וחצי ואנחנו נשמע את העדות של העדה הנוספת. זאת החלטה. יש לך הרבה זמן, הפסיקה של בית המשפט העליון היא חד משמעית, בית המשפט רשאי לקצוב זמנה של חקירה נגדית ואני מציע לך לקבל את ההחלטה ברוח טובה והיא לא פוגעת בהגנה של הנאשם מכיוון שיש לך עוד שעה וחצי בנוסף לשאלות שהעד נשאל משעות הבוקר.
ש. אדוני העד נחקר יומיים בחקירה ראשית ועוד חצי יום היום. עכשיו אני ממשיכה.
עו"ד קורן: אני מזכיר שחמישים אחוז מהחקירה הראשית הייתה חקירה נגדית של ...
ש. די, די, יאללה, יאללה. טוב
כבוד השופט שמעוני: גברתי הסגנון הזה של יאללה יאללה שתוק לא יהיה באולם הזה. לא יהיה באולם הזה יאללה יאללה שתוק. זאת עבירה אתית, זה עבירה שלא במקומה. על עניינים כאלה טוב שהדיון מוקלט מגישים כתבי אישום בבית הדין המשמעתי בלשכת עורכי הדין. יאללה יאללה שתוק זה בשוק מחנה יהודה, גם לא, אולי בשוק באב אל עמוד.
ש. אדוני לא אמרתי שתוק אדוני, ולא להעליב את השוק לא את באב אל עמוד ולא את מחנה יהודה. יש אחד שעובד במחנה יהודה ואחד שעובד בבאב אל עמוד, למה להעליב?
על כל פנים מה מספר הגוש והחלקה שלך עליה מדובר?
ת. ניירות, יש ניירות, בניירות.
ש. תגיד נו, אם אני אגיד לך אתה תזכור?
ת. לא, אני לא זוכר.
ש. לא תזכור, אז בוא נראה איפה זה נמצא. אני מראה לך צילום, אתה מכיר את הצילום הזה? תסתכל פה תגיד מאיפה הכניסה להגיע לאדמה שלך, תסמן בבקשה. מאיפה הכניסה לאדמה שלך?
ת. לא רואים את הכניסה.
ש. זה המכולת? אתה לא אמרת שזה על יד המכולת?
ת. איפה המכולת, תראי לי את המכולת.
ש. פה, זה לא המכולת? לא חשוב
ת. אני לא אמרתי, אני יודע טוב טוב זה המכולת פה אבל הכניסה פה אבל לא רואים
ש. אז תסמן את המכולת, רק את המכולת.
ת. המכולת פה.
ש. תסמן, תעשה עיגול. המכולת ונכון שאחרי שעוברים את המכולת יש סמטה כזאת
ת. כן.
עו"ד קורן: לפי תנועת היד אני מניח שחברתי רוצה להגיש, אני מניח שגם יש העתק בשבילי?
ש. ודאי.
עו"ד קורן: אפשר לקבל העתק?
ש. אני לא מגיעה עד לשם.
ת. פה המכולת, זה הסמטה שנכנסים לאדמה, נכון.
כבוד השופט שמעוני: הציור מוגש ומסומן נ/2 ו-נ/3.
ש. ו-2 זה הסמטה שנכנסים אל הקרקע נכון?
ת. כן.
ש. מה זה בהמשך? מה זה התמונה נ/4, אני כותבת ברשות אדוני, זה המשך הסמטה נכון?
ת. כן.
ש. שבה הולכים אל הקרקע שלך?
ת. נכון.
ש. מה?
ת. נכון.
ש. נ/5 זה עוד המשך של הסמטה שבה הולכים אל האדמה שלך נכון?
ת. נכון.
עו"ד קורן: אפשר לקבל העתקים? זה בשבילי?
ש. לא, אני אתן לך, לא כרגע, תן לי לגמור את החקירה. אני אתן לך, אני אתן לך היום.
עו"ד קורן: לא, אני רוצה לעיין מה את מגישה.
ש. תעיין, בית משפט יסמן ואתה תעיין.
עו"ד קורן: אני יש לי רק את זה.
ש. בסדר, כבר בית משפט ייתן, אחר כך
כבוד השופט שמעוני: הצילומים הנוספים מסומנים נ/4 ו-נ/5.
ש. עכשיו, אני מראה לך, בוא תסתכל בבקשה, אני מראה לך פה,
עו"ד קורן: אני מבקש שחברתי תגיש, כמו שעושים כשמגישים דברים לבית המשפט שתראה גם לנו וגם לבית המשפט.
ש. בסדר, אני מראה לך פה תצלום אוויר של האזור בסילואן. אני מסמנת לך את חלקה 30 כי אתה הרי קנית אותה ורשמת אותה אז אתה יודע שהיא חלקה 30, בגוש, איפה מספר הגוש? גוש 30124
כבוד השופט שמעוני: את לא יכולה להגיש מסמכים שהוא לא צילם. מילא הצילומים לגבי, את הצלום אוויר אני לא מוכן לקבל בלי עדות של מי שצילם את התצלום הזה, לא מוכן לקבל.
ש. בסדר, בסדר אדוני, שמענו. זה מעניין מאוד אדוני, אדוני ראה מה הוא קיבל עד עכשיו
כבוד השופט שמעוני: אני עוסק בתחום הזה מספיק גם בתחום המקרקעין ואני לא מקבל את ה... הזה בלי עדות של מי שצילם
עו"ד קורן: קודם כל אני מתנגד גם לסגנון שחברתי פונה לבית המשפט. מה זה בסדר, בסדר? בית המשפט מביע פה את דעתו,
ש. אני רוצה להתקדם, יש לי שעה וחצי לא תפריעו לי עכשיו אני מצטערת.
עו"ד קורן: נכון ואני גם מתנגד.
ש. השאלה פסולה, פסולה, אני הולכת לשאלה הבאה.
עו"ד קורן: אז לפי מה שאת מבקשת אבל יש גם דרך וסגנון לדבר עם בית המשפט וגם,
ש. אני אומרת לך שהקרקע שלך שאתה טוען שהיא שלך שמצויה בסוף הסמטה היא, אני אביא על זה עדים מומחים, מודדים מומחים, היא גוש 30124 חלקה 30. נכון?
ת. 30 אני זוכר חלקה 30.
ש. אני עכשיו נותנת לך פה, אתה טוען, טענת הרבה פעמים גם בעדות בבית משפט שהקרקע הזאת רשומה על שם אשתך ואני מבינה שהיא רשומה על שם אשתך הראשונה?
ת. כן.
ש. נכון? אני אומרת לך שבדקתי במרשם המקרקעין ויבואו עדים ויעידו על כך והקרקע הזאת איננה רשומה במרשם המקרקעין על שמך ולא על שם אשתך לא הראשונה ולא השנייה.
ת. את לא תגיעי בכלל, הבנת אותי? אלא אני כשאני אלך ואוציא את הנסח.
ש. אבל אתה לא בעל הקרקע, זה אשתך לשעבר, גרושתך.
ת. אפילו אני ואשתי נלך, גרושתי.
ש. אבל היא גרושתך לא?
ת. גרושתי כן.
ש. אז גם אתה לא תקבל כי הקרקע שלה, לא ייתנו לך, רק לה ייתנו.
ת. טוב, מה השאלה?
ש. אז אני אומרת לך שזה לא רשום על שמך ולא רשום על שמה, לא על הראשונה ולא על אשתך השנייה.
ת. מה, אני חולם יעני שזה אדמה שזה,
ש. אני אומרת לך שאתה חולם אבל אתה בוודאי יכול לביא את הרישום, אישור רישום הקרקע על שמה.
ת. יש לי יפוי כוח, יש לי...
ש. יש יפוי כוח זה סיפור אחר, ממשפחת בדרן או מהמתנחלת היהודיה שאמרת שגרה בסילואן, אמרת בהודעה שקניתם את הקרקע מהמתנחלת היהודיה בסילואן, אז ממי בדיוק, בדראן, או המתנהלת היהודיה בסילואן?
ת. בדראן.
ש. אז זה שאמרת למשטרה מתנחלת יהודה בסילואן, סתם?
ת. אני לא זוכר כרגע.
ש. אני אומרת לך שאמרת את זה.
ת. אני לא זוכר.
ש. ואם אני אראה שזה מה שאמרת?
ת. מתנחלת יהודיה?
ש. כן, אישה יהודיה מעיר דוד.
ת. אישה, כן, נכון, לא יהודיה, אישה ממשפחת בדראן.
ש. כתבת בהודעה מ-26 לדצמבר 2010,
ת. אבל מי קונה? בשטח שמה,
ש. סליחה תן לי לגמור את השאלה אתה מפריע לי. ב-26 לדצמבר 2010 אתה אומר שהאדמה בבעלותך, קנית אותה מאישה יהודייה מעיר דוד. זה לא נכון?
ת. לא יהודייה, בדראן, ממשפחת בדראן, לא יהודייה. ערבייה, לא יהודייה, ערבייה.
ש. אז השוטר כתב בטעות?
ת. אולי.
ש. אתה יהודייה מעיר דוד לא אמרת?
עו"ד קורן: איזה עדות זאת?
ש. 26 לדצמבר
ת. כתב בטעות, כן. מי שקונה שם יהודי הוא מוכר, זה רגיש, אדמה רגישה שמה. מי שקונה שמה והוא מוכר לערבי אני רוצה לשאול אותך, זה נכון?
ש. לא יודעת, לא יודע. מי כמוך יודע?
ת. אני לא יודע, את יודעת הכל.
ש. תגיד לי בבקשה, אתה טענת שאתם קניתם את זה בהודעה מ-31 לדצמבר 2010 קנית ממשפחת בדראן, לא מגברת בדראן, זאת אומרת לא אמרת אישה יהודייה, אמרת משפחת בדראן.
ת. משפחת בדראן, בחורה ממשפחת בדראן, בסדר משפחת בדראן זו הבחורה ממשפחת בדראן.
ש. ואתה גם אמרת תגיד לי אם זאת אמת,
ת. קוראים לה מרים.
ש. מרים בדראן, יופי.
ת. כן.
ש. אתה גם אמרת, אז בעצם בוא נדייק, אשתך קנתה ממרים בדראן ורשמה על שם אשתך? כן?
ת. למה אנחנו הולכים הרבה? את רוצה להגיע למי האדמה הזאת?
ש. לא.
ת. אז מה את רוצה ממני?
ש. אני רוצה להגיע שאתה שקרן ושיקרת בהודעות במשטרה, זה הכל, לא אכפת למי האדמה. אז אני אומרת כשכתבת,
ת. תדברי מה שאת רוצה.
ש. כשאמרת למשטרה ב-31 לדצמבר שיש לך פסק דין לטובת אשתך, בבעלות על הקרקע,
ת. סליחה איפה קניתי את האדמה היה אח שלו מוכתר, היה בחתימה וחתם לי על הניירות, אח של ג'וואד סיאם. ויש לי את החתימה שלו.
ש. איזה אח? זה שאני מזמינה אותו בתור עד?
ת. כן.
ש. איך קוראים לו?
ת. סיאם
ש. חוסיין סיאם?
ת. כן.
ש. חבר שלך?
ת. לא חבר שלי, אח שלו.
ש. חבר שלך עם מספר הטלפון שלך
ת. הוא אח של ג'וואד, אח של ג'וואד.
ש. זה מכשיר בכלל עוד יותר טוב.
ת. זה אח שלו, אני חבר, הוא אח שלו.
ש. אז הוא בתור מוכתר אישר את המכירה?
ת. אישר את הקנייה ואת המכירה, כן.
ש. ואתה טוען ב-31 לדצמבר 2010 שיש לך פסק דין מבית משפט מחוזי שפסק לטובת אשתך בבעלות על הקרקע הזאת. זה נכון?
ת. מה זה?
ש. אתה טוען שיש פסק דין לטובת אשתך בבית משפט מחוזי בירושלים על הבעלות על הקרקע הזאת?
ת. כן.
ש. וזה נכון?
ת. כן.
ש. אני אומרת לך שאני חיפשתי במאגרי פסקי הדין ולא מצאתי פסק דין על שם אשתך.
ת. אז מה? זה לא בעיה שלי אם את מחפשת ולא מוצאת. אני יש לי את הניירות.
ש. יש לך, אז גם את הניירות האלה אתה מוכן להביא לנו?
ת. אני מוכן להביא, כן. פסק דין, כן.
ש. שוב, תזכיר לי מה שם אשתך שעליה זה רשום?
ת. נידה אל-קאק.
ש. נידה אל-קאק טוב.
ת. איזה גרושתי כאילו?
ש. גרושתך כאילו, זה כאילו גרושה או באמת גרושה?
ת. איזה את רוצה, הראשונה או השנייה, אני לא מבין.
ש. על שם מי רשומה הקרקע, אתה יודע.
ת. נידה.
ש. ועל שם פסק הדין?
ת. על שם של נידה.
ש. נידה אל-קאק, זה מה שחיפשתי ולא מצאתי. טוב, לא נורא.
עכשיו תראה,
ת. סליחה, סליחה פסק הדין היה על שם של, את האדמה הזאת אמרו, עשינו פירוק שיתוף בין השכנים אני זוכר ובין משפחת בדראן. פירוק השיתוף הזה בין משפחת בדראן למשפחת אבו רמלה וחייט וכל השכנים האלה, הבנת אותי? זה חלק מחלקה גדולה אז קיבלנו את הפסק דין על זה.
ש. שמה?
ת. שאומר שזה חלק, מה שקנתה אשתי זה חלק של משפחת בדראן.
ש. אבל אתה יודע, בדקתי בטאבו וגם האדמה לא רשומה על שם משפחת בדראן.
ת. אבל מה אני אעשה? לא, זה לא בטאבו, זה לא בטאבו.
ש. לא בטאבו?
ת. לא בטאבו.
ש. זאת אומרת שכשאתה אומר שזה רשום בטאבו זה לא נכון?
ת. זה לא בטאבו, זה לא מופיע בטאבו כל עיר דוד לא מופיעה בטאבו, הוא מופיע במס רכוש.
ש. אז אם אתה אומר שזה רשום, זה לא נכון?
ת. מה זה?
ש. זה לא נכון שזה רשום בטאבו. במס רכוש זה כן רשום על שם אשתך?
ת. לא, לא שילמנו שמה את מס רכוש, אבל שמה כן, יש לנו ניירות של יפוי כוח מעורכי דין ונוטריונים שזה על שם של אשתי.
ש. תראה, אני בדקתי גם במס רכוש אז במס רכוש כתוב שחמישים אחוז מהקרקע מהחלקה האמורה נרכשה ב-27 לינואר 2004. אתה זוכר בכמה אשתך קנתה?
ת. הכל בניירות.
ש. כמה? הכל בניירות.
ת. הכל בניירות, לא זוכר בדיוק.
ש. בשביל מה אתה מעיד פה? 211 אלף שקל, כן?
ת. כן, אבל זה כמה,
ש. זה מתאים או לא מתאים?
ת. זה 350 מטר זה.
ש. אני שואלת אותך 211 אלף שקל, מתאים המחיר? זה דומה למה שאשתך שילמה?
ת. כן.
ש. אבל כתוב גם שמכרתם את החלק הזה, את הקרקע ב-5.8.2002 כלומר כעבור שבעה חודשים כל הקרקע נמכרה חצי ועוד חצי, אני אגיד לך גם את המחירים אם אתה רוצה, זה מה שרשום.
ת. בסדר, בבקשה.
ש. זאת אומרת הקרקע כבר לא של אשתך, היא כבר מכרה אותה.
ת. אני לא יודע אם היא מכרה אותה.
ש. מה זה אתה לא יודע? אתה מעיד פה, אתה טוען טענות
ת אבל סליחה אם מכרה אותה היא, אם מכרה אותה, אני לא אמרתי אני הבעלים, היא הבעלים אז היא תעשה מה שבא לה.
ש. אתה אמרת שאתה הבעלים, אבל זה רשום על שם אשתך,
ת. סליחה, סליחה הבעלים זה אני, אני הולך מקנה לה, אני שומר לה על האדמה שלה, על הזכויות שלה, זה הכל. לא אני שבונה שם וחופר
ש. אבל אשתך כבר מכרה את הקרקע ב-2004.
ת. למי מכרה?
ש. אתה יודע.
ת. אני לא יודע.
ש. תשאל אותה, אבל מה זה חשוב למי היא מכרה, מה זה חשוב? אני לא רוצה להכפיש אותה. אני אומרת לך שלפי הרישום
ת. לא, את מדברת בפה מלא, תראי לי ניירות.
ש. לפי הרישום היא מכרה את הקרקע.
ת. למי מכרה אותה?
ש. מה זה חשוב, לך היא לא מכרה את זה.
ת. לא מכרה, אני הייתי בארצות הברית שלוש שנים אני. אם הייתי רוצה למכור,
ש. מאיזה שנה עד איזה שנה?
ת. אם הייתי רוצה למכור אותה הייתי מוכר אותה ואני חושב לעשות את זה, לא חוזר ומנקה ועושה,
ש. אבל זה אשתך. תגיד לי בבקשה מאיזה תאריך עד איזה תאריך היית בארצות הברית? איפה השלוש שנים האלה שהיית בארצות הברית?
ת. לא, שנה, שנה.
ש. איזה שנה שהיית בארצות הברית?
ת. ב-2009.
ש. אני מדברת איתך על 2004. האדמה כבר אשתה מכרה אותה ב-2004.
ת. לא, זה לא נכון.
ש. מה זה לא נכון, זה הרישום.
ת. אם הייתי אני יודע על זה אז הייתי,
ש. לא אתה יודע, זאת אומרת היא מכרה ולא גילתה לך? היא מכרה ארבע שנים לפני שהתגרשתם.
ת. תראי לי את המסמכים שהיא מכרה.
ש. אני אראה לך, אני אראה לך, אני אראה לבית משפט בעדויות שלנו.
ת. טוב, בסדר.
ש. אבל זאת לא השאלה, זאת ממש לא השאלה. אני אומרת לך שלפי הרישום שאתה אמרת שזה כן רשום במיסים, היא מכרה את האדמה. כלומר, שאתה היום טוען שהקרקע רשומה על שם אשתך, א. היא לא רשומה, אתה מסכים איתי, אין רישום?
ת. כן, אין רישום.
ש. ובמיסים כתוב שהיא נמכרה.
ת. טוב, מה נמכרה? אולי נמכרה בשבילה והיא שילמה את המיסים? יש לך שמות אחרים?
ש. היא קנתה את זה,
ת. יש לך שמות אחרים שתראי לי שהיא מכרה שנדע מי זה הבן אדם.
ש. למה אני צריכה להראות לך, לך תראה בעצמך.
ת. אבל הנה, תראי לי
ש. אתה לא חוקר אותי, אני רק אומרת לך.
ת. את מנסה
ש. אין לך מה לומר על זה?
ת. אין לי. אין לי.
ש. אנחנו עוברים לנושא הבא. עכשיו אתה סיפרת לנו בעדות שאתם רכשתם אותה אתה ואשתך בכדי לבנות בית, נכון?
ת. נכון.
ש. וגם הגשת כבר בקשת רישיון לעירייה.
ת. נכון.
ש. מתי הגשת את הבקשה?
ת. למי אמרת?
ש. לא חשוב, מתי הגשת, אם הגשת, תגיד לי מתי הגשת.
ת. סליחה, לא, אני לא הבנתי את השאלה בדיוק.
ש. אתה הבנת מצוין. מתי הגשת רישיון לעירייה? אתה לא שואל את השאלות, מתי הגשת רישיון לעירייה לבנות בית?
ת. את רוצה לבלבל אותי? דקה אחת אני רוצה לשאול. תדברי מתי שאת רוצה.
ניסיתי ללכת להגיש רישיון לעירייה אבל הם לא מוציאים, העירייה לא מוציאה אישורים כאלה.
ש. למה, למה היא לא מוציאה אישורים?
ת. מפני שזו אדמה ציבורית. קרקע ציבורית. אדמה לתועלת הציבור.
ש. זה צילום של תעודת זהות שלך או שהייתה לך? תראה לפי שמות הילדים, או הנשים?
ת. כן.
ש. אתה יודע איפה אני מצאתי את זה?
ת. לא יודע.
ש. אז בוא אני אגיד לך, אני מצאתי יפוי כוח בלתי חוזר שמישהו חתם לטובתך, סליחה, זה החתימה שלך פה למטה?
ת. זה חתימה שלי?
ש. אני שואלת.
ת. לא.
ש. לא,
עו"ד קורן: תראי לי בבקשה.
ש. אני מראה, אני מגישה לבית משפט, אני מגישה לבית משפט.
ת. זה לא חתימה שלי.
ש. זה לא החתימה שלך, אבל תעודת זהות הייתה יחד עם יפוי כוח בלתי חוזר שנתנה גברת, אישה דווקא, למאזן מוסה אל-קאק עם תעודת זהות שלך בשנת, אם אתה יכול להחזיר לי את זה, את הדף הראשון, בשנת, בינואר 2006
ת. היא נתנה לי את זה?
ש. נתנה גברת אחת לטובתך יפוי כוח בלתי חוזר אצל נוטוריון לשם, אני זאת וזאת, עוד מעט אתה תגיד לי את שמה, ממנה בזאת את מר מאזן מוסה אל-קאק, תעודת זהות זאת וזאת להיות ולעשות כל עסקה בקרקע שלי. זה מוכר לך?
ת. מי עורך דין פה? סליחה, מי הנוטריון?
ש. למה, איזה נוטריון?
ת. אני רוצה לשאול. מי זה הנוטריון?
ש. למה זה חשוב, למה זה משנה?
ת. מי הנוטריון אני רוצה לדעת?
ש. למה זה חשוב?
ת. ככה, אני רוצה לדעת. שאני אפנה אליו עכשיו אני אקח את זה ממנו. תביאי לי את המספר הזה.
ש. אני רוצה להגיש לבית המשפט. דווקא טוב ששאלת מי הנוטריון, הנוטריון קוראים לו סגל. אתה יודע עליו משהו?
ת. מי?
ש. זלמן סגל קוראים לנוטריון.
ת. זלמן?
ש. זלמן סגל.
ת. זלמן סגל?
כבוד השופט שמעוני: יפוי כוח וצילום של תעודת זהות מוגשים ומסומנים כ-נ/6 ו-נ/7.
ת. יפוי כוח מזויף.
ש. יפוי כוח מזויף נכון?
ת. כן, מזויף.
ש. איך אתה יודע?
ת. אני יודע שהוא מזויף.
ש. גם אני יודעת שהוא מזויף, איך אתה יודע?
ת. לא, באמת, זה מזויף.
ש. איך אתה יודע שזה מזויף?
ת. זה מזויף.
ש. אני יודעת שזה מזויף, איך אתה יודע שזה מזויף?
ת. אני מבקש שישלחו אותו להונאה, זה מסמך מזויף.
ש. איך אתה יודע שזה מזויף?
ת. אני יודע.
ש. איך? תספר לבית משפט.
ת. למה אם אני פה הולך ביחד איתך, את צמל, אני נותן לך את הנוטריון כאילו זכויות בדבר לפי תעודת זהות, אני לא רוצה צמל, אני הולך לבד אצל הנוטריון ואני נותן לך את הזכויות ואני אשמור את הפתק בצד, וזלמן סגל בן אדם שיש לו בהונאה, יש לו הרבה תיקים בשביל אדמות.
ש. איך אתה יודע?
ת. אני שמעתי.
ש. אתה צודק. מה שמעת, שמה?
ת. שמעתי שיש אנשים הרבה, עושים זיופים עליו הרבה.
ש. נכון. אתה מכיר את פסק הדין של סאדק עוודה?
ת. סאדק?
ש. סאדק עוודה, בית משפט שלום בירושלים, כבוד השופטת שהיום היא הנשיאה של ירושלים, כבוד השופטת דותן.
ת. לא.
ש. אבל אתה ידעת שזלמן סגל זה זיוף גדול, נכון? בגלל זה שאלת אותי מה שם הנוטריון, נכון?
ת. כן, אולי אני הלכתי אליו אבל אני לא מכיר את הבן אדם הזה, לא הלכתי אליו ולא יודע על זה שום דבר.
ש. אני אומרת לך,
ת. יש חתימה שלי פה? סליחה, את מגישה את זה, יש חתימה שלי?
ש. אתה לא שואל שאלות, אתה רק עונה תשובות.
ת. אבל אין חתימה שלי.
ש. אתה רק עונה תשובות.
ת. אני עושה העברת בעלות בשם שלך, את לא פה?
ש. חקרו אותך על ההונאה הזאת ועל הזיוף הזה חקרו אותך כבר?
ת. על מה חקרו?
ש. על הזיוף של היפוי כוח כבר חקרו אותך?
ת. אני לא יודע שום דבר, לא.
ש. אז לא חקרו אותך?
ת. לא חקרו אותי.
ש. אז מאיפה אתה יודע על עורך דין זלמן סגל נוטוריון.
ת. אני יודע, יש לו הרבה שמות, למה את חושבת שאני פה במזרח ירושלים,
עו"ד קורן: אדוני אחרי שעיינתי, אני מתנגד
ת. מה את חושבת שאני לא יודע שום דבר?
עו"ד קורן: רגע לעצור שנייה,
ש. אין פה מה לעצור. תוציא את העד אם אתה רוצה להגיד דברים שינחו אותו תוציא אותו.
עו"ד קורן: אדוני חברתי ביקשה להגיש את יפוי כוח הנוטריוני, תעודת זהות, היא בהתחלה הציגה את תעודת הזהות
כבוד השופט שמעוני: אתה לא מתנגד, זה סומן נ/7.
עו"ד קורן: אדוני אני מתנגד, אני מעיין בינתיים, למה אני אתנגד, אני לא יכול להתנגד
כבוד השופט שמעוני: אחרי שהוגש נ/7
עו"ד קורן: אז אדוני אני מתנגד ואני מבקש שזה יוצא מהתיק. אני אסביר מדוע,
ש. אולי העד יצא בינתיים שלא יקבל רמזים להמשך החקירה.
כבוד השופט שמעוני: לא, הוא לא יצא.
עו"ד קורן: אדוני הנוטריון אינו עד תביעה, המתלונן העד לא מזהה את החתימה שלו ולא מאשר את המסמך הזה, הוא לא אומר שהוא נערך באמצעותו, הוא אישר רק את תעודת זהות. חברתי באמצעות תעודת זהות ביקשה להגיש את כל המסמך, הוא אישר שזה תעודת הזהות שלו.
כבוד השופט שמעוני: מי זאת רבקה סעידיאן?
ש. נביא אותה אם צריך.
כבוד השופט שמעוני: מי שנתנה יפוי כוח?
ת. בשבילי? מה קוראים לה?
ש. רבקה.
כבוד השופט שמעוני: רבקה סעדיאן.
ת. פעם ראשונה אני שומע שם שלה.
עו"ד קורן: אם זה הוגש לבית משפט, איזה קבילות יש למסמך הזה?
ש. אתה גם יודע איפה צריך להתלונן.
ת. אני יודע, תודה רבה לך.
כבוד השופט שמעוני: גברתי אני רוצה לשאול, את מגישה יפוי כוח בלתי חוזר שהעד לא מזהה.
ש. אדוני זה לסיכומים.
כבוד השופט שמעוני: לא, אני חוזר בי מההחלטה
ש. למה אדוני חוזר בו?
כבוד השופט שמעוני: כי את מגישה, כי שאלתי את העד והוא לא יודע דבר על המסמך הזה.
ש. אדוני שאל את העד אז בסיכומים, בסיכומים אדוני.
כבוד השופט שמעוני: לא, לא, גברתי אני מנהל את הדיון. את מבקשת ואני מחזיר לך את יפךוי הכוח הזה.
ש. אדוני ככה, כל כך מהר?
כבוד השופט שמעוני: כי ככה אני מנהל את הדיון, כשאת אומרת למישהו תשתוק, אני יכול להגיד לך גברתי קחי את זה בחזרה בניגוד,
ש. תודה רבה אדוני
כבוד השופט שמעוני: תחזיר לה את זה.
ש. אני אומרת לך שכבוד השופטת דותן בתיק 1536
ת. אפשר לקחת צילום מזה? אני רוצה ללכת למשטרה, באמת, זה זיוף על השם שלי.
ש. אתה מבזבז לי את הזמן.
ת. זה על השם שלי, היא נתנה העברת בעלות על השם שלי, אדוני זה דבר, אני רוצה ללכת למשטרה עליו היום.
כבוד השופט שמעוני: יש לך את
ת. אדוני תעודת זהות שלי אני לא יודע מאיפה הביאו אותה, יפוי הכוח הזה מזויף, אני רוצה ללכת למשטרה, אני מבקש ממש שיצלמו לי העתק. אני רוצה לצלם אותו. אני לא ממשיך, אני רוצה את יפוי כוח הזה לצלם אותו. את מגלה לי, תודה רבה לך שאת גילית לי את המסמך הזה.
ש. אני רוצה להמשיך.
ת. אני לא ממשיך, אני לא רוצה לענות לך.
עו"ד קורן: אני מבקש אדוני, יש כאן טענה של העד שמסמך שנחזה להיות כביכול על שמו
ש. בחקירה חוזרת, תחקור אותו בחקירה חוזרת.
עו"ד קורן: לא בחקירה חוזרת, אני מבקש,
ש. אני מבקשת להתקדם בחקירה, אדוני הקציב לי זמן קצר מאוד אני רוצה להתקדם, יש לי עוד נושאים.
כבוד השופט שמעוני: זה אומר שמה? שאסור לדבר לאף אחד חוץ מהגברת צמל?
ש. לא, זה לא אומר.
כבוד השופט שמעוני: אז מה זה אומר?
ש. זה אומר שאני רוצה את זמני בבית משפט, אם אדוני לא יגביל אותי אין לי בעיה.
כבוד השופט שמעוני: גברתי אני מגביל אותך ואני מנהל את הדיון וזה כולל גם אפשרות לתת לתובע שהוא מייצג את מדינת ישראל בכתב אישום על עבירות שמפורטות בכתב האישום, יש לו זכות לדבר ותתני לו גם לדבר.
עו"ד קורן: אדוני אני מבקש שבית המשפט יתפוס את המסמך שהוגש על ידי חברתי.
כבוד השופט שמעוני: אני הוצאתי אותו מהתיק, נקודה.
עו"ד קורן: אני יודע, אדוני הוציא אותו מהתיק אבל אני מבקש שבית משפט יתפוס אותו וייתן הוראה
כבוד השופט שמעוני: אני לא נותן הוראות להעברה. אתה תובע משטרתי תביא אותו לגורמים תעשה את מה שנראה לך.
עו"ד קורן: זה באמת מה שאני אעשה.
כבוד השופט שמעוני: תציג לו את המסמך ושהוא יעשה מה שהוא יראה בעיניו לנכון להגיש תלונה.
עו"ד קורן: זה מה שאני אעשה, אז אני תפסתי את המסמך בהוראת בית המשפט.
כבוד השופט שמעוני: זה צילום, הוא לא שווה את הנייר בשלב הזה.
ת. לא, הצילום יש לו מקור. צריך להביא את המקור שלו ונביא את הנוטריון שלו ויעיד בתוך המשטרה.
ש. אני רק רוצה להגיד לך ותגיד לי אם אתה יודע על זה, אני חושבת שאתה יודע, שבתיק 1536/07 קבעה כבוד השופטת דותן הנשיאה של בית משפט נכבד זה לא כל כך מזמן שקבוצה של אנשים השתמשו בשמו של עו"ד סגל שהיה באותו זמן צמח עד שהוא מת ב-2007 והשתמשו בחותמת הנוטריון שלו על מנת לזייף העברות של קרקעות. אם אתה יודע על זה? לא יודע, לא יודע, אתה לא חייב לדעת הכל.
ת. לא יודע.
ש. אבל אתה לא במקרה שאלתי אותי מי היה הנוטריון נכון?
ת. כן.
ש. כי ידעת שיש פה משהו שלא מריח טוב.
ת. ... הדיון את חושבת שתי דקות אחורה, מאז התחלנו בעשר וחצי מה אמרתי לך? שאלת אותי איזה שאלה, אמרת לי כמה אתה מכיר עורכי דין? אמרתי לך לפחות ששים עורכי דין אני מכיר במזרח ירושלים.
ש. בקיצור, אני הולכת הלאה. תגיד לי בבקשה, אז לעירייה לא הגשת בקשת רישיון בנייה. בניגוד למה שהעדת פה.
ת. הלכתי לבקש, הלכתי לבקש
ש. הלכת ולא קיבלו אותה
ת. עשיתי להם מכתב, את המכתב הזה
ש. ולא קיבלו, לא קיבלו.
ת. לא, לא קיבלו למה ... רשיונות שם, אמרו לי את זה.
ש. עכשיו, אתה זוכר את התקיפה הראשונה נכון? שהותקפת בקרקע הזאת שהיא שלך או לא שלך, נדבר על זה עוד בסיכומים, נכון?
ת. נכון
ש. נכון שהתקיפה הזאת נורא זעזעה אותך? נכון? נכון?
מתורגמנית: את יכולה בבקשה לחזור על זה?
ת. כן, הרבה מאוד.
ש. אתה יודע שהמשטרה הוציאה איכונים של טלפונים שלך לאותו מועד? ידוע לך?
ת. כן. הייתי יודע. למה?
ש. בסדר, כלום. אתה טענת באותו יום זה ב-25 לדצמבר כשבאת לאדמה היכו אותך, עשו לך, גמרו אותך, נכון?
ת. כן.
ש. אני רוצה להגיש את איכונים, אם חברי יסכים בבקשה, איכונים של המשטרה.
עו"ד קורן: אין התנגדות להגשת האיכונים.
ש. תגיש את המקור שאצלך עדיף, יותר ברור מהצילום שלי.
עו"ד קורן: אין לי העתק נוסף, אם את רוצה להגיש זה בסדר.
ש. אין לך העתק, בסדר, יופי. עכשיו תראה, לפי האיכונים האלה הטלפון הראשון שאתה מטלפן אחרי התקיפה זה לאסף נבנצל, מי זה אסף נבנצל?
ת. לא מכיר.
ש. מי זה אסף בכלל שאתה מכיר?
ת. יש אסף עורך דין, תלפיות.
ש. איזה אסף?
ת. יש לי כרטיס שלו בבית.
ש. ומי זה דוד עלה, גם עורך דין בתלפיות?
ת. לא מכיר דוד עלה. דוד עלה זה מה שהוא אמר לי עליו.
ש. כן, הוא אמר, אתה זוכר שהוא אמר דוד עלה, ואת הדוד עלה הזה אתה זוכר?
ת. כן.
ש. אתה יודע שדוד עלה ואסף אתה הזכרת רק בבית משפט אחרי שעברה שנה ורבע מיום ההתקפה, הזכרת אותם בבית משפט אחרי שעברה שנה ורבע מיום ההתקפה.
ת. את הזכרת אותם. ג'וואד הזכיר לי אותם.
ש. אתה בעדות הראשית שלך דיברת על, בעדות הראשית שלך מפיך אמרת אסף מעמותת אלעד בפעם הראשונה שהעדת ובפעם השנייה שהעדת אמרת דוד עלה ואסף.
ת. כן, מה שהוא אמר לי.
ש. הדברים באו מפיך.
ת. מה שאמר לי ג'וואד.
ש. אני אומרת לך שבכל החקירות המשטרתיות שנחקרת על ג'וואד לא אמרת את הדברים הללו,
ת. אבל זה מה שאמר לי ג'וואד. הוא אמר לי, הוא תקף אותי, אמר לי אתה עם דוד עלה ואסף.
ש. ואתה לא אמרת את זה למשטרה, למה?
עו"ד קורן: חברתי ביקשה להגיש את המסמכים, קודם כל נעשה סדר, זה עדיין לא הוגש, זה לא הוגש.
ש. סליחה אדוני אני מבקשת להגיש ולסמן אדוני.
ת. אם הוא יש לו בעיה עם אסף ודוד עלה, מה אני אכפת לי שאת אומרת לי את זה?
ש. אני אומרת לך, אתה לא יודע
כבוד השופט שמעוני: המסמך הוגש ומסומן נ/7.
ש. הוא אמר לך בשטח אסף מעמותת אלעד ואתה זכרת את זה שנה ורבע בשביל להעיד על זה היום.
ת. לא, לא להעיד על זה היום. את עברת עכשיו ואת אמרת על דוד ואסף ונזכרתי גם במה שהוא אמר לי על דוד ואסף.
ש. לא, אתה אמרת, אני חיה מפיך, אני לא יודעת על דוד עלה בכלל, רק ממך למדתי על זה.
ת. אני לא יודע, את אמרת לי, את הזכרת לי עכשיו והוא הזכיר לי. והוא נתן לי מכות.
ש. אני אומרת לך שב-4 לחודש כשהעדת פה, ב-4 למרץ, עכשיו, אתה אמרת אתה דיברת על אסף מעמותת אלעד?
ת. כן.
ש. ואתה דיברת
ת. טוב, אני זוכר, אני זוכר.
ש. אז אני אומרת לך שאתה בשום עדות משטרתית לא אמרת את זה.
ת. טוב, אני זכרתי, שכחתי ונזכרתי.
ש. שכחת ופתאום נזכרת.
ת. כן, נזכרתי.
ש. אז עכשיו תסביר לי איך ביום האירוע בין, לקראת האירוע לפי פלט הטלפונים, בין ה-20 לדצמבר ל-30 לדצמבר חמישה ימים לפני התקיפה וחמישה ימים אחרי התקיפה יש 66 טלפונים ממך לאסף נבנצל.
ת. 66?
ש. 66.
ת. מאיפה בא זה?
ש. אני שואלת אותך?
ת. לא יודע.
ש. אחד אתה יכול להסביר?
ת. לא התקשר.
ש. אתה התקשרת אליו? ישר אחרי התקיפה כביכול אתה מיד דיברת איתו.
ת. לא, לא דיברתי.
ש. ודיברת איתו, ודיברת איתו.
ת. לא, זה לא נכון, זה לא נכון.
ש. זאת אומרת הפלטים משקרים?
ת. לא נכון, זה לא נכון.
ש. תראה זה מאוד לא קריא שם אבל אנחנו הדפסנו את זה יותר רחב. תקשיב ב-20.12 שני טלפונים. ב-21.12.2010
עו"ד קורן: שעות, שעות בבקשה.
ש. סליחה?
עו"ד קורן: שעות. שעות.
ש. 13.27, 12.59, אנחנו ניתן את זה לבית משפט מודפס כי אי אפשר לקרוא שם.
עו"ד קורן: 20.12 שעה?
ש. 20.12 שעה 11.45 ו-18 שניות. שיחה יוצאת של 31 שניות. ב-20.12 בשעה 1.27, 96 שניות.
עו"ד קורן: סליחה אני לא רואה.
ש. ב-23 לדצמבר, 53 שניות. עד שמגיע ליום האירוע, יום האירוע היה שבת נכון? ב-25 לחודש?
ת. כן.
ש. אתה לא יודע שאסף נבנצל לא עונה לטלפונים ביום שבת? שכחת?
ת. אני לא שכחתי.
ש. ולכן התקשרת אליו בכל השבת עד צאת השבת והוא לא עונה לך, התקשרת, התקשרת, התקשרת.
ת. לא, סליחה את פה מביאה אותי לפינה, את רוצה לבלבל אותי. אני כל האנשים אין אף אחד בירושלים שלא התקשר אלי.
עו"ד קורן: מה מספר הטלפון של אסף נבנצל?
ש. למה, זה חקירה נגדית אבל תראה בחקירה חוזרת.
עו"ד קורן: מה זה תראה? אתם טוענים, תגידי לי על איזה מספר אתם מדברים, טוענים שיש לו שיחות
ש. תבדוק בטלפונים, זה על חשבון הזמן שלי, אני מסרבת. אני אומרת לך שסברנו מ-20 לחודש עד ה-30 לחודש 66 התקשרויות בינך לבין נבנצל. אני אומרת לך שכל דקה לפני שהלכת להגיש תלונה למשטרה יש לך טלפון לנבנצל גם מתוך מגרש הרוסים לפי המקום שבו אתה נמצא.
ת. לא.
ש. מה יש לך להגיד על זה.
עו"ד קורן: אני מבקש שתראה את המספרים.
ת. הוא עורך דין.
ש. אסף נבנצל הוא עורך דין?
ת. כן, הוא עורך דין.
ש. טוב, אני רוצה להגיד לך שיש בתיק אזרחי 8198/06 מחוזי ירושלים,
ת. סליחה
ש. 8067/09 מחוזי ירושלים
ת. סליחה זה עורך דין
ש. ו-8234/09 מחוזי ירושלים יש תיקים שנוגעים בתפקיד מרכזי של אסף נבנצל למכירת קרקעות. אתה התקשרת אליו בכל הימים האלה,
ת. לא התקשרתי אליו.
ש. לאחר שהתלוננת על הנאשם.
ת. סליחה, אני מכיר כל עורכי דין, אמרתי לך בהתחלה. אני מכיר ערבים, מכיר יהודים, אני מתערב עם כולם.
ש. ולכן דיברת איתו אחרי שתקפו אותך, לקראת התקיפה שתקפו אותך?
ת. אני אלך יד ביד עם השטן עד שאני אקבל את מה שמגיע לי.
ש. יופי. אני אומרת לך שג'וואד מעולם לא תקף אותך באדמה שאתה טוען שהיא שלך והיא לא שלך,
ת. כן, הוא לא תקף אותי?
ש. אני אומרת לך שאתה המצאת את התקיפה הזאת?
ת. סליחה, יש שני דיסקים
כבוד השופט שמעוני: תן לה לשאול את השאלה.
ש. אני אומרת לך שהמצאת את התקיפה הזאת כנראה בהשראה, לפי הטלפונים בהשראת מאן דהוא, מתוך אינטרס קרקעי מובהק,
ת. זה לא נכון.
ש. לשם כך אתה יזמת את היציאה לשטח כפי שאתה טוען, הודעת לשכנים של הקרקע שהנה אתה בא עם פועלים, וכל הסיפור הזה לא היה אלא בסופו של דבר בכדי לנעוץ נעץ כמו שעושים בפרפר על הנאשם. כן או לא?
ת. לא, אין כזה דבר.
ש. מה?
ת. אין כזה דבר.
ש. טוב, והטלפונים לנבנצל שיחה של 252 דקות, 210 דקות,
ת. אני מתייעץ עם כולם.
ש. גם איתו התייעצת?
ת. מותר לי. אסור לי?
ש. גם איתו התייעצת?
ת. אסור לי שאני אתייעץ ביחד איתו?
ש. מותר לך להתייעץ איתו.
ת. ייעוץ אסור? תביא חוק שאסור.
ש. מותר לך להתייעץ איתו ולכן התייעצת איתו נכון?
ת. התייעצתי עם כולם.
ש. עם אסף נבנצל התייעצת, זה מספרי טלפון שלו ב-66 התקשרויות האלה, כן או לא?
ת. לא 66, זה לא היה 66, היה שיחה, שתיים, שלוש, לא היה יותר.
ש. טוב. או.קי. עכשיו תשמע,
ת. אני יש לי עמותה ואני מכיר את כל העמותות בשכונות יהודיות וערביות.
ש. יופי, מאה אחוז. מאה אחוז. עכשיו תגיד לי, זאת אומרת היחסים שלך איתו זה יחסי עורך דין-לקוח. אתה לקוח שלו? אני רוצה לדעת כי אז אני לא יכולה להזמין אותו להעיד.
ת. חבר.
ש. הוא חבר, הוא לא עורך דין שלך?
ת. לא. חבר.
ש. אני יכולה להזמין אותו להעיד, אין לי שום חשש של פגיעה באינטרסים.
ת. בבקשה, תזמיני אותו.
ש. טוב. עכשיו תראה, יש לנו בלבול מאוד מאוד גדול אצלך, בגללך,
ת. בגללי?
ש. כן. מתי הייתה התקיפה הזאת. גם לפי הטלפונים שטלפנת לאיברהים, גם לפי הטלפונים שאיברהים הפועל טלפן אליך, גם לפי האיכונים שאנחנו מדברים על זה, וגם לפי בייחוד הגרסאות השונות שנתת.
מתורגמנית: גם השיחות שהוא ביצע עליהם?
ש. כן.
מתורגמנית: למי?
ש. כל הטלפונים לא מתאימים לגרסאות השונות שנתת במשטרה ובבית משפט לגבי האירוע הזה.
ת. את יכולה להביא לפי המספרים ולעשות איכון לפי
ש. אני עשיתי את זה, זה מה שאני אומרת לך.
ת. ואת רואה שאני בתוך,
ש. אני עשיתי את זה, רגע,
ת. את רוצה משהו? אם היו עושים מעקב לטלפון של ג'וואד רואים אותו בתוך האדמה באותה דקה שתקף אותי.
ש. חבל שלא ביקשת מהמשטרה.
ת. אני חמור.
ש. תשמע,
ת. חמור גדול.
ש. זה אני מסכימה.
ת. את מסכימה על מה?
ש. על מה שאמרת?
ת. את מסכימה שאני חמור?
ש. פעם אחת הסכמתי איתך, מה יש? על כל פנים תשמע,
ת. סליחה, תתני לו מצב רוח טוב בשביל להוסיף לך עוד דולרים ממר ג'וואד סיאם
ש. למה לא? אחלה, יותר טוב מחמש דולר שאתה נתת לו.
ת. כן. בסדר.
עו"ד קורן: טוב, אני מבקש אדוני שחברתי לא תתנצח עם העד, זה לא המטרה של הדיון היום.
כבוד השופט שמעוני: מה?
עו"ד קורן: המטרה של הדיון הוא לא התנצחות של חברתי שיורדת לרמות ולפסים אישיים מול העד.
כבוד השופט שמעוני: עוד ארבעים דקות תסיים החקירה.
עו"ד קורן: אדוני העד מבקש לצאת לשירותים.
ש. לא על חשבוני, שיחכה ארבעים דקות.
ת. מה, אני אעשה פיפי פה?
כבוד השופט שמעוני: תיגש.
ש. אילו דברים יותר נוראיים. אדוני זה ינוכה מזמני, גם ההערות של חברי.
ה פ ס ק ה
לאחר ההפסקה.
ש. התקיפה הייתה לפי דבריך בחלקת קרקע שלך?
ת. כן.
ש. בסילואן?
ת. כן.
ש. במה שאתה אמרת, תיארת את זה במרחק של 40 או 60 מטר מהכביש, מהמכולת?
ת. כן.
ש. התקיפה הייתה ביום 25 לדצמבר 2010 נכון?
ת. 25?
ש. 25, ככה כתוב בכתב אישום.
ת. כן.
ש. אתה באותו יום לא הלכת למשטרה להתלונן, לא למשטרת מגרש הרוסים ולא למשטרת שלם וגם לא לקישלה.
ת. ביום הזה?
ש. באותו יום לא הלכת. פעם ראשונה ששומעים על התלונה זה מ-26 לחודש, למחרת בשעה 12.33.
ת. בסדר, הייתי בטיפול.
ש. נכון?
ת. הייתי בטיפול, כן.
ש. נכון?
ת. מה זה?
ש. נכון שבאותו יום לא הלכת להתלונן, נכון?
ת. כן.
כבוד השופט שמעוני: תשיב, כן או לא?
ת. כן, כן.
כבוד השופט שמעוני: נכון?
ת. נכון.
ש. ואני אומרת לך שלפי נתוני התקשורת שלך אתה כבר ב-10.06 בבוקר התקשרת לאותו אסף נבנצל ואתה היית אז בכיכר ספרא, על יד העירייה ועל יד המשטרה.
ת. באיזה שעה?
ש. ב-10.06 היית בכיכר ספרא והתקשרת לאסף נבנצל שלא ענה לך.
ת. זה לא נכון.
ש. זה כתוב.
ת. זה לא נכן. אם זה כתוב, כתוב.
ש. בקיצור, מה שאני רוצה לומר לך ואני אראה את זה לשופט אחר כך, אתה היית מיד אחרי התקיפה גם על יד מגרש הרוסים, גם ברחוב סלאח א-דין אחר כך, אתה היית ברחוב סלאח א-דין בשעה אחת עשרה וחצי כבר, כל הזמן אתה רוצה להתקשר לאסף נבנצל ופוחד ללכת למשטרה לפני שאסף אומר לך מה להגיד במשטרה.
ת. לא, זה לא נכון.
ש. אתה מסתובב כמו חתול סביב הזנב שלו, סביב תחנות המשטרה ולא מעז להיכנס פנימה.
ת. לא, לא.
ש. עד שאתה תקבל הנחיות.
ת. מי זה אסף נבנצל? זה מנחם בגין או שזה שרון?
ש. אני אומרת לך שאתה היית בכל היום ואני אראה את זה לשופט אחר כך, ברחוב סלאח א-דין, היית בכיכר ספרא ואחר כך בשעה שלוש בערך, שלוש ורבע היית במעלה אדומים בקניון שם, נתפסת שם מדבר. הלכת הביתה באותו יום? בשעה 15.31, הלכת הביתה במעלה אדומים? מישור אדומים?
ת. לא זוכר.
ש. לא זוכר, אבל יכול להיות?
ת. יכול להיות.
ש. יש לך משהו אחר לעשות שם?
ת. לא
ש. אתה החזרת את הפועלים למחסום?
ת. איזה מחסום?
ש. אני שואלת אותך איזה מחסום?
ת. לא. אחרי שתקפו אותי הם הלכו לבד.
ש. הם הלכו לבד, אז לא הלכת להחזיר אותם, זאת אומרת לא הלכת למישור אדומים בשביל הפועלים ולא למעלה אדומים.
ת. כן.
ש. מה?
ת. כן.
ש. עכשיו, אתה ספר לי מה עשית באזור נמל התעופה בן גוריון באותו יום שהיית פצוע כל כך קשה בסביבות שעה חמש עד שעה שבע בערך, שעתיים הסתובבת שם.
ת. שום דבר, הלכתי לראות חבר שלי.
ש. איפה החבר?
ת. חבר היה רוצה להגיע ולא הגיע לארץ.
ש. היה צריך להגיע ארצה ואתה הלכת לקבל את פניו בשדה תעופה?
ת. מה?
ש. היה צריך להגיע ארצה והלכת לקבל את פניו בשדה התעופה והוא לא נחת?
ת. כן.
ש. ואז בשעה אחת עשרה בלילה, 23.04 סוף סוף דיברת עם אסף נבנצל.
ת. אני לא זוכר באמת.
ש. אני גם אומרת לך שאתה צריך להסביר לי למה רק למחרת אחרי שעבר יממה, פלוס שלוש שעות הלכת למשטרה?
ת. גברת מדברת ככה וככה וככה, בכלל למה,
ש. תתרגמי לו, תתרגמי לו.
ת. אני אומר לך אני החלטתי ללכת למשטרה אחרי שהלכתי לרופא והלכתי פה
ש. לא, לא הלכת לשום רופא עוד, הרופא יותר מאוחר מאוד.
ת. בסדר גמור.
ש. עוד לא הלכת לשום רופא אתה טועה.
כבוד השופט שמעוני: היא שואלת אותך שאלה למה באותו יום לא הלכת להתלונן במשטרה? זאת שאלה ותיתן תשובה בבקשה.
ת. לא, היה לי כמה דברים לעשות ולא הלכתי, אמרתי אני אלך אחרי יום אחד למשטרה.
ש. עכשיו תראה, כשאתה מגיע למשטרה ב-26 לחודש בצהריים, אתה מספר להם שאתמול בשבת בשעה 12.00 בצהריים הגעת עם הפועלים לשטח.
ת. אמרו לי יום שבת, אמרתי אני רוצה להתלונן, שאלתי מישהו עורך דין, אמר לי יום שבת אין מיעוטים, אתה יכול להגיש ביום ראשון מיעוטים ולדבר איתם.
ש. עם איזה עורך דין דיברת? יש לנו את כל הטלפונים שלך, עם איזה עורך דין דיברת?
ת. דיברתי עם מישהו בעיר העתיקה.
ש. מי? תגיד לי מי, כי יש לנו פה את הטלפונים, נמצא את הטלפון שדיברת.
ת. לא טלפון, לא טלפון, הלכתי אליו.
ש. הלכת למשרד של עורך דין?
ת. כן.
ש. מי עורך דין?
ת. היה אני זוכר מישהו קוראים לו ממשפחת נאסר א-דין, לא זוכר את השם.
ש. איפה המשרד שלו, על יד מה? אני רוצה להזמין אותו גם.
ת. ברחוב סלאח א-דין, אני יכול להביא לך את המספר שלו.
ש. ומה הוא ייעץ לך? לא להגיש תלונה?
ת. לא, אמר לי מחר יש מיעוטים אתה יכול לגשת אליהם.
ש. אבל אתה לא הלכת למיעוטים, הלכת לתחנת שלם שזה על יד עורך דין ברחוב סלאח א-דין.
ת. בסדר גמור, הלכתי בסוף שיקבלו את התלונה שלי. עליתי להם פה, אמרו לי אנחנו עסוקים וירדתי לתחנת שלם.
ש. אבל סליחה, אני אומרת לך שכעבור יום אם אותו עורך דין אמר לך אין משטרה בשבת,
ת. יש משטרה בשבת, אבל מה, המיעוטים מקבלים את זה, המיעוטים.
ש. ולמה קבעת שהמיעוטים הם המקום המתאים להגיש את התלונה?
ת. זה מה ששאלתי, אמרו לי אתה צריך להגיש שם.
ש. איך קוראים לעורך דין? נאסר א-דין?
ת. נאסר א-דין.
ש. רגע, רגע, אני רוצה את השם שלו. נאסר א-דין מה?
ת. נאסר א-דין, לא זוכר מה השם. אני יכול להביא לך את מספר טלפון שלו.
ש. תביא, כי אני רוצה אותו. אז עכשיו מתי הלכת אליו? אחרי התקיפה בכמה זמן הלכת אליו?
ת. אני לא זוכר מתי.
ש. טוב. בקיצור עכשיו, ב-26 לדצמבר אתה אומר שהגשת בשעה 12.00 עם הפועלים לקרקע. ב-27 למחרת בהודעה השנייה שלך אתה אומר שהגעת בין 10.00 ל-11.30 לאדמה שלך. ב-5 לינואר אתה אומר שהגעת בשמונה וחצי לאדמה באותו יום ובעדות שלך פה ב-4.3 אתה אומר שהגעת בשמונה בבוקר. מה הנכון?
ת. עוד פעם.
ש. אתה נותן ארבע גרסאות שונות לגבי השעה שבה הגעת.
ת. שמונה, או שמונה וחצי?
ש. שמונה, או שמונה וחצי, או עשר, או אחת עשרה וחצי או שתיים עשרה?
ת. היו אומרים לי בין כמה זמן לכמה זמן אתה,
ש. אתה המתלונן, אתה לא אומר אני יושב ראש העמותה, ואני מייצג חמש מאות סוחרים, יש לי עמותה חוקית,
ת. זה נכון, זה נכון.
ש. אני דואג לסוחרים.
ת. למה את עושה ככה, מה את חושבת שאני סתם מדבר שאת עושה ככה כאילו יעני,
ש. שמענו עכשיו על ארבע, לא על חמש מאות.
ת. מי את שאת חושבת שאת עושה לי ככה, מי?
ש. שמענו על ארבע.
ת. אבל למה את מדברת ככה, מה את חושבת שאני לא בן אדם? את מתייחסת אלי ככה? מי צמל לאה, מי? מי את?
ש. אני אומרת לך
ת. אני לא רוצה, באמת זה לא עדות ככה, אני לא יכול ככה, איך היא עושה לי כמו שאני לא בן אדם. אין כבוד, כאילו עוד מעט אני אומר לך אני חמור, היא אומרת כן אני מסכימה ביחד איתך, מה זה? אין כבוד לבית משפט גם, היא לא עושה כבוד לאף אחד.
עו"ד קורן: בית המשפט שמע את זה.
ת. באמת, זה לא כבוד, זה ככה מתנהלים בבית משפט?
ש. אתה מרגיש שאתה נקלע לפינה נכון?
ת. אני לא על הפינה, אני אשאר איתך פה עד עשר בלילה.
ש. אז בבקשה, תשים את הרמקול אני ממשיכה.
ת. אני איתך, אני לא מתעייף, לא מתעייף.
כבוד השופט שמעוני: הדברים מוקלטים וזה בסדר. אם מישהו ירצה לעשות שימוש בהקלטה יוכל לעשות זאת.
ת. אדוני אתה שומע איך היא מתנהגת.
כבוד השופט שמעוני: אני שמעתי. שמעתי והדברים מוקלטים
ת. מי זה מאזן, תקומי תתני לי מכות גם את?
כבוד השופט שמעוני: מה לעשות?
ש. נכון שאתה אמרת למשטרה
כבוד השופט שמעוני: אני כבר בפעם הקודמת אמרתי את דברי ואני לא רוצה לחזור.
ת. אבל היא מדברת, אני גם עושה לה כבוד, גם היא צריכה להחזיר לי כבוד, מי זה מאזן? ככה מדברים? זה לא יפה, אנחנו לא בשוק של מחנה יהודה.
ש. נכון שאמרת למשטרה, אל תזלזל במחנה יהודה?
כבוד השופט שמעוני: קודם כל אל תעליב את שוק מחנה יהודה, לפעמים הם מתנהגים יותר יפה ממה שקורה פה באולם.
ת. באמת אתה צודק אדוני השופט.
ש. נכון שאמרת במשטרה שאתה יושב ראש עמותה שמייצגת חמש מאות סוחרים? כן או לא?
ת. מה זה?
ש. כתוב, ככה אמרת?
ת. כן. כן. אמרתי את זה.
ש. שזאת עמותה חוקית אמרת?
ת. כן. כן.
ש. ושאתה מופיע בעיתונות ובמעריב וברדיו, אמרת את זה?
ת. נכון, נכון, נכון.
ש. מאה אחוז.
ת. כן, נכון.
ש. באותה הודעה שאתה מספר על עצמך השוטר לא אמר לך מה להגיד, אתה אומר, אתה מספר את הכל.
ת. טוב, בסדר. נכון.
ש מה?
ת. נכון.
ש. אז אתה יכול להגיד לי מכל הארבע גרסאות האלה מה השעה הנכונה שבה הגעת עם הפועלים לאדמה?
ת. בין בדיוק שמונה וחצי לתשע.
ש. זאת אומרת מה שאמרת למשטרה ב-26
ת. בין שמונה לתשע.
ש. כלומר מה שאמרת למשטרה ב-26 ל-27 לחודש, זה לא נכון? יום אחרי האירוע, ויומיים אחרי האירוע זה לא נכון.
ת. סליחה, גברת, גברת, החוקר שמה אמר לי אל תיתן לי בדיוק את הזמן, תיתן לי בדיוק בין שעה למה לשעה למה, בשביל זה אני אמרתי לו ככה. את תתפסי אותי במילה.
ש. לא כתוב שהוא אמר לך את זה?
ת. הוא אמר לי ככה. הוא חיכה הוא במקלדת והוא דיבר איתי ככה, תגיד לי באיזה שעה,
ש. איזה חוקר?
ת. במקלדת, איפה הוא היה כותב, אמר לי תגיד לי בין שעה, אתה חושב מאיזה שעה לאיזה שעה?
ש. אז את זה אתה זוכר טוב?
ת. בטח אני זוכר.
ש. זאת אומרת כשאמרת שתיים עשרה בצהריים זה היה בין שעה שתיים עשרה לשעה שתיים עשרה?
ת. מה שעה שתיים עשרה? לא מבין.
ש. כתוב בהודעה שהגעתי עם הפועלים בשעה שתיים עשרה בצהריים.
ת. אולי התבלבלתי, אולי התבלבלתי.
ש. התבלבלת, ולמחרת גם התבלבלת כשאמרת,
ת הוא עשה לי, עשרים בן אדם נתנו לי מכות בתוך האדמה, תעזבי בחיית דינק, נתנו לי מכות כמו כלב, ככה בפנים.
ש. על הכלב שמענו.
ת. כן, אבל תשמעי, תקשיבי טוב מי רוצה לתת לו מכות עשרים בן אדם ואחרי יום אחד הוא זוכר את הכל, זה את.
ש. אדוני הוא מבזבז את הזמן.
ת. לא מבזבז זמן, זה בשבילך, זה את מדברת.
ש. עכשיו
כבוד השופט שמעוני: יש לי בקשה אליך, אתה תשמור על כבודה. זה שהיא לא שומרת על כבודם של כל הנוכחים פה זאת בעיה אחרת.
ת. טוב, אבל אני לא מדברת, הנה היא מדברת ואני אומר לה מה שאני חושב ומה שקרה.
ש. עכשיו, אתה אומר באותה הודעה אמרתי לו שקניתי מישראלית מעיר דוד. אתה אומר שזה טעות, שזה לא נכון, נכון?
ת. אני לא רוצה לענות למה אני עניתי לזה.
ש. אז אותה תשובה נכונה גם פה?
ת. אני עניתי. שוב את חוזרת.
ש. עכשיו, אתה באת למשטרה ב-26 לדצמבר עם תמונות נכון? עם תמונות שבו רואים את סימני המכות שלך ותמונות של הרכב. נכון?
ת. באיזה תאריך? ב-26?
ש. 26.
ת. אני לא זוכר.
ש. זה כתוב.
ת. אם כתוב, מה שכתוב זה נכון אבל אני לא זוכר.
ש. אז אני קוראת לך, הערת החוקר - הנ"ל מצרף תמונות של רכב עם סימני מכות על מכסה המנוע ותמונה של שמשת הרכב שבורה ובנוסף צירף עוד ארבע תמונות בהם רואים סימני מכות על החזה של המתלונן ובצווארו של המתלונן. ככה כותב השוטר. הוא אומר את האמת? אתה צירפת את התמונות?
ת. כן, מה שכתוב, כתוב.
ש. מאיפה התמונות האלה.
ת. איפה התמונות האלה?
ש. מאיפה התמונות האלה?
ת. מאיפה התמונות האלה? מי צילם אותי?
ש. לא יודעת.
ת. מי צילם אותי?
ש. אני לא יודעת, מאיפה התמונות שאלתי.
ת. איפה שהגעתי למשטרה יש חלק שצילמו אותי המשטרה בתוך החקירה שמה והבאתי חלק שצילם אותי מישהו בסלאח א-דין, קוראים לו סטודיו פאיז.
ש. סטודיו פריד?
ת. פאיז, פאיז,
ש. סטודיו פאיז?
ת. כן.
ש. כלומר לפני שהלכת למשטרה הלכת לסטודיו?
ת. כן.
ש. ולפני שהלכת למשטרה גם הבאת את האוטו לסטודיו?
ת. אני לא זוכר.
ש. כי אתה באת עם התמונות של האוטו למשטרה?
ת. בסדר, אם ככה כתוב אז זה נכון.
ש. זאת אומרת לא סמכת שהמשטרה תצלם מספיק טוב?
ת. הם גם מצלמים.
ש. אני שואלת, לא סמכת,
ת. לא סמכתי אבל הם צילמו אותי עוד. אני צילמתי והם צילמו אותי שתי פעמים.
ש. עכשיו, התמונות שהיום בבוקר הבאת הם מאותה פעם או מפעם אחרת?
ת. איזה? זה המקרה הראשון.
ש. התמונות הצבועות, הצבעוניות שהיום הבאת, זה מאותה פעם אצל אותו סטודיו או מפעם אחרת?
ת. לא, מפעם אחרת.
ש. למה הלכת שוב להצטלם?
ת. שאני אראה שעדיין אני בטיפול כאילו, לבית משפט או למשטרה.
ש. זאת אומרת אתה צילמת את זה בשביל ראייה, שישמש לך ראייה בעתיד?
ת. מה ראייה? גברת יש לך ניירות בתיק. יש לך רופאים, יש לך הרבה מבית חולים, מה את מדברת? את אומרת לי דבר שראייה, מה זה ראייה? אני יכול ללבוש תחבושת ואני הולך ואני אומר שזה, יש ראייה שהדוקטור נתן לי הרופא נתן לי, לא ד"ר אבו רמלה, נתנו לי גם שלושה רופאים חוץ ממנו.
ש. סליחה, זה תשובה לשאלה שלי? אני מבקשת אדוני שהוא לא ינסה להרוויח זמן. יש לי שאלות קונקרטיות על מקרה קונקרטי שהוא מעיד עליו ואני רוצה לקבל תשובה והוא מתפשט ומבזבז את זמני.
ת. אני לא מבזבז את זמנך.
ש. תראה, תקשיב טוב, אתה כשהגעת ב-26 לחודש למשטרה, הגעת עם התמונות ולא הגעת עם שום תעודה רפואית משום ותגיד לי אם זה נכון, בסוף התלונה שלך שואל אותך השוטר יש לך תעודה רפואית? ואתה אומר אני אקח מהמשטרה את הטופס ואני אתן לרופא למלא. כלומר לפני זה לא הלכת לרופא. נכון?
ת. אני לא זוכר. זה מה שאני אמרתי, כתוב לך, אבל אני לא זוכר.
ש. מה שכתוב לי זה נכון?
ת. זה נכון.
ש. תשמע, גם ביקשו ממך וזה מאוד מעניין, את הטלפונים של הפועלים, אותם פועלים שיום קודם אתה הבאת אותם לעבוד אצלך.
ת. כן.
ש. ומה אתה ענית לשוטרים?
ת. מה אני עניתי?
ש. תגיד לי?
ת. לא זוכר.
ש. אז אני אגיד לך, שבשלוש החקירות שלך יום אחרי יום, ב-26, 27 ו-5 לנובמבר ביקשו ממך השוטרים את הטלפונים של הפועלים.
ת. בסדר.
ש. ומה הייתה התשובה שלך? אין לי. למרות שהיה לך. יש לך הסבר למה נמנעת מלתת במכוון למשטרה את הטלפונים של הפועלים?
ת. אני זוכר שאני נתתי את המספרים שלהם.
ש. לא רק שאתה לא נתת אתה ממש לא נתת.
ת. לא, נתתי.
ש. לא נתת, אתה חיכית עד שאתה תקליט את הפועל, ואז אתה תביא את ההקלטה שאתה תערוך למשטרה את הטלפונים שלהם באופן עקבי סירבת לתת כל זמן החקירה כדי שהשוטרים חלילה לא יחקרו את הפועלים שלך על מה באמת היה שם.
ת. אני חוסך להם זמן לחוקרים,
ש. נכון או לא נכון? פשוט חבל לי על הזמן, נכון או לא נכון שלא נתת את המספרים?
ת. אני לא זוכר.
ש. לא זוכר, אז אני אגיד לך בסדר? בהודעה הראשונה שלך היו עוד עדים לאירוע? שואל אותך השוטר, הפועלים שהיו עובדים באדמה, אחד מהם איברהים, השני חסיין, אין לי את הטלפונים שלהם, אבל אם יש צורך אני אביא אותם. זה היה בהודעה הראשונה.
בהודעה השנייה
עו"ד קורן: אני מבקש לא להטעות את העד. תקריאי בבקשה את כל המשפט.
ש. קראתי את כל המשפט.
עו"ד קורן: לא קראת את כל המשפט.
ש. ודאי את כל המשפט. היו עוד עדים לאירוע? פועלים שהיו עובדים שמה, אחד מהם איברהים, השני חוסיין, אין לי את הטלפונים שלהם פה אבל אם יש צורך אז אני אביא אותם, אז אני אביא אותם.
עו"ד קורן: אין לי את המספרים שלהם פה, שכחת להזכיר את המילה פה.
ש. אתה בא למשטרה למחרת, תביא אותם נכון? ב-27.12.2010 בשעה 14.37. שאלה - האם היו עדים לאירוע? פתאום הגיעה אשתך, היא ידעה על האירוע, האם יש מצלמות, אין מצלמות, אתה לא נותן להם את הטלפונים של הפועלים למרות שאתה מספר שהבאת את הפועלים שלך לשם.
בהודעה שלך מיום, בהודעה השלישית שנתת גם כן אתה לא נותן להם את המספרים, מספרי טלפונים של הפועלים שלך. בקיצור למשטרה מעולם לא היה את מספרי הטלפונים. כשאתה הבאת למשטרה את הקלטת, אתה אומר הם לא רוצים להעיד במשטרה, נכון?
עו"ד קורן: אני מבקש לא להטעות. אדוני אני מתנגד לשאלה ולצורה שהיא נוסחה. חברתי אמרה שמעולם העד לא הביא את המספרים של הפועלים למשטרה דבר שהוא משולל כל יסוד. ב-4.1.2011 בשעה 17.15
ש. באיזה תאריך?
עו"ד קורן: ב-4.1
ש. כשהוא מביא את הקלטת. בחייך.
עו"ד קורן: בסדר, ואז הוא מסר את מספר הטלפון. את אומרת שמעולם הוא לא הביא.
ש. אבל הוא אומר שהם לא רוצים לבוא להעיד, בחייך.
ובכן, עכשיו תשמע, אתה יש לך עוד סיפור שאתה מספר שם. אתה מספר שבעצם אתה כל הזמן זיהית טוב מאוד מישהו שתקף אותך שם, עאדל קרעין, זה נכון? זה עאדל? נאסר קרעין שאתה זיהית אותו כל הזמן בתור מי שתוקף אותך, אתה מספר למשטרה, אתה מספר לנו פה בעדות שלך שהאמת היא שכאשר התבקשת במשטרה לזהות, נתנו לך כמה תמונות לזהות, אתה בכוונה לא זיהית,
ת. לא בכוונה.
ש. כי המשפחה ביקשה ממך לא לזהות.
ת. לא בכוונה, לא בכוונה. אפשר לענות?
ש. כן. יש לך תשובה? רגע, עוד לא שאלתי אותך, יש לך תשובה לזה, למה לא זיהית?
ת. כן, יש לי תשובה.
ש. נכון שכשהראו לך תמונות לא זיהית, אתה מסכים איתי?
ת. כן.
ש. אתה מסכים איתי?
ת. כן.
ש. ונכון שאתה מספר לנו שיום קודם או יומיים קודם המשפחה שלו ביקשה ממך שלא תזהה אותו, ידעו שאתה הולך למשטרה וביקשה שלא תזהה אותו, נכון?
ת. נכון.
ש. עכשיו, אתה גם מוסר למשטרה הרבה מאוד שמות של אנשים שלדבריך תקפו אותך לפי שמות שקיבלת מאנשים בשטח. נכון?
ת. כן.
ש. ידוע לך אם המשטרה חקרה מישהו מהם?
ת. ידוע לי מה? שלקחה מישהו?
ש. אם היא חקרה מישהו מהם?
ת. לא, לא ידוע לי. לא ידוע לי.
ש. אתה יודע שאתה מסרת להם שם של מישהו שהיה מעורב בשני אירועים, גם באירוע של התקיפה בשטח קרקע, וגם באירוע נשוא אישום 2, בשם פאדי קרעין, נכון?
ת. אני זוכר פאדי קרעין אבל מתי מסרתי,
ש. אתה מסרת למשטרה שפאדי קרעין היה בין אלה שהיכו אותך חזק מאוד באירוע הראשון, אתה רוצה ציטוטים?
ת. מה זה?
ש. חברי עוקב אחרי, הוא מכיר את התיק. אני אומרת לך פאדי קרעין באירוע הראשון וגם באירוע השני. הוא היה יחד עם ג'וואד לפי טענתך בדרך. אתה יודע שחקרו אותו והוא המציא אליבי מצוין בשני המקרים, ידוע לך?
ת. לא, לא ידוע לי.
ש. לא חזרו ואמרו לך את זה? זאת אומרת אתה בכדי לסבר
ת. בשני מקרים? על שתי מקרים?
ש. כן, שתי מקרים?
ת. טוב, בסדר.
ש. אתה בכדי שיהיו לך יחסים טובים עם בני משפחת קרעין, הסכמת בעצם לשקר במשטרה ולא לזהות בן משפחת קרעין נכון?
ת. לא, לא.
ש. מה?
ת. אני לא יודע, הביאו לי ארבע-חמש אנשים אותו דבר שרואים את אחד את השני ולקח את המשקפיים קרעין לקח את המשקפיים ולא היה עם שערות. אחרי, את המזל שלו שאח שלו שהוא התקשר לדוד שלי לפני יום אחד, לפני שהזמינו אותו לחקירה ואמר לי בוא נשב ביחד, אני רוצה להצטער בשם של אח שלי ואני הקלטתי אותו.
ש. נו? ואז?
ת. ואז סיפרתי הכל.
ש. סיפרת את הכל, הכל רשום, אין לנו בעיה עם הדבר הזה, יש לנו בעיה עם אי זיהוי. אני אומרת לך שאתה באופן עקבי משנה את האמת שלך לפי מה שנוח לך.
ת. לא, לא משנה את האמת.
ש. אתה מכיר את האיש שאתה צריך לזהות, אתה אומר שאתה רוצה לזהות אותו, המשטרה טורחת ונותנת לך לזהות אותו כשאתה כבר מגיע אליהם עם החלטה לא לזהות אותו מלכתחילה.
ת. לא, לא.
ש. טוב. עכשיו, אתה בעצם די בקלות עובד על אנשים נכון?
ת. מה?
ש. אתה די בקלות עובד על אנשים. אתה הלכת
ת. מה?
ש. עובד על אנשים, עובד עליהם.
ת. אני?
ש. כן, אתה הלכת נסעת עד עציון
ת. מי זה?
ש. נסעת עד עציון אחרי שקבעת פגישה עם מי בעציון?
ת. עם מי?
ש. עם מי?
ת. תזכירי לי.
ש. אתה זוכר.
ת. לא, אני לא זוכר.
ש. הבאת הקלטה משם, הבאת הקלטה מעציון, את מי הקלטת?
ת. את איברהים?
ש. נכון. איך קבעת פגישה עם איברהים בעציון?
ת. קבעתי ביחד איתו בטלפון.
ש. איך?
ת. התקשרתי אליו בטלפון.
ש. באיזה טלפון, הרי לא היה לך אותו?
ת. לא היה לי אותו?
ש. כן.
ת. איך לא היה לי אותו?
ש. אני שואלת אותך איך התקשרת לאיברהים?
ת. ואללה אני לא זוכר.
ש. ולמשטרה לא נתת את הטלפון שלו.
ת. מה זה?
ש. למרות שידעת שיש משטרת ישראל שבודקת את התלונה אתה לא סמכת עליהם, אמרת אני, אני אלך להביא ראייה ממנו, נכון?
ת. את המיעוטים היו ביחד איתי. היו מחכים לו בדרך בית חלם שיגיע למחסום, הבן אדם לא סיכם לבוא למחסום לבית לחם שייקחו אותו לירושלים, אין להם זכויות להיכנס לשטחים, ל-B, למה שמה זה הרשות הפלשתינית. אני הגעתי אליו לשמה עם מצלמת וידיאו וצילמתי אותו.
ש. עם מי הגעת למקום?
ת. לבד.
ש. לא, לא הגעת לבד.
ת. לא, לבד.
ש. במצלמה אנחנו רואים שאתה לא לבד.
ת. לבד.
ש. רואים במצלמה שמישהו מרכיב לך אותה ומדבר איתך בעברית, מי זה?
ת. לא בעברית. בעברית היה.
ש. בעברית היה, בטעות נפלט לו, הוא התגלש.
ת. לא נפלט לו, זה חוקר מישהו שהיה משכיר לי את המצלמה.
ש. מי?
ת. ואללה לא זוכר שם שלו.
ש. אתה צריך לזכור כי אנחנו צריכים להזמין אותו לעדות.
ת. אני לא זוכר. מה אני אעשה?
ש. כי בלי, תדע לך שחלק מהעדות של צילום בחשאי זה איך ... אותו.
ת. ואללה אני לא זוכר.
ש. ואתה נתת את המצלמה המקורית למשטרה?
ת. לא. אני החזרתי אותה בשביל הבן אדם שהשכיר לי אותה והוא הוריד לי את,
ש. הוא הוריד לך? איך קוראים לבן אדם?
ת. אני לא זוכר.
ש. איך קוראים לקובץ הזה שראינו? יעקב.
ת. מי זה יעקב?
ש. יעקב, זה מישהו שהוריד לך.
ת. לא.
ש. לא?
ת. לא.
ש. מי הוריד לך?
ת. לא זוכר שם.
ש. אתה לא שילמת לו כסף עבור זה לחוקר הפרטי?
ת. אני נתתי לו, כן.
ש. כמה?
ת. נתתי לו 350 שקל.
ש. בשביל שיבוא איתך ויקליט ויחכה רגע ותחזור?
ת. כן, אני מקליט.
ש. אני שואלת.
ת. אני מקליט.
ש. אני שואלת, כן וגם במקרה השני שהקלטת במסעדה שילמת לו?
ת. מסעדה זה שלי, אני קניתי את המצלמה.
ש. קנית?
ת. אני קניתי אותה.
ש. אבל אם קנית למה לא,
ת. אבל עבר מאז הרבה זמן.
ש. סליחה אבל אם קנית למה לא צילמת בעצמך במצלמה שקנית?
ת. לא היה לי מצלמה אז הלכתי השכרתי, זה נפל מהר, אני רוצה לקנות מצלמה בשביל שאני אלך? ראיתי שזה פשוט שאני אתקשר לחוקר פרטי וזה יביא מצלמה.
ש. אבל למה? קנית כבר את המצלמה אז?
ת. לא מאז.
ש. מתי קנית את המצלמה?
ת. קניתי אותה לפני שאני פגשתי את עאדל חייט.
ש. לא. זה מה שאתה עכשיו אומר, אתה לא אומר את האמת, כי באופן מקורי אמרת שחודש אחרי המקרה, זאת אומרת בינואר קנית את המצלמה?
ת. אני לא זוכר בדיוק.
ש. איפה קנית את המצלמה?
ת. ממקום של הבילוש.
ש. איפה?
ת. לא זוכר.
ש. בערך?
ת. לא זוכר, לא זוכר.
ש. במעלה אדומים?
ת. לא זוכר.
ש. איפה?
ת. לא זוכר.
ש. טוב, כי אתה ממציא דברים ואחר כך אתה לא זוכר אותם.
ת. אני לא ממציא דברים גברת, זה משהו, הוא חקר אותי ואמר לי איך אתה הורדת את הדיסק ואמרתי לו בדיוק איך אני הורדתי אותו מהסים למחשב, איך אני לקחתי, בדיוק נתתי לו את כל הזה, אז מה, את עוברת עוד פעם על דבר שאני לא מבין.
ש. זה ענייני, אתה תענה לי לשאלות ואל תבזבז לי את הזמן, אני שוב אומרת לך אתה כל פעם משנה את הגרסה שלך
ת. אני לא משנה גרסה שלי.
ש. אז אתה לא יודע איפה קנית את זה?
ת. אני לא זוכר. עכשיו אני לא זוכר.
ש. טוב, אני אומרת לך שגם את המצלמה שבתיק לא קנית.
ת. כן?
ש. כן.
ת. איך את יודעת?
ש. אני אומרת לך.
ת. איך?
ש. יש לי ידיעה.
ת. טוב, בבקשה.
ש. עכשיו אתה תגיד לי שכן קנית, תגיד שכן קנית. בכמה ואיפה?
ת. בכמה ואיפה?
ש. נכון.
ת. אם הייתי זוכר איפה? הייתי אומר לך, אבל אני זוכר כמה קניתי אותה.
ש. כן?
ת. בערך של 1800 שקל.
ש. כי אתה בהודעה שלך אמרת שזה עלה 2,900.
ת. 2,800
ש. אתה מסכים איתי שבהודעה אמרת שזה עלה 2,900?
ת. אני אומר לך 2,800, מה אני אומר?
ש. אמרת 1800
ת. לא, 2,800.
ש. אה, התבלבלת עוד פעם?
ת. 2,800 אמרתי, 2,800.
ש. עכשיו אני אומרת לך עדיין עד עכשיו יש לך את המצלמה הזאת נכון.
ת. מה זה?
ש. עד עכשיו היא אצלך?
ת. לא, לא אצלי.
ש. למה, מה קרה לה? היא חזרה ליעקב?
ת. לא חזרה ליעקב. עכשיו קניתי משהו אחר יותר טוב ויש לי אותה באוטו.
ש. מה עשית עם המצלמה ההיא שבה הקלטת משהו שהוגש כאן ואתה צריך להביא אותה, מה עשית בה?
ת. אני אביא אותה? על מה אני צריך להביא אותה?
ש. לראות איך הקלטת, אם באמת הקלטת בה או מישהו אחר הקליט אותך ואותו ביחד. אני אומרת לך שלא אתה הקלטת אותו.
ת. עבר הרבה זמן על זה,
ש. אני אומרת לך שאתה לא הקלטת במסעדה את מה שהתיימרת להקליט ולא הייתה לך מצלמה בתיק. זה מה שאני אומרת לך, ואתה צריך להוכיח שהייתה לך מצלמה בתיק
ת. איך? לא מבין.
ש. איך? אני אומרת לך שלא אתה הקלטת ולא אתה צילמת את השמיכה שלך במסעדה.
ת. אני צילמתי בעצמי.
ש. ולא הייתה לך מצלמה שלך?
ת. רואים שאני עליתי מהרגע במסעדה שנכנסתי, שאני לקחתי את הוואץ' ורואים שאני הולך ברגליים וישבתי ממול אותו,
ש. מה שרואים אנחנו רואים, בית משפט רואה מה שהוא רואה, אני שואלת אותך איפה המצלמה עכשיו? למי החזרת אותה?
ת. לא החזרתי אותה, מכרתי אותה.
ש. למי מכרת אותה?
ת. למישהו בשטחים.
ש. למי?
ת. מישהו בשטחים.
ש. למי, יש לו שם?
ת. את רוצה להביא?
ש. יש לו תואר, בכמה כסף מכרת אותה?
ת. לא יודע, לא מכיר, מכרתי לאיזה חנות בשטחים.
ש. חנות? איפה, באיזה שטחים?
ת. באל-רם.
ש. אז אתה הולך לא-רם בלי פחד? אמרת לנו שאתה פוחד לזוז מירושלים, איך אתה הולך לא-רם?
ת. זה לא בפנים הגדר, בחוץ הגדר.
ש. יש שם חנות עם השם? אני רוצה להביא אותו.
ת. טוב, תביאי.
ש. אני לא מאמינה לך.
ת. את לא מאמינה לי?
ש. לא.
ת. בסדר גמור.
ש. תגיד לי למי מכרת?
ת. מה זה.
ש. למי מכרת?
ת. לבן אדם, לא מכיר מי הוא.
ש. מעניין, זה ממש תשובה אופיינית לך לכל הדברים שלא נעימים לך לדעת.
שואלים אותך בחקירה מ-26 לדצמבר איפה הייתה אשתך כשתקפו אותך? ואתה ענית, היא הייתה בתוך האוטו במרחק של כארבעים מטר.
ת. כן.
ש. ארבעים מטר אתה מתכוון כל הסמטה הזאת נכון?
ת. מול הסמטה בדיוק.
ש. והאוטו שלך חנה ליד מכולת נחלה?
ת. כן, ממול, ממול נחלה.
ש. ממול, בצד השני של הכביש?
ת. כן.
ש. עכשיו, אתה לקחת את התעודה הרפואית מהמשטרה והלכת למלא אותה נכון?
ת. כן.
ש. למי הלכת?
ת. למי הלכתי?
ש. כן.
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר לאיזה רופא הלכת?
ת. לא.
ש. אבל יש לך חבר רופא טוב, חבר טוב רופא, הלכת אליו?
ת. הוא רופא משפחה, מה זה חבר, הוא לא חבר.
ש. הלכת אליו? אמרת שהוא חבר.
ת. הוא רופא משפחה.
ש. הלכת אליו או לא הלכת אליו?
ת. אני לא זוכר לאן הלכתי. הלכתי לרופא אבל לא זוכר למי.
ש. אבל לא הלכת הפעם להדסה ולא אושפזת הפעם שבועיים.
ת. אני אמרתי שאושפזתי.
ש. איך?
ת. אני אושפזתי ואני אביא לך ניירות. כן.
ש. אז בוא נסכם ככה ב-26 לחודש יום אחרי האירוע עדיין לא אושפזת, עדיין אתה במשטרה, עדיין בסוף החקירה במשטרה השוטר, אתה מבקש מהשוטר או שהשוטר נותן לך תיקח את הטופס מהמשטרה ואתן לרופא למלא, נכון?
ת. נכון.
ש. ואז אתה באמת, בוא תסביר לי, יש לנו פה בדיקות רפואיות תעודת רופא של המשטרה נכון?
ת. נכון.
ש. אתה הגעת לרופא לא תיכף אחרי שגמרת את ההודעה בצהריים, הגעת אליו בשמונה בערב. למה? אתה כל כך סובל, אחר כך רואים אותך מצולם עם הדברים תלויים וזה, איך הגעת אליו בשמונה בערב? תסביר לי, ב-ת/14. מה עשית עד שמונה בערב אחרי שגמרת את ההודעה במשטרה כשבמשטרה אתה מתחיל את ההודעה בצהריים.
ת. למה לא הלכתי ישירות לבית חולים?
ש. אני לא חושבת בכלל שהיית צריך ללכת לבית חולים. אני אומרת לך למה לא הלכת לרופא אחרי שקיבלת את התעודה מהשוטר, עבר כבר מיום ראשון, יום ראשון אחרי הצהריים וביום ראשון בערב הגעת לאיזשהו רופא בירושלים. מי הרופא הזה? אבו רמלה חברנו הטוב.
ת. אז מה, זה כואב לך אם זה אבו רמלה? מה כואב לך אם זה אבו רמלה? זה רופא משפחה בשביל כולם.
ש. אני לא כואב לי, אני אומרת שלך לא כאב כלום. אתה חיכית עד שמונה בערב ללכת לרופא. כן.
ת. זה לא נכון.
ש. אז הרופא משקר, הוא מזייף? גם הוא מזייף?
ת. לא, לא מזייף
ש. אלא?
ת. אבל אני אומר זה לא נכון שאני חיכיתי. הייתי סובל אבל הייתי עוד,
ש. התאפקת?
ת. לא. לא יודע מה קרה בזה היום למה לא הלכתי אבל אני הייתי לא מרגיש טוב בשביל זה גם הלכתי לרופא אבו רמלה והלכתי לבית חולים.
ש. נסעת לשדה תעופה, טיילת, אבל לרופא לא בער לך ללכת נכון?
ת. לא טיילתי, סליחה, לא טיילתי.
ש. לרופא לא בער לך ללכת.
ת. לא טיילתי בכלל, אני איש של עסקים, את חושבת אני רק רוצה, את חושבת שאם מישהו נתן לי מכות אני צריך להישאר ישר בבית?
ש. אני מראה לך עוד תעודה מ-27 לדצמבר, בבקשה, אתה יכול לראות אותה ותגיד לי מי הוציא אותה, את התעודה הזאת. מי כתב אותה? זה בערבית. תעודה שאתה הבאת למשטרה?
ת. זה בזאווי
ש. מה זה זאווי?
ת. זאווי זה בית חולים ששייך ל-U.N, לאו"ם.
ש. אז אתה פליט? אתה פליט?
ת. לא, לאו"ם
ש. אתה פליט?
ת. מה זה פליט? לא.
ש. אז למה הלכת לרופא של האו"ם למחרת היום?
ת. למה אני ראיתי, שאני יודע שיש רופאים שמה טובים ורציתי שיבדוק אותי.
ש. זאת אומרת על אבו רמלה אתה כבר לא סומך?
ת. אני הולך לכל רופא אומר משהו, אבל רופא שמבין במשהו אני הולך לו.
ש. אז אתה למחרת הלכת, לאיזה דוקטור זה היה?
ת. לא זוכר שם שלו.
ש. יכול להיות שאבו רמלה גם עובד באו"ם והיית אצלו גם למחרת?
ת. לא. יכול להיות.
ש. כי החתימה, אני אומרת לך התעודה הזאת הוגשה אגב הקטנה?
עו"ד קורן: כן.
ש. החתימה היא אותה חתימה בדיוק. לפי הערכתי, אני לא מומחית, אבל גם כתב היד דומה בתאריכים, אבל החתימה נראית לי ממש אותה חתימה. יכול להיות שהוא עובד באו"ם גם?
ת. יכול להיות.
ש. אז יכול להיות שהלכת אליו ואתה לא זוכר?
ת. אני לא זוכר, יכול להיות.
ש. כי הרופא באו"ם לא נותן את התאריך שלו אבל אתה יודע שאבו רמלה ידידך גם עובד באו"ם נכון?
ת. יכול להיות, כן, עובד שמה גם.
ש. עכשיו, אתה נתת, אני אומרת לך, בהודעות שלך במשטרה ואם חברי מכחיש את זה אני מוכנה לצטט ולבזבז על זה זמן אבל אין לי בעיה, אתה טענת בחקירות שלך שמי שהרביץ לך ויזם את כל העסק וקרא לכולם זה עאדל חייט נכון?
ת. אני מכחיש את זה, אני מבקש שתציגי איפה הוא אומר את זה?
ש. אין בעיה, ציטוטים, אין בעיה. עכשיו בהודעה מ-27 לדצמבר 2010, ההודעה השנייה שלך לאירוע הראשון, טענת בעמוד 1 שורה 9 עד 11, שעאדל חייט היה בין אלה שתקפו אותך, זה היה נכון או לא נכון?
עו"ד קורן: איפה כתוב שהוא תקף אותו?
ש. תסתכל.
עו"ד קורן: לא, לא כתוב.
ש. אמרתי לך עמוד 1 שורה 9 עד 11.
עו"ד קורן: אז אני מבקש שחברתי תצטט בבקשה.
ש. בבקשה. תן לי את ההודעה. אני עוברת להודעה הבאה
עו"ד קורן: אני מבקש שתצטטי לי בבקשה
ש. בסדר, דקה, אני בינתיים
עו"ד קורן: לא, אם חברתי מטעה את העד שבבקשה שתגיד לבית המשפט
ש. אני ממש לא מטעה את העד חברי, בבקשה תסתכל ראיתי את ג'וואד שמיל, חמאד אל סיאם, נאסר עומר אל קרעין, עאדל אל חייט שהוא היה עצור חמאס או ג'יהאד איסלמי וישב בכלא תקופה ארוכה, את כל אלה זיהיתי, היו איתם אנשים נוספים שזיהיתי דרך המוכתר וכל האנשים האלה היו בשטח. שאלתי מה? הם אמרו כך וכך, בבקשה
עו"ד קורן: איפה הוא אמר
ש. אני מראה לך, אני מראה לך. סליחה פה הוא היה ולא היכה, סליחה, אנחנו מתקדמים.
עו"ד קורן: אה, התבלבלת?
ש. דקה, בהודעה מיום 31.12.2010 עמוד 2 שורה 31 עאדל חייט הוא הביא את האנשים, הוא היה עצור ביטחוני וכו' וכו'.
עו"ד קורן: כן, טענת שהוא הרביץ לו, אני מבקש שחברתי תפנה לאיפה שהוא הרביץ לו?
ש. חכה שנייה, חכה, חכה. אז אתה מסכים,
עו"ד קורן: אני מבקש שחברתי
ש. אני שואלת אותך אתה מסכים מה שכתוב בהודעה של מ-31 לדצמבר 2010 עמוד 2, שורה 31 שעאדל חייט הוא זה שהביא את האנשים?
ת. כן.
ש. בהקלטה של השיחה הטלפונית שלך עם חייט, בדצמבר 2010 אתה נתת אותה למשטרה, אתה אמרת, הטחת בעאדל חייט שהוא ארגן את האנשים וקרא להם לתקוף אותך.
ת. נכון.
ש. טוב. עכשיו, יש מזכר של השוטר רן שושני מיום 30.12.2010 שהוא טוען שהוא מדבר איתך ואתה אמרת לו שעאדל חייט היה אחד מהאנשים שתקפו אותך.
ת. לא.
ש. לא אמרת את זה?
ת. לא.
ש. אתה כן אמרת לו או שהוא סתם רושם
כבוד השופט שמעוני: גברתי הזמן שקצבתי לך הסתיים, תסיימי את השאלות האחרונות.
ש. אדוני זה פרט האישום הראשון.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה?
ש. זה עדיין על פרט האישום הראשון, זה בסדר.
כבוד השופט שמעוני: בשעה ארבע וחצי תסיימי בשלוש-ארבע שאלות.
ש. אדוני אני עושה את כל המאמצים,
כבוד השופט שמעוני: לפני שעה וחצי אמרתי לך
ש. אדוני אמר אבל העד נחקר ארוכות, העד יצא להפסקה, חברי ראה את כל ההפרעות, אדוני ראה את כל ההפרעות אני ממשיכה, אדוני אם זה יהיה לא רלוונטי אדוני בבקשה יפסיק אותי.
כבוד השופט שמעוני: גברתי אני מנהל את הדיון ואני קובע כך ואל תתווכחי איתי, זה כבר עובר כל גבול.
ש. אדוני יפסיק אותי כשהוא ימצא לנכון.
כבוד השופט שמעוני: זה הקלטה, אני פשוט מפסיק את ההקלטה ואת לא יכולה לדבר ולא לשאול ולא כלום.
ש. אתה גם אמרת,
כבוד השופט שמעוני: אני נותן לך שלוש-ארבע שאלות לסיים את החקירה הנגדית. בבקשה.
ש. אני לא חושבת שאני אצליח, אני אנסה.
רן שושני טוען שאתה גם מסרת את השם של מאג'ד רט בתור מי שתקף אותך, זה נכון?
ת. אני לא זוכר.
ש. עכשיו, אתה בעימות בינך לבין ג'וואד במשטרה מ-5 לינואר אתה אומר לג'וואד, לנאשם, עאדל חייט, אבו הודה הוא זה שהכשיל אותך והביא אותו לאדמה. אמרת את הדברים האלה?
ת. אמרתי לג'וואד שאבו הודה הביאו אותו?
ש. אני קוראת לך מה שכתוב, מה שהמשטרה כתבה על העימות.
ת. אני אמרתי לג'וואד את זה?
ש. אני קוראת לך ממה שהמשטרה אמרה שאמרת. אני שואלת אותך.
ת. כן, זה נכון.
ש. מה?
ת. זה נכון.
ש. עכשיו, הפועל איברהים שאתה חקרת אותו באוטו אתה הצגת לו תמונה של הנאשם נכון?
אני רוצה להציג
ת. לא זכור לי את זה.
ש. אני רוצה להגיש את מה שהשוטר כתב על ההקלטה שאתה הבאת למשטרה. אתה הבאת למשטרה הקלטה?
ת. כן.
עו"ד קורן: אני מתנגד להגשה של המסמך. מה הרלוונטיות שלו, בעוד שיש את ההקלטה ואין את הפועל. אם חברתי מוכנה שנגיש את הדיסק של הפועל, אז מה יש מזכר, מזכר על דברים שנערכו,
ש. בסדר, מה אתה אומר? מה שאני רוצה להגיש נגיש באמצעות,
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר, אבל אתה בכל אופן דיברת גם בטלפון והקלטת את השיחה והגשת למשטרה עם עאדל נכון?
ת. כן.
ש. וגם עאדל אתה ניסית להוציא מפיו את הזהות, את האישור שהנאשם תקף אותך והוא לא נותן לך אישור כזה. נכון?
ת. אני לא זוכר.
ש. איברהים הראית לו את התמונה מה הוא אמר לך?
ת. לא זוכר.
ש. אני אומרת לך שאיברהים אמר לך שהוא לא מזהה את האיש הזה.
ת. את ראית במצלמה, ראית תמונה של ג'וואד שאני מחזיק בזה ביד?
ש. אני אומרת לך שאיברהים אמר לך שהוא לא מזהה את זה.
ת. לא, לא. אני לא זוכר את זה.
ש. אז איזה תמונה הראית לו?
ת. לא יודע איזה תמונה, לא זוכר.
ש. סליחה? פתאום איבדת את הזיכרון פתאום?
ת. לא, אולי
ש. אתה רואה שהחקירה, בית משפט מצר את רגלי ואתה מאבד פתאום את הזיכרון?
ת. לא, אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר? לא רעננו את זיכרונך?
ת. לא, לא רעננו את זיכרוני.
ש. אתה זוכר שנסעת ופגשת את איברהים?
ת. כן, אני זוכר.
ש. כן?
ת. מה שאני חושב פה אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר. אני אומרת לך שאתה את התמונה הזאת הבאת למשטרה,
ת. אני הבאתי?
ש. הבאת למשטרה תמונה של ג'וואד, אני מראה לבית המשפט, תמונה של כבוד השופט עודד שחם סימן אותה ב-2 לינואר 2011, התמונה הזאת אתה הבאת אותה למשטרה?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר, מה קרה לזיכרון פתאום?
ת. באמת אני לא זוכר.
ש. מה?
ת. אני לא זוכר אבל אני יש לי עובדים בעמותה, יש ואפשר להיכנס לאתר בסילואן ולראות תמונות שלו מופיעים בעיתונות לג'וואד בכל מקום. בכל מקום יש,
ש. זאת אומרת יש לך,
ת. אני לא זוכר, את שאלת אותי למשהו ואני אומר לא זוכר, אבל אני אומר לך זה מופיעים תמונות שלו בעיתונות, פה, פה. בכל מקום.
ש. עכשיו אני רוצה להראות לך, אתה יכול להראות לי את התמונות, אני רוצה להגיש את זה לבית משפט בבקשה. אתה זיהית את ג'וואד לפי התמונות האלה נכון? כך השוטר כותב, אתה יודע מה אני רוצה להראות? אני רוצה את המקור. אני רוצה להראות את המקור מהמשטרה, אני רוצה להגיש את זה.
אתה זיהית את הנאשם על פי תמונות עם המון שיערות. אפשר לקבל את זה, אני רוצה את האישור של השוטר להגיש, את שתי התמונות.
עו"ד קורן: זה הצילום היחידי שיש לי.
ש. תן לנו נצלם ממנו, תגיש את זה.
כבוד השופט שמעוני: הצילום מוגש ומסומן נ/8.
גברתי את מתבקשת לסיים.
ש. אני מנסה אדוני.
כבוד השופט שמעוני: את מתבקשת לסיים בבקשה.
ש. אדוני יחליט מתי שהוא רוצה לקטוע אותי אבל אני עדיין יש לי שאלות.
כבוד השופט שמעוני: את סיימת את החקירה הנגדית. יש חקירה חוזרת?
ש. לא סיימתי אדוני, אדוני לא רק שלא סיימתי אני רחוקה מלסיים.
עו"ד קורן: אין אדוני.
כבוד השופט שמעוני: אין? אדוני אתה חופשי.
ש. רגע, אני לא הגשתי את ההקלטה. סליחה אדוני יש אישום שלם
כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
יש לשלם לעד
עו"ד צמל: העד לא ענה לי על השאלה אדוני.
כבוד השופט שמעוני: את סיימת את החקירה הנגדית.
עו"ד צמל: אדוני לא ענה לי על השאלה ואני עוד לא הגשתי לאישום שני, אישום שלם עוד לא שאלתי עליו אף שאלה.
כבוד השופט שמעוני: גברתי השעה עשרים לחמש.
עו"ד צמל: אדוני שעה, שעה, אבל החומר הוא חומר, מה לעשות? הוא חקר אותו יומיים וחצי.
כבוד השופט שמעוני: כששאלת ארבעים דקות על החותמת של העמותה,
עו"ד צמל: אדוני לא ארבעים דקות ואדוני יראה את זה.
כבוד השופט שמעוני: ארבעים דקות לפי השעון שלי. עכשיו עשרים לחמש ויש לנו עוד עדה ואני מהבוקר שומע שלושים תיקים, ויש לי מה לעשות.
עו"ד צמל: גם אני אדוני, מה לעשות?
כבוד השופט שמעוני: תקשיבי אני לא מתווכח איתך. תשיב לשאלה האחרונה.
עו"ד צמל: אני רוצה להציג לו את התמונות.
כבוד השופט שמעוני: גברתי תזכרי שיש פה סמל ויש פה דגל, ואני סך הכל שליח של המדינה.
עו"ד צמל: אני זוכרת בוודאי, בוודאי.
כבוד השופט שמעוני: זה הכל, אין לי שום דבר נגדך. את צריכה להיות כפופה להוראות שבית המשפט מוציא מפיו, אין לי שום דבר נגדך, ולא נגד הנאשם.
עו"ד צמל: אני מכבדת, אם אדוני יפסיק אותי, יפסיק אותי, אבל אני באמצע, זה הכל.
כבוד השופט שמעוני: את שאלת ארבעים דקות על החותמת ורצית לשלוח אותו לחניון,
עו"ד צמל: ויתרתי לשלוח אותו הוא יביא את זה עכשיו.
כבוד השופט שמעוני: עכשיו כשאמרתי לך בשעה שלוש אמרתי לך יש לך שעה וחצי זמן, תשאלי את כל השאלות החשובות, כשתגיעי לסוף המירוץ ותגידי יש לי עוד שאלות אני לא אשמע את הדברים הללו. הנה הגענו עשר דקות מעבר לזמן ויש לנו עוד עדה שממתינה בחוץ מהבוקר.
עו"ד צמל: בסדר אדוני, אני אמרתי שלא נספיק אותה היום, אמרתי שלא נספיק אותה היום.
כבוד השופט שמעוני: את לא מנהלת את הדיון. אני מנהל את הדיון.
עו"ד צמל: נכון, נכון, בסדר גמור אדוני. אם אדוני יקבע אני אפסיק אבל אני אומרת שאני עוד לא גמרתי, יש לי עוד אישום שלם שלא שאלתי.
כבוד השופט שמעוני: טוב, אני מפסיק את ההקלטה, סיימתי את הדיון. אני רק אתן החלטה להוצאות.
עו"ד צמל: אני רוצה לציין כבודו שלא גמרתי את החקירה הנגדית שלי לעד המרכזי והעיקרי, לא חקרתי אותו על אישום שלם ועוד על חצי אישום.
כבוד השופט שמעוני: רק רגע סליחה.
עו"ד צמל: לא חקרתי אותו על אישום שלם ועל עוד חצי אישום כי החקירה נקטעה באיבה. יש לי הצעה לבית המשפט בגלל המהירות וכו', שבאמת נעזור לאישה ללכת לביתה עם הילדה מאחר שכפו עלינו הר כגיגית, את נוכחותה פה היום, (למרות שאני אמרתי שלא נספיק לחקור אותה) ואחר כך נחזור לחקור את העד הראשי העיקרי. זאת הצעתי.
עו"ד קורן: אני המום מהצעתה של חברתי כרגע בעוד אתמול הפרוטוקול נראה לי ידבר בעד עצמו ויעיד שהסיכום בין הצדדים היה שמה שלא יהיה היום אנחנו נסיים לחקור את גברת רימה עלי וזה היה התנאי לכך שאנחנו לא נתחיל בחקירה נגדית כבר אתמול. בשעה שלוש וחצי ביום ראשון ב-4 לחודש אנחנו סיימנו את החקירה תחת ההצהרות של חברתי שהכירה את התיק והכירה את רוחב היריעה,
עו"ד צמל: הכל כתוב
עו"ד קורן: שזה היה התנאי היחידי
עו"ד צמל: אני צריכה אותו לעוד שעה, יאללה.
עו"ד קורן: אני באמת מתבייש בשביל בית המשפט עם האמירות של חברתי.
עו"ד צמל: זאת הצעתי, אדוני ישקול, יחליט.
עו"ד קורן: אבל ראינו שההצעות של חברתי לא כל כך תופסות מים עד כה.
עו"ד צמל: נכון, נכון, חברי יש לו מעמד עדיף, זה ברור. קדימה. אם לא קשה לך תתחיל.
כבוד השופט שמעוני: את סיימת גברתי?
עו"ד צמל: אני את דברי בשלב זה גמרתי.
כבוד השופט שמעוני: שאלתי אם את סיימת לטעון?
עו"ד צמל: כן.
כבוד השופט שמעוני: אז שבי בבקשה. תודה.
ה ח ל ט ה
בדיון מיום 4 במרץ סוכם בין באי כוח הצדדים שהדיון שנמשך שעות רבות ייפסק והעדות של העד ושל העדה שהוזמנה להיום תישמע עדותם היום. בית משפט לא קטע את עדותו של העד, אלא החקירה הסתיימה על פי החלטה שניתנה על ידי בית המשפט. בשעה שלוש, היינו 15.00 הודיע בית המשפט לסנגורית כי החקירה הנגדית תסתיים בשעה 16.30 ואם יש לה שאלות רבות תתמקד בשאלות החשובות ביותר.
בשעה עשרים לחמש, עשר דקות מעבר למועד שקצב בית המשפט הסתיימה החקירה הנגדית ולא היה מקום לשום טענה ומענה. העדה יצאה ברשות בית המשפט, היא המתינה באולם בית המשפט משעה עשר בבוקר ונאלצה לצאת ולחזור על פי הסכמה של כל הצדדים.
בית המשפט אפשר לה, היא חזרה, עכשיו השעה חמש, עדותה תישמע היום ותסתיים היום כפי שסוכם בין עורכי הדין ועל דעת בית המשפט.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012
-------------------
יצחק שמעוני, שופט
כבוד השופט שמעוני: הגברת עלי רימה לאחר שהוזהרה כדין מוזהרת לומר את האמת.
תשיבי בבקשה לשאלות התובע. עד כמה שניתן לייעל את הדיון תייעלו אותו בלי יותר מדי התנגדויות.
העדה גב' רימה עלי - ראשית - באמצעות מתורגמנית - לעו"ד קורן
ש. רימה, שוחחנו הבוקר והצגתי את עצמי, אני התובע מטעם המדינה.
עו"ד צמל: אני רוצה לשמוע את התרגום בבקשה.
ש. שוחחתי איתך על האירועים שבשלהם נקראת למשטרה למסור עדות. אני מבקש ממך לחזור ולספר לבית המשפט מה קרה ומה מסרת במשטרה?
ת. אני זוכרת את היום הזה, ירדתי לירושלים היה לי מועד אצל רופא בשם, רופא שיניים
ש. בכדי שנמקד את בית המשפט, תגידי לנו, את זוכרת את התאריך, מה היה התאריך?
ת. חודש דצמבר, 25 לדצמבר בבוקר. כשסיימתי אצל הרופא שיניים נפגשתי עם מאזן והוא אמר לי שאני לוקח ארוחת בוקר לעובדים באדמה בסילואן. הלכתי איתו וכשהגענו לאזור, לאדמה הוא החנה את הרכב ואני ישבתי ברכב. הוא ירד ולקח איתו את האוכל, לאחר כמה זמן שמעתי צעקות, שמעתי מישהו שמכה אותו אבל אני נשארתי ברכב עם הבת שלי.
האירוע היה כרבע שעה אבל אני בכל זאת לא ירדתי מהרכב, לא ידעתי מה לעשות כי באותו זמן גם לא היה לי טלפון. לאחר מכן הגיע בחור לחלון של הרכב, היה בידו מוט ברזל הוא נתן מכה לרכב, נתן מכה לזכוכית של הרכב, אני פחדתי, נעלתי את הרכב ושמתי את הבת שלי אצלי. אז הגיע מאזן, הוא היה מוכה, עלה לרכב ונסענו ברכב.
ש. בואי תספרי לי בבקשה כמה אנשים היו שם?
עו"ד צמל: סליחה, כבוד בית המשפט, סליחה, כשאני קמה תסבירי לה שתעצור לרגע.
כבוד בית המשפט חברי חוזר לסורו, ולאדוני יש מספיק ניסיון שיפוטי בכדי אולי להעיר. היא מספרת את הסיפור, חברי לא ישאל אותה שאלות מנחות, בבקשה, אני מאוד מבקשת את עזרת בית המשפט.
כבוד השופט שמעוני: הוא יכול לשאול אותה שאלות לא מדריכות, אלא שאלות כדי למקד אותה בעדות. אם היא לא מכסה את כל מה שיש בהודעה שלה אז יש לו זכות לשאול אותה שאלות כדי להגיע למטרה שלשמה היא הוזמנה.
ש. אדוני השאלה שנשאלה כמה אנשים היום שם
כבוד השופט שמעוני:מה פסול בזה?
ש. ואני אשתמש במונח של חברתי, חברתי באמת חוזרת לסורה ומאותה דרך שהיא גרמה לדיון הראשון להתמשך ולהתמשך, בהתנגדויות שווא על שאלות לגיטימיות לחלוטין היא שבה ועושה את זה גם עתה. לאחר מכן היא תתלונן שאין לה מספיק זמן לחקירות שלה.
כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
אני דוחה את ההתנגדות.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012
----------------
יצחק שמעוני, שופט
כבוד השופט שמעוני: בבקשה, כמה אנשים היו שם? שבי בבקשה, כשאת מתנגדת תעמדי, כשאת לא מתנגדת תשבי בבקשה.
ת. אני לא זוכרת במדויק כי הם היו אנשים רבים, אני לא זוכרת. יותר משבעה-שמונה אנשים.
ש. עכשיו תגידי לי, אמרת שראית שתוקפים את בעלך,
עו"ד צמל: סליחה, חברי שם מילים בפי העדה. היא לא אמרה דברים כאלה אדוני.
כבוד השופט שמעוני: מה אני צריך לעשות גברתי?
עו"ד צמל: אדוני אני רושמת את הפרוטוקול מילה במילה
כבוד השופט שמעוני: אני כשופט לא מצליח כסנקציה של הוצאות כנראה זה לא עוזר, וכנראה שזה לא משפיע. שליחת הפרוטוקול ללשכת עורכי הדין גם זה לא משפיע, השעה חמש, תני לו לשאול.
עו"ד צמל: אדוני אני אתן לו לשאול רק כדין.
כבוד השופט שמעוני: את תתנגדי לחצי שאלה שלא נשאלה, יש לך תרבות שאת לא מסוגלת שמישהו אחר מלבדך מדבר. גם כשהשופט מדבר את נכנסת לדברי, זה דבר בלתי נסבל, אני אראה לך עכשיו, זה שיושב לידך שהוא מתמחה כשהוא יקרא תוך כדי, יקרא את הדו"ח הזה ששלחו לכל השופטים וגם לעורכי הדין איך מתנהל דיון בבית משפט.
יושבת ועדה מכובדת מוציאה ועדה החלטה ותקנות ודין וחשבון לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי משפט. המילה תרבותית לא ראיתי אותה פה במשך שלושה ימים רצופים, אני מצטער להגיד את זה. הנאשם זה לא חזות הכל גברתי, את מופיעה פה ימים ולילות בפני מותב זה ובכל האולמות פה, לא יכול להיות שאת תרמסי ברגל גסה ואני אומר את זה במלוא האחריות את התרבות באולם המשפטים, לא יכול להיות כזה דבר. הוא עוד לא שאל את השאלה ואת קמה ומתנגדת.
עו"ד צמל: אדוני אני מבקשת שהעדה תצא החוצה.
כבוד השופט שמעוני: מה את משיגה בזה? העדה הזאת תיחקר הרי, תישאל שאלות לפני ולפנים ואני יודע שאת עשית את המלאכה שלך נאמנה ואני אתן לך זמן עד שעה שתיים עשרה בלילה כי אנחנו לא נצא מפה עד שלא נשמע את העדות שלה עד תום כולל החקירה הנגדית, אבל הוא שואל שאלה, הוא עדיין לא התחיל את השאלה ואת כבר מתנגדת. חקירה ראשית, תני לו לשאול,
עו"ד צמל: אני מבקשת
כבוד השופט שמעוני: למה את נכנסת לדברי עכשיו?
עו"ד צמל: אני אסביר לאדוני מדוע?
כבוד השופט שמעוני: למה את נכנסת לדברי עכשיו?
עו"ד צמל: אני רוצה להסביר לאדוני מדוע.
כבוד השופט שמעוני: רגע, אני שואל אותך למה את נכנסת לדברי בית המשפט כשבית המשפט מדבר? האם היית עושה את זה לכל בבית משפט?
עו"ד צמל: ודאי.
כבוד השופט שמעוני: גם בעליון את עושה את זה? מה אני עשיתי כדי שאת תתנהגי כך אלי? מה קרה?
עו"ד צמל: אני יכולה לדבר אדוני? אני מבקשת שהעדה תצא כשאני אסביר מדוע אני מתנגדת לשאלה של התובע.
כבוד השופט שמעוני: תאפשרי לו לשאול, תתנגדי,תקומי תתנגדי, הוא ישיב להתנגדות.
עו"ד צמל: זה מה שאני קמתי להתנגד אדוני.
כבוד השופט שמעוני: אבל הוא עוד לא שאל את השאלה.
עו"ד צמל: אבל הוא שאל את השאלה.
כבוד השופט שמעוני: לא נכון. הוא עוד לא שאל את השאלה.
עו"ד צמל: הוא שאל את השאלה
כבוד השופט שמעוני: הדיון מוקלט ואפשר לבדוק את זה.
עו"ד צמל: בדיוק, ואני אומרת שהוא שאל את השאלה, הוא שאל את השאלה והוא שם בפיה מילים. כאשר היא אמרה, אני מקווה שהיא לא מבינה עברית, היא אמרה
כבוד השופט שמעוני: גברתי יש לי הצעה, ההודעה שלה תוגש כעדות ראשית והוא לא יוסיף מילה.
עו"ד צמל: ההצעה נדחית בשתי ידיים.
כבוד השופט שמעוני: אני מציע לך.
עו"ד צמל: נדחית אדוני.
כבוד השופט שמעוני: שתוגש ההודעה שלה כעדות ראשית ואת תתחילי לחקור אותה נגדית.
עו"ד צמל: לא, לא, נדחית אדוני.
כבוד השופט שמעוני: לא?
עו"ד צמל: לא.
כבוד השופט שמעוני: למה?
עו"ד צמל: בגלל שהיא באה להעיד לפי תומה, נשמע את תומה.
כבוד השופט שמעוני: אם היא באה להעיד אז תאפשרי לה להעיד.
עו"ד צמל: אבל אדוני אני מאפשרת לה להעיד, רק אני לא אאפשר לחברי,
כבוד השופט שמעוני: כמה אנשים היו שם זה כל כך לגיטימי וכל כך חשוב?
עו"ד צמל: לא אאפשר לחברי לשים בפיה דברים שהיא לא אמרה.
כבוד השופט שמעוני: הוא לא הכניס לפיה, הוא שאל אותה כמה אנשים יש.
עו"ד צמל: לא, זה השאלה הבאה אדוני.
כבוד השופט שמעוני: מה פסול בכך לשאול באירוע כל כך אלים, כמה אנשים היו שם? למה את מתנגדת לשאלה הזאת?
עו"ד צמל: אדוני, משום שהיא לא אמרה שראיתי אנשים.
כבוד השופט שמעוני: הוא שאל אותה כמה אנשים היו שם.
עו"ד צמל: אדוני היא לא אמרה ראיתי אנשים, זה אחרי שהוא שאל אותה.
כבוד השופט שמעוני: ברוח זו גברתי תשבי, אנחנו עושים הפסקה עד שעה חמש וחצי.
ה פ ס ק ה
לאחר ההפסקה.
עו"ד קורן: אדוני העד הביא את המסמכים ואת החותמת, אז הוא הביא את החותמת ואת המסמכים, אני רק מבקש שזה יקבל ביטוי בפרוטוקול.
כבוד השופט שמעוני: אתה מגיש אותם אתה באמצעותך?
עו"ד קורן: ברור, לא מעידים אדוני.
כבוד השופט שמעוני: תגיש אותם ואני אסמן אותם.
עו"ד קורן: המסמכים המקוריים הוצגו לצדדים ובאופן טבעי נשארים אצל המתלונן ביד. כמו כן גם חותמת שהוא אמר שהוא יביא, הוא הביא אותה והציג אותה לצדדים וחתם על מסמך לשביעות רצון הצדדים.
כבוד השופט שמעוני: איפה החותמת?
עו"ד קורן: החותמת אדוני לא מופיעה פה, יש בעיה עם הדיו.
כבוד השופט שמעוני: אני מציע שאתה תטבעי את החותמת על אחד מהמסמכים האלה
עו"ד קורן: כן, אבל הבעיה שאין דיו לחותמת אדוני, אין דיו.
כבוד השופט שמעוני: המסמכים מוגשים ומסומנים ת/25 ו-ת/25 כשעל ת/25 מוטבעת החותמת של העמותה.
עו"ד קורן: עוד לבקשתם של חברי אני מגיש אדוני דיסק של שיחת טלפון שערך המתלונן עם עאדל חייט, המכונה אבו הודה, וכן תמלול של שיחה שערך החוקר יצחק כהן, אני מבקש שזה יסומן, ת/26 ו-ת/26(א) בהתאמה.
כבוד השופט שמעוני: התקליטור והמזכר המוגשים מסומנים ת/26 ו-ת/27.
עו"ד קורן: אני מבקש להמשיך בהעדתה של גב' רימה עלי.
אדוני נעצרנו כשחזרתי על מה שאמרה העדה ביחס לכך שראתה את התקיפה ואני ביקשתי ממנה שתפרט מה היא ראתה.
עו"ד צמל: סליחה, כבוד בית המשפט.
ש. חברתי התנגדה ואנחנו חוזרים לאותה השאלה.
עו"ד צמל: כבוד בית המשפט אנחנו חוזרים לאותו מקום. אם אפשר להוציא לרגע את העדה.
כבוד השופט שמעוני: רגע, שישאל שאלה.
עו"ד צמל: אבל אדוני השאלה היא שאלה מטעה.
כבוד השופט שמעוני: עוד לא נשאלה השאלה
עו"ד צמל: כן, הוא ציטט את השאלה של עצמו.
כבוד השופט שמעוני: עכשיו הוא ישאל את השאלה לעדה ואז את תתנגדי.
ש. אמרת בתחילת עדותך
עו"ד צמל: אדוני סליחה, פה תעצור
כבוד השופט שמעוני: עוד לא נשאלה השאלה.
עו"ד צמל: אדוני אני לא אתן לו לשאול את השאלה כי היא לא אמרה את הדברים שהוא ציטט אותה. היא לא אמרה את הדברים האלה.
כבוד השופט שמעוני: הוא לא מעיד, העדות שלה היא מופיעה
עו"ד צמל: אבל הוא שם בפיה את מה שהוא מצפה ממנה לומר. היא אמרה משהו אחר לגמרי ואם היא תצא אני גם אגיד מה היא אמרה.
כבוד השופט שמעוני: עכשיו תשאל אותה שאלה ותגידי את ההתנגדות שלך אם השאלה לא נראית בעינייך.
עו"ד צמל: אבל אדוני היינו בקטע הזה כבר.
ש. אמרת בתחילת עדותך
כבוד השופט שמעוני: שבי בבקשה.
עו"ד צמל: אז אני קמתי להתנגד.
כבוד השופט שמעוני: שבי בבקשה.
עו"ד צמל: אדוני אבל זה לא נכון.
כבוד השופט שמעוני: ביקשתי ממך לשבת. תודה.
ש. אני חוזר עוד פעם, אמרת בתחילת עדותך
עו"ד צמל: אני מבקשת אדוני, כבודו, אני מבקשת,
ש. אדוני אני לא יכול לנהל ככה, אני בפעם השמינית
כבוד השופט שמעוני: אני אגיד לך מה אני הולך לעשות.
עו"ד צמל: אדוני אפשר לשמוע את ההקלטה
כבוד השופט שמעוני: אני אקבל את ההודעה שלה במשטרה, אני יכול לעשות את זה
עו"ד צמל: לא כבודו, אדוני יכול הכל.
כבוד השופט שמעוני: אני אקבל אותה בעדות ראשית ואת תוכלי לחקור אותה. אני רק מודיע לפרוטוקול, השעה 17.45, היינו רבע לשש בערב, ואת מתחילה וחוזרת על אותה שיטה של התנגדות כשהוא רק משמיע שתי מילים ואת נכנסת גם לדברי. אני מודיע לסנגורית המלומדת והמכובדה שאותה אני מאוד מעריך, יחד עם זאת, אני לא אתן לה לנהל את הדיון אלא בית המשפט ינהל את הדין.
אני מודיע שאם תהיה התנגדות עוד אחת כזאת, בית המשפט יורה על הגשת ההודעה שלה במשטרה כעדות ראשית ותתאפשר לך חקירה נגדית.
עו"ד צמל: להבהרה, אדוני לא מרשה לי להתנגד? אדוני לא מרשה לי להתנגד?
כבוד השופט שמעוני: אני מרשה לך להתנגד לשאלה לא למילה שהוא מוציא מהפה.
עו"ד צמל: בבקשה.
כבוד השופט שמעוני: כשהוא יסיים את השאלה ושתהיה בשאלה עם סימן שאלה אז תוכלי להתנגד ואם ההתנגדות תהיה מקובלת, כמובן שאני אקבל אותה וראית שהיו גם כאלה שקיבלתי. בבקשה.
ש. אמרת בראשית עדותך פה בבית המשפט שבעלך הותקף לאחר מכן הוספת שהיו שמה מספר אנשים שאת לא יודעת לנקוב במדויק את מספרם.
ת. נכון.
ש. אני מבקש שתפרטי לבית המשפט איך בדיוק בעלך הותקף?
ת. המרחק מאיפה שחנה הרכב לבין איפה שהם עמדו הוא גדול.
ש. ומה ראית?
ת. ראיתי שהם תוקפים אותו וזהו.
ש. אז תפרטי לנו איך ראית שהם תוקפים אותו, זה מה שאני שואל.
ת. אני לא זוכרת. הם נתנו לו אגרופים.
ש. אז אני מבקש לרענן את זיכרונה של העדה מכיוון שאינה זוכרת מהודעתה מיום 26.12.2010. בשורה 3 ובשורה 4.
עו"ד צמל: אני מתנגדת.
כבוד השופט שמעוני: למה את מתנגדת?
עו"ד צמל: אני אסביר לאדוני, עכשיו סוף סוף אני אסביר לאדוני. כבוד בית המשפט העדה לא אמרה בעדותה הראשית עד כה ועל כך התרעמתי קודם שהיא ראתה את התקיפה. היא אמרה לפרוטוקול שאני רשמתי ורשם העוזר שלי, שמעתי מישהו מכה אותו, זה מה שהיא אמרה. חברי בכוח ניסה להכניס לפיה שלוש פעמים את המילה ראית ולבסוף היא התנגדה ובצדק.
עכשיו, חברי רוצה לרענן את זיכרונה, אני אומרת שחברי רענן את זיכרונה כבר. או שהוא רוצה להכריז עליה כעדה עוינת, בבקשה אבל אין פה מה לרענן את זיכרונה. היא אמרה שמעתי, היא לא אמרה ראיתי וחברי לא ידחוף את זה בכוח לפיה, הוא רענן את זיכרונה. לא שאל אותה אם היא שכחה, לא שכחה? מה יש פה לרענן? אתה רוצה חקירה נגדית תבקש להכריז עליה כעדה עוינת ותחקור אותה חקירה נגדית.
כבוד השופט שמעוני: תשיב להתנגדות.
ש. אדוני העדה אמרה בדיוק לפני שחברתי קפצה והתנגדה כפי שהיא עשתה עד כה באופן תדיר, כמעט לכל שאלה, היא אמרה אני לא זוכרת בדיוק, פנץ', באנגלית, ואני לא זוכרת ואז אמרתי אני רוצה לרענן את זיכרונה מכיוון שהיא אינה זוכרת. לא ביקשתי להכריז עליה עדה עוינת, לא ביקשתי שעורכת הדין לאה צמל תלמד אותי את מלאכתי, לא ביקשתי את ההערות של עורכת הדין של לאה צמל פעם אחר פעם במהלך הדיון כשהמטרה שלהם ברורה, אנחנו אחרי שלושה ימי דיונים, אנחנו יודעים בדיוק מה המטרה של עורכת הדין לאה צמל כשהוא קופצת ומתנגדת.
אני מבקש שבית המשפט לא ייתן לזה יד, וייתן לעדה שחוותה אירוע טראומתי גם כך, שראתה שמכים את בעלה, ליתן את עדותה באופן שוטף.
כבוד השופט שמעוני: אני מאפשר רענון זיכרונה של העדה.
ש. תודה רבה אדוני. משורה 3, מהמילה ושהגענו. אז תחזרי על זה לבית המשפט בבקשה.
עו"ד צמל: מה תחזרי, על מה?
ש. על מה שהיא הרגע רעננה את זיכרונה.
עו"ד צמל: אתה אומר לה לחזור? תשאל אותה את השאלה מחדש, מה, אתה אומר לה לחזור על מה שהיא שאלה.
ש. אדוני אני מציע שעורכת הדין צמל תפנה לבית המשפט אם היא מתנגדת.
כבוד השופט שמעוני: אני הודעתי לפני דקותיים וקצת יותר שאני עושה משהו מאוד חריג, אני רואה בדבר הזה מאוד חמור. אני אאפשר לך להגיש את כל ההודעות של העדה כעדות ראשית והיא תעמוד לחקירה נגדית, עוד התנגדות אחת שהיא התנגדות סרק וכך אני אחליט.
ש. אני מבקש שתפרטי לבית המשפט בבקשה כיצד ראית שבעלך הותקף?
כבוד השופט שמעוני: גברתי את מעידה רק על מה שראית ולא על עדות שמועה, מה שראית במו עיניים בחושים שלך שקלטת.
ת. אז כשמסרתי את העדות הסיפור היה חדש, עכשיו עבר כבר שנה וארבעה חודשים
כבוד השופט שמעוני: בסדר, אבל הוא רענן את זיכרונך ותגידי מה שמסרת במשטרה.
ת. נכון, אני זוכרת אז בזמנו כולם עמדו ביחד ואז נתנו כל מיני מכות ואגרופים אבל לא הייתי בטוחה שמדובר בבעיה,
עו"ד צמל: סליחה, אני חשבתי שכולם סתם עומדים היא אמרה.
ש. אדוני אני מבקש לעצור את הדבר הזה.
כבוד השופט שמעוני: כמה הודעות יש פה?
ש. יש כאן שלוש הודעות.
כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
אני מקבל את ההודעות שלה כעדות ראשית,
עו"ד צמל: אני מתנגדת אדוני.
כבוד השופט שמעוני: את יכולה להתנגד, תתנגדי.
אני מסמן אותם כ-ת/28, 29, ת/30.
העדה תשיב לשאלות בחקירה נגדית.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012

-------------------
יצחק שמעוני, שופט

כבוד השופט שמעוני: תודה רבה.
עו"ד קורן: אדוני אני עדיין חושב
כבוד השופט שמעוני: אתה סיימת. סיימת את השאלות, כל מה שהיא מסרה במשטרה היא מסרה והכל מתועד פה.

העדה גב' רימה עלי - נגדית - באמצעות מתורגמנית - לעו"ד צמל
ש. את יודעת שאת צריכה לבוא היום ולהעיד נכון?
ת. נכון.
עו"ד קורן: אדוני זה מסדר הזיהוי, זה מסדר הזיהוי.
ש. נכון?
ת. נכון.
ש. את מדברת עברית?
ת. לא.
ש. את גם היית פה בפעם הקודמת נכון? לפני שלושה ימים?
ת. לא. לא הייתי.
ש. באותו יום שחשבו שאת באת להעיד ומחכה כל היום ונורא, לא היית פה בקיצור, לא באת להעיד אף יום?
עו"ד קורן: אני מבקש שחברתי לא תטעה את העדה.
כבוד השופט שמעוני: עכשיו אתה אל תפריע לה בבקשה.
ש. מתי רעננו את זיכרונך, מתי קראו לך את ההודעות שלך?
ת. מי רענן את זיכרוני?
ש. אני שואלת אותך, את תספרי לי.
ת. אף אחד לא רענן את זיכרון שלי, אני אומרת לך מה שאני זוכרת.
ש. מישהו ישב איתך וקרא לך מה שאמרת במשטרה לפני שהעדת היום?
ת. לא.
ש. התובע לא היה יחד איתך.
ת. עכשיו פה כשהוא קרא לי לפני
ש. לא פה, לפני זה, לפני זה?
ת. לא.
ש. אף אחד לא רענן את זיכרונך?
ת. לא.
ש. גם לא עורך דין להמן, עו"ד של בעלך?
ת. לא.
ש. באת היום ואת לא יודעת בכלל על מה את צריכה לדבר? נכון?
ת. אני יודעת למה הגעתי.
ש. מה ידעת כשהגעת היום?
ת. אני יודעת שהיום זה המשפט של בעלי ביחד עם הבחור השני ואני צריכה לבוא ולתת עדות אז באתי.
ש. ואת יודעת שבעלך כבר העיד פה יומיים לפני כן? לפני היום?
ת. כן, נכון.
ש. טוב. את היית הרבה פעמים באדמה הזאת שעליה מדובר?
ת. לא.
ש. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלך שהיית?
ת. כן, וגם לאחר אותו אירוע גם לא הייתי שם.
ש. את מכירה את האזור?
ת. לא. אני יודעת שהשם של האזור זה סילואן.
ש. כשהגעת לשם בזמן התקיפה עליה העדת, זאת הייתה הפעם הראשונה שאת מגיעה לשם?
ת. כן. ישבתי ברכב והייתי רחוקה מהאדמה
ש. לא הגעתי לאדמה.
ת. לא הגעתי לאדמה, ישבתי ברכב, הייתי רחוקה מהאדמה.
ש. נכון. את זוכרת איך ישבת? מה היה מסביבך? הרחוב, החנויות וכו'?
ת. אני זוכרת שהיה לידי איזה חנות, אני לא זוכרת במדויק.
ש. את מזהה, האם את מזהה איפה חנית אז לפני התמונה שאני מגישה ל?
ת. לא.
ש. אבל אני אומרת לך שבאת לשם עם הילדה ובעלך כשהייתה התקיפה זו הייתה כבר פעם שנייה שאת היית שם באותו יום.
ת. כן, אבל לא נתתי תשומת לב לרחוב כי הייתה לי ילדה קטנה בתוך הרכב.
ש. אז מה הייתה הפעם הראשונה שהיית שם? זו התמונה שהגשתי לאדוני שהיא לא זיהתה.
עו"ד קורן: נ/3.
ש. איך?
עו"ד קורן: נ/3.
ת. המון פעמים אני עוברת שם ברחוב ביחד עם בעלי ברכב.
ש. כן. לאדמה עצמה אף פעם לא ירדת?
ת. לא.
ש. ואותו יום את היית שם קודם או לא?
ת. לא.
ש. בבוקר לא הבאת עם בעלך את הפועלים לשם?
ת. אני לא הלכתי לשם לפני, רק כשהגעתי ביחד עם בעלי ברכב כשיצאה
ש. כשיצאה הבעיה נכון? בזמן הבעיה.
תראי, בעלך מעיד ב-26.12.2010 ביום שגם את באת איתו למשטרה הוא אומר ככה - אתמול בשעה שתיים עשרה בצהריים אני פניתי עם שני פועלים לאדמה שלי בעיר דוד בוואדי חילווה, נסעתי לשם עם אשתי והבת שלי וירדנו לשטח האדמה ושמתי את הפועלים שלי ואמרתי להם שינקו את השטח והלכתי לחצי שעה ואחר כך התקשרו אלי.
ת. יכול להיות, אני לא זוכרת, הלכתי איתו להרבה חלקות אדמה.
ש. באותו יום ירדת איתו כשהוא מביא את הפועלים? כמו שאנחנו מבינים ממה שהוא אומר למשטרה, נסעת את והילדה ושני פועלים באוטו, כזה דבר את לא זוכרת? אם היה את היית זוכרת נכון?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את היית משאירה שני פועלים לשבת עם הבת שלך מאחורה?
ת. לא.
ש. ובטח לא היית יושבת על ידם את מאחורה נכון?
מתורגמנית: את יכולה לחזור על זה עוד הפעם?
ש. ואת בטח לא היית יושבת עם פועל מאחורה?
ת. בטוח שלא.
ש. עכשיו תראי, איפה רופא השיניים שלך?
ת. ברחוב סלאח א-דין.
ש. באיזה שעה היה לך תור אצלו?
ת. בבוקר.
ש. מה.
ת. בבוקר.
ש. את לא היית אצל חברה במוסררה?
ת. אין לי חברות בעיר פה.
ש. למה? אני זוכרת שבעלך אומר, טוב, לא חשוב. את אשתו היחידה בימים אלה?
ת. אני חושבת.
ש. תראי, בעלך, את אמרת בהודעה שלך שהאדמה רחוקה שלושים מטר. בעלך אומר ארבעים מטר, את סומכת על המדידה שלו או על המדידה שלך?
ת. סליחה?
ש. את סומכת על המדידה שלו או על המדידה שלך?
ת. את המרחק שאני נתתי.
ש. אבל תראי, את אף פעם לא היית באדמה הזאת נכון?
ת. אמרתי לך הלכתי ביום האירוע.
ש. אני אומרת לך שהאדמה, אני אומרת לך שבכדי להגיע לאדמה צריך לעבור בשביל צר מאוד בין שני בתים
ת. נכון, זה איפה שהוא הכניס את הרכב.
ש. הוא הכניס את הרכב בסמטה הזאת?
ת. ... כאן נכנסנו.
ש. את נסעת עם האוטו בתוך המעבר הזה?
ת. הוא טוב בנהיגה, הוא נהג טוב.
ש. אני רוצה להגיש בבקשה את שתי התמונות האלה אדוני, הם כבר הוגשו אבל אני לא יודעת איזה מספר זה.
כבוד השופט שמעוני: יש התנגדות?
עו"ד קורן: הם הוגשו כבר אדוני, אני לא יודע מה הם מסומנות אבל הם הוגשו. הראשונה לדעתי מסומנת נ/3
ש. לא משנה, נסמן עוד פעם, לא משנה, עכשיו היא מראה את זה. נסמן שוב.
עו"ד קורן: למיטב ידיעתי.
כבוד השופט שמעוני: התמונות הוגשו וסומנו נ/2 ו-נ/4 על כן אין מקום להגשתם.
ש. מה מהם נ/2 ו-נ/4 אדוני.
כבוד השופט שמעוני: נ/2 זה עם שני ילדים
ש. בחזית?
כבוד השופט שמעוני: ו-נ/4 זה עם ... ו-נ/5 ברקע.
ש. תראי, אני אומרת לך, למה את לא סומכת על בעלך אם הוא אומר ארבעים מטר? הוא לא טוב במידות?
ת. לא, הוא טוב אבל ככה אני חישבתי את המרחק.
ש. אבל מהמקום שאת היית לא רואים את סוף הסמטה ולא רואים את האדמה. הולכים, הולכים, הולכים בסמטה ואז יש עיקול ועוד סמטה, אני מבקשת שהבעל לא יהיה נוכח באולם אדוני, אם לא יהיה קשה.
עו"ד קורן: חברתי פתאום מבקשת,
ש. אולי הוא עוד יעיד, לא, אני רואה פתאום שהוא מדבר איתך.
עו"ד קורן: חברתי מבקשת פתאום שעד לא יהיה באולם לאחר ההתנגדויות שלה שהדיון פתוח לקהל?
כבוד השופט שמעוני: למה אתה מתפלא?
עו"ד קורן: אני מאוד מתפלא אדוני, כי הדיון הוא פתוח לקהל וחברתי התנגדה נחרצות.
כבוד השופט שמעוני: לפי הכללים של עורכת דין צמל אפשר לנהוג ככה, אבל לא על דעת בית המשפט. עד שסיים את עדותו רשאי להישאר באולם.
ש. נכון, אלא שאני עדיין מקווה שאני אשכנע את בית משפט לקרוא לו להמשך העדות שנקטעה
כבוד השופט שמעוני: אני מודיע לך באופן חד משמעי
ש. אדוני מן אופטימיות כזאת מטופשת יש לי, מה לעשות?
כבוד השופט שמעוני: אני מודיע לך גברתי באופן חד משמעי, שאת גם אם תגישי בקשה היא תידחה כי ניתנה לך שהות מספקת לחקור את העד ולשאול אותו שאלות ובית המשפט לא ייעתר לבקשה לזימונו ולכן הוא יישאר פה באולם.
עו"ד קורן: נכון.
ש. טוב. אז אני אומרת לך שאת לא יכולת לראות את המרחק ממקום שבתך באוטו ולכן לא יכולת להעריך אותו נכון.
ת. כן, אני יכולתי והראייה שלי היא מצוינת.
ש. זאת אומרת את טוענת שממקום שבתוך באוטו את ראית עד הקרקע?
ת. אני הסברתי לך, אני תיארתי לך את המקום ואני אמרתי לך שברגע שאני יושבת לידו אנחנו עוברים ברחוב, אני לא יודעת לתת לך תיאור כי אני סומכת עליו.
ש. אז את סומכת גם על הארבעים ולא על השלושים.
ת. ייתכן.
ש. אני אומרת לך שמהמקום שבו היית באוטו אי אפשר לראות את האדמה, זה את סומכת עלי, עליו?
ת. מה שאני יודעת זה מה שראיתי ומה שסיפרתי, אני לא באה לתת עכשיו שיעורים ב...
ש. את לא תתני לעצמך ציונים, אני שואלת אותך, אני אומרת לך
ת. כשאני הלכתי למשטרה אני מסרתי, הוא נתן לי, הוא אמר לי אם הייתי קרובה,
ש. השוטר אמר לך את המרחק?
ת. אני תיארתי לו את המרחק והוא אמר לי בערך את המרחק.
ש. זאת אומרת השוטר אמר את המרחק?
ת. אחרי שתיארתי לו בדיוק מה שראיתי הוא כן, הוא נתן לי את המספר.
ש. אז כמה צעדים את הלכת מהאוטו עד האדמה?
ת. אני אמרתי לך שאני לא ירדתי לאדמה.
ש. עכשיו אני אומרת לך שממקום הרחוב בו חנה האוטו שבעלך הצביע עליו, אין שום דרך עם ראייה טובה או ראייה לא טובה לראות את האדמה.
העד לא יפריע בעדות.
---- אני מדבר איתו, סליחה.
ש. אתה לא תדבר גם איתו.
עו"ד קורן: עו"ד צמל אני מבקש שתפני לבית המשפט בכל מה שקשור לניהול האולם.
ש. בקשה תסבירי אם יש לך ראייה שחוצה אבנים, איך הראייה שלך חוצה חומות ובתים ואבנים?
ת. איזה אבנים?
ש. אבנים של הבתים והחומות שמפרידים בין המקום שבו היית באוטו לבין המקום של האדמה?
תראי, בואי אני אגיד לך, למה לסבך אותך? אני אומרת לך מעכשיו את דעתי, אני מכירה טוב את התיק, אני אומרת לך שאת בכלל לא היית שם באותו יום, לא ירדת איתו לאדמה בכלל, ואם מישהו שבר את החלון את לא היית באוטו והילדה שלך לא הייתה באוטו ובעלך הביא אותך
ת. את לא יכולה להגיד את זה,
ש. לא גמרתי, ואני אומרת לך שבעלך הביא אותך בתור עדה בלבד.
ת. זה לא נכון, אני לא נותנת עדות שקר.
ש. תראי, את אמרת בהודעה שלך, ההודעה הראשונה שלך היא מ-26 לדצמבר נכון? נכון?
ת. את יכולה בבקשה לחזור?
ש. 26 לדצמבר, נכון?
ת. כן.
ש. כמה ימים אחרי האירוע זה היה? או מתי, כמה זמן אחרי האירוע זה היה?
ת. הם שלחו אחרי, הם קראו לי, פעם אחת.
ש. אז אני אומרת לך שהם, מי זה הם, המשטרה לא?
ת. מגרש הרוסים.
ש. מגרש הרוסים לא ידעו על המקרה בכלל. אני אומרת לך,
ת. תחנת משטרה פה ליד מגרש הרוסים איפה שאני הלכתי.
ש. הם קראו לך, הזמינו אותך לבוא?
ת. בפעם שנייה כשהם הראו לך תמונות על המחשב, כן.
ש. ובפעם הראשונה מה?
ת. בפעם הראשונה אני הלכתי.
ש. אז הלכת מיוזמתך נכון?
ת. כן, אף אחד לא אמר לי.
ש. יחד עם בעלך, נכון? הלכת יחד עם בעלך?
ת. בטח, הלכתי עם בעלי. הוא שנוהג ברכב.
ש. ומי קודם דיבר עם המשטרה?
ת. אני. אם הוא הלך לפני, אני לא יודעת.
ש. את לא באת איתו? מי נוהג ברכב?
ת. הוא חיכה בחוץ ואני נכנסתי.
ש. מעניין, כי הוא נתן את ההודעה לפי מה שהשוטר רשם ב-26 לדצמבר 2010 בשעה 12.33 ואת דווקא אחריו, שעה אחריו, אז את טועה גם פה, גם בזה את טועה. טעית גם עכשיו.
אנחנו צריכים לפקפק בזיכרון שלך, לא?
ת. הזיכרון שלי חלש, את יכולה לשאול אותי על דברים שקרו אתמול ואני לא אזכור.
ש. ולכן את לא זוכרת מה שהיה באדמה באותו יום?
ת. נכון.
ש. עכשיו תראי, הרופא היה, את כבר היית אצל הרופא כשהוא בא לקחת אותך בעלך? גמרת את טיפול השיניים?
ת. בזמן האירוע?
ש. באותו יום?
ת. כן. נפגשנו בבאב אל עמוד ונסענו.
ש. לאן נסעתם?
ת. היה, היה איתו את ארוחת בוקר, שאל אותי את רוצה לבוא איתי? אמרתי לו כן.
ש. אז זה היה כבר אחרי טיפול שיניים?
ת. לפני.
ש. באיזה שעה? אמרת שבבוקר קבעו לך?
ת. זה היה לפני שנה אני חושבת שזה היה בבוקר.
ש. באיזה שעה קבעו לך את התור לרופא שיניים?
ת. אני זוכרת שזה היה בשעות הבוקר.
ש. שמונה, תשע?
ת. משהו כזה.
ש. את יודעת את שם הרופא נכון?
ת. כן, רוצה גם את מספר הטלפון שלו?
ש. כן, כן, אם לא קשה לך בבקשה. מה שמו?
ת. אני אביא לך אותו.
ש. ומה השם?
ת. עכשיו אני החלפתי את רופא השיניים אבל ברגע שאוכל אביא לך את מספר הטלפון שלו.
ש. לא, לא נתראה יותר. השופט לא ירשה לנו להתראות שוב. אני שואל אותך על הרופא, מה כתובת שלו?
ת. ברחוב סלאח א-דין.
ש. איפה, על יד מה?
ת. אני חושבת שזה ליד שער בית המשפט מול
ש. לפני ספיטני?
ת. מול ספיטני שזה
ש. מול ספיטני יש את פרקליטות המדינה.
ת. מול.
ש. מול יש את פרקליטות המדינה.
ת. אני לא מכירה את ה... אני כל החיים שלי חייתי בחוץ.
ש. אין לך התנגדות בכל אופן שנביא את התיק הרפואי ונבדוק באיזה שעה היה לך תור אצלו ואיזה טיפול קיבלת, נכון?
ת. אם אני זוכרת טוב היה לי דלקת, היה לי זיהום.
ש. אז הוא בטח טיפל בך ורשם גם נכון?
ת. כמובן.
ש. ואז אחרי שאת היית ברחוב סלאח א-דין על יד בית משפט מחוזי, הלכת לבאב אל-עמוד ושם פגשת את בעלך?
ת. כן.
ש. הלכת ברגל לבד עם הילדה?
ת. כן. הסתכלתי על המקומות ונפגשתי עם מאזן ליד באב אל עמוד.
ש. את היית איתו כשהוא קיבל את הטלפון מהפועלים?
ת. לא. אני לא זוכרת.
ש. את היית איתו אבל כשהוא היה עם אוכל לרדת לפועלים?
ת. הוא כבר קנה את האוכל.
ש. ועמדתם לרדת ביחד?
ת. כן.
ש. נכון? עכשיו תראי, בעלך בהודעה שלו שהלכתם ביחד למשטרה ב-26 לדצמבר, אמר שהשעה הייתה שתיים עשרה בצהריים, באותו יום שאת גם העדת, זה נראה לך סביר? שנפגשתם והלכתם לראות את הפועלים? זה נראה לך סביר, זה הזמן המתאים?
ת. עד שסיימתי את המועד שלי בבוקר והלכתי, בטח עברה שעה.
ש. את הלכת שוב למשטרה ב-31 לדצמבר.
ת. אני לא זוכרת את התאריך.
ש. גם עם בעלך. הפעם לא בתחנת שלם אלא במגרש הרוסים. אז זה גם נחקרת שם ואמרת את האמת נכון?
ת. כן
ש. כפי שזכרת אותה.
ת. כן.
ש. ואת אומרת ככה, ביום שבת בשעה שתיים עשרה-אחת בערך, בתאריך 25.12.10 מאזן בעלי קיבל טלפון לנייד שלו, היינו באזור רחוב סלאח א-דין, זה מתאים? את אמרת קודם שהייתם בבאב אל-עמוד ואת אמרת במשטרה שהייתם בסלאח א-דין, מה יותר נכון?
ת. מה ההבדל בין שער שכם לסלאח א-דין.
ש. יש הבדל, השופט יראה במפה, זאת לא השאלה. מה יותר נכון? איפה הייתם, בבאב אל-עמוד או בסלאח א-דין?
ת. היה לי מועד, המועד היה בסלאח א-דין, אנחנו נפגשנו בשער שכם בבאב אל עמוד, אנחנו בשבילנו הירושלמים כל ירושלים היא
ש הערבים, הערבים.
ת. הערבים כל ירושלים היא בעצם באב אל-עמוד.
ש. זאת אומרת אי אפשר לסמוך עליכם כשאתם אומרים מקום?
ת. נכון, במיוחד אני שאני לא מפה ואני לא מכירה את האזור טוב.
ש. למה? כמה שנים את פה?
ת. מ-2007.
ש. ואיפה היית קודם?
ת. באמריקה.
ש. יופי. אז אמריקאים לא מכירים כל כך טוב מה קורה בירושלים, אמריקאים גם לא מכירים את השעות בכלל? אין להם מודעות של זמן?
ת. כן, אני יודעת אבל כפי שהסברתי לך הזיכרון שלי הוא לא טוב.
ש. זה דבר אחרי האירוע, את הלכת למשטרה.
ת. זה היה חדש, זה היה אחרי האירוע, היום אחרי שנה וארבעה חודשים
ש. אז אפשר לסמוך שהלכת עם בעלך למגרש הרוסים
ת. זה אני זוכרת.
ש. ובעלך באותו יום נותן הודעה ואת נותנת גם הודעה ומי נתן הפעם הודעה ראשונה במגרש הרוסים? את או הוא?
עו"ד קורן: היא אמרה קודם שזה היא זוכרת. אז תתרגמי לה.
ש. מי נתן קודם הודעה במגרש הרוסים, את או הוא? כשהייתם במגרש הרוסים. בתחנה ראשונה בסלאח א-דין כבר הבנו שאת לא זכרת, אבל עכשיו במגרש הרוסים כשהייתם?
ת. נכנסנו למגרש הרוסים, אני זוכרת שנכנסנו למגרש הרוסים, אני נתתי הודעה ואחרי זה אני לא יודע אם הוא נכנס לפני זה או נכנס אחרי.
ש. בסדר, על כל פנים את כשאת אמרת לשוטרים בשבת בשתיים עשרה וחצי-אחת מאזן בעלי קיבל טלפון לנייד שלו, מי שהתקשר זה היה אחד הבחורים ואז בעלי אמר אנחנו יורדים. זה הבחורים שעובדים אצלנו באדמה, מנקים אותה ומאזן בעלי אמר לו שהוא יבוא תוך כמה דקות ונסענו לשם.
ת. כפי שאמרתי אז בזמנו הסיפור היה חדש, היום
ש. הסיפור היה חדש וזכרתי. היום אני לא זוכרת.
ת. היום אני לא זוכרת
ש. בסדר. כשאז את אמרת שהייתם בשעה שתיים עשרה וחצי-אחת התקבל הטלפון זכרת כי זה היה חדש. לא היום, למשטרה לא שיקרת?
ת. את חוזרת על אותה שאלה כמה פעמים.
ש. אני אומרת לך שהמשטרה ביקשה פירוט של הטלפונים של בעלך של אותו יום ובאותו יום הטלפון
ת. אני לא היה אצלי טלפון.
ש. בעלך את אומרת שהיה לו טלפון שהוא קיבל טלפון בשתיים עשרה וחצי.
ת. כן, הוא.
ש. אני אומרת לך שהטלפון שהוא קיבל היה בשעה, הטלפון שהוא קיבל היה מהפועל בשעה 9.33.
עו"ד קורן: אני מבקש לרגע לעצור. תפני בבקשה למה את מתכוונת.
ש. לנתוני התקשורת של מאזן אל-קאק ב-25.12.10.
עו"ד קורן: לא, תפני בבקשה למוצג שאת מדברת עליו ולאיזה שורה ולאיזה נקודה.
ש. ב-25.12.10 בשעה 9.33. וגם ב-9.34 כעבור דקה.
עו"ד קורן: אני מבקש אדוני שחברתי לא תטעה את העדה. אמנם נכון יש שיחות טלפון, אל תתרגמי את הדברים, אמנם יש שיחות טלפון כפי שחברתי טוענת אבל יש שיחות טלפון שמתאימות גם לשעות שהעדה דיברה עליהם.
ש. כן? באיזה שעה?
עו"ד קורן: כן. 11.52. 11.54 ו-12.01.
ש. ממי?
עו"ד קורן: אותו דבר, אותו טלפון.
ש. זה לא אותו טלפון. זה טלפון לא ידוע, והטלפון של איברהים הפועל ידוע לנו. לסיכומים, לסיכומים, אני שאלתי אותה שאלה ואני לא מטעה אותה. הטלפון מאיברהים הוא מצלצל גוביינה בשעה 9.33 ועונה לו העד ואחר כך העד מטלפן אליו ב-9.34 על חשבון העד וזה הפועל איברהים.
כבוד השופט שמעוני: תאפשר לה לשאול.
ש. אני אומרת לך שהטלפון שבעלך קיבל היה ב-9.33, 9.34 ולא כפי שאת אמרת
עו"ד קורן: אני מפנה את חברתי ל-12.59.51.
ש. בבקשה.
עו"ד קורן: בסדר?
ש. 12?
עו"ד קורן: 12.59.51 חברתי שמה לב?
ש. נכון, יש עוד טלפון
עו"ד קורן: יש עוד שיחת טלפון.
ש. נכון, נכון, אני מאשרת, נכון, יש עוד שיחת טלפון לפועל איברהים.
מי מצלצל? מוציא אל-קאק מוציא את השיחה לאיברהים ולא ההיפך. השיחה הנכנסת לאל-קאק היחידה מהפועל היא בבוקר ב-9.33. היא העידה שהוא קיבל טלפון.
אז מה את אומרת כשאני אומרת לך שהשעה שאת נתת במשטרה כשאת זכרת את זה טוב, לא הייתה שעה נכונה ובעלך הטעה אותך. הטעה אותך.
ת. בזמן האירוע? הוא הטעה אותי בזמן האירוע?
ש. בזמן שהלכתם למשטרה כשאת נועדת להעיד על משהו שלא היית שם, ולא ראית שם ולא שמעת שם.
ת. זה מה שאת אומרת אבל זה לא נכון.
ש. בעלך שתל, אני אומרת לך, שעה לא נכונה בפיך ואת חזרת עליה במשטרה.
ת. יכול להיות.
ש. תראי, אני אומרת לך שבעלך אמר לך שאת צריכה להגיד במשטרה
ת. בעלי לא אמר לי שום דבר, אף אחד לא יכול ללחוץ עלי, מה שאני מסרתי זה מה שאני מסרתי, גם אם זה היה בעלי או מישהו יותר בכיר ממנו.
ש. בעלך אמר לך
ת. בעלי לא אמר לי.
ש. הוא לא אמר לך גם את השעה? את השעה את אמרת מעצמך.
ת. ייתכן שהייתה שיחה בינינו אבל הוא לא אמר לי מה להגיד במשטרה.
ש. לא, לא, חס וחלילה, הוא משכנע מאוד גם בלי לצוות עליך, הוא רק אמר לך, את זוכרת שבשעה שתיים עשרה, אחת וחצי הלכנו לאדמה, זה מה שהוא אמר לך ואת זכרת נכון?
הוא אמר לך את זוכרת שהלכנו בשתיים עשרה וחצי לאדמה?
ת. אם זה מה שאני אמרתי והאירוע אז היה חדש, אז זה מה שאני אמרתי.
ש. אבל אני אומרת לך שלבעלך יש דרך הכל בפני בית משפט גם, לשכנע אנשים על דברים שקרו גם אם לא בטוח שהם קרו. כן?
ת. לא נכון.
ש. עכשיו, את ראית אדם מאוד רזה עם קרחת נכון?
ת. לא זוכרת.
ש. אני אומרת לך שבעלך מתאר את מי שתקף אותו,
ת. זה בזמן האירוע, אותו בן אדם שנתן מכה לרכב אבל אם היום את תציגי אותו בפני אני לא זוכרת. אני זיהיתי אותו מבין עשרה אנשים במחשב, היום גם אם הוא ישב פה בין אנשים אני לא מזהה אותו.
ש. תגידי, את יודעת שבעלך נפגש עם הפועל איברהים?
ת. מי זה איברהים?
ש. אחד הפועלים. את מספרת שהוא הוריד פועלים לאדמה, אחד הפועלים שהתקשרו אליו, את יודעת שהוא נפגש איתו?
ת. איך הוא נפגש איתו?
ש. את יודעת שהוא נפגש איתו?
ת. לא. הוא נפגש עם הרבה אנשים אבל אני לא שואלת אותו את מי הוא פגש.
ש. אני לא אומרת לך שאת היית שם, אני שואלת אם את יודעת מהידיעות שלך?
ת. בזמן האירוע?
ש. קצת אחרי האירוע? יומיים לפני מסדר זיהוי שלך, יומיים לפני שעשו לך מסדר זיהוי.
ת. לא, אני לא זוכרת משהו כזה.
ש. לא זוכרת. את יודעת שמאזן עצמו אומר במשטרה ב-5 לינואר בשעה תשע וחצי התקשרו אלי העובדים, הגעתי עם הרכב, ידוע לך שהוא אמר את זה?
ת. אני לא הייתי איתו, משהו שלא שמעתי,
ש. אני אומרת לך שהוא אמר את זה, האם זה משנה לך את השעה של מתי שהוא קיבל את הטלפון?
ת. את יכולה לשאול אותו, אני לא יכולה לענות.
ש. את הלכת למשטרה ואת למדת ממנו את הגרסה הראשונה שלו שזה היה בשתיים עשרה וחצי ואמרת את זה במשטרה, הוא אחר כך שינה את הגרסה שלו\
ת. סליחה, סליחה, אני הלכתי למשטרה הוא לא לימד אותי מה להגיד, הוא לא אמר לי מה להגיד. אני אמרתי את מה שאני ראיתי.
ש. אז את יודעת שאתם ירדתם לאדמה אחרי אחת וחצי?
ת. אני לא הסתכלתי על השעון.
ש. אז איך אמרת למשטרה את השעה?
ת. אז בזמנו אני זכרתי, היום אני לא זוכרת.
ש. נכון, ואם אז זכרת בשתיים עשרה וחצי אז זכרת, ידעת.
ת. באותו זמן זכרתי, כיום אני לא זוכרת.
ש. קודם את לא זכרת מה ראית עד שהוא קרא לך, ואז אמרת נכון, מה שקראת לי זה נכון כי זה כתוב. עכשיו כשאני אומרת לך שכתובה השעה פתאום את לא זוכרת אותה?
ת. אני אמרתי לו אם זה כתוב
מתורגמנית: אתם שתיכן חייבות לתת לי זמן.
ת. אני אמרתי לו, אני עניתי לתובע, אם מה שכתוב שם זה נכון, אז זה נכון. את בעצמך, את עורכת דין כל מה שאת אומרת את כותבת וככה את בעצם גם זוכרת.
ש. זאת התשובה לשאלה שלי?
ת. כן.
ש. זאת אומרת מה שעכשיו אומרים לך מההודעה שלך, את לא זוכרת, רק את אומרת אם זה כתוב זה כתוב, אבל אני לא זוכרת.
ת. כן.
ש. טוב. תראי, איפה את גרה?
ת. בבית חנינה.
ש. ואז איפה היית גרה?
ת. בבית חנינה.
ש. בעלך אומר שהוא הסיע אותך הביתה לקריית מנחם. יש כזה דבר?
ת. קריית מנחם, כן, יש לו בית שם.
ש. השאלה אם את גרה שם, לא שיש לו בית, יש לו בתים בכל הארץ. איפה את גרה?
ת. אני גרה בבית חנינה.
ש. ואת גם לא גרה במעלה אדומים?
ת. מעלה אדומים? הייתי.
ש. מתי?
ת. גרתי.
ש. עד מתי?
ת. עד לפני שנה.
ש. אז בעצם את חדשה בבית חנינה?
ת. כן.
ש. ומה עשיתם אחרי האירוע שבעלך הותקף? אחרי שפיצצו לך את המכונית?
ת. אני זוכרת שהלכנו לרופא בשבילו, בירושלים, ואחר כך עלינו לבית חולים הדסה בעיסוייה ואחרי זה הלכנו הביתה.
ש. הביתה לאן?
ת. בית חנינה.
ש. ושם הוא נשאר כי הוא היה עייף וחולה והרגיש רע מאוד?
ת. כן.
ש. את זוכרת לאיזה רופא הלכתם?
ת. אני זוכרת את הפנים שלו
ש. את לא זוכרת ידיד כזה טוב, ידיד משפחה והוא מטפל בכל שבעת הבנות שלכם, מי הרופא שמטפל לכם בשבע הבנות?
ת. הוא לא חבר של המשפחה. הוא רופא המשפחה.
ש. מיהו הרופא הזה שהוא לא חבר המשפחה?
ת. הוא לא הרופא שלי, אני אין לי קופת חולים. הוא רופא המשפחה שלו.
ש. מי? מה שמו?
ת. לא זוכרת.
ש. מעדיפה לא לזכור.
ת. הוא לא רופא שלי, אני לא זוכרת.
ש. הילדה שלך לא מתאשפזת אצלו?
ת. לא. הרופא שלה הוא נאסר א-דין, הוא רופא ילדים, פה מדובר ברופא כללי, רופא משפחה.
ש. כמה ילדות יש לו מאשתו הראשונה?
ת. יש לו כמה נשים, מהראשונה יש לו, שתיים
ש. סך הכל יש לו שש בנות מהנשים הקודמות?
ת. כולם ביחד שבע.
ש. אז כשהוא אמר שכל שבע הבנות שלו מטופלות אצל ד"ר אבו רמלה זה לא נכון, רק שש.
ת. אני לא יודעת, אני לא מכירה אותם ואני לא יודעת לאן הם הולכים.
ש. איך קראו לאשתו האחרונה לפניך?
ת. נידה. נידה רס, היא רוסיה שיכנוזה.
ש. ולמי קוראים אל-קאק?
ת. לכולם מן הסתם לוקחות את שם המשפחה, נושאות את שם המשפחה. אני עד עכשיו אין לי את השם קאק.
ש. האדמה על שם איזה אישה היא רשומה, האדמה, האדמה?
ת. אני לא יודעת.
ש. לא על שמך?
ת. לא.
ש. טוב. עכשיו, את אומרת שהגיע איש אחד לאוטו?
ת. כן.
ש. זה שהגיע הוא זה שהיכה בשמשה ובצד?
ת. כן. היה בידו ברזל.
ש. עכשיו תראי, אני אומרת לך שבעלך לא חזר איתך הביתה לבית חנינה ולא נשאר איתך כל הלילה כפי שהעדת,
ת. אז לאן הוא הלך? לאשתו הראשונה?
ש. הוא גרוש לא? את יודעת.
ת. אז למה את אומרת שהוא לא הגיע איתי והיה איתי כל הלילה כשאני יודעת שהוא היה על ידי בלילה?
ש. כי אני אומרת לך שהוא, מה שהוא אמר לנו והעיד היום, הוא נסע אחר כך למעלה אדומים, לבית שלו במעלה אדומים.
ת. נסע?
ש. נסע, נסע באוטו למעלה אדומים, לבית שלו במעלה אדומים, אז זה לא נכון? זה מה שהוא העיד?
ת. יכול להיות אחרי שהוא,
ש. אבל חשבתי שהוא ישן על ידך כל הלילה, כך את זוכרת, אחרי שהיה פצוע ומסכן?
ת. הוא היה איתי, יכול להיות, אני אומרת לך הוא הלך איתי הביתה, חזר איתי הביתה לבית חנינה.
ש. לא אכפת לי מה הוא אומר היא אמרה.
ת. כנראה שאת לא מבינה שאני יש לי בית שלי משלי בבית חנינה.
ש. מה זה אומר?
ת. יש לי בית משלי בבית חנינה, אני לפעמים ישנה שם, לפעמים אני ישנה
ש. באותו לילה הוא ישן?
ת. אם אני לא איתו בבית חנינה אז אני באחד הבתים שלו בגבעת זאב.
ש. באותו לילה אז אמרת את האמת שהוא ישן איתך או לא אמרת את האמת?
ת. אני נתתי לך את מה שאני זוכרת, הוא הלך איתי, חזר איתי הביתה לבית חנינה.
ש. ונשאר איתך כמו שאמרת?
ת. כן. נשאר איתי.
ש. אני אומרת לך שהוא העיד היום שאחרי שהוא נסע למעלה אדומים הוא נסע לשדה תעופה בן גוריון,
ת. ספר?
ש. כן, ספר, נסע,
ת. זה משהו חדש, זה פעם ראשונה שאני שומעת אותו.
ש. אני מאמינה לך, נכון, את רואה? יש חיים מסתוריים. הוא היה שם המון זמן. המון זמן.
הוא היה שם הרבה מאוד זמן.
ת. כמה זמן הוא היה שם?
ש. הרבה זמן. לא ידוע לך כזה דבר?
ת. אני רק שומעת עכשיו ממך.
ש. טוב.
ת. זה סותר את מה?
ש. תקשיבי, אז מי גרה במעלה אדומים? איזה אשתו?
ת. לא.
ש. מי?
ת. הוא יש לו בית שם במעלה אדומים.
ש. במעלה אדומים או בזאיים?
ת. בגלל זה את בלבלת אותי, זאיים לפני מעלה אדומים, בגלל זה אני לוקחת בית בבית חנינה.
כבוד השופט שמעוני: לאן מובילה החקירה?
ש. לאמת, לאמת אדוני.
כבוד השופט שמעוני: אחר כך תגידי שאין לך זמן לשאול.
ש. לאמת אדוני, לאמת, לאמת.
כבוד השופט שמעוני: השעה רבע לשבע. את שואלת אותה,
ש. כן, אני שואלת אותה, ודאי, מה זאת אומרת? יש סתירות פה.
עכשיו, תאמרי לי בבקשה,
סליחה אני לא מוכנה שהוא ידבר ויסביר הסברים בשביל להנחות אותה מאחורי גבה. אני לא מסכימה שהוא ייתן הסברים להנחות אותה מאחורי גבה. זה לא יקרה, זה לא יקרה. הוא לא ידבר איתך בשביל להעביר לה מסרים.
---- תירגעי, תירגע
עו"ד קורן: אתה לא מדבר איתה.
ש. נרגע מי שנרגע אחרון.
תראי, אדוני אפשר בבקשה לקבל את התמונות שהגשתי, המוצג האחרון. אני רוצה לעבור אל העדה. אני מראה לך את התמונה הזאת, את רואה?
כבוד השופט שמעוני: מה את מראה לך?
ש. את התמונה נ/8.
כבוד השופט שמעוני: מה השאלה?
ש. את מכירה את התמונה הזאת? זאת התמונה שבעלך הוריד מהאינטרנט.
ת. פעם ראשונה שאני רואה את זה איתך.
ש. אני אומרת לך שאת ראית את זה עם בעלך, והוא הראה לך את התמונה הזאת, כמו שהוא הראה את התמונה הזאת בדיוק יומיים קודם לפועל איברהים כשהוא הקליט אותו.
ת. אני פעם ראשונה שרואה את התמונה הזאת.
ש. הבחור הזה, הפנים של הבחור ב-נ/8 מוכרים לך?
ת. לא.
ש. תראי, כשבעלך היה במשטרה לפני זה הראו לו את, איך אני אקרא לזה אדוני? נ/8 מאחורה, קלסתרון משטרתי. זה מוכר לך הבחור הזה?
ת. לא.
ש. אני אומרת לך שבעלך שלח אותך יומיים אחרי שהוא ניסה שהפועל איברהים יזהה את התמונה הזאת ולא הצליח, איברהים לא זיהה אותה, וזה מוקלט, הוא שלח אותך בכדי שאת תעשי את הזיהוי, את הקשר בתור העדה היחידה שנשארת לו, בין ג'וואד לבין הדמות של ג'וואד, רק את נשארת לו. הוא שלח אותך ב-6 לינואר למגרש הרוסים. מה יש לך להגיד על זה?
ת. זה לא נכון.
ש. מה כן נכון?
ת. מה שנכון מה שאני ראיתי אמרתי במגרש הרוסים, מה שאני אמרתי אני זיהיתי את הבן אדם במגרש הרוסים.
ש. איך הגעת ב-6 לינואר למגרש הרוסים?
ת. אמרתי לך לפני, בעלי הוא זה שנוהג.
ש. גם אז הוא בא איתך, הוא הביא אותך נכון?
ת. בעלי אמור להיות איתי בכל מקום שאני הולכת ואמרתי לך שאני לא מכירה את האזור של ירושלים. הבעיה קשורה אליו אז הוא זה שאמור להסיע אותי.
ש. ולכן הוא הסיע אותך?
ת. הוא לקח אותי אבל הוא לא אמר לי מה להגיד.
ש. תשמעי, בעלך סיפר לנו וסיפר לשופט שהוא ראה תמונות של ג'וואד בעיתונים ובאינטרנט. יש לכם מחשב בבית?
ת. לא.
ש. היה לכם מחשב בבית?
ת. כן. היה.
ש. באותה תקופה היה לכם מחשב?
ת. לא. יש לי מחשב נייד חדש והוא התקלקל. רק לידיעתך אני לא יודעת להשתמש בו, מאזן הוא זה שמשתמש בו.
ש. היא אמרה בדיוק הפוך. את מתעסקת בו לעבודה ומאזן לידיעתך, אמרת לידיעתך מאזן?
ת. לידיעתך מאזן לא יודע להשתמש במחשב אני זאת שמשתמשת במחשב והוא לא משתמש בו.
ש. אני אומרת לך שלפני שיצאתם למשטרה את ראית את התמונה הזאת ומאזן הוציא לך אותה מהמחשב. את אומרת שלא היה לכם בכלל מחשב אז?
ת. את אומרת ככה אבל אני לא זוכרת.
ש. בטלפון הוא לא הוציא לך מהטלפון את התמונה הזאת?
ת. לא.
ש. ובינואר 2011 זה לפני שנה ושלושה חודשים, היה לכם כבר מחשב בבית?
ת. אמרתי לך קניתי אותו חדש.
ש. אחרי, בזמן האחרון ממש?
ת. לפני חצי שנה קניתי אותו לצורך עבודה.
ש. עכשיו תגידי, מישהו עוזר לו לבעלך להתעסק במחשבים?
ת. יכול להיות בחוץ, אבל בתוך הבית אני,
ש. יכול להיות שמישהו לקח, הוא ישב עם מישהו באיזשהו משרד, אולי של המתנחלים והם הדפיסו את התמונה הזאת של ג'וואד?
ת. אני לא יודעת.
ש. תגידי את ראית אצל בעלך מצלמה נסתרת?
ת. לא.
ש. את יודעת מה זה מצלמה נסתרת?
ת. כן, אני י ודעת.
ש. אנחנו שמענו ממנו היום שיש לו יותר מאחת.
ת. יכול להיות. אני לא ראיתי, איך אתם מפחידים אותי ממנו.
ש. טוב, מה אני אגיד לך? רק רגע. תשמעי, אני רוצה להראות לך את הדרך בין המקום שחנית עד האדמה. אני רוצה להגיד לך, להראות לך את זה, תסתכלי לרגע בבקשה. אנחנו נגיש את זה אדוני בדיסק אבל עכשיו אפשר לראות את זה נגיד באמצעות עד ההגנה שהכין זאת, אבל אני רוצה שהיא תראה ולא בעלה. זאת הסמטה שאת ראית על יד המקום שישבת בו?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את לא זוכרת. הלאה. אני מראה לך איך הדרך להגיע מהרחוב הראשי על יד החנות שחנית כמו שאמרת אל האדמה. ממשיכים ללכת.
ת. יכול להיות שיש דרך אחרת.
ש. כן, אבל בעלך זיהה את הדרך הזאת כדרך שבה הלך. שהוא הלך בה.
ת. יכול להיות שהוא נסע, אני לא יודעת.
ש. טוב. אני ממשיכה להראות לך פה דרכים ואת העיקולים
ת. יש רחוב ראשי?
ש. לא, הרחוב הראשי הוא בהתחלה, איפה שהיינו בהתחלה. על כל פנים בסמטה הזאת בעלך לא אומר שנסעתם, את חושבת שנסעתם בסמטה הזאת? הוא אומר איפה חניתם. עדיין ממשיכים, בשביל להגיע לאדמה ממשיכים ללכת לשם, זה כל הדרך בשביל להגיע לאדמה, דרך עקלתון.
ת. אני לא חושבת שזאת הדרך.
ש. טוב. בסדר. את על כל פנים לא הלכת נכון?
ת. ברגל, לא.
ש. תודה. תגידי, בעלך אחרי שהוא הלך לרופא להיבדק, לאבו רמלה, את יודעת מה אבו רמלה, איך הוא טיפל בו? הוא הלך אליו למחרת בשעה שמונה בלילה.
ת. לא.
ש. את עשית לו משהו מיוחד לבעלך אחרי שהוא נפגע?
ת. נתתי לו שומנים כדי שהוא ישתמש בהם שהבאתי איתי מארצות הברית והוא לא השתמש בזה.
ש. הוא לא רצה.
ת. כי הוא היה שרוט פה והוא לא רצה והוא לא השתמש בהם.
ש. תגידי החיים אחר כך התנהלו כרגיל?
ת. כן, בשבילי כן.
ש. גם אליו, את ראית אותו, הוא טיפל בילדה, אני רואה שהוא משחק איתה יפה, הכל היה בסדר אצלכם בבית.
ת. הכל נמשך בינינו כרגיל לזה אני מתכוונת, אבל לגבי הבעיה,
ש. את, אני אומרת לך שבתיאור שאת נתת על האירוע שהתובע קרא לך אותו מה שכתוב במשטרה, שראית את מאזן על הרצפה ואנשים מרביצים לו את בעצם לא ממש ראית, שמעת ממנו תיכף אחרי זה.
ת. אבל אני ראיתי.
ש. ראית אותו? כן? על איזה אדמה הוא היה שוכב?
ת. על אותה אדמה שאתם מדברים עליה.
ש. איך את מכירה את האדמה?
ת. יש מלא אדמות, אני לא יודעת מה השם של אותה אדמה, אני אמרתי לך את השם של האזור.
ש. אז איך את יודעת שזה היה באדמה הזאת?
ת. הוא אמר לי אני הולך לאדמה הזאת כדי להביא אוכל לפועלים.
ש. תסתכלי שוב על התמונה,
ת. אני אמרתי האדמה הזאת,
ש. תסתכלי שוב על התמונה, בעלך אמר שהוא החנה את האוטו על יד, מתחת לפה יש שלט כחול, מתחת למכולת נחלה שזה המקום.
ת. הוא זה שנהג. כמה נחלה יש לפניך.
ש. הוא אמר את האמת או לא אמר את האמת?
ת. אני מספרת מה שאני ראיתי.
ש. אז תראי לי איפה פה הוא חנה לעומת מה שהוא מספר לנו?
ת. סליחה, אני אמרתי לך שאני לא זוכרת, איך את רוצה שאני אראה לך איפה שהוא חנה. עכשיו אם את אומרת לי תלכי הביתה, אני לא יודעת איך ללכת.
ש. אני אומרת לך שמהמקום שאת היית באוטו אי אפשר לראות את האדמה, הבנת? בית משפט יצא למקום לכן אני רוצה לעזור לך. אבל הוא אמר לנו איפה הוא חנה. הוא אמר לנו איפה הוא חנה, אז מה, הוא שיקר? הוא אמר לנו איפה הוא חנה, הוא אמר פה. הוא אמר.
ת. הוא אמר לך אבל אני לא יודעת.
ש. סליחה, אם הוא אמר לנו שאת היית באוטו והוא חנה את האוטו פה עם הילדה שלו, לא להאמין לו? הוא משקר? לא להאמין לו, תגידי?
ת. אם את רוצה להאמין לו תאמיני לו, את לא רוצה אל תאמיני לו.
ש. את אומרת שאי אפשר לסמוך על זה?
ת. אני לא יודעת.
ש. את לא סומכת על זה בשביל להגיד אם הוא אומר אז זה נכון.
ת. הוא זה שנהג, אני לא שמה לב לרחובות, אם הייתי שמה הייתי גם מגיעה לפה לבד.
ש. תשמעי, ברצינות, באמת אני אומרת לך, אני אומרת לך חבל, חבל. אני אומרת לך שאת ישבת באוטו,
ת. ישבתי ברכב והבת שלי הייתה איתי ואני לא יודעת איפה הוא החנה ולא את שם המקום. אני לא נתתי תשומת לב למקום.
ש. אבל הוא אמר לנו, הוא סימן לנו איפה הוא חנה.
ת. אני לא ... שום דבר בירושלים, לא יודעת איך לחזור. בארצות הברית אני אקח אותך לאן שאת רוצה, פה אני לא יודעת שום דבר.
ש. זה לא קשור לירושלים, אני שוב מציעה לך בפעם האחרונה,
ת. אני אמרתי לך אני לא יודעת.
ש. אני מציעה לך בפעם האחרונה כי השופט יצא למקום ויראה מה שכתוב פה
עו"ד קורן: אדוני העדה השיבה, אני מתנגד אדוני. היא השיבה עשר פעמים וחברתי חוזרת ושואלת עוד פעם והיא חוזרת ואומרת לה אני לא יודעת, והיא אומרת לה אני מציעה לך, אני מזהירה אותך, אני מבקש שאדוני ישים לזה סוף כי זה לא יעזור אם נשמע את זה עשר פעמים.
כבוד השופט שמעוני: שאלת את השאלה כמה פעמים אז תסיימי.
ש. בסדר, יש פה שלוש הודעות, אני מתייחסת אליהן, זה הכל אדוני.
כבוד השופט שמעוני: את לא יכולה לאלץ אותה לקבל את,
ש. אדוני קיבל את ההודעות כמות שהן אז אני עכשיו צריכה לחקור עליהם.
כבוד השופט שמעוני: אין בעיה. עכשיו השעה שבע, תודיעי לי כמה זמן את מתכוונת לסיים
ש. עוד מעט אדוני, אין עוד הרבה.
כבוד השופט שמעוני: לא, לא, תגידי לי זמן ואת תקציבי את הזמן שלך.
ש. עשרים דקות.
כבוד השופט שמעוני: בבקשה?
ש. עשרים דקות.
כבוד השופט שמעוני: עשרים דקות, בשבע ועשרים את מסיימת.
ש. טוב, בסדר.
ת. כשאני הגעתי לכאן אני ידעתי שאני אגיד את האמת ומה שאני זוכרת.
ש. תשמעי, במשטרה לא נשבעת, אני אומרת לך שבעלך סיפר לך, הוא סיפר לך מה קרה איתו באדמה?
ת. אף אחד לא אמר לי במשטרה להישבע להגיד את האמת.
ש. בעלך סיפר לך, רגע, במשטרה לא נשבעת על האמת נכון? זה מה שהיא אמרה, את לא תרגמת.
מתורגמנית: אני תרגמתי.
ש. אז אני אומרת, במשטרה לא נשבעת על האמת נכון? בבית משפט נשבעים על האמת נכון? נכון?
ת. במשטרה אני נתתי את ההודעה
ש. נשבעת במשטרה?
ת. יכול להיות שלא הרמתי את היד אבל אמרתי את האמת.
ש. אני אומרת לך שהתיאור של התקיפה של בעלך, לא של האוטו, של בעלך את לא ראית, את שמעת ממנו וסיפרת למשטרה מה שהוא ביקש ממך.
ת. אני אומרת לך עוד הפעם, אני ראיתי אנשים שהם מכים אותו.
ש. כמה פעמים היית בבית משפט באמריקה ונשבעת?
אני אומרת לך שאת לא יודעת אפילו לתאר איפה היה המקום שבו הוא שכב וראית אנשים סביבו.
ת. אם היית שואלת אותי בזמן האירוע הייתי נותנת לך במדויק אבל כשאת שואלת אותי אחרי שנה וחצי, אני גם אתמול לא זוכרת את מי ראיתי בבית, אז בטוח אני לא אזכור מה היה לפני שנה וחצי.
ש. עכשיו תגידי בבקשה, השוטר עזר לך לזכור נכון? כשהיית במשטרה? נכון?
ת. למה, הוא היה איתי כדי שהוא יזכיר לי?
ש. הוא אמר לך את המרחק, הוא עזר לך במרחק, את ככה סיפרת.
ת. כי אני תיארתי לו בדיוק על השולחן וככה
ש. תראי לנו על השולחן מה שהראית לו על השולחן?
ת. אני לא זוכרת.
ש. וכשהשוטר אומר לך האם אותו בחור שנתן מכות לשמשה של הרכב הוא אותו בחור שתפס את מאזן בצוואר שלו?
ת. אני חושבת שכן.
ש. הוא אמר לך את זה השוטר. אני אומרת לך שהשוטר אמר לך את זה. אני אומרת לך שהשוטר אמר לך את זה ואת ענית כן, הוא שוב עזר לך. נכון?
ת. אם הוא שואל אותי אז הוא עוזר לי? הוא שאל אותי שאלה ואני עניתי לו.
כבוד השופט שמעוני: גברתי יש לך עוד חמש עשרה דקות לסיים את החקירה. בבקשה.
ש. אבל כשהשוטר שאל אותך אם את מכירה את הבחור הזה מה את ענית?
ת. אני אף פעם לא ראיתי אותו, אני גם לא ראיתי אותו מאז האירוע, כי גם ה... של הבן אדם משתנה, הוא הראה לי את זה על המחשב ... אז אם את מביאה אותו עכשיו אני לא זוכרת אותו.
ש. ואם אזכור לא אומר זאת, זה מה שהיא אומרת. זה התרגום, השורה האחרונה שלה.
ת. ואם אני אזכור אז אני אומר זאת.
ש. לא אומר זאת.
ת. לא אומר זאת.
מתורגמנית: אני פשוט לא מספיקה.
עו"ד קורן: אני לא הבנתי שזה מה שהיא אמרה. אדוני,
ש. את אומרת במשטרה
עו"ד קורן: אדוני בית המשפט לא מינה את עורכת דין לאה צמל להיות המתורגמנית של בית המשפט. יש מתורגמנית, עכשיו אם יש בעיה עם התרגום שהעדה תחזור על מה שהיא אמרה. אנחנו לא נשמע את מה שאומרת עורכת דין לאה צמל כתורה מסיני. אנחנו רואים שזה לא בדיוק.
ש. הכל מוקלט.
עו"ד קורן: הכל מוקלט אז שהעדה תחזור.
ש. תשאל את המתורגמנית.
עו"ד קורן: תחזרי פעם נוספת, אם יש לך בעיה עם תרגון.
ש. תשאל אותה, יש לך חקירה חוזרת.
עו"ד קורן: אדוני, אם בית המשפט חושב שיש בעיה עם התרגום
כבוד השופט שמעוני: אין שום בעיה עם התרגום.
ש. יש לי שאלה נוספת, את אומרת במשטרה אחרי שהלכנו הביתה מאזן אמר לי שזה ג'וואד סיאם. זה נכון?
ת. אני שאלתי אותו אחרי שהלכנו הביתה, שאלתי אותו על מה הסיפור ומה הבעיה שיש לו? והוא סיפר לי על הבעיה שלו עם ג'וואד סיאם.
ש. מה הוא סיפר לך על הבעיה שלו עם ג'וואד סיאם?
ת. הוא סיפר לי על האדמה, אני לא זוכרת.
ש. מה הוא אמר לך?
ת. בעיה לגבי האדמה שג'וואד סיאם חושב שהוא ייקח את האדמה וימכור אותה לא יודעת למי.
ש. שמי ייקח את האדמה וימכור אותה? בעלך?
ת. זה מה שג'וואד סיאם סיפר שמאזן רוצה למכור את האדמה ליהודים.
ש. זה מה שבעלך אמר לך.
ת. הוא אמר לי שהדבר הזה לא נכון. אני לא יודעת יותר מזה כי אני מסוג האנשים שאני לא שואלת יותר מדי שאלות.ש
ש. ממש. עכשיו, זה מה שבעלך אמר לך נכון? את שאלת אותו מכל הגברים האלה שהתנפלו עליך מי זה ג'וואד סיאם?
ת. אני לא הצבעתי על ג'וואד סיאם, הוא סיפר לי שג'וואד סיאם היכה אותו ביחד עם כמה חברים, ביחד עם כמה אנשים.
ש. והוא סיפר לך שג'וואד סיאם מופיע בטלוויזיה ובעיתון וכו'.
ת. לא, זה אני שומעת ממך בפעם הראשונה וגם לא אכפת לי לדעת מי זה ג'וואד סיאם.
ש. הוא הרביץ לבעלך, לא אכפת לך?
ת. אני לא יודעת מה הוא אמר בטלוויזיה. גם אני אם אני מופיעה בטלוויזיה אני גם צריכה לדבר על עצמי שאני מופיעה בטלוויזיה.
ש. לא, בעלך מדבר על זה שהוא מופיע בטלוויזיה, לא את.
ת. אני לא יודעת, בחיים שלי לא ראיתי אותו.
ש. את אמרת ככה בהודעה שלך שראית פתאום בחור מגיע לכיוון הרכב שלנו, פחדתי ונעלתי את דלתות של הרכב.
ת. כן.
ש. אז את זוכרת את המראה הזה?
ת. אני זוכרת שהגיע
ש. את זוכרת שראית אותו מגיע?
ת. ואז לא היה לי פלאפון, לא ידעתי מה לעשות, הבת שלי הייתה קטנה ואני נעלתי את הרכב וייחלתי לעצמי שבאותו רגע הלוואי והייתי בחור. גבר.
ש. ואז הוא לא ניסה לפתוח את הדלתות מי שבא?
ת. לא, הוא לא ניסה.
ש. הוא שבר והיכה והסתלק?
ת. לא, הלך.
ש. הלך מלפני האוטו שלך או מאחורי האוטו שלך?
ת. אני לא זוכרת. אם את אומרת שאני לא זוכרת איפה החניתי את הרכב, איך אני אדע באיזה כיוון הוא הלך? אני לא זוכרת. אני הייתי עסוקה בבת שלי שבכתה.
ש. לא שמת לב לאיזה כיוון הוא הלך?
ת. מרוב פחד צעקתי והחזקתי את הבת שלי.
ש. ואת כמובן פתחת שוב את הדלת של האוטו כשבעלך הגיע?
ת. רק הדלת של הנהג.
ש. איך פתחת אותה?
ת. ביד
ש. זאת אומרת התכופפת
ת. זה קרוב, זה קרוב אז פתחתי את זה.
ש. ונתת לבעלך להיכנס ותיכף הוא נסע?
ת. כן.
ש. סליחה?
ת. נכון, הוא נהג ויצאנו מהאזור.
ש. זה מה שקרה וככה זה קרה נכון?
ת. כן, זה מה שקרה. עכשיו אני זוכרת.
ש. כמה זמן האוטו היה נעול כולו?
אני לא מוכנה שהוא ידבר כי הוא מרמז לה מה להגיד.
---- הוא מצלם אותי במחשב שלו.
ש. מי מצלם אותך במחשב שלו?
---- הנאשם.
ש. כמה זמן האוטו היה נעול עד שפתחת לבעלך?
ת. מאז, אני לא זוכרת, אני לא זוכרת לחשב את הזמן במצב הזה בסיטואציה הזאת.
ש. אבל תיארת את הסיטואציה, תגידי מה היא אמרה
ת. כשהוא הגיע הבן אדם, עשה את מה שעשה לרכב, היכה את הרכב ועד שבעלי הגיע ועד שפתחתי את הנעילה והוא נכנס לא היה לי זמן לחשב את,
ש. או.קי. על כל פנים בעלך לא הרביץ לו כשהוא היה על יד הרכב והיכה את הרכב. בעלך לא רדף אחרי זה שמרביץ לאוטו והרביץ לו.
ת. לא.
ש. הוא לא היכה אותו
ת. לא.
ש. וגם לא רדף אחריו כשהוא ראה אותו הולך.
ת. לא.
ש. הוא ראה אותו הולך? לאן הוא הלך, הוא ראה את הכיוון לאן הוא הלך?
ת. אני לא יודעת, לא שאלתי אותו. את יכולה לשאול אותו.
ש. בסדר. תשמעי, תראי, מתי תוקן הרכב?
ת. מתי? אחרי האירוע?
ש. מה זה את לא יודעת, שום דבר את לא יודעת?
ת. אני לא יודעת.
ש. מתי? כמה זמן אחרי זה?
ת. לא יודעת, לא חישבתי. לא שמתי לב שגם הרכב בכלל תוקן.
ש. את נוסעת עם בעלך באוטו סיפרת לנו, את לא הולכת לבד, נכון?
ת. הוא מוציא אותי לטייל, לא לתקן את הרכב.
ש. מה קרה לאוטו כתוצאה מהמכה?
ת. היה סדר בזכוכית אבל זה לא נשבר. הקדימה, החלק הקדמי של הרכב התעקם, זה גם ככה היה עקום.
ש. ואני לא יודעת אם הוא תיקן אותה או לא, סליחה על התיקון שאני מוסיפה.
את יודעת אם הוא תיקן את החלק הקדמי העקום?
ת. לא. לא שמתי לב.
ש. לא? מה אמרת סליחה?
ת. לא, לא שמתי לב.
ש. ועד היום את לא שמת לב?
ת. לא, היום הוא תיקן.
ש. מתי?
ת. אני יודעת שבינתיים זה תוקן.
ש. ואחרי כמה זמן הזכוכית? את באוטו נוסעת, רואה את הזכוכית.
ת. שאלת אותי מתי ואני אומרת לך לא יודעת.
ש. הזכוכית גם מתוקנת?
ת. כן.
ש. והרבה זמן נסעת עם זכוכית שבורה?
ת. כן.
ש. תודה.
כבוד השופט שמעוני: חקירה חוזרת.
עו"ד קורן: אין חקירה חוזרת.
כבוד השופט שמעוני:
ה ח ל ט ה
יש לשלם לעדה בגין שתי ישיבות
עו"ד צמל: לא, היא התייצבה רק היום, גם אני חשבתי שהיא התייצבה בפעם הקודמת. חברי סיפר שהיא באה.
כבוד השופט שמעוני: יש לשלם בגין הישיבה הזאת סך של 200 ₪ אשר יישלחו אליה לפי הכתובת'
עו"ד קורן: אדוני אני חושב שבאותה הכתובת שימסור העד ואותו חשבון בנק.
כבוד השופט שמעוני: העד מאזן קאק ימסור את הפרטים למזכירות ויועברו אליה 200 שקלים ולך אדוני600 שקלים.
ניתנה בירושלים היום, 6.3.2012
-----------------
יצחק שמעוני, שופט
כבוד השופט שמעוני: תודה רבה לכם.
עו"ד צמל: כבודו לאור עדות העדה אני מבקשת שאדוני יצא לשטח.
כבוד השופט שמעוני: מה לעשות?
עו"ד צמל: יצא לשטח, אמנם אנחנו נביא וידיאו ואת המקום של השטח אבל אני מבקשת שאדוני יבוא לשטח. זה אפשרי אדוני?
כבוד השופט שמעוני: אני לא מבין
עו"ד צמל: שאדוני יבוא לשטח, אם אדוני יכול לבוא לשטח, לראות את השטח.
עו"ד קורן: אדוני אני מבקש שחברתי תגיד כמה עדי הגנה יש לה מספרית ומה הזמן שנחוץ לה לפרשת ההגנה.
עו"ד צמל: אלה עדיך?
עו"ד קורן: לא.
עו"ד צמל: נו, אז תגמור קודם את העדים שלך. אני צריכה להגיד לך כמה עדים יש לי. תגמור את העדים שלך, אין שום חובה להגיד כלום.
עו"ד קורן: אני רוצה פשוט שיהיה
כבוד השופט שמעוני: שני הצדדים צריכים למסור עכשיו
עו"ד צמל: אני לא אמסור אדוני.
כבוד השופט שמעוני: מה?
עו"ד צמל: את רשימת העדים שלי? לא.
כבוד השופט שמעוני: לא רשימת העדים אבל את צריכה צפי כמה עדים יש לך? לא רשימת עדים.
עו"ד צמל: אני אמסור בכתב לבית המשפט בלבד לידיעתו ולעיניו.
כבוד השופט שמעוני: טוב, אז את רוצה שהתיק הזה יימשך על פני שנים?
עו"ד קורן: זה בדיוק העניין. אני רוצה שהתיק הזה יסתיים ולכן אני רוצה הערכת זמן של ההגנה.
עו"ד צמל: אני לא חייבת להגיד לתביעה מה העדים שלי, מה פתאום? יגמור את עידיו ונראה.
עו"ד קורן:אדוני חברתי מנסה להתנצח גם כשאין מקום להתנצח. אני מבקש לקבל הערכת זמן וחברתי מנסה להתנצח, ולקבל ... ונקודות אל מול הלקוחות שלה.
כבוד השופט שמעוני: גם בנושא שנוגע לפרוצדורה, גם בעניין הזה גברתי את מכבידה, הרי לפי סעיף 144 בקדם משפט, בקדם דיון צריך לדעת בית המשפט מהו הזמן שהוא אמור להגביל
עו"ד צמל: זה עדי התביעה אדוני.
כבוד השופט שמעוני: למה את נכנסת לדברי? אני רק רוצה להגיד לך את הדברים הבאים ואני מתאפק לומר אותם אבל כשהם יהיו בדיון המוקלט. זה חשוב לי מאוד שיהיו ויירשמו.
ישבה ועדה לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי המשפט ובנספח ג' להמלצות של הוועדה נאמר את הדברים הבאים: על עורך הדין להימנע מהתפרצות לדברי השופט היושב בדין ומעימות מילולי ומווכחנות והתנצחות עימו. יש לקבל ולכבד כל החלטה וכל פסק דין של בית המשפט גם אם הם לא לרוחו. הדרך לתקוף החלטות ופסק הדין קבועה בחוק. את ממשיכה ומשיכה וממשכיה ואתה דברים שצריך להפנים אותם.
עכשיו את תגידי לי בטובך פחות או יותר כמה עדים בדעתך להעיד בנוסף לנאשם? אחד, שניים או אף אחד, או עשרים או מאה? תאמרי כדי שבית המשפט יתכנן את היומן שלו. אני לא יודע עכשיו, עד כה שמענו, היו לנו שלושה ימי שיפוט מלאים, מה זה מלאים? עכשיו שבע וחצי אז תגידי לי בטובך כמה, רשימת עדי התביעה היא מופיעה בכתב האישום המתוקן.
עו"ד צמל: אדוני כאשר התובע יכריז אלה עדי אני אוכל לדעת ולהיערך מהו קו ההגנה שלי
כבוד השופט שמעוני: אבל בערך עד עכשיו?
עו"ד צמל: אני לא יודעת אדוני,לא יודעת. אני צריכה פה עכשיו, זה העד המרכזי שלי אם היו נותנים לי אותו.
כבוד השופט שמעוני: טוב. 6,7 ו-8 בנובמבר כל יום משעה 10.00 עד לסוף היום ללא הגבלת זמן, משעה 10.00. תודה רבה לך.
עו"ד קורן: אדוני אני מבקש שיהיו מועדים נוספים.
כבוד השופט שמעוני: המאשימה תדאג לזימונם של העדים בקצב שידוע לה על פי רמת האיתות של כל אחד, עם מזכר שיימסר למזכירות על מנת לזמן אותם ל-6, ל-7 ול-8. אם הימים האלה לא יספיקו לתביעה אני לא יודע מה,
עו"ד קורן: אדוני אבל יש גם פרשת הגנה, אני מבקש מאדוני שאדוני ישריין עוד מספר ימים.
כבוד השופט שמעוני: שלושה ימים ושלושה ימים, שישה ימי שיפוט לתיק כזה אני חושב שזה די מספיק.
עו"ד קורן: אני חושב אדוני שזה לא מספיק במקרה הזה, אני חושב שזה לא יספיק ואני חושב שמכיוון שכבר התיק נדחה חצי שנה מהדיון הקודם מוטב לשריין שלושה ימים נוספים באותו מועד כדי שאנחנו נסיים על בטוח את התיק בנובמבר ולא נצטרך להיגרר לחצי שנה נוספת. אני מציין שכבר בית המשפט נחשף, מדובר פה בכמות אדירה של חומרים שלהיערך לה בכל פעם מחדש לוקח המון משאבים לתביעה ולכן אני מבקש שבית המשפט ייתן ימים נוספים ואני מאוד מקווה שנשכיל לסיים את הדיונים כבר באמת ב-6,7 ו-8 שבית המשפט הקציב אבל בכל מקרה כדי שלא,
כבוד השופט שמעוני: אם יש לה רק את הנאשם למה אני צריך לשריין שלושה ימים?
עו"ד קורן: אבל זה לא המצב אדוני, יש הרבה יותר מהנאשם. היא כבר העידה על זה שהיא הולכת להביא עדים נוספים כגון אחיו של הנאשם, לפחות היא אמרה את זה בחקירה הנגדית וישנם ככל הנראה עדים נוספים. אני לא יודע אם בית המשפט לא כופה על חברתי להעריך את הזמן שדרוש לה
כבוד השופט שמעוני: קיבלתי את דבריך. אני קובע ל-17, 18 ו-19 לדצמבר. שלושה ימים לעדי ההגנה.
עו"ד קורן: תודה אדוני.
עו"ד צמל: גם מעשר אדוני?
כבוד השופט שמעוני: מעשר ללא הגבלת זמן לכל ביום והמזכירות תזמן הקלטה לכל הדיונים האלה וכמובן יוזמן מתורגמן.תודה רבה, לילה טוב לכולם.
סוף דיון

112

112