הדפסה

רע"א 7752/15 פלוני נ. קצין התגמולים

החלטה בתיק רע"א 7752/15
בבית המשפט העליון

רע"א 7752/15

לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:
פלוני

נ ג ד

המשיב:
קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 14.10.2015 בע"ו 43836-02-15 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי

בשם המבקש: עו"ד ליאור טומשין, עו"ד דוד שוורצבאום,
עו"ד חן לוי

בשם המשיב: עו"ד שרון מן אורין

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.10.2015 (ע"ו 43836-02-15, השופטת ח' וינבאום וולצקי). בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטתה מיום 14.12.2014 של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: הוועדה הרפואית העליונה ו-החוק).

רקע והליכים קודמים

2. המבקש שירת כחובש קרבי בחטיבת גבעתי בין השנים 2011-2008, ובמסגרת זו השתתף בלחימה במבצע "עופרת יצוקה". במהלך שירותו הצבאי התפרצה אצלו מחלת עור מסוג ויטיליגו, הידועה גם כבהרת (להלן: המחלה או מחלת הבהרת), המתבטאת בהופעתם של כתמים בהירים בעור, על רקע היעלמותם של תאים יוצרי פיגמנט.

3. המבקש תבע להכיר בכך שהמחלה התפרצה על רקע לחץ נפשי שחווה תוך כדי ועקב אירועי הלחימה שלהם נחשף בעת שירותו הצבאי. ביום 28.1.2013 החליטה ועדה רפואית להעמיד את נכותו של המבקש על 19% בהתאם לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: התקנות). פרט 76 לתוספת לתקנות קובע כי שינויים בצבע בחלקי גוף גלויים דינם כדין צלקות, וכי דרגת הנכות במקרה זה תיקבע בהתאם לפרטים 75(א) ו-75(ב) לתוספת. לתקנות עניינו של פרט 75 לתוספת לתקנות, שאליו מפנה פרט 76 כאמור, הוא "צלקות", כאשר פרט 75(א) עוסק ב"צלקות בגוף" ואילו פרט 75(ב) עוסק ב"צלקות בפנים, בצוואר ובראש". נכותו של המבקש הוערכה אפוא כדלהלן: בגין כתמי הבהרת בגוף ובגפיים – 10% לפי פרט 75(א)(2) לתוספת לתקנות; ובגין כתמי הבהרת בפנים – 10% לפי פרט 75(ב)(2) לתוספת לתקנות. דרגת הנכות הכוללת נקבעה לפי המבחנים הקבועים בתקנה 3 לתקנות, אשר מסדירים את אופן סכימתן של מספר פגימות מוכרות.

4. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, ובמסגרתו תקף את האופן שבו חושבו אחוזי הנכות בעניינו. המבקש טען כי נוכח הימצאותם של כתמי בהרת במקומות מרובים בגופו, על הוועדה היה לקבוע את נכותו לפי פרט 75(א)(3) לתוספת לתקנות, הקובע נכות מינימלית של 20% בגין "צלקות נרחבות באזורים מרובים".

5. ביום 3.9.2013 דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערר והחליטה להותיר את אחוזי הנכות כפי שהם, לפי פרטים 75(א)(2) ו-75(ב)(2).

6. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ע"ו 45258-11-13, השופטת ח' וינבאום וולצקי), ובו חזר על טענותיו. ביום 9.6.2014 בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי נוכח העובדה שהחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לא נומקה, עליה לשוב ולהידרש לעניינו של המבקש.

7. ביום 14.12.2014 דנה הוועדה הרפואית העליונה בשנית בעניינו של המבקש, בהרכב חדש, והחליטה להותיר את אחוזי הנכות שנקבעו לו בעינם. הוועדה הרפואית העליונה קבעה כי "איזורי הבהרת המשמעותיים של המערער [המבקש – ד' ב' א'] הינם באיברים מוצנעים", להבדיל מאזורים גלויים בגוף. על כן, בהתחשב בפרט 76 לתוספת לתקנות (אשר קובע כאמור כי שינויים בצבע בחלקי גוף גלויים דינם כדין צלקות) קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי אין הצדקה לכמת את השטח הנגוע בבהרת לפי פרט 75(א)(3) לתוספת לתקנות.

8. המבקש חזר והגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. ביום 14.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי פרט 76 לתוספת לתקנות מבחין באופן ברור בין כתמי גוף גלויים לכאלה שאינן גלויים. זאת, להבדיל מפרט 75 לתוספת לתקנות, שבמסגרתו אין דרישה לכך שהצלקת תהא חשופה. בית המשפט המחוזי קבע כי טעם אפשרי להבחנה בין כתמי גוף לבין צלקות בעניין זה הוא שצלקת עשויה להפריע, ואף ביתר שאת, גם באזורים מוצנעים בגוף המכוסים בדרך כלל בבגדים, בשל העובדה שהיא בעלת מרקם שונה על פני העור. מכל מקום, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שמחוקק המשנה סבר כי אין מקום להעניק אחוזי נכות בגינם של כתמי גוף באזורים שאינם גלויים. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה וכי אין מקום להתערב בה.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

9. הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי על בית משפט זה לקבל את הבקשה משום שהיא מעלה מספר שאלות עקרוניות, החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, ביחס לפרשנותם של פרטים 75 ו-76 לתוספת לתקנות ולאופן חישוב אחוזי הנכות במסגרתם. המבקש מוסיף וטוען כי הותרת ההחלטה במקרה דנן על כנה תוביל לעיוות דין בעניינו.

10. לגופו של עניין, המבקש מעורר שלוש טענות עיקריות: ראשית, המבקש טוען כי הקביעה לפיה כתמי צבע באזורים מוצנעים אינם מזכים בנכות בשל כך שאינם מקבלים התייחסות לפי פרט 76 לתוספת לתקנות היא שגויה ומנוגדת לתכלית החוק. לטענתו, גם כתמי צבע באזורים שאינם גלויים גורמים לחוסר נעימות ופוגמים בביטחון העצמי של מי שסובל מהם, ולכן יש להתחשב בהם במסגרת קביעת דרגת הנכות.

11. שנית, המבקש טוען שפרט 75(א)(3) לתוספת לתקנות (שעניינו, כאמור, "צלקות נרחבות באזורים מרובים") נסב גם על צלקות בגוף (ובהתאמה, לכתמי עור בגוף) וגם על צלקות בפנים. המבקש ער לכך שפרט 75(א)(3) מצוי תחת פרט 75(א) שכותרתו היא "צלקות בגוף ובגפיים", בעוד שפרט 75(ב) מסדיר את מבחני הנכות לצלקות בפנים, בצוואר ובראש. עם זאת, הוא סבור שיש לכלול בבחינה לפי פרט 75(א)(3) גם צלקות בפנים, ולא רק בגוף ובגפיים. לשיטתו, אילו היו מובאים בחשבון כתמי הבהרת בגוף ובפנים במסגרת המבחן שעניינו "צלקות נרחבות באזורים מרובים", ניתן היה לקבוע את אחוזי הנכות בהתאם לפרט 75(א)(3) לתוספת לתקנות, כך שהמבקש היה זכאי לאחוזי נכות גבוהים יותר.

12. שלישית, המבקש טוען כי את אחוזי הנכות שנקבעו לו לפי פרטים 75(א)(2) ו-57(ב)(2) לתוספת צריך היה לשקלל באופן אריתמטי רגיל, שהיה מציב את אחוזי הנכות על 20% (דרגת נכות שממנה ואילך קמה זכאות לתשלומי גמלה חודשיים, להבדיל ממענק חד פעמי).

13. ביום 15.12.2015 הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור, וזו הוגשה ביום 31.1.2016. המשיב טוען כי אין מקום ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" במקרה זה, שכן הבקשה נסבה על החלטות רפואיות המצויות בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית העליונה, שאין מקום להתערבות בהן. לטענתו, מדובר בהשגה על יישום של התקנות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, שאין להכרעה בו השלכה רחבה או ציבורית, חרף הניסיון לשוות לו נופך כאמור.

14. לגופו של עניין, המשיב סבור כי יש לדחות את טענות המבקש בנוגע לפרשנות התקנות ולאופן החישוב של אחוזי הנכות במסגרתן. שינויים בצבע העור, כך נטען, משמעותם בעיקר אסתטית ולא רפואית, וישנו הבדל משמעותי בין כתם עור לבין צלקת. לטענתו, הבדל זה הוא העומד בבסיס פרט 76 לתוספת לתקנות, שעניינו נכות בגין שינוי צבע במקומות גלויים בלבד, בלשון פשוטה וברורה שאינה זקוקה לפרשנות. המשיב מוסיף וטוען כי בפרט 75(א)(3) קבע מחוקק המשנה שנדרשים כתמי עור נרחבים באזורים מרובים בגופו או בגפיו של הנכה, ואין מקום להביא בחשבון במסגרת כך את הכתמים בפנים. המשיב מבהיר כי מספר ועדות רפואיות בדקו את המבקש וקבעו כממצא רפואי-עובדתי שעניינו נופל לגדרה של פרט 76 לתוספת לתקנות, ובהמשך לכך, שאין בגופו או בגפיו כתמים נרחבים באזורים מרובים, ועל כן אין מקום לפנות לפרט 75(א)(3).

15. לבסוף, ביחס לאופן חישוב אחוזי הנכות לפי פרטים 75(א) ו-75(ב), המשיב מבהיר כי דרגת הנכות הסופית נקבעת בהתאם לכללים הרגילים לחישוב דרגת הנכות, הקבועים בתקנה 3 לתקנות, ועל כן אין כל בסיס לדרישה לחישוב אריתמטי.

דיון והכרעה

16. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטות הקודמות לו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

17. הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תתקבל רק במקרים שבהם היא מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא השתכנעתי כי המקרה שבפניי מעורר שאלה עקרונית כאמור. פרט 76 לתוספת לתקנות קובע באופן ברור ומפורש כי אחוזי נכות בגין כתמי עור יינתנו אך על כתמים המופיעים באזורים הגלויים. הוא הדין ביחס לפרט 75(א)(3), אשר מצוי תחת הפרט שמסדיר את קביעת אחוזי הנכות בגוף ובגפיים. בשונה מכך, פרט 75(ב) מסדיר את קביעת אחוזי הנכות בפנים, בצוואר ובראש. איני סבורה כי בנסיבות אלה מתעוררת שאלה פרשנית המחייבת הכרעה לפי אמות המידה שתוארו לעיל (ראו והשוו: רע"א 8289/13 גאנם נ' קצין התגמולים, פסקאות 19-18 (17.2.2014)).

18. אם כן, הבקשה נסבה על היבטים יישומיים הנוגעים לממצאיה העובדתיים-רפואיים של הוועדה הרפואית העליונה, בנסיבות של המקרה דנן. בהתאם להוראות התקנות, הוועדה הרפואית העליונה קבעה כממצא עובדתי-רפואי כי כתמי הצבע המופיעים על עורו של המבקש באזורים הגלויים אינם מצטברים לכדי "כתמים נרחבים באזורים מרובים", ולפיכך אין מקום לקבוע את אחוזי הנכות לפי פרט 75(א)(3) לתוספת לתקנות. קביעה זו היא קביעה רפואית המסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה שזוהי מומחיותה, ובית המשפט לא יתערב בה כל עוד לא נפלו בהליך פגמים של ממש (ראו למשל: רע"א 3597/14 אבנעים נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון, פסקה 14 (31.7.2014)). לא למותר לציין בהקשר זה כי העניין הוכרע פעמיים באופן זהה על ידי הרכבים שונים של הוועדה הרפואית העליונה, ועובר לכך – על ידי הוועדה הרפואית שדנה לראשונה בעניינו של המבקש. עוד יצוין, כי מהחלטות קודמות מתקבל הרושם שהחלטותיהן של הוועדות הרפואיות ניתנו תוך התחשבות מסוימת במבקש (כך עולה למשל מפסקה 19 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

19. ככל שהמקרה דנן מעורר שאלות בנוגע להבחנה הקיימת בתקנות בין כתמי צבע לצלקות, ובין כתמים באזורים גלויים לכתמים באזורים מוצנעים, הרי שאלו הן שאלות המסורות למחוקק המשנה. מבלי להקל ראש ברגשותיו של המבקש, אין בטענותיו בעניינים אלו כדי להצדיק את הענקתה של רשות ערעור כאמור.

20. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ה' באדר ב התשע"ו (‏15.3.2016).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15077520_A03.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il