הדפסה

רע"א 7481/08 פלוני נ. משרד הבטחון, קצין התגמולים -...

החלטה בתיק רע"א 7481/08
בבית המשפט העליון

רע"א 7481/08

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:
פלוני

נ ג ד

המשיב:
משרד הבטחון, קצין התגמולים - מחוז חיפה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ש 466/08 מיום 6.7.08 שניתנה ע"י כב' השופטת רבקה למלשטרייך-לטר

בשם המבקש:
עו"ד רענן בן-טובים

החלטה

רקע והליכים

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' למלשטריך-לטר), בע"ש 466/08 מיום 6.7.08, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה הפועלת לפי חוק הנכים [תגמולים ושיקום] תשי"ט-1959 (נוסח משולב) מיום 18.12.07. המחלוקת לאמיתה עניינה אחוזי הנכות שנקבעו למבקש, כפי שיפורט להלן.

ב. ואלה עיקרי העובדות הצריכות להכרעה, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש, יליד 1979, נחטף ביום 14.1.1999 בעת שירותו הסדיר, בידי שני אזרחים ערבים, שעה שעלה על "טרמפ". המבקש נאזק בידיו וברגליו, נשקו נגנב והוא הושלך בשדה. טענתו הבסיסית של המבקש עניינה טראומה נפשית כתוצאה מאירוע החטיפה, לרבות בשל העובדה שהמערכת הצבאית לא האמינה לסיפורו עד אשר נמצאו החוטפים, והתברר כי סיפורו בדבר חטיפתו - אמת.

ג. הועדה הרפואית קבעה ביום 9.12.03 כי המבקש סובל מנכות נפשית זמנית בדרגה של 10%. בועדה רפואית חוזרת הגיש המבקש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו מאת פרופ' סירוטה מיום 10.6.07, ובה נכתב כי המבקש סובל מהפרעה פוסט-טראומטית הנמשכת כ-8 שנים - מאז אירוע החטיפה. לפי ממצאי המומחה, למבקש נכות נפשית בדרגה של 50% לצמיתות. הועדה הרפואית התכנסה שוב ביום 20.6.07, ושמעה את טיעוני המבקש ובא-כוחו. בין היתר, נמסר לועדה כי המבקש נוטל סמים באופן קבוע. הועדה קבעה שוב, כי למבקש נכות נפשית בדרגה של 10% לצמיתות. המבקש עירער על קביעה זו לפני הועדה הרפואית העליונה. ועדה זו התכנסה ודנה בעניינו ביום 18.12.07, שמעה את טיעוני בא-כוח המבקש ועיינה בחוות דעת המומחה מטעם המבקש. כן שמעה את טיעוני המבקש עצמו, בעיקר בנוגע לעובדת היותו צורך סמים ותפיסתו בידי המשטרה שעה שצרך סם מסוג אקסטזי. המבקש ציין לפני הועדה כי במהלך 8 השנים מאז אירוע החטיפה ביקר 5 פעמים אצל פסיכיאטר, ביוזמת אביו, וכי אינו מקבל תרופות. עוד טען המבקש, כי אינו מסוגל להתמיד בעבודה, ומסר כי נכון למועד כינוס הועדה עובד הוא כמלצר. המבקש הוסיף כי נותר בקרבתו רק חבר אחד קרוב.

ד. הועדה הרפואית העליונה ציינה בחוות דעתה מיום 18.12.07, כי מצב רוחו של המבקש נראה קודר וחרד (פרוטוקול הבדיקה, עמוד 3). ואולם, שלא כאמור בחוות דעת המומחה מטעם המבקש, לא מצאה הועדה כי סובל הוא מבעיה בריכוז, וציינה, כי לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים התומכים בטענה בדבר קשיים בריכוז - זאת הן בחוות דעת המומחה מטעמו, והן אצל הועדה הרפואית, להבדיל מתלונות סובייקטיביות. עוד ציינה הועדה, כי גם בבדיקת ההערכה שנעשתה למבקש בשנת 2003 על ידי ד"ר מרטיק בבית-החולים רמב"ם בחיפה, נמצאו ממצאים דומים. לסיכום, ונוכח הממצאים שבפניה, החליטה הועדה הרפואית העליונה כי מצבו של המבקש תואם את סעיף 34א(ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל- 1969, לפיו למבקש "הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי", באופן המקנה לו נכות קבועה בדרגה של 20%. על החלטה זו עירער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ה. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הערעור. בית המשפט בחן את הממצאים שהובאו בפניו, וקבע כי באף לא אחד מן המבדקים שנערכו למבקש בשנת 2003 לא עלה ממצא של חוסר ריכוז, למעט תלונה שנמסרה על-ידי המבקש עצמו. בית המשפט הוסיף כי גם דו"ח הבדיקה התפקודית בריפוי בעיסוק חסר ממצא כזה, וההמלצה היתה להכיר במבקש כסובל מפוסט-טראומה בשיעור נכות מינימלי ולאפשר לו טיפול פסיכותרפויטי. בית המשפט התייחס גם לסיכום הפגישות של המבקש עם הפסיכיאטר ד"ר הירש, וקבע כי אין עולה ממנו מצב של חוסר ריכוז. נוכח ממצאים אלה ואחרים, הסיק בית המשפט המחוזי, כי גם בפני המומחה מטעם המבקש לא עמדו ממצאים חד-משמעיים עדכניים בנוגע לטענת חוסר הריכוז. בית המשפט קבע כי חוות דעת משלימה של המומחה מיום 10.6.08 (שהוגשה אליו) לא עמדה בפני הועדה הרפואית העליונה, ולכן אין מקום להידרש לה בערכאת הערעור. לגופו של עניין דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, וזאת בנימוק שההכרעה בדבר מצבו הרפואי של המבקש היא קביעה רפואית, הנמצאת בשיקול דעתה הבלעדי של הועדה הרפואית; שיקול דעת זה כולל את הבחירה שלא לאמץ חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו של המבקש. בית המשפט לא קיבל את טענת המבקש, על פי חוות דעת המומחה מטעמו, לפיה מצבו הנפשי תואם את האמור בסעיף 34א(ה) לתקנות: "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה", באופן המקנה דרגת נכות קבועה בשיעור של 50%. נדחו בין השאר, טענות המבקש בעניין הרכב הועדה הרפואית העליונה, ומשך זמן הבדיקה.

מכאן הבקשה הנוכחית.

ו. בבקשת רשות הערעור, הערוכה בפירוט רב, חוזר המבקש וטוען כי זכאי הוא לקבל אחוזי נכות קבועה בשיעור של 50%, כפי קביעת המומחה מטעמו. לחלופין, מבקש הוא להחזיר את עניינו לועדה הרפואית כדי שתדון בכל הממצאים, לרבות ההשלמה של חוות דעת המומחה, ותנמק ביסודיות את החלטתה. המבקש מתאר את נסיבות אירוע החטיפה ואת השתלשלות ההליכים בפני הועדות הרפואיות מאז. לטענתו, הנמקת הועדה הרפואית העליונה אינה מבוססת - היא לקונית, שרירותית, ואינה מבססת בגדרי התקנות "הגבלה בינונית" בכושר התפקודי (20%), להבדיל מהפרעות "המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה" (50%). המבקש תוהה כיצד, מחד גיסא, קובעה הועדה כי אין שינוי במצבו הנפשי – ומאידך גיסא, הגדילה את אחוזי נכותו הנפשית מ-10% ל-20%. כן משיג המבקש על אי התייחסות הועדה לקשייו בקיום קשרים אישיים, לעובדה שאינו מתמיד בעבודה, לצריכת הסמים, וכן לבעיות נוספות מהן הוא סובל, ובהן קשיים בשינה, חלומות, היעדר טיפול, קהות רגשית וחוסר ריכוז. לטענת המבקש, העדר ההתייחסות לכל אלה ולסימפטומים נוספים, הובילו להחלטה שגויה מצד הועדה, שיש לשנותה. לדידו, הפער באחוזי הנכות שקבעה הועדה לעומת קביעת המומחה מטעמו עצום, "ולא ניתן לפטרו כלאחר יד". המבקש מתייחס גם להשלמה לחוות דעת המומחה, ומבקש "לתרגם" את הממצאים לאחוזי נכות, וכן שב הוא וטוען כנגד הרכב הועדה, בין השאר. המבקש טוען גם, כי הזמן שהקדישה הועדה לעניינו היה קצר מדי, עובדה שפגעה באופן קבלת החלטתה. לסיכום טוען המבקש כי עניינו ייחודי, וכי הוא סובל מקשיי תפקוד ברמה גבוהה ביותר בחיי היום-יום, ויש ליתן לכך ביטוי בקביעתה של דרגת נכותו הנפשית.

ז. המבקש משיג גם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת הועדה הרפואית העליונה. באופן ספציפי מציין המבקש, כי בניגוד לנכתב בפסק הדין, מעולם לא צרך סם מסוג אקסטזי אלא סמים מסוג חשיש ומריחואנה, העוזרים "לו להשקיט את סיוטיו האיומים", אשר החלו בעקבות אירוע החטיפה. המבקש מצר על כך שבית המשפט המחוזי התייחס לצריכת הסמים כאל "עובדה עבריינית", כלשון בית המשפט, "שלא הוכח בשום שלב שהיא פועל יוצא של מצבו או צורך ממצבו", וגם על אמירתו כי "יש להיזהר מלהסתמך על מעשים עברייניים של המערער כמנוף לקידום דרגת נכותו". לטענת המבקש קיימים ממצאים רבים המוכיחים, לטענתו, כי קיים קשר סיבתי בין אירוע החטיפה לשימוש שלו בסמים.
הכרעה

ח. עיינתי בבקשה ובנספחיה, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהחלטות הועדות הרפואיות ובחוות דעת המומחה ושאר החומר שבתיק, וחוששני, עם כל האהדה למבקש והצער על שאירע לו, כי אין בידי להיעתר לה. ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר בשכמותה תישקל רשות ערעור בגלגול נוסף; הועדות הרפואיות - בדרגה הראשונה כמו גם העליונה - מונחות על פי חוק על ידי שיקולים רפואיים-מקצועיים, והמחוקק ייחד את הערעור על הכרעותיהן לבית המשפט המחוזי לנקודה משפטית בלבד, לא כל שכן, כשברשות ערעור בגלגול נוסף עסקינן (ראו למשל רע"א 54/08 פלוני נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים (לא פורסמה, 8.4.08)). על כן, שמורה התערבות שיפוטית להיבטים המשפטיים והדיוניים של פעולת הועדה (ראו למשל רע"א 8143/07 פלוני נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים (לא פורסמה, 14.5.08)). בהקשר זה אין לקבל טענה שהועלתה מטעם המבקש, כאילו "קביעת אחוזי נכות, להבדיל מממצאים רפואיים, היא שאלה משפטית". המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות; סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע כי "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה". הדברים ברורים כשמש – דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית, ואכן עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות, בין 20% שקבעה למבקש הועדה הרפואית העליונה ל-50% שקבע הרופא מטעמו, והאחוזים הם פרי הממצא הרפואי; וכך גם לאורך כל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969. הלקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. כללם של דברים, לא כל טענה "חריפה" יש לטעון. זאת ועוד. אין חולק כי הועדות הרפואיות מחויבות בהנמקת החלטותיהן (ראו למשל, רע"א 6992/07 ארמונד נזרי נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 10.9.07); רע"א 5761/07 פלוני נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים (לא פורסמה, 11.10.07); רע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 27.9.05)). ואולם, במקרה דנא, עם כל טיעוניו המפורטים של בא כוח המבקש (ואציין כי ראוי היה לנקוט לשון נאותה יותר בחלקים מהם, כשם שהיה רוצה בודאי כי ינהגו בו עצמו), אין בידי להיעתר לטענות בדבר חוסר ההנמקה של הועדה הרפואית העליונה; ההחלטה מנומקת, גם אם לא בפירוט רב. זה המקום לשוב ולציין – כפי שהערנו ברע"א 5926/08 שגיב נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 14.7.08), כי טופס הועדות הרפואיות רחוק מהותרת מקום די הצורך להנמקה ולפירוט, והועדות משתמשות בדפי טופס נוספים ובמשבצות שאינן מתאימות לתוכן הנכתב בהן, ההנמקה גולשת למקום לא לה, והתוצאה - קושי ובלבול. הגיעה שעתו של הטופס להתעדכן, שכן דומה כי עבר זמנו, ואין חולק כי הגענו למאה העשרים ואחת.

ט. אשר לטענה בדבר הרכב הועדה: בועדה ישבו שני רופאים פסיכיאטרים וכן רופא שמומחיותו מחלות ריאות. כידוע, הסמכות לקבוע את הרכב הועדה העליונה מסורה ליו"ר הועדה, בשיקול דעתו, ובהתחשב בנסיבות כל מקרה (לדיון נרחב בסוגיה זו ראו רע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון, פ"ד נח(2), 481 (השופט גרוניס)). נראה כי בנסיבות דנן, אין מקום לטענה זו.

י. בית המשפט המחוזי סבר כי יש לערוך איזון מסוים בזמן שניתן להקציב לכל תיק. אשר לטענה כי לא הוקצה זמן די הצורך למבקש, פשיטא שצריך להינתן לועדות הרפואיות זמן מספיק לבדיקה ראויה, אך אין דבר זה ענין לבקשה זו, שכן לא הונחה תשתית מספקת, לטענה כאילו לא הקדישה הועדה למבקש זמן דיו באופן שפגע בהחלטתה.

י"א. לגבי העובדה שהמבקש צורך סמים (וגם אם אניח, כפי טענתו, שהחל לעשות כן עקב אירוע החטיפה), יש טעם בהתייחסות בית המשפט המחוזי לנושא זה כעבירה שאינה יכולה להצמיח זכות, אלא אם נמצא לכך בסיס רפואי מוכר, ודבר זה לא נטען ואינו בפנינו. כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא נקבע בעניינו של המבקש כי קיים קשר סיבתי בין אירוע החטיפה לבין התמכרותו לסמים, והמדובר בשאלה שברפואה.

י"ב. בבקשה נטען באשר לפער בין חוות דעת המומחה מטעם המבקש לבין החלטות הועדה העליונה, וכן באשר לממצאים נפשיים אובייקטיביים אצל המבקש, שהועדה סברה שלא נתקיימו ואילו המומחה מטעמו (במיוחד בהשלמה שלא הוצגה בפני הועדה) סבר כי נתקיימו. המדובר בשאלות רפואיות מובהקות, ואחוזי הנכות הם תוצר של ההכרעה הרפואית. בנידון דידן תקנה 34א(ג), שלפיה הכריעה הועדה הרפואית העליונה כאמור, עניינה "הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר תפקודי", ואילו חוות דעת המומחה מטעם המבקש נסמכת על תקנה 34א(ה) – "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות על סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה". קשה להלום טענה החולקת על כך שהמדובר בהכרעות רפואיות מובהקות, על פניהן, ועל כן אין מקום להתערבות שיפוטית בהן.

י"ג. אשר לבקשה להחזיר את הדיון כדי לדון בהשלמה לחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש: מאחר שההשלמה היא ראיה חדשה שלא הוצגה כאמור בפני הועדות הרפואיות, אין מקום להידרש לה בערכאה זו. אם חפץ בכך המבקש, בידו לפנות בדרכים המקובלות ולבקש להגישה כדין (ראו, למשל, רע"א 4156/06 פלוני נ' משרד הבטחון אגף השיקום-קצין תגמולים, לא פורסמה, 14.10.07), ואיני מביע כמובן דעה לגופם של דברים.

י"ד. נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, כ"ד באלול התשס"ח (24.9.2008).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08074810_T03.docצש + גק
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il