הדפסה

רע"א 5919/14 דוד בכר נ. המברשת רוחמה אגודה שיתופית...

החלטה בתיק רע"א 5919/14 בבית המשפט העליון

רע"א 5919/14

לפני:
כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. דוד בכר

2. דרור בכר

נ ג ד

המשיבה:
המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 8706-11-12 מיום 20.7.2014 שניתנה על-ידי השופטת ה' עובדיה

בשם המבקשים:
עו"ד רפאל נבון

בשם המשיבה:
עו"ד אביגדור דורות; עו"ד אליס אברמוביץ

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' עובדיה) בת"א 8706-11-12 מיום 20.7.2014, בה התקבלה בקשה שהגישה המשיבה, הנתבעת במשפט, לשומת הוצאות.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי
2. המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבה למתן סעדים בגין הפרת פטנט הרשום על שמם, התקן לחיבור מטלית למגבי שטיפת רצפה, ועילות נוספות בתחום הקניין הרוחני. ביום 8.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים, כאשר בסופו של פסק הדין נכתב כי "התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט הכוללות את שכר המומחים מטעמה ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪". בהמשך, הגישה המשיבה בקשה לשומת הוצאות, שבה עתרה להורות למבקשים (התובעים בהליך) לשלם לה את מלוא הסכום ששילמה למומחים מטעמה, ד"ר פאול פנסטר והמהנדס אלכסנדר פרינס. לבקשה צורפו חשבוניות המעידות על סכומי התשלומים וביצועם.

3. ביום 20.7.2014 החליט בית המשפט המחוזי להעתר לבקשה לשומת ההוצאות, ולחייב את המבקשים בתשלום הוצאות המשפט של המשיבה בסך של כ-150,000 ₪ (מתוכם, כ-5,000 ₪ עבור המהנדס פרינס וכ-145,000 ₪ עבור ד"ר פנסטר). בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר והמידע על אודות שכר המומחים לא היה לפניו בשעה שניתן פסק הדין (ולא ניתנה זכות טיעון למבקשים בנושא זה) – הבקשה חוסה תחת תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ועל כן יש לבחון גם את סבירות ההוצאות (זאת להבדיל מתקנה 513(1) במסגרתה מדובר ב'חישוב טכני' בלבד של ההוצאות, ללא הפעלת שיקול דעת). ב"כ הצדדים לא חלקו על קביעה זו בבקשה שלפני. בית המשפט המחוזי קבע כי בהצגת חשבונות לתשלום וחשבוניות מס ביחס לשני המומחים, עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה להוכחת שיעור ההוצאות ותשלומן בפועל. צוין כי על אף שהמשיבה לא הציגה הסכם שכר טרחה עם ד"ר פנסטר והתקשתה לספק הסבר ברור בנוגע לבסיס החיוב, חוות דעתו ועדותו של ד"ר פנסטר סיפקו בסיס מהימן ובעל משקל רב להכרעה שבמחלוקת, וכי הוא זכאי לתשלום הולם עבור עבודתו הרבה והמקצועית בתיק. עוד נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות מדוע אין לפסוק את הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות ומידת נחיצותן. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים מיקדו את טענותיהם בכך שההוצאות המבוקשות עבור ד"ר פנסטר נגועות בתרמית (ובין היתר, נערכו בדיעבד, לאחר מתן פסק הדין) – ואולם הנטל להוכחת טענה חמורה זו לא הורם על-ידם. כמו כן נדחו מספר טענות פרטניות של המבקשים (לפירוטן ראו את החלטת בית המשפט המחוזי, בעמודים 8-9): בין השאר נקבע כי אין מקום להשוואה בין שכרו של ד"ר פנסטר לבין שכרו של המהנדס פרינס ("ד"ר פנסטר הוא מומחה בעל שם לדיני פטנטים ומכך נגזר שכרו הגבוה") ולבין שכרו של ד"ר פנסטר עצמו עבור חוות דעת אחרת אותה ערך לפני שהמשיבה החלה בשיווק המגבים הרלבנטיים, אשר דרשה פחות עבודה ודרגת העמקה שונה מחוות הדעת שנערכה לצורך ההתגוננות מפני התביעה; נקבע כי החשבונות עבור עזרת ד"ר פנסטר בהכנת כתב ההגנה, סיוע מקצועי הנדרש בתביעות מסוג זה, הם חלק משכר המומחה ולא נכללים במסגרת שכר הטרחה לעורכי הדין; כמו כן נדחתה הטענה כי דרישות תשלום עבור תשלומים ששולמו לאחר מתן פסק הדין נערכו בדיעבד, לאחר שניתן פסק הדין, בעיקר לאור כך שחשבונות אלה הונפקו לפני מתן פסק הדין, גם אם שולמו לאחריו.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

עיקרי טענות הצדדים
4. לטענת המבקשים, אין כל תקדים לפסיקת שכר טרחת מומחים בשיעור שנפסק, שהוא גבוה באופן בלתי סביר לתיק שאינו מורכב במיוחד. לטענתם, המשיבה לא עמדה בנטל המקדמי המוטל עליה להוכיח את בסיסי החיוב בשכר טרחתו של ד"ר פנסטר (ולא הוצג כל הסכם שכר טרחה ביניהם), וזאת על אף שמדובר בתנאי נוסף ומצטבר להוכחת עצם התשלום בפועל. לשיטתם, קביעה כי די בהוכחת עצם ביצוע התשלום עלולה להוביל ליצירת "תקדים מסוכן" על-פיו פסק דין לטובת בעל דין לעניין תשלום הוצאותיו יאפשר לו לשלם למומחה מטעמו "כל סכום העולה על רוחו, גם לאחר פסק הדין" (סעיף 71 לבקשה), תוך ידיעה כי סכום זה ישולם לו על-ידי בעל הדין שמנגד. כמו כן חזרו המבקשים על טענותיהם, שהועלו לפני בית המשפט המחוזי, לעניין "שורה ארוכה של סתירות ותמיהות בכל הנוגע לחשבונות שהוצגו" (כותרת פרק ג.2 לבקשה), וביניהם: חוסר הפרופורציה בין שכרו של ד"ר פנסטר לבין שכרו של המהנדס פרינס והשכר שהוא עצמו גבה עבור חוות דעתו המקורית; וחשבונות עבור כ-60% משכרו של ד"ר פנסטר ששולמו כשבוע לאחר מתן פסק הדין, חשבונות שלטענת המבקשים נערכו בדיעבד.

5. מנגד, טוענת המשיבה כי ההוצאות ששילמה למומחה מטעמה, ד"ר פנסטר, היו סבירות בשים לב לסיכון הרב בו הועמדה נוכח התביעה שהוגשה נגדה, ובשים לב למעמדו של ד"ר פנסטר באופן כללי (כמומחה בינלאומי לדיני פטנטים) ולהיקף העבודה הרבה והמקצועית שהושקעה מצדו בתיק ולתרומתו לפסק הדין – כפי שגם נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. המשיבה הדגישה כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדה ומהימנות ובפסיקת הוצאות שנעשו בערכאה הדיונית, למעט במצבים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו: המבקשים הם בעלי חברה עסקית ואינם משום עותרים קשי יום; הם הגישו את תביעתם נגד המשיבה על רקע תחרות עסקית פרטנית, שאינה קשורה לאינטרס ציבורי רחב; אין חוסר פרופורציה בין סכום התביעה הגבוה להוצאות שנפסקו; ובית המשפט המחוזי שקל את טענות הצדדים ונימק את החלטתו כדבעי. המשיבה הוסיפה כי אין חובה להציג את בסיס החיוב דווקא, וכי מספיק להציג ראיות בדבר ביצוע תשלום ההוצאות בפועל וראיות על העבודה שהושקעה בתיק – כפי שאכן עשתה בהצגת החשבוניות שהוצאו לה על-ידי ד"ר פנסטר, בהן פורטו מספר שעות העבודה בתיק והתעריף השעתי. כמו כן נטען כי שורת ה"סתירות ותמיהות" שהועלו בבקשה אינן אלא מיחזור של הטענות שהועלו כבר לפני בית המשפט המחוזי, אשר נשקלו ונדחו לגופן.

דיון והכרעה
6. דין הבקשה להידחות.

7. ההחלטה מושא הבקשה היא מסוג ההחלטות המסווגות כ"החלטות אחרות" הניתנות לאחר מתן פסק דין, שהערעור עליהן טעון רשות (ראו ההחלטה מיום 14.9.2014 של הרשם ג' שני בהליך דכאן). עם זאת, המבקשים לא הראו מדוע יש ליתן להם רשות לערער, וכל טענותיהם הן בעלות אופי "ערעורי" לגופו של העניין. לאחרונה עמדתי על אמות המידה והשיקולים למתן רשות ערעור על החלטה אחרת שניתנה לאחר מתן פסק דין (רע"א 4036/14 מסעודין נ' אלכסנדר קושניר מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 21 (29.12.2014) (להלן: עניין מסעודין)), וביניהם: המדיניות הליברלית יחסית שיש לנקוט במתן רשות לערער, נוכח העדר האפשרות, ככלל, להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין; אופי ההחלטה (ומידת ההתערבות הנהוגה בהחלטות מעין אלה) והשלכותיה על בעלי הדין; שיקולי יעילות; שיקולים חיצוניים להליך ולצדדים, למשל האם הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או שבתי המשפט מרבים לדון בה ורצוי ליצור תקדים לגבי בקשות דומות; ו"שיקול העל" של סיכויי הערעור (במידה ותינתן רשות לערער, כמבוקש). ישום אמות המידה הללו בענייננו מוביל למסקנה כי אין ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. אבהיר.

8. בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטה העוסקת אך ורק בשיעור הוצאות משפט, עבור חווֹת דעת מומחים שנערכו לצורך ההליך, בהתאם לאסמכתאות המעידות על סכומן ועל תשלומן בפועל. הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב ביותר בשאלת ההוצאות, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות כגון דא במצבים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בהם נפלה בהחלטה טעות משפטית; כאשר התגלה פגם בשיקול הדעת (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 3 (16.6.2005) (להלן: עניין ביאליק); עניין מסעודין, בפסקה 23; ע"א 10242/09 בלטר נ' מוזר, פסקאות 6-7 (2.2.2011) (להלן: עניין בלטר); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 57 (25.5.2006) (להלן: עניין עירית חיפה)); או כאשר התגלתה אי-סבירות מהותית או סטייה בלתי מובנת מהרמה המקובלת (ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה, פסקה 39 (1.8.2011); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 131 (1993)). הרציונאל להלכה זו טמון בין היתר בכך שהערכאה הדיונית רואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק והיא זו "המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות" (עניין ביאליק, בפסקה 3; רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, פסקה ג(1) (17.8.2005)). סבורני כי הבקשה דנן אינה נופלת בגדר אותם מצבים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. המבקשים אינם חולקים על עצם חיובם בתשלום ההוצאות ששילמה המשיבה למומחים מטעמה, לרבות לד"ר פנסטר, כי אם על שיעורם בלבד, תוך העלאת שלל טענות באשר לאמיתות החשבוניות ובדבר עריכתם בדיעבד. טענות אלה הועלו לפני בית המשפט המחוזי, אשר בחן את מכלול הראיות בעניין, התרשם באופן בלתי אמצעי מעדים שנשמעו לפניו בנושא, וקבע במפורש כי הוכחו ההוצאות בפועל (על-פי הרשום בחשבוניות) וכי לא הורם הנטל להוכחת הטענות החמורות כי ההוצאות המבוקשות עבור ד"ר פנסטר נגועות בתרמית (פסקה 8 להחלטת בית המשפט המחוזי). קביעות אלה מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, אשר כידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן (ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פסקה 11 (13.5.2013); ע"א 8423/06 שדה נ' לוינזון, פסקה 18 (10.8.2010)). אציין כי אמנם ככלל יש לנקוט במגמה ליברלית יחסית במתן רשות לערער על החלטות שניתנו לאחר מתן פסק דין, ואולם יודגש כי "בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית" גם כאשר נדונים ערעורים בזכות (עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין בלטר, בפסקה 6). על הריסון המתבקש בקשר למתן רשות ערעור על החלטות הנסובות על השתת הוצאות ניתן ללמוד גם מסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לפיו לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו", הגם שההחלטה בענייננו מוחרגת מהצו לאור סיפת הסעיף האמור (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 729 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן)). לאור כל האמור נראה כי סיכויי הערעור, במידה ותינתן רשות ערעור, ממילא אינם גבוהים.

9. אכן, סכום הכסף שנפסק הוא בשיעור גבוה, ונראה כי הוא חריג בנוף פסקי הדין העוסקים בהוצאות משפט עבור חוות דעת מומחים. עם זאת, כאמור, אינני סבור כי עצם פסיקתו מצדיקה בנסיבות העניין אותה התערבות חריגה של ערכאת הערעור בשאלת ההוצאות, בוודאי כאשר הסכום נקבע בהתאם להוכחת תשלומו בפועל בחשבונות המלמדים על שיעורו במפורש – כך שגבולות סבירותם של הסכומים רחבים עוד יותר (מה גם שהמבקשים ממילא מיקדו את טענותיהם כאמור בשאלת אמיתות החשבוניות, ולא בשאלת סבירותן). המשיבה עמדה אל מול סיכון כספי רב, כנתבעת בהליך שלא היא יזמה (סכום התביעה עמד על סך של 600,000 ₪, והתביעה סיכנה תזרים הכנסות עתידי בסכומים ניכרים); מדובר בהליך הנוגע לתחום הפטנטים, תחום המחייב ככלל צורך בידע מקצועי יחודי (ראו התנגדות לבקשת פטנט מס' 155919 (בקשות לפסיקת הוצאות) טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' AstraZeneca AB, פסקה 16 (18.7.2012)). על כן, פנייתה של המשיבה לד"ר פנסטר, מומחה בעל שם לדיני פטנטים, לצורך עריכת חוות דעת רצינית ומעמיקה, מובנת וסבירה (גם לא נטען אחרת על-ידי המבקשים); מעצם מעמדו של ד"ר פנסטר כמומחה בעל שם, ולאור השקעתו הרבה והמקצועית בחוות דעתו ועדותו ש"סיפקו בסיס מהימן ובעל משקל רב להכרעה במחלוקת" (פסקה 7 להחלטת בית המשפט המחוזי) – נגזר שכרו הגבוה, ונראה כי אינו בלתי-פרופורציונלי להליך עצמו ולמהותו, גם אם הוא עומד על הצד הגבוה (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, 615 (2005) (להלן: עניין מחצבות כנרת); שכרו של ד"ר פנסטר נקבע (ושולם ברובו) לפני מתן פסק הדין, תוך שהמשיבה לוקחת את "הסיכון" שהוצאות אלה לא יוחזרו לה על-ידי המבקשים – וגם מכך ניתן ללמוד על סבירותן של ההוצאות. אזכיר כי הנטל להוכיח את סבירותן של הוצאות המשפט מוטל על הצד שחויב בתשלום ההוצאות – המבקשים בענייננו (עניין מחצבות כנרת, בעמוד 619). לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: "על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך" (רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ' קרויזר, פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה.

10. לבסוף, גם לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי המשיבה לא עמדה בנטל המקדמי המוטל עליה להוכיח את בסיסי החיוב בשכר טרחתו של ד"ר פנסטר. ראשית, וזה העיקר, אין יסוד לאותה דרישה נטענת להוכיח את בסיס החיוב. הצגת בסיס החיוב אינו אלא בגדר גורם אחד מִני רבים המסייעים בהוכחת שיעור ההוצאות בפועל: "הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך למשל על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה...; פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה" (עניין מחצבות כנרת, בעמוד 619, ההדגשה אינה במקור). כך, למשל, בעניין מחצבות כנרת נדונו שני תיקים נפרדים שלגביהם נקבע כי לא ניתן היה לדעת מהו בסיס החיוב, אולם בכל אופן נפסקו במסגרתם הוצאות מכיוון שהוכח שיעור ההוצאות בפועל (שם, בעמוד 620). בענייננו, כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי "הראיות שהציגה [המשיבה] מספקות לשם הוכחת שיעור ההוצאות בפועל", לאור הצגת החשבונות שלימדו על ביצוע התשלום בפועל ונוכח עבודתו הרבה והמקצועית של ד"ר פנסטר שהושקעה בתיק, וכאמור אינני רואה מקום להתערב בקביעה זו. זאת ועוד, הגם שהמשיבה התקשתה לספק הסבר ברור בנוגע לבסיס החיוב, אין לומר כי הוא לא הוצג כלל: החשבונות מפרטים את השכר השעתי שגובה ד"ר פנסטר (כ-450-480 $), כמו גם שכרה של עורכת הדין והפטנטים ממשרדו, ואת מסגרת השעות שהושקעה בתיק תוך פירוט חלוקת העבודה באופן כללי (כגון הכנת חוות דעת; סיוע בהכנת כתב ההגנה; הכנה לחקירה נגדית). אוסיף כי אין לקבל טענות בדבר החשש עליו עמדו המבקשים לעניין יצירת "תקדים מסוכן" בדבר פתח לתשלום הוצאות מנופחות, במידה ובית המשפט יסתפק בעצם הוכחת ביצוע התשלום. כידוע, במסגרת קביעת שיעור הוצאות המשפט שייפסקו, "משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל [על-ידי הטוען להוצאות], עובר הנטל לצד שכנגד – שהפסיד במשפטו – להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות, להכרחיותן ולמידתיותן" (עניין מחצבות כנרת, בעמוד 619). אם כן, אין חשש אמיתי לכך שמתן פסק דין לטובת בעל דין יאפשר לאותו צד לשלם למומחים מטעמו "כל סכום העולה על רוחו" (סעיף 71 לבקשה). בשולי הדברים אציין כי נראה שעל בית המשפט לנקוט בזהירות מסוימת בבחינת שכר טרחה שעל סכומו הוסכם לאחר סיום ההליך, לאור האפשרות שהתשלום נקבע בהתחשב בתוצאות ההליך (ובשים לב מי מבעלי הדין ישא בהוצאות המשפט). יתכן כי יש מקום לבחון בזהירות גם מצבים בהם הוסכם על שכר מסוים שישולם בסיום ההליך (השוו לבש"א (מחוזי ת"א) 1145-97 הרצברג נ' שיכון עובדים בע"מ (28.1.2010)). עם זאת, מצבים אלה שונים מזה שבענייננו, שבו אמנם חלק ניכר משכרוֹ של ד"ר פנסטר שולם לאחר מתן פסק הדין, אולם חשבונות אלה הונפקו לפני שניתן, ללא תלות בתוצאות המשפט.

11. לאור קביעתי כי אין להעתר לבקשת רשות הערעור, ובשים לב לכך שכלל טענות המבקשים באשר לתשלומים השונים והחשבוניות שהונפקו לפני מתן פסק הדין נדונו ונדחו לגופן בבית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום לדון בטענות הפרטניות שהועלו בעניין זה.

12. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט' בשבט התשע"ה (‏29.1.2015).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14059190_O04.doc עב
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il