הדפסה

רע"א 1162/17 אלון ארבוב נ. gennarino caspasso

החלטה בתיק רע"א 1162/17 בבית המשפט העליון

רע"א 1162/17 - א'

לפני:
כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:
אלון ארבוב

נ ג ד

המשיבים:
1. gennarino caspasso

2. סימונה קפסו

3. נטלי פרג'ון

4. עמוס פרג'ון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 55245-08016 מיום 24.1.2017 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' חסדאי ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד שאול ציוני; עו"ד אלי פילרסדורף;
עו"ד רביטל סבג-שטרית

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 55245-08-16 שניתנה על ידי השופט ד' חסדאי ביום 22.1.2017. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 6.2.2017 הוריתי כי עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי ביום 24.1.2017 יעמוד בעינו עד להחלטה בפועל בבקשה לעיכוב ביצוע, וכן הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע.

1. המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבים על סך של 3,351,953 ש"ח, על רקע מערכת הסכמים שבה התקשרו הצדדים, שעניינם רכישת אחזקות במשיבה 5, חברה שהיא בעלת הזכויות באפליקציה שפיתח המשיב 1 (להלן: החברה). במסגרת ההתקשרות החוזית העביר המבקש למשיב 1 סך של 500,000 דולר, אולם לדבריו, מאוחר יותר התברר לו כי הסתמך על מצגים כוזבים שהציגו לו המשיבים והתקשר בחוזים עקב הטעיה, בייחוד בכל הקשור ליכולת להגן על המוצר שפיתחה החברה באמצעות פטנט. בתביעה ביקש המבקש להצהיר על בטלות ההסכמים שבין הצדדים, וכן להורות למשיבים 4-1, ביחד ולחוד, להשיב למבקש סך של 3,351,953 ש"ח וכנגדם ישיב המבקש את המניות בחברה למשיב 1. לחילופין, ביקש המבקש לחייב את המשיבים 4-1 לפצות את המבקש בסכום הנ"ל, בגין הנזקים שנגרמו לו.

יצוין כי המשיבה 2 היא בת זוגו של המבקש 1 ואילו המשיבים 4-3 גם הם בני זוג, קרובי משפחה של המשיב 1.

2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צווי עיקול זמניים כדלקמן: ביחס למשיבים 2-1 - על כל הכספים ו/או הנכסים ו/או הזכויות ו/או טובות ההנאה מכל מין וסוג שהוא השייכים להם, או שהם זכאים או יהיו זכאים להם, לרבות פקדונות, ניירות ערך, מט"ח, אג"ח, קופות גמל, תכניות חסכון, תשלומים, פוליסות ו/או רכוש אחר, לרבות נכסי מקרקעין; ביחס למשיבים 4-3 - עיקול ברישום על כל זכויותיהם במקרקעין הבאים: (א) נכס ברחוב השלווה 134 בהרצליה פיתוח; (ב) דירה מס' 501 ברחוב שונית 10 בהרצליה. בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד, ובעקבות זאת הגישו המשיבים בקשה לביטול עיקול. בתום דיון שהתקיים ביום 29.9.2016 גובשה הסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה עד למתן החלטה אחרת, העיקול על בית המשיבים 4-3 בהרצליה פיתוח ימשיך ויעמוד בתוקפו, כשעיקול זה אף ישמש לצורך הבטחת העיקול שהוטל על זכויות המשיבה 2 בחשבון הבנק שלה בבנק לאומי, בסך של 76,000 ש"ח, באופן שהעיקול על הכספים הנ"ל יומר בעיקול על בית המשיבים 4-3, בסכום של 100,000 ש"ח.

3. בהחלטתו מיום 22.1.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי דינה של הבקשה לעיקול זמני להתקבל ביחס למשיב 1 ולהתבטל ביחס למשיבים 4-2. ביחס למשיבים 4-2 מצא בית המשפט המחוזי שלא עלה בידי המבקש להוכיח במידה הנדרשת כי קיימת לו עילת תביעה לכאורה נגדם בעילות שפורטו בתביעה. בית המשפט לא שוכנע כי מי מהמשיבים 4-2 באופן אישי הטעה את המבקש או הציג כלפיו מצגי שווא. בית המשפט אף לא שוכנע כי המשיב 1 פעל כנציג ושלוח של יתר המשיבים וכי ניתן לייחס להם את המצגים שהציג המשיב 1 למבקש. גם הכספים ששילם המבקש שולמו למשיב 1 באופן אישי. גם ממזכר ההבנות שנחתם עולה לכאורה כי הצדדים האמיתיים למיזם היו המבקש והמשיב 1. לעומת זאת, בית המשפט שוכנע כי עלה בידי המבקש להוכיח לכאורה בשלב זה קיומה של עילת תביעה ביחס למשיב 1, שהיה הרוח החיה בכל המצגים שהוצגו למבקש, והוא גם זה שקיבל את הכספים מהמבקש. בית המשפט הוסיף, כי העיקול על נכסי המשיב 1 גם מכביד פחות מהאחרים.

בהחלטתו מיום 24.1.2017 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע קצר מועד, על מנת לאפשר למבקש למצות את זכותו להגיש בקשת רשות ערעור.

4. בבקשת רשות הערעור משיג המבקש על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לעילת התביעה כלפי המשיבים 4-2. לדבריו, המשיבים 4-2 חתומים על הסכם המייסדים שנחתם בין הצדדים (אחד משני ההסכמים שנחתמו בעניין זה). לטענת המבקש, המשיבים כולם פעלו כגוף אחד ואף צמחו למשיבים 4-2 טובות הנאה משמעותיות מאותם הסכמים. חבותם של אלה, לשיטת המבקש, מתגבשת בהיותם חלק מה"קבוצה" שהתקשרה עם המבקש, גם אם הם לא ביצעו באופן ספציפי את המצגים המטעים. ככל שיבוטל הסכם רכישת המניות, הרי שיהיה על המשיבים 4-2 להשיב למבקש סך של 750,000 ש"ח שהוזרם לחברה על ידי המבקש. על כן, סבור המבקש, כי החלטתו של בית המשפט קמא בטעות משפטית יסודה, שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

פגם נוסף שנפל בהחלטה, לשיטתו של המבקש, הוא בכך שבית המשפט כלל לא דן ב"מאזן הנוחות". המשיב 1 הודה בחקירתו כי לא יהיה ביכולתו לקיים את פסק הדין במידה ויינתן נגדו. גם העיקולים שניתנו נגדו לא תפסו דבר, שכן התברר כי הוא הבריח מחוץ לישראל סך של 500,000 דולר שנתן לו המבקש. גם העיקול שניתן נגד המשיבה 2 לא תפס כמעט דבר (למעט סכום של 76,000 ש"ח), ככל הנראה בשל הברחת נכסים. מנגד, המשיבים 4-3 הודו כי העיקולים אינם מכבידים עליהם, שכן מדובר בסך הכל בעיקול ברישום על נכס מקרקעין שבבעלותם. לטענת המבקש, קיימת חשיבות רבה להותרת העיקולים על כנם, שכן אחרת יעמוד המבקש בפני שוקת שבורה, ולא יוכל להיפרע מהמשיבים במידה ויזכה בתביעתו, זאת בפרט נוכח ניסיונות הברחת הנכסים.

5. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן למשיבים 4-2 לא ייגרם כל נזק ממשי כתוצאה מהותרת העיקולים על כנם עד להחלטה בבקשת רשות הערעור, ולעומת זאת, ביטול צווי העיקול עלול למנוע מהמבקש לממש את ההחלטה, אם בקשת רשות הערעור תתקבל. עוד טוען המבקש, כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור טובים מאוד.
6. בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע עומדים המשיבים על ההלכה הקובעת כי בית המשפט של ערעור ימעט להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים וכי התערבות כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. עוד טוענים המשיבים, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בחומר הראיות וניצבת על אדנים משפטיים מוצקים. אשר להבחנה בין המשיב 1 ובין המשיבים 4-2, טוענים המשיבים, כי דיני ההטעיה והטעות מבוססים על אחריותו של הצד השני לטעותו של המתקשר, אולם במקרה שלא נפל דופי בהתנהלות הצד השני לא ניתן להעלות נגדו טענות מסוג זה. במקרה דנן, כל המצגים נעשו על ידי המשיב 1 בלבד והמבקש לא הוכיח כל עילה נגד המשיבים 4-2. גם הסכם ההשקעה נכרת, הלכה למעשה, בין המבקש ובין המשיב 1 בלבד. הסכם בעלי המניות, שעליו חתמו המשיבים 4-2, הוא מסגרת פורמאלית בלבד לפעילות המיזם, ואין להסכם זה כל זיקה מהותית לעסקה האמיתית שנחתמה. גם הטענה בדבר טובות הנאה שהפיקו המשיבים 4-2 מהעסקה מוכחשת על ידם, כמו גם חובתם להשיב סכומים כלשהם למבקש, אם יזכה בתביעתו.

7. המשיבים 4-2 טוענים עוד, כי המבקש לא הניח כל תשתית לכך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור. אשר לטענת ההכבדה, הרי שעיקול ברישום מהווה פגיעה בזכות הקניין ויש לנקוט זהירות בהענקתו. בנוסף, בהיותו של המשיב 4 איש עסקים הפעיל בתחום הנדל"ן, רישום עיקול על נכס בבעלותו מהווה "כתם" על שמו ועל המוניטין הכלכלי שלו, ואכן, בפועל נדרש המשיב 4 על ידי הבנק להמציא נסח טאבו לגבי הבית לצורך קבלת אשראי למימון פרויקט עכשווי, והעיקול המופיע בנסח עלול לפגוע בסיכויי קבלת האשראי. נזק עצום זה לא מכוסה על ידי הערבויות שהפקיד המבקש.

8. הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובכלל זה צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה. בייחוד כך, מקום שהערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מהמצהירים ומהראיות שהוצגו לפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני [רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES , פסקה 8 (28.10.2010); רע"א 1379/16 נופי נ' נופי, פסקה 4 (3.4.2016)]. לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטייה מהכלל האמור.

9. טענתו המרכזית של המבקש, כאמור, היא נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה משלא הוכחה עילת תביעה לכאורית נגד המשיבים 4-2, אין להטיל עיקול על נכסיהם. איני מוצא לנכון להתערב בקביעה זו במסגרת בקשת רשות ערעור, שכן על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדרשת זיקה בין עילת התביעה לבין זהות הגורם שעל נכסיו מוטל העיקול. משקבע בית המשפט המחוזי שהמבקש לא הוכיח עילת תביעה לכאורית נגד המשיבים 4-2 (ובקביעה עובדתית זו אין בידי להתערב), על פניו, אין מקום גם להטיל עיקול על נכסיהם של אלה. הלא, אם יזכה המבקש בתביעתו נגד המשיב 1, מטבע הדברים שלא יוכל להיפרע מהמשיבים 4-2 ויהא עליו להיפרע מנכסיו של המשיב 1 בלבד. מכאן שגם טענת ההכבדה צריכה להתרכז ביחסיו של המבקש מול המשיב 1, ואין מקום לבחון, בהקשר זה, את ההכבדה על המשיבים 4-2.

10. אין לכחד כי אם יזכה המבקש במלוא תביעתו, העומדת על סך של למעלה משלושה מיליון ש"ח, יש להניח כי יתקשה להיפרע מהמשיב 1, כפי שזה האחרון הודה בעצמו. עם זאת, אין פירוש הדבר כי ניתן להטיל עיקול על נכסיהם של צדדים שלישיים, שלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, אינם קשורים לכאורה למצגי השווא ולהטעיה הנטענים. גם אם אניח כי יש לבחון את נושא ההכבדה גם ביחס למשיבים 4-2, הרי שלא ניתן לקבל את טענתו של המבקש כאילו עיקול ברישום על נכס מקרקעין אין בו כל הכבדה. מסקנה זו מתחזקת נוכח טענות המשיב 4 בדבר הקושי הפוטנציאלי לקבל אשראי לעסקיו נוכח העיקול הרשום על הנכס.

11. נוכח כל האמור, הגעתי למסקנה, כאמור, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות הערעור נדחית, ללא שהוגשה תגובה (למעט תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע). בד בבד, עיכוב הביצוע שניתן עד להחלטה אחרת, מבוטל בזאת.

12. בנסיבות העניין, יישא המבקש בהוצאותיהם של המשיבים בגין הגשת התגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת על הצד הנמוך, בסך של 7,500 ש"ח (2,500 ש"ח לכל אחד מהמשיבים 4-2).

ניתנה היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ז (‏19.2.2017).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17011620_W02.doc חכ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il