הדפסה

רוזן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט בדימוס גדעון ברק

התובע

בנימין רוזן

נגד

הנתבעים

  1. שירביט חברה לביטוח בע"מ
  2. אלירן עובד
  3. אלירן מוריה

פסק דין

1. עסקינן בתאונת שרשרת, בה נפגע רכבו של התובע על ידי רכב בבעלות הנתבע 2 ושהיה נהוג בידי הנתבעת 3 (להלן:"הנתבעת") – רכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1 (להלן:"שירביט") וכתוצאה מפגיעה זו נגרם נזק לרכב התובע.
התובע סבור, שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעת ולטענתו, שירביט אף לקחה אחריות והכירה בנזק לחלקו האחורי של רכב התובע וקיבל פיצוי בגין נזק זה, אך שירביט התנערה מהנזק שנגרם בחזית רכבו של התובע ולכן, מאחר והתובע סבור שהנתבעת אחראית הן לנזק שנגרם בחלקו האחורי של הרכב והן בחזית הרכב, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו גם עבור הנזק שנגרם בחזית הרכב והפרש זה מגיע – לטענת התובע- לסך של 12,960 ₪, שהוא סכום משוערך ליום הגשת התביעה.

2. א. כך מתאר התובע את אופן קרות התאונה: התובע נהג ברכבו ולפני צומת מרומזר בפנייה שמאלה, האטו הרכבים אשר נסעו לפניו ובעקבות כך האט גם התובע ובלם עד כדי עצירה מוחלטת. באותה עת, נסעה הנתבעת ובשל אי שמירת מרחק סביר ו/או תוך נסיעה במהירות גבוהה, נכנסה בחוזקה ברכב התובע – עד כי נפתחו כריות אוויר ברכב הנתבעת- וזה נהדף לעבר רכב שלפניו וכתוצאה מכך, נגרם נזק בשני מוקדים ברכב התובע – הקדמי והאחורי.

ב. התובע מלין כנגד הקיזוזים שביצעה שירביט וטוען כנגד חברות ביטוח המעכבות באופן שיטתי ומגמתי את סילוק התביעות מכל סיבה שהיא, תוך קיזוז או ניכוי סכומים ללא כל הצדקה.
מאחר ופניותיו אל שירביט להשלים לו את נזקיו לא נענו – נאלץ הוא להגיש
תביעה זו.

3. א. א) בכתב ההגנה, ממשיכים הנתבעים ומכחישים אחריותם לגרם הנזק בחלקו הקדמי של רכב התובע.
הנתבעים מאשרים אחריות הנתבעת לפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע ולכן שירביט אף שילמה לתובע את נזקיו בגין מוקד נזק זה וכן את החלק היחסי של שכ"ט שמאי וחלק יחסי מירידת הערך, אך לגבי הנזק שנגרם לרכב התובע בחלקו הקדמי, נטען, שהתובע אחראי לפגיעה זו, משום שבטרם פגעה הנתבעת בחלקו האחורי של רכב התובע – פגע התובע ברכב שלפניו ורק לאחר מכן נפגע ע"י רכב הנתבעת.

ב) הנתבעים אף מסבירים, מדוע שולם לתובע חלק יחסי משכ"ט שמאי וחלק יחסי מירידת ערך וההסבר הוא, שממילא שכה"ט שקבע השמאי הוא מוגזם ולא ראוי ולכן, החליטה שירביט שהסך של 840 ₪ אותו שילמה לתובע בגין שכ"ט שמאי הוא שכר ראוי.
כך גם נטען לגבי החלטת שירביט לשלם סך של 2,328 ₪, שהוא חלק יחסי של ירידת הערך בגין הנזק שנגרם לחלקו האחורי של הרכב.

4. כפי שעולה מטענות הצדדים ומחומר הראיות, החליטה שירביט – רק על פי החומר שהיה ברשותה- לקחת אחריות לנזק שנגרם לחלקו האחורי של רכב התובע וכך גם החליטה על דעת עצמה, לקזז מהסכום שגבה השמאי וגם לקזז מסכום ירידת הערך כפי שקבע השמאי מטעם התובע.
עוד עולה מטענות הנתבעת, שלמעשה, על פי העובדות שהובאו בפניה, החליטה, שאין הנתבעת אחראית לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע ואף קבעה, שבטרם פגעה הנתבעת ברכב התובע – פגע התובע עוד קודם לכן ברכב שנסע לפניו ולכן, הטילה הנתבעת את האחריות על התובע לנזק שנגרם לחלקו הקדמי של הרכב.
החלטתה של שירביט הנ"ל – היא אשר הביאה את הצדדים להתדיין בבית המשפט על יתרת הסכום שלא שולמה לתובע.

5. למעשה, אפשר לומר, שעל ידי הגשת תביעת התובע ומהטענות שהעלתה הנתבעת, הביאו הצדדים את שאלת האחריות לגרם הנזק לחלקו הקדמי של רכב התובע וכן את עניין הקיזוזים או הניכויים להכרעת בית המשפט.

לכן, על מנת להכריע בשאלות הנ"ל, שהן השאלות השנויות במחלוקת, עיין בית המשפט בכל חומר הראיות – כולל טענות ועדויות המעורבים בתאונה- ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע, שלאור העובדות והנסיבות של המקרה ולאור עדות התובע– כפי שהובאו בפני בית המשפט- על כי הנתבעת פגעה בחלק האחורי של רכבו עוד בטרם פגע התובע ברכב שלפניו, אמינה עלי ולכן, אני מקבל את גרסת התובע.
יחד עם זאת, אני קובע, שעל פי אותן עובדות וראיות עולה, שגם לתובע יש לייחס רשלנות תורמת לנזק שנגרם לחלקו הקדמי של הרכב ולגבי אותו נזק שנגרם בחלקו הקדמי – אני קובע את אחריותו של התובע בשיעור של 30%- זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) כפי שציינתי לעיל, אני מקבל את גרסת התובע וקובע, שהתובע לא פגע ברכב שנסע לפניו בטרם פגעה הנתבעת בחלקו האחורי של הרכב, אלא רכב התובע נפגע בחלקו הקדמי – לאחר שהרכב נפגע על ידי הנתבעת וכתוצאה מכך הוא נהדף אל עבר הרכב שנסע לפניו.

ב) אין חולק בין הצדדים, שהנתבעת נסעה אחרי רכב התובע בנתיב השמאלי (ראה גם דברי הנתבעת בעמ' 2 לפ', ש' 30) ואני לא מקבל את טענת הנתבעת, שהיא נסעה באיטיות, קרי 40- 50 קמ"ש. הנתבעת העידה בבית המשפט, שהיא שמרה מרחק של 10- 15 מטר מרכב התובע לפני הפגיעה. עם זאת מוסיפה הנתבעת ואומרת, שלא הספיקה לבלום ונכנסה ברכב התובע. (עמ' 2 סיפא ועמ' 3 רישא לפ' ועמ' 2 לפ',ש' 31- 32).
אם אכן נסעה הנתבעת במהירות הנ"ל ושמרה מרחק של 10- 15 מטר ולא הספיקה לבלום, זה רק מוכיח, שגרסה זו של הנתבעת אינה מתקבלת על דעתי, אלא שעוצמת המכה בחלקו האחורי של רכב התובע, פתיחת כריות אוויר ברכב הנתבעת – כל זה מעיד על כך, שהנתבעת נסעה במהירות בלתי סבירה למצב שנוצר בשטח ומהירות בלתי סבירה יחד עם אי שמירת מרחק – שני אלה גרמו לכך, שהנתבעת לא תספיק לבלום בטרם פגעה ברכב התובע.

ג) הנתבעת מעידה, שהיא ראתה אור ברקס של רכב התובע, אך לטענתה זה היה אחרי שהוא כבר נכנס ברכב המסחרי שהיה לפניו. (עמ' 3 לפ',ש' 1- 3). אכן, אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא ראתה אור ברקס, אך אני קובע שאור הברקס הופיע משום שהתובע נסע לאיטו ובשלב מסוים עצר את רכבו אחרי שהרכב שנסע לפניו גם הוא עצר וכדבריו, הרכב שנסע לפניו האט עד לעצירה מוחלטת וכך נהג גם הוא: "ועצרתי את הרכב, במצב של עצירה מוחלטת. הרגשתי חבטה מאחור..." (עמ' 1 לפ', ש' 10- 11).
אינני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא ראתה אור ברקס לאחר שרכב התובע כבר פגע – קודם לכן- ברכב שנסע לפניו.

ב. א) הגם שקבעתי לעיל, שהנתבעת היא זו אשר פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע וכתוצאה מכך נהדף רכב התובע אל עבר המכונית שנסעה לפניו, אני גם קובע, שגם לתובע רשלנות תורמת לגרם הנזק בחלקו הקדמי של הרכב – זאת משום שאני קובע, בהסתמך על העובדות שהובאו בפני, שהתובע לא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו ודי היה בהדיפה, על מנת שייפגע חלקו הקדמי וגם לפגוע בחלקו האחורי של הרכב שנסע לפניו.

ב) מעדות התובע עולה, שהכביש היה קצת עמוס והרכב שלפניו נסע באיטיות וכך נסע גם התובע. (עמ' 1 לפ', ש' 18- 19). התובע העיד אמנם, שהוא נסע במרחק של 5- 7 מ' בערך אחרי רכב התובע, ברם כפי עולה מהנסיבות, מרחק זה – לא מנע את הפגיעה בחזית רכבו תוך כדי הדיפה. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 5- 6).

ג. א) נציגת שירביט טענה בבית המשפט, שבעוד שעם התובע נסעו 3 נוסעים – רעייתו ושתי בנותיו והתובע לא העיד אף אחת מהן - (עמ' 2 לפ', ש' 9- 14 ועמ' 4 לפ',ש' 9- 10) העיד מטעם הנתבעת מר מוטי סמין (להלן:"מר סמין").
נכון הוא, שהתובע יכול היה לתמוך – או שלא לתמוך- את גרסתו באמצעות אחת העדות ומשלא עשה כן, יש לראות זאת לחובתו, ברם התובע הסביר מדוע לא הביא אחת מהעדות הנ"ל.

ב) עם זאת, העד מטעם הנתבעת מר סמין, אשר ישב מקדימה ליד הנתבעת, לא ראה בדיוק מה נעשה לפניו. העד העיד על מהירות נסיעתה של הנתבעת ועל המרחק שהיא שמרה מרכב התובע ומעניין לציין שאותם נתונים שמסרה הנתבעת מסר גם העד. (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 15- 17), אך לגבי אופן התרחשות התאונה, למרות שהוא ישב מקדימה אומר העד: " אני ישבתי מקדימה, ליד הנהגת. לא שמתי לב איך הייתה הפגיעה של הנתבעת ברכב התובע"- ולא יסף עוד. (עמ' 3 לפ',ש' 19- 20).

ג) מר סמין מעיד, שהוא לא ראה מה קרה לרכב שנסע לפני רכבו של התובע ורק לאחר, שהתובע שאל האם העד לא יכול לאשר את גרסת הנתבעת, שהיא פגעה ברכב התובע אחרי שהתובע פגע ברכב שנסע לפניו, השיב מר סמין: "אני אומר מה שראיתי" ואת שראה כבר אמר קודם לכן ולא הזכיר כלל מי פגע קודם במי ורק לאחר ששאל התובע, נזכר מר סמין ואמר בהמשך לאמירה:" אני אומר מה שראיתי", שרכב התובע פגע ברכב שהיה מקדימה ולא היה לנתבעת לאן לברוח ונכנסה ברכב התובע. (עמ' 3 לפ',ש' 23- 30).
התוספת שהוסיף העד בעקבות שאלת התובע, איננה עדות ספונטאנית עצמאית, כפי שהעיד באותו חלק מעדותו המהווה עדות ראשית, ממנה עולה, שלא ראה מה באמת קרה בין רכב התובע ובין הרכב שנסע לפניו.

6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שהנתבעת אחראית גם לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע - אם כי גם קבעתי שלגבי אותו חלק קדמי - יש לייחס גם לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%, כפי שפורט לעיל וכפי שיפורט גם להלן:

א. א) היות והתובע הוכיח, שהנזק בחלקו הקדמי של הרכב נקבע לסך של
6,950 ₪ והיות וקבעתי את אחריותה של הנתבעת גם לגרם נזק זה, על הנתבעות לשלם לתובע הסך הנ"ל.

ב) לאור הקביעות שקבעתי בפסק דין זה, לא היה מקום לקזז הסך של
5,046 ₪ מירידת הערך ולכן על הנתבעות לשלם לתובע גם הפרש הסכום שלא שולם לו בגין ירידת הערך.

ג) הגם שבית המשפט מקבל את עמדת הנתבעים, שהסכום אותו גבה השמאי הוא סכום מעבר למקובל בהגשת חוות דעת, לא מצאתי שיהיה זה נכון במקרה זה לגרום לתובע חסרון כיס מלא, כאשר התובע כלל לא אחראי לגובה שכה"ט אשר נקבע על ידי השמאי ואם יש מי שטוען שהסכום מוגזם ולא מקובל – רשאי הוא לפנות אל המוסדות הנוגעים לעניין ולהלין על קביעת גובה שכר טרחה החורג מהמקובל.

ד) התובע נשאל על ידי נציגת שירביט האם הוא בדק לפני שהוא שילם לשמאי או האם הוא בדק מחירים לפני שהוא לקח שמאי והתשובה לכך היא, מדוע על נפגע בתאונת דרכים לברר מה השכר המקובל המגיע לשמאי? השמאי אשר עורך דו"חות לעיתים קרובות, אינו יודע מה השכר המקובל?
ובעניין זה, יודעת בוודאי גם נציגת הנתבעת, שלא תמיד הנפגע בוחר את השמאי, אלא השמאי נשלח אליו על ידי המבטחת את רכבו. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 23- 26).

7. א. העולה מהאמור לעיל הוא, שעל הנתבעות להשלים לתובע את הסך של 12,836 ₪ (נזק בחזית הרכב בסך 6,095 ₪, השלמת הסכום של 5,046 ₪ בגין ירידת ערך והפרש שכרו של השמאי בסך 840 ₪).

ב. א) מתוך סכום הנזק של 12,836 ₪ יש לנכות את השיעור של 30% בגין רשלנות תורמת ולכן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 8,985 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -10.1.13- ועד התשלום בפועל.

ב) כמו כן, אני מחייב הנתבעים- באופן סולידארי- לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 11.6.13 (ג' בחשוון התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.