הדפסה

צ'ונטונוב נ' פריספייס מטריאלס בע"מ ואח'

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

מבקש/נתבע 2

כהן נחום

נגד

תובע/משיב

משיבה פרומאלית/הנתבעת 1

קונסטנטין צ'ונטונוב

פריספייס מטריאלס בע"מ

החלטה (בבקשה לעיכוב הליכים ולהעברת התיק לבוררות)

בפניי בקשה לעיכוב ההליכים בתיק ולהעברתו להליך של בוררות (להלן: "הבקשה").

להלן יפורטו נימוקי הבקשה:
לטענת המבקש, במסגרת כתב התביעה, מעלה המשיב טענות שונות, אשר עיון בהן מעלה, כי הינן טענות אשר חוסות תחת מסגרת משפטית החלה על היחסים בין הצדדים, לפיה כל סכסוך מסוג זה ידון בפני בורר ובהתאם להוראות תניית הבוררות שבהסכם.
בניגוד להסכמת הצדדים לעיל, בחר המשיב, מטעמיו שלו, להגיש תביעה בבית משפט זה, בעילות אשר חלה עליהן תניית הבוררות.
המבקש טוען, כי הדין החל בעניינו קבוע בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). בהתאם לסעיף זה בית המשפט יעכב הליכים שהוגשו בפניו, בהתקיים 4 תנאים, אשר לטענת המבקש, כולם מתקיימים בענייננו:
א. קיים הסכם בוררות בין הצדדים- המבקש טוען, כי ביום 10.02.10 נחתם הסכם השקעה בין הצדדים, לצורך גיוס משקיעים מחו"ל לחברה, שמטרתו להסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים ובכל הנוגע לענייני החברה והצדדים (להלן: "הסכם ההשקעה"). המבקש מציין, כי קודם להסכם זה נחתם בין הצדדים הסכם מייסדים מיום 18.05.09, אשר הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים.
המבקש מבהיר, כי הסכם ההשקעה במהותו, דומה לעניינים שהוסדרו במסגרת הסכם המייסדים וכולל שינויים שונים. בין יתר הוראות הסכם ההשקעה, נכללת תניית בוררות מפורשת, לפיה כל המחלוקות, סכסוך או טענות הקשורים בדרך כלשהי לענייני ההסכם, לרבות לתוקף, פרשנות או הפרה וכדומה, תוכרע על ידי בורר יחיד בישראל. עוד נקבע בסעיף זה, כי זהות הבורר תוסכם בין הצדדים ובמידה ולא תושג הסכמה תוך 15 ימים מתאריך בקשת צד כלשהו, הבורר יקבע על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. כן נקבע, כי מפגשי הבוררות יתנהלו בשפה האנגלית. בעניין זה מפנה המבקש לסעיף 10.2 להסכם ההשקעה. על כן טוען המבקש, כי בענייננו קיים הסכם בין הצדדים.
ב. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו- לשון תניית הבוררות קובעת, כי כל מקרה של סכסוך הנוגע ליחסים בין הצדדים להסכם ההשקעה או ליחסים בין בעלי המניות לבין החברה, יתברר על דרך של בוררות. לטענת המבקש, בכתב תביעתו, מעלה המשיב טענות, אשר חוסות תחת הוראות מפורשות בהסכם ההשקעה כדלקמן: טענתו בדבר חוב בגין ההשקעה כבעל מניות בחברה - חוסה תחת סעיף 4.3 להסכם ההשקעה, העוסק בהשקעות הצדדים בחברה. טענת המשיב בדבר חוב בגין שכר טרחה- חוסה תחת סעיף 4.4 להסכם ההשקעה, העוסק במשכורות הצדדים בחברה. הטענה בגין העברת מניות בחברה- חוסה תחת סעיף 6 להסכם ההשקעה, העוסק בהעברת מניות בחברה.
לפיכך טוען המבקש, כי כל הטענות המועלות במסגרת כתב התביעה הינן עניינים אשר מוסדרים במסגרת הסכם ההשקעה, וחלקם אף במסגרת הסכם המייסדים. על כן, עסקינן בסכסוך אשר תניית הבוררות חלה עליו.
ג. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליך- המבקש הינו צד להסכם.
ד. המבקש היה מוכן- והינו מוכן גם בשעת הגשת הבקשה- לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות- המבקש טוען כי היה ועודנו מוכן לברר את הסכסוך במסגרת של בוררות, וכי עניין זה צויין במפורש גם בתצהירו שהוגש, במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

זאת ועוד, לטענת המבקש, המשיב ידע כי המסגרת הנורמטיבית לניהול הליך זה הינה במסגרת של בוררות, ולראייה פנייתו למבקש ולחברה ביום 25.03.12, אשר בה הוא מציין במפורש כי הינו מבקש הסכמה למינוי בורר מוסכם, אשר יכריע במחלוקת. לטענת המבקש, המשיב בחר להעלים בחוסר תום לב עובדה מהותית זו מבית המשפט.
המבקש מתייחס בבקשתו אף לטענת המשיב במהלך הדיון שהתקיים, כי אינו בעל ממון (המשיב מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי). לטענת המבקש, על פי הדין, הנימוק של הוצאות המועלה על ידי המשיב, לא משפיע על בית המשפט בהחלטתו אם לעכב הליכים. כמו כן, לטענתו הגישה המקובלת היא, כי בירור סכסוך בבוררות יעלה פחות מניהול ההליכים בבתי המשפט. לפיכך טוען, כי שיקול כלכלי איננו מהווה סיבה שלא להעביר את התיק לבוררות, כפי שהוסכם מפורשות בין הצדדים.
בהקשר זה מציין המבקש, כי המשיב מציג עצמו כמחוסר אמצעים, למרות שבפועל הוא מסתיר את העובדה כי הינו בעל אמצעים ואף מנהל חשבון בנק באוסטריה, אשר ממנו העביר כספים להשקעה בחברה.

להלן יפורטו טענות המשיב בתגובתו לבקשה:
ביחס לחלק העובדתי, טוען המבקש כי ביום 04.06.09 נחתם הסכם התקשרות, המסדיר את יחסי הצדדים, וביום 10.02.10 נחתם, כאמור לעיל, הסכם ההשקעה בין הצדדים, לצורך גיוס משקיעים מחו"ל ועל מנת לקדם פרויקטים ופטנטים של החברה. המשיב טוען, כי המבקש זייף את חתימתו בכל עמודי הסכם ההשקעה, פרט לעמודו האחרון. לטענתו, עד היום המבקש לא מסר לו העתק מלא של ההסכם החתום על ידי המשקיעים, ובכך פעל בחריגה מסמכויותיו, ללא הסכמת המשיב ועל דרך הטעייתו, עת הציג בפניו מצג שווא ולא הציג בפניו הסכם מלא, אלא מסר למשיב לעיון רק עמודו האחרון ומספר עמודים תלושים.
המשיב מוסיף וטוען, כי המבקש פעל כלפיו בחוסר תום לב וניצל את גילו ואת היותו עולה חדש, אשר לא השתלב בחברה הישראלית. עוד טוען המשיב, כי לא היה מעורב בעריכת ההסכם, כאשר נוסח ההסכם, הכולל תניית בוררות, הוכן עבור המבקש ועל ידי עורך דין מטעמו.
לטענת המשיב, מאחר ומעולם לא קיבל העתק הסכם חתום מהמבקש, ולאחר שאיבד אמון בו, פנה בשנת 2011 אל רשם החברות כדי לקבל העתק ממנו, ורק לאחר שהוא נמסר לו, גילה המשיב את כל תנאיו, לרבות תניית הבוררות.
המשיב מדגיש, כי לא הביע את הסכמתו לתניית הבוררות. לטענתו, המבקש שיבץ לתוך ההסכם תנייה זו, ביודעין כי בשום פנים ואופן לא יכול המשיב לעמוד בה, בעיקר בשל חסרון כיסו, ובכך סלל לעצמו דרך להיות מוגן וחסין הן בפני ההליכים המשפטיים, והן בפני הליכי הבוררות, שאין המשיב יכול ליזום אותם.
המשיב טוען, כי הציע למבקש לקיים בוררות, בתנאי שהמבקש, שהינו בעל יכולת כלכלית, ישא בעלויות ההליך. לטענתו, סירובו של המבקש אינו עולה בקנה אחד עם הצהרותיו כי היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ועודנו מוכן לכך. לטענתו, המסקנה המתבקשת מסירוב המבקש לשאת בעלות הבוררות כדי לאפשר את קיומה, הינה כי המבקש אינו מעוניין שהאמת תצא לאור.
המשיב מדגיש, כי הוא יסכים לעיכוב ההליכים לצורך ניהול הליך הבוררות, בכפוף לכך, כי המבקש ישא במלוא עלות ההליך, לרבות הוצאות נלוות, כגון תרגום לשפה הרוסית.
לסיכום, המשיב מבקש לדחות הבקשה לעיכוב ההליכים, או לחילופין, ככל שיוחלט על עיכוב ההליכים, לחייב את המבקש לשאת במלוא עלות הבוררות, כנכונות מצידו לקיימה.

המבקש ביקש זכות תשובה לתגובה, לה נעתרתי, ובה טען כדלקמן:
המבקש מבהיר, כי המשיב קיבל לידיו את ההסכם בכללותו, טרם חתימתו והיה מודע לכלל תנאיו. לטענתו, המשיב היה שותף מלא להסכם ההשקעה ואף קיבל לעיונו את ההסכם טרם חתימתו. להוכחת טענתו זו צירף המבקש התכתבות בדואר האלקטרוני, אשר לטענתו ממנה ניתן לראות בבירור, כי המבקש שלח את הסכם ההשקעה למשיב לכתובת הדואר האלקטרונית שלו. זאת ועוד, לטענתו ביום 14.02.10 הסכם ההשקעה במלואו על נספחיו נשלח למשקיעים הזרים בדואר האלקטרוני, כאשר המשיב מכותב לדואר אלקטרוני זה.
המבקש מדגיש, כי להסכם ההשקעה קדם הסכם נוסף, הוא כאמור הסכם המייסדים של החברה, בו לטענתו נקבעה הוראה זהה בסעיף 10.2 לעניין בירור מחלוקות בין הצדדים, ונוסח הוראה זהה לחלוטין להסכם ההשקעה, למעט הוראה אחת הקובעת, כי הדיונים בפני הבורר יערכו בשפה האנגלית. על כן, הטענה כי המשיב לא ידע ו/או נתן הסכמתו לתניית הבוררות בהסכם ההשקעה דינה להדחות.
זאת ועוד, לטענת המבקש ברור כי אילו חתימת המשיב היתה מזוייפת, כטענתו, היה מעלה עניין זה בזמן אמת עוד בחתימת ההסכם ו/או בעת שליחת הדואר האלקטרוני אליו צורף ההסכם למשקיעים בחו"ל.
שנית, לטענתו, טענת הזיוף מעולם לא הועלתה על ידי המשיב, על למועד הגשת תביעה זו.
שלישית, ככל שהמשיב היה סבור כי חתימתו מזוייפת, ודאי היה פונה לחברה בעניין זה במהלך השנים, דבר שלטענת המבקש לא נעשה מעולם.
יתרה מכך, לבטח היה מעלה עניין זה במכתבו לחברה ביום 25.03.12, בו הוא מבקש הסכמה למינוי בורר מוסכם, אשר יכריע במחלוקת.
עוד טוען המבקש, כי המשיב לא הביא כל תמיכה לטענת הזיוף המועלית על ידו, לרבות חוות דעת גרפולוג או כל מומחה אחר.
לטענת המבקש, התביעה הוגשה על ידי המשיב נגדו, דבר אשר גרר את המבקש לעלויות נכבדות כבר עתה. לטענתו, לא ניתן לחייב את המבקש לממן בעצמו ובאופן בלעדי המשך הליכים שנפתחו על ידי המשיב, כאשר לטענת המבקש אין כל עילה בתביעה כנגדו. כמו כן, המשיב בעצמו טוען כי אין בידיו כספים, כך שממילא לא יהיה למבקש ממי להיפרע בגין הוצאותיו שהוצאו עד כה, וכן בקשר להוצאות הליך הבוררות ויגרם לו חיסרון כיס ממשי נוסף.

דיון והכרעה:
השאלה הטעונה הכרעה בבקשה שעומדת בפניי הינה האם הסכימו הצדדים בניהם, במסגרת חתימתם על הסכם ההשקעה מיום 10.02.10, על תניית בוררות. אלא מה, שהמשיב טוען, כי חתימתו זויפה על ידי המבקש בכל עמודי הסכם ההשקעה, פרט לעמוד האחרון. עוד טוען המשיב, כי עד היום לא מסר לו המבקש העתק מלא של ההסכם החתום ולא הציג בפניו את ההסכם המלא.
למעשה המשיב טוען, כי גילה רק בשנת 2011 אודות הסכם ההשקעה על כל תנאיו, לרבות תניית הבוררות, וזאת רק לאחר שפנה אל רשם החברות לצורך קבלת העתק ממנו.
אני סבור כי לצורך בקשה זו לא עמד המשיב בנטל המוטל עליו על מנת להוכיח את טענת הזיוף, אותה הוא מעלה. בדקתי את טענת המבקש לעניין קיומה של הוראה דומה בדבר תניית הבוררות בהסכם הקודם להסכם ההשקעה, הוא הסכם המייסדים, ומצאתי אותה נכונה. המשיב לא חלק על תקופותו ומהותו של הסכם המייסדים מיום 04.06.09, והוא עצמו מצרף אותו כנספח א' לתגובתו לבקשה. תרגום של סעיף 10.2 להסכם מעלה כי הצדדים הסכימו כי מחלוקות בין הצדדים בנוגע להסכם זה ידונו בפני בורר במדינת ישראל. הן המבקש והן המשיב חתומים על הסכם זה. על כן, לא ניתן לומר כי המשיב לא הביע את הסכמתו לתניית הבוררות ביחס להליכים המשפטיים, שעה שהיא הופיעה גם בהסכם המייסדים.
זאת ועוד, מממכתב ששלח המשיב למבקש ו/או לחברה ביום 25.03.12 (צורף לבקשת המבקש) נכתב כדלקמן:
"4. מרשי רואה באמור בסעיפים 2 ו-3 לעיל הפרה יסודית של הסכם המייסדים מיום 27.02.10 ובהתאם להוראות ההסכם הנני מבקש, בשם מרשי, הסכמתכם למינוי בורר מוסכם אשר יכריע במחלוקת.
5. אדגיש, כי באם לא תהיה הסכמה באשר לזהות הבורר, אפנה בשם מרשי, בהתאם להוראות ההסכם, לנשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, על מנת שהוא ימנה את הבורר".

אני מסכים עם טענת המבקש, כי ככל שהמשיב היה סבור שחתימתו זוייפה, היה מעלה את טענתו זו כבר במכתבו לחברה ביום 25.03.12, או בכל פנייה אחרת בכתב למבקש ו/או לחברה המתרעמת על כך. פניה שכזו לא הוצגה בפניי על ידי המשיב.
ההפך הוא הנכון, המכתב מיום 25.03.12 מראה כי המשיב מבקש את אשר הוסכם בין הצדדים, בין אם בהסכם המייסדים ובין אם בהסכם ההשקעה.

5. מכל המקובץ דלעיל אני מחליט על עיכוב הליכים למשך שנה מהיום, תוך העברת התיק לבוררות, לבורר מוסכם, עליו יסכימו שני הצדדים, כפי שמצוין בהסכם, וזהותו תועבר לבית המשפט בתוך 60 יום. בשכרו של הבורר ישאו הצדדים בחלקים שווים. יש לציין כי טענת חסרון כיס איננה עילה למנוע מינויו של בורר על פי הסכם, עליו הסכימו שני צדדים. ככל שהתובע לא ישתף פעולה עם החלטה זו, יודיע על כך הנתבע לבית המשפט ותביעתו, אם לא יעשה כן, תמחק. על הצדדים להודיע על תוצאות הבוררות לבית המשפט עד שנה מהיום- הכל לפי המאוחר.
אם לא יודיעו דבר- תמחק התביעה.
6. לגבי הוצאות המבקש- אני קוצב את הוצאות המבקש בגין הבקשה שהתקבלה בסך של 3,500 ₪+מע"מ. ההוצאות ישולמו על פי סיום ההליך ובהתאם לתוצאה.
בשלב זה, אין לשלם את ההוצאות עד לסיום ההליך כאמור.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.