הדפסה

נפאע נ' טזיז

בפני:
כבוד ה שופטת דורית פיינשטיין

תובע:

יוסף נפאע – ת. ז. 08314339

ע"י ב"כ עו"ד נ. ארשיד ואח'

נגד

נתבע:
חלמי טזיז – ת. ז. 080440357

ע"י ב"כ עו"ד מאגד אגברייה

החלטה

החלטה זו ניתנת במסגרת תובענה שהוגשה לבית הדין לשכירות, ובה נתבקש בית המשפט לאשר את החלפת הדייר המוגן היוצא, בדייר חדש. השאלה העומדת לפתחי, במסגרת ההכרעה הנוכחית היא, האם יש לעכב את הדיון בבית הדין לשכירות, עד להכרעת בית משפט השלום, בתובענה שהגיש בעל הבית לפינוי הדייר המוגן או לאחד את שני הדיונים.

דיון והכרעה:
ביום 19.5.15 פנה הדייר הנוכחי לבעל הבית, באמצעות בא כוחו, והגיש לו הצהרות בהתאם לסעיף 85 לחוק הגנת הדייר, התשכ"ה – 1965. בעל הבית לא הגיב להצהרות אלו ועל כן ביום 29.6.15 הגיש הדייר לבית המשפט בקשה להתיר את חילופי הדיירים.

בתשובה לבקשה זו טען בעל הבית כי עוד ביום 16.6.15 הגיש כנגד הדייר תביעה לפינוי, ועל כן יש לעכב את הדיון בבית הדין לשכירות עד להכרעה בתביעת הפינוי, לחילופין מבקש בעל הבית כי אורה על איחוד שני הדיונים.

במסגרת תביעת הפינוי טען בעל הבית כי הדייר אינו מתגורר בנכס מזה 10 שנים, הוא הכניס אליו דייר משנה ללא הסכמת בעל הבית, והוא פיצל את הבית לשתי דירות לפני עשרות שנים גם ללא הסכמת בעל הבית.

הוראות חוק הגנת הדייר הרלבנטיות לענייננו קובעות כדלקמן:
"99. (א) הגיש בעל הבית תביעת פינוי נגד הדייר היוצא שלושה חדשים או יותר לפני שהגיש הדייר היוצא בקשת רשות, ותביעת הפינוי היא תביעה שפסק דין של פינוי בה אינו מותנה במתן דיור חלוף לדייר היוצא, יידחה הדיון בבקשת הרשות עד לאחר מתן פסק דין בתביעת הפינוי, זולת אם החליט בית המשפט, על פי בקשת הדייר היוצא, שאין לכאורה מקום שיינתן בתביעה פסק דין של פינוי כאמור.
(ב) הגיש בעל הבית תביעת פינוי כאמור נגד הדייר היוצא פחות משלושה חדשים לפני שהגיש הדייר היוצא בקשת רשות, ידון בית הדין בבקשת הרשות על אף שלא ניתן עדיין פסק דין בתביעת הפינוי, זולת אם החליט בית המשפט, על פי בקשת בעל הבית, שיש לכאורה מקום שיינתן בתביעה פסק דין של פינוי כאמור; משהוגשה בקשת בעל הבית לבית המשפט לפי סעיף קטן זה, לא ידון בית הדין בבקשת הרשות עד לאחר החלטת בית המשפט.
100.היתה תביעת פינוי של בעל הבית נגד הדייר היוצא תלויה ועומדת בבית המשפט בה בשעה שבקשת רשות תלויה ועומדת בבית דין, ונראה לבית הדין שבנסיבות הענין יהיה צודק שתביעת הפינוי ובקשת הרשות יידונו כאחד, רשאי הוא, על אף האמור בסעיף 99, להעביר את בקשת הרשות לבית המשפט שלפניו הוגשה התביעה, ומשהעביר כן, ידון בית המשפט בבקשה ובתביעה כאחד" (ההדגשות לא במקור ד.פ.).

לאחר שעיינתי בתביעת הפינוי המבוססת על עילות בנות עשר שנים לפחות, ובשים לב לכך שזו הוגשה רק לאחר שהדייר הנוכחי המציא הצהרות בדבר דייר נכנס לבעל הבית, הרי שאני סבורה כי יש לדחות את בקשת בעל הבית. במקרה זה אין המדובר בסמיכות מועדים מקרית, אלא בכך שבעל הבית התעורר והחליט לתבוע את זכויותיו, באופן מעשי במקביל לתביעה בבית הדין לשכירות.

איני מתרשמת בשלב זה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי יש מקום לכאורה שיינתן בתביעת הפינוי, פסק דין של פינוי. התרשמות זו מבוססת על כך שתביעת פינוי קודמת, לדברי בעל הבית עצמו, נדחתה. בעל הבית לא צירף תובענה זו להליכים שלפני או להליך בבית המשפט האזרחי, אך ראוי לבדוק אם פסק הדין הקודם לא יוצר השתקים בין הצדדים.

עוד אציין כי תביעת הפינוי הנוכחית, מבוססת על התנהגות, שלכאורה בעל הבית הסכים לה בשתיקה ארוכת שנים. כך טוען בעל הבית כי הדייר אינו משתמש בנכס מזה עשור, ובכל זאת הסכים לקבל ממנו דמי שכירות. יש לציין כי הנתבע מכחיש טענה זו וטוען שהוא ממשיך ומתגורר בנכס עצמו.

בנוסף בעל הבית טוען כי הדייר ערך שינויים בנכס, וזאת לפני עשרות שנים ובמועד לא ידוע. גם טענה זו מוכחשת על ידי הדייר, וכאמור לא ברור לי אם פסק הדין הקודם בין הצדדים או חליפיהם לא יצר השתק. על כן אני סבורה כי הסיכויים של תביעת הפינוי נמוכים ביותר.

אוסיף ואציין כי איחוד התובענות יגרום להתמשכות ארוכה של הדיונים, שיכול ותגרום לדייר המוצע לסגת מהצעתו. כל זאת שעה שסיכויי תביעת הפינוי אינם גבוהים, ועל כן הבקשות לעיכוב ההליך שלפני או לאיחוד הדיונים, נדחות.

לפיכך, בעל הבית יודיע בתוך 14 ימים אם הוא מבקש לחקור את הדייר המוגן על תצהירו או לשלם את הסכום המוצע על ידי הדייר החלופי, וכך להחזיר את הנכס לבעלותו.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשע"ו, 31 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.