הדפסה

מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבו קיידר

בעניין:

מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי

ע"י ב"כ עו"ד ביטון

המאשימה

נגד

גבר אבו קיידר

ע"י ב"כ עו"ד פרץ
הנאשמים

הכרעת דין

כפי שנמסר לצדדים בהתאם לסעיף 183 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

להלן הנימוקים אשר הובילו להחלטה זו :

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה ( נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בצירוף סעיף 40 בפקודה.

בעובדות כתב האישום טענה המדינה כי ביום 03/05/08 בשעה 18:00 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה בכביש המצוי ברחוב יהודה בעיר ערד ונע לכיוון הצומת עם רחוב הפלמ"ח. לטענת המדינה הנאשם נכנס לתוך הצומת ולאחר שסיים חאת ציית הצומת, המשיך בכביש ופגע בגב' סבטלנה דוברובינסקי ( להלן: "המנוחה") בעת שזו חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הרכב, זאת באזור מעבר חצייה ולאחר שזו הספיקה לחצות כ-5 מטר בתוך הכביש.

לטענת המדינה כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה קשה ומצאה את מותה לאחר 9 ימים בבית החולים.

הנאשם הודה בעובדות מספר 1 ו-2; כפר בעובדה מספר 3 – לגרסת ב"כ הנאשם, המנוחה חצתה את הכביש מימין לשמאל ולא כפי המתואר בכתב האישום; כפר בעובדה מספר 4 למעט הצבת התמרור במקום; הודה בעובדה מספר 5 אך כפר בקשר הסיבתי בין הפציעה למוות; וכפר בעובדה מספר 6.

תקציר ראיות התביעה -
מטעם התביעה העידו: מר אזולאי אלירם, עובד מד"א ( ע.ת/1): הוגש מטעמו - דו"ח פרמדיק ( ת/14); ד"ר נמיוט אלכסנדר מבית החולים סורוקה ( ע.ת/2): הוגשו מטעמו – סיכום פטירה ( ת/1) והודעת פטירה יחד עם צילום ת.ז. של המנוחה ( ת/2); גב' איבשנצ'קו אולגה, בתה של המנוחה ( ע.ת/3): הוגש מטעמה – שרטוט ( ת/3); רס"מ סבח יצחק, בוחן תנועה ( ע.ת/4): הוגשו מטעמו - דו"ח בוחן ( ת/4), סקיצה ( ת/5), דו"ח נזק ( ת/6), מזכר מיום 15/06/08 ( ת/7), יומן חקירות – שחזור במהלך בלימה ב-50 קמ"ש ( ת/8), הודעת נהג מיום 03/05/08 ( ת/9), הודעת נהג תחת אזהרה מיום 04/05/08 ( ת/10), הודעת נהג תחת אזהרה מיום 13/05/08 ( ת/11), תרשים ( ת/12), לוח תצלומים 1-24 ( ת/13); פקד בנבנישתי אבי ( ע.ת/5): הוגשו מטעמו - הסכמת בן משפחה לנתיחה ( ת/15), העברת גוויה מתאונת דרכים למכון לרפואה משפטית ( ת/16), הסכמה להוצאת רישיון קבורה ( ת/17); רס"מ ארונוב ארקדי ( ע.ת/6): הוגש מטעמו – דו"ח פעולה ( ת/18); ד"ר רוטפיין יבגני מבית החולים סורוקה ( ע.ת/7): הוגשו מטעמו – ת/1 עמוד 2 ות/21; מר דיין אליהו, עובד מד"א ( ע.ת/8): הוגשו מטעמו – מסמך ( ת/19) ודו"ח פרמדיק ( ת/20); ד"ר קונסטנטין זייצב ( ע.ת/9): הוגשו מטעמו - חוות דעת שערך ( ת/22); השלמה לחוות הדעת ( ת/23).

תקציר ראיות ההגנה -
מטעם ההגנה העידו: הנאשם לעצמו; חנניה דרעי מומחה מטעם ההגנה ( ע.ה/1): הוגשה מטעמו – חוות דעת מומחה ( נ/3); ד"ר חן קוגל, פתלוג מומחה מטעם ההגנה ( ע.ה/2): הוגשו מטעמו – חוות דעת ( נ/4), אסופת התמונות מדו"ח הנתיחה של ד"ר זייצב ( נ/5).

עת נוהל התיק בפני עלו לדיון שלוש נקודות מחלוקת מרכזיות בין הצדדים:

ראשונה – שאלת כיוון חציית הכביש ע" המנוחה.

בהתאם לעמדת המדינה המנוחה חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, הספיקה לחצות 5 מטרים על הכביש ורק אז נפגעה מרכב הנאשם.

טענת ההגנה – המנוחה הלכה על המדרכה שמימין לכיוון נסיעת הנאשם, ירדה לכביש ללא סימן מקדים מצידה ונפגעה מיד מרכב הנאשם .

נקודת מהחלוקת שניה –

מתייחסת לשאלת רשלנותו של הנאשם בתאונה זו.
בעוד ב"כ המדינה מייחס לנאשם רשלנות בגרימת התאונה, כופר הנאשם באמור וטוען כי התאונה הייתה בלתי נמנעת.

נקודת המחלוקת השלישית –

מתייחסת לקשר הסיבתי בין התאונה למות המנוחה. בעוד ב"כ המאשימה קושר בין התאונה למות המנוחה, חולקת עליו ההגנה אשר מחזיקה בעמדה כי המנוחה מתה כתוצאה ממחדלי בית החולים סורוקה בטיפולה ולא מהתאונה.

אדון להלן בנקודות המחלוקת המהוות את ליבת התיק זאת בהישען על הראיות והעדויות שהובאו בפני:

מה היה כיוון חציית הולכת הרגל באירוע נשוא כתב האישום ?

הנאשם לאורך כל חקירתו ומתן עדותו, החל מהתחקור הראשוני אשר נעשה לו בזירת התאונה בעודו נסער ונרגש ממנה, בהמשך במתן הודעותיו במשטרה וכלה בעדותו בבית המשפט, הציג גרסה אחידה ורצופה, חפה מסתירות מהותיות או אי דיוקים לפיה הבחין במנוחה הולכת על המדרכה מימין כאשר היא עם הגב אליו, ואז כאשר היה במרחק קצר של 3-4 מטרים ממנה, ירדה המנוחה לכביש שלא במעבר חציה וכך נגרמה הפגיעה בה.

בתחקורו הראשוני בזירה, כאשר הגיע סייר משטרתי לזירת התאונה ( ע.ת/6) תוחקר הנאשם בעל פה ודבריו צוטטו ונרשמו בת/18: "הנהג סיפר שהאישה חצתה את הכביש ברחוב יהודה ושהיא הלכה על המדרכה ופתאום ירדה על הכביש". "הנהג סיפר שהוא נסע במהירות 30 או 40 קמ"ש ופגע באישה המבוגרת שירדה על הכביש"

השוטר לא ציין בציטוט זה מדברי הנאשם דבר על כיוון החצייה של המנוחה, אך ציטט את הנהג כמי שמתאר את אירוע החצייה של הולכת הרגל כאירוע פתאומי.

בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 03/05/08 שעה: 21:00 (ת/9), תיאר הנאשם את מהלך האירועים כדלקמן:

"נכנסתי לערד ופניתי ימינה ברח' יהודה נהגתי במהירות של 30-40 קמ"ש בערך בהילוך שלישי-רביעי עברתי את תחנת המשטרה וחלפתי את הצומת הבאה כאשר אני בנתיב ימין אחרי בערך 20 מטר מהצומת ראיתי אישה מבוגרת .... הולכת על המדרכה בצד ימין שלי לכיוון נסיעה שלי כאשר היא עם הגב אלי ואז כאשר הייתי ממנה במרחק קצר בערך של 3-4 מטר האישה ירדה לכביש לא במעבר חציה מצד ימין לצד שמאל. כאשר היא עם הגב אלי או עם צד שמאל. ואז פגעתי בה עם החזית של הרכב שלי באזור המרכז אז היא לא עלתה על מכסה המנוע היא עפה קדימה וקצת שמאלה לכיוון הנתיב השמאלי" (ת/9 שורות 1-18).

בהמשך חקירתו סיפר :

" הולכת הרגל הלכה על המדרכה בצד ימין שלי עם הגב לכיוון שלי וכאשר חצתה את בעמוד הלבן שהוא על המדרכה ירדה לכביש לצד שמאל שלה" (ת/9 שורות 20-21).

כשנשאל הנאשם- "מתי ראית אותה? " השיב: "אני ראיתי אותה הולכת על המדרכה בצד ימין עם הגב אלי והמשכתי בנסיעה רגילה, ולא היה שום סימן שהולכת הרגל רוצה לחצות את הכביש" (ת/9 עמוד 2 שורות 18-19).

בחקירתו השנייה במשטרה מיום 04/05/08 שעה: 09:50 (ת/10), נשאל הנאשם: "באיזה צד של הולכת הרגל פגעת? ותשובתו: " בגב נוטה לצד שמאל" (ת/10 שורות 15-16).

הבוחן ניסה להקשות על הנאשם בחקירה וטען בפניו כי הנזק ברכבו מלמד על כיוון חצייה של הולכת הרגל משמאל לימין ולא מימין לשמאל. תגובתו של הנאשם הייתה:

"לא, הגברת ירדה מהמדרכה בצד ימין אחרי העמוד הלבן" (ת/10 שורה 63).

בעדותו בבית המשפט, המשיך הנאשם לדבוק בגרסה שמסר במשטרה.
המדובר בעדות מאד נרגשת ואמוציונאלית של הנאשם (אשר נמסרה בדיון מוקלט ביום 19.5.11 החל מעמוד 60 של הפרוטוקול המוקלט)

"אחרי שעברתי את המשטרה בכיכר, פתאום אני רואה איזה הולכת רגל הולכת צמוד למדרכה, במרחק שכל כך קצר, מטר שתיים מהרכב שלי, ואז נסעתי עם הטנדר של החברה. ופתאום אני לא יודע, היא עושה סיבוב כזה ונופלת לכביש, מתפרצת לכביש, היא הולכת צמוד לכביש על המדרכה. ניסיתי לבלום, אבל זה לא היה, זה לא הייתה אפשרות לבלום, כי זה היה כל כך קרוב אליה וזה כבוד השופט מה שקרה" (עמ' 61 החל משורה 16 בפרוטוקול המוקלט)

הנאשם עומת עם גרסת בתה של המנוחה לפיה אימה חצתה משמאל לימין, לכך השיב: "אבל אף אחד לא היה עם המנוחה. אף אחד לא היה, היא הייתה לבד" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 65 שורות 33-35). אין מחלוקת אגב כי בתה של המנוחה לא הייתה בזירת התאונה עת זו התרחשה.

לשאלת ב"כ המדינה – במשטרה אמרת שפגעת במנוחה בגב, נוטה לצד שמאל. איך זה מסתדר שהפגיעות שלה היו בצד ימין? לכך השיב הנאשם:
"אתה אומר שהם היו בימין, אני לא ראיתי צד ימין, אני רואה חד משמעית שהיא ירדה ככה ואדם שהולך עם הגב, בטח שהוא יקבל מכה בגב, היא ירדה ככה" ( פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 66 שורות 21-26).

ובעמוד 65 שורה 23 טען הנאשם חד משמעית –

"אני יודע חד משמעית שהיא ירדה מצד ימין מהמדרכה, לא רחוק מהמדרכה"

התובע שאל את הנאשם שאלה ישירה: (החל מעמוד 63 לפרוטוקול המוקלט)
ש – אתה אומר שהמנוחה ירדה לכביש מצד ימין
ת – נכון.
ש – היא רצה ?
ת- היא נפלה פתאום, אף אחד לא תיאר לעצמו שהיא הולכת על מדרכה ופתאום איזה עמוד, או לא יודע אם היא אחזה בעמוד, ניסתה לברוח ממנו, היה עמוד צמוד לנקודה שהיא ירדה לכביש"
ש – היא הלכה רגיל או שהיא רצה ?
ת – תראה, אני לא החלטתי שהיא רצה. ... אני מסתכל רואה אותה הולכת על המדרכה
ש – היא הלכה רגיל או רצה
ת – אני לא יודע, אני לא יודע, אבל היא נפלה לכביש. היא התפרצה לכביש, כ י היא לא באה באלכסון , היא הלכה ככה, אני לא יודע אם היא רצה או הולכת, אבל שהיא נפלה לכביש,
היא לא לאט ירדה לכביש" ....
"היא התפרצה אני לא, לא יודע מה קרה, לא יודע. פתאום היא הלכה על המדרכה, צמוד אולי מטר, חצי מטר, פתאום היא התפרצה לכביש. אולי היא נפלה אני גם לא יודע. אולי היא רצתה לאחוז בעמוד, אני לא יודע."

אציין כבר בשלב זה כי במהלך עדותו הראשית של הנאשם, הוא לא טרח מיוזמתו בשום שלב להדגיש את כיוון חציית הולכת הרגל (ימין או שמאל) .
ניתן להבין מכך כי הוא לא הוכן מראש לחשיבות הגדולה שיש לפרט זה בתיק. בנקל יכול היה לבנות לעצמו גרסה נוחה יותר, אך הוא לא עשה כך.
ניכר היה כי אין המדובר בעדות שקולה שעברה הכנה מוקפדת של פרטים מראש.
הנאשם העיד ברצף, בצורה מאד אמוציונאלית. הוא תיאר את האירוע כמי שרואה אותו וחווה אותו שוב במהלך עדותו. הוא לא הקפיד להדגיש פרטים אשר יכולים לסייע לו בבניית הגנתו.
הן במשטרה והן בבית המשפט יכול היה הנאשם (כעד יחיד לתאונה עצמה) לטעון כי המנוחה רצה לתוך הכביש. הוא נמנע מכך, ולמעשה הסכים כי המנוחה הלכה על המדרכה עד שהתפרצה לכביש. אף שהתובע נתן לנאשם אפשרות לטעון כי המנוחה רצה לתוך הכביש, הוא לא הסכים לתיאור זה ולכל היותר הסכים לטעון שאינו בטוח לגבי ההליכה או הריצה.
התנהלות הנאשם בחקירתו הנגדית והיצמדותו לגרסתו אף שאימוץ גרסה אחרת היתה יכולה לפעול לטובתו יותר, מחזקת בעיני את אמינות הגרסה למסר.

הגעתי למסקנה כי עדות הנאשם היא עדות אמינה, נטולת סתירות המתארת את התרחשות התאונה מנקודת ראותו כפי שהוא עצמו חווה את האירוע.

לצורך ביסוס עמדת המדינה לפיה חצתה הולכת הרגל את הכביש משמאל לכיוון נסיעת הנאשם ובניגוד לעמדתו העקבית בתיק, הציגה המדינה מערך ראיות הנשען על שתי חוות דעת מקצועיות, הן של הבוחן המשטרתי והן של הפתולוג, דר' זייצב, אשר ביצע את הנתיחה לגופת המנוחה.

אנתח להלן את הראיות שהציגה המדינה לטענתה:

ע.ת/4 - הבוחן מטעם התביעה אשר חקר את התאונה, הגיע למסקנה הבאה:
" מחומר החקירה בתיק אני מסיק כי רכב שנסע בערד ברח' יהודה בהגיעו לצומת עם רח' הפלמ'ח פגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה משמאל לימין . הפגיעה היתה עם חזית הרכב" ( ת/4) .

ע.ת/4 ציטט בת/4 את טענתו של הנאשם (ומכאן כי היה מודע לגרסתו היטב מהרגע הראשון) :
"נהג הרכב טוען כי הולכת הרגל הלכה על המדרכה בצד ימין בכיוון נסיעתו ואז קפצה לכביש מצד ימין לצד שמאל ונפגעה מהרכב לאחר מעבר החציה ולא במעבר החציה".

הבוחן הסביר בחוות דעתו מדוע הגיע למסקנה כי הולכת הרגל חצתה משמאל לימין, אך כאשר קיבל את חוות דעת הפתולוג הקובעת קביעות הפוכות למסקנה זו, פנה הוא שוב לפתולוג וקיבל בסופו של יום חוות דעת נוספת עם מסקנות הפוכות.

כשנשאל על ידי הסנגור – אתה קיבלת דוח פתלוגי ראשון שלא תאם את התזה המקצועית שלך, ולכן פנית בפניה נוספת לפתולוג על מנת לקבל תשובות? השיב העד: "נכון ששלחתי שאלת הבהרה לפתולוג לגבי חוות הדעת שלו" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 8 שורות 14-16).

לשאלה – מאיפה למעשה האישה חצתה את הכביש? השיב העד:
"האישה חצתה הכביש מצד שמאל לצד ימין בסמוך למעבר החצייה. אני לא קבעתי חד משמעית שזה היה במעבר חצייה.....אמרתי שהיא חצתה או במעבר חצייה או בסמוך מאוד אליו, כוונתי לתחום מעבר החצייה. בסופו של דבר זו הייתה ההחלטה של הפרקליטות לנסח את כתב האישום כפי שנוסח" ( פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 10 שורות 15-20).

העד מסר בעדותו כי הסיק שהולכת הרגל חצתה משמאל לימין, הן לפי הנזק בחזית הרכב והן לפי עדותה של בתה של המנוחה אשר הצביעה על מסלול הליכתה של אמה (כפי שהכירה אותו ומבלי שהייתה במקום עת התרחשה התאונה) .

בנוגע לנזק בחזית הרכב, הסנגור הפנה את העד לתמונה מס' 13 ושאל: האם אתה יכול לאשר לי שהמכה התחילה מימין לשמאל בצורה אלכסונית לכיוון השמשה כאשר נוצר שקע מאורך על מכסה המנוע דבר המלמד על חציה מימין לשמאל ולא משמאל לימין?

לכך השיב העד:

" קודם כל האלכסון הוא משמאל לימין דבר שמלמד על חציה משמאל לימין חד וחלק. בתמונות האלה מצולם הנזק מכמה זויות מלמעלה מהצד. בתמונה 9 מצולם הנזק ממש מהחזית וניתן לראות אלכסון ברור שהחציה היא משמאל לימין ולא מימין לשמאל. בנוסף גם בתמונה 13 אותו דבר. אני לא יודע איך אתה רוצה לשנות את האלכסון" ( פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 25 שורות 26-32).

לשאלה – אם באותו יום אותה נפגעת שינתה את מסלול ההליכה שלה ואתה לא יודע והבת לא אמרה? השיב העד:
" זה לא נכון כי עדיין יש את הנזק בחזית הרכב" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 11 שורות 6-7).

לגבי הפגיעות בגופה של המנוחה, ציין העד כי נמסר לו על ידי הפרמדיק שהיה בזירה, שרוב המכה הייתה בצד ימין של גוף הולכת הרגל.

לשאלה – אז ראש המנוחה צריך להיות לכיוון המדרכה? השיב העד:

" לא נכון. פה מדובר בחזית של רכב שהוא לא כמו חזית של רכב פרטי. חזית של רכב פרטי פוגע בהולך רגל באיזור הברכיים, ברכב הספציפי הזה הוא רכב שהחזית שלו גבוהה ולכן הוא מגיע בפגיעה לאיזור החזה ולכן הוא דוחף את הולך הרגל קדימה" ( פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 26 שורות 14-18).

לשאלה – לפי התזה שלך איך קרתה התאונה? השיב העד:
" הולכת רגל אשר חצתה בערד את צומת יהודה הפלמ"ח במעבר חציה מצד שמאל לצד ימין הגיע רכב מרחוב יהודה, בנתיב הימני ופגע בה על מעבר החציה עם חזית הרכב. אני לא ראיתי את הולכת הרגל בזירה. אבל הצביעו לי איפה היו הרגליים ואיפה היה מנח הגופה, איך היא שכבה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 26 שורות 20-23).

לשאלה – מתי הגעת למסקנה הסופית מאיפה היא חצתה? השיב העד:
"אני הגעתי למסקנות כבר בזירה. כשאני בודק רכב אני מגבש את המסקנות מחקירת הזירה. הדיעה מתגבשת בזירה עצמה ולאחר מכן יש גם חקירה של מעורבים שיכולים לתמוך או לשלול את הדעה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 29 שורות 4-7).

מאחר ובוחן המשטרה נשען במסקנתו גם על עדות בתה של המנוחה אנתח גם חלק זה של פרשת התביעה ולהלן ניתוח עדותה:

לשאלת ב"כ המדינה – מה היה כיוון הליכתה של המנוחה? השיבה העדה:

" היא בדרך כלל הולכת. היא הלכה לבית במקרה זה כי היא ידעה שממתינים לה. זה מסלול קבוע שהיא היתה הולכת. האוטו שמסיע אותם לפעמים עוצר ליד גולף ולפעמים ליד בנק מזרחי. ביום האירוע האנשים מהטיול אמרו שעצרו ליד בנק מזרחי. היא עברה את המרכז ועברה במעבר חצייה לכיוון האיצטדיון" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 10 שורות 11-15).

לשאלה ב"כ המדינה – מה היה קצב ההליכה של אמך בדרך כלל? השיבה העדה: "קצב רגיל" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 11 שורות 8-9).

בחקירתה הנגדית – ציינה העדה כי בבית החולים אמה היתה בהכרה, אולם במצב מאוד קשה, לא ראו את העיניים שלה כי הכל היה נפוח.

לשאלת הסנגור – באותו יום שאימך נדרסה, את לא יודעת באיזה מסלול היא הלכה? השיבה העדה: "היא כל הזמן היתה הולכת אותו הדבר זה היה הדרך שלה לבית" .....כי זו הדרך הכי קצרה. אנחנו יודעים במדוייק שהיא הלכה במעבר החצייה הזה, ומה שמעניין זה רק הכיוון, והכיוון היה לבית" (פרוטוקול מיום 08/12/09 עמוד 12 שורות 20-29).

יש להדגיש שוב כי עדותה של בתה של המנוחה ( ע.ת/3), עליה נסמך ע.ת/4 בכתיבת מסקנתו, אינה עדות ראייה ממקור ראשון לכיוון החצייה היות והבת לא נכחה עם אימה בזמן התאונה . המדובר בעדות המתארת שגרת מסלול הליכה של המנוחה כפי שהיה מוכר לעדה מבלי שניתן לדעת האם המנוחה שינתה את מסלולה באותו יום, טעתה אולי במסלולה, או חצתה קודם לכן מסיבה אחרת והחליטה לחזור למסלולה המקורי. המדובר אם כן בספקולציות שאין להן משקל ראייתי מספיק כדי לבסס על פי עדות זו את כיוון החצייה מעבר לכל ספק סביר .

הבוחן המשטרתי השיב לסנגור בחקירתו הנגדית כי עוד בזירה עצמה הגיע למסקנה סופית באשר לכיוון חציית הולכת הרגל.

ע.ת/4 אישר כי גבה את עדותו הראשונה של הנאשם בזירת התאונה. לדבריו:

"הנהג תוחקר בזירה לראשונה והוא הסביר לי שם את גרסתו. חזרתי לזירה באותו יום לאחר שתחקרתי את עובד מד"א שהיה ראשון בזירת התאונה, ויצאתי איתו להצבעה בצומת באותו ערב" ( פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 3 שורות 20-21).

ע.ת/4 אישר כי לא ביצע שחזור עם הנהג בערב התאונה שכן מצב הרכב לא אפשר לעשות את השחזור באותו הערב.

כשנאמר לעד כי הרכב היה תקין הגיב ואמר:

" אני אומר לך שהרדיאטור נפגע וכל הנוזלים יצאו ואם הייתי עושה שחזור באותו רגע אז היה הולך מנוע לרכב וכולם היו מאשימים אותי" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 22 שורות 15-17).

כפי שניתן ללמוד מחומר החקירה והעדויות, ע.ת/4 גבה עדות מהנאשם לראשונה בזירת התאונה אך לא עשה כל שחזור אתו בזירת האירוע. ע.ת/4 נמנע מלבחון לעומק את גרסתו של הנאשם אשר הייתה עקבית מהשניות הראשונות שלאחר התאונה ו"ננעל" תחת קביעה לפיה חציית הולכת הרגל הייתה משמאל מבלי לתת דרור לאפשרות שיתכן וגרסת הנאשם נכונה.

יתרה מזאת, ע.ת/4 ביסס את מסקנתו הסופית הן על הנזק בחזית הרכב והן על עדותה של בת המנוחה אשר לא נכחה בזירת התאונה וכל עדותה התבססה על הנחה לפיה האם נהגה בדרך כלל לחזור לביתה באותה הדרך. הבת דיברה עם אימה בטרם קרות התאונה וכל אשר אמרה לה הוא שהיא בדרך לערד. המנוחה לא אמרה לבת מה מסלול הליכתה בשיחה ביניהם ואילו הבת טענה כי אנשים ראו את המנוחה יורדת ליד בנק מזרחי וצועדת לעבר ביתה – טענה אשר לא הובאו ראיות לתמיכתה.

ביחס לנזק שמצא הבוחן בחזית הרכב והמסקנות שגזר ממנו :

חוות דעתו הכתובה של הבוחן בנושא זה מסתכמת במשפט אחד בלבד:

"הנזק בחזית הרכב מלמד על כיוון חציית הולכת הרגל מצד שמאל לצד ימין" (ראה ת/4 פרק המסקנות)
חוות הדעת אינה מספקת כל הסבר למשפט זה ולא ברור ממנה כיצד הגיע הבוחן למסקנה זו.

גם בעדותו בבית המשפט הסביר הבוחן כי הגיע למסקנה על כיוון החצייה גם מבחינת חזית הרכב (ראה עמוד 10 שורה 27) אך גם כאן לא הוסיף הוא דבר ולא הסביר מדוע נזק ספציפי זה מלמד בהכרח על כיוון חצייה כזה או אחר.

רק במענה לשאלה בחקירה נגדית ובעת ויכוח עם הסנגור על כיוון אלכסון הפגיעה, ציין הבוחן כי כיוון האלכסון בפגיעה מלמד על כיוון החציה.

אדגיש כי לא ניתן ללמוד מאמירה זו דבר, ועל פניו לא הוכיחה המדינה בכל דרך לפי הפגיעות ברכב את כיוון החצייה של המנוחה.
מאחר והמדינה לא עמדה בנטל זה, הרי שאין צורך לעסוק בחוות דעתו של מומחה ההגנה בנקודה זו אשר סותרת כמובן את עמדת הבוחן המשטרתי.

המדינה אשר הבינה ככל הנראה כי לא די בעדות הבת או חקירת הבוחן וניתוח אופי הפגיעות ברכב כדי לבסס את שאלת כיוון החציה, הביאה כראייה גם חוות דעת פתולוג.

ניתוח הפגיעות בגופו של הולך רגל כאשר המדובר באירוע בו הוא נפגע מרכב עשוי להיות הנתון הראייתי החזק ביותר בתיקים מסוג זה.
יכולתו של פתולוג או רופא לקבוע את מיקום הפגיעות שהשאיר הרכב בגוף הנפגע יכול גם לאפשר קביעה כמעט מוחלטת של כיוון חציית הולך הרגל ואסביר את דברי:

כאשר הולך רגל נפגע במהלך חציית כביש מרכב גופו יכול לנוע, ליפול, או להשאיר סימנים שונים ברכב ויכול שמומחים שונים יגיעו למסקנות שונות (ומבוססות) באשר לכיוון החציה של הולך הרגל בהישען על אותם ממצאי פגיעות או סימנים ברכב.
(כך במקרה שבפני חלק מומחה ההגנה על קביעות הבוחן המשטרתי כפי שיפורט בהמשך).

מול נתונים אלו, יהיה קשה מאד להתווכח עם קביעה פתולוגית הקובעת ממצאים של פגיעות רכב בצד שמאל או צד ימין של גופת הנפגע.
בהכרח פגיעות שהשאיר רכב בצד ימין של הנפגעת (כאשר כיוון נסיעת הרכב אינו נתון במחלוקת – מה שמתרחש במקרה דנן) יעידו על חציית הולכת הרגל משמאל לכיוון נסיעת הנאשם ואילו פגיעות רכב מובהקות בצד שמאל של גוף הנפגעת יביאו למסקנה כמעט חד משמעית של חציית הולכת הרגל מצד ימין של כיוון נסיעת הנאשם.

בוחן התנועה הבין היטב את חשיבות תוצאות הבדיקה הפתולוגית ולכן וידא כי אלו יהיו חלק מחומר החקירה שאסף.

להוכחת גרסתה הביאה התביעה את עדותו של הפתולוג מטעמה דר זייצב ( ע.ת/9), הנסמכת על חוות דעת אותה ערך.

העד ציין בחוות דעתו כי ממצאי הנתיחה מתיישבים עם עמדת המדינה. לשאלת ב"כ המדינה – כיצד הם מתיישבים? השיב העד:
" בעמ ראשון של חוות הדעת בפרק ראשון של נסיבות שנמסרו על ידי המשטרה כתוב שהמנוחה היתה מעורבת בתאונת רכב כהולכת רגל וחצתה את הכביש ונפגעה על ידי רכב. על סמך ממצאי הנתיחה הגעתי למסקנה שהיא נפגעה מהרכב" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 53 שורות 28-31).

עוד ציין העד בחוות הדעת הראשונה שערך: "המגע הראשוני עם הרכב היה, קרוב לוודאי, משמאל" (ת/22 עמוד 11).

ב- ת/23 סעיפים 3-4, שינה העד את ממצאיו וציין:
"על סמך נתונים חדשים מהחקירה ומדידות של הרכב, ממצאי הנתיחה יכולים להתיישב עם מגע הראשוני של הרכב עם הגוו של הולכת הרגל מצד ימין, ולא מצד שמאל כפי שנכתב בחוות הדעת הראשונית. על סמך ממצאי הנתיחה לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הרצויה מהו מנגנון היווצרות " כיס הדם" בשוק השמאלית".

ב"כ המדינה הפנה את העד לת/23 סעיף 3, וביקש ממנו להסביר בקצרה את הסעיף הזה כולל חזרתו מחוות הדעת הראשונית. הסברו של העד לעניין זה היה:

"לאחר נתיחה התייחסתי לפגיעת רכב מתחת למרכז הכובד של גוף של בנאדם. בזמן פגיעה של רכב מתחת למרכז כובד של גוף של אדם מנגנון החבלות מורכב מכמה נקודות. הנקודה הראשונה פגיעת רכב בדרך כלל בגפיים תחתונות. עליית קורבן על הרכב עם פגיעה בגו ובראש ונקודה שלישית זה זריקה של גוף על הכביש עם הווצרות חבלות נוספות בגו ובראש. ככה התייחסתי למנגנון החבלות לאחר הנתיחה כי לא היו לי נתונים מדוייקים ופרטים על הרכב. כך היה בחוות הדעת הראשונה. ככה ראיתי את החבלות אחרי שעשיתי את הנתיחה והתייחסתי לפגיעת רכב נמוך שהנפגעת נפגעה מתחת למרכז כובד גוף של בנאדם. לאחר שקיבלתי את כל התמונות וראיתי שזה רכב גדול וגבוה הפגיעה הראשונית באמצעות הרכב היתה מעל מרכז הכובד של גוף של אדם והמנגנון קצת אחר. נקודה ראשונה זה פגיעה ראשונית באמצעות רכב מצד גוף האדם וזריקה של גוף האדם על הכביש. במקרה הזה זה היה צד ימין של הגוף של הקורבן וזריקה על הכביש שממנו נוצרו חבלות נוספות גם בגו ובראש. מכיוון שאני קיבלתי פרטים נוספים של החקירה וראיתי את הפגיעות בגוף של הרכב אני שיניתי את חוות דעתי חלקית" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 54 שורות 1-15).

העד נשאל – באיזה צד פגע הרכב במנוחה? לכך השיב:
"בצד ימין עם נפילה על הכביש. עד היום לא ברור איך נוצרו חבלות בשוק צד שמאל. אני את זה לא יכול להסביר לפי הנתיחה עצמה. יכול להיות שהיה סיבוב של הגוף עצמו בזמן התאונה וכך נגרמה התאונה. אני לא יכול את זה, את הפגיעה הספציפית הזאת להסביר במדויק" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 54 שורות 16-20).

לשאלת בית משפט – מדוע היה צריך לבוא שינוי בחוות הדעת אשר אמורה להיות מסקנות מחקירה פורנזית של גופה בלבד, לאחר שהוצגו בפניו נתוני רכב שונים ממה שחשב? לכך השיב העד:
"מקובל בחקירה פורנזית להגיע למסקנה באשר למכה הראשונית עם הרכב. אני סברתי בתחילה כי הרכב שפגע במנוחה הוא רכב נמוך פרטי רגיל, ולכן הסקתי שהפגיעה בשוק הנמוך היא הפגיעה הראשונית. אני סברתי שכל מנגנון הפגיעה מתאים לרכב נמוך, כאשר השוק היא הפגיעה הראשונית. לאחר שהוסבר לי שהמדובר ברכב גבוה, שיניתי את דעתי שכן מנגנון הפגיעה צריך להיות שונה. הפגיעות עצמן שנמצאו לא שונו בעדכון בחוות הדעת, רק סדר הופעתן בגוף השתנה לפי סוג הרכב. הפגיעה הראשונית הייתה בגו, באגן הימני ומכך אני מסיק מסקנה הפוכה מהמסקנה הראשונית, ולפי המסקנה הסופית הפגיעה הייתה בצד ימין של גוף המנוחה, ולכן היא חצתה משמאל לימין" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 54 שורות 22-31).

בחקירתו הנגדית, ציין העד כי ידע שמדובר בטנדר טיוטה, אך לא ידע שזה רכב גדול.

העד נשאל על ידי הסנגור – אני חושב שבכלל עשית תפקיד אחר, אתה לא בוחן תנועה, אלא פתולוג, אתה צריך להגיד ממה נפטרה המנוחה, איפה היו המכות, למה נכנסת לכל העניין הזה? לכך השיב:
"תפקיד של רופא משפטי זה לא רק לקבוע סיבת המוות, כי זה קל מאוד לקבוע סיבת מוות. גם חלק מהתפקיד של רופא משפטי זה לקבוע מנגנון של החבלות, וזה קצת מסובך יותר.......וזה תפקידי לקבוע מנגנון החבלות לפי הסוג של הרכב שהיה מעורב בתאונת רכב, וזה מה שעשיתי, ואני לא חרגתי מעבר לתפקידי......מה שאני יכול להיות שעשיתי לא נכון, ואני מקבל את זה, שלפני שנתתי חוות דעת ראשונה הייתי חייב להסתכל על תמונות הרכב, זה אני יכול לקבל ויכול להיות שעשיתי מהר מדי ולא הסתכלתי על התמונות" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 55 שורות 12-21).

לשאלת הסנגור – לו אותו בוחן לא היה כותב לך את המזכר הזה, והוא אומר לך את מבנה הרכב האמיתי לא היית מתקן את זה? השיב העד:
"נכון, בזמן חוות הדעת הראשונית. לאחר שנתתי חוות דעת, בוחן התנועה שלח לי דיסק עם תמונות, ובתוך התמונות האלה גם צולם רכב. כך זה היה" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 55 שורות 25-28).

לשאלת הסנגור – אם התזה שלך נכונה איך זה מתיישב שיש פגיעה גם בצד שמאל? השיב העד:

"בהנחה שאני לא יודע איך נגרמה חבלה בשוק השמאלי, רק בהנחה שהקורבן נפגעה מצד ימין של הגו, אני לא יודע ויכול להיות לאחר בדיקה נוספת של הרכב, אני יכול להגיע למסקנה מדויקת. בינתיים אם הפגיעה הייתה מצד ימין של הרכב עם נפילה על הכביש. יכול להיות שבזמן הפגיעה היה סיבוב של גו ומזה נגרמה הפגיעה בשוק שמאל. בוודאות אני לא יודע ממה נגרמה חבלה בשוק שמאל, בהנחה שפגיעה ראשונית מהרכב הייתה מצד ימין. אם בהנחה שהרכב היה נמוך, אז פגיעה ראשונית עם הרכב הנמוך, כפי שאני חשבתי קודם, הייתה מצד שמאל של השוק, אחר כך עם עלייה לרכב. זה מה שאני יכול להגיד. לא כל נתיחה יכולה לתת הסבר לכל חבלה וחבלה" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 56 שורות 4-15).

אציין כבר בשלב זה כי עדותו של הפתולוג מטעם המדינה לא נתנה מענה ברור למנגנון יצירת פגיעות מהותיות שנמצאו בגוף המנוחה ובמיוחד לא לפגיעה מהותית בשוק השמאלי של גופה.
אין המדובר בעניין של מה בכך, שכן השארת פגיעה מהותית כבלתי מוסברת משאירה סימני שאלה רבים מצד התביעה בתיק וזאת עוד לפני שבית המשפט שמע את עדותו של הפתולוג מטעם ההגנה.
זכותו כמובן של פתולוג לשנות את עמדתו אם וכאשר מציגים לו נתוני רכב אחר מזה שחשב שמעורב לראשונה בתאונה. יחד עם זאת, השארת ממצא מהותי כמו פגיעה קשה בשוק שמאלי מבלי לתת הסבר מניח את הדעת לפגיעה זו תוך הישענות על פגיעות אחרות בצד ימין כמבססות בלעדית את כיוון החצייה יש בה כדי להשאיר ערפל כבד מבחינה ראייתית באשר ליכולת בית המשפט להישען על קביעותיו כמבססות את כיוון החצייה.

לעומת חוות דעתו של דר' זייצב, הביא הנאשם מטעמו עד מומחה מתחום הפתולוגיה – דר' חן קוגל ( ע.ה/2). עד זה הגיש חוות דעת מפורטת מטעמו וכך סיכם העד את חוות דעתו:

"סופו של דבר ניכר שהפגיעות המשמעותיות בפלג הגוף התחתון של המנוחה היו משמאל, והפגיעות המשמעותיות בפלג הגוף העליון היו מימין. ממצאים אלה מתאימים לפגיעה ראשונית של הרכב בצידה השמאלי של המנוחה ( וכך יצירת כיס דם בשוק השמאלית ושבר באגן משמאל), ואז הטחה של צידה הימני אל הקרקע או סבסוב של גופה על גבי הרכב ( ויצירת שברים בצלעות מימים קרעים בכבד ובכליה הימנית" ( נ/4 עמוד 12 פיסקה שלישית).

בפתח חקירתו הנגדית, הבהיר העד כי בחוות דעתו התייחס אך לממצאים החבלתיים בגופה של המנוחה.

לשיטת העד, הממצאים החבלתיים העיקריים נמצאו בחלק התחתון של גוף המנוחה בצד השמאלי ואילו הממצאים בפלג העליון של גופה היו בצד ימין.

עד זה נשאל לגבי הממצאים שהציג הפתולוג מטעם התביעה - האם הוא מסכים עם ממצאי הנתיחה של ד"ר זייצב קונסטנטין? ולכך השיב העד:

"אני לא חולק על הממצאים, אני חולק על המסקנה בחוות הדעת השניה. אני מסכים עם המסקנה בחוות הדעת הראשונה" ( פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 62 שורות 16-19).

העד טען כי הפגיעה הראשונית של הרכב במנוחה, הייתה בשוק השמאלית של המנוחה.
דהיינו, הפגוש או אלמנט אחר בולט, הוא שפגע בגוף המנוחה בשוק השמאלית.
המדובר באבחן חד משמעי של פגיעה בגוף המנוחה אותו נמנע מלאבחן הפתולוג דר' זייצב.
המדובר בהסבר חד משמעי שנותן מומחה זה לפגיעה בניגוד לחוות דעתו של דר' זייצב המשאיר פגיעה זו ללא הסבר המניח את הדעת.

לשיטת העד, כיס הדם השמאלי שנמצא בשוק השמאלית נגרם מפגיעה שהיא אופיינית לפגוש.

בנוסף, אישר העד כי גובה כיס הדם השמאלי היה 25 ס"מ מעקב המנוחה ואם תבוצע מדידה מהעקב במעלה השוק השמאלי, נמצא כיס דם בגובה של 10 ס"מ נוספים.

באשר לסדר הפגיעות בגוף המנוחה, ציין העד:

" המכה הראשונית אכן הייתה בשוק אבל יש המשך של מכה ראשונית גם בפלג הגוף השמאלי באגן. למנוחה היו שברים בצידו השמאלי של האגן כמובן גם הם מתחת למרכז הכובד וזה מה שמלמד אותנו שפגיעת הרכב הראשונית הייתה משמאל. לאחר מכן אנו רואים כי הפגיעה בחלק העליון מימין זה מלמד אותנו שהמנוחה או נפלה מיד לכיוון הימני אחרי שנפגעה משמאל או שהיה סבסוס של המנוחה על פני הרכב ואז היא נפגעה גם בצידה ולאחר מכן נפלה על הצד הימני. אבל הפגיעה המשמעותית, הן כיס הדם והן השבר באגן באיזור עצם הבושת שזה בגובה החגורה וגם במחבר של עצמות אלו פגיעה כזאת נמצאת מתחת למרכז הכובד של אדם. היא מלמדת אותנו על פגיעה לא נפילה אלא מפגיעה מעצם שיש לו שוליים ברורים. היא נמצאת מתחת למרכז הכובד ולכן אני חושב שאולי כאן הייתה מקור הטעות בחוות דעתו השנייה של ד"ר זייצב בגלל שהוא התייחס בעדותו לשברים באגן מימין אבל השברים היו משמאל, רואים את זה בתמונות והוא רשם גם בחוות דעתו שהשברים משמאל רק שבעדותו הוא אמר בטעות שהשברים היו מימין" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 63 שורות 11-23).

העד הפנה לתמונה מספר 19 לפיה ניתן ללמוד כי כאשר המנוחה שוכבת, ניתן להבחין באגן, בשבר עם מקטע עצם בחלק השמאלי של עצם הבושת. מה שמצביע לשיטתו כי האגן קיבל מכה בצידו השמאלי ולא יתכן שבר מסוג זה במיקום זה כתוצאה מפגיעה בצד ימין של האגן.

העד שלל את טענת ד"ר זייצב לפיה, הפגיעה הראשונית היתה באגן הימני, מה שלשיטתו לא נמצא. לדברי העד: "השבר באגן השמאלי הוא בצורה של עצם מוגבל היטב שפגע. אין המדובר בשבר משטח אשר מאופיין לאחר פגיעת גוף במשטח רחב כמו נפילה על קרקע אלא בגוף שיש לו גבולות ברורים שפגע באגן והוא שגרם לפגיעה הישירה בצד השמאלי. האגן הוא טבעת ולכן פגיעה במקום אחד של הטבעת תיצור שבר גם במקום אחר אבל אם זה משטח מוגבל הרי הפגיעות תהיינה קרובות מאוד אחת לשנייה, אם זה משטח ישר הפגיעה יכולה להיות גם בצד ההפוך. לכן כאשר אנו רואים שתי פגיעות סמוכות זו לזו באגן בצד השמאלי זה מעיד שהכח בא משמאל. מה עוד שאין פגיעה באגן מימין" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 65 שורות 1-7).

העד הבהיר לבית המשפט, כי פגיעה המעידה על מגע ראשוני היא מסוג כיס דם או שברים.

ב"כ המדינה , שללא ספק הכין עצמו היטב לחקירתו הנגדית של עד זה, הפנה את העד לספרות הרוסית ולכתביו של ד"ר גרומוב לפיהם, לא טעה ד"ר זייצב היות ואצל נשים כשיש פגיעה בצד ימין אנו נראה את השבר בצד שמאל של האגן כי אצל נשים הפגיעה היא נגדית ורואים את הנזק בצד הנגדי של הפגיעה בגלל הצורה המעגלית של האגן. העד שלל טענה זו וטען כי מדובר בספרות משנת 1977 ובספרות עליה הסתמך שהיא משנת 2000 ואילך לא נמצאה כל טענה כזאת.

אף שהדבר עשוי היה להתפרש כחריגה מכללי המשפט האדורסאריים ואף יתכן כי התשובה הייתה יכולה לפעול גם לחובת הנאשם, בחרתי לשאול את העד שאלת הבהרה מטעם בית המשפט:
לשאלת בית המשפט – בהנחה שהאגן הוא עצם טבעתי, מדוע לא ניתן להניח כי תהיה מכה בצד ימין וכתוצאה מחולשה של העצם בנקודה שמאלית באגן, יראו את השבר שם ולא בצד ימין וזאת ללא קשר למיקום המכה וכתוצאה ישירה מחולשת העצם בלבד בנקודה השמאלית?
השיב העד:
"חולשת עצם ספציפית במקרה זה בצד השמאלי לא נראתה בנתיחה ולא צויינה על ידי ד"ר זייצב. אופי השבר שנמצא בצד השמאלי הוא של שבר בצורת מקטע שזז ולכן בהכרח המדובר במכה בצד השמאלי ששברה והזיזה את העצם כפי שניתן לראות בתמונה" ( פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 66 שורות 9-16).

העד בחוות דעתו ציין כי הולכת הרגל נזרקה קדימה לאחר הפגיעה. כשהתבקש העד על ידי ב"כ המדינה להסביר מדוע יש פגיעות על מכסה המנוע, מסר כי זו אחת האפשרויות וקיימת אפשרות נוספת לפיה היה סבסוב של גופת המנוחה.

העד עומת עם חוות דעת המומחה מטעם התביעה, לפיה הסימנים ברכב על מכסה המנוע נוטים אלכסונה ולכן מומחה התביעה מגיע למסקנה שהמנוחה חצתה משמאל לימין. ותשובתו לכך היתה כי " ד"ר זייצב אמר בהתחלה שמדובר ברכב נמוך שפוגע מתחת למרכז הכובד ואז התברר לו שזה רכב גבוה ולכן שינה את חוות דעתו אבל זה לא רכב גבוה זה רכב נמוך שכמו שהוא פוגע מתחת למרכז הכובד זה לא משאית גבוהה שפגעה מעל מרכז הכובד ולכן חוות דעתו הראשונה של ד"ר זייצב היא המדוייקת" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 68 שורות 10-18).

העד אישר כי יש הבדל של 15 ס"מ בין הפגיעה במנוחה בשוק שמאל לבין הפגיעה בפגוש. ההסבר שנתן העד לעניין הוא: "כאשר רכב בולם הפגוש הקדמי שלו יורד, אני מפנה לספר של שפיץ שמדבר על ירידה לפעמים עד גובה הקרסוליים. אפשרות נוספת היא שהמנוחה הלכה ואז רגל אחת שלה גבוהה מהרגל השניה ואז בגלל הטמבון שמישרים את הרגליים היא נראית נמוכה יותר. נקודה שלישית אנחנו לא מתחשבים לענייני הנעליים וגם לעקב או נעל רגילה רגילה יכולה להיות השפעה מנמיכה על מיקום הפגיעה" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 69 שורות 1-8).

לשאלת ב"כ המדינה – מתי יכול להיות שפגוש ירד 15 ס"מ? השיב העד: "בבלימה או בתאוטה. אני לא יודע במדויק על ס"מ אבל לפי הספר של שפיץ הוא יכול לרדת עד לגובה הקרסוליים ולפי הספר של דולינק משנת 2005 הוא יורד גם בתאוטה ולא רק בבלימה" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 69 שורות 27-30).

לשאלת ב"כ המדינה – הנאשם טוען שהוא לא בלם ולכן לפי התזה שלך היא צריכה להרים את הרגל 15 ס"מ כדי שנוכל להגיע למסקנה שלך? השיב העד: "אם כוונת הנאשם ואמרתו שהוא לא הספיק לבלום כלל על דוושת הבלם אז נותרנו עם שני הנתונים האחרים שהם גובה הסוליה וגובה הצעידה. אם כוונת הנאשם שהוא לחץ על הדוושה אך הרכב לא הספיק לעצור אז נותרנו עדיין עם שלושת הגורמים" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 70 שורות 7-11).

לשאלת ב"כ המדינה – כתוצאה של סבסוב המנוחה, האם יתכן כי הפגיעה של כיס הדם נוצרה כתוצאה מפגיעה משנית ברכב ולא הפגיעה הראשונה בה? השיב העד:
"לא. קודם כל סבסוב יכול לגרום לכיס דם אבל כאשר אתה רואה אותו בצורה מוגבלת במקום שהוא נמוך כל כך אני לא רואה את המנוחה נפגעה הסתובבה ואז פגע בה הפגוש. ד"ר זייצב עצמו בעדותו ובחוות דעתו השניה תיאר מהלך עניינים שאינו מסתדר עם הדבר הזה" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 70 שורות 22-27).

לשאלת בית המשפט – מה הסברו של העד לפגיעה שרואים במותן ימין של גופת המנוחה כפי שמופיעה בתמונה מס' 3 בנ/5? השיב העד:
"המדובר בהמטומה אשר צולמה כ-8 ימים לאחר האירוע. המדובר בפגיעה רחבה שיכלה להגרם מסבסוב של הגוף לאחר הפגיעה בצד השמאלי בו. יש פגיעות נוספות שנמצאן בצד הימני כמו שברים בצלעות, קרע בכליה וגם בכבד אשר מעידות על פגיעה רחבה ולא ממוקדת. השברים בצלעות הם נמצאים בצד האחורי בנוסף יש לנו שברים בעמוד השדרה לכן המנגנון הוא פגיעה בצד שמאל, נזק לעמוד השדרה, נזק לצלעות מאחור, נזק לאיזור הצידי שנראה בתמונה 3 וזה מעיד על סבסוב לאחר הפגיעה הראשונית" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 71 שורות 29 ואילך).

בחקירתו החוזרת, נשאל העד איך הוא מסביר את השינוי בחוות דעתו של ד"ר זייצב הראשונית לשניה? השיב העד:
"אני חושב שד"ר זייצב התייחס לרכב בהתחלה כאל רכב קטן ואח"כ כאל רכב גדול. ברפואה המשפטית הגדרה של משאית קלה אינה רכב גדול אלא רכב קטן וזאת לפי ספרו של דימיו מ-2001.....המנגנון של פגיעה של משאית קלה ושל רכב פרטי הוא זהה לזה מתייחס ד"ר זייצב בחוות דעתו הראשונה והוא לא היה צריך לשנות את חוות דעתו לשניה מכיוון שנתוני הרכב בעצם זהים זה רכב קטן" (פרוטוקול מיום 26/10/11 עמוד 72 שורות 6-12).

התרשמתי מעדותו של דר' קוגל כי המדובר בעד מקצועי מאד אשר השיב לכל שאלה באופן ספציפי, מבלי לנסות לתת תשובות כלליות ולא מחייבות. כל נתון נשען על ספרות עדכנית שאינה מיושנת ולמעשה חוות דעתו ועדתו בפני נתנו מענה הגיוני, סביר המתקבל על הדעת באשר לכל הפגיעות המרכזיות והמשניות בגופה של המנוחה.

מסקנתו של דר קוגל נותנת הסבר מניח את הדעת הן לפגיעה בשוק השמאלי והן לפגיעה (לשבר המיוחד כפי שהסביר אותו) בחלקו השמאלי של האגן.
לפי הניתוח המבוסס שהציג יותר מסביר להניח כי רכב הנאשם פגע עם חזיתו בצד השמאלי של גוף המנוחה ולאחר פגיעה ראשונית זו נגרמו פגיעות נוספות בצד הימני כתוצאה מהנפילה לכביש או סבסוב הגוף בחלקו ע"ג הרכב.

חוות דעת מומחה התביעה (דר' זייצב) אינה נותנת תשובות ברורות לפגיעות אליהן התייחס בצורה מפורשת וברורה דר' קוגל.

אם לא די בכך, הרי שגם לאחר חוות דעתו ועדתו של דר' קוגל, לא הוגשה חוות דעת הזמה השוללת את קביעותיו של דר' קוגל, ולא הראתה המדינה בכל דרך כי מסקנותיו החד משמעיות מוטעות.

מאחר ואני מוצא את הסבריו של דר' קוגל מתקבלים על הדעת ומספקים מענה טוב והגיוני לממצאי הפגיעות בגופה של המנוחה, אני מחליט להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעתו השנייה של דר' זייצב (חוות הדעת הראשונה כאמור את חוות דעתו של דר' קוגל).

כפועל יוצא של החלטה זו, אני קובע כי ניתוח הפגיעות בגוף המנוחה כפי שקבע והסביר אותן דר' קוגל, מוביל למסקנה ברורה וסבירה כי המנוחה חצתה את הכביש מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, וכניסתה לכביש הייתה מכיוון המדרכה שמימין לכיוון נסיעת הנאשם כפי שטען הוא למן הרגע הראשון בחקירתו. גם אם לא ניתן היה לדחות בפרשה זו את גישתו של דר' זייצב באופן מוחלט, שכן המדובר במחלוקת מקצועית בין שני רופאים, הרי שעמדתו ההגיונית, המבוססת והאפשרית של דר' קוגל, מחייבת לפחות מחמת הספק להניח כאפשרית את טענת הנאשם לפיה הולכת הרגל חצתה מימין ולא משמאל.

כאשר במשפט פלילי עסקינן, חובה על בית המשפט להניח לטובת הנאשם אפשרות שהיא סבירה, אשר לא נשללה ע"י המדינה, ובסופו של יום פועלת לטובת גרסתו. אין המדובר באפשרות מופרכת או בלתי סבירה שהעלה הנאשם מדמיונו אלא באפשרות המסתברת לפי הראיות שהציגה ההגנה כסבירה ביותר בתיק זה.

נקודת המחלוקת השנייה בתיק -

האם הוכחה רשלנות של הנאשם בהתנהלותו כנהג בתיק זה ?

הנאשם העיד על עצמו כמי שנהג במהירות של 30-40 קמ"ש במקום.
איש לא הציג ראייה אחרת למהירותו וכתב האישום אינו מייחס לו נהיגה במהירות בלתי סבירה.

הנאשם נהג בנתיב הימני מתוך שני נתיבים בכביש חד סטרי ואין מחלוקת כי בזירת התאונה (בסביבתה) היה מסומן מעבר חצייה על הכביש.

הבוחן המשטרתי בעדותו אישר כי לא קבע מקום אימפקט מדויק (לדבריו קבע ולאחר מכן מחק זאת מרישומיו – ראה עמ' 27 בפרוטוקול של עדותו) ובכל זאת קבע כי התאונה התרחשה בסביבתו של מעבר חצייה, אם כי הסכים בהגינותו כי הפגיעה לא התרחשה על מעבר החצייה עצמו (ובכל אופן אין לו ראייה לכך).

לא הובאה כל ראייה או עדות לנסיעה פרועה מצד הנאשם עובר להתרחשות התאונה.

מאחר ובוחן התנועה החליט עוד בזירה, כאפשרות יחידה , שהולכת הרגל חצתה משמאל לימין ופסעה 5 מטרים על הכביש עד שנפגעה, כל התחשיבים שצרף לתיק אינם מתייחסים כלל לבחינת סיטואציה של ירידת הולכת הרגל לכביש בהפתעה מימין (כפי שטען הנאשם לכל אורך הדרך).

במילים אחרות, המדינה לא הציגה כל ראייה לרשלנות הנאשם אם תבחן התנהגותו לאור גרסתו של – ירידת הולכת הרגל מימין.

עובדתית, טען הנאשם כי ראה את הולכת הרגל מימין על המדרכה עם גבה אליו, וכאשר היה מטרים ספורים ממנה היא ירדה בפתאומיות לתוך הכביש.

מאחר ואין מחלוקת כי הוא עצמו נהג בנתיב הימני, הרי שיותר מסביר להניח כי יכולתו להגיב בזמן ולמנוע את התאונה מוטלת בספק ממשי.

בכל אופן, המדינה לא בדקה, לא מדדה ולא שחזרה אפשרות זו לה טען הנאשם, ובהעדר כל ראייה לרשלנות מצד הנאשם אותה הביאה המדינה, לא ניתן לקבוע בכל דרך כי המדובר בתאונה נמנעת מצדו.

אם לא די בכך הרי שע.ת/4 נשאל על ידי הסנגור – מה עשה לצורך חקירת הזירה? השיב העד:

" הסתכלתי על כיווני נסיעה, מהיכן הגיע הרכב הפוגע, בדקתי נזקים, ביצעתי מדידות, ערכתי סקיצה, ביצעתי שדה ראיה, נבדק הרכב מבחינת תקינות, בוצעו תמונות" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 20 שורות 22-24).

ע.ת/4 ציין במספר מקומות: הן בדו"ח הבוחן, הן בסקיצות והן בתמונות את נקודת האימפקט, אולם בהמשך מחק (לפי עדותו) נתון זה בטענה כי לא ניתן לדעת מהממצאים מהי נקודת האימפקט ואפשר לשער כי הפגיעה בין הרכב הפוגע למנוחה הייתה בסמוך או בקירוב למעבר החציה. ע.ה/1 מטעם ההגנה הביע את הסתייגותו מהתנהלות ע.ת 4.

הסנגור הפנה את העד לדוח הבוחן ת/4 ושאל אותו מתי הוא מחק את מה שכתב בתחילה לגבי " מקום האימפקט"? העד לא זכר, אך בהמשך עדותו הרחיב ואמר: "מה שרשמתי בסקיצה ובתמונות ניסחתי את זה מאוחר יותר ברור ופשוט מחקתי את מקום האימפקט, כי יותר נכון להגיד שזה מקום עצירת הרכב" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 7 שורות 2-3).

לשאלה – איפה מקום האימפקט בכלל אתה יודע? השיב העד: "במעבר החציה בסמוך למעבר החציה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 27 שורה 1). בהמשך הוסיף העד לעניין זה ומסר כי אין מקום אימפקט מדוייק וזה בקירוב למעבר החציה.

לשאלת הסנגור – האם ידע איפה מקום האימפקט? השיב העד: "במדויק לא כי הרכב לא השאיר סימנים......יש לו מערכת ABS" (פרוטוקול מיום 23/02/10 עמוד 7 שורות 4-7).

ע.ה/1, התייחס בעדותו למקום האימפקט אשר לא צוין על ידי הבוחן מטעם המשטרה:
"גם בעניין של מקום האימפקט שהוא רשם, שהוא עשה טעות, שגם שהיו מחיקות ושוב רשם ושוב מחק, הוא בסוף הודה בבית המשפט פה, שהוא לא יודע למקם את מקום האימפקט. ברגע שהוא לא יודע למקם את מקום האימפקט, הוא לא יודע איפה התאונה" ( פרוטוקול מיום 18/05/11 עמוד 43 שורות 6-10).

ע.ה/1 הופנה על ידי ב"כ המדינה לסעיף 5.3 בחוות דעתו נ/3:

" לעניין איסוף הממצאים מהזירה עולה באופן ברור ובולט לעין כי הבוחן הנכבד לא התייחס כלל להנחיות את"ן מדור תאונות דרכים כפי שמובא בלוח תפוצה – נהלי מת"ן לעניין איסוף הממצאים עא/0101-29217 23 – מרץ – 2003, וכן בחוברת שחזור תאונות דרכים מסוג פגיעה בהולך רגל שנערכה באפריל 2001 והופצה בפני כל הבוחנים על ידי האגף מתן. מאחר ואין לבוחן מקום אימפקט או כל ממצא אחר היה עליו לערוך שחזור והצבעה באופן המייי עם מדידות ומרחקים על פי הנתונים שמסר לו הנהג הנאשם בעיקר כאשר מדובר במצבי תאונה כאשר הולכת רגל נפצעה קשה וכן בהמשך לערוך חישוב אם התאונה נמנעת או בלתי נמנעת". לשאלת ב"כ המדינה – אני מבין מזה שכביכול ציפית שהוא יהיה עם הנאשם בזירה ויעשה איתו איזשהו שחזור או חקירה נכון? השיב העד: "זה לא שאני דורש...זה ההנחיות" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 166 שורות 29-35).

ב"כ המדינה הגיש מטעמו צילום של חוברת שחזור תאונות דרכים, מסוג פגיעה בהולך רגל מאפריל 2001, בעריכתו של רפ"ק דורון פת ( ת/28). בהתייחס לחוברת זו, טען ב"כ המדינה כי הבוחן מטעם התביעה פעל על פי ההנחיות כאשר לקח בחשבון את כתמי הדם והמים, חישוב מסלול הולך הרגל וכלי הרכב, התייחס לממצאי העדים והפתולוג, אנשי מד"א, נזקים על הרכב. מנגד הגיב ע.ה/1 לעניין כדלהלן: "הוא לא עבד לפי ההנחיות, כי ההנחיה אומרת פה, בשביל להתחיל לטפל בתאונה של שחזור עם הולכת רגל, הוא חייב למצוא דבר ראשון, את הדבר המהותי ביותר, מקום האימפקט. מקום האימפקט הוא גם שינה ומחק אותו, כי הוא לא היה בטוח בו. כי מקום אימפקט, אם אתה מחליט עליו, סימן שהוא זה המקום המיועד של התאונה ומזה אתה מתחיל. אם את זה לא, והוא מתחיל לקחת דברים מסביב, הוא לא יכול להוכיח את זה, כי אין לו שום ממצא. כי הכל השערה" ( פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 175 שורות 3-9).

לגופו של עניין: בנקודה זו נוטה אני לקבל את עמדת ההגנה לפיה, מציאת נקודת האימפקט חשובה ומהותית לצורך הבנת נסיבות התאונה. על חשיבותה של נקודת האימפקט מפרט חוקר תאונות הדרכים דורון פת בחוברת שערך " שחזור תאונות דרכים מסוג פגיעה בהולך רגל, 2001" , אותה דאג להגיש ב"כ המדינה וסומנה ת/28. על מנת לסבר את האוזן בחרתי לצטט מהחוברת את האמור בנושא:

"כבסיס לכל שחזור לתאונה יש חשיבות רבה לקביעת מקום האימפקט בכביש בין הרכב להולך הרגל כי ללא ידיעת מקום המגע אין אפשרות להגיע לממצא כלשהו" (ת/28 עמוד 6).

"שחזור התאונה צריך להסתמך על נתונים בסיסיים אותם אוסף הבוחן מזירת התאונה. קביעת נקודת המגע ( IMPACT) חיוני כבסיס לשחזור, ממקום זה " מחזירים את המעורבים לאחור" על פי זמן ומרחק. הצגת היכולת של כל אחד מהמעורבים למנוע התנגשות היא תהליך השחזור" (ת/28 עמוד 45).

מצאתי אם כן, כי ממצא אלמנטרי וחשוב לצורך הבנת מנגנון התאונה לא נחקר ואינו מופיע בחומר הראיות. מציאת נקודת האימפקט הייתה מן הסתם שופכת אור באשר ליכולת התביעה לשחזר את תנועת הרכב לאחור ולדעת האם קיימת רשלנות מצד הנאשם בין אם הולכת הרגל חצתה משמאל ובין אם מימין כפי שקבעתי בפרשה זו.

לא זאת אף זאת, העובדה כי ע.ת/4 לא ערך שחזור עם הנאשם מחשש שיקרה משהו לרכבו של הנאשם לאור נזילת מים מהרדיאטור מוסיפה לערפל החקירתי שנוצר בתיק זה באופן שהקשה עוד יותר על הבנת אופן התרחשות התאונה.

ע.ת/8 - תיאר את השתלשלות האירועים כדלקמן: "...כשיצאתי מהתחנה עם האמבולנס שאני נוהג בו הגעתי לצומת רחוב הפלמ"ח יהודה כשאזרחים מסמנים לי על תאונת דרכים שנמצאת בצד ימין שלי. פניתי ימינה והבחנתי באישה שרועה על כביש, דיווחתי מיד בקשר שנתקלתי בתאונה וירדתי לבדוק את מצב הפצועה.....שתי דקות אחרי הגיע אמבולנס טיפול נמרץ....נהג הרכב הפוגע היה בזירה, הוא היה מאוד נסער. חשוב לציין שהיא הייתה שרועה בערך 15 מטר מהרכב, היתה פגיעה ניכרת על הרכב בחזית שלו במרכז" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 45 שורות 17-27).

לשאלת הסנגור – איפה היה הרכב? השיב העד: "בנתיב הימני. יש מעבר חצייה על הכביש. חציו עמד על מעבר החצייה וחציו בהמשך מעבר החצייה, זה היה בצד ימין" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 45 שורות 27-30).

בחקירתו הנגדית, ציין העד כי אמבולנס נוסף הגיע שתיים או שלוש דקות אחרי ורכבו של הנאשם היה שם כל הזמן. העד הוסיף כי לא אמר לנאשם להזיז את רכבו.
יחד עם זאת העד אישר כי ציין בפני הבוחן שרכב הנאשם זז. לדברי העד, כשחזר מנסיעתו ראה שהרכב זז קדימה " הרכב זז קדימה סמוך לאיפה שהמנוחה שכבה. הוא התקדם קדימה כ-15 מטר" (פרוטוקול מיום 04/04/11 עמוד 50 שורות 30-32).

הנאשם עצמו לאורך כל הדרך חזר והדגיש כי הזיז את הרכב ממקומו, בהוראת מי מאנשי כוחות ההצלה, על מנת לפנות מקום לכוחות ההצלה. מנגד הביאה התביעה עדויות לפיהן הנאשם עשה זאת על דעת עצמו מבלי שהתבקש לכך על ידי כוחות ההצלה.

מיקומו הסופי של הרכב חשוב לצורך הבנת מהלך התאונה, שכן מנקודה זו יחד עם נתונים נוספים, ניתן לעשות שחזור אחורה וללמוד על התנהלות הנהג לפני התאונה (המקום בו הגיב לראשונה, או האם יכול היה לראות את הולך הרגל בזמן רלוונטי שמאפשר תגובה לכניסתו לכביש) .
במקרה זה, וכפי שציינתי כבר דלעיל, ע.ת/4 ונמנע מלערוך שחזור בהתאם לגרסה הלוקחת בחשבון את תזוזת הרכב.

ביחס לסימני המים והדם שנמצאו בזירת התאונה:

ע.ת/4 אישר בבית המשפט כי לא לקח דגימת דם מהשטח לבדיקה במעבדה ועובד מד"א הוא שהצביע לעבר כתם הדם לכאורה השייך להולכת הרגל.

העד נשאל, האם בדק שהמים בכביש זה מים ששייכים לרכב? ותשובתו היתה: "המים שהיו בכביש הצביעו לי השוטר ואנשי מד"א שזה מקום שבו עמד הרכב אחרי התאונה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 23 שורות 17-19). בהמשך הוסיף העד כי לא יצא לבדוק זאת בשטח.

לטענת הסנגור לפיה לא מדובר בכתם מים, השיב העד: "אתה רוצה שאני אבדוק את זה עם האצבע. זה כתם של נוזלים. אני לא ציינתי אם זה שמן ברקס או מים. גם בתמונה 9 וגם בסקיצה מצויין שעדיין יש נוזלים שמטפטפים מתחת לחזית הרכב. זה גם מצולם וגם משורטט בסקיצה" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 24 שורות 17-20).

לשאלה – מה הייתה בעיה לקחת דגימה של הנוזלים ולבדוק במעבדה כמו שכולם עושים? השיב העד: "אנחנו עושים בדיקות של דם בדרך כלל בקטלניות. בתאונה הזו הולכת הרגל פונתה במצב קשה ואני לא מחובתי לעשות בדיקה כזו אם אין צורך. אני רואה את הכל בעין אני ראיתי את הנוזל והוא טרי אני ראיתי אותו בעצמי" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 24 שורות 28-31).

נראה לי כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להרחיב עוד בנקודה זו העוסקת בדרך החקירה של הזירה.

חקירת עדי הראייה:

ע.ת/4 נשאל אם אנשי מד"א היו כאשר הגיע לזירה? לכך השיב: "הם לא היו אני המתנתי להם. בזמן הזה גביתי עדות ראשונה מהנהג בתחנת ערד. זה היה בצומת הכניסה לתחנת ערד. כשאנשי מד"א הגיעו מהפינוי ניגשתי למד"א, יצאתי עם אנשי מד"א להצבעה בזירה ותחקרתי מי שהיה בזירה באותו ערב בתחנת מד"א" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 20 שורות 6-9).

ע.ת/4 נשאל – מי ערך את הסקיצה של אליהו דיין ( ת/19)? לכך השיב: "אני ערכתי על פי דברי נהג האמבולנס מס' 40" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 21 שורות 21-22).

לשאלה – האם היו עדי ראייה? השיב ע.ת/4: "תתפלא אבל היו, הם לא היו מוכנים להזדהות, הם התקשרו מטלפון חסום ולא ניתן היה לאתר אותם" (פרוטוקול מיום 03/03/11 עמוד 25 שורות 7-9).

ברור לחלוטין כי לו משטרת ישראל הייתה מעוניינת להגיע למתקשרים ניתן היה בטכנולוגיה הנוכחית להגיע למקור השיחה. אדגיש כי לא הוצגה כל בקשה לקבלת צו רלוונטי לחברות התקשורת אשר נענה בסירוב של בית המשפט לתת אותו.
במצב זה החלטת המשטרה שלא להגיע לעדים מנעה מבית המשפט קבלת עדויות שהיו יכולות לשפוך אור על דרך התרחשות התאונה.

שאלת התפרצות המנוחה לכביש:

לשאלת ב"כ המדינה – "תגיד לי אתה הבחנת במשהו מוזר, כשהיא חצתה את הכביש/כשהיא התפרצה לכביש?" השיב הנאשם: "היא התפרצה, אני לא, לא יודע מה קרה, לא יודע. פתאום היא הלכה על המדרכה, צמוד אולי מטר, חצי מטר, פתאום היא התפרצה לכביש. אולי היא נפלה אני גם לא יודע. אולי היא רצתה לאחוז בעמוד, אני לא יודע" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 64 שורות 1-4).

לשאלת ב"כ המדינה – יכול להיות שלמעשה אתה לא שמת לב למה שקורה על המדרכה כי אתה מסתכל על הכביש? השיב הנאשם: "אבל אתה לא יכול שתראה את הכביש ולא תראה את המדרכה"......היא ירדה מהר לכביש......אף אחד לא תיאר לעצמו, שאדם שהולך על המדרכה, תוך שנייה יעשה לך ככה וירד לכביש" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 66 שורות 8-17).

ע.ה/1, לגבי האפשרות שהמנוחה מעדה והתפרצה לכביש, טען העד כי
" זה יכול להיות מאחד הסיבות. זה לא שהיא מעדה, אני לא בא וקובע, יכול להיות מההתפרצות, כמו שהוא מסביר......של הנאשם, שהוא אומר, הופתעתי.....אני כמקצועי מגיע למקום, בודק את השטח ואז אני רואה שיכול להיות גם היא מעדה, יכול להיות גם נפלה, ויכול להיות גם זאת אומרת שקרה לה משהו, שפתאום היא התפרצה, או יכול להיות כמו......שהיו לו גם נפילה של סוכר כן" (פרוטוקול מיום 19/05/11 עמוד 119 שורות 10-23).

אדגיש כי ההנחות של מומחה ההגנה באשר להתנהלות המנוחה אינן נשענות על כל ראייה מבוססת. בית המשפט אינו עוסק בניחושים אלא רק בראיות מבוססות.
הראייה היחידה המצויה בתיק ביחס להתנהלות המנוחה ודרך כניסתה לכביש היא עדותו של הנאשם עצמו אשר אינו טוען לריצה שלה לכביש אך כן טוען לכניסה מפתיעה ופתאומית מטווח אפסי ישירות לנתיב בו נסע.

אין כל ראייה בתיק השוללת את גרסתו ואין כל ראייה של המדינה המצדיקה קביעה כי גרסה זו אינה אפשרית.

בסוגיה זו, סבור אני כי " התפרצות המנוחה לכביש" היא אפשרות אשר לא נשללה על ידי הבוחן ויכולה היא להתיישב עם הממצאים ולהילקח בחשבון במסגרת האלטרנטיבות לאופן קרות התאונה.

המצב המשפטי בתיק זה מוביל אם כן להחלטה דומה שקיבל בית המשפט העליון ברע"פ 1274/99 יואל לידני נגד מדינת ישראל, שם הוחלט כי בהיעדר די נתונים / ראיות על אופן חציית הולך הרגל ( הגם ששם הולך הרגל חצה במעבר חצייה) , הרי שיש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.

במקרה שבפני לא הוכח כי המדובר בתאונה נמנעת מצב הנאשם כאשר הולכת הרגל חוצה מצד ימין.
לא הוכח כי אם הנאשם היה נוהג אחרת יכול היה הוא למנוע את הפגיעה בהולכת הרגל.
לא הוכחה נהיגה רשלנית מצד הנאשם ככל שהדבר קשור למהירות הרכב בו נהג או למהלך תנועתו ביחס לנתיבי הנסיעה.
לא הוכח כל מצב של חוסר ערנות מצד הנאשם, שכן אין לדעת (למעט עדותו שלו) באיזה שלב של נסיעתו נכנסה הולכת הרגל לתוך נתיבו (באופן מפתיע לדבריו).

אני קובע לכן כי לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר כל רשלנות מצד הנאשם, הגם שהתאונה הייתה באזור מעבר חצייה.

לא כל פגיעה בהולך רגל בסמוך למעבר חצייה יוצרת מיד רשלנות אוטומטית אותה ניתן לייחס לנהג. בהחלט יתכנו מצבים של ירידה פתאומית של הולך רגל לתוך נתיב נסיעה מבלי שלנהג הייתה יכולת לצפות או להעריך התנהגות כזו מצד הולך הרגל.

כל מקרה יבחן לנסיבותיו, וכאשר אנו בסיטואציה בה המדינה לא הביאה ראיות מספיקות המוכיחות התנהגות רשלנית מצד הנהג, הרי שלפחות מחמת הספק חובה עלי לקבוע כי אין רשלנות מצידו.

נוכח הכרעתי בשתי הסוגיות לעיל (כיוון חציית הולכת הרגל ושאלת הרשלנות) אין כל צורך להכריע בשאלת הקשר הסיבתי למוות בתיק זה.

אציין רק בשולי הדברים, כי אין בעובדה שמוות התרחש 9 ימים לאחר אירוע תאונתי כדי להצדיק קביעה של ניתוק קשר סיבתי.

לא הוכחה ע"י ההגנה רשלנות מנתקת חריגה הקשורה לטיפול רפואי, וספק רב אם כזו הייתה מוכחת, האם היה בה די לאור הוראות חוק העונשין כדי לנתק את הקשר שבין התאונה למוות.
כאמור, לאור שתי קביעותי האחרות, אין מקום להרחיב בסוגיה זו שכן רשלנותו של הנאשם ביחס לחציית הולכת הרגל מימין לכיוון נסיעתו לא הוכחה, ולכן אין נפקות עוד לשאלת הקשר הסיבתי.

מכל האמור לעיל, וכפי שהודעתי לצדדים, אני מחליט לזכות את הנאשם בתיק זה ולו מחמת הספק שהצליחה ההגנה להראות בתיק זה.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב , 09 ספטמבר 2012 , במעמד הצדדים

אלון אופיר, שופט