הדפסה

לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

מר בני זוהר – נציג ציבור (עובדים)
מר שלמה קוגן – נציג ציבור (מעבידים)

התובע
גברי לוזון
ע"י ב"כ עו"ד יונתן דוידוביץ
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

פסק דין

זוהי תביעה לביטול החלטת הנתבע מיום 27.2.11 במסגרתה נשללה קצבת הניידות של התובע החל מיום 1.11.11 ובנוסף נדרש התובע להחזיר הלוואה עומדת שקיבל לרכישת רכב.

רקע
1. התובע הינו נכה מוגבל בניידות לפי ההגדרה בסעיף 2 להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן – הסכם הניידות).

ביום 23.10.01 הוכר התובע כזכאי להלוואה עומדת לרכישת רכב. בעזרת ההלוואה רכש התובע רכב מסוג מאזדה, מ.ר 20-949-69. בנוסף ועל יסוד נכותו, בהתאם להסכם הניידות, קיבל התובע קצבת ניידות.

2. ביום 27.2.11 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת קצבת הניידות וכי לאור הפרתו את כתב ההתחייבות עליו חתם לפי הסכם הניידות (סעיף 3(א) להסכם), נוצר חוב על חשבון גמלת יתר בסך 4,206 ₪ לתקופה מ- 1.1.11 עד 28.2.11.

כמו כן עקב הפרת ההסכם נדרש התובע להשיב את ההלוואה העומדת שקיבל לצורך רכישת הרכב.

3. לטענת הנתבע, על פי ממצאי חקירות שבוצעו עלה כי השימוש ברכב של התובע היה על ידי בתו מזל בראשי, שאינה עונה על הגדרת "מורשה נהיגה" ע"פ הסכם הניידות. הבת עשתה שימוש ברכב מבלי שהתובע היה עמה ברכב וזאת בניגוד להוראות הסכם הניידות.

4. התובע טוען מנגד כי לא הפר התחייבויותיו על פי הסכם הניידות וכתב ההתחייבות עליו חתם, באופן שהצדיק את הדרישה להחזר ההלוואה ואת הפסקת קצבת הניידות.

המסגרת הנורמטיבית
5. בהסכם הניידות נאמר:
"מוגבל בניידות יקבל הטבות לפי הסכם זה, אם הוא מוגבל בניידות לצמיתות, ומתקיימות לגביו הוראות הסכם זה, וכל עוד שהן מתקיימות לגביו, והוא או האפטרופוס שלו וכן מורשה הנהיגה עבורו, הכל לפי העניין, מקיימים את תנאי ההתחייבות אשר נטלו על עצמם כלפי המוסד – לפי כתב ההתחייבות, אשר חתמו כדרישת המוסד (להלן – כתב ההתחייבות)".
 
על פי הפסיקה, אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (דב"ע נז/282-0 אלברט עטל נ' המוסד , פד"ע ל' 501).
 
6. מטרת הסכם הניידות הובהרה בפסק דינו של בית הדין הארצי:
"הלוואה עומדת וגימלת ניידות הוענקו לנכה מוגבל בניידות על מנת שרכבו יסייע לו להתגבר על קשיי הניידות, הן בענייני עבודה והן בחייו מחוץ לעבודה. הסכם הניידות מתיר לקרוב משפחה, העונה על תנאי ההסכם, להסיע את הנכה, כך שאפילו נכה שאינו מסוגל לנהוג בעצמו יתגבר על מגבלותיו, ובלבד שהמוסד אישר זאת.
הסכם הניידות אף מעניק למוגבל בניידות קיצבה חודשית לסייע באחזקת הרכב.הסיוע המוענק על ידי הסכם הניידות מיועד לנכה בלבד, על מנת להשוות אותו לשאר האוכלוסייה. אין הסכם הניידות מעניק זכויות שימוש ברכב "לקרוב משפחה" של הנכה לצרכיו של קרוב המשפחה". (דב"ע מח/76-0, לוציה פיינר נ' המוסד, פד"ע כ', 93).

ובהמשך נקבע:

"התנאי בדבר אי מתן רשות לאדם אחר לנהוג ברכב הינו אחד התנאים בהסכם הנחתם לפי ס"ק (א) לעיל, והוא מתיישב עם מטרת ההסכם למנוע ניצול לרעה של הזכות שניתנה למי שהינו מוגבל בניידות. הפרת התנאי הינה הפרה יסודית, השוללת מהמוגבל בניידות את הזכות לגמלת ניידות, ועליו להחזיר את ההלוואה העומדת, וכן את קיצבת הניידות שקיבל בתקופה בה לא מילה אחר התנאי".

על פי הפסיקה:
"מי שהרשה להשתמש ברכב למי שאינו מורשה לעשות כן לפי סעיף 7 להסכם, חייב להחזיר את ההלוואה העומדת" (דב"ע נה/76-0 המוסד נ' עליזה טן פי, פד"ע כו 306).ו

7. סעיף 3 לפרק ב' בהסכם הניידות קובע:
"(א) מוגבל בניידות יקבל הטבות לפי הסכם זה אם הוא מוגבל בניידות לצמיתות …והוא או האפוטרופוס שלו וכן מורשה הנהיגה עבורו, הכל לפי העניין, מקיימים את תנאי ההתחייבות שנטלו על עצמם כלפי המוסד...נ
(ב) …
(ג) נהג אדם ברכב שלא בהתאם להוראות סעיף 7 לעיל…
יהיה המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו -
(1) לדרוש החזר הלוואה עומדת – ועל החזר זה יחולו הוראות סעיף 12א.
(2) לשלול את זכותו של המוגבל בניידות לקבלת הלוואה עומדת להחלפת רכב.
(3) להפסיק את תשלום קצבת הניידות הניתנת לבעל הרכב על פי הסכם זה".
 
העילות להחזר הלוואה עומדת הרלבנטית לענייננו בסעיף 12(א) להסכם

הניידות, כדלקמן:
"(6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת על-פי הסכם זה.
(7) המוגבל בניידות או האפטרופוס שלו או קרוב המשפחה, לפי העניין, הפרו את התחייבויותיהם כלפי המוסד".
 
סעיף 7 להסכם הניידות קובע לאמור:
  "נוהג ברכב
7.(א) ברכב שלרכישתו ניתנה הלוואה עומדת, יהיו רשאים לנהוג, בנוסף למוגבל בניידות, כל אחד מאלה:
(1) מורשי הנהיגה;
  (2) מי שבידו רשיון נהיגה בר תוקף, ובלבד שהמוגבל
בניידות נמצא ברכב בעת הנהיגה והתיר לאותו אדם לנהוג ברכב.ו
(ב) לא יוחלף מורשה נהיגה, אלא באישור המוסד שניתן מראש ובכתב.נ
(ג) ... ".ב

סעיף 7 לעיל, הקובע מי הם הרשאים לנהוג ברכב, נוקב למעשה בשני סוגי נהגים המורשים לנהוג, האחד, "פורמלי", הינו מורשה הנהיגה שאושר על ידי המוסד, והשני, הינו כל נהג בתנאי שהמוגבל בניידות מצוי עימו ברכב.ב

8. מן הכלל אל הפרט – בתיק זה הוגשו מטעם הנתבע תעודות עובד ציבור של מר חנוך דוד, מנהל מחלקת חקירות סניף חולון ושל כהן אודי, חוקר הונאה ארצית.

מעדותם של השנים עולה כי ביום 23.11.10 ביקרו בבית התובע ושוחחו עם אשתו שגם היא זכאית לרכב ניידות ומחזיקה ברכב כזה. מדו"ח הביקור (נספח 1) עולה כי רכב מס' 20-949-69 נמצא אצל הבת מזל וכי זו נמצאת בעבודה ועושה שימוש ברכב במרבית הזמן. עוד צוין בדו"ח החקירה כי בבניין ישנו שילוט לרכב נכה אחד בלבד ואף בחניות שמחוץ לבניין לא נמצא שילוט נוסף לרכב נכה.

בנוסף העידו השניים, כי נערכו תצפיות על ביתה של הבת מזל בראשי, ברח' ברץ 16 בחולון. התצפיות נערכו בשלושה מועדים שונים: בימים 21.12.10, 22.12.10 ו- 23.12.10 (דו "ח סיכום התצפיות כמו גם סיכומי התצפיות עצמן צורפו כנספח 2 לתעודה). לתעודה אף צורפו מספר צילומים של הרכב כשהוא חונה בחניה בביתה של הבת ( נספח 3 +נספח 6).

מדוחות התצפיות עולה כי בכל שלושת המועדים הנ"ל נצפה רכב המאזדה מ.ר 20-949-69 חונה בחניית הבניין. הרכב צולם כשעליו שלט על הסעת תינוק ברכב ובתוכו מותקן מושב תינוק קבוע ומקובע.

בענייננו אין חולק כי הבת מזל בראשי, אינה "מורשית נהיגה" כהגדרתה בהסכם הניידות. (עמ' 4 לפרוט' ש' 16).

9. בתצהירו ציין התובע כי לא הפר את התחייבויותיו על פי הסכם הניידות וכי המכונית שצולמה על ידי החוקר היא שלו, והוא אכן מסיע בה לעיתים את בתו ונכדו ולעיתים הוא מבקר ושוהה בביתה.

בחקירתו הנגדית מסר התובע לראשונה גרסה שונה:
"הייתי עם אשתי בריב חודש ובתקופה שהם באו במקרה הם באו אני הייתי כל הזמן הייתי שם. הם יודעים איפה הילדה גרה ואיפה האוטו והם לא עלו למעלה לבדוק אם אני גר שם. לא הרגשתי טוב והאוטו שלי היה בטיפול והחתן שלי הלך להביא אותו. הייתי אצל הבת שלי ומותר לי לבקר את הבת שלי מתי שאני רוצה. בגלל הריב עם אשתי הייתי גר אצל הבת חודש ימים וכל הזמן הרכב היה למטה בחניה ... ". (עמ' 3 לפרוט' ש' 21 – עמ' 4 ש' 2) .

גרסה זו לא נתמכה בגרסת האישה עמה כאמור, שוחחו החוקרים ביום 23.11.10 (נספח 1 לתעודת עובד הציבור). כמו כן אשתו של התובע ובתו לא זומנו לעדות מטעם התובע, על אף שעדותן מתבקשת ואמורה היתה לתמוך בגרסתו.

הלכה היא, כי עד רלוונטי אשר לא זומן לעדות על ידי הצד העשוי להיבנות מעדותו, תישקל עובדה זו לחובתו של אותו צד. בנסיבות שבפנינו, משהנפשות הפועלות העיקריות היכולות לתמוך בגרסת התובע לא זומנו לעדות, אי זימונן של האישה והבת יש בו להוסיף נדבך נוסף ומשמעותי לדחיית גרסתו של התובע.

במצב דברים זה בו גרסתו של התובע אשר הועלתה לראשונה במסגרת דיון ההוכחות, לא נתמכה בעדות חיצונית רלוונטית ומהותית, הרי שגרסת החוקרים כפי שהובאה בתעודת עובד הציבור ובעדותם בפנינו, עומדת איתנה.

10. העובדה כי לשני בני הזוג רכבי ניידות ואילו בבניין בו הם מתגוררים מצויה חניית רכב נכה אחת (ומחוצה לו אין שילוט לרכב נכה), מחזקת אף היא את המסקנה כי בני הזוג עשו שימוש ברכב של אחד מהם (ככל הנראה של האישה) , ואילו רכבו של התובע, מושא תביעה זו, הועמד לרשות ולשימוש הבת.

כאמור, אשת התובע אף אשרה בשיחה עם החוקרים כי הבת עושה שימוש תדיר ברכב וזה אף נמצא בחניית ביתה בשלושה ימים סמוכים בשעות הבוקר המוקדמות, כשעליו שלט על הסעת תינוק ברכב ומושב תינוק מקובע.

11. הנה כי כן, שוכנענו כי התובע, בניגוד לכתב ההתחייבות עליו חתם ובניגוד להסכם הניידות (סעיף 7) התיר למי שאינו מורשה לנהוג ברכב (קרי – הבת) לנהוג ברכב, מבלי שהוא היה נוכח ברכב.

12. לאור האמור, אנו סבורים כי החלטת הנתבע לשלול מהתובע קצבת ניידות ולדרוש החזר ההלוואה העומדת, התקבלה כדין.

התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ג, (20 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בנימין זהר
נציג עובדים

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר שלמה קוגן
נציג מעבידים