הדפסה

יניב נ' המוסד לביטוח לאומי

16 ספטמבר 2015

לפני:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי – אב"ד
נציג ציבור עובדים מר צבי רוזנצויג
נציגת ציבור מעסיקים גב' מאירה עזר

התובעת
יוספה יניב
ע"י ב"כ עו"ד ניר גלאינסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מלכה קריצמן

פסק דין

הגב' יוספה יניב (להלן: "התובעת"), אלמנתו של עמנואל יניב ז"ל (להלן: "המנוח"), הגישה תביעה לבית דין זה כנגד החלטת הנתבע, אשר הכיר בתביעתה לגמלת תלויים בגין פטירת בעלה המנוח עקב "תאונת עבודה", אך החליט לשלם לה גמלה רק החל מ-1.12.07.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך:

א. המנוח, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, הועסק בחברת למדא בע"מ, במתן שירותים לתעשיות ביטחוניות, בתחום מסווג של "פרויקט החץ".
ב. בחודש 3/1999 אובחן המנוח כסובל ממחלה נדירה של גידול ממאיר במוח (מסוג גליובלסטומה מולטיפורם) ובעקבות אבחון המחלה, פרש המנוח מעבודתו.
ג. ביום 28.11.00 נפטר המנוח ממחלתו.

ד. התובעת הגישה תביעתה לנתבע לקבלת גמלת תלויים רק ביום 28.12.08, כ-8 שנים לאחר מועד פטירת המנוח.
ה. הנתבע הכיר בתביעתה של התובעת לגמלת תלויים ואישר את תביעתה רטרואקטיבית, החל מיום 1.12.07, קרי- 12 חודשים עובר להגשת תביעתה.
ו. ביום 14.3.14 ניתן פסק דין על ידי בית דין זה, שקבע כי לאור הוראת סעיף 296(ב) לחוק, בדין קבע הנתבע את זכאות התובעת לקצבת תלויים רק החל מ- 12/07, קרי שנה טרם הגשת התביעה לנתבע.
ז. התובעת הגישה ערעור לביה"ד הארצי (עב"ל 48273-04-13). ביום 22.9.14 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לפיו "התיק יוחזר לבית הדין האזורי לבחינת השאלה העובדתית אם בנסיבות המקרה נעלמו מן המערערת העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בה, ושאף בזהירות סבירה לא הייתה יכולה למנוע אותן. כל זאת, על מנת לבחון את תקופת הזכאות של המערערת על פי הוראת סעיף 296(ב).
ככל שימצא בית הדין האזורי שכך, יקבע בית הדין האזורי את תקופת הזכאות הרטרואקטיבית, כפי שנעשה במקרים המתאימים לפי סעיף 8 לחוק הה תיישנות.
הצדדים יהיו רשאים להביא ראיות נוספות בשאלה האמורה בפני בית הדין האזורי, לרבות העדת המערערת בפני בית הדין האזורי".

דיון והכרעה:

ביום 2.3.15 נשמעה עדותו של עו"ד ליאור טומשין, מי ששימש כפרקליטה של התובעת. העד לא צירף שום סיכום פגישה או תרשומת בינו לבין התובעת.

העד הוסיף: "לגבי התקופה מ- 2000 עד 2008 התובעת אמרה לי שהיא עסקה בהוראה וחלק מהזמן הייתה חולה בעקבות אירועים מוחיים ואני יודע שכאשר בעלה חלה הם פנו לרופאים כדי לבדוק מה גורם למחלה.
...

הרופאים אמרו לה שאין לדעת מה הגורמים למחלה.
... אין לי מידע על שמות של רופאים. גם לא יודע על עורכי דין שהתייעצה איתם"
(עמ' 8 ש' 13-22).

התובעת עצמה לא העידה. למעשה, התובעת כבר אישרה (וגרסה זו נתקבלה) כי רק בשנת 2008 ובעקבות פנייתה של גב' ריינס אליה, החלו להתברר לה, תנאי עבודתו של המנוח.

ואולם התובעת לא הוכיחה כלל ועיקר (ועדותו של עו"ד טומשין לא הועילה, ולו במעט), מדוע לא פעלה ולו במאמץ סביר , על מנת לברר קיומה של זיקה בין המחלה ממנה סבל המנוח לבין תנאי עבודתו. כך גם לא נעשה מאומה ע"י המנוח עוד בחייו.

כך ובהקשר לענייננו, נפסק לאחרונה בעב"ל 57366-09-11 אסתר שקד נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.2.15):

"אכן, בפסיקה של בית דין זה נקבע כי "אין להעלות על הדעת שפקיד
התביעות ינעל שערי המוסד מפאת "שיהוי", בפני מי שתביעתו הושהתה
בשל אחת הסיבות שחוק ההתיישנות קובען כמפסיקות את מרוץ
ההתיישנות". המערערת סומכת בעניין זה על סעיף 8 ל חוק ההתיישנות שזו
לשונו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות
שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל
תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". אנו סבורים
שהנסיבות הקיימות אינן מצדיקות את החלת סעיף 8 ל חוק ההתיישנות. דוגמה מוחשית לכך היא המערערת, אשר לאחר קבלת יעוץ משפטי הגישה
לאחר מות המנוח, ביום 5.6.2008, תביעת תלויים בעילה שיש קשר סיבתי בין פטירת המנוח לתנאי עבודתו.
ניתן בהחלט לסבור שהמנוח ז"ל יכול היה להתייעץ עם גורם משפטי או
אחר במועד, כשם שעשתה אשתו מאוחר יותר, ולהגיש את התביעה להכרה בפגיעה בעבודה במועד. לרשות מבוטחי המוסד עומד גם הסיוע המשפטי,
חינם אין כסף, שניתן להיוועץ בו. גם המידע בדבר הקשר בין מחלת הסרטן
לחשיפה לאסבסט ולחומרים מסוכנים אליהם נחשף המנוח, אינו נחלתם
של אנשי הרפואה בלבד. בנסיבות אלה, עם כל הצער שבדבר, איננו
מתרשמים שהמנוח או המערערת, אילו נקטו בזהירות סבירה, לא יכלו
לגלות את הקשר האפשרי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלתו במועד.
איננו מתעלמים מכך שאנשים מן הישוב, אפשר שאין בידם תמיד הכלים להגיע לאותם מקורות מידע, אך החוק פועל במסגרות מסוימות המכתיבות את סדרי ההתנהלות, ואין זה נכון להתעלם מן המסגרות הנורמטיביות
וביניהן סעיף 296 לחוק, השוללות במקרים מסוימים תחולה רטרואקטיבית של תשלום גמלה, גם אם אין ספק שהיא מגיעה לזכאי גם קודם לכן.
משלא הייתה במקרה זה התיישנות שלא מדעת, המשליכה על הוראות סעיף 296 לחוק, ובהתחשב בכך שעילת התביעה נולדה בתאריך 3.1.1.2005, אין מנוס מדחיית הערעור על פי הוראת 296סעיף לחוק."

והדברים יפים גם למקרה דנן. לאור האמור לעיל, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בה, או בבעלה המנוח, עוד בחייו. כך גם לא הוכח, כי התובעת פעלה ב "זהירות סבירה" על מנת למנוע אותן.

סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, (16 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר צ. רוזנצויג

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט

נ.מ. גב' מ. עזר