הדפסה

דויטש נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

מר בנימין זוהר – נציג ציבור (עובדים)
מר שלמה קוגן – נציג ציבור (מעבידים)

התובעת
חיה יוכבד דויטש
ע"י ב"כ עו"ד אילה אנדורן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

פסק דין
זוהי תביעה כנגד החלטת הנתבע אשר דחה את תביעתה של התובעת לדמי לידה בהתאם לסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") ואת בקשתה להעניק לה דמי לידה מלאים מטעמי צדק.

רקע עובדתי
1. התובעת הפעילה עסק עצמאי החל משנת 2008, אולם החלה לשלם דמי ביטוח לאומי רק בחודש 10/09 מבלי שדיווחה על עבודתה כעצמאית בשנת 2008.

2. התובעת שילמה מקדמות מחודש 10/09 ועד לחודש 2/10.

3. ביום 28.2.10, ולאחר שקיבל לידיו שומות מס של התובעת, פנה הנתבע אל התובעת בבקשה ליתן פרטים לגבי הכנסותיה במהלך השנים 2008-2009. בעקבות זאת שלחה התובעת מכתב המפרט את פעילות עסקה בשנים אלו.

4. בתגובה להודעה זו, ביום 6.4.10 קבלה התובעת מאת הנתבע מכתב שכותרתו "שינויים בחשבונך בביטוח לאומי" ולפיו נדרשה לשלם יתרת חוב בגין שנת המס 2008 עד ליום 6.5.10.

5. התובעת ילדה במזל טוב את ילדה הרביעי ביום 25.4.10.

6. את תשלום החוב בגין שנת 2008 הסדירה התובעת בהסדר תשלומים בחודש מאי 2010 לאחר הלידה.

7. ביום 27.4.10 הודיע הנתבע לתובעת כי בהתאם להודעה שהתקבלה מבית החולים על הלידה נבחנה זכאותה לדמי לידה כעובדת עצמאית ומאחר והתובעת לא צברה תקופת תשלום דמי ביטוח מספקת אזי בהתאם לסעיף 50 לחוק, היא אינה זכאית לתשלום.

8. ביום 15.7.10 הגישה התובעת תביעה לדמי לידה מטעמי צדק. ביום 8.12.10 נדחתה תביעתה הואיל ובהתאם להוראות סעיף 387 לחוק ולתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה- 1975 לא נוצרה לתובעת זכאות הנמנית בתקנות אלו.

9. בהמשך החליט הנתבע, כי התובעת זכאית לדמי לידה חלקיים בהתאם לסעיף 50 לחוק, ואלו שולמו שלה. עם זאת סרב הנתבע לשלם לתובעת את מלוא דמי הלידה.

מכאן התביעה שבפנינו.

נימוקי התביעה
10. התובעת טוענת כי בשל תקופת חג הפסח שחל בסמוך ללידה ומשום שלא חשה בטוב ערב הלידה, שולם החוב מיד לאחריה. מכל מקום לטענת התובעת היא הסתמכה על מכתב הנתבע מיום 6.4.10 בו נדרשה לשלם את סכום החוב עד ליום 6.5.10 (וכך עשתה), והוסיפה כי במכתב זה לא הוסבר בצורה מפורטת ומפורשת כי אם החוב לא ישולם מידית , ייתכן והדבר יפגע בזכאותה לקבלת גמלאות לרבות דמי לידה מלאים.

11. התובעת מציינת כי עם פתיחת העסק בשנת 2008 ובשל חוסר ידיעה ועצה גרועה שקיבלה, פתחה תיק רק ברשויות המס והמע"מ. רק בחודש 9/09 החלה לקבל יעוץ של יעץ מס ואז מייד דיווחה לנתבע והחלה לשלם דמי ביטוח.

טיעוני הנתבע
12. לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית לקבלת דמי לידה מלאים כעצמאית הואיל וביום הלידה היה לה חוב בדמי ביטוח כעצמאית; התובעת החלה לעבוד כעצמאית בשנת 2008, אך לא דיווחה על כך לנתבע ולא שילמה דמי ביטוח עבור תקופת עבודה זו עד ליום הלידה, ולכן לא צברה תקופת תשלום דמי ביטוח כנדרש בחוק; התובעת ערכה הסדר תשלומים לחוב לאחר יום הלידה ("היום הקובע") ובהתאם להלכה הפסוקה, תשלום דמי ביטוח צריך להיעשות לפני ה"יום הקובע" ולא לאחריו.

דיון והכרעה
13. סעיף 48 לחוק הדן בדמי לידה, קובע כדלקמן:
" 48. "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;
מיום 18.2.2005
תיקון מס' 78
ס"ח תשס"ה מס' 1982 מיום 18.2.2005 עמ' 190 (ה"ח 130)
"יום הלידה המשוער" - היום שנקבע כיום הלידה המשוער,  באישור רפואי שניתן בהתאם לתקנות שהתקין השר. "

סעיף 50 לחוק קובע את תנאי הזכאות לדמי לידה:
" 50. (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או
ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

(1) בעד פרק זמן של 14 שבועות - אם שולמו דמי
ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;
(תיקון
(תיקון
(2) בעד פרק זמן של 7 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.
(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: ... ".

בהתאם לסעיפים 48 ו- 50 לחוק, הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית מותנית בכך ששילמה דמי ביטוח בעד התקופה הנזכרת בסעיף 50, שקדמה ליום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה.

15. על פי ההלכה הפסוקה, יש לראות את הקביעה האמורה בסעיף 50 (א) לחוק ( "שילמה דמי ביטוח"; "שולמו דמי ביטוח" ) כפעולה שבעבר, היינו, שהתשלום נעשה בפועל לפני היום הקובע :
"נחזור ונדגיש, שתשלום דמי הביטוח צריך שיהא לפני 'היום הקובע' ולא אחריו, זאת לשון החוק ורק זה יביא לתוצאה שלה התכוון המחוקק. תשלום בחודש נובמבר כדי לזכות בדמי לידה בקשר ללידה בחודש אוקטובר אינו מתיישב לא עם לשון החוק ולא עם מטרתו".
בית הדין הארצי הסתמך על "פס"ד שחם" ב-דב"ע נב/96-0 הללי ויקטוריה המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), בציינו כי מ"פס"ד שחם" עולה, חד משמעית, שתנאי לקבלת דמי לידה הוא תשלום דמי ביטוח טרם הלידה, ותשלום לאחר הלידה אינו יכול לתקן את המעוות. את היחס שבין הסעיפים 366(ב) ו- 50 לחוק הביטוח הלאומי הסביר בית הדין בכך "כי 'פיגור' יכול ויקום רק לאחר ששולמו דמי ביטוח כלשהם, ולא שעה שלא שולמו כלל דמי ביטוח שמועד תשלומם חלף ועבר".
בנושא זה נאמר גם ב-דב"ע נו/292-0 אסתר רחמים - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם):נ
"לענין תשלום דמי הביטוח - עפ"י סעיפים 48 ו-50(א) לחוק, הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית מותנית בכך ששילמה דמי ביטוח בעד התקופה הנזכרת בסעיף, שקדמה ליום בו הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון שהסתיים בלידה. לעניננו זו התקופה שקדמה ל- .12/96 לא בכדי נאמר בחוק 'שילמה' בלשון עבר, שכן תכלית אותה הוראה הינה למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכוח החוק, כך שאדם לא יקיים שנים חובותיו ובבוא הארוע המזכה לגימלה ישלים את כל החסר לזכאות לרבות קביעת מצב מזכה או מעמד מזכה (דב"ע שנ/ 133-0 המוסד - שחם, פד"ע יב 276; דב"ע מט/66-0, אנושי המוסד (לא פורסם); דב"ע נב/96-0, הללי - המוסד (לא פורסם); דב"ע נד/267-0, דויטש - המוסד, פד"ע כח 503...
המסקנה המתקבלת מההלכות בנושא זה היא שאת המלים "שילמה דמי ביטוח" ו"שולמו דמי ביטוח", שבסעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי, אין לפרש כמתיחסים לעצם התשלום, יהיה מועד ביצועו אשר יהיה, אלא יש אכן לפרשם כפעולה שבעבר, דהיינו - שהתשלום נעשה בפועל לפני "היום הקובע" (יום הלידה בעניין שלפנינו)."
(עב"ל 393/97 ורדינה שומלה נ' המל"ל , ניתן ביום 18.7.99).

16. ומכאן לבחינת נסיבות המקרה שבפנינו.

מעדותה של התובעת עולה כי החלה להיות עצמאית כבר בשנת 2008 אך חרף זאת לא דיווחה על כך לנתבע במועד. לטענתה לא דיווחה לנתבע בשל חוסר ידע ותמימות, אולם גם באוקטובר 2009 כשכבר קיבלה יעוץ מיועץ מס שליווה אותה והוא זה שהגיש דיווח ל נתבע בגין שנת 2009 , לא דיווחה על עבודתה כעצמאית בשנת 2008 והצהירה בכתב כי החלה לעבוד כעצמאית בחודש 10/09 (ראה העתק דין וחשבון שנתי שהגישה התובעת לנתבע ואשר צורף לתעודת עובד ציבור מטעם הגב' אניטה יפרח , מרכזת ביטוח גביה בנתבעת) .

17. עוד עולה מן העדויות כי התובעת לא דיווחה על היותה בהריון לנתבע, אף לא בחודש 2/10 כחודשיים לפני מועד הלידה המשוער, כאשר קיבלה פניה מהנתבע לבירור מעמדה כעובדת עצמאית בשנת 2008. יש לזכור כי בשלב זה קיבלה שירותי יועץ מס, שמתוקף תפקידו, אמור היה לדעת מהן ההשלכות של אי תשלום דמי ביטוח במועד ולפני הלידה. (יוער כי יועץ המס לא זומן לעדות מטעם התובעת).

יתרה מכך, גם בחודש אפריל 2010, שבועיים בלבד בטרם הלידה, כשקיבלה התובעת את הדרישה לתשלום החוב, לא טרחה ליידע את הנתבע על הריונה ועל הלידה המתקרבת.

אין לצפות כי הנתבע ידע על כל מבוטחת הנמצאת בהיריון וקרבה ללדת, ועל כן אין לקבל את טענת התובעת כאילו היה צריך הנתבע להזהירה במפורש כי עליה לשלם את החוב בטרם הלידה.

אין אף בסיס לטענת התובעת כי העובדה שהונפק לה שובר תשלום לתשלום עד ליום 6.5.10, שהינו מאוחר ל"מועד הקובע", מהווה בסיס לחריגה מהוראת סעיף 50(א) לחוק בעניינה של התובעת.

שובר התשלום נמסר לתובעת לאחר שהיא דיווחה באיחור רב על פעילותה כעצמאית בשנת 2008. בשל הדיווח המאוחר, נקבע מועד מאוחר לסילוק חובה בגין דמי הביטוח והקנסות, ואין מקום לפרש שובר זה, שיסודו באיחור של התובעת בדיווח ובתשלום החלים עליה, כבסיס חוקי להרחבת היקף הביטוח לפי סעיף 50(א) לחוק.

ממילא אין מקום לטענת התובעת כי יש להתחשב במצבה הרפואי והרגשי (טרם הלידה) שבעטיו איחרה בתשלום הסכומים שנדרשו ממנה על פי שובר התשלום.

18. כאמור, בהתאם לסעיפים 48 ו- 50 לחוק, הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית מותנית בכך ששילמה דמי ביטוח בעד התקופה הנזכרת בסעיף 50, שקדמה ליום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה. התשלום או הסדר התשלומים אמורים להתבצע לפני "היום הקובע" ולא לאחריו.

תכליתה של קביעה זו מפורטת בפסק הדין שומלה שלעיל וה יא מניעת שימוש לרעה בעצם הביטוח מכוח החוק, כך שלא ייוצר מצב שאדם שלא משלם את דמי הביטוח במשך שנים, ורק כאשר קמה זכותו לגמלה כזו או אחרת, הוא ישלח את דמי הביטוח לאחר שנוצרה הזכות לגמלה. (ראה גם דב"ע שנ/133-0 המוסד נ' שחם , פד"ע יב 276).

אין חולק כי התובעת לא שילמה את דמי הביטוח על עבודתה כעצמאית בשנת 2008 לפני יום הלידה, ועל כן צברה תקופת הכשרה המזכה אותה בדמי לידה חלקיים בלבד כמפורט בסעיף 50 לחוק.
19. התובעת גם אינה זכאית לקבל מענק מטעמי צדק, שכן לא התמלאו לגביה התנאים המפורטים בתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) התשל"ה-1975 (להלן – התקנות).

סעיף 387 לחוק קובע כי:
"המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח, אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:
(1) אי הזדקקות לאישפוז לפי סעיף 42;
(2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 253.
(3) אי מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;
(4) אי השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 253".

על פי הוראות תקנה 3 לתקנות, הענקה כאמור בסעיף 387 לחוק תאושר אם נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום או לשלם דמי ביטוח בנסיבות המפורטות בתקנה, כדלקמן :
" ....
(1) מחלה או תאונה;
(2) מאסר או מעצר;
(3) פסלות לדין או פשיטת רגל;
(4) שירות בצבא- הגנה לישראל;
(5) הימצאות בארץ אויב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חפשי עם ישראל;
(6) תנאי מלחמה או פעולות אויב;
(7) אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל;
(8) רישום גיל לא נכון שתוקן על פי פסק דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים לתיקון הגיל תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות;
(9) מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד;
(10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה".
20. עניינה של התובעת אינו נופל בגדר המקרים המנוים בס"ק 1-9 לתקנה 3 ויש לבחון האם מתקיימת לגביה תקנה 3(10).

על פי תקנה 3 (10), רשאי הנתבע עפ"י שקול דעתו, ליתן הענקה מטעמי צדק אם התקיימה:

"סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה" .ב

הפסיקה בענין זה קבעה כי: "נבצר מהמבוטח" פירושו קרוב לדיבר "נמנע" (דב"ע מא/ 0-172 ספלורה סבג נ' המוסד פד"ע יד 22).

עוד נקבע,כי תנאי הכרחי לצורך ההענקה מטעמי צדק הוא כי אי הרישום או אי התשלום נוצר מאחר ש"נבצר" מהמבוטח למלא את חובת הרישום או לשלם דמי ביטוח (בעב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 13/02/02). לעניין אותה "נבצרות" נפסק כי משמעותה שנסיבה אובייקטיבית, להבדיל מאי ידיעה, טעות או שכחה מנעו מהמבוטח לקיים את חובת הרישום או התשלום". (סעיף 6 לפסק הדין).

עוד נקבע, כי גם מדובר במבוטח שהיה חולה אך מחלתו לא הביאה למצב שבו נבצר ממנו לקיים את חובת הרישום, אין רואים בו כמי שהתקיים האמור בתקנה (דב"ע מב/0-13 המוסד נ' ארי ראובן פד"ע יג' 390) וכן, הדין באי ידיעה, טעות, שכחה וכיוצא באלה (דב"ע מח/0-150 תהילה פלבינסקי נ' המוסד פד"ע כ' 32).

אין איפוא, לפרש את תקנה 3(10) כעומדת בפני עצמה. תנאי מוקדם למימוש תקנה 3(10) הינו כי חלה הרישא של תקנה 3, הקובעת, כי הענקה תינתן, אם נבצר מן המבוטח למלא את חובת הרישום או לשלם דמי ביטוח (דב"ע מב /0-13 המלל נ' ראובן פד"ע יג 390 וכן דב"ע מח/0-150 פלבינסקי נ' המלל, פד"ע כ 32).
21. מדברי התובעת עולה כי הייתה מודעת לכך שנזקף לחובתה חוב דמי ביטוח, ואף התייעצה על כך עם יועץ מס. משכך, אין לראותה כמי ש"נבצר" ממנה למלא אחר המוטל עליה, ולשלם את החוב. כמו כן לא הוכח כי התובעת ממלאה אחר התנאים האחרים להענקה מטעמי צדק.

ב22. מן האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבע לדחות את בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק, שכן לא מתקיימת בעניינה הדרישה שבתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975, לפיה "נבצר" ממנה למלא חובת רישום ותשלום דמי ביטוח, ומכל מקום לא מתקיימת בעניינה אף לא אחת מהחלופות של תקנה 3, לרבות תקנה 3 (10) בעניין נסיבות "שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב".

23. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, (27 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בנימין זהר
נציג ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר שלמה קוגן
נציג ציבור (מעבידים)