הדפסה

גמליאל נ' ברודרזון דניאל ואח'

בפני
כב' השופטת איילה גזית

תובע

יוסף גמליאל

נגד

נתבעים

1.זאב ברודרזון דניאל
2.ירון ברודרזון – ניתן פסק דין בהעדר הגנה
3.בנק הפועלים סניף הקסטל – התביעה נגדו נדחתה

פסק דין
(נגד נתבע 1)
מבוא

1. התובע הגיש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל עשרה שיקים שמסר לו הנתבע 2 מחשבון הנתבע 1, כפי שעולה מסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן.

לטענת התובע, הוא נתן הלוואה במזומן לנתבע 2 וזה האחרון, בכדי להבטיח את החזרתה, מסר לתובע עשרה שיקים בסכום כולל של 57,350 ₪ מחשבונו של בנו, הוא הנתבע 1.

השיקים נחזו כחתומים על ידי הנתבע 1 ונחתמו בגבם על ידי הנתבע 2. לימים , ה שיקים חוללו והתובע פנה ללשכת ההוצאה לפועל.

כנגד נתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, והתביעה כנגד נתבע 3 נדחתה בהסכמת הצדדים.

2. להגנתו, טוען הנתבע 1 כי ה שיקים הונפקו על ידי הבנק ללא ידיעתו והסכמתו, נמסרו לאביו, הוא הנתבע 2 , וזה זייף את חתימתו על גבי ה שיקים. הנתבע 1 טוען כי אביו עשה במרמה לקבלת שיקים מחשבונו, ועשה בהם שימוש תוך זיוף חתימתו , וזאת ללא ידיעתו, וללא הרשאתו.

3. התובע, מר יוסף גמליאל הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וטען כי להבטחת החזר הלוואה שנתן במזומן לנתבע 2,  קיבל עשרה שיקים, בסכום מצטבר של 57,350 ₪, מחשבון הנתבע 1.

התובע טוען כי השיקים נחזים להיות חתומים על ידי הנתבע 1 , וחתומים על גבם על ידי הנתבע 2 כמסב ו/או ערב לפירעו נם.

התובע טוען, כי ה שיקים לא נפרעו וחזרו, אם מסיבת אכ"מ ואם בהוראת ביטול, ובלית ברירה פתח נגד הנתבעים 1 ו 2 תיק בלשכת ההוצאה לפועל שמספרו 01-XX603-08-9.

התובע הצהיר כי נתבע 2 מסר לו את השיקים, תוך הצגת מצג שהם שיקים טובים של בנו , וכי הוא שהסב ו/או ערב לפירעון בחתימתו.

עוד טוען התובע כי הנתבע טען להגנתו כי הבנק התרשל לכאורה בהנפקת השיקים מחשבונו ללא הסכמתו וידיעתו.

התובע הצהיר כי הבנק, בעקבות ההליך המשפטי שנקט נגדו התובע, המציא לצדדים ולבית המשפט את קלטת השיחה בין הנתבע 1 לפקיד הבנק מתאריך 8.4.2009 , כאשר לטענת התובע בקלטת נשמע הנתבע 1 נותן הוראות לפקיד הבנק להנפיק פנקס שיקים לאביו ובודק כיצד אביו יוכל לפעול על פי ייפוי הכוח.

התובע הגיש, כנספח לתצהירו, קלטת ותמליל המתעדים את שיחתו של הנתבע 1, לטענתו, עם הבנק בקשר להנפקת השיקים ומסירתם לאביו, כמיופה כוח.

4. הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וטען כי עובר לפנייתו של התובע אליו, תוך שימוש באיומים, בגינם הוגשה תלונה במשטרה, לא ידע כלל כי הונפקו שיקים מחשבונו ונמסרו כאלה תוך זיוף חתימתו.

הנתבע 1 הצהיר כי מעולם לא ביקש מהבנק להנפיק עבורו שיקים, מעולם לא השתמש בפנקסי שיקים, ומעולם לא חתם על ה שיקים שנמסרו לביצוע.

עוד הצהיר הנתבע 1 כי מעולם לא נתן הרשאה כלשהי להנפיק עבורו שיקים, ולא נתן מעולם הרשאה לאביו לעשות שימוש ב שיקים או בחשבון הבנק שלו.

עוד טוען הנתבע 1 בתצהירו כי לא נתן לאביו יפוי כוח לבקש עבורו שיקים, וכל שימוש כזה נעשה ללא ידיעתו ו/או הסכמתו ו/או הרשאתו, תוך זיוף חתימתו.

כן טען הנתבע 1 בתצהירו כי בקלטת שמציג התובע נשמע בבירור כי הקול אינו קולו, אלא קולו של אביו, וכי הוא מוכן להגיע לכל מומחה  שיבחר התובע לאמת טענה זו.

5. מר אילן חמרה, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, והגיש חוות דעתו  לתיק בית המשפט ביום 12.6.11. מחוות דעתו עולה קביעה וודאית כי הקול המזוהה כדובר בשם דניאל בהקלטה שהתקבלה לבדיקה הינו קול הדובר דניאל וייצמן ת.ז. XXXXXX549 (הוא הנתבע 1).

ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול כי הוא מסכים שהחתימה על השיקים היא לא חתימת הנתבע 1. (ראה עמ' 8, שורה 20 לפרוטוקול מיום 05/05/11).

לפיכך, לעניין החתימה על השיקים, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 1 אינו חתום עליהם.

דיון והכרעה

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים על נספחיהם, ושקלתי את השיקולים המשפטיים הצריכים לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

תביעת התובע כנגד הנתבע 1 בתיק דנן, החלה דרכה כבקשה לביצוע שטר, שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל, ועל כן, תידון ותוכרע על פי דיני השטרות.

עיון בשיקים נשוא התובענה מלמד כי הנתבע 1 נחזה להיות מושך השיקים, והתובע הוא הנפרע בחלק מהשיקים, בעוד שבשיקים אחרים הנפרעים האחרים הינם: ק.נ.ש, אבי שלמה סחר, יעקב ואקנין.

חזות השיקים בהם התובע הוא הנפרע, מלמדת כי, לכאורה , מדובר בצדדים קרובים לשטר, דהיינו מושך ונפרע, אולם, מבירור עסקת היסוד העומדת ביסוד השטרות, עולה כי הצדדים רחוקים לשטר, והשיקים לא נמסרו  מנתבע 1 לתובע. בראיות הוברר כי השיקים נמסרו מנתבע 2 לתובע, ואף התמורה הנטענת על פי גירסת התובע ניתנה מן התובע אל נתבע 2.

בנסיבות אלה, מדובר בצדדים רחוקים לשטר, ויש לבחון את התביעה על פי עילה השיטרית בלבד (ראו ש' לרנר דיני שטרות  מהדורה שנייה התשס"ז – 2007, ע"מ 74).

על כן, יש לבחון על פי דיני השטרות האם מתקיימים יסודות החתימה, המסירה,
התמורה, וההרשאה.

לעניין המסירה, הלכה פסוקה היא כי בנוסף על אחיזת השטר, דרושה גם התקשרות בת פועל, כדי שהמסירה תהפוך שלמה, והתקשרות כזאת נוצרת בהתקיים, הן מסירה פיזית, והן כוונה להעביר לנפרע את הקניין בשטר, וזאת בנוסף לפגישת רצונות ולמתן תמורה.
(ראו ע"א 9/71 גרשון דוד נ' בנק לייצוא בע"מ, כו (1) 169 וכן ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, לז (3) 830 וכן ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, לח (4) 281).

כאמור, מוסכם על הצדדים כי הנתבע 1 אינו חתום על השיקים, ועל כן, יסוד החתימה לא התקיים.

לעניין יסוד המסירה, בתצהיר עדות ראשית של התובע עולה כי השיקים נמסרו לו על ידי הנתבע 2  ולא על ידי הנתבע 1.

עוד עולה מהעדויות כי הנתבע 1 לא היה נוכח עת מסירת השיקים מהנתבע 2 לתובע.

"ש. כשהאבא מסר לך את השיקים, הנתבע 1 היה?
ת. לא. השיקים נמסרו שלא בנוכחות הנתבע 1"
(ראו ע"מ 13, שורות 17-18, לפרוטוקול מיום 16.11.11)

מכאן, עולה שגם יסוד המסירה של השיקים על ידי נתבע 1 לא התקיים.

לעניין ההרשאה והידיעה, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבע 1 היה מודע למסירת השיקים:

"ת. הוא כנראה מסר לאבא את השיקים. האבא מסר לי שיקים בידיעת הבן"
(ראו ע"מ 16, שורה 22, לפרוטוקול מיום 16.11.11).

האמירה של התובע "כנראה" מלמדת יותר על מסקנה או השערה של התובע בעניין הידיעה וההרשאה, ועל יסוד עדותו של התובע, אין מקום לקבוע ממצא עובדתי של ידיעה או הרשאה מטעם נתבע 1 לאביו.

עוד העיד התובע בחקירתו הנגדית כי פגש את הנתבע 1 במסדרון בית החולים, והאחרון אמר לו שהשיקים יפרעו, לאחר שאביו – הנתבע 2 ישוחרר מבית החולים.

"ת. דיברתי איתו במסדרון והוא אמר שהשיקים יכובדו אחרי שאביו ישתחרר מבית החולים".
(ראו ע"מ 13, שורה 11 לפרוטוקול מיום 16.11.11).

דברים אלה לא ציין התובע בתצהיר עדות ראשית שלו, והעובדה כי התובע בחר שלא להעלות עובדה כה חשובה בתצהיר עדותו הראשית, והעלה גרסה חדשה זו לפיה הנתבע 1 הבטיח לפרוע את השיקים רק בחקירתו הנגדית, מתיישבת יותר עם האפשרות כי גרסה זו הועלתה בשלב כה מאוחר בכדי להיטיב עם תביעתו, יותר מאשר עם האפשרות של שיכחה גרידא.

הנטל מוטל על התובע להוכיח את תביעתו.

התובע בעדותו מסיק כי הנתבע 1 ידע על מסירת השיקים. אלא, שהמדובר הוא במסקנת התובע, שאיננה נתמכת בראיות או בנתונים עובדתיים אובייקטיבים. מסקנה זו הועלתה רק בחקירתו הנגדית, ואינה עומדת בנטל המוטל עליו בכדי להוכיח את יסוד ההרשאה והידיעה במסגרת הוכחת תביעתו.

יתר על כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי החתימה על השיקים אינה חתימתו של הנתבע 1, ואף אין כל ראיה, ולו לכאורה, כי הנתבע 1 ייפה את כוחו של נתבע 2 לחתום בשמו או במקומו על השיקים.
גם אם אקבל את גרסת התובע , בהתאם לחוות דעת המומחה, לפיה הנתבע 1 הזמין את פנקסי השיקים וביקש למוסרם לאביו, אין בכך משום ראייה שהנתבע 1 הרשה לאביו לחתום בשמו על השיקים, ולחייבו בפרעון שיקים לצדדים שלישיים.

לפיכך, עולה כי התובע לא הוכיח, לא את יסוד החתימה, לא את יסוד המסירה, ואף לא את יסוד הידיעה וההרשאה.

כעת יש לבחון האם יסוד התמורה התקיים בענייננו.

התובע טען בתצהירו כי הלווה לנתבע 2 כספים במזומן כנגד שיקים שהאחרון מסר לו, אלא, שהתובע לא צירף כל אסמכתא או ראיה אחרת המלמדת כי העביר הכספים במזומן, לצורך הוכחת יסוד התמ ורה.

יתר על כן, הנפרעים בחלק מהשיקים הם נפרעים שונים, ולא פורט בתצהירו של התובע מהי התמורה שניתנה לכל נפרע ונפרע. זאת ועוד, אף לא ניתן כל הסבר מי הם הנפרעים השונים, ומדוע השיקים אינם כולם רשומים לפקודתו, שכן לטענתו מלכתחילה ניתנו השיקים כולם כבטוחה להלוואה שנתן לנתבע 2.

בנוסף לכך, התובע לא מצא לנכון לזמן את הנפרעים האחרים, או מי מהם למתן עדות מטעמו, ואף לא המציא תצהירים מטעמם המפרטים מהי התמורה שניתנה עבור השיקים נשוא התובענה. גם בחקירתו הנגדית לא הוסיף התובע פרטים כלשהם השופכים אור בעניין מתן התמורה.

על כן, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל שהוטל עליו לה וכיח כי אכן ניתנה התמורה הנטענת, עבור השיקים.

7. לעניין חוות דעתו של העד המומחה, כאמור לעיל, נקבע כי הקול בקלטת המזמינה פנקסי שיקים מהבנק הינו קולו של נתבע 1.

לעניין מהימנותו של העד המומחה, הנתבע 1 טען כי חוות דעת המומחה אינה מהימנה הואיל והמומחה הורשע  בפלילים על פי סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר, תשל"ט – 1979.

עיון בע"פ 1497-92 עולה כי אכן המומחה מטעם בית המשפט הורשע בעבירה על פי סעיף 2 (ב) לחוק הנ"ל. (ראה ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' אלי בן משה צוברי, מז (4) תשנ"ג/תשנ"ד – 1993).

תפקידו של המומחה מטעם בית המשפט, הוא לסייע לבית המשפט בחקר האמת ובעשיית הצדק, בבחינת ידו הארוכה של בית המשפט. על כן, קמה עליו החובה לשמירה על טוהר המידות, ולאור פסק הדין המרשיע, ספק רב אם ניתן לקבוע מימצא עובדתי ודאי על יסוד חוות הדעת.

אולם, למעלה מן הדרוש , יאמר כי אין בחוות דעת של המומחה, אשר קבעה כי הקול הינו של הנתבע 1, כדי להעלות או להוריד לעניין תביעתו של התובע.
בתמלול הקלטת לא ניתנה הרשאה לנתבע 2 למשוך ולחייב את נתבע 1 בסכומי כסף, אלא רק מתן יפוי כח להזמנת פנקסי שיקים, וזאת , כפי שעולה מהתמלול, מאחר והנתבע 1 חייל ולא יכול היה לגשת בעצמו ולקחת את השיקים בשעות פתיחת הסניף. רוצה לומר, שאף אם הייתה מתקבלת חוות הדעת כלשונה, ואף אם היה ניתן לה מלוא המשקל הראייתי האפשרי, אין בה כדי לסייע בידי התובע בכדי להקים את יסוד התמורה או ההרשאה, ההכרחיים לו לצורך הוכחת תביעתו כנגד נתבע 1.

כאמור לעיל, גם אם נתבע 1 הזמין את פנקסי השיקים וביקש למוסרם לאביו, אין בכך ראייה כי הנתבע 1 הרשה לאביו לחתום בשמו ולחייבו, או הסכים שאביו יחייבו בסכומי כסף גדולים כלפי צדדים שלישיים.

בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח כי הנתבע 1 התחייב בפרעון השיקים, ואף לא הוכח כי התקיימו יסודות החתימה, המסירה והתמורה בקשר עם השטרות.

הניסיון של התובע להיתלות בפרעון השיקים מהנתבע 1, הינו ניסיון נואש לקבל את פרעונם של השיקים, בלא הוכחת היסודות אשר יקשרו את הנתבע 1 לשיקים נשוא התובענה.

8. אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.