הדפסה

גד נ' לשכת ערכי דין תל אביב

בפני
כב' השופט אליהו בכר

עותרת

מיה גד- מסטיי

נגד

משיבה

לשכת עורכי הדין בישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר משה עליאש

פסק - דין

מבוא
1. העתירה מופנית כנגד החלטות הועד המרכזי מתארי כים 12.6.2012 ו -14.11.2012 מכוח סמכותו לפי סעיף 44 (א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין") שלא לקבל את העותרת לאחר שסיימה התמחותה כחברה בלשכת עורכי הדין (להלן: "הלשכה") לנוכח קובלנה שהוגשה כנגדה והמייחסת לה התבטאות לא ראויה כלפי המאמנת שלה במהלך עימות מילולי ביניהן; צירוף לתלונתה מתמחה נוספת ללא ידיעתה והסכמתה; ומחיקת מסמכים ממחשב המאמנת.
בנוסף, לנגד הועד המרכזי עמדה גם תלונה שהוגשה כנגד העותרת תלונה בגין "התחזות" לעורכת דין, תלונה שכבר כעת מן הראוי לציין שנגנזה על פי הודעת ועדת האתיקה הארצית מתאריך 11.12.2012 .

עוד יצוין, שהצדדים הסכימו כי הדיון המקדמי שהתנהל בתאריך 31.12.2012 ישמש דיון גם בעתירה גופה.

העתירה והרקע לה
2. בעתירה התבקש ביהמ"ש ל תן צו עשה המורה למשיבה למסור לה את רישיון עריכת הדין לאלתר.
לטענת העותרת, בשנת 2009 היא סיימה את לימודי המשפטים. בחודש יוני 2011 הגישה העותרת תלונה כנגד המאמנת שלה, עו"ד סיגלית בנטון (להלן: " עו"ד בנטון" ), ובה טענה כלפיה להתעללות פיזית ונפשית עת עבדה כמתמחה במשרדה . העותרת תיארה מערכת יחסים קשה ועכורה בינה ובין המאמנת.
התלונה הוגשה על פי לשונה במשותף עם מתמחה אחרת שהועסקה באותו משרד הגב' ענבל גבריאלי.

3. בנובמבר 2011, סיימה העותרת את התמחותה ובמאי 2012 עמדה כהלכה בבחינות לשכת עורכי הדין בכתב ובעל פה.

4. לאחר שהעותרת עברה את מבחני הלשכה , הובא לידיעתה על ידי סמנכ"לית הלש כה והאחראית לתחום המתמחים, הגב' רחל אופיר, כי היא איננה נכללת בטקס ההסמכה לקבלת תארים בשל תלונה שהוגשה כנגדה על ידי המאמנת בשעתו עוה"ד בנטון.

5. בתאריך 12.6.2012 דנה ועדת ההתמחות בבקשת העותרת להתקבל כחברה ללשכה לנוכח התלונה שהוגשה כנגדה ע"י המאמנת כאמור. העותרת התייצבה בפני הועדה וטענה טענותיה אך זו הודיעה כי מאחר וטרם התגבשה החלטת ועדת האתיקה כמו גם טרם הוגש כתב קובלנה ומאחר והתקבלו תגובות סטטוטוריות ע"י המתמחה והמאמנת , קשה לקבוע עובדות ברורות באשר לתלונות ההדדיות. מאחר ויוחסו לעותרת אמירות קשות ביותר, והסיפור מורכב יותר ממה ששמעה הועדה מהעותרת, החליטה הועדה להמליץ על עיכוב קבלתה ללשכה עד 1.9.2012. עוד המליצה, כי ככל שלא תוגש כנגד העותרת קובלנה עד למועד זה, תתקבל העותרת כחברה בלש כה בטקס הקבוע לחודש ספטמבר 2012, ככל שתוגש קובלנה הודיעה הועדה כי תשוב ותדון בבקשה. הועד המרכזי אימץ את המלצת הוועדה.

6. בתאריך 18.6.2012 הגישה העותרת ערעור על ההחלטה לסמנכ"לית הלשכה הגב' אופיר שמסרה לה כי יש להגיש הערעור לביהמ"ש. במקביל פנתה לגורמים שונים בבקשה לזרז את הטיפול בתיקה.

7. בתאריך 2.9.2012 פנתה העותרת לסמנכ"לית הלשכה וביקשה לדעת מדוע לא זומנה לטקס שיתקיים בתאריך 5.9.2012. כבר באותו היום קיבלה העותרת תשובה במייל לפיה הוגשה כנגדה קובלנה ולכן היא אינה מועמדת לקבלת רישיון בטקס זה. בנוסף , הוזמנה העותרת להופיע בפני ועדת ההתמחות הארצית שתדון בשאלת קבלתה ללשכה בתאריך 12.9.2012.

8. בתאריך 12.9.2012 התקיימה ישיבת ועדת ההתמחות בה הוחלט, כי למרות האמירה החמורה המיוחסת לעותרת כלפי המאמנת כפי העולה מהקובלנה כנגדה , אין מקום לעכב את קבלתה כחברה בלשכה בטקס שייערך בחודש דצמבר 2012 וכי במקביל ההליך המשמעתי יערך כסדרו וכלשונה:

"אומנם האמירה שאמרה המועמדת על-פי כתב הקובלנה היא אמירה חמורה, אך על פי אותו כתב קובלנה הוטחו בפניה דברים קשים לא פחות. נראה כי גם אם תורשע העונש יהיה רחוק מהשעיה. אשר על כן, לא מצאנו מקום לעכבה מלהתקבל כחברה בלשכה. תוכל להתקבל כחברה בטקס שיערך בחודש דצמבר. ההליך המשמעתי ייערך כסדרו"

9. בתאריך 14.11.2012 התכנס הוועד המרכזי לדון בעניינה של העותרת בעקבות המלצת ועדת ההתמחות מתאריך 12.9.2012 . במסגרת הדיון עלה, כי מעבר לקובלנה שהוגשה כנגד העותרת הוגשה כנגדה גם תלונה המייחסת לה התחזות לעו"ד. כאן המקום ל חזור ולציין כי תלונה זו נגנזה ע"י ועדת האתיקה הארצית בתאריך 9.12.2012 ולאחר הדיון בוועד המרכזי ונושא זה אינו עומד יותר על הפרק אף לטענת המשיבה.
למרות המלצתה המקדמית של ועדת ההתמחות, שדנה בעניינה של העותרת מבלי שידעה אודות התלונה החדשה שטרם התבררה כנגדה, ולאחר דיון שהתקיים ובו העלו חברי הועדה את טיעוניהם החליט הועד המרכזי לדחות א ת קבלת העותרת ללשכה .
מפרוטוקול הועד המרכזי, שנמסר רק עם תגובת המשיב לבקשה, עולה כדלקמן:
"החלטה: לדחות את קבלתה ללשכה עד שיסתיימו כל ההליכים כנגדה, הקובלנה והתלונה, ולהחזיר את הנושא לוועד המרכזי לאחר תום שני ההליכים הנ"ל"

נימוקי העתירה
10. לטענת העותרת החלטת הועד המרכזי מתאריך 14.11.2012 מנוגדות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד: חופש העיסוק וניתנה בניגוד לסעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין. לטענת העותרת ההחלטות אינן מידתיות או סבירות, אינן מבוססות על ראיות קבילות, אינן מנומקות ואינן עומדות במבחנים שנקבעו בפסיקה (ראה עת"מ (ת"א) 43946-03-11 מרגלית רביבו אלבז נ' לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 5.10.2011)).

העותרת הוסיפה, כי התנהלות לשכת עורכי הדין במהלך כל שבעת החודשים האחרונים הינה בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין ותקנותיו (ר' פרשת מרגלית רביבו אלבז לעיל ).

11. עוד נטען, כי בשל התנהלות לשכת עורכי הדין אף נגרם לה נזק, חשבון הבנק שלה מעוקל מתאריך 18.11.2012, כל הוראות הקבע הוחזרו ובתה הקטנה הוצאה ממעון תינוקות מאחר ואין לה כסף לשלם עבור המעון משאינה מוגדרת כאישה עובדת.
חשיפת התנהלות המאמנת , טענה העותרת, הפכה להיות בעוכריה כאשר במקום מאשימה הפכה להיות "נאשמת" ולשכת עורכי הדין, במסגרת ההחלטות דלעיל , מונעת ממנה את אפשרות קבלת רישיון עורך דין באופן שהותירה כשהיא על סף פת לחם פשוטו כמשמעו.

12. אשר להליך המשמעתי בעניינה טענה העותרת , כי זה אמור היה להתחיל בתאריך 26.1 2.2012 אלא שבהודעה שקיבלה מהלשכה נמסר לה כי הוא נדחה ללא מועד, נכון למועד הדיון בעתירה, מה גם שלא רואים את סופו של ההליך המשמעתי כמו גם את אפשרות קבלתה ללשכת עורכי הדין וכפי שהודה ב"כ המשיבה במהלך הדיון "ההליך יכול להימשך גם שנים".

13. לעצם הטענות שהופנו כלפיה בקובלנה טענה, כי בכל הקשור לטענה בדבר מחיקת תיקים ממחש ב המאמנת היא כי מחקה אך את התיקייה שנשאה את שמה על לוח העבודה ונשאה שכלל נושאים אישיים שלה ולא כל מסמך אחר .
אשר לטענה כי צירפה מתמחה נוספת לתלונה ללא ידיעתה, העותרת צירפה תמלול שיחה בינה לבין אותה מתמחה מתאריך 29.6.2011 שעה 17:04 שנועד להפריך אישום זה.
אשר לטענת ההתחזות, טענה העותרת כי במסגרת הישיבה של הוועד המרכזי לא עמדה בפניה ההחלטה בדבר גניזת התלונה בדבר "התחזות" לעורכת דין ולפיכך הטעמים לאי קבלתה ללשכת עורכי הדין הצטמצמו.
אשר לעצם אמירותיה הקשות הודתה בהם וטענה למעידה בלשונה.

14. מעבר לאמור טענה , כי בפני הועד המרכזי שדן בעניינה לא עמד מלוא החומר כפי שעמד בפני וועדת ההתמחות של לשכת עורכי הדין ולפיכך הוועד המרכזי לא יכול היה לשקול את מלוא השיקולים שהובילו את נציג וועדת ההתמחות, מר אורן פרסקי, להמליץ בדיון על קבלתה ללשכת עורכי הדין למרות הקובלנה כאמור .

15. לבסוף טענה , כי הועד המרכזי נתן משקל בלתי סביר למיוחס לה בקובלנה מקום בו קיימת סבירות גבוהה להניח כי בתום הדיון המשמעתי , אפילו תורשע בו, לא ייגזר עונשה להשהיה ולסילוק מלשכת עורכי הדין , ואף מסיבה זו, היה הועד המרכזי צריך לאשר את קבלתה ללשכת עורכי הדין.

תגובת המשיבה כעולה מתגובתה לעתירה ולסעד הזמני וכן מפרוטוקול הדיון המקדמי
16. ב"כ המשיבה טען, כי החלט ות הועד המרכזי ניתנו כדין במסגרת סמכותו וכחלק מאפשרויותיו שלא לקבל חברים חדשים ללשכת עו"ד על פי חובתו כעולה מסעיף 44(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין.
הועד המרכזי שקל את מלוא השיקולים שבדין ואלה בנסיבות הינם סבירים. עוד ציין, כי ביהמ"ש אינו שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הועד המרכזי, על כן אין מקום לסטות מהחלטתו זו.

17. מעבר לאמור טען, כי עמדתה של המשיבה היא, שמי שמתקבל כחבר בלשכה חייב להסדיר תחילה את כל חובותיו המשמעתי ות. לטעמו, אין לקבל כחבר בלשכה מי שעדיין תלויים נגדו הליכים משמעתיים (ר' בג"צ 730/79 יעקב עפרוני נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ "ד לד (1) 477 ( 1979); עע"ם 1098/10 מדלן אונגיל נ' לשכת עורכי הדין בישראל( פורסם בנבו, 2.9.2010); עע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שלום שגיא (פורסם בנבו, 15.8.2011) להלן: " פרשת שגיא").

18. ב"כ המשיבה הדגיש, כי במקרה דנן, אין מענישים את העותרת. העיכוב בקבלתה אינו עונש, הוא הליך מנהלי שהלשכה מחויבת לנקוט מתוקף תפקידה ואחריותה, כמי שאמונה על שמירת טוהר המידות.
עוד נטען, כי השיקולים בגין השהיית עו"ד שכבר התקבל ללשכה לבין משפטן שמבקש להתקבל ללשכה אינם זהים.

19. מעבר לאמור נטען, כי העותרת אינה חולקת על כך שהתבטאה כמפורט בקובלנה, וכי "נפלה בלשונה".
ב"כ המשיבה ציין, כי התנהגות העותרת בקובלנה אינה הולמת עורכת דין ולכן יש מקום לעכב קבלתה כחברה ב לשכה עד לקביעת ביה"ד המשמעתי שאז יוחזר עניינה של העותרת לוועד המרכזי לבחינה ולפיכך עתר לדחיית העתירה.

דיון
המסגרת הנורמטיבית
20. סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין מסמיך את הלשכה למנוע את קבלתו של מבקש לחברות בלשכת עורכי הדין בהתקיים אחת משתי חלופות כדלקמן:
מיום 1.8.2012
תיקון מס' 33
ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 165 ( ה"ח 436)
43. שמותיהם של המועמדים לחברות בלשכה או לרישום במרשם כהגדרתו בסעיף 98א יתפרסמו בצורה שתיקבע בכללים, ותוך תקופה שתיקבע לכך בכללים רשאי כל אדם להגיש ללשכה התנגדות לקבלת המועמד.
"44. (א) הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו –
(1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין;
(2) אם נתגלו עובדות אחרות – בין על ידי פסק דין של בית דין משמעתי או על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43, ובין בדרך אחרת – והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין;
(3) (נמחקה).
(ב) החליטה הלשכה שלא לקבל מועמד כחבר הלשכה, תודיע לו את נימוקיה בכתב."

21. סעיף 44 מאפשר ללשכה לסרב לקבל מועמד לשורותיה משני טעמים נפרדים, האחד בהתאם לסעיף 44 (א)(1) כאשר המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון, השני בהתאם לסעיף 44(א)(2) מקום בו נתגלו עובדות אחרות , בין בפס"ד משמעתי בין בהתנגדות ובין בדרך אחרת, והלשכה סבורה שלאורן אין המועמד ראוי לשמש עורך דין.

22. במקרה דנן, אין טענה כי העותרת הורשעה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון כפי דרישת סעיף 44(א)(1), ולפיכך הלשכה התבססה בהחלטתה על סעיף 44 (א)(2) תוך הפניה ל "עובדות אחרות" באשר להתנהלות העותרת כעולה מהקובלנה שהוגשה כנגדה, בחלקן הודתה בכל הקשור עם אמירותיה כלפי המאמנת שלה, לאורן סברה המשיבה כי העותרת אינה ראויה לשמש חברה בלשכה.

23. לשכת עורכי הדין הוקמה כדי לשמור "על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין" (סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין). המחוקק הסמיכה לקבוע מי יכול להיכנס בשעריה ומי לא כדי שלא יסתננו לשורותיה מועמדים שאינם ראויים (ראה עע"מ 1098/10 מדלן אונגיל נ' לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 2.9.2010) ).

בעת"מ (י-ם) 58062-10-10 טל ליבוביץ נ' לשכת עורכי הדין (פורסם בנבו, 31.3.11) נקבע :
" ההלכה הפסוקה מורה, כי 'קביעת אמות המידה של ההתנהגות הראויה של עורכי-דין, מסורה, ככלל, למוסדות לשכת עורכי הדין המוסמכים', וכי 'על הוועד המרכזי למנוע ממי שהתנהגותו בעבר מצביעה על כך שאינו ראוי לשמש עורך דין, לקבל רישיון ולעסוק במקצוע עריכת דין. אדם כזה לא יורשה להירשם כמתמחה ולא ירשם כחבר הלשכה' ( בג"צ 2708/93 עצמון נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מח (2) 57, 60)."

ובהמשך:
"ההגינות והיושר נדרשים מעורך-הדין, בין-השאר, מעצם מהותו וטיבו של עיסוקו הנוגע לזכויותיהם וחובותיהם של לקוחותיו וצדדים שלישיים, מחובות הנאמנות והסודיות ללקוח, ומתפיסת תפקידו כחלק ממערכת שלטון החוק וכ'קצין בית המשפט' (ראו : דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה, לעיל; על"ע 10320/02 בולוס, לעיל, בפִסקה 10; בג"ץ 4495/99 הסנגוריה הציבורית המחוזית נ' ועדת הערר, פ"ד נג(5) 625; על"א 3467/00 הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין נ' צלטנר, פ"ד נו(2) 895, 900; על"א 2531/01 חרמון נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, [פורסם בנבו]).

24. ללשכת עורכי הדין מסור שיקול הדעת לאשר או למנוע קבלתו של מועמד לשורותיה. החלטה זו לפי סעיף 44(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין כפופה לזכות הטיעון של המועמד ולאחריה עליה לנמק את החלטתה. החלטה זו אף כפופה לביקורת שיפוטית של בית המשפט לעניינים מנהלים לאור אופייה ה"מעין שיפוטי" (ר ' על"ע 1421/04 ד"ר הרצל דר נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.7.2004) בו קבע הנשיא ברק כדלקמן: "החלטה הפוסלת את קבלתו של פלוני לחברות בלשכה, בהתאם לסעיפים 44 ו 45 לחוק, כפופה לחובת הלשכה ליתן זכות טיעון ולבסס הנמקה להחלטתה. זאת ועוד, החלטה כאמור אף כפופה לחובות המוטלות על המשיבה מכוח תחולת המשפט המנהלי עליה ולאור אופייה המעין-שיפוטי של ההחלטה (ראו והשוו: בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 325, 331; בג"ץ 6218/93 כהן נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מט(2) 529, 538) "; ר' כמו כן פרשת שגיא).
בבוא ביהמ"ש לערוך ביקורת שיפוטית על החלטה מעין שיפוטית, הוא אינו שם עצמו בנעליה של הרשות ואינו מחליף שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אלא בוחן אם נשקלו השיקולים הרלוונטיים לעניין, האם ניתן להם משקל מתאים, האם האיזון שנערך ביניהם ראוי והאם החלטת הרשות מצויה במתחם הסבירות. ביהמ"ש יתערב רק כאשר ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות (עע"ם 4408/07 לשכת עורכי הדין בישראל נ' צ'רלי אבו סאלם (פורסם בנבו, 25.3.2008) ופרשת שגיא).

מהכלל לפרט
25. מהחלטת ועדת המשנה-התמחות מתאריך 12.9.2012 עולה כי למרות הקובלנה שהוגשה כנגד העותרת, היא המליצה לוועד המרכזי לקבל את העותרת כחברה בלשכה. הועד המרכזי אמנם אינו כבול להמלצת וועדת ההתמחות, אולם ברגע שהונחה לפיו חוות דעת מטעם גורם מייעץ מטעמו, היה על הוועד המרכזי לנמק מדוע אינו בוחר בהמלצה זו ולהסביר מהם השיקולים שהביאו אותו לסטות ממנה.
ודוקו, העותרת לא קיבלה את פרוטוקול הוועד המרכזי על ההחלטה זו אלא במהלכו של הליך זה. כל שקיבלה הינו מייל מתאריך 26.11.2012 (נספח ו' לעתירה) שבחלק הרלוונטי מציין:

"במענה לפנייתך, הריני לעדכנך כדלקמן:
...
...
...
החלטת הוועד המרכזי מיום 14.11.2012: לדחות את קבלתך ללשכה עד שיסתיימו כל ההליכים נגדך, הקובלנה והתלונה, ולהחזיר את הנושא לוועד המרכזי לאחר תום שני ההליכים הנ"ל.
לכן, לצערי, אינך מועמדת לקבל את הרישיון בטקס הקרוב בדצמבר."

26. מעבר לאמור, בתאריך 11.12.2012 ולאחר שניתנה החלטת הועד המרכזי, התקבלה החלטת ועדת האתיקה הארצית הגונזת התלונה שהוגשה כנגד העותרת בגין "התחזות " לעורכת דין לפיה:
"הננו להודיעך כי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין דנה בתלונה שבנדון.
להלן החלטת הוועדה:
גרסתה של המתמחה סבירה ונתמכת בראיה חיצונית (מכתבה של עורכת אתר פסק דין). לפיכך הוחלט לגנוז התלונה.
לתשומת ליבך:
עפ"י סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961, קיימים גופים מקבילים הרשאים להגיש קובלנה. יש באפשרותך לפנות גם ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה."

27. בנוסף, בתאריך 24.12.2012 נמסר לעותרת במכתב מטעם הלשכה באר שבע כי הדיון בקובלנה בד"מ 45/12 " אשר נקבע ליום 26/12/2012, בשעה 16:30 נדחה, טרם נקבע מועד חדש".

28. אין חולק אם כן שהועד המרכזי מוסמך לדון בעניינה של העותרת ולקבל את ההחלטה שהתקבלה, יחד עם זאת עליו כאמור לנמקה כעולה מסעיף 44(ב) לחוק הלשכה ולפיו : "החליטה הלשכה שלא לקבל מועמד כחבר הלשכה, תודיע לו את נימוקיה בכתב".
מלבד ההודעה שנמסרה לעותרת מתאריך 26.11.2012 והחלטת הועד המרכזי מתאריך 14.11.2012 הקובעת: "החלטה: לדחות את קבלתה ללשכה עד שיסתיימו כל ההליכים כנגדה, הקובלנה והתלונה, ולהחזיר את הנושא לוועד המרכזי לאחר תום שני ההליכים הנ"ל" לא ראיתי כי הוועד המרכזי נימק באופן ענייני דבר אי קבלתה כחברה ללשכה.
לטעמי, לא מדובר ביותר מהחלטה הדוחה את מועד מתן ההחלטה לתאריך מאוחר יותר שייקבע לאחר בירור הקובלנה והתלונה שהי יתה על הפרק באותה העת. אין בה נימוק שיסביר את שניתן אולי ללמוד מטיעוני חברי הועדה השונים כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול במסגרת הדיון שהתקיים בעניינה של העותרת אך לא מצא ביטוי בהחלטתה כאמור.

29. עוד יצוין, כי עיון בפרוטוקול הועד המרכזי מתאריך 14.11.2012 מעלה, ש חברי הוועדה נתנו משקל גדול לתלונה כנגד העותרת בגין "התחזות", תלונה שכאמור נגנזה ולכן פחתו השיקולים לחובת העותרת.

30. מעבר לאמור, ביקשה העותרת זכות טיעון בפני הוועד המרכזי , לה היא זכאית גם לטעמה של המשיבה, ומעבר לכך ראוי כי לנגד עיני הוועד המרכזי יעמוד גם מלוא החומר שעמד לנגד עיני וועדת המתמחים שהביאה להמלצה לקבלה ללשכה.

31. מכל הטעמים שלעיל, ובהם שינוי הנסיבות שחל בעקבות הסרת התלונה בנושא המרכזי ביותר בעיני היינו "ההתחזות", העובדה ולפיה החלטת הוועד המרכזי אינה מנומקת כנדרש לטעמי והעובדה ולפיה יש ל תן לעותרת זכות טיעון בפני הוועד המרכזי במיוחד כאשר ועדת ההתמחות המליצה כן ל קבלה ללשכה בהיותה וועדת משנה של הוועד המרכזי ואילו הועד המרכזי מבקש לדחות המלצה זו , סברתי, כי יש להחזיר את הדיון לוועד המרכזי לדיון נוסף בעניינה של העותרת.

32. כחלק מהשיקולים שיפעיל הוועד המרכזי, ומבלי לקבוע מה משקלם של אלה בשיקולי הוועד המרכזי, תי לקח בחשבון העובדה ולפיה פסיקת בתי המשפט לסוגיה ם התייחסה ב רובה למי שהוגשו כנגדם כתבי אישום פליליים או שהתנהלה כנגדם חקירה פלילית, בחלקם בעבירות קשות, להבדיל מקובלנה משמעתית שעיקרה ניבולי פה . עוד יילקח בחשבון העונש הצפוי לעותרת ככל שתורשע משמעתית בקובלנה ולשם כך אף תתקבל , ככל הנדרש , עמדת וועדת האתיקה של הלשכה , על מנת שלא תימצא העותרת נענשת כבר עתה בעוד העונש הצפוי לה בתום ההליך אינו הולם את אי קבלתה ללשכה כבר כעת .

33. כהערת אגב אציין, וכפי שהבנתי נושא זה גם ניבחן, כי לא מן הנמנע לפצל הקובלנה בין הנאשמות השונות באופן שהדיון המשמעתי בעניינה של העותרת יתנהל בנפרד מיתר הנאשמות על מנת שיתנהל בהקדם האפשרי וללא קשר עם נאשמות אחרות באופן שלא יכביד על סיומו המהיר של הליך זה. אין לשכוח, כי לעותרת עומדת חזקת החפות מחד, אך מאידך היא אינה רשאית לעסוק במקצוע שמבחינה טכנית עברה את כל השלבים על מנת שתוכל לעסוק בו.
כהערת אגב נוספת אציין, כי על העותרת , המבקשת להיות חברה בלשכה , לדעת ולהבין את הצורך בשימוש מושכל בשפה ראויה , ועתה הכוונה כלפי מי שהיא מבקשת להימנות עליהם כחברה כפי העולה מכתבי בי-הדין שהגישה ומפרוטוקול הדיון בתיק דנן. בעניין זה די לחכימא ברמיז א.

סוף דבר
34. לא סברתי כי בנסיבות עלי להחליף את שיקול דעתו של הוועד המרכזי ולהורות על קבלת העותרת ללשכה.
יחד עם זאת סברתי, כי על בקשת העותרת להתקבל כחברה בלשכה להיות מוחזרת לוועד המרכזי לדיון נוסף. לאור מצבה האישי של העותרת ובהתחשב ב חלוף הזמן שעבר עד כה ייקבע הדיון בהקדם האפשרי.
למועד הדיון תוזמן העותרת ו/או בא כוחה ותינתן להם זכות טיעון קודם להחלטה. בפני הועד המרכזי יעמוד גם מלוא החומר שעמד לנגד עיני ועדת ההתמחות.
הוועד המרכזי יבחן את טיעוני העותרת , בין היתר לאור ההנחיות שנמסרו לעיל לפי מיטב הבנתו, וינמק את החלטתו כנדרש על פי דין.

משלא התקבל הסעד המבוקש מחד, אך ניתן סעד אחר מאידך לאור סמכותי על פי תקנה 17 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, יב' שבט תשע"ג , 23 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים.