הדפסה

בש"פ 5000/97 ראטה יעקב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 5000/97 - ב'

בפני: כבוד השופט י. קדמי

המערער: ראטה יעקב

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 17.6.97
בב"ש 1084/97 שניתנה על ידי כבוד השופט
בייזר ועל החלטה מיום 13.8.97
בב"ש 1382/97 שניתנה על ידי כבוד השופט
א. חיות

תאריך הישיבה: ב' באלול תשנ"ז (4.9.97)

בשם העורר: עו"ד צבי לידסקי, עו"ד דני מרוז

בשם המשיבה: עו"ד מיכל גל

החלטה

1. נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 3048/97), בו מיוחסות לו עבירות של התעללות בקטין, עבירות מין במשפחה (אינוס ומעשה סדום) מעשה מגונה בכפיה, תקיפה מינית של קטין, מעשים מגונים בקטין בן משפחה והדחה בחקירה.

בהתאם לכתב האישום בוצעו העבירות האמורות במשך כעשר שנים, בבת אחיו של העורר, מאז היותה כבת שמונה. בתקופה זו היתה המתלוננת נתונה לאחריותו של העורר.

עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים; ובית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות - ונתן דעתו לכך שהעורר נעצר בדרכו להימלט מן הדין לארה"ב - נעתר לבקשה והורה בהתאם.

כנגד החלטה זו, הגיש ב"כ של העורר בקשה לעיון חוזר (ב.ש. 1382/97); כאשר בבסיס הבקשה עומדת העובדה, כי המתלוננת כבר העידה ואין על כן מקום לחשש שהעורר, אם ישוחרר, ינקוט צעדים כדי להשפיע עליה לשנות את עדותה.

ב"כ העורר הציע, כי העורר ישוחרר למעצר בית ב"דירת אירוח" שתועמד לרשותו על ידי משפחת פלדמן במושב תפרח; ומר פלדמן ובנו התחייבו לקיים פיקוח צמוד על מעשיו של העורר.

הבקשה לעיון חוזר נדחתה, כאשר בבסיס הדחייה עומדים, בסופו של דבר, שני טעמים: ראשית - משום שלא חל כל שינוי בענין החשש שהעורר ימלט מן הארץ, כפי שקבע השופט שדן בבקשה המקורית; ושנית - החשש של השפעה על המתלוננת לא פג, על אף שעדותה כבר נשמעה.

2. הערר מכוון כנגד הטעמים שהניעו את בית המשפט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים מלכתחילה; וכנגד הטעמים שניתנו לדחיית הבקשה לעיון חוזר.

כנגד ההחלטה המקורית, טוען ב"כ העורר כי בית המשפט טועה בכך: שלא מצא בסיס לערעור אמינותה של עדות המתלוננת במניע שהיה לה - לטענת העורר - להעליל עליו עלילת שוא; שלא נתן דעתו לכך, שעובר לעדותה בבית המשפט ניתנה למתלוננת אפשרות לעיין בחוות דעת של ד"ר היס, בקשר למימצאים שנקבעו על ידו בעקבות בדיקת קרום הבתולים שלה; ושלא קיבל את הסברו של העורר בקשר ל"בהילות" הנסיעה לחו"ל וקבע כי הנסיעה היתה מיועדת להתחמק מן הדין.

כנגד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר טוען ב"כ העורר: כי שגה בית המשפט בסברו, שהחשש להשפעה על המתלוננת הינו בעל עוצמה הדוחה חלופת מעצר, על אף שהמתלוננת כבר העידה; וכי ניתן להבטיח שהעורר לא יתחמק מן הדין בתנאים מגבילים מתאימים.

לשיטתו של ב"כ העורר ניתן לקדם את פניהם של כל הסיכונים העומדים בבסיס מעצרו של שולחו במעצר בית מפוקח; ובמתן צו איסור יציאה המלווה בהפקדת דרכון.

3. טיבן של העבירות המיוחסות לעורר - שפרטיהן נפרשו בהרחבה בעדות שכבר מסרה המתלוננת - מקים לחובתו של העורר חזקה שבעובדה, שאם ישוחרר בערובה יעשה כל מאמץ על מנת להימלט מן הארץ ועל מנת להשפיע על המתלוננת לחזור בה מהעדות שמסרה; ותנאים מגבילים, לרבות אלו שהוצעו על ידי ב"כ העורר, אינם מקימים בסיס סביר לצפיה, שיהא בכוחם למנוע את הסיכון כפול הפנים האמור.

העובדות העומדות בבסיס החשש של בריחה מן הארץ, נעוצות בנסיון שנעשה בשעתו לצאת מן הארץ בבהילות רבה, משנודע לעורר דבר קיום החקירה המשטרתית נגדו; ואילו החשש של השפעה על העדה העיקרית - המתלוננת - מעוגן במאמצים שנעשו על ידי המשפחה כולה להניא את המתלוננת ממסירת העדות במשטרה ולאחר מכן בבית המשפט. לשני הסיכונים האמורים, ראיות לכאורה; ובנסיבות הענין, אין לבוא בטרוניה אל השופטים הנכבדים שדנו בענין זה עד כה, על שסברו שהדרך היחידה לקדם את פניהם היא - החזקת העורר במעצר.

4. לא נעלמה ממני ההכבדה המיוחדת שיש במעצרו של העורר, בהתחשב באורח חייו. ברם, אין בכך כדי להצדיק נטילת סיכונים, שלא היו נלקחים אילו היה מדובר במי שאורח חייו אחר.

לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, ב' באלול תשנ"ז (4.9.97).

ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97050000.H05