הדפסה

בן דוד נ' דזלדטי ואח'

בפני
כב' השופטת חנה פלינר

מבקש

אמיר בן דוד
ע"י ב"כ עו"ד גבי דור

נגד

משיבים

1.נסים דזלדטי
2.החבובות חנות הצעצועים שלי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה ברמי

פסק דין

השאלה שבמחלוקת, בתמצית

1. האם ההסכם שנחתם ביום 13/11/08 בין המבקש מצד אחד לבין המשיבה 2 מצד שני (להלן: "ההסכם שבמחלוקת" ו"החבובות", בהתאמה, ההסכם שבמחלוקת צורף כנספח 13 להמרצת הפתיחה) הפטיר את המשיב 1 (להלן: "המשיב") מהיותו חייב בשני תיקי הוצאה לפועל שפתח כנגדו המבקש?
לטענת המבקש, אין בהסכם שבמחלוקת כדי לפטור את המשיב מחובותיו בשני תיקי ההוצאה לפועל אשר יוגדרו להלן , מה גם שההסכם שבמחלוקת כלל לא קוים. בנוסף ולחלופין טוען המבקש כי בטעות צוין שמה של החבובות כצד להסכם שבמחלוקת, ולמעשה הצד הנכון להסכם זה הינו המשיב; מאידך טוען המשיב שדי בחתימת ההסכם שבמחלוקת עם החבובות כדי להוביל לסגירת שני תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדו, ללא קשר לשאלה אם ההסכם שבמחלוקת קוים אם לאו.
זוהי, בתמצית המחלוקת בין הצדדים. בטרם אכריע בה, אפרט להלן את השתלשלות העניינים אשר קדמה לחתימת ההסכם שבמחלוקת, את האירועים שאירעו לאחר חתימתו ואת טענות הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין

2. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה עסק המבקש במתן הלוואות בשוק האפור ובניכיון שיקים ( המבקש בעמ' 41 שו' 15) והמשיב היה נוהג ליטול ממנו הלוואות, הן באופן ישיר והן באמצעות החבובות (סעיף 13 לתצהיר המשיב). לשיטת המבקש, היקף העסקאות עם המשיב היה בסדר גודל של 4-5 מיליון ₪ (כשהמשיב טוען להיקפים גבוהים יותר).

3. במסגרת ההלוואות הנ"ל, נתן המשיב בידי המבקש שני שיקים: האחד על סך של 123,790 ₪, משוך לטובת המשיב וחתום על ידי החבובות, כשחתימת היסב של המשיב נחזה כמופיעה על גב השיק (להלן: "השיק הראשון"); והשני על סך של 45,000 ₪, משוך לטובת המשיב וחתום על ידי הגב' שרה מירון (להלן: "מירון"), כשחתימת היסב של המשיב מופיעה על גב השיק (להלן : "השיק השני ", שני השיקים יכונו יחדיו: "השיקים"). משחוללו שני השיקים, מסר אותם המבקש לבא כוחו דאז, עו"ד טוקר (להלן: "עו"ד טוקר"), על מנת שזה האחרון יגישם ללשכת ההוצאה לפועל, וכך נעשה. בגין השיק הראשון נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 01-XX942-57-2, כשהחייבים בו הם המשיב והחבובות; ותיק ההוצל"פ השני שמספרו 01-XX964-57-8, כשהחייבים בו הם המשיב ומירון. העתקי השיקים והבקשות לביצוע שטר צורפו כנספחים 1 ו-2 לתצהיר המבקש, תיקי ההוצל"פ יכונו להלן : "תיק ההוצל"פ הראשון " ו"תיק ההוצל"פ השני".

4. במקביל לפתיחת תיקי ההוצל"פ, הוציא המבקש צו איסור יציאה מהארץ כנגד המשיב; המשיב בקש לבטל את צו העיכוב אך בקשתו לא נענתה; המשיב, החבובות ומירון הגישו התנגדויות לביצוע שטר. בין הצדדים החל להתנהל מו"מ וביום 12/2/08 נחתם הסכם פשרה בתיק ההוצל"פ הראשון בין המשיב והחבובות מצד אחד לבין המבקש מצד שני לפיו ישלמו החייבים בתיק ההוצל"פ הראשון סכום של 140,000 ₪. לאחר חתימת הסכם הפשרה בתיק ההוצל"פ הראשון בוטל צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המשיב ונמסרה הודעה בתיק ההוצל"פ השני לפיה הצדדים מנהלים משא ומתן ומבקשים לדחות את הדיון בהתנגדות, וכך הוחלט, בכפוף לקביעת התיק לתזכורת פנימית ליום 5/5/08.

5. הסכם הפשרה בתיק ההוצל"פ הראשון לא כובד והחוב לא סולק; כך גם לא ניתנה כל הודעה מטעם מי מהצדדים לגבי המגעים בתיק ההוצל"פ השני, ולאחר שבית המשפט נתן לצדדים אורכה להגשת ההודעה (ראו נספח 5 לתצהיר המבקש), החליט בית המשפט למחוק ביום 11/6/08 את ההתנגדות שהוגשה בתיק ההוצל"פ השני מחוסר מעש. יש לציין כי בין באי כוח הצדדים התנהלה תכתובת בעניין החלטות בימ"ש, ראו נספח 6 לתצהיר המבקש. עוד יש לציין כי בנקודה זו טוען המשיב שלא קיבל את המכתב נספח 6 וכי התנהלות המבקש בנוגע לתיק ההוצל"פ השני מהווה "מחטף" של פסק דין.

6. מעבר לשני השיקים נשוא תיקי ההוצל"פ, החזיק בידיו המבקש תשעה שיקים נוספים. בגין השיקים הללו התנהל משא ומתן עם גורם נוסף, מר דוד קבי (להלן: "קבי"), וזאת לאחר שהמשיב הגיש כנגד קבי תביעה במסגרת ת.א 60707/06. אין מחלוקת שבחודש יוני או בסמוך לכך התנהל משא ומתן משולש בין המבקש; המשיב וקבי, בין היתר בנוגע לתשעת השיקים הנוספים; אין מחלוקת שבין הצדדים הוחלפו טיוטות הסכמים המתייחסת לשלושת הצדדים (ראו נספח 8 לתצהיר המבקש) ; לגבי טיוטות אלו ניתנו הערות עו"ד טוקר, ובין היתר טען עו"ד טוקר כי יש לתת ביטוי להסכמה שגובשה לפיה בגין שני תיקי ההוצל"פ ישלם המשיב למבקש סכום של 170,000 ₪ (ראו נספח 9 לתצהיר המבקש). אין מחלוקת שבסופו של יום (2/9/08) נחתם הסכם פשרה אך ורק בין קבי לבין המשיב, המזכיר במפורש אך ורק את תשעת השיקים שמעבר לשני השיקים נשוא תיקי ההוצל"פ, ראו נספח 10 לתצהיר המבקש.

7. אין מחלוקת שההסכם בין קבי לבין המשיב קוים; אין מחלוקת שבעקבות קיומו של הסכם זה קיבל המבקש לידיו מקבי סכום של כ 270,000-280,000 ש"ח (המבקש בעמ' 55 שו' 22); אין מחלוקת שרק לאחר שההסכם בין קבי לבין המשיב קוים, פנה שוב המבקש למשיב בדרישה לפרוע את הסכום המוסכם לכאורה בסך של 170,000 ₪, עובר לסגירת שני תיקי ההוצל"פ. במסגרת זו התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד טוקר ביום 10/11/08, במהלכה ביקש המשיב, לטענת המבקש, להפחית מסכום הפשרה. בין הצדדים התנהל דין ודברים, בין היתר לעניין פריסת התשלומים. במקביל, נערך המבקש להוציא שוב עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, ראו נספח 11 לתצהיר המבקש.

8. המשא ומתן בין הצדדים המשיך להתנהל, בין היתר על ידי עו"ד טוקר מצידו של המבקש ועו"ד ברמי (להלן: "עו"ד ברמי") ו/או עו"ד דוידוב מצידו של המשיב (להלן: "עו"ד דוידוב"), ראו בין היתר מכתבו של עו"ד ברמי מיום 13/11/08, נספח 12 לתצהיר המבקש. בסופו של יום נחתם ההסכם שבמחלוקת, נספח 13 לתצהיר המבקש. בהסכם זה כאמור הצדדים הם המבקש מחד והחבובות מאידך; במבוא להסכם שבמחלוקת מוזכרים שני תיקי ההוצל"פ, כשסכום החוב הנקוב בו עומד על 250,522 ₪; בהסכם נקבע ש"החייב" (המוגדר במבוא כחבובות) ישלם לזוכה (המבקש) סכום של 170,000 ₪ ב-20 תשלומים בני 8,500 ₪ כ"א, כשהתשלומים יעשו באמצעות שיקים של צד ג' ובערבות ה"חייב"; בסעיף 3 להסכם שבמחלוקת נקבע כי אם לא יעמוד ה"חייב" בתשלומים, ימשכו ההליכים בתיקי ההוצל"פ, לרבות הליכי עיכוב יציאה מן הארץ כנגד ה"חייב"; בסעיף 4 להסכם הפשרה הצהיר ה"חייב" כי אי עמידה בתשלומים עלולה להביא למאסרו; ובסעיף 5 להסכם שבמחלוקת נקבע שלאחר פירעון כל התשלומים יסגר תיק ההוצל"פ. אין מחלוקת שבסמוך לאחר חתימת ההסכם שבמחלוקת נמסרו לידי המבקש שיקים לפירעון סכום הפשרה.

9. ביום 5/1/09 הגיש עו"ד ברמי, בשם המשיב, בקשה אשר הוכתרה בכותרת "הודעה על הסדר פשרה ובקשה לסגירת תיק ההוצל"פ", ראו נספח 14 לתצהיר המבקש. לבקשה צורף ההסכם שבמחלוקת; בבקשה נאמר כי משנטלה על עצמה החבובות את תשלום החוב בשני התיקים, אזי יש להפטיר את המשיב ואת מירון מחובם בתיקים אלו שכן "מדובר בהסדר ששינה את פסק הדין בתיק ההוצל"פ דלעיל"; עוד נאמר כי הסכם הפשרה נעשה לאחר שהמבקש קיבל כספים מקבי, ראו סעיף 2 לבקשה.

10. בעקבות הגשת הבקשה הנ"ל, שלח עו"ד טוקר מכתב ביום 13/1/09 (נספח 15 לתצהיר המבקש) בו מודיע עו"ד טוקר לעו"ד ברמי כי הזכרת שמה של החבובות כ"חייב" בהסכם שבמחלוקת הינה טעות של המזכירה אשר הקלידה את המסמך; שטעות זו ידועה וברורה גם למשיב ובא כוח; שאין מדובר אלא בניסיון ציני לנצל את הטעות, ומשכך מבקש עו"ד טוקר מעו"ד ברמי למשוך את הבקשה.

11. המשיב לא חזר בו מבקשתו ובין הצדדים החלה להתנהל מסכת של מכתבים; בקשות לבית משפט; החלטות והגשת ערעורים, כל זאת ב ין היתר בשאלה האם הכללת שמה של החבובות כ"חייב" בהסכם שבמחלוקת הינה תולדה של טעות או הסכמה מודעת, ראו נספחים 16-17 לתצהיר המבקש וההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, נספחים 20-32, 34-39 לתצהיר המבקש. יש לציין כי בתיק ההוצל"פ הראשון קבע כב' רשם ההוצל"פ כי אין לו סמכות להכריע בשאלת הטעות בהסכם הפשרה; הן בית המשפט המחוזי (נספח 37) והן בית המשפט העליון (נספח 39) אישרו החלטה זו. לעומת זאת הבקשה הזהה אשר הוגשה בתיק ההוצל"פ השני נדחתה; לא הוגש ערעור על החלטת הרשם בתיק ההוצל"פ השני; המבקש הטיל עיקולים בתיק ההוצל"פ השני ובסופו של יום נסגר תיק ההוצל"פ השני, לאחר שהחוב בו שולם במלואו.

12. לאור החלטת כב' הרשם בתיק ההוצל"פ הראשון, החלטה אשר אושרה כאמור הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, הוגשה המרצת הפתיחה שבפניי, במסגרתה התבקש בית המשפט לתת סעד הצהרתי הקובע שאין בהסכם שבמחלוקת כדי לפטור את המשיב מהחוב בתיק ההוצל"פ הראשון; לחלופין, ליתן פסק דין הצהרתי הקובע שההסכם שבמחלוקת נחתם עם המשיב ולא עם החבובות; לחילופי חילופין, ליתן פסק דין לפיו ההסכם שבמחלוקת בטל ומבוטל, ראו גם מכתב הביטול אשר נשלח וצורף כנספח 33 לתצהיר המבקש. להמרצת הפתיחה צורפו שלושה תצהירים: תצהיר המבקש; תצהיר עו"ד טוקר ותצהירה של המזכירה, הגב' סיגל יוסיפוב, אשר הי יתה מעורבת בהכנת ומשלוח ההסכם שבמחלוקת (להלן: "המזכירה").

טענות המבקש, בתמצית

13. המבקש טוען כי גם אם ה"חייב" הנכון בהסכם שבמחלוקת היא החבובות (והוא אינו טוען כך), אזי אין בהסכם שבמחלוקת כדי לפטור את המשיב מחובו בתיק ההוצל"פ הראשון, בוודאי ובוודאי מקום שההסכם לא קוים. המבקש טוען כי בתיק זה היו שני חייבים: החבובות והמשיב. גם אם נחתם הסכם פשרה עם אחד מהם, אין הדבר פוטר אוטומטית את החייב האחר. המבקש טוען כי ההסכם שבמחלוקת כלל אינו מזכיר את המשיב וחזקה שאם אכן זו הייתה הכוונה, דבר ההפטר היה נזכר במפורש. המבקש טוען כי המשיב מבקש לקרוא להסכם שבמחלוקת תנאי שלא נזכר בו במפורש ואין להתיר זאת. בעניין זה מציין המבקש בסיכומי התגובה שאין לקבל את טענות המשיב לפיהן מסתמך הוא על הסכם בכתב ושטענות המבקש מהוות טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב; המבקש טוען כי ההיפך הוא הנכון, המשיב הוא שטוען טענות כנגד מסמך בכתב, על כל המשתמע מכך.

14. בנוסף, ובכל הנוגע לעתירה א' טוען המבקש כי ההסכם שבמחלוקת כלל לא קוים. גם אם נניח שנחתם הוא עם החבובות, אזי מלשון ההסכם עולה מפורשות שתיק ההוצל"פ יסגר רק לאחר פירעון כל התשלומים (סעיף 5 להסכם שבמחלוקת). משלא נפרע ולו תשלום אחד על חשבון החוב, רשאי המבקש לפעול בתיק ההוצל"פ כנגד שני החייבים גם יחד.

15. בכל הנוגע לעתירה ב' טוען המבקש שכוונת הצדדים הייתה לכרות הסכם פשרה עם המשיב ולא עם החבובות. המבקש מפנה למספר הוראות בהסכם שאין להן כל היגיון ביחס לחבובות: כך מצוין במבוא שה"חייב" הינו החייב בשני התיקים, והחבובות חייבת רק בתיק אחד; כך, ישנן הוראות ביחס לעיכוב יציאה מהארץ ומאסר של ה"חייב", הוראות שאין להן כל היגיון אם מדובר בחבובות, שהינה חברה בע"מ. המבקש מצביע על ההיסטוריה של היחסים בין הצדדים, על העובדה שהמו"מ נוהל רק עם המשיב באמצעות בא כוח; על הודאת המשיב עצמו שהוא אינו מורשה חתימה בחבובות, מכאן שלא יתכן שהמו"מ נוהל עם המשיב בשם החבובות.

16. המבקש פירט את נסיבות הכנת ההסכם שבמחלוקת וטען כי מקור הטעות הינו השבלונה בה נעזרת המזכירה לצורך הכנת ההסכמים , ראו סעיפים 9-11 לתצהירה וכן ה"שבלונה" אשר צורפה כנספח 18 לתצהיר המבקש. המבקש טען כי התוכנה "שתלה" את פרטי החבובות כיוון שהיא זו המופיעה כחייב מס' 1 בתיק ההוצל"פ הראשון; המבקש הצביע על העבודה שההסכם שבמחלוקת נחתם על ידי המזכירה בשם עו"ד טוקר, דבר המחזק את טענותיהם בדבר ה"לחץ" בחתימה על המסמך מצד המשיב ובא כוחו. המבקש הפנה למכתבי עו"ד טוקר בזמן אמת, מיד לאחר שהתגלתה הטעות (עם הגשת הבקשה לסגירת התיק ע"י עו"ד ברמי), ראו נספחים 15 ו-17 לתצהיר המבקש וכן לעדות המבקש ועו"ד טוקר בעת דיון ההוכחות, מהם עולה שהמבקש כעס על עו"ד טוקר בשל טעות זו (ראו עדות עו"ד טוקר בעמ' 13 שו' 24-31; עדות המבקש בעמ' 42 שו' 32, עמ' 43 שו' 2).

17. המבקש טוען כי אין כל קשר בין ההסכם שבמחלוקת לבין ההסכם שגובש בין המשיב לקבי, ואין לקבל את הטענה שהמשיב הופטר כביכול מהחוב עקב אותו הסכם עם קבי והתשלום אותו קיבל המבקש מקבי. בעניין זה מפנה המבקש לטיוטות אשר קדמו לחתימת ההסכם בין המשיב לבין קבי, שם נזכר המבקש במפורש; להערות של עו"ד טוקר, שלא התקבלו ע"י המשיב ו/או קבי, ולתוצר המוגמר, שאינו מתייחס כלל למבקש. המבקש טוען כי למרות הצהרות של המשיב עוד בשלב הגשת התגובה מטעמו, הוא לא הביא לעדות את קבי; את לינה (אשר הייתה לשיטתו עדה לסיכומים); את עו"ד דוידוב; את עו"ד ברמי; את אחיו יהושע, כל אלו גורמים אשר נזכרו על ידי המשיב כעדים להסכמות המשולשות עם קבי ולהפטר אשר ניתן כביכול למשיב. עוד הפנה המבקש לעדותו של המשיב אשר נמצאה, לשיטתו, בלתי אמינה; לגרס ה החדשה של המשיב אשר לא בא זכרה בתצהיר לפיה הוא התבקש להותיר את שני השיקים בידי המבקש לצורך רישומם כחובות אבודים (עמ' 68 שו' 4-5).
מכל הטעמים הללו טוען המבקש כי יש לקבל את המרצת הפתיחה ולהעניק את הסעד ההצהרתי הראשי או החלופי אשר התבקש בה.

טענות המשיב, בתמצית

18. יש לציין כי בתחילת ההליך בסמוך לאחר הגשת המרצת הפתיחה טען המשיב שיש להעבירה לפסים של תביעה רגילה, בין היתר לנוכח מספר העדים שברצונו לזמן לעדות במהלך ההליך (לינה וקבי; רמי חביה; עו"ד יהודה ברמי). אציין כי לא נעתרתי לבקשה להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה, אם כי התרתי את זימונם של העדים המבוקשים, ראו החלטתי מיום 24/4/12, עמ' 10 שו' 22-27. המשיב לא ניצל את זכותו זו ורק בשלבים מאוחרים יותר, לאחר שכבר נשמעו כל העדים (המבקש; עו"ד טוקר; המזכירה; המשיב), שב על בקשות לזמן עדים אלו. הפעם לא נעתר בית המשפט לבקשה, ראו נימוקיי בעמ' 71-72 לפרוטוקול.

19. לגופו של עניין טען המשיב כי הוא כלל אינו חתום על השיק הראשון אלא אחיו הושע, אך אינו מכחיש שבשלב כלשהו הסכים לחתום על הסכם הפשרה לתשלום הסך של 140,000 ₪ (סעיף 15 לתצהיר המשיב). המשיב טוען כי קיים קשר הדוק בין ההסכם שבמחלוקת לבין ההסכמות שגובשו עם קבי. לשיטתו, רק בשל המו"מ שהתנהל עם קבי לא נתנו הצדדים הודעה לתיק ההוצל"פ השני בדבר המשך ההליכים, דבר אשר הוליד ל"מחטף" פסק הדין. ממשיך המשיב וטוען שהמו"מ עם קבי בוצע באמצעות עו"ד דוידוב ולא באמצעות עו"ד ברמי; לשיטתו, קבי לא הסכים שהמבקש יהיה צד להסכם שבין המשיב לבין קבי (סעיף 22 לתצהיר המשיב); המשיב טוען כי במסגרת הסכם הפשרה עם קבי הסכים הוא לוותר על סכומים רבים וזאת מתוך הבנה והסכמה שיהיה מופטר מכל חובותיו כלפי המבקש, כולל שני תיקי ההוצל"פ. המשיב טוען כי הוסכם שלאחר ביצוע ההסכם עם קבי, יחתם הסכם פשרה במסגרתו יופטר הוא מכל חיוביו כלפי המבקש, וזהו ההסכם שבמחלוקת, שנחתם עם החבובות.

20. לחיזוק טענותיו מפנה המשיב לעדותו של המבקש, אשר מאשר כי לא נקט בכל פעולה עד לביצועו המלא של ההסכם שבין קבי לבין המשיב (עדות המבקש בעמ' 44 שו' 8, 15; עמ' 45 שו' 25-31). לשיטתו, הודאות אלו מחזקות את גרסתו לפיה עם ביצוע ההסכם עם קבי, הופטר הו א מכל חובותיו והראיה שהמבקש לא פעל עד אשר הסכם זה לא הושלם. עוד מפנה המשיב לשטרות אשר ניתנו על ידו לאחר החתימה על ההסכם שבמחלוקת, שטרות שלא נשאו את חתימתו. מקשה המשיב ושואל הכיצד זה הסתפק המבקש בשטרות שניתנו ללא חתימתו, אם אכן סוכם שהמשיב הוא החייב? בעניין זה מפנה המשיב לעדות המבקש אשר אישר שקיבל לידיו את השיקים ובדק אותם בזמן אמת (עדותו בעמ' 58-59). המשיב טוען שאין לבית המשפט לתת את אמונו בעדות המבקש, אשר הייתה רצופה סתירות ושכחה סלקטיבית; המשיב טען שהמבקש לא הרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליו. משכך, יש להורות על דחיית התביעה.

ההכרעה

21. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר אשר הונח בפניי קובעת אני כי יש להעניק את הסעד המבוקש במסגרת עתירה א' ולהצהיר שאין בהסכם מיום 13/11/08 כדי לפטור את המשיב מחובו בתיק ההוצל"פ שמספרו 01-XX942-57-2. לחלופין, וגם אם דעתי לא תשמע בנוגע לעתירה א', אזי יש להעניק את הסעד המבוקש בעתירה ב' ולהורות על תיקון ההסכם שבמחלוקת באופן שהחייב הינו המשיב ולא החבובות. להלן נימוקיי.

22. בכל הנוגע לעתירה א', צודק המבקש כי המשיב הוא זה שמבקש לקרוא להסכם תנאי שלא נזכר בו במפורש. גם אם אניח שההסכם שבמחלוקת נכרת עם החבובות, הרי הסכם זה שותק ולא מאזכר כלל ועיקר לא את המשיב ולא את מירון: לא נקבעו כל תנאים לגבי ח ייבים אלו; בוודאי ובוודאי שלא נכלל בהסכם שבמחלוקת כל תנאי מפורש הקובע שעם חתימת ההסכם שבמחלוקת, וללא כל קשר לביצועו, מופטרים המשיב ומירון מחובותיהם בשני תיק ההוצל"פ.

23. כידוע, קובעת ההלכה שאין לקרוא להסכם תנאי שלא נזכר בו במפורש, ראו בעניין ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ [פורסם במאגרים] (2008); ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון – סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ [פורסם במאגרים] (2008) ; ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן [פורסם במאגרים] (2010 ). עוד קובעת ההלכה שיש לבחון את ההיגיון הכלכלי-מסחרי הטמון בו: "חוזה הוא פעולה משפטית דו-צדדית, ועל-כן יש להתחשב במטרה או בתכלית שהן משותפות לצדדים, כלומר באותה מטרה או באותה תכלית, שסביר להניח כי הצדדים, כאנשים סבירים, היו נוקטים בנסיבות העניין..." (ע"א 554/83 [2], בעמ' 305). הרעיון המרכזי הגלום בגישה זאת הוא, שיש להימנע מפירוש הסכם כך שיוביל להטלת התחייבות בלתי סבירה על אחד הצדדים. יש לבחון את התכלית העסקית והכלכלית של ההסכם, ועל פיה יש לפרש את הוראותיו", ראו ע"א 270/86 רגובי ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (1990), פד"י מ"ה (1) 620, בעמ' 632. במקרה שלפנינו, איזה היגיון כלכלי יש במתן הפטר לחייבים מירון והמשיב טרם התברר אם קוים ההסכם שבמחלוקת?

24. למעשה בחקירתו הודה המשיב בחצי פה שאין בהסכם שבמחלוקת את התנאי לו הוא מנסה כעת לטעון. המשיב נשאל במפורש במהלך חקירתו האם היה או לא היה בינו לבין המבקש הסכם בכתב לפיו כל החובות ביניהם מחוסלים, והוא בחר להשיב: "היה הסכם. הוא היה הסכם בעל פה" (עמ' 64 שו' 26). מכאן, שגם לשיטתו של המשיב אין בהסכם שבמחלוקת כדי לפטור אותו מחובותיו, אלא מדובר בהסכם בעל פה שהנטל להוכחתו רובץ מא' ועד ת' על שכמי המשיב, מיותר לציין כי נטל זה לא הורם. המשיב לא הביא את מי מהעדים עליהם הצהיר עוד בתחילת הדרך (קבי; לינה; עו"ד ברמי; עו"ד דוידוב). אם אכן עדים אלו היו יכולים לשפוך אור על ההסכם המשולש שנרקם ועל ההפטר שכביכול ניתן, ובית המשפט אישר את הבאתם לעדות בתחילת הדרך, מדוע לא נוצלה זכות זו? עוד יש לזכור כי המבקש הביא לעדות לתמיכה בטענותיו את עדותו של עו"ד טוקר ועדות המזכירה. המשיב הסתפק בעדותו הוא, עדות יחידה של בעל דין, ראו את הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] , התשל"א - 1971 . במקרה הנדון, מהנימוקים אותם מניתי לעיל ועוד אמנה להלן, לא מצאתי מקום להסתפק בעדות המשיב בלבד כבסיס לדחיית התביעה .

25. אם אסכם עד כה, אזי בהסכם שבמחלוקת לא נכלל תנאי מפורש המעניק הפטר למשיב ו/או למירון, בוודאי לא פטור המוענק עם עצם חתימת ההסכם, ללא קשר לקיומו. ההיגיון מחייב שאם ההסכם שבמחלוקת היה מקפל בחובו תנאי שכזה, אזי המשיב היה מזדרז להגישו כבר ביום חתימתו ללשכת ההוצאה לפועל, ביחד עם בקשה לסגירת התיק (בקשה בנוסח דומה לזו שהוגשה רק ביום 5/1/09). בית המשפט שאל את המשיב שאלה זו ונענה בתשובה מתחמקת של "יחסי אמון" וכו', ראו תשובת המשיב בעמ' 68 שו' 31-32. גם אם היו בעבר יחסי אמון בין הצדדים (ואני בספק, ראו תשובת המבקש בעמ' 47 שו' 22) אזי בוודאי שלא היה להם כל מקום, בשלב בו פועל המבקש במרץ במסגרת תיקי ההוצאה לפועל ומגיש בקשות עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב.

26. זאת ועוד, קיומו של הסכם בעל-פה לא הוכח; גם לא הוכח בפניי שההסכם שנכרת עם קבי קשור להפטר שלכאורה ניתן למשיב, לשיטתו. קבי כאמור לא הובא לעדות; כך גם לא עו"ד דוידוב, אשר נטען כי טיפל באופן בלעדי בעניין זה, ראו סעיף 20 לתצהיר המשיב. דווקא המסמכים אשר הוצגו בפניי על ידי המבקש, כמו טיוטת ההסכם המשולשת (נספח 8); טיוטת ההסכם השנ ייה והערותיו של עו"ד טוקר (נספח 9); וההסכם אשר נחתם בסופו של יום אך ורק בין המשיב לבין קבי, מלמדים שלא הייתה הסכמה למחול על החוב שבשני תיקי ההוצל"פ אלא תמורת תשלום של 170,000 ₪ (ראו בעניין זה גם את עדותו של עו"ד טוקר, עמ' 19 שו' 24-25, עמ' 20 שו' 4-8). בהעדר הסכמה עם המבקש, גובש הסכם נפרד בין המשיב לבין קבי, אך ורק בנוגע לתשעת השיקים שאינם קשורים לתיקי ההוצל"פ.

27. אמנם המבקש הודה בחקירתו שהמתין עם גביית החוב שבשני תיקי ההוצל"פ עד שהתברר שההסכם עם קבי קוים (עמ' 44 שו' 8, שו' 15; עמ' 45 שו' 25-31); אמנם התברר שבעקבות ההסכם שבין המשיב לבין קבי קיבל המבקש סכום של 270,000 ₪ - 280,000 ₪ (עמ' 55 שו' 22); אמנם המבקש הודה כי הוא זה שגישר בין המשיב לבין קבי (עמ' 54 שו' 25, 27). עדיין, אין בעובדות הנ"ל כדי לשנות ממסקנתי המפורטת בסעיף 26 לעיל. המבקש הסביר שהעדיף להמתין עד לגביית כסף מקבי, כיוון ש"בתיק של קבי זיהיתי כסף, אצל ניסים לא זיהיתי כסף" (עמ' 55 שו' 4-5, ראו גם עדותו בעמ' 45 שו' 17-30). הגיוני בעייני שהמבקש העדיף להמתין עם הגבייה בתיקי ההוצל"פ כנגד ניסים, על מנת שלא לסכן את הגבייה מקבי – ששם סיכויי הגבייה הוערכו על ידו כגבוהים יותר. לפיכך, לא די באותה המתנה כדי להוכיח מחילה והפטר בשני תיקי ההוצל"פ , כנטען על ידי המשיב.

28. בנוסף ולחילופין, סבורתני כי יש לקבל את עתירה ב' המבוקש בהמרצת הפתיחה ולהצהיר כי שמה של החבובות נזכר בטעות, חלף שמו של המשיב; ומשכך, ולאור האמור בסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 , יש להורות על תיקון הטעות כך ששמו של המשיב יופיע כ"חייב" ולא שמה של החבובות, להלן נימוקיי.

29. כפי שכבר נזכר לעיל, ההלכות בדבר פרשנות הסכם קובעות כי יש לתת להסכם פרשנות תכליתית, המקיימת את רצונם המשותף של הצדדים, ראו ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון (2011) [פורסם במאגרים] ; כמו כן יש לתת למילים בהסכם פרשנות המביאה לקיומן ולא פרשנות המרוקנת אותן מתוכן והופכת אותן ל"אות מתה" בהסכם.

30. במקרה שלפנינו, על פניו מעיון בלשון ההסכם עולה כי ה"חייב" אינה יכולה להיות החבובות, שהינה חברה בע"מ. כך, החבובות אינה חייבת בשני התיקים, כמוצהר ב"הואיל" הראשון; כך לא ניתן לעכב יציאה מן הארץ של חברה (סעיף 3 להסכם) או להביא למאסרה של החברה (סעיף 4 להסכם). לעומת זאת, כל ההוראות הללו ישימות לגבי המשיב, בשר ודם, שבעבר גם ננקטו לגביו חלק מהפעולות (בקשות לאיסור יציאה מן הארץ, והתרשמתי שאלו הפעולות אשר גרמו למשיב להגיע להסדרים עם המבקש, ראו עדותו של עו"ד טוקר בעמ' 15 שו' 24, עמ' 23 שו' 22-31).

31. בנוסף, המבקש הסביר את מקור הטעות (השבלונה), ולתמיכה בטענה זו הביא לעדות את עו"ד טוקר ואת המזכירה. עדותם של שני עדים אלו הותירה בקרבי רושם אמין. התרשמתי שלעו"ד טוקר כל הפרשייה אינה נוחה, גרמה לו לאי נעימות עם הלקוח (עמ' 13 שו' 32, " הוא לא היה מרוצה") ובסופו של יום אף לדיווח לחברת הביטוח (עדותו בעמ'21 שו' 3-6). המזכירה מצידה הסבירה כיצד פועלת התוכנה (עמ' 34 שו' 28-32); כיצד "נשתל" שמו של החייב הראשון בתיק, ואף צורפה שבלונה לדוגמא, ראו נספח 18 לתצהיר המבקש. עוד התרשמתי שבאותו יום אכן עו"ד טוקר לא היה במשרד והחתימה על ההסכם נעשתה על ידי המזכירה עצמה, בלחץ של המשיב או מי מטעמו, ראו חתימתה בשם עו"ד טוקר על גבי ההסכם עצמו ועדותה בעמ' 36 שו' 23-27: " אין לי מושג, זה היה ביום חמישי נראה לי. אני חתמתי על ההסכם בשם עו"ד טוקר. הם הלחיצו אותי בטלפון. אני זוכרת שהתקשרתי אליו מספר פעמים ביום 13/11 ואמרתי לטוקר שהם מלחיצים אותי לחתום על ההסכם. אני מאוד העדפתי לא לחתום על ההסכם, כי עו"ד טוקר צריך לחתום עליו, אבל הוא אישר לי אחרי שהקראתי לו את השינויים בטלפון". כל אלו נותנים הסבר הגיוני ומניח את הדעת בנודע למקור הטעות.

32. אציין כי גם התנהגות הצדדים בסמוך לאחר החתימה על ההסכם ובסמוך לאחר גילוי אותה טעות נטענת מחזקת את המסקנה אליה הגעתי. כך, וכפי שכבר ציינתי לעיל, המשיב לא הגיש את ההסכם שבמחלוקת מיד לאחר חתימתו בצירוף הודעה דוגמת זו שהגיש ביום 5/1/09; אם אכן סבר שמדובר בהסכם עם החבובות, הסכם הפוטר אותו אישית מכל חוב מיד עם חתימתו, מדוע לא נהג כך והמתין עד ליום 5/1/09? כנשאל מדוע דווקא ביום 5/1/09 הוגשה הבקשה וההודעה לתיק ההוצל"פ, סיפק המשיב גרסה שלא בא זכרה בתצהיר מטעמו, לפיה בחודש מרץ עמד לרכוש שלד ציבורי ורואי החשבון מטעמו ביקשו אישור שאין כנגדו כתב אישום פלילי או חובות בהוצל"פ, ראו עדותו בעמ' 69 שו' 16-20. ראשית, מדובר בגרסה כבושה; שנית, גרסה זו לא נזכרה בהודעה עצמה שהגיש המשיב לבית המשפט, ראו נספח 14 לתצהיר המבקש; ושלישית, גרסה זו לא נתמכה בכל ראיה נוספת וחיצונית, דוגמת התדפיס שהוצא כביכול ממנו למד המשיב על קיומם של שני התיקים ו/או עדות רואי החשבון המאשרת את דרישתם, כביכול. ממכלול הראיות עולה כי הבקשה הוגשה דווקא במועד בו הוגשה כיוון שאז הסתבר שהשיק הראשון לא נפרע; שקיימת סכנה שתיק ההוצל"פ ישופעל, ובכלל זה בקשות לאיסור יציאה מן הארץ כנגד המשיב, ולפיכך הוגשה הבקשה במועד ובנוסח כפי שהוגשה.
33. מאידך, התנהגות עו"ד טוקר ותגובותיו בזמן אמת מלמדות על פליאתו הרבה לגבי הבקשה שהוגשה על ידי המשיב, ראו בעניין זה מכתבו מיום 13/1/09, נספח 15 לתצהיר המבקש; ראו מכתבו מיום 19/1/09, נספח 17 לתצהיר; ראו תגובתו לתיק ההוצל"פ, נספח 19 לתצהיר, וכן מכלול הפעולות המשפטיות שננקטו על ידי המבקש, פעולות שנשאו פרי בכל הנוגע לתיק ההוצל"פ השני, עת קיבל כב' הרשם את טענות המבקש כפי שמפורטת למעשה בהמרצת הפתיחה שבפניי. יש לציין שעל החלטה זו בחר המשיב שלא להגיש ערעור.

34. מכל הנימוקים הללו, סבורתני שיש מקום להעניק את ההצהרות המבוקשות בעתירות א' וב' לבקשה. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להדרש לסעד המבוקש בעתירה ג'. עוד אעיר כי בחרתי לייחס משקל זהה הן לעדות המבקש והן לעדות המשיב, עדויות שלא היו נקיות מרבב.

סוף דבר

35. המרצת הפתיחה מתקבלת, ניתנות בזה בזאת ההצהרות הבאות:
א. אין בהסכם מיום 13/11/08 כדי לפטור את המשיב מחובי התיק ההוצל"פ שמספרו 01-XX942-57-2;
ב. לחילופין, ההסכם מיום 13/11/08 נחתם בין התובע לבין המשיב ולא עם החבובות.

36. הנני מחייבת את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה וכן תשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.