הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 71038-01-17

התובע

חסן גרבאן ת.ז. XXXXXX086

נגד

הנתבע
מוחמד עמאש ת.ז. XXXXXX987

פסק דין

רקע

1. בתאריך 29.10.16, בכביש מס' 6531 שבין ג'סר א-זרקא לבית חנניה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג טנדר איסוזו מ.ר. 38-860-51 ( להלן: "רכב התובע"), לבין רכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 53 -78-473 בו נהג הנתבע ( להלן: "הפולקסווגן").

2. בכתב תביעתו טען התובע כי בשעה שנסע בנתיב הימני של הכביש מכיוון ג'סר א זרקא לבית חנניה, החל הנתבע - אשר נסע קודם לכן בנתיב השמאלי שלצדו, לפנות שמאלה בצומת, מבלי שנתן זכות קדימה לרכב מסוג טויוטה שהגיע באותה עת בנתיב הנגדי ממולו (להלן: "הטויוטה"). כתוצאה מכך, התנגש הפולקסווגן בטויוטה ומעוצמת המכה, הסתובב ו"נזרק" לעבר רכבו של התובע .

3. את עתירתו לחיוב הנתבע לתשלום סך של 19,063 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, תמך התובע בחוות דעת השמאי שבדק את רכבו אשר ניזוק הן בחלקו הקדמי – ימני ושמאלי והן בחלקו האחורי שמאלי והוכרז כ"אבדן גמור".

4. מאחר שהנתבע לא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע בהזמנה שנראתה על פניה כאילו
נמסרה לו כדין, פנה התובע אל בית המשפט בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

5. ביום 13.4.17 נעתרתי לבקשת התובע ובמסגרת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, חוייב הנתבע בתשלום מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות בסך 500 ₪.

6. ביום 24.5.17 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין וטען כי לא קבל את כתב התביעה ולא ידע על מועד הדיון, כלל וכלל. לאחר עיון נוסף באישור המסירה החלטתי להיעתר לבקשת הנתבע ובהתאם לכך הוריתי על ביטול פסק הדין שניתן כאמור.
גרסת התובע

7. במהלך הדיון שהתקיים בפני בתאריך 7.9.17, במעמד הצדדים, חזר התובע על גרסתו ותיאר את האופן בו התרחשה התאונה, כך:
"...התאונה היתה איתם ולא איתי...., האוטו של הנתבע התחיל להסתובב
על המקום. אני ניסיתי לברוח ממנו לצד ימין אבל אני כבר קיבלתי מכה
ונדחפתי למעקה ומרוב המכה תפסתי את האוטו שלו בוו הגרר שלו כך
ששתי המכוניות "התחברו".... אני לא הייתי אמור לשמור מרחק כי לא
הייתי ממש מאחוריו אלא מימינו. יש שם שני נתיבים...".

8. להמחשת התיאור הגיש התובע את השרטוט ת/1 ו הציג בפני תמונות (במכשיר הפלאפון שלו) בהן נראה טנדר הטויוטה פגוע בחלקו האחורי שמאלי כשרכב ה פולקסווגן צמוד אליו בזווית של 90 מעלות ומעוך בצדו האחורי. בתוך כך ציין התובע כי ידוע לו שהנתבע הועמד לדין פלילי ואף הגיש לעיוני את כתב האישום שהוגש כנגדו - ת/2. בנוסף לכך טען התובע כי לנתבע אין ביטוח ולמעשה אסור היה לו לנהוג ברכב שבו נהג (ר' ת/3 – רשימה לפוליסת הביטוח של הפולקסווגן המלמדת על כך שמדובר ברכב הרשום על שם אמו של הנתבע וכי היא עצמה ואדם נוסף ששמו ג'לאל עמאש הם האנשים היחידים הרשאים לנהוג בו).

גרסת הנתבע

9. הנתבע הכחיש את גרסת התובע וטען להגנתו כי התאונה התרחשה באשמתו של הלה אשר נסע מאחוריו ולא שמר מרחק:
"...יצאתי מתחת לגשר, רציתי לנסוע לכניסה הצפונית של הכפר.
כשיצאתי, התובע נסע מאחוריי, לא שמר מרחק. אני רציתי לנסוע
שמאלה. היה רכב טויוטה שבא ממול. אני נסעתי קצת, פניתי שמאלה,
לא מפריע לדרך. בא רכב הטויוטה, היה מספיק מרחק בינינו, אני עצרתי,
לא פגעתי בתובע אלא הוא פגע בי מאחורה. האוטו שלי גם לא הסתובב...".

10. בהתייחסותו לטענת התובע לפיה אסור היה לו לנהוג בפולקסווגן, הפנה הנתבע את הרשימה לפוליסה – ת/3 ולמשמע הערתי כי ברשימה זו מצויינים שמותיהם של אמו ואדם נוסף ששמו ג'לאל כמ י שרשאים לנהוג ברכב זה, והם בלבד, אמר: "...אני יודע שמותר לי לנהוג ואני אוכל להגיש ראיה לגבי זה".
לשאלתי האם ידוע לו דבר קיומו של כתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט לתעבורה, השיב תחילה: " לא היה לי משפט ולא קיבלתי כלום. אף אחד לא אמר לי ", אך בהמשך אישר כי יש לו עורך דין וכי "הוא יודע שיש לו דיון בחודש אוקטובר".

11. אחותו של הנתבע , הגב' חאדרה עמאש שהעידה מטעמו, טענה גם היא כי היה זה התובע שפגע בפולקסווגן מאחור, אך יחד עם זה אישרה את גרסת התובע בנוגע להסתובבות הפולקסווגן, באמרה: "...אנחנו היינו במקום המסומן בשרטוט ת/1 כרכב הנתבע והתובע בא ממולנו, הוא פגע בנו מאחורה כי הרכב שלנו הסתובב".

12. מכיוון שנכון לעת בו התקיים הדיון בפני היה כתב האישום שהוגש כנגד הנתבע תלוי ועומד (בתיק ת"ד (תעבורה חדרה) 5133-03-17 מדינת ישראל נ' עמאש), הצעתי לצדדים להמתין עד לתוצאות ההליך הפלילי אשר מטבע הדברים תיקבענה את גורל התביעה שלפני והם הביעו הסכמתם לכך.

13. והנה, ביום 29.10.17 הסתיים ההליך הפלילי בהסדר טיעון שבמסגרתו הורשע הנתבע על פי הודאתו בעבירה של חוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

דיון והכרעה

14. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, נדרשתי לראיותיהם ולאופן סיומו של ההליך הפלילי שהתקיים בעניינו של הנתבע, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.
ואלה הם נימוקי:
א. גרסת התובע נשמעה לי מהימנה, בהיותה עקבית ומתיישבת היטב עם כל
הראיות שהונחו בפני. זאת בשעה שגרסת הנתבע נסתרה בדברי אחותו והיא איננה מתיישבת עם אופי ומיקום הנזקים שנגרמו לכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה, שהרי לו היה רכבו של התובע מתנגש בפולקסווגן מאחור, כי הוא צפוי היה להינזק בחזיתו בלבד.
ב. העדויות והראיות מצביעות על כך שהנתבע פנה שמאלה על אף שדרכו לא היתה פנויה , ואז – כתוצאה מעוצמת ההתנגשות בין הפולקסווגן לטויוטה, הוא הסתובב על מקומו ובתוך כך פגע ברכב התובע אשר נסע באותה עת בנתיב הימני של הכביש והועף לעבר מעקה הבטיחות.
ג. הנתבע שלהתרשמותי ניסה בתחילה להסתיר את דבר קיומו של ההליך הפלילי שננקט כנגדו, הורשע בסופו של דבר במסגרת אותו הליך, כי היה זה הוא שגרם לתאונה.
ד. בנוסף לכל אלה, הסתבר כי הנתבע נהג בפולקסווגן על אף שפוליסת הביטוח של רכב זה לא חלה עליו. הנתבע אמנם ציין כי יוכל להציג בפני ראיה לכך שהוא מורשה לנהוג ברכב זה, אך לא עשה כן.

15. מפני כל הנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי לקבל את התביעה.
הנני מחייבת, אם כן, את הנתבע לשלם לתובע את סך נזקיו המוכחים - 1,147 ₪ בגין שכר טרחת השמאי + 17,916 ₪ שווי רכבו שהוכרז כ"אבדן גמור", ובסה"כ 19,063 ₪.
סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ח, 16 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.