הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31297-08-15

התובע:
אסלן ברי

נגד

הנתבעת:

כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע וטענות הצדדים

בפני בקשות שהועלו במסגרת תביעה למתן פיצוי כספי על פי פוליסת ביטוח שהוגשה ביום 16.8.15. התובע הוכר כנכה סיעודי בדרגה הגבוהה ביותר במוסד לביטוח לאומי, ונקבעה לו נכות בשיעור של 168%.
הבקשה הראשונה הוגשה מטעם התובע ביום 3.11.16 ולפיה הוא מבקש מביהמ"ש למנות מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה לשם בדיקת התובע ועל מנת שיקבע האם וממתי יש לראות את התובע כעונה על הגדרת מקרה ביטוח בפוליסת הסיעוד מושא התביעה.
בנוסף נטען בבקשה שחוות הדעת שהוגשה ע"י הנתבעת אינה קבילה, שכן מדובר בבדיקה שנעשתה במסגרת בירור חבות.
בנוסף לאור מצבו הרפואי הקשה של התובע מבקשת ההגנה שהנתבעת תישא בשכר טרחת המומחה בשלב זה, וכן שביהמ"ש יורה על כך שלא יומצאו דוחות חקירה כלשהם.
ביום 13.11.16 הגישה הנתבעת תגובה לבקשת התביעה, וציינה כי לא ויתרה על זכותה להגיש חוות דעת, וזאת התעכבה בשל הליך גישור שהתנהל בין הצדדים, מה גם שקיימות התפתחויות להן יש לתת ביטוי בחוות הדעת.
לאור האמור מבקשת הנתבעת, כי ערב החלטת ביהמ"ש על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, יתיר ביהמ"ש לנתבעת להגיש חוות דעת מטעמה, תוך 30 ימים.
בתשובתו להתנגדות הנתבעת מיום 14.11.16, טען ב"כ התובע כי אין להתיר הגשת חוות דעת רפואית נוספת, שכן הנתבעת ציינה בכתב הגנתה כי מדובר בחוות דעת רפואית, ואין לעכב יותר את ההליך, שכן עסקינן בקשיש במצב סיעודי.
בקשה נוספת הגיש התובע ביום 25.12.16 ובו הוא מבקש כי ביהמ"ש יורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת, וזאת מאחר והנתבעת לא קיימה צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים שניתן עוד ביום 2.3.16. ב"כ התובע טען כי אף פנה לנתבעת ביום 2.11.16, וביום 12.12.16, ולא זכה למענה.
ב"כ הנתבעת הגיש תגובה לבקשה ביום 1.1.17 וטען כי העביר את המסמכים לידי התובע, תוך שהאיחור בגילוי ובמענה לשאלונים נגרם כתוצאה מכך שלא חש בטוב, ובנוסף הפנה לעובדה שהתובע לא קיים את הצו בעצמו. באשר למסמכים ציינה הנתבעת את נכונותה להעביר את כל המסמכים זולת מסמכים חסויים, ומכל מקום אין להורות על מחיקת כתב ההגנה.
באותו היום ניתנה החלטה לפיה ביהמ"ש מצפה מהצדדים לנסות ולהגיע להסדר דיוני באשר לבקשות התלויות ועומדות. משלא השכילו לעשות כן, הבקשות דנא הועלו בדיון שהתקיים בפני ביום 4.1.16.
בדיון בפני מיום 4.1.17 חזר ב"כ התובע על טענותיו בכתבי בי הדין, וציין כי הנתבעת לא העלתה את דבר דו"ח החקירה במכתב בדחייה, בנוסף טען כי אם הנתבעת טוענת טענת חיסיון, אזי אין להסתמך עליו כלל, ואם ברצונה להסתמך עליו, יש להציגו לעיני התובע, במסגרת גילוי המסמכים. בנוסף בהינתן שביהמ"ש יחליט על עיון טרומי במסמך, אזי יש להתייחס לעובדה שהתובע לא ביקש בקשה להארכת מועד להצגת דו"ח החקירה.
בנוסף ציין כי שאלה 9 לשאלון לא נענתה כדבעי. בשאלה 9 נשאלה הנתבעת: "האם החקירה נערכה תוך ציפייה שתוגש תביעה נגד הנתבעת?" ו ענתה כי במסגרת הטיפול בתביעה בוצעו גם חקירות סמויות. ב"כ הנתבעת השיב לטענות הנתבעת.
לשאלת המימון, בהינתן שביהמ"ש יורה על מינוי מומחה מטעמו בשלב זה, הנתבעת סבורה כי יש להורות על חלוקה שווה בשכר טרחת המומחה, כמקובל. לעניין דו"ח החקירה הפנתה ההגנה ל"הלכת סויסה" לפיה קיים חסיון יחסי שמשמעותו, שמירה על יעילות הראייה החסויה, עד לאחר חקירת עדי התביעה.
ב"כ התובע השיב לטענות הנתבעת וטען כי המקרה הזה הנו חריג במהותו, בשל גילו, ומצבו הרפואי של התובע ועל כן אין לעכב עוד את ההליך, ולגרום לעינוי דין.
בנוסף המליץ על מומחים שלטענתו מתאימים מבחינת עלות שכר טרחה הוגן.
ב"כ ההגנה התנגד למינוי ד"ר לרמן, וציין שיתן הודעה מנומקת תוך שבעה ימים באם יתנגד ליתר המומחים המוצעים וביום 8/1/017 התקבלה הסכמה למינוי אחד המומחים שהציעה ב"כ התובע (ד"ר גוטליב) .

דיון והכרעה

בענייננו יפים דברי חז"ל בפרקי אבות ( ח, ב) לפיהם: "חרב באה לעולם על עינוי הדין".
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובפרט בחוות הדעת המצויה בכתב ההגנה, סבורני כי יש להסתפק בחוות הדעת זו, מהטעם שהנתבעת לא פרטה את " הפסול" בה, ונדמה כי טענה זו נטענה אך ורק "להרוויח זמן", מכאן שאין להורות על הגשת חוות דעת נוספת.
בנוסף לאור גילו, ומצבו הרפואי של התובע, על ביהמ"ש החובה לקדם את ההליכים בתיק. מעבר לעינוי הדין לצדדים ולהוצאות הנוספות בתיק על בית המשפט להתחשב גם בנזק המצרפי הנגרם גם ליתר הצדדים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה, אשר מתויגת חדשות לבקרים כמערכת המתנהלת בעצלתיים, מעכבת בירור סכסוכים ופסקי דין וגורמת לסחבת ולעינוי דין ( והשווה למה שקבעתי בת"א 58858-05 אמינוב נ' אמינוב ואח').
באשר להוצאות שכר טרחת המומחה, ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ נקבע כי נוהג ביהמ"ש להתיר מימון ביניים על נתבעת על מנת שלא תיחסם דרכו של תובע להוכחת נכותו רק מחסרון כיס, תוך שעליו לשקול האם לא מדובר ב"מתחזה" לבעל נכות או ב"נוכל".
סבורני כי לאור מצבו הרפואי של התובע שמוגדר כנכה ונכותו מגיע לדרגה הגבוהה ביותר בביטוח לאומי, ולאור האמור בחוו"ד מטעם התביעה, ראוי כי הנתבעת תישא בשכר הטרחה בשלב זה, כמימון ביניים.
לעניין סוגי החסיונות, התייחס השופט יצחק עמית בחיבורו בספר אורי קיטאי, (תשס"ח): "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר", וציין כי:
"מקובל להבחין בין שלושה סוגי חסיונות:
"חיסיון סטטוטורי – חסיונות הקבועים במפורש בחוק, דוגמת החסיונות הנזכרים בסעיפים 52-44 לפקודת הראיות; סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981; סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.
חסיונות יציר המשפט המקובל – דוגמת חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. חסיונות יציר הפסיקה – כמו חסיון מקורות עיתונאי, חסיון בנק-פיקוח על הבנקים, חסיון בנק-לקוח, חסיון עורך פטנטים-לקוח." ( שם, 263).
בענייננו עסקינן במסמכים שהוכנו לקראת משפט.
ברע"א 4249/98 ‏ סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נה(1) 515) נכתב בהי לישנא:
" הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין " לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל-דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם " מועילים" ובין שהם " מזיקים". "מסמכים מועילים" – הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש, ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק " בקלפים גלויים" עשוי, בדרך-כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל-הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי-הדין לכלל פשרה. אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו. אכן, מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו ".
סבורני כי הדברים יפים לענייננו. דוחות חקירה שיש בהם להצביע על תובע שמתפקד בצורה כזו או אחרת, וביהמ"ש יתיר לפי מגמת " הקלפים הגלויים" את גילוי הראייה בשלב מוקדם מדיי, יתכן שהאינטרס של הגעה לחקר האמת ייפגע ובזאת אותה ראייה תאבד את השפעתה, ותעוקר מאליה.
לאור כל האמור לעיל, ובכדי לבצע איזון ראוי בין שני האינטרסים הלגיטימיים הללו, יש להורות לנתבעת להמציא לעיני ביהמ"ש במעטפה חסויה את הראיה תוך 21 ימים, על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם מהראייה ולראות האם מתקיימים בה המאפיינים שיאפשרו דחיית הצגתה מחד, ולאזן בין השוויון הדיוני מאידך.

הוראות למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש

1.      לאור הסכמת הצדדים על זהותו של המומחה, הנני מורה על מינויו של ד"ר גוטליב דניאל, כמומחה מטעם בית המשפט, להערכת נכותו/ה של התובע/ת, והאם לדעתו היא עונה לקריטריונים שבפוליסה.

2.      ב"כ בעלי הדין יעבירו למומחה טרם הבדיקה את שכרו וכן את כל החומר הרפואי שבידיהם, לרבות חוות דעת רפואיות, עד ולא יאוחר מיום 1.2.17.

3. על המומחה לציין בחוות דעתו מה היו המסמכים אשר עמדו בפניו בטרם מתן חוות-דעתו.

4.     המומחה יבדוק את התובע/ת, יחווה את דעתו בקשר למחלוקת בין מומחי הצדדים.
המומחה מתבקש להגיש את חוות דעתו לא יאוחר מיום 1.5.17

5.        הנני מעמיד את שכר טרחת המומחה ע"ס 4,500 ₪ + מע"מ .
           בשלב זה ועד להחלטה אחרת בשכרו תישא הנתבעת.

6.   התביעה תגיש תגובתה לחוו"ד המומחה לא יאוחר מיום 15.5.17. ההגנה תגיש תגובה לחוות הדעת ולאמור בתגובת התביעה עד ולא יאוחר מיום 1.6.17.

7.        המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו למומחה ולב"כ הצדדים ותעלה אלי התיק לתזכורת פנימית, לשם הכנת הצעת פשרה לצדדים ביום 5.6.17.
את דו"ח החקירה החסוי תמציא ההגנה לעיוני עד ליום 5.2.17

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.