הדפסה

בית משפט השלום ברמלה 11

בפני
כב' השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
קרדן רכב בע"מ ח.צ. 520039249

נגד

נתבעים
1.מוסך יונדאי חולון
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 520004896
3.כלמוביל בע"מ ח.פ. 510242670
פסק דין

התובעת רכשה רכב חדש מהנתבעת 3. כשלושה חודשים לאחר שהרכב היה בשימוש, וכשבועיים לאחר ששוחרר מטיפול ממושך במוסך הנתבעת 1, שהינו מוסך מורשה מטעם הנתבעת 3, התלקח הרכב בעת נסיעה ונשרף. נזקי התובעת הוערכו בסך של 115,232 ₪. כעת היא תובעת את המוסך, מבטחתו ויבואנית הרכב בעילת רשלנות וטוענת כי עליהם רובץ הנטל להוכיח כי לא התרשלו.

כללי:
בעלי הדין:
התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל העוסקת בין היתר בהשכרת רכבים והייתה בתקופה הרלוונטית הבעלים של רכב יונדאי חדש בעל מ.ר. 2361311 (להלן- "הרכב"), אותו נהגה להשכיר.

הנתבע 1 היה בזמן הרלוונטי לתביעה המוסך המורשה מטעם הנתבעת 3 לטיפול ברכב.

הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח הרשומה כחוק בישראל והייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח לנזקי צד שלישי.

הנתבעת 3 היא יבואנית הרכב ומי שמכרה את הרכב לתובעת.

אירוע הנזק והאירועים שקדמו לו:
ביום 28.7.13 הובל בשעת לילה הרכב למוסך התובעת, למחרת בוקר לאחר שנבדק והורם הועבר למוסך הנתבעת 1. בבדיקת הנתבעת 1 התברר כי ברגי ההידוק של משאבת הדלק שבורים וכי גומיית האטימה של משאבת הדלק בולטת כלפי חוץ. הנתבעת 1 דיווחה על כך לנתבעת 3 ולאחר דין ודברים בין הנתבעת 3 לתובעת החליטה הנתבעת 3 לשאת בעלות התיקון ושלחה לנתבעת 1 משאבת דלק חדשה, ללא הברגים שאמורים להחזיקה. הנתבעת 1 החליפה את המשאבה כולה והשתמשה בברגים התקינים שחילצה בעת פירוק המשאבה ובשני ברגים חלופיים במקום הברגים השבורים.

כחודש לאחר מכן שוחרר הרכב מהמוסך לאחר שעבר נסיעת מבחן והתובעת החלה להשכירו . ביום 10.9.14 הבחין לפתע שוכר הרכב כי עוברי אורח מסמנים לו לצאת מהרכב, כאשר פתח את דלת הרכב הבחין בעשן. הוא וחברו שישב לצידו הספיקו לצאת מהרכב ואז החל הרכב לבעור.

טענות הצדדים:
לטענת התובעת, הרכב עבר טיפול אצל הנתבעת 1 בלבד. בעת אירוע הנזק הרכב היה חדש, נסע כשלושה חודשים בלבד , ונסע כ- 18,000 ק"מ בלבד.

בנוסף טענה התובעת כדלקמן:
היא אינה יכולה לדעת הסיבה הממשית לאירוע. בנסיבות העניין מתיישב המקרה יותר עם רשלנותם או חוסר זהירותם של הנתבעים 1 ו-3 ולכן יש להחיל הכלל של " הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו;
הנתבע 1 לא נהג כפי שמוסך מורשה סביר ונבון היה נוהג, לא ביצע בדיקות לפני המועד כדי למנוע את האירוע, לא התקין את משאבת הדלק כפי שמוסך מקצועי היה נוהג בנסיבות העניין, לא העסיק עובדים מיומנים ביצע עבודה באיכות ירודה ורשלנית וגרם לדליפת הדלק שבעטיה הרכב נשרף;
הנתבעת 3 ייבאה רכב פגום, לא צפתה את האירוע למרות שהיה צריך לעשות כן עקב תקלות, סיפקה משאבת דלק פגומה, לא העסיק עובדים מיומנים, עשתה מעשים שיבואן או יצרן לא היה עושה בנסיבות העניין וביצע עבודה ירודה שבעטיה נגרם הנזק.
נזקה של התובעת בהתאם לדו"ח השמאי שמואל בר עוז הינו בסך 115,232 ₪ נכון ליום 10.9.13.
לאור כל האמור על הנתבעים לפצות התובעת מכוח אחריותם הישירה או העקיפה.

לטענת הנתבעות 1 ו-2 התביעה נעדרת תשתית ראייתית עובדתית ומשפטית ויש לדחות התביעה על הסף. התובעת עצמה לא יודעת מה גרם לאירוע ההתלקחות ואין קשר סיבתי בין החלפת משאבת הדלק לאותו אירוע. בנוסף טענו הנתבעות כדלקמן:
הנתבעת 1 אינה אישיות משפטית;
בכל המועדים הרלוונטיים הרכב היה מצוי באחריות היצרן או במסגרת האחריות שניתנה לו על ידי יבואן הרכב;
עת הובא הרכב למוסך הובחן כי ברגי ההידוק על משאבת הדלק שבורים וגומיות האטימה של משאבת הדלק בולטת כלפי חוץ – סימנים המעידים על פעולה לא מקצועית או מעשה זדון, ולפיכך לא נמצאה הצדקה לביצוע תיקון במסגרת האחריות שניתנה לרכב. על אף זאת הנתבעת 3 הרכב הורתה להתקין לנתבעת משאבת דלק חדשה ללא חיוב התובעת. הרכב שוחרר לאחר נסיעת מבחן;
שוכר הרכב , מר וענונו אייל, לא טען כי היו סימנים מקדימים שיכלו להעיד על בעיה עם משאבת הדלק במועד שקדם להתלקחות הרכב. על כן אין להטיל אחריות על הנתבעות 1 ו-2.
גובה הנזק מופרך ומוגזם .

לטענת הנתבעת 3 בכתב התביעה חסרים פרטים מהותיים כגון:
פרטי עסקת רכישת הרכב- הרכב נרכש מהנתבעת באפריל 2013 תמורת סך של 129,900 ₪ כולל מע"מ;
פרטים בנוגע לאחריות היצרן- האחריות שניתנה לרכב מוגבלת אך ורק לתקלות הנובעות מפגם בייצור;
התובעת לא מפרטת מהו אותו פגם בייצור שבגינו הגישה התביעה נגד הנתבעת 3;
בדיקת הנתבעת 1 עלה כי הייתה התערבות של התובעת או מי מטעמה במשאבת הדלק. התערבות זו מביאה לפקיעת אחריות הנתבעת 3; בטרם יציאתו של הרכב מפס הייצור הוא עובר בדיקות קפדניות ויסודיות ואין אפשרות שרכב יצא מהמפעל עם ברגים חתוכים;
לו היה פגם בייצור היה מתגלה באופן מיידי ולא לאחר שהרכב נסע כ-18,000 ק"מ במהלך של שלושה חודשים;
אין להחיל את הכלל של " הדבר מדבר בעד עצמו" מאחר ולא מדובר בתאונה ומשום שנראה שהתובעת יודעת מה אירע ;
הרכב שייבאה היה חדש ולא פגום. התובעת היא ששינתה את מצבו;
על הנתבעת 3 לא היה לצפות את האירוע הואיל ומדובר באירוע חריג ויחיד במינו;
לפי חישוב הנתבעת 3 ובהסתמך על נתוני עסקת המכר ונתוני השימוש ( הפחתות בגין השכרת הרכב וקילומטרז' שנבע הרכב - שווי הרכב הוא 100,107 ₪ לא כולל מע"מ, מהם יש להפחית ערך השרידים.
לאור כל האמור טענה כי יש לדחות התביעה כנגדה.

התצהירים והעדויות:
מטעם התובעת הגיש חוות דעת שמאית מר שמואל בר עוז והוגשו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה שכנגד מר חיים ירקוני, שוכר הרכב אייל וענונו ומר רמי אלחטאר. כמו כן זומן ליתן עדות ונחקר בחקירה ראשית מר מוטי ברזאני עובד הנתבעת 3 ומר שחר דדון מא.א. ברית אשר ניהל חקירה בנוגע לשריפת הרכב מטעם הנתבעת 3 וכתב חוות דעת עבורה. חוות הדעת לא הוגשה מטעם הנתבעת 3 אך גולתה במסגרת גילוי המסמכים. יש לציין כי התובעת לא הגישה חוות דעת מטעמה בנוגע לחקירת האירוע.
השמאי שמואל בר עוז הגיש חוות דעת שקבעה אובדן כללי לרב כתוצאה מאירוע הנזק. בחוות דעתו העריך אומדן הנזק לרכב בסך 174,212 ₪ וקבע כי ערך הרכב הינו 115,232 ₪.
מחקירתו הנגדית עלה כי חוות דעתו הוצאה באפריל 2014 מפני שהתבקש לכתוב חוות דעת, סמוך למועד זה ולא קודם לכן. בהמשך העיד כי ביום 16.9.13 בדק את הרכב בלוד, אך הוציא דו"ח ראשוני ובשלב זה לא התבקש לכתוב חוות דעת מפני שלא תמיד יש בכך צורך. מאחר ויש דוח סופי אין ברשותו את הדוח הראשוני, אך לתובעת יש עותק ממנו. הוא לא יודע מה גרם לשריפה והוא שמאי ולא חוקר שריפות. לצורך כתיבת הדוח לא שוחח עם הנהג או שאל אותו שאלות, לא עיין בהיסטוריית הטיפולים של הרכב. בהיסטוריית הטיפולים לרכב עולה שבחודש מאי הרכב עבר תיקון פחחות כי ייתכן והייתה שריטה או פגיעה בדלת. לא סביר שלרכב חדש יהיו שני ברגים גזורים וזה יכול לנבוע מפגיעה, זדון או תאונה מארוע אחר או כשל טכני של היבואן. ברכב זה המרחק בין המשאבה לקרקע נע בין 21 ל-30 ס"מ. שרידי הרכב נמכרו תמורת סך של 423 ₪. החישוב של הנתבעת 3 שגוי כי שווי הרכב לא נקבע לפי הסכום ששילמו בקנייתו אלא לפי ערכי מחירון יצחק לוי וכך המדינה מנחה אותו להעריך שווי רכב בצו השמאים. נראה כי לחוות הדעת יש נוסח מסוים בפני בית המשפט ונוסח שהשמאי מחזיק בידיו. הרכב נשרף כליל לרבות לוח המחוונים, את נתון הקילומטרז' שהרכב נסע לקח מרישומי התובעת לגבי ההשכרה האחרונה בה רשומים כל הנתונים.

מר חיים ירקוני הצהיר כי ביום 28.7.13 הובא הרכב למוסך בשל תלונות על ריח דלק. מנהל המוסך, העלה הרכב על מגבה וגילה נזילת דלק מאזור מיכל הדלק , עוד באותו יום העבירו את הרכב לנתבעת 1 כדי לתקן את הבעיה. התובעת או מי מעובדיה לא ניסו לתקן את הבעיה ואף מומחה הנתבעת 3 קבע כי מדובר בכשל טכני במשאבת הדלק. ואכן הנתבעת 3 נשאה בעלות החלפת המשאבה. ביום 28.8.13 תוקן הרכב שוחרר ונמסר לתובעת לאחר כחודש בו שהה במוסך. ביום 10.9.13 קיבל מהמבוטח הודעה על כך שהרכב נשרף. למעשה עשרה ימים לאחר שקיבלה הרכב הוא נשרף עד לכדי אובדן מוחלט. שווי הרכב הוערך בסך של 115,232 ₪.
מחקירתו הנגדית עלה כי הוא משמש קצין בטיחות ארצי בחברת אוויס כבר 47 שנים. לדבריו הרכב עבר טיפול שגרתי לפי הנחיות היצרן כשהגיע ל15,000 ק"מ ועבר תיקוני צבע שלא נגרמו עקב תאונה אלא בשל שריטות. מדיניות אוויס הינה לא להשכיר רכבים בהם יש שפשופים. הוא היה במוסך התובעת ביום שהרכב נבדק והתגלתה נזילת דלק. הוא לא נכח בעת הבדיקה עצמה, אלא כשהרכב היה ערוך ליציאה למוסך המורשה. הם לא מתקנים רכבים שנמצאים במסגרת אחריות יצרן; הרכב הגיע למוסך באמצעות שינוע ולא בנסיעה. התיקון ארך חודש וזה לא פרק זמן סביר לטיפול בתקלה, ייתכן שזה נבע מויכוח בשאלת האחריות, אך הוא לא מטפל בכך ויש מחלקה מיוחדת. כשהרכב שוחרר מהמוסך הוא הגיע עם מובילים ואינו יודע מי נהג ברכב. כשהרכב הגיע הוא לא ראה אותו, יש קבלה ומחלקה שמקבלת רכבים ובודקת את הרכב. הוא לא יודע מי בדק את הרכב כשהתקבל ויכול להיות שיש רישום לכך, הם בדרך כלל לא רושמים בכרטסת מי קיבל רכב ומחלקת 'car control' בודקת את הק"מ. הרכבים עוברים בוחן כניסה ויציאה, על ידי מחלקה אחרת. יש תיקונים שהם בודקים את טיבם ויש כאלה שלא, תלוי מה סוג התיקון. במקרה הזה סביר להניח שנערך בוחן כניסה ויש לכך תיעוד בכרטסת ידנית, אך מאחר ועברו ארבע שנים הוא לא יודע היכן זה נמצא. ברגע שהרכב מושכר יש גם בוחן יציאה. עת הרכב חזר מתיקון לא דווח על ריח של דלק, לו הדבר היה מדווח זה היה דורש בדיקה וטיפול כי זה מסוכן; כאשר המוסך גילה שיש ברגים שבורים ונזק בזדון אוויס לא בהכרח בודקת מי היה השוכר האחרון שהשתמש ברכב והחזיר אותו כך, כי לדוגמא תייר לא יפרק מצוף וישבור ברגים ככה; כשהתקלה קרתה הרכב היה אצל השוכר והרכב לא הופנה ישר למוסך המורשה כי כל רכב שמתלוננים לגביו אודות תקלה, צורך ברחיצה, טיפול או הכנה לשוכר עובר דרך מוסך החברה בלוד, למעט הרכבים שבאילת. חלק מהתקלות מתוקנות במוסך בלוד וחלק מהתקלות מופנות למוסך המורשה, בדרך כלל הם מעדיפים לתקן במוסך שלהם כדי לחסוך זמן וכסף. תקלות בסדר גודל כמו במקרה הנוכחי מופנות למוסך המורשה, אם יש צורך להחליף נורה בדרך כלל הם מחליפים אצלם. הם לא נוגעים ברכבים שנמצאים במסגרת אחריות יצרן. קשה לו להאמין שזה יקרה אבל יכול להיות שבמוסך ניסו לפתור את הבעיה בעצמם כדי לחסוך זמן וכסף ולהעמיד את הרכב לרשות השוכרים אבל הכל יכול להיות.

מר מוטי ברזאני נחקר בחקירה ראשית ממנה עלה כי הוא משמש מנהל לקוחות אסטרטגיים בנתבעת 3 ומי שאמון על השירות לחברות הליסינג. באותו אירוע הוא קיבל ממנהל המוסך דיווח כי נגרם נזק שלא נראה ככשל יצרן, אלא נזק שנגרם כתוצאה ממישהו שהתעסק עם משאבת הדלק. הוא ניהל דין ודברים קצר והתבקש לראות מה ניתן לעשות כדי לסיים את האירוע. הוא אישר את התיקון לפנים משורת הדין כמחווה של רצון טוב ואישר להחליף שם משאבה ללא עלות. זכורים לו מקרים נוספים בהם נגרם נזק בזדון ברכבים של אוויס ובהם הנתבעת 3 התנדבה לבצע תיקון על חשבונה, מתוך שיקולים שירותיים ואסטרטגיים, כיוון שאוויס היא לקוחה שחשובה להם. ידוע לו שהנתבעת 3 שכרה חוקר שריפות במקרה זה. הרכב שהה כחודש במוסך מפני שהיה חוסר במלאי לפי מה שזכור לו. להערכתו עלות התיקון הינה כ-3,000 ₪ , הנתבעת 3 מימנה זאת ולא פנתה ליצרן, משום שהתיקון לא כלול במסגרת האחריות בשל התערבות חיצונית של גורם זר.

מר שחר דדון מ-א.א. ברית בע"מ זומן על ידי התובעת והגיש את חוות הדעת שכתב עבור הנתבעת 3. מחוות דעתו עלה כי בדק שרידי הרכב ומצא כי השריפה נגרמה כתוצאה מדליפת דלק בחלק האחורי של גחון הרכב באיזור מיקום מיכל הדלק, בבואם עם אלמנט לוהט כדוגמת צנרת מערך פליטה לוהטת או ניצוץ. מעיון בהיסטוריית הרכב במוסך התובעת זיהו ביום 29.7.13 נזילת דלק, הרכב הועבר למוסך מורשה שם פורק מיכל הדלק הודקו ברגים והוחלפה גומיה. נראה כי הרכב גמע כ-100 ק"מ מסיום התיקון ועד אירוע השריפה. נתונים אלו הופרכו בעדויות אנשי המקצוע במוסך אשר התעסקו עם משאבת הדלק ולא עם מיכל הדלק ובעדות השוכר שהעיד שנסע מאות קילומטרים ליום אך לא היה עובר את המגבלה היומית המותרת.

מר אייל וענונו העיד כי הוא שכר הרכב מהתובעת, תחילת חודש ספטמבר. ביום 10.9.13 נסע עם חבר מאשקלון לאשדוד , סמוך לשדוד רכב שהיה מאחוריו הבהב בפנסיו וצפר לו עד שהבין שמשהו לא בסדר עצר את הרכב וכשפתח את הדלת הבחין בעשן שיוצא מכיוון הרכב. לאחר כמה דקות נשרף הרכב והוא הודיע לתובעת על האירוע. הוא נסע תמיד בכבישי אספלט.
מחקירתו הנגדית עלה כי הוא נהג לשכור רכב בכל פעם שהיה מגיע לחופשה מניגריה שם עבד . כיום הוא מתגורר בארץ. הוא שכר את הרכב ביום 4.9.13 והאירוע ארע ביום 10.9.13 כך שהוא השתמש ברכב במשך שישה ימים עד האירוע. בימים אלו הרכב היה בשימוש רוב היום והוא נסע מאות קילומטרים לעיתים ביום, אך לא חרג מהמכסה של 200 ק"מ או 400 ק"מ ליום בממוצע. הוא לא זוכר מה המכסה היומית וניתן למצוא זאת בחוזה ההשכרה. הוא שכר את הרכב מהסניף באשדוד או בבן גוריון. בימים בהם השתמש ברכב הוא לא הריח ריח של דלק ובפתאומיות גילה שיוצא עשן מהרכב. זו הייתה הפעם הראשונה ששכר את הרכב. מיד עם האירוע התקשר למכבי האש ולחברת ההשכרה וחברו רץ לחנות סמוכה להשיג מטף כיבוי אך כשהתקרב לרכב החלו פיצוצים ולכן הם התרחקו מהרכב. כאשר הוא הודיע על האירוע לחברה לא אמרו לו כלום ושלחו לו רכב חלופי כדי שיוכל להמשיך.

מר רמי אלחטאר מנהל מוסך התובעת העיד כי ביום 29.7.13 בשעה 7:00 בבוקר פתח את המוסך והבחין ברכב אשר הובא בלילה הקודם, בשל תלונות על ריח דלק . הוא העלה את הרכב על המגבה וראה שיש נזילת דלק באיזור מיכל הדלק. מכיוון שמדובר ברכב חדש הנמצא באחריות יצרן, העבירו למוסך המורשה; הם לא ניסו לתקן הרכב ורק ביצעו בדיקה ויזואלית.
מחקירתו הנגדית עלה כי הרכב המדובר אמור לעבור טיפול לאחר 30,000 ק"מ, לפי הוראות היצרן ולכן אפילו לא עבר טיפול. אין משמעות לכך שהרכב מושכר ויש לו בלאי גדול יותר מדיניות הטיפולים שלהם היא לפי מדיניות היצרן. לא ידוע לו שהרכב עבר תיקוני צבע, אך זה יכול לנבוע משריטה או מכה בכנף. לפני העדות הוא לא עיין בכרטיס הרכב אך הוא יודע בדיוק מה עשה לרכב. לא ידוע לו על תאונה שעבר הרכב. הוא הגיע למוסך בבוקר והרכב המתין שם לאחר שנגרר בלילה מפני שדווח על ריח דלק או נזילת דלק. הוא לא שוחח עם השוכר ולא מכיר את השוכר, אך קיבל את ההזמנה ותלונת הלקוח, מדובר במסמך פנימי של המוסך ואין ברשותו עותק.
הם דחפו את הרכב למגבה והרימו אותו והסתכלו מלמטה וראו רטיבות באזור המיכל מלמעלה והנזילה הייתה מהצדדים . הם ראו שאין חור במיכל. הורידו את הרכב בלי לגעת בכלום, דחפו אותו חזרה למגרש והעלו אותו על מוביל למוסך המורשה. הם בדקו את הרכב לפני ששלחו אותו למוסך המורשה כדי לבחון אם נגרם לו נזק או שמדובר בכשל יצרן. לו היה נזק הם יודעים שהדבר אינו באחריות יצרן ולאחר שהבינו שמדובר בכשל טכני שלחו למוסך המורשה. הוא לא ידע על הברגים הגזורים, ולא נגע בהם, אך שמע על כך. אם לא היה ריח דלק סביר להניח שלא הייתה נזילת דלק. יש מחלקה שמטפלת בעניין בפניית הרכבים לביצוע טיפול. בעת הבדיקה שערך הוא לא הגיע למשאבת הדלק. מר ירקוני לא מכיר את מפרט הטיפולים וחושב שלכל רכב עושים טיפול לאחר 15,000 ק"מ. אין להם במוסך תיקוני צבע ופחחות והרכבים יוצאים למוסך אחר. כשיש רכבים במסגרת אחריות הם לא נוגעים בתקלות ומעבירים למוסך היבואן. את טיפולי הרכב הם מבצעים אצלם ותקלות מכניות שאינם בצמיגים הם שולחים למוסך היבואן.

מטעם הנתבעות 1 ו-2 הוגשה חוות דעת השמאי יצחק זריהן, חוות דעת המהנדס וחוקר השריפות אשר סלוצקי ותצהיר עדות ראשית מטעם אילן לוי .
מחוות הדעת של השמאי והחוקר מטעם הנתבעת 2 יצחק זריהן מאמות שמאים עלה, כי לא ניתן לאבחן את גורם הנזק לאירוע. ייתכן שהאירוע נבע ממגוון ליקויים, ביניהם מעשה זדון, חבלות במערכת הדלק או הצנרת, פגיעה תאונתית בגחון האחורי של הרכב ועליית הרכב על גוף זר. רוב האירועים מכוסים על ידי פוליסת הביטוח של הרכב. לדבריו לאחר ביצוע התיקון בנתבעת 1 לא דווח ריח דלק על ידי המשתמש בשנית ונראה כי התיקון בוצע במקצועיות. מסקנתו היא כי לא ניתן להצביע על רשלנות המבוטח או ראיה לכך שהאירוע נגרם כתוצאה מהחלפת המשאבה בשים לב לפרק הזמן שעבר בין שחרור הרכב ועד לאירוע.
מחקירתו הנגדית עלה כי הוא מגדיר עצמו שמאי וחוקר תאונות ואינו מהנדס רכב, מהנדס מכונות, חשמל או חוקר שריפות. מסמכי החקירה אותם ציין ועליהם התבסס הם ממצאי המקרה מתומצתים אשר קיבל בדואר האלקטרוני מהנתבעת 2 וכן שיחות שערך עם המנהל המקצועי במוסך, קצין הבטיחות של אוויס. הוא בדק את שרידי הרכב במגרש חלקי חילוף בטירה. יש לו רישומים של השיחות הטלפוניות במשרדו, אולם בחוות הדעת הוא מצהיר בשבועה; מיכל הדלק והמשאבה עדיין קיימים בשרידי הרכב ואם היו מגיעים לטמפרטורה של מעל 1200 מעלות היו נעלמים כלא היו וכאן הבחין בהן שלמות ולא מעוותות. מצד שני העיד כי בעת שבחן שרידי הרכב הוא לא הורם והוא לא יכל לבדוק אם יש סדק במיכל או פגיעה בגחון. מעדותו עלה כי למרות דבריו, לא בחן המשאבה עצמה, אך היא לא יכולה לגרום לשריפה, אלא הדלק. הוא סבר שהגורמים ליצירת השריפה עשויים להיות: נזק בזדון, פעולה לא מקצועית או אירוע תאונתי בגחון הרכב; נראה כי המומחה התבסס על עדויות ותשאול הגורמים המעורבים או צדדים שלישיים אשר סיפרו לו מה אמרו הגורמים המעורבים, יותר מאשר על בדיקה פיזית של גחון הרכב. לא חשפו בפניו שחבירו של נהג הרכב אמר שהוא הריח ריח דלק. סביר להניח שמי שגרם לנזק רצה לקחת דלק, שכן אין סיבה אחרת לפתוח את החלק העליון של המשאבה. הוא מסיק שהתיקון בוצע כראוי מכך שהרכב נמסר למזמין התיקון ולטענתו לו התיקון לא היה כראוי הרכב היה נותר במוסך. הגורם הראשוני לנזק היה מעשה זדון ללא ספק אך מאחר ובוצע תיקון כראוי התנתק הקשר הסיבתי מאותו אירוע זדון לקרות הנזק.

מחוות דעתו של חוקר השריפות והמהנדס אשר סלוצקי עלה כי בדק שרידי הרכב וחקר את האירוע והמעורבים בו ומצא כי הרכב הגיע למוסך במצב חבלה; לא סביר שרכב מסוג זה יגיע מהיצרן כאשר ברגים במשאבת הדלק שבורים והגומייה לחוצה ודלק דולף; כפי שהתחולל אירוע שבירת הברגים אין כל אפשרות לדעת מה נעשה ברכב לפני שהגיע למוסך ולאחריו, אך הרכב המשיך בנסיעה והנהג לא המשיך להתלונן על ריח דלק. תבנית השריפה מעידה על שריפה בחלק האחורי של הרכב, אך לא ניתן לקבוע כי סיבת השריפה נובעת מהתקנה לקויה של משאבת הדלק; ככל שמשאבת הדלק הייתה מותקנת בצורה לקויה היה דלק נוזל ומפיץ ריח; מיכל הדלק ממוקם מתחת למושב האחורי וייתכן כי במהלך החבלה הראשונה שבוצעה ברכב ובמהלכה נשברו ברגים בוצעה חבלה שלא הייתה ניתנת לגילוי בשלב התיקון וזו הסבה נזק שגרם לכשל שהוביל לשריפה בחלק האחורי של הרכב; אין אפשרות לשלול אירוע של שבירת מיכל דלק או קריעתו על ידי חפץ כלשהו עליו עלה הרכב, דבר העשוי לגרום לנזילת דלק מיידית שלא הורגשה בתא הנוסעים וגרמה לשריפה; אין אפשרות לשלול אירוע של סדיקה קלה במיכל הדלק במסגרת החבלה הראשונה . ייתכן שלא היה ניתן להבחין בה בעת שהיית הרכב במוסך, ושבעיה זו הלכה והתגברה לידי דליפת דלק בחלק התחתון והתלקחותו על הכביש כתוצאה מחיכוך.
מחקירתו הנגדית של המהנדס סלוצקי עלה כי בחן את שרידי הרכב. למיטב ידיעתו לפי שנתון הרכב לרכב קיימת אחריות יצרן. מידיעתו האישית היא כוללת אחריות על כל רכיבי הרכב לרבות משאבת הדלק, למעט פריטים מתכלים. האחריות מעניקה כיסוי כאשר נעשה ברכב שימוש סביר ובתנאי שהתקלה לא נובעת מגורם חיצוני; כשבדק הרכב לא הבחין בחבלה בזדון או ממצא שיכול לפגוע באחריות היצרן של הרכב. כאשר הוחלפה משאבת הדלק היה על התיקון לכלול גם תבריגים חדשים ומקוריים, במקרה זה הברגים היו מקוריים למעט שני הברגים הגזורים שהוחלפו בברגים חלופיים. לדעתו אם הנתבעת 3 החליטה שהיא לוקחת על עצמה התיקון עליה להיות אחראית לתיקון בין אם במסגרת אחריות היצרן או לאו. בדיקה של דליפת דלק היא בעיקר באמצעות חוש הריח.

אילן לוי הצהיר כי הוא מנהל הנתבעת 1 ומי שטיפל ברכב במועד הרלוונטי. הרכב הגיע ביום 29.7.13 עם טופס הזמנה של אוויס בו נרשם שיש ריח דלק ונזילת דלק. הרכב הוכנס לבדיקה והורם במגבה ולאחר פירוק מושב אחורי ופתיחת מכסה משאבת הדלק התגלה כי ברגי ההידוק של משאבת הדלק שבורים וכי גומיית האטימה בולטת כלפי חוץ. כתוצאה מכך ודרך האיטום הלקוי הייתה דליפת דלק. ממצאים אלו עלה כי פעולת זדון או טיפול לא מקצועי גרמו לנזק. משאבת הדלק המוחזקת על ידי 6 ברגים הוחזקה על ידי 2 ברגים שבורי ראש והם לא קיבלו כל סיבה מהתובעת או הנתבעת 3 לפשר היווצרות בעיה זו. בסופו של יום הנתבעת 3 נשאה בעלות התיקון ומכיוון שלא הייתה בארץ גומיית איטום חדשה במקום זו שנמחצה היה צורך להחליף את כל המשאבה בשלמותה, כולל גומייה. במהלך החלפת המשאבה אמורים להשתמש בברגים מקוריים ומאחר והסט הגיע ללא ברגים השתמשו בארבע ברגים מקוריים והוסיפו שני ברגים במקום השבורים. לאחר התיקון בוצעה ברכב נסיעת מבחן ולאחריה הרכב הורם במגבה ונבדק האם קיימת נזילת דלק. משלא נמצאה נזילה הרכב שוחרר. בחוות דעתו התייחס לממצאי חוות הדעת של המהנדס סלוצקי.
מחקירתו הנגדית עלה כי הוא ליווה באופן אישי את כל הפעולות שנעשו ברכב על ידי המכונאי עוז והמנהל הטכני קובי בר ואורי ערמי. ברגע שגילו את הברגים השבורים העבודה הופסקה – כי במצב זה לא חלה האחריות. הוא יידע את מנהל האיזור של כלמוביל מר זיו ברקד ואת ראובן מועלם מחב' אוויס. הוא מעולם לא ראה תקלה כזאת שגומיית האיטום יוצאת מבסיסה. ברגע שכלמוביל אישרו להחליף על חשבונם הם שלחו משאבה ולא רק גומיות והם ביצעו החלפה. היו חסרים להם שניים או שלושה ברגים שכן הם חילצו את הברגים הישנים והשתמשו בתקינים שבהם בשנית. הנתבעת 3 ידעה שחסרים ברגים. הוא בחן את הרכב לאחר השריפה- גם בחלקו התחתון כשהרכב הוגבה. הוא הבחין בכך שלא הייתה משאבה כלל ורק הברגים שהוא התקין אותה עימם נותרו במקומם מהודקים. הוא לא יכל להבחין בסימני זדון כי הרכב היה שרוף לחלוטין. אם משאבת הדלק הייתה פגומה הרכב לא היה מניע ונוסע והיו עולים על הבעיה מידית. לאחר התיקון הרכב עבר נסיעת מבחן על ידי קובי בר שהינו בוחן סופי. כל העובדים עדיין עובדים אצלו והם עובדים כבר כ-20 שנים. נסיעת המבחן היא נסיעה של כ-5 ק"מ . אם מחליפים מנוע יש לנסוע פרק זמן ארוך יותר. הוא לא נתקל מעולם ברכב שהברגים שלו היו שבורים, ומעולם לא נתקל ברכב יונדאי 40 I שמשאבת הדלק שלו התקלקלה. היה מקרה אחד ברכב מסוג זה שהייתה דליפה מצינור בחזית, במנוע. הוא מסכים עם המומחים סלוצקי וזריהן כי השריפה פרצה כתוצאה מאותה התערבות בהתבטאה בגזירת הברגים והנזק שנגרם למשאבת הדלק.

מטעם הנתבעת 3 הגיש תצהיר עדות ראשית מר דניאל סאיסקי מנהל חטיבת השירות של קבוצת כלמוביל בע"מ. הוא הצהיר כי האמור בתצהירו ידוע לו מידיעה אישית מדיווחים שהגיעו לידיו מתוקף תפקידו. הרכב נרכש מהנתבעת ביום 3 באפריל 2013 והוא נמסר לתובעת ביום 22.4.13. תמורת הרכב שילמה סך של 129,900 ₪ כולל מע"מ. תנאי האחריות חלים רק על תקלות הנובעות מפגם בייצור הרכב. מבדיקת הרכב בנתבעת 1 עלה כי נגרם נזק כתוצאה מהתערבות התובעת או מי מטעמה ובכל מקרה כאשר הרכב נמסר לתובעת לא היו לה כל טענות. עצם ההתערבות מביא לפקיעת האחריות. תמוה בעיניו כי אם הנתבעת סברה כי ממילא יש אחריות מדוע לא הכניסה ישירות את הרכב למוסך הנתבעת 1 והדבר מלמד כי התובעת מטפלת בכלי הרכב במוסך שלה ולא תמיד היא פונה למוסכי הנתבעת 3. כמו כן הצהיר כי בטרם יוצא הרכב מפס הייצור הוא עובר בדיקות קפדניות ואין סיכוי שיצא עם ברגים חתוכים. אין מחלוקת כי משאבת הדלק הייתה תקינה. שווי הרכב ביום אירוע הנזק הוא 100,107 ₪ לא כולל מע"מ. לתצהירו צירף את תעודת האחריות של הרכב.
מחקירתו הנגדית עלה כי הוא מהנדס אך לא חקר את המקרה והוא מכיר אותו משיחות עם אילן, המנהל הטכני המוסך . המהנדס ולדי ריידר שמשמש מנהל טכני בנתבעת 3 מעורה יותר בפרטים הטכניים. הם נותנים למוסכים המורשים הדרכות והרשאות אך המוסכים עובדים ומטפלים ברכבים באופן עצמאי ומספקים את השירות. ניתן לקחת את רכבי יונדאי לכל מוסך מורשה מטעם משרד התחבורה ולאו דווקא למוסך מורשה מטעם היבואן, אך במידה ויגרם נזק תפגע האחריות. הוא לא ראה באופן אישי את המשאבה או הברגים ומי שדיווח לו על זה היה ולדי ריידר. לאחר הטיפול יש אחריות על המשאבה והתיקון. לגבי יתר הרכב אם הייתה מתגלה תקלה אחרת היה מקום לבדוק אם יש אחריות או לא. למיטב זכרונו הנתבעת 3 שכרה את חוקר השריפות שחר דדון. לפי תנאי האחריות מאחר ומדובר ברכב ליסינג היה צורך לעשות לרכב טיפול לאחר 15,000 ק"מ וזה לא נעשה, בנוסף מישהו התעסק במשאבת הדלק במוסך לא מורשה ולכן יש בעיית אחריות. ברגע שלקחו על עצמם את תיקון המשאבה היה צריך לספק ברגים ולדאוג שהכל יחזור לקדמותו. אם לא החזירו חלקים מקוריים זה לא תקין. יש קבלה לסכום ששילמה אוויס עבור הרכב. היצרן אומר שהרכב אמור לעבור טיפול כל 15,000 ק"מ או כל שנה. הרכב הזה עבד בתנאים קשים ולא טופל אצלם.

הסיכומים:
לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

מסיכומי התובעת עלה, בין היתר כי אלמוני הכניס הרכב למוסך היבואן כתוצאה מנזילת דלק, וכי לאחר שהוחלפה ברכב משאבת דלק על חשבון הנתבעת 3 במוסך היבואן והרכב תוקן הוא חזר לרשותה ונשרף לאחר נסיעה של כ-100 ק"מ. עוד לטענתה מומחה הנתבעת 3 טען שהרכב נשרף כתוצאה מדליפת דלק ממיכל הדלק ולמרות שמדובר ברכב חדש בן מספר חודשים הנתבעים מתנערים מאחריות. לטענתה, החלפת המשאבה מנתקת את הקשר הסיבתי מהטענה שמי מטעם הנתבעת התעסק באיזור זה ומאחר והרכב עודנו תחת אחריות יצרן על הנתבעות לשאת בנזק ולפצותה. רמי העיד שהעלה את הרכב על המגבה וראה שלא נגרם לרכב נזק פיזי והעביר אותו מיד ליבואן משום שהרכב נמצא באחריות. בעת ביצוע התיקון על חשבון הנתבעת 3 הוכח שהיו חסרים שני ברגים מקוריים, והדבר אינו תקין ואף מר ולדי ריידר מנהלה הטכני של הנתבעת 3 השיב במענה לשאלון שנשלח אליו שהיה ליקוי בהרכבת המשאבה בתוך מיכל הדלק. הוכח כי ניתנה אחריות לתיקון, וממילא יש אחריות על הרכב והתובעת לא קיבלה שום הודעה בדבר הסרת האחריות. נראה כי הסיבה לשריפת הרכב הינה דליפת דלק מאיזור מיכל הדלק כך על פי מומחה הנתבעת 3, אשר בחרה שלא להגיש חוות הדעת מטעמו. תקלה זו היא באחריות היבואן. בנוסף מומחה הנתבעות 1 ו-2 מר סלוצקי כתב כי מדו"ח החוקר עלה שחבירו של נהג הרכב אמר שהריח ריח דלק והדבר מחזק את חוות דעתו של מומחה הנתבעת 3 ובעדותו מסר כי לא הבחין בממצא שיכול להעיד על פגיעה בזדון או על ממצא שיכול לפגוע באחריות היצרן. אין ליתן משקל לחוות דעת השמאי זריהן משום שחוות דעתו התבססה על השערות, הוא לא בדק את גחון הרכב ולא הוצג בפניו מידע אודות הרחת ריח הדלק לפני אירוע השריפה. לכל אלו יש להוסיף את מחדליהם הראייתיים של הנתבעים ועליהם או מי מהם לשאת בנזק.

מסיכומי הנתבעות 1 ו-2 עלה בין היתר, כי התובעת לא הוכיחה ולא עשתה מאמץ להוכיח את הגורם לפרוץ השריפה ולא טרחה להגיש ראיה או חוות דעת מומחה מטעמה, ולפיכך אינה יכולה לבסס טענת רשלנות מבלי לבססה בחוות דעת מקצועית ודין התביעה להידחות מטעם זה בלבד. הנתבעות מפנות לחוות דעתו של השמאי זריהן שכתב כי בחן את מיכל הדלק והוא נותר שלם כמו גם האטם של משאבת הדלק ולא הוכח כי נפל רבב בהתקנת המשאבה. בנוסף לא הוכח קשר סיבתי בין התיקון לנזק ואף אם היה קשר הוא נותק. נהג הרכב העיד כי נהג במשך שישה ימים מבלי שהריח ריח דלק או הרגיש דבר. מעדותו של מר ירקוני עלה כי לא אובחנה תקלה בעת קליטת הרכב מהמוסך וממילא נעשה " בוחן כניסה ובוחן יציאה" המנתקים את הקשר הסיבתי. יתר על כן התובעת נמנעה מלהציג מסמכים שונים הקשורים ברכב, וממילא הנתבעת 1 היא פעלה כשלוחה של הנתבעת 3, היא קיבלה את המשאבה כחדשה מהנתבעת ומשלא חרגה מהשליחות מוטלת האחריות על הנתבעת 3. התובעת לא יכולה להתבסס על תשובתו על עובד הנתבעת 3 מר ולדי ריידר משום שוויתרה על עדותו ולפיכך אין להסתמך לתשובות לשאלון שהתובעת צרפה לסיכומיה שלא באמצעות העד.

מסיכומי הנתבעת 3 עלה בין היתר, כי הוכח שהרכב טופל ותוקן גם אצל במוסך התובעת, הנתבעת 3 מעולם לא טיפלה ברכב והיא הסכימה לשאת בעלות משאבה חלופית משיקולים מסחריים. במקרה הנדון לא הוכח כי היה פגם בייצור הרכב והכשל ארע בגלל התערבות התובעת ברכב או בשל תיקון הנתבעת 1. כל העדים והמומחים העידו כי המשאבה הותקנה במקומה והייתה ללא פגם, משום שלו היה פגם היה מתגלה מייד מכאן שלנתבעת 3 אין אחריות לאירוע ולתוצאותיו. העדים והמומחים העידו כי ההתערבות במשאבת הדלק נעשתה בעת שהרכב היה בשליטת התובעת ברשלנות או בזדון. התביעה לוקה בחסרון בפרטים מהותיים, ועצם ההתערבות של התובעת מפקיעה את האחריות על תנאיה. הרכב גמא כ-18,000 ק"מ והנהג הודה כי נסע בימים אלו מאות קילומטרים ליום וכ- 1,200 ק"מ. לו היה פגם במשאבה החדשה הרכב כלל לא היה מניע. המומחה של הנתבעות 1 ו-2 קבע שלא סביר שרכב יצא מהיצרן עם ברגים שבורים במשאבת הדלק וגומיה לחוצה ודלק דולף. מצב הרכב ביוני 2013 מעיד על כך שהרכב כן עבר טיפול כלשהו אצל התובעת ואפילו השמאי מטעמה העיד כי הסיבה לברגים השבורים היא פעולת זדון, פגיעה תאונתית או מאירוע אחר או כשל. התובעת כשלה מלהוכיח את טענותיה כנגד הנתבעת 3 והוכח כי ביצעה ברכב טיפולים במוסך מטעמה ובמוסך חיצוני. יתירה מזאת לפי ערכי קניית הרכב ונתוניו שווי הרכב הינו 100,107 ₪ לא כולל מע"מ ומסכום זה יש להפחית את ערך השרידים.

דיון ומסקנות:
סבורני, כי התובעת לא הרימה הנטל המוכח או את הבסיס הראייתי הנדרש על מנת לבסס תביעתה או לגרום להעברת הנטל הראייתי לכתפי הנתבעות או מי מהן וזאת מהסיבות כדלקמן:
על אף שמדובר במקרה שממומחיות והרכב היה בחזקת ובשליטת התובעת או מי מטעמה לפני האירוע ומיד לאחריו, וכן עובר לתקלה במשאבת הדלק, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה בדבר הנסיבות לקרות אירוע השריפה, ומצב הרכב והמשאבה מיד לאחר האירוע;
לא רק שהתובעת לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה , גם ממכתבו של מר עומר צ'פניק מפקד תחנת כיבוי האש באשדוד אליו צורף דו"ח האירוע עולה כי לאחר כיבוי השריפה, נשלח חוקר מטעם שירותי כבאות והצלה אשקלון למקום האירוע אך הרכב נגרר למגרש של חברת ההשכרה בלוד ולכן החוקר לא ביצע חקירה במקום האירוע. אני סבור כי בנסיבות אלו קל וחומר היה על התובעת לספק חקירת מומחה מטעמה;
עד התובעת וקצין הבטיחות בחברת אוויס העיד כי הרכב עבר טיפול שגרתי כאשר גמא 15,000 ק"מ, וכי עבר תיקוני צבע. התובעת לא סיפקה נתונים אודות טיפולים אלו ואין מחלוקת כי הם לא בוצעו במוסך הרשמי מטעם הנתבעת 3. בנוסף מהעדויות עלה כי מאחר ומדובר ברכב השכרה אשר גמא קילומטרים רבים תוך זמן קצר , היה עליו לעבור טיפול אך לא בטוח שהרכב עבר טיפול ואם כן זה לא היה במוסך היבואן;
מעדי התובעת עולה כי ברגע שרכב מושכר או חוזר מהשכרה וכן יוצא או חוזר ממוסך חיצוני שאינו של התובעת, נערכים בוחן כניסה ובוחן יציאה ונתונים אלו נרשמים במערכת התובעת. חרף טענותיה התובעת לא סיפקה את בוחני הכניסה והיציאה של הרכב, לרבות מהשוכר שבחזקתו ארעה התקלה שהביאה הרכב למוסך, וכן לפני יציאתו ולאחר חזרתו ממוסך הנתבעת 1; התובעת גם לא סיפקה נתונים אודות תיקון הפחחות שעבר הרכב, דו"חות החזרת הרכב והטיפולים שעבר במוסך התובעת עליהם העיד קצין הבטיחות ומנהל המוסך;
ניסיונותיה של התובעת להיתלות בחוות דעת מטעם הנתבעים אך לקחת חלקים מסוימים ולוותר על אחרים, לא צלחו. אמנם הנתבעת 3 לקחה אחריות על התיקון שבוצע, אך מהעדויות עלה כי הברגים אשר החזיקו את המשאבה נותרו שלמים ובמקומם. בשל אי הגשת הראיות הנזכרות לעיל בשילוב גרירת הרכב למגרש התובעת בטרם הגיע חוקר מטעם כיבוי האש, לא הרימה התובעת הנטל להוכיח כי התיקון היה רשלני או נפל בו פגם. עדותו של השוכר כי נסע עם הרכב מאות קילומטרים ליום משך שישה ימים מעידה כי לו היה פגם כה מהותי וודאי היה מתגלה עוד קודם;
מאז תיקון משאבת הדלק אצל הנתבעת 3, נסע הרכב למעלה מ- 1,200 ק"מ, ושוכר הרכב העיד שלא הריח כל ריח של דלק ברכב או בסביבתו. עדות זו מצביעה על כך שהתיקון של משאבת הדלק בוצע כראוי, וכי סביר מאד שנזילת הדלק הנוספת ארעה כתוצאה מחבלה תאונתית או מחבלה אחרת ברכב באיזור מיכל הדלק.

התובעת הצביעה על מחדליהם הראייתיים של הנתבעות ועל פגמים בחוות דעת מומחיהם או עדויות מומחיהם, אולם מאחר שהתובעת בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדיות על אף שהרכב היה בשליטתה עובר לאירוע הנזק ומיד לאחריו, ובשל מחדליה הראייתיים האחרים לרבות אי חשיפת מסמכים פנימיים לגבי מצב הרכב בקבלתו ויציאתו משוכרים שונים וכן ממוסך הנתבעת, והקילומטרים הרבים שנסע הרכב שנסע הרכב לאחר תיקון משאבת הדלק ללא כל בעיות, אינה יכולה להתלות על מחדלי הנתבעים האחרים כיוון שלא הוכיחה את הבסיס הראייתי הדרוש להרמת נטל הראיה המוטל עליה.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התובעת תשלם לנתבעת 3 כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.