הדפסה

בית משפט השלום באשקלון ת"א 31506-12-15

בפני
כבוד ה שופט עידו כפכפי

תובעת
ל.ש. פיוניר טכנולוגיות ותקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גד לנדאו

נגד

נתבע
דני אספירו גרקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד אמיר אזריק

פסק דין

1. האם חייב הנתבע בפירעון שיקים שמסר לתובעת, שיקים אשר לטענת התובעת נמסרו לה לצורך פ ירעון הלוואות שניתנו לנתבע וכן לתשלום שכר טרחה בגין שירותי הנהלת חשבונות.

רקע וטענות הצדדים
2. התובעת הגישה לביצוע, ב תיק הוצל"פ 503103-11-15, 15 שיקים בחתימת הנתבע בסכום קרן של 198, 765 ₪. השיקים שהוגשו לביצוע מועד פירעונם מינואר 2012 ועד לאוגוסט 2015 והוגשו לביצוע ביום 4.11.15. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הנהלת חשבונות וליווי פיננסי ומנהלה מר אברהם לולו שמריז, הינו רואה חשבון בהכשרתו (להלן: שמר יז).

בבקשת הביצוע נדרש הנתבע לשלם סך של 204,373 ₪ (כולל ריבית והצמדה על השיקים) ונרשם כי הזוכה אוחז בשיקים בחתימת ידו של הנתבע. מעבר לפירוט זה לא נרשם דבר בבקשת הביצוע, בחלק שנועד לפירוט העובדות המשמשות עילה לבקשה.

3. הנתבע הגיש בקשה לביטול עיקולים והתנגדות לביצוע השיקים, תחילה לפני קבלת ייצוג משפטי ולאחר מכן הגיש התנגדות נוספת על ידי בא כוחו הקודם וזאת ביום 27.11.15. בתצהיר הראשון שתומך בהתנגדות טען כי התובע (הנתבעת מכנה את התובעת תובע מאחר ורואה בשמריז כמי שתובע אותו) פתח את תיק ההוצל"פ לאחר ששימש כרואה חשבון של הנתבע מזה כ- 15 שנה ועד סמוך לפני הגשת בקשת הביצוע. לטענתו יזם הנתבע מיזם הקשור לפטנט בחסכון באנרגיה והתובע, רואה החשבון שלו , ביקש להיות שותף ונפתחה חברה משותפת . לטענתו השקיע באותו מיזם כ- 300,000 ₪ . ככל שניתן להבין מטענותיו, כ ישלון מיזם זה ומחלוקת סביב שכר טרחתו של שמריז בקשר לפיצויי "צוק איתן" , הוביל ו להגשת ה שיקים לביצוע. באותו תצהיר אישר כי לווה כספים מהתובע ובתמורה היה מפקיד בידיו שיקים בין אם רשומים עליהם סכומים ובין אם ריקים, לשיטתו התובע היה מוסי ף לסכום הקרן סכומים שנעו בין 15 ל- 30 אחוזים והגיש את תיק ההוצאה לפועל תוך ביצוע זיוף ב תאריך השיקים. נטען כי לאור יחסי האמון העביר לתובע כספים ולא דאג לקבל קבלה על סכומי ההחזרים. עוד הוסיף כי התובעת אוחזת מספר שיקים שמספרם לא ידוע או זכור, אולם נמשכו בשנים 2012 – 2014, ולא בשנת 2015. נטען כי היה על התובעת להחזיר לנתבע חלק ניכר משיקים אלו, אולם היא השאירה אותם בחזקתה.

טענות אלו הובאו כרקע להתנגדות מאחר ובהתנגדות, אשר נתמכת בתצהיר מיום 25.12.15, מפורטות טענות הנתבע על בסיסם התגונן בהליך זה (יוער כי התצהיר לא נערך כדין אלא פורטו טענות ההגנה וצורף תצהיר על דרך ההפניה, אולם מאחר והצדדים התייחסו בפועל לתצהיר זה יבחנו טענות הנתבע על בסיסו. בדיון מיום 30.12.15 התקבל תצהיר מתוקן של הנתבע החוזר על אותן טענות , תוך שמציין כי קיבל הלוואות בסכום של 460,000 ש"ח ). מסמך זה, שהצדדים התייחסו אליו כהתנגדות לביצוע שטר , הינו למעשה תגובה מטעם הנתבע לתגובת התובע לבקשה לביטול עיקולים , אשר הוגשה בהמשך לדיון מיום 22.12.15 לפני הרשמת הבכירה ע' כלפ ה.

4. בהתנגדות טוען הנתבע כי התובע הגיש שלא כדין את השיקים לביצוע לאחר שזייף את התאריך בחלק מהשיקים. מאחר ועולות טענות זיוף, או שינוי תאריך שלא בהסכמת הנתבע, לגבי חלק מהשיקים, אפרט להלן את השיקים שהטענה מתייחסת אליהם, לפי סדר הגשת השיקים לביצוע (הטענות לזיוף פורטו באופן הברור ביותר בהתנגדות שהגיש הנתבע טרם קבלת ייצוג משפטי) :
4.1 שיק מספר 501, 13,000 ₪ פירעון 5.1.12
4.2 שיק מספר 074 , 12,812 ₪ פירעון 5.4.12
4.3 שיק מספר 054 , 13,000 ₪ פירעון 5.4.12
4.4 שיק מספר 055, 13,000 ₪ פירעון 5.5.12
4.5 שיק מספר 057, 13,000 ₪ פירעון 5.7.12
4.6 שיק מספר 059, 13,000 ₪ פירעון 5.9.12
4.7 שיק מספר 072, 13,774 ₪ פירעון 5.1. 14
4.8 שיק מספר 073, 12,829 ₪ פירעון 5.1.14
4.9 שיק מספר 115, 11,987 ₪ פירעון 5. 6.14
4.10 שיק מספר 114, 15,087 ₪ פירעון 5. 7.14
4.11 שיק מספר 060, 13,000 ₪ פירעון 5.1.15 (נטען לזיוף מתאריך מקורי של 5.1.13)
4.12 שיק מספר 061, 13,000 ₪ פירעון 5.2.15 (נטען לזיוף מתאריך מקורי של 5.2.13)
4.13 שיק מספר 075, 15,061 ₪ פירעון 5. 5.15 (נטען לזיוף מתאריך מקורי של 5.5.14)
4.14 שיק מספר 116, 13,415 ₪ פירעון 5. 8.15 (נטען לזיוף מתאריך מקורי של 5.8.14)
4.15 שיק מספר 058, 13,000 ₪ פירעון 5.8.15 (נטען לזיוף מתאריך מקורי של 5.8.12)
5. בתצהירו מודה הנתבע כי נטל שבע הלוואות מהתובע . בסעיף 8 טוען כי סכום ההלוואות הוא 460,000 ₪ ואילו בסעיף 13 טוען כי קיבל רק 43 5,000 ₪ . בהתנגדות התייחס הנתבע לכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת, אשר צורפה לתגובתה לבקשה לביטול עיקולים, וטען כי לא ברור ה לו מהות הרישומים תחת השם "מיון ורישום" . עוד טען כי אסף מהארכיון פנקסי שיקים שנמסרו לתובעת התומכים בתשלומים לשמריז או לתובעת. לשיטתו עולה מהמסמכים שיטה לפיה, לאור מערכת יחסי האמון עם שמריז, רואה החשבון שלו וגם המלווה, מסר לו שיקים שונים אשר בסופו של יום הוחזרו אליו.

בסעיף 13 להתנגדות, המהווה לטענת הנתבעת בסיס לטענתו כי אינו חייב דבר לתובעת , מפרט הנתבע קבלת הלוואות בסכום של 435,000 ₪ מיום 17.8.2008 ועד ליום 22.3.2010 ומנגד מצרף רשימה של שיקים אשר לטענתו כובדו בין השנים 2008 עד 2012 בסכום כולל של 428,750 ₪. לאחר טבלה זו ערך הנתבע טבלאות אשר תומכות לטענתו בסכום התשלום הכולל של 428,750 ₪ ששולמו על ידו, וזאת תוך הפניה לפנקסי שיקים ואסמכתאות בדבר התשלומים. בתצהירו הנתבע טען כי זיוף השיקים נועד לאפשר הגשתם לביצוע במקשה אחת והעובדה כי הוחזרו לנתבע שיקים מעידה על דרך התנהלות התובעת ואינה מעידה על חוב כלפיה.

6. על בסיס טענות אלו התגונן הנתבע. בדיון מיום 30.12.15 התקבלה ההתנגדות ומונתה מומחית להשוואת כתבי יד לבחינת הטענה כי חלק מהשיקים זויפו . בחוות דעתה מיום 18.2. 16 של המומחית סימה אנקונה פירטה את חמשת השיקים הנ"ל (סעיף 4.11 עד 4.15) כלפיהם הועלתה טענת הזיוף (מער לטענת זיוף כלפי שיקים נוספים שלא הוגשו לביצוע). בבדיקתה מצאה כי נעשו תיקונים בתאריך השנה בשיקים שבמחלוקת, אולם לא ניתן לחוות דעה לגבי זהות מבצע התיקונים מאחר ומדובר בקווים שאינם מכילים נתונים להשוואה.

גם בבחינה לא מקצועית אין מחלוקת כי השנה בתאריך שונתה, עד כמה שניתן לראות רוב השיקים שונו משנת 2013 ו- 2014 לשנת 2015, אולם המחלוקת נוגעת לזהות הגורם שביצע את השינויים בשיקים.

גרסת התובעת
7. לאור טיבו של ההליך , בקשה לביצוע שטר, הגרסה המלאה של התובעת, אשר חלקה התבררה בדיונים הראשוניים בנוגע לביטול העיקולים, פורטה רק בתצהיר העדות הראשית של שמריז.
בתצהירו הבהיר שמריז כי הינו רואה חשבון במקצועו ונתן לנתבע בעיקר שירותים של הנהלת חשבונות ומעת לעת שירותים של רואה חשבון. בנוסף לשירותים המקצועיים ניתנו הלוואות כספיות. התצהיר מפרט את הרכב החוב , תחשיב הכולל גם שלושה שיקים בס כום כולל של 38,027 ₪ , אשר לא הוגשו לביצוע.

לפי תחשיב התובעת, בגין חוב של שירותי הנהלת חשבונות וראיית חשבון לתובעת, למר שמריז ולחברה נוספת (קווליטי ליין ניהול ושירותים פיננסים בע"מ שנטען כי נתנה תחילה את שירותי הנהלת החשבונות לנתבע), חייב הנתבע סכומים המגיעים לסך של 103,197.65 ₪. התצהיר מפרט את החוב בחלוקה לשנים, לפי שיעורי שכר טרחה שנתיים קבועים לשנה. בנוסף צורפו מסמכים חשבונאיים שונים, חשבונות עסקה , שנטען כי הופקו עבור הנתבע במשך השנים כנגד שכר הטרחה, כמו כן צורף כרטיס הלקוח של הנתבע ומסמכים נוספים שערכה התובעת.

8. ביחס להלוואות נטען כי בשנת 2009 נקלע הנתבע לקשיים כלכליים וביקש כי התובע יסייע לו לקבל מימון. לטענת התובעת, קישר שמריז בין הנתבע לבין מלווים והסכים כי העסקאות יבוצעו דרכו ב אופן ששמריז ייקח הלוואות מאותם גורמים עלומים ויעביר את הסכום לנתבע. לשיטתו של שמריז, שימש כצינור להעברת הכספים, וכך פעלו הצדדים באופן סדור עד ל אפריל 2011, עת ביקש הנתבע לדחות את מועד הפ ירעון. כשנה לאחר מכן חזר לראשונה שיק שמסר לו הנתבע מחמת העדר כיסוי מספיק. לטענתו מיוני 2012 לא שילם הנתבע דבר ושמריז נאלץ לפרוע באופן חלקי את ההלוואות של הנתבע.

לטענת שמריז, בסוף 2014 התקיימה פגישה בנוכחות המלווים, הנתבע ושמריז, ובה ביקש הנתבע לפרוס את יתרת ההלוואה . סוכם כי לאור הפריסה ישלם הנתבע לתובעת ריבית שנתית של 12 אחוזים. לפי חישוב התובע נותר הנתבע חייב 87,000 ₪ עבור קרן ההלוואות ו- 48,000 ₪ עבור ריבית פיגורים. לתצהיר צורפה טבלה המרכזת את ההלוואות ומתוארים בה שבע הלוואות בסכום של 435,000 ₪, הוא הסכום שטוענת התובעת כי לווה הנתבע.

שמריז הכחיש כי שינה את התאריכים בשיקים והבהיר כי מאחר והנתבע לא יכל למסור שיקים חדשים (מאחר וחשבונו הוגבל) שינה הנתבע את התאריך בחלקם . למרות שהסכימה התובעת לדחות את מועד הפירעון, גם כשהגיע מועד זה ביקש הנתבע לא להפקיד את השיקים וכך נעשה.

לפי תחשיב התובעת חוב הנתבע כולל סך של 103,197.65 ₪ בגין שירותי חשבונאיים וסך של 135,000 ₪ בגין הלוואות. לשיטתה השיקים שמסר הנתבע ואשר הוגשו לביצוע נועדו לפ ירעון שני חובות אלו.

דיון והכרעה
9. למרות שההתנגדות התקבלה בהסכמה יש להעיר כי טענות הנתבע כנגד שיקים שהוגשו לביצוע מבולבלות, אינן מציגות גרסה סדורה המפרטת כל שיק ושיק ומועד פירעונו, וכיצד נפרע אותו שיק.

בסיכומי הנתבע העלה טענות דיוניות ובראשיתן טענה כי בקשת הביצוע אינה מגלה עילה מאחר ולא מולאה כנדרש. לא מצאתי כי ניתן להידרש לטענות אלו בשלב הסיכומים. גם לגופו של עניין נסיבות העניין אינן מצדיקות מחיקת התביעה מטעם זה. בניגוד לנטען, אין חובה על זוכה לפרט מה התמורה שניתנה כנגד השיקים וזאת לאור חזקת התמורה בפקודת השטרות. כל שנדרש למלא בסעיפים אלו הם פרטים טכניים ביחס להצגה לפ ירעון ומועד חילול השיק, עניינים אשר אינם דורשים הכרעה בהליך זה. ממילא גם אם עבר זמנו של שיק ומחמת סיבה זו חולל, מדובר בהוראה דיונית של בנק ישראל ביחס למועד בו ניתן להציג שיק לפירעון. הוראה זו אינה גורעת מהחובה המהותית לפרוע שיק, במידה והייתה חובה לפרוע אותו או שלא נפרע בדרך אחרת. בגוף ההתנגדות לא העלה הנתבע טענות כנגד הצגה לפ ירעון, למעט טענה ביחס לשיקים שתאריך בהם שונה. לכן , למרות שבקשת הביצוע לא מולאה כנדרש, לא מצאתי כי מחדל זה משפיע על ע צם קיומה של עילת התביעה .

לאור אופי הטענות בהתנגדות, הנתבע לא נשאל בחקירתו הנגדית שאלות רבות אלא רק ניתנה לו הזדמנות להבהיר כיצד לטענתו פרע את השיקים שהוגשו לביצוע. הנתבע בחר להפנות לטענות בתצהיר ועולה מתשובתו כי לא יודע עבור מה ניתנו השיקים שהוגשו לביצוע, אלא ביקש מהתובעת להציג קבלה המפרטת מתי נמסרו השיקים ועבור מה. עוד הבהיר כי השיקים שהוגשו לביצוע לא נפרעו מאחר שלא היו אמורים להיות לפירעון.

מטענה זו עולה כי לשיטת הנתבע השיקים שהוגשו לביצוע נפרעו בפועל על ידי שיקים אחרים אשר פורטו בתצהירו. עוד משתמע מטענות הנתבע, אשר בחר שלא להגיש תצהיר בנוגע לטענות שמריז כי השיקים ניתנו גם עבור שירותי הנהלת חשבונות, כי לטענתו השיקים שהוגשו לביצוע מתייחסים רק להלוואות שניתנו לו. למרות ש הנתבע לא ערך תחשיב מפורט, ולא סיפק כל הסבר ביחס למועדים של השיקים שהוגשו לביצוע וכיצד לשיטתו נפרע כל שיק ושיק על ידי שיקים אחרים או בדרך אחרת , בנסיבות העניין הציג טענות הגנה חלקיות אשר מעבירות את הנטל לתובע להוכיח את התמורה שניתנה כנגד השיקים.

10. למרות שלכאורה די במחדל זה של הנתבע כדי להוביל לדחיית ההתנגדות וזאת לאור חזקת התמורה ונטלי ההוכחה בדיני השטרות, מטענותיו שלא נסתרו עולה תמונה לפיה במשך השנים מסר שיקים שהוחלפו בשיקים אחרים. שני הצדדים טענו כי שררו יחסי אמון ביניהם, עובדה המחזקת את טענת הנתבע כי לא הקפיד לעקוב אחר השיקים שמסר לשמריז, מתוך אמונה כי לא יידרש לשלם פעמיים עבור אותו חיוב. למעשה טוען הנתבע כי השיקים שהוגשו לביצוע לא היו אמורים להיפרע. הנתבע עמד בנטל הוכחת רכיב שלילי זה, בכפוף לטענתו בסיכומיו כי עליו לפרוע את יתרת קרן ההלוואות, מעבר לסכום שטען כי שילם.

לא נסתרה טענת הנתבע כי שילם בשיקים המפורטים בטבלה בסעיף 13 להתנגדות, סך של 428,750 ₪ מיום 6.9.08 ועד ליום 5.6.12 (רק שיק אחד חזר באפריל 2012). גרסת הנתבע הינה כי תשלומים אלה כיסו את מרבית חוב ההלוואות, אשר קרן ההלוואות עמדה על סך של 435,000 ₪. מאחר והתובעת הגישה לביצוע שיקים בסכום קרן של 198,765 ₪ והציגה עוד שלושה שיקים בסכום של 38,027 ₪, אזי כדי לקבל את גרסת התובעת יש להראות כי הנתבע היה חייב סכום כולל של - 665,542 ₪. מאחר שהנתבע הציג שיקים שונים שהוחזרו לו במשך השנים, בסכומים ניכרים, הוכיח דרך התנהלות של התובעת ושמריז אשר מטילה ספק בחובתו לפרוע את השיקים שהוגשו לביצוע, זמן ממושך לאחר מועד פירעונם. על כן עבר הנטל לתובעת להוכיח את התמורה שנתנה כנגד השיקים.

מעבר לטענות כנגד חוב ההלוואות ופירעונו עומדת לנתבע הטענה לשינוי בתאריך הפירעון של חמשת השיקים הנ"ל , שמועד פירעונם שונה לשנת 2015.

שינוי התאריך בחמשת השיקים
11. כמפורט לעיל, לאור עדויות הצדדים וחוות דעת המומחית, אין מחלוקת כי נעשה שינוי בתאריכי הפירעון של חמשת השיקים האחרונים שהוגשו לביצוע (מספר 11 עד 15 לבקשת הביצוע) ואשר נרשם עליהם כי תאריך הפירעון בשנת 2015. עולה כי טענות הנתבע כי שונו תאריכי הפירעון בשיקים אלו ולא מסר לתובעת שיקים שמועד פירעונם בשנת 2015, נכונות. סכום קרן שיקים אלה 67,476 ₪.

סעיף 64 לפקודת השטרות קובע כי שינוי בתאריך הוא שינוי מהותי וכי שינוי מהותי ללא הסכמת הצדדים החבים על פי השטר, גורם לכך ש השטר מתבטל, למעט כלפי מי שעשה את השינוי או הסכים לו. הנתבע כאמור טוען כי לא הוא זה שביצע את השינוי וכי לא הסכים לו. עוד טען כי לו היה משנה את התאריך היה חותם ליד השינוי. מדובר בטענה עובדתית להוכחת רכיב שלילי אשר נטל ההוכחה קל להוכחת יסוד שלילי. הנתבע עמד בנטל זה.

יתרה מכך, בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, הנטל להוכיח כי לא הנתבע ערך את השינוי בשטר לא חל עליו, אלא על התובעת היה להוכיח כי הנתבע עשה את השינוי או הסכים לו. מאחר שאין מחלוקת כי נעשה שינוי בשיקים, והתובעת טוענת כי השינוי נעשה על ידי הנתבע או בהסכמתו , נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליה:
"נטל השכנוע להוכחת אמיתות השטר מוטל על התובע, היכול להוציא מהנתבע רק בהתאם להתחייבותו בשטר כמו שחתם עליו. לכן, אם נשאר בסיום המשפט ספק בליבו של השופט אם שונה השטר או לאו, התובע לא הרים את הנטל ותביעתו תידחה. ואולם, אם אין שינוי ניכר בשטר והמסמך בעצמו אינו מעורר חשד שצורתו המקורית נפגעה, השטר משמש לכאורה גם ראיה לכך שצורתו בעת החתימה היתה כמו שהיא עכשיו. נמצא: כאשר המסמך אינו מגלה סימן של שינוי שנעשה בו, צורתו עכשיו מעידה גם על הצורה בה נחתם והתובע יצא ידי חובתו על ידי זה שהציג את המסמך. מכאן, שעל הנתבע מוטל נטל הבאת הראיות לסתור, שאם לא יעשה כן, יקבע השופט על יסוד השטר לבדו שלא נעשה בו שינוי. מה שאין כן כאשר 'השינוי גלוי על פני המסמך, כי שינוי כזה מעורר מניה וביה חשד הטעון הוכחה נגדית'. לפיכך, כאשר השינוי גלוי על פני השטר עצמו, התובע נושא גם בנטל להביא ראיה שהשטר לא נתבטל עקב השינוי שנעשה בו. פירושו של דבר, באין ראיה כזאת, חייב בית המשפט לדחות את תביעתו" (ר' יואל זוסמן, דיני שטרות , עמ' 338 (מהדורה שישית, 1983) , הדגשה הוספה ע.כ.)

שינוי התאריכים בשיקים גלויים מעיון בהם ולכן היה על התובעת להוכיח כי הנתבע שינה או הסכים לשינוי תאריך הפירעון. כמפורט להלן, התובעת לא עמדה בנטל זה.

12. התובעת מראשית ההליך ועד סופו נשענה רק על חזקת התמורה בפקודת השטרות תוך שהציגה גרסה עובדתית חלקית ביותר באשר לנסיבות קבלת השיקים והתמורה בגינם. כמפורט להלן, גרסה זו הינה גרסה מתגלגלת ומשתנה עם התקדמות ההליך. חזקת התמורה בדיני השטרות אין משמעותה כי התובע פטור לגמרי מהוכחת הנסיבות שהביאו לאחיזתו בשטר. ביחס לתמורה שנתן רשאי להציג גרסה רק לאחר טענות הנתבע, אולם גרסה זו צריכה להוסיף דבר מה מעבר לחזקת התמורה. בולטת בהעדרה מראיות התובעת היא קבלה או מסמך אחר שיעיד מתי נמסרו לתובעת השיקים שהוגשו לביצוע. ראיה חשובה זו, אשר לפי עדות שמריז נמצאת בחזקתו אבל הוא לא צריך להציג אותה (עמ' 10, ש' 34) ולפי עורך דינו הומצאו כל המסמכים, לא הוצגה מטעם התובעת. היעדר תיעוד בדבר מועד קבלת השיקים פועל לחובת התובעת, הן ביחס להלוואות שיפורטו להלן והן ביחס למועד פירעון השיקים.

התובעת למעשה לא הוכיחה מתי קיבלה את השיקים ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי לא הוכיחה מתי שונה בהם התאריך. בתצהיר התובעת אין כל התייחסות לנסיבות שינוי תאריך השיקים, אלא נטען כי מאחר וחלק ממועד פירעון השיקים לא אפשר הפקדתם בבנק, שינה הנתבע תאריך בחלקם. די בטעם זה כדי לקבוע כי לא הוכיחה כי הנתבע שינה את השיקים. בעדותו של שמריז מסר גרסה, שזכרה לא בא בתצהירו, לפיה בפגישה בסוף שנת 2014 (עם המלווים העלומים שעניינם יידון להלן) שינה הנתבע את התאריכים (עמ' 17, ש' 18 – 26). לא מצאתי כל הגיון בגרסתו של שמריז, מאחר ואינה תואמת את העובדה כי בסופו של יום הוגשו לביצוע שיקים שמועד פירעונם בשנת 2012, ואין כל הסבר לשינוי התאריכים דווקא בשיקים האמורים.

טענתו כי לא הגיוני כי שינה את תאריך השיקים ולא הפקיד אותם במועד התאריך המתוקן, אינה שוללת את האפשרות כי דווקא שמריז שינה את התאריכים ולא הנתבע. ממילא כל השיקים לא הופקדו בסמוך למועד פירעונם, אלא הופקדו רובם ביום 12.8.15. ייתכן שהתובעת רצתה להציג מצג כאילו יש שיקים שמועד פירעונם קרוב לפתיחת תיק ההוצל"פ.

מהאמור לעיל עולה כי לא הוכח כי הנתבע שינה או הסכים לשינוי בתאריך פירעון חמשת השיקים הנ"ל. יתרה מכך, מסתברת יותר הטענה כי שמריז שינה את תאריכי הפירעון, על כן דין התביעה ביחס לשיקים 11 עד 15 לבקשת הביצוע, מספר סידורי 060, 061, 075, 116, 058, להידחות מאחר והשיקים בטלים לאור שינוי התאריך.

האם השיקים נמסרו לפירעון ההלוואות וחוב בגין שירותי הנהלת חשבונות
13. הקביעה כי ידו של שמריז הייתה קשורה בשינוי תאריכי פירעון חמשת השיקים הנ"ל מטילה צל כבד על מהימנותו. גם ללא קביעה זו, התובעת הציג ה גרסה עובדתית נגדית בתצהיר ה, המעלה כשלעצמה תמונה עגומה ביחס להתנהלותה והתנהלותו של שמריז.

בחקירתו הנגדית של שמריז טען שוב ושוב כי מאחר ומדובר בתביעה שטרית אין עליו חובה להציג ראיות. עם זאת, כמפורט לעיל, טען כי ברשותו קבלות לכל השיקים שהוגשו לביצוע אולם לא היה צורך להציג אותן. חוסר זה בקבלה של השיקים מקשה לקבוע ממצא עובדתי באשר למועד בו נמסרו השיקים לתובעת. לפי טענת הנתבע, על בסיסה נערכה חקירתו הנגדית של שמריז, בנסיבות אלו יש לבחון האם גרסת התובעת מתארת מצב עובדתי נכון או שמא כטענת הנתבע מהווה "הנדסה לאחור" קרי: יצירת גרסה , לאחר הגשת ההתנגדות, לתמורה המגיעה לתובעת לפי השיקים בהם היא אוחזת.

קושי נוסף העולה מגרסת התובעת היא טענתה כי שימשה צינור למתן הלוואות חוץ בנקאיות על ידי גורמים עלומים והטענה כי רוב הזמן לא זכתה לכל תמורה בגין פעולתה. גם בדיון וגם בתצהיר סירב מר שמריז לחשוף את זהות אותם גורמים, דבר המקים צל כבד על מהימנות גרסתו. גם אם הנתבע לא הכחיש כי הי יתה פגישה בסוף שנת 2014 בנוכחות אחרים, טענה עליה לא נשאל בחקירתו הנגדית, התובעת לא סיפקה כל ראיה באשר להעברת כספים ממנה לאותם גורמים ולמעשה נשענת על חזקת התמורה. העובדה כי התובעת בחרה לא לחשוף את זהות המלווים לטענתה ולמעשה היא זו אשר העבירה לנתבע כספים, הופכת אותה למעשה למלווה לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (להלן: החוק) . אם לשיטת התובעת היא רק הייתה צינור להעברת הכסף לגורמים אחרים, אזי לא עומדת לה חזקת התמורה ועליה להוכיח בנוסף כי נגרם לה נזק בכך ששילמה לאותם גורמים סכומים העולים על הסכום ששילם לה הנתבע.

אמנם הנתבע לא העלה טענות מפורשות לפי חוק זה, אולם בית המשפט לא יכול להתעלם מעסקאות שמבוצעות בדרך זו ולכאורה נועדו לעקוף את הוראות החוק. נהפוך הוא, בית המשפט מחויב לפי סעיף 9 לחוק לעורר שאלות ביחס לתנאי ההלוואה, גם אם לא נטענו על ידי הצדדים. (לאחר סיכומי הצדדים נדרשו להשלים טיעוניהם לתחולת החוק ועניין זה יידון להלן).

ניתן לראות את התפתחות גרסת התובעת מהעובדה כי בתצהיר התומך בתגובתה לבקשה לביטול העיקולים נטען כי חלקו הגדול של החוב נובע מאי תשלום שכרה של התובעת בגין הנהלת חשבונות, בסכום של 77,487.65 ₪. בתצהיר העדות הראשית השתנה הסכום ונוספו לפתע חובות נוספים, חוב אישי לרו"ח שמריז ולחברה נוספת. עולה כי מדובר בגרסה שנתפרה בתפרים גסים להוכחת תמורה כנגד השיקים שהוגשו לביצוע.

14. מגרסת התובעת עולה לכאורה כי הצטבר חוב של הנתבע בגין שירותי הנהלת חשבונות ובגין הלוואות שלא נפרעו, ובגין חוב זה מסר הנתבע את כל השיקים אשר הוגשו לביצוע. מכך עולה מעדותו של שמריז כי הנתבע הגיע למשרד "הבנות יושבות איתו ואומרות זה החוב שלך ואז הוא פורס על זה שיקים" (עמ' 10, ש' 11 ).

בהמשך עדותו כאשר התבקש לפרט כיצד השיקים כוללים חוב אחד גם עבור שירותי חשבונות וגם עבור הלוואות, מסר תשובה אחרת לפיה הגורמים המלווים אמרו את פריסת השיקים שהם מבקשים ובהתאם מסר הנתבע שיקים ולאחר מכן הוא פרס שיקים לפי יכולתו לאחר שידע את החוב הכולל, תוך שסרב להשיב כיצד מחולקים השיקים בגין החיובים השונים (עמ' 14 ש' 27-35). לאחר מכן טען כי לא חילק את השיקים לחובות השונים ויחלק לאחר שייפרעו.

מגרסה זו ניתן היה לצפות כי לתובעת יהיה לכל הפחות מסמך המתאר את החוב הכולל, מועד חישובו, וכיצד חוב זה נפרס לשיקים שהוגשו לביצוע. לתובעת אין מסמך כאמור ואף בחרה שלא להציג קבלות שניתנו לטענתה לנתבע עת מסר לה את השיקים. חוסר זה מטיל צל על מהימנות הגרסה באופן שלא ניתן לקבלה.

כאמור לעיל, התובעת טענה כי החוב הכולל הוא השיקים שהוגשו לביצוע (בסכום של 198,765 ₪) ושיקים נוספים בסך 38,027 ₪. לשיטתה, סכום זה של 236,792 ₪ נפרס בשיקים הנדונים. עם זאת, הגרסה של שמריז המתיימרת להציג תמורה מפורטת עד לאגורה בסך של 103,197.65 ₪ עבור שירותים חשבונאיים וסך של 135,000 ₪ בגין הלוואות, מגיעה לסכום כולל של 238,197 ₪, שאינו מתיישב עם גרסת פריסת השיקים. יתרה מכך, עיון בשיקים, מספרם הסידורי וסכומיהם, מתיישב יותר עם טענת הנתבע כי ניתנו רק בגין הלוואות ולא בגין שירותי חשבונאות.

15. לשיטת התובעת החוב בגין שירותי חשבונות הינו למעשה חוב משנת 2007 ועד לשנת 2015 ובתמיכה לקיומו של חוב צורפו מסמכים שונים המהווים חשבונות עסקה המעידים לכאורה על חיוב הנתבע בשכר טרחה שנתי. לא מצאתי כי ניתן לסמוך על החשבונות והכרטסות שערכה התובעת ואין די במסמכים שצירפה כדי להוכיח כי אכן סוכמו ושולמו דמי טיפול בסכומים להם טענה. הנתבע צירף כרטסת של התובעת המתייחסת להלוואות, ובה רישומים לא ברורים תחת הכותרת "מיון ורישום". התובעת בחרה לא להתייחס לכרטסות שלה ולא להציג רישום מסודר של חיובים בכרטסות בגין שירותים חשבונאיים ותשלומים כנגדם. המסמכים שהוגשו מטעמה הינם צבר של מסמכים, ללא כל עדות כי הובאו לידיעת הנתבע , תוך שהתובעת עושה ברישומים כרצונה. יתרה מכך, לאור משך הטיפול והכספים שהועברו, אין זה סביר כי הצטבר חוב בשיעור הנטען בגין שירותים חשבונאיים. יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי הוסכם השיעור הנטען של שכר טרחה ואף לא הביאה ראיות להוכיח כי מדובר בשכר ראוי ביחס להיקף העבודה שבוצעה. על כן אין די במסמכים שצורפו, שרובם הינם חשבונות עסקה, כדי להעיד כי הנתבע הסכים ושילם תעריפים אלה במשך השנים.

התובעת לא הוכיחה את כל התקבולים ששולמו לה במשך השנים בגין שירותים אלה ומבחינת מכלול הראיות, לא שוכנעתי כי הוכיחה כי נותר חוב בסך של כ- 103,197 ₪ בגין שירותים חשבונאיים. ודאי שלא הוכח כי לצורך פירעון חוב זה נמסרו השיקים שהוגשו לביצוע. הסכומים בגין חיובי השירותים החשבונאיים לא משתקפים מעיון בשיקים ואין כל הסבר הגיוני לצירוף שני החיובים בסדרות השיקים השונות שהוגשו לביצוע.

ההלוואה ותנאיה ותנאי חוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות
16. גם הטענה בנוגע לחוב עבור יתרת קרן ההלוואה וריביות לא הוכחה. ראשית בית המשפט לא ימהר לתת סעד למי שמסתיר עובדות, ולטענתו מסייע לגורמים עלומים להעניק הלוואות חוץ בנקאיות ללא דיווח ועמידה בתנאי החוק (לעניין נפקות עסקאות לא חוקיות וללא תיעוד על נטל ההוכחה ראה ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ, 20.8.17).
התובע צרף כנספח ו' לתצהירו טבלה ובה פירוט של ההלוואות ותשלומים ששולמו (המקבילים למעשה לתשלומים שטען הנתבע). תשלומים אלה בטבלה שערך שמריז מגיעים לסך של כ- 428,770 ₪, בעוד קרן ההלוואות 435,000 ₪ (כאמור לעיל, הנתבע העלה טענות שונות ביחס לקרן ההלוואות, אולם שעה שהתובע בתצהירו טען כי הקרן עומדת על 435,000 ₪, אין מקום לחייב את הנתבע לפי קרן של 460,000 ₪ למרות שסכום זה חוזר מספר פעמים, גם בהשלמת טיעוני הנתבע. עם זאת הנתבע טען לכל אורך הדרך כי חייב סך של כ- 6,000 ₪ בלבד) .

לא ברורה טענת שמריז בתצהיר כי נותר חוב של 87,000 ₪ עבור קרן ההלוואה. בנוסף טען, ללא כל אסמכתא, כי בפגישה בשנת 2014 סוכם כי תשולם ריבית של 12% לשנה עבור ההלוואה, כאשר בגין כל פיגור של שנה תתווסף ריבית דריבית של 12%. התובעת דורשת סך של 48,000 ₪ בגין ריבית פיגורים, ללא צירוף כל תחשיב לאופן הצטבר ות ריבית זו. על כן לא הוכח מה יתרת ההלוואה שלא נפרעה.

בהתייחסות התובעת לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות צרפה טבלה לפיה לפי חישוב ריבית מרבית בחוק, עומד החוב על סך של 112,443 ₪. חישוב זה, ותחשיבה העלום של התובעת על בסיסו דרשה 135,000 ₪, מניחים כי סוכם על הריביות ממועד מתן ההלוואות (שניתנו במספר פעימות מאוגוסט 2008 ועד למרץ 2010). עם זאת, מגרסת התובעת ועדותו של שמריז עולה כי סוכם עם הנתבע על הריבית בגינה פרס את השיקים רק בפגישה בסוף שנת 2014. עולה כי התובעת לא הוכיחה מה היו תנאי ההלוואות.

ביחס לטיבן של ההלוואות, כאמור לעיל סרב שמריז לחשוף את הגורמים שנתנו לטענתו את ההלוואות. בתצהירו של שמריז שהוגש לצורך הטלת עיקולים טרם מסירת אזהרה טען כי הוא נתן הלוואות (סעיף 9.1 לתצהיר) וכי אלו הושבו באופן חלקי ביותר. (יוער כי תצהיר זה לא אזכר כלל את סוגיית שכר הטרחה שנולדה בהמשך). בדיון מיום 30.12.15 (עמ' 6, ש' 17), ביחס לבקשה לביטול עיקולים, מסר שמריז שמות שני אנשים שהיו בפגישה בנובמבר 2014, חסן וסולי. בעדותו בהליך העיקרי סרב בכל תוקף למסור שמותיהם, ואי זימונם לעדות פועל לחובת התובעת, הן לאי הוכחת תיקון השיקים על ידי הנתבע והן ביחס לכך כי אותם שניים הם שנתנו את ההלוואות.

17. לטענת התובעת החוק לא חל עליה מאחר ושימשה צינור ואינה מלווה בהתאם לסעיף 1 לחוק. כאמור לעיל, גם אם נכונה הטענה כי התובעת שימשה רק כצינור למתן ההלוואות לנתבע, בהעדר המלווים הרי נכנסת היא לגדר מלווה לפי החוק.
התובעת לא הוכיחה כי העבירה כספים לאותם מלווים ולאור מכלול נסיבות העניין, אין לתת תוקף לתנאים, שנטען כי סוכמו בעל פה , בנוג ע לריבית שישלם הנתבע. בהעדר הסכם להלוואה חוץ בנקאית ניתן לדחות את התביעה, או לשנות את תנאי ההסכם.

למרות שהנתבע לא טען להפרת הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, מצאתי לנכון, מאחר ומדובר בהוראות חוק קוגנטיות, לבחון את נסיבות העניין לאור הוראות החוק.

בנוגע ליישומו של החוק נקבע בע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, 21.1.09 (בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה ברע"א 2132/09 אברהם אריה נ' ארנון בס, 8.7.09):
"עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה – לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעיסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד. ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות ההגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את בית המשפט כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה – עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעיסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע" (ס' 19 לפסק הדין)

בהחלטה שניתנה ברע"א 2132/09 לעיל, עמד כבוד השופט רובינשטיין על כך שלמול החובה להקפיד על קיומן של הוראות החוק, הרי שגם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבתה כל עיקר, אף היא אינה פשוטה. הגם שכב' השופט רובינשטיין דחה את בקשת הרשות לערער הרי שהוא עשה כן תוך דגש על כך שהתובע לא הוכיח את עסקת היסוד תוך הפניה לדברי כבוד השופט שנלר לפיהם יש לדחות את התביעה מאחר שלא הוכח מי נתן את ההלוואה, מה היה סכומה והאם בסכומי השיקים גולמה ריבית כזו או אחרת שהן כולן שאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים (ס' ח' להחלטה).

עולה כי גם אם אין באי עמידה בהוראות החוק כשלעצמה כדי להביא לדחיית התביעה, יש להטיל על המלווה את החובה להוכיח את כל פרטי ההלוואה השנויים במחלוקת בין הצדדים, ביניהם את סכום ההלוואה ומועדה, סכומי ההחזר ומועדיהם סכומי הריבית והאם השטרות נמסרו בגין הריבית או בגין הקרן.
(לקביעה כי נטל הוכחת תנאי עסקת היסוד רובץ על התובע ולא עומדת לו חזקת התמורה, ראה הניתוח המפורט בפסק הדין בע"א (מרכז) 4862-01-14 ליעד שטרצר נ' יצחק שלום, 31.3.14).

18. לשיטת התובעת סייעה באופן חברי לנתבע לקבלת הלוואות ללא כוונת רווח מצידה. בשלב מאוחר יותר טענה כי סוכם על ריבית של 12% אולם אין כל תיעוד להסכמה זו או תחשיב המסביר כיצד מתיישב החישוב עם שיקים שניתנו. בנסיבות אלו ולאור התעלמות התובעת מהוראות החוק והסתרת עובדות מהותיות, עולה כי לא הוכחו תנאי ההלוואה. בבחינת מכלול נסיבות העניין יש לחייב את הנתבע רק בהשבת קרן ההלוואות, בניכוי הסכומים ששילם, ואף ללא הפרשי הצמדה וריבית.

(עיון בפסיקה מלמד כי לא אחת נדחות תביעות על בסיס שיקים שהוגשו לביצוע כאשר מדובר בהלוואות חוץ בנקאיות שהמלווה לא טרח לערוך חוזה מפורט ולהוכיח את תנאי ההלוואה, ראה רע"א 1717/12 כרמי נ' עזבון המנוח מועלם כדורי ז"ל, 28.4.13; רע"א 9643/06 עג'מי נ' פואנקיוס, 26.4.07; רע"א 1417/07 נרקיס נ' מאי- י.ד. שירותים בע"מ, 8.7.07)

כאמור לעיל, ניתנו הלוואות בסכום של 435,000 ₪ והנתבע הוכיח כי שילם 428,750 ₪. בסיכומי הנתבע הסכים לשלם את ההפרש, קרי סך של 6,250 ₪. על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 6,250 ₪, נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר
19. התובעת הגישה לביצוע חמישה שיקים בהם ערכה שינוי בתאריך הפירעון. לא הוכח כי השינוי בוצע על ידי הנתבע או בהסכמתו ועל כן התביעה ביחס לשיקים 11 עד 15 בבקשת הביצוע, נדחית.

לגבי יתר השיקים, הנתבע הוכיח כי נהג לתת לתובעת שיקים שהוחזרו לו וכי שילם את מרבית ההלוואות שניתנו לו. התובעת לא הוכיחה גרסתה כי השיקים נמסרו לפירעון חוב עבור שירותי חשבונאות ופירעון ההלוואות והריבית. בהעדר הסכם למתן ההלוואות, אין לאכוף את הריבית שנטען כי הוסכמה.

מאחר ומרבית התביעה נדחתה, הרי יש לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבע, במיוחד לאור הממצאים בדבר שינוי תאריכי השיקים ויתרת ההלוואה.

בנסיבות העניין, ובשים לב כי חלק מהחוב לא נפרע וטיעוני הנתבע לא היו סדורים, אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,250 ₪, אשר מקזז את חובו כלפיה.

לאחר קיזוז הסכומים אני מורה על דחיית התביעה, ואין צו להוצאות מעבר לאמור לעיל.

אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 503103-11-15.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.