הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 47053-05-18

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

מבקשים

  1. שרה בן-ארי
  2. אריה בן ארי

נגד

משיב
בנק מזרחי טפחות בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד יצחק גולדשטיין

החלטה

לפניי בקשה שהגישו המבקשים למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק די נו של בית משפט השלום מיום 18.2.18 (להלן "פסק הדין") שבו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל מיום 25.1.18.

הבקשה למתן ארכה שלפניי הוגשה ללא תצהיר, ודי בכך כדי לדחותה.

מעבר לנדרש, אפרט מדוע דינה של הבקשה להידחות גם לגופה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור נקבע בחיקוק , ולכן היה על המבקש לבסס כי קיי ם טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת ( ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). בפסיקה נקבע כי אין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק כדבר שבשגרה (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה מיום 30.3.11) וכי כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות לבעל הדין עצמו או לבא כוחו, הנכונות ל תת ארכה מצטמצמת (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209).

כמו-כן נקבע בפסיקה כי טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (מיום 23.8.06) התייחסה כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) לשיקולים שעל בית המשפט לשקול לצורך הכרעה בבקשה למתן ארכה וקבעה לאמור:

"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".

במקרה דנן, הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין להגשת ב קשת רשות ערעור. פסק הדין ניתן כאמור ביום 18.2.18 , והיה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם. משלא ציינו המבקשים בבקשתם למתן ארכה מתי הומצא להם פסק הדין לראשונה , אין אלא לזקוף זאת לחובתם ולקבוע כי פסק הדין הומצא להם ביום שבו ניתן, כך שהיה עליהם להגיש את בקשת רשות ערעור עד ליום 20.3.18. יצוין כי גם אילו היה מקום לקבוע כי פסק הדין הומצא למבקש ים לראשונה רק ביום 6.3.18 (בהתאם לאישור המסירה בתיק האלקטרוני בבית משפט קמא), הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור שחל ביום 15.4.18 (מבלי להביא במניין הימים את ימי פגרת הפסח).

המבקשים הגישו תחילה, ביום 9.4.18, ערעור בזכות על פסק הדין וערעור זה נמחק בהחלטה של כב' השופט נד"ב מיום 1.5.18. בהחלטה נקבע כי לאור האמור בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הערעור על פסק הדין היה ברשות ולא בזכות. רק ביום 7.5.18 הגישו המבקשים בקשה למתן ארכה להגשת ב קשת רשות ערעור, ואף זאת לתיק שאליו הוגש הערעור בזכות שכבר נסגר ולא לתיק חדש כנדרש . רק ביום 22.5.18 , למעלה משלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הוגשה בקשה למתן ארכה לתיק דנן. מכאן שהמבקשים טעו לא רק בהגשת ערעור בזכות, אלא גם בהגשת בקשתם למתן ארכה שלפניי באיחור לתיק שכבר נסגר, באופן שגרם לעיכוב נוסף, וזאת ללא כל נימוק או הסבר.

אשר לטעות שבהגשת ערעור בזכות על פסק הדין ולא בקשת רשות ערעור כנדרש, המבקשים טענו בבקשתם כי "השאלה היא שאלת סופיות הדיון ולכן הוגש ערעור בזכות". אלא שבמקרה דנן לא התעוררה כל שאלה של סופיות הדיון, שכן בין אם מדובר בפסק דין ובין אם מדובר בהחלטה אחרת, הערעור היה ברשות. כפי שנקבע בהחלטתה של כב' השופט נד"ב מיום 1.5.18, קיימת הוראת חוק מפורשת שלפיה פסק דין של בית משפט השלום בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתן לערעור ברשות. המבקשים לא הסבירו מדוע חרף הוראה ברורה זו הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור בזכות על פסק הדין . אין די לעניין זה בטענה סתמית לגבי טעות שבדין ללא תצהיר וללא הסבר מפורט ומתקבל על הדעת לגבי הסיבה לטעות, בפרט לאור טענת ב"כ המשיב כי המבקש היה עו"ד במשך עשרות שנים וניהל מאות תיקי הוצל"פ - טענה שהמבקשים לא הכחישו אותה בתגובתם לתשובה.

המבקשים הפנו להחלטה שניתנה בבש"א 1818/03 חניה שלום נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 25.3.03) שבה נקבע כי במצבים מסוימים טעות שבדין עשויה להוות טעם מיוחד למתן ארכה, ולצורך כך על בית המשפט לבחון את " טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכותיה על זכויות בעלי הדין האחרים". בהחלטה הודגש כי טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד רק כאשר מדובר בטעות " שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות, שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי דין רגילים אמורים לגלותה...". יצוין כי בהחלטה הנ"ל נדחתה בקשה למתן ארכה על אף שהמבקש שם הגיש את ערעורו באיחור של יום אחד בלבד.

בענייננו, די היה בבדיקה פשוטה של הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, כדי לגלות שהערעור על פסק הדין הוא ברשות ולא בזכות. המבקשים לא ציינו בבקשתם האם בדקו את הוראות חוק זה, ואם כן, מדוע סברו בטעות למרות האמור בו כי הם רשאים להגיש ערעור בזכות. המבקשים אף לא הסבירו , כאמור, מדוע טעו פעם נוספת בעת שהגישו את הבקשה למתן ארכה לתיק הערעור שכבר נסגר. כמו-כן יש לתת את הדעת לכך שבנסיבות העניין, מתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור בשלב זה עלולה לגרום למשיב נזק רב . ב"כ המשיב הפנה להחלטות שניתנו בשנים 2011 ו- 2012 בהליכים קודמים שהתנהלו נגד המבקש, שמהן עולה כי המבקש עשה שימוש לרעה בהליכי משפט במטרה למשוך זמן כדי להבריח את נכסיו, ו כן נקבע כי נמנע במכוון ושלא בתום לב מלקיים פסק דין אחר שניתן נגדו בהסכמה. במקרה דנן, פסק הדין למימוש משכנתה שנטלו המבקשים מהמשיב ניתן עוד ביום 10.8.17, ועולה חשש שגם כאן המבקשים מתנהלים בחוסר תום לב בניסיון לעכב את ביצוע פסק הדין.

לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור, בתשובת המשיב נטען בין היתר כי מלכתחילה לא היה סיכוי לקבל ת טענות המבקשים בערעורם לבית משפט השלום. בהקשר זה נטען כי המבקשים העלימו ביודעין את תגובת המשיב בהוצאה לפועל שלפיה תיק ההוצל"פ לא אמור להיסגר משום שלא שולם מלוא החוב של המבקשים כולל ריביות, הצמדות והוצאות ומשום שמימוש המשכנתה נועד לכסות גם את החוב בתיק הוצל"פ נוסף שהיתרה בו עולה על 3.5 מיליון ₪. המבקשים לא טרחו להתייחס לטענה זו בתגובתם לתשובה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המבקשים לא ביססו שקיים טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד שהגישו המבקשים נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד סך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

החלטה זו ניתנת מכוח סמכותי כרשם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.