הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

המבקשים

  1. ד"ר מרדכי ביאר
  2. אורן גלוברמן

ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'

נ ג ד

המשיבה

המשיבים הפורמאלים

בר-אילן חברה למחקר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גולדפרב, זליגמן, ושות'
נגד

  1. בונוס תרפואטיקה בע"מ
  2. בונוס ביוגרופ בע"מ
  3. ד"ר שי מרצקי

ע"י ב"כ ממשרד מטרי מאירי ושות'

החלטה

1. בפני בקשת המבקשים, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") ו ידחה על הסף את הבקשה לטען ביניים, אותה הגישה המשיבה (להלן: "בר אילן"), ביום 18.12.16, מחמת היות בר אילן, בעלת ענין מובהק במחלוקת שבין המבקשים לבין הטוענת השניה בהליך, המשיבה הפורמלית 1 (להלן: " בונוס"), וכן מחמת קיומה של קנוניה כמשמעה בתקנה 226(א)(2) לתקנות סדר הדין.
לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בטען הביניים וזאת עד לאחר ההכרעה בתביעה העיקרית, אותה הגישו המבקשים כנגד המשיבה והמשיבים הפורמליים.

הרקע העובדתי
2. ביום 6.12.16 הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבים הפורמליים וכנגד בר אילן, לבית המשפט המחוזי תל אביב (ת.א. 11205-12-16).
עניינה של התביעה אותה הגישו המבקשים היא הסכם אשר נחתם בין התובעים לבין בונוס, ביום 25.11.10, לפיתוח טכנולוגיית הזרקת תאי עצם אשר הופקו מתאי גזע לעצם האנושית, וכן פיתוח טכנולוגיה לשימוש בתאי הגזע לטיפול באוסטאופורוזיס ובשברים בעצם (להלן: "הסכם המיזם המשותף").
נטען, כי במסגרת הסכם המיזם המשותף, החליטו הצדדים למסחר את הידע שבידיהם, על ידי הקמת תאגיד משותף, כאשר המיזם המשותף יתבצע במתווה דו שלבי, כאשר בשלב הראשון, הפרה קליני, יבוצעו ניסויים בבעלי חיים, ובשלב השני יוקם תאגיד יזם משותף והצדדים יעברו לשלב הקליני בו יבוצעו ניסויים בבני אדם, כהכנה לקראת חדירת המוצר לשוק.

המבקשים טוענים בתביעתם, כי בונוס הפרה את הסכם המיזם המשותף בהפרה יסודית, בין היתר בכך שעל אף שהשלב הראשון במסגרת הפרויקט המשותף (השלב הפרה קליני) הושלם בהצלחה באופן אשר הצביע על מוכנות הפרויקט המשותף לקראת השלב הקליני, אזי בונוס ומנהלה המשיב הפורמלי 3 (להלן: "ד"ר מרצקי"), נקטו בסחבת ולא הודיעו למבקשים כי הם הגיעו לשלב בו יש ביכולתם לספק את חומר הגלם לצורך ביצוע הניסויים בשלב הקליני ולא קידמו את הפעילות המשותפת במסגרת המיזם המשותף לשלב השני של המיזם .

3. בהתאם, נטען, כי בונוס ומרצקי פעלו מאחורי גבם של המבקשים, לקדם מיזם זהה ובלעדי רק להם תוך נישול המבקשים מזכויותיהם, בין היתר באמצעות חב' האם של בונוס, המשיבה הפורמלית 2 (להלן: " בונוס ביוגרופ"), אשר התקשרה עם בר אילן בהסכם המקדם את השלב השני של המיזם, והכל כאמור מאחורי גבם של המבקשים .
לפיכך, נטען בתביעה העיקרית שהגישו המבקשים, כי התנהלותם של אלה (המשיבים הפורמליים), עולה כדי הפרה יסודית של הסכם המיזם המשותף, גזל זכויות קנייניות וגזל הזדמנות עסקית, פעולה בתרמית תוך הצגת מצגי שווא כוזב ים, ניהול משא ומתן שלא בתום לב, התעשרות שלא כדין וכיו"ב.

אשר למשיבה, בר אילן, נטען בכתב התביעה שהוגש על ידי המבקשים, כי בהתאם לדיווח של בונוס ביו גרופ לציבור, מיום 6.12.15, ולפיו חתמה היא, ביום 3.12.15, על הסכם עם בר אילן, לפיתוח ושימוש בלעדי בטכנולוגיה של ננו חלקיקים מהונדסים, אשר אמורים להיות משולבים בהזרקה בשתלים חיים של עצם אנושית לצורך מילוי חסרים בעצם המטופלים – (להלן: "הסכם הרישיון"), יש לראות בהתקשרותה של בר אילן בהסכם הרישיון כדי ביצוע עוולת גרם הפרת חוזה, גזל הזדמנות עסקית, התעשרות שלא כדין על חשבון המבקשים וכיו"ב.

4. בטרם חלף המועד בו היה על בר אילן להגיש כתב הגנה לתביעה העיקרית, פנתה בר אילן לבית המשפט בהליך של טען ביניים. בהליך זה הציגה את עצמה בר אילן כמי שנקלעה, כביכול, למחלוקת לא לה, והיא אדישה בנוגע להכרעתו של בית המשפט בסוגיה, כשהיא מבקשת כי בית המשפט יכריע בכל הנוגע למעמדה במחלוקת שבין המבקשים לבין בונוס, מחלוקת הסובבת סביב הסכם המיזם המשותף אשר נחתם בין המבקשים לבין בונוס, ביום 25.11.10.
בר אילן בבקשתה טוענת, כי נגררה בעל כורחה לסכסוך שבין המבקשים לבין בונוס כשלטענתה בעוד שהמבקשים טוענים כלפיה , כי המשך התקשרותה בהסכם הרישיון הוא בבחינת גרם הפרת הסכם, גזל והתעשרות שלא כדין ועל כן עליה לבטלו, טוענים האחרים, המשיבים הפורמליים לבקשה זו (בונוס ומרצקי), כי ביטול ההתקשרות עמם יהא ביטול שלא כדין של הסכם הרישיון .
בר אילן חזרה וציינה בבקשתה, כי אינה מכירה את ההתקשרות בין המבקשים לבין בונוס ואין לה את הכלים לשפוט או להכריע אם זו שרירה ותקפה ומה המשמעויות של ההסכם הנטען.
עוד טענה בר אילן, כי אין לה כל עמדה בשאלה זו והיא איננה מצדדת בטענות מי מהצדדים והיא נכונה לפעול כפי שיורה לה בית המשפט לפעול, והעדפתה היחידה היא שלא להיות חשופה לטענות ולתביעות מצד מי מהצדדים.

5. טוענים המבקשים, כי יש לדחות את הליך טען הביניים על הסף, מאחר ולבר אילן מעורבות ישירה בהתנהלותם המפרה של המשיבים הפורמליים, הם הנתבעים בתביעה העיקרית, וכי לבר אילן אינטרס ממשי במחלוקת ועליה למצות טענותיה במסגרת התביעה אותה הגישו המשיבים כנגדה וכנגד האחרים.
עוד נטען כי יש לסלק את טען הביניים על הסף מחמת קיומה של קנוניה כמשמעה בתקנה 226(א)(2) לתקנות סדר הדין.

6. אשר לקיומו של אינטרס ממשי במחלוקת טענו המבקשים, כי מכ וח הסכם הרישיון אשר נחתם בין בר אילן לבין בונוס, תהא זכאית בר אילן לזכויות נרחבות, הן כספיות והן קנייניות, כאשר ההטבות הכספיות כוללות תשלומים נרחבים, לרבות תמלוגים בגין מכירות המוצרים העתידיים שיפותחו ובונוסים (רה סעיף 6 להסכם הרישיון).
לטעמם של המבקשים, די באינטרס כלכלי זה כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות של בר אילן בהליך טען הביניים וכי בפועל קיים לה אינטרס כלכלי ממשי בקיום הסכם הרישיון, ובהתאם הינה בעלת אינטרס משמעותי כי ההכרעה במחלוקת תעשה לטובת בונוס.

אשר לטענה בדבר קיומה של קנוניה, נטען כי נסיבות חתימת הסכם הרישיון על תנאיו המלמדים על קיומה של קנוניה של ממש בין בר אילן לבין בונוס, אשר לשתיהן אינטרס מובהק לקיים את הסכם הרישיון ולהביא לדחייתה של תביעת המבקשים.

בהינתן האמור טענו המבקשים, כי כל תכליתו של הליך טען הביניים נועד אך ורק על מנת להערים קשיים בדרך לבירור התביעה העיקרית ויש לראות הליך זה כניסיון פסול להכריע בפלוגתאות בניגוד למהלך הדברים הרגיל של בירור התובענה אותה הגישו המבקשים בהליך רגיל.
לטענתם, מתן עדיפות דיונית להליך טען הביניים ירוקן מתוכן את תביעתם יעכב בירורה ויסרבל הליכים ואף עלול לקדם מטרתה הנסתרת של המשיבה המבקשת לחסות מידע הנוגע להסכם הרישיון.

7. בר אילן בתגובתה, דחתה טענות המבקשים אחת לאחת וחזרה וטענה, כי אין לה אינטרס ממשי במחלוקת, כי אין לה ענין בתוצאות ההליך וכי היא נכונה לפעול כפי שיורה לה בית המשפט, בין אם משמעות הדברים כי היא תמשיך לקיים את הסכם הרישיון אל מול בונוס , ובין אם המשמעות היא כי בר אילן תביא לביטולו.

לטענתה, אין לה אינטרס כלשהו ליתן רישיון דווקא לגורם זה או אחר, וכי בחירתה לעבוד עם בונוס בעינה עומדת, ואולם אם הדבר אינו מתאפשר מטעמים משפטיים, אזי אין ל ה אינטרס בלעדי בעבודה עם בונוס בלבד.

בר אילן דחתה את טענת הקנוניה שנטענה כלפיה, ולדידה אין כל קנוניה בינה לבין בונוס ואין בהסכם הרישיון כדי לכונן, ולו חשש לקנוניה שכזו.

לטענתה, יש לדחות גם את הבקשה החלופית לעיכוב הדיון בטען הביניים, מאחר ועיכוב הדיון בטען הביניים מנוגד למצוות התקנות ואף מאיין את הליך טען הביניים, וכי זכותה לקבל את יומה בפני הערכאות, כאשר לטענתה, בהעדר בירור טען הביניים, נותרת היא כחלק מתביעה לא לה, כשהיא חשופה לדרישות הסותרות של הצדדים, המבקשים מחד גיסא, ובונוס מאידך גיסא.
בהינתן האמור, טענה בר אילן כי יש לקדם בירור הליך טען הביניים.

בר אילן ראתה לנכון להוסיף ולציין, כי המבקשים לא טרחו לפנות אליה במספר הזדמנויות קודם להגשת התביעה, כפי שטענו, וכי אין לה כל ידיעה לגבי עובדות הסכם המיזם המשותף שבין המבקשים לבין בונוס, וכי היא נקלעה אל מחלוקת לא לה, בעל כורחה, ועל כן זכאית היא לסעד בדרך של טען ביניים.

בר אילן הוסיפה וטענה, כי יש לדחות בקשת המבקשים לסילוק טען הביניים על הסף, בהעדר קיומו של תצהיר התומך בטענות עובדתיות הנוגעות, בין השאר, לנטען על ידי המבקשים – קיומו של אינטרס ממשי לכאורה של בר אילן, או קיומה של קנוניה לכאורה.

המסגרת הנורמטיבית
8. תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, המעגנת את אפשרותו של בעל דין להגיש בקשה בדרך של טען ביניים, קובעת כי:
"אדם שהוא נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי אנשים אחדים (להלן: "טוענים"), שתביעותיהם מכחישות זו את זו, זכאי לבקש מבית המשפט סעד בדרך של טען ביניים".

תקנה 226(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת את תנאי הסף בהם על מבקש טען הביניים לעמוד, ואלה הם:
"(א) המבקש יגיש לבית המשפט תצהיר כי –
1) אין הוא תובע שום טובת הנאה בנושא התביעות השנוי במחלוקת
מלבד כיסוי תשלומי חובה ששילם או הוצאות שהוציא;
2) אין הוא בקנוניה עם אחד הטוענים;
3) הוא מוכן להעביר את נושא הבקשה לבית המשפט או לטפל בו כפי
שיורה בית המשפט"

נוכח הוראות התקנות ופסיקה שהתפתחה ברבות השנים, אין עוד חולק כי תנאי בלתו להגשת הליך בדרך של טען ביניים הוא העדר אינטרס אישי או טובת הנאה מצד מבקש טען הביניים, כאשר בית המשפט נדרש לבחון האם האינטרס של מבקש טען הביניים מתמצה אך ורק ברצונו לסיים את הפרשה ואין לו כל ענין בתוצאה מסוימת בהליך לטובת צד פלוני כזה או אחר.

כך קובע בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ד. דורנר, ברע"א 12001/01 פרידה מושייב נגד כלל חב' לביטוח בע"מ (ניתן ביום 26.2.2001):
"מטרתו של הליך זה לפטור את המבקש מנטל ניהולו של ההליך המשפטי, כאשר הוא עצמו איננו צד מעונין באותו הליך. תכליתו לסייע בידי מי שאינו בעל אינטרס עצמאי במחלוקת, ושאינו מכחיש את עצם חבותו, להתמודד עם תביעותיהם המתחרות של הצדדים היריבים (בענין זה ראה גם יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995)). כל עניינו העצמאי של טוען הביניים הוא כי המחלוקת תיושב באופן סופי, וכי יוענק לו צו גודר אשר יקנה לו חסינות מפני תביעות עתידיות באותה פרשה עצמה. ההכרעה במחלוקת לגופו של ענין אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתו של טוען הביניים באופן אישי או מוסדי.
השאלה שיש לבחון בכל מקרה קונקרטי היא, איפוא, האם האינטרס של מבקש טען הביניים בהליך מוגבל לרצונו לסיים את הפרשה ולזכות בצו גודר, או שמא הוא מעונין גם בתוצאה מסויימת לגופו של ענין, כלומר בזכייתו של אחד מבעלי המחלוקת בסיומו של ההליך המשפט".

אשר לתנאי השני, הדורש הצהרה כי מבקש טען הביניים אינו נמצא בקנוניה עם אחד הטוענים, קובע הדין כי תנאי זה משיק ומשלים את התנאי הראשון במובן זה שלא זו בלבד שמבקש טען הביניים צריך להיות חף מכל אינטרס עצמאי בנכס או בפלוגתא שבמחלוקת, הרי שעליו לגלות יחס של ניטרליות כלפי שני הטוענים, ללא העדפה כלשהי של עניינו טוען כזה או אחר.
בענין זה ראה ע"א 372/72, דוד טפרסון חב' לבניה בע"מ נגד אינג' מ' בן חורין, פ"ד כ"ז (1) 461 , 466:
"בטרם נבאר דברינו, מן הצורך להקדים הערה לשונית-פרשנית כדי להסביר משמעותו של הדיבור "קנוניה" בהקשר זה. קנוניה, שפירושה במקורה היווני "שותפות", באה בקנה הנ"ל במקום המילה האנגלית COLLUSION )ראה תקנה 269 (3) (ב) ל תקנות הפרוצידורה האזרחית, 1938).

אך אין הכוונה כאן להסכם חשאי שנעשה כדי להערים על מישהו, כהגדרת המילון, אלא לפירושה המילולי של המילה COLLUSION, במקורה הרומי, דהיינו, לשחק יחדיו או לשחק אותו משחק (CO-LUDERE), ראה:נ MURIETTA V. SOUTH AMERICAN, ETC., COMPANY ]4[ ,)1893).
המבקש סעד בדרך של טען-ביניים, זוכה לכך מן הטעם שניהול המשפט הוא בשבילו בבחינת הטרדה, הואיל ואין לו כל עניין בנושא המשפט. אך כאשר חפץ המבקש. גלל כן. להיפטר מעולו של משפט, דורשים ממנו שיוכיח את חוסר העניין שלו גם במעשיו ובהתנהגותו, היינו, עליו לגלות לאורך כל החזית יחס של נויטרליות כלפי שני הטוענים. "שלא איכפת לו" מי יזכה, ראה ‎FREDERICKS AND PELHAMS TIMBER ] BUILDINGS V. WILKINS; (1971), [5.
קנוניה או COLLUSION לעניין טען-ביניים, אין פירושו מעשה ערמה הראוי לגנאי, אלא כל גילוי של הפליה כלפי אחד הטוענים, או העדפת אחד על פני האחר.
דייו כדי להפקיע זכותו של אדם לצאת ממערכת המשפט. לפיכך לא יינתן סעד של טען-ביניים למי שלא הראה יחס של שוויון, או נויטרליות מוחלטת לשני הטוענים כאחד. גילוי של הזדהות עם טוען אחד, או כוונה להיטיב עמו. פוסלים זכות סעד".

התנאי השלישי דורש הצהרה, כי הטוען מוכן להעביר את נושא הבקשה לבית המשפט או לטפל בו כפי שיורה בית המשפט. תנאי זה מאגד את שני התנאים הראשונים ומשלים אותם, שהרי מי שנעדר כל אינטרס עצמאי בנכס או בפלוגתא העומדת במחלוקת ומי שאינו נמצא בקנוניה עם אחד הטוענים, הרי שכל עניינו מתמצה בכך שתינתן הכרעת בית המשפט.

דיון והכרעה
9. אשר לטענת בר אילן בדבר אי צירוף תצהיר לבקשה, לא ראיתי לנכון בשל נסיבה זו לדחות הבקשה לסילוק על הסף.
עמוד התווך עליו נשענת בקשת המבקשים, הוא הסכם הרישיון אשר צורף להליך טען הביניים על ידי בר אילן, כאשר המבקשים טוענים לקיומו של אינטרס ממשי של בר אילן במחלוקת נוכח הוראות ההסכם.
בהינתן האמור, גם אם היה זה אך מן הראוי כי יצורף תצהיר לבקשה אין בהעדרו בנסיבות העניין, בהן הטענות העובדתיות מסתמכות על הוראות ההסכם שבין בר אילן לבונוס, כדי להצדיק דחיית בקשת המבקשים על הסף.

10. לגופן של טענות אקדים ואומר, כי לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל הבקשה ולהורות על סילוקו על הסף של הליך טען הביניים אותו הגישה בר אילן וזאת מבלי שיש באמור כדי ליחס לבר אילן חוסר תום לב בכל הנוגע להליך ההתקשרות עם בונוס, שאלה שתתברר במסגרת תביעת המבקשים.
הדרך הנכונה לברר מעמדה של בר אילן במחלוקת העומדת לדיון הינה במסגרת התביעה העיקרית אותה הגישו המשיבים, שם ישמע קולה של בר אילן בכל הנוגע לנטען כלפיה.

11. עיון בהסכם הרישיון שנחתם בין בר אילן לבין בונוס, מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים, על קיומו של אינטרס כלכלי לבר אילן, אשר בחרה להתקשר עם בונוס לקדם את המיזם הטכנולוגי נשוא הסכם הרישיון.
עצם העובדה שזכויותיה הכספיות של בר אילן תלויות במימוש הוראות הסכם הרישיון, היא זו אשר מלמדת על היותה של בר אילן כבעלת אינטרס ממשי במחלוקת, שכן רק אם ימומש הסכם הרישיון תהא זכאית בר אילן לקבל את התשלומים מכוח הסכם הרישיון ורק אז תהיינה לה זכויות קנייניות בפיתוח הפטנטים המשותפים.
גם אם מצהירה בר אילן, כי נקלעה לסב ך משפטי שאין היא יודעת דרכה אם להמשיך ולכבד את ההסכם עם בונוס ואם לאו, הרי שאין לראותה כמי שיכולה למסור בנפש חפצה את ההכרעה בעניין לבית המשפט, מבלי שיש לה העדפה באשר לעצם ההכרעה.
טענתה של בר אילן, כי אין לה העדפה ספציפית דווקא להסכם ההתקשרות אל מול בונוס וכי ציפיותיה הכלכליות יכולות להתמ מש בהסכמים אל מול גופים מתאימים אחרים, רוצה לומר כי אין עסקינן בהתקשרות ייחודית או בלעדית אשר בלעדיה אין לבר אילן האפשרות להפיק הכנסות מקניינה הרוחני גם במסגרת התקשרויות אחרות, אין בה כדי לסייע לבר אילן במובן זה, כי מוקנית לה הזכות להגשת טען הביניים בהתאם להוראות התקנות.

12. נקבע לא אחת, כי מבקש שהינ ו בעל אינטרס בנכס או בפלוגתא שבמחלוקת, אינו רשאי להגיש טען ביניים אף אם אין המדובר באינטרס ייחודי. העובדה שבפני בר אילן פתוחות אפשרויות עסקיות נוספות באמצעותן תוכל להשיג את רווחיה, אינה מעלה ואינה מורידה, מאחר ונכון למועד זה, הסכם הרישיון שריר וקיים והוא מקנה לבר אילן זכויות כספיות מכוחו, שאינן שנויות במחלוקת. משכך, בר אילן הינה בעלת אינטרס בנושא שבמחלוקת וטענותיה בנדון לא יסייעו בידה לקדם בירור בקשתה במסגרת הליך טען ביניים .

גם עמדתה של בר אילן, כי נכונה היא לקיים כל החלטה של בית משפט, בין אם לקיים את הסכם הרישיון או לבטלו, אין בה כדי להועיל ל ה, מאחר ואך מובן, כי ת ידרש לכבד כל החלטה של בית המשפט בנוגע לאכיפת הסכם כזה או אחר.

13. בנוסף, בניגוד לטענת בר אילן, סוגיית הקנוניה, כמשמעותו של מונח זה בתקנה 226(א) לתקנות סדר הדין, כבר מובנת וברורה מאליה. בר אילן, מכח הסכם הרישיון, זכאית לזכויות כספיות וקנייניות נרחבות ואלה מותנות בקידום שיתוף פעולה בין בר אילן לבין בונוס.
משכך, על פניו, לבר אילן נטייה ברורה לקידום הסכם הרישיון מול בונוס, והצהרתה לפיה, היא אדישה למחלוקת נשוא הדיון וכי אין לה ענין בתוצאה, אינה תואמת את המציאות העובדתית משפטית.

בר אילן, בנסיבות העניין, כצד להסכם רישיון עם בונוס, איננה יכולה ללמד על קיומה של ניטרליות מוחלטת מצידה (ראה ת.א. 8235-03-09 אינספר בניה בטכנולוגיות מתקדמות בע"מ נגד מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 23.11.09)), שם חוזר ומדגיש בית המשפט, מפי כב' השופט גרוסקופף, את חובתו של מבקש טען הביניים להצביע על ניטרליות מוחלטת מצדו, עליה ניתן גם ללמוד מכתבי הטענות. באותן נסיבות החזיק משרד השיכון כספים אשר שניים טענו להם. בית המשפט שם הכיר בניטרליות של משרד השיכון וקבע למי ישולמו הכספים.
אין זה המקרה בפנינו, בר אילן אינה גורם ניטרלי כי אם צד להסכם רישיון עם אחד הטוענים – בונוס - מכוחו נובע באופן ברור האינטרס המובהק של בר אילן בקיומו.

14. טענתה של בר אילן, כי סילוק על הסף יעשה במקרים נדירים, הינו עקרון ידוע ואולם, אין הוא ישים בנסיבות דנן, מאחר ובענייננו לא התקיימו תנאי הסף להגשת טען הביניים בהתאם להוראות תקנה 226(א) לתקנות סדר הדין.

15. אין ספק כי במסגרת התובענה העיקרית שהגישו המבקשים כנגד המשיבים הפורמליים וכנגד בר אילן, עניינה של בר אילן על טענותיה המקדמות עמדה של תום לב בחוזים יתבררו במסגרת התובענה העיקרית, שם תתברר השאלה, בין היתר, האם התקשרותה של בר אילן בהסכם הרישיון נעשתה כדין, אם לאו.
יומה של בר אילן ינתן לה במסגרת בירור ההליך העיקרי, שם תוכל לשטוח טענותיה בפני בית המשפט.
המהלך שנקטה בר אילן בהגישה הליך של טען ביניים, הינו מהלך טקטי פסול שאין מקום לאשרו.

16. סוף דבר – אני מקבלת את בקשת המבקשים ומורה על סילוק הליך טען הביניים אותו הגישה בר אילן על הסף.
בר אילן תישא בהוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ .
המזכירות תסגור תיק זה.
המחלוקת שבין הצדדים תתנהל במסגרת התביעה העיקרית אותה הגישו המבקשים בתיק
ת.א. 11205-12-16.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ח , 06 נובמבר 2017 , בהעדר הצדדים.

חתימה