הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 18041-11-15

מספר בקשה: 13
לפני
כבוד ה שופטת תמר אברהמי

מבקשים(נתבעים)

  1. אלי ששון
  2. עמנואל כרבאסי
  3. יואב כרבאסי
  4. ש.א.כ.י. בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יעקב נגר ועו"ד ירון אלישע

נגד

משיב (תובע)
אברהם חיים
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן בוטח

החלטה

1. לפני בקשה מטעם הנתבעים לחיובו של התובע בערובה להבטחת הוצאותיהם.

עסקינן בתביעה למתן חשבונות. כתב התביעה במתכונתו המעודכנת לאחר תיקונה (ור' גם דברי ב"כ התובע בדיון מיום 27.2.2017) עוסק בעיקרו באחזקות התובע בחברה הנתבעת 4 (להלן: "החברה") אשר הוקמה לצורך רכישת נכס מסחרי ברחוב המנופים בהרצליה.

התביעה
2. התובע, תושב ארה"ב, טוען כי בשנת 2002 פנה אליו הנתבע 1, שהוא קרוב משפחתו, בהצעה שירכשו יחד שורת חנויות בהרצליה, כי התובע הסכים והתחיל להעביר לו את כל כספו "בסכומים וזמנים שאינם זכורים לו" וכי בגלל שהאמין לנתבע 1, לא תיעד את העברת הכספים אולם מדובר במאות אלפי דולרים.

3. התובע חתם בחודש מאי 2002 על מסמכי הקמת החברה ועל יפוי כח כללי למר דניאל ששון (להלן: "דניאל"), אחיו של הנתבע 1, להיות שלוחו ובא כוחו. החברה נוסדה ביום 21.5.2002 כאשר כל מניותיה רשומות על שמו של התובע ובתוך ימים ספורים, באמצעות שטר העברת מניות בחתימת התובע, הועברו רבע מהמניות לנתבע 3. אחיו של הנתבע 3 (הנתבע 2) מונה כדירקטור נוסף. דניאל (אחיו של הנתבע 1) מונה למורשה חתימה בחשבונות הבנק ביחד עם התובע. בהמשך, בוצעו הקצאות מניות בחברה באופן שבו הנתבע 1 הפך לבעל המניות העיקרי וחלקו של התובע הלך ודולל עד אשר הגיע לכדי 1.8% מהמניות. כן בוצעו שינויים כמו שינוי מען החברה, שינוי שמה והפסקת כהונת התובע כדירקטור.

4. התובע אינו מתכחש להעברת 25% מהמניות לנתבע 3 אולם טוען כי המהלכים שבוצעו לאחר מכן, דילול אחזקותיו בפרט, לא היו בהסכמתו וככל שהיו בהסכמתו הרי שזו ניתנה תחת הטעייה שבוצעה ע"י הנתבעים ותוך גניבת הדעת. לשיטתו, הדילול השיטתי של מניותיו בוצע תוך ניצול אמון שנתן בנתבעים כאשר הוא עצמו אינו מעורה בעניני החברה ולא נמצא בארץ, ומגיע כדי גזל. כן מעלה התובע - כנגד הנתבע 1 בלבד - טענות בענין חשד למעילה בחשבונות בנק שלו, אשר בהם היה לנתבע 1 יפוי כח בלתי מוגבל ואשר רוקנו לטענתו מעבר לאשר אושר לנתבע 1 למשוך לצורך עסקיהם המשותפים.

התובע דורש חשבונות ומידע בעיקר בעניני החברה, השקעות בה, מימון שניתן לה, רכישותיה, הכנסותיה ועוד, ועותר להיתר פיצול סעדים בענין סעד כספי.

5. במסגרת הדיונים המקדמיים הדגיש ב"כ התובע כי התובענה אינה נסמכת על דיני החברות ועל זכותו של התובע כבעל מניות - ואין חולק כי עודו בעל מניות בשיעור כזה או אחר - כי אם על דיני השותפויות (ר' פרוטוקול ישיבת 8.2.2018).

6. הנתבעים מצדם דוחים את טענות התובע מכל וכל ובפרט את הטענה כי קיימת ביניהם שותפות או כי קיימת לתובע זכות למתן חשבונות. לדידם מדובר בתביעה חסרת יסוד. עמדת הנתבעים היא, כי החברה לא הוקמה לצורך השקעת כספים של התובע אלא לשם רכישת הנכס ע"י הנתבע 1, כשהנתבעים 3-2 אמורים היו להצטרף לרכישה, ואכן הצטרפו, לאחר זמן קצר. נטען כי הנתבע 1 לא קיבל מהתובע מאות אלפי דולרים וכי לא בכדי אין בידי התובע כל מסמך להוכחת טענות אלה.

7. לשיטת הנתבעים, לפי שבתקופה הרלוונטית היה הנתבע 1 בסכסוך קשה עם רעייתו, הוא ביקש להסתייע בתובע, קרוב משפחתו, על מנת שזה יחזיק עבורו בנאמנות את מניות החברה וכי בשל כך נרשמו המניות מלכתחילה על שמו של התובע, אשר כל תפקידו היה לשמש כנאמן עד להעברת המניות לנתבע 1 לפי דרישה. התובע חתום, בהתאם, על אישור בכתב כי המימון לרכישה (75%; 25% היו של הנתבע 3) ניתן ע"י הנתבע 1, כי הנתבע 1 זכאי לפירות הנכס בהתאם וכי התובע והחברה מחוייבים באופן בלתי חוזר לרשום את הנתבע 1 כבעלים של 75% מהנכס.

ממשיכים הנתבעים וטוענים כי בהמשך, לאחר שהושג שלום בית עם רעייתו של הנתבע 1 והלה ביקש לפעול לביצוע העברות שישקפו את המצב לאשורו, נתקל לתדהמתו בדרישה של התובע לקבל 10% מהמניות. הנתבע 1 סרב לכך אך היה נכון להותיר בידי התובע 10% מהמניות ככל שהלה ישקיע בתוך שנה 10% מסכום הרכישה של הנכס. התובע הסכים אולם בפועל לא העביר תשלום כנדרש אלא רק סכום נמוך יותר (כ- 189,000 ₪) ובהתאם בוצעה התאמה של אחזקת המניות בחברה כך שתשקף את ההשקעות.

8. בענין חשבונות הבנק טוען הנתבע 1 כי אכן היה מיופה כח בחשבונות בנק של התובע אך כי כל פעולה שבוצעה בהם היתה לפי הנחיות התובע ובתיאום עמו (לרבות רכישה של דירה בראשון לציון וכן העברת הסכום של כ-189,000 לחברה). בכל מקרה, הנתבע 1 מציין כי התובע יכול לפנות במישרין לבנקים בהם יש או היו לו חשבונות, להזמין דפי חשבון ולבדוק בעצמו והוא אינו זקוק למידע זה מאת הנתבע 1.

הערות דיוניות
9. קורותיו הדיוניות של הליך זה רוויות 'תלאות'. בין השאר ניתן לציין כי ההליך הוגש מלכתחילה לבית משפט השלום והועבר לבית המשפט המחוזי במהלך שנת 2016. לאחר העברתו ובהתאם להחלטה ותגובת הצדדים בעקבותיה, הופנו הצדדים לקיום גישור, אולם הפנייה זו בוטלה זמן לא רב לאחר מכן לאחר הודעת התובע בין השאר על חסרון כיס.

10. ב"כ התובע אף הודיע כי גם הוא עצמו איננו בארץ. בהחלטה הובהר בין היתר כי תובע אינו יכול לנהל הליך ב"שלט רחוק" מחו"ל, כשהן התובע והן בא כוחו אינם בישראל, ובאמצעות דוא"ל. על רקע התרחשויות שהיו בתיק עד אותה עת, אף הותרה התובע כי ההליך עלול להמחק (החלטת 24.8.2016). לאחר המצאת כתובת בישראל (הגם שתיבת דואר) והתחייבות שתהיה הופעה לדיונים של עו"ד מטעם ב"כ התובע גם אם הוא עצמו לא יצליח להגיע לארץ, נקבע כי בשלב זה לא ימחק ההליך אולם ככל שיתברר כי הקושי נותר בעינו, ישקל הדבר מחדש (החלטת 15.9.2016 בבקשה 10) .

11. לדיון שנקבע ליום 26.10.2016, לא היתה התייצבות מטעם התובע, ניתן פסק דין בהעדר התייצבות וצוין פעם נוספת כי לא ניתן לנהל את ההליך במתכונת זו.

בקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור, ללא בקשה לארכה וללא תצהיר כדין. למרות האמור, התקיים דיון במעמד הצדדים (שמועדו שונה לאור מגבלות ב"כ התובע שאינו חי בישראל) ולבסוף בוטל פסק הדין ונקבעו הוראות בענין תיקון כתב התביעה (פרוטוקול 26.2.2017).

12. גם לדיון שמועדו נקבע בנוכחות הצדדים (ונועד להתקיים בספטמבר 2017), לא היתה התייצבות מטעם התובע. הדיון שנקבע לאחר מכן נדחה מטעמי התובע והתקיים לבסוף בחודש פברואר 2018. התיק נקבע לשמיעת הוכחות בשאלת קיומה של זכות למתן חשבונות.

הפקדת ערובה להוצאות
13. בעניינו של התובע חלה תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") אשר קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

הטלת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תתבצע כדבר שבשגרה. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות, אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי, לבין זכותו של נתבע כי לא ייצא מפסיד אם תידחה התביעה נגדו. שיקול משמעותי נוסף מתמקד בפגיעה-בכח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע (ר' למשל רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.2013); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: " עניין ל. נ הנדסה ממוחשבת"); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845, 848 (18.6.2000); רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעילים מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647, 650 (5.2.1990)).

14. השימוש בסמכות בית המשפט לפי תקנה 519 יעשה בעיקר בשני מקרים:

"א) כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע.
ב) כאשר הנתבע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות, או המציא מען לא נכון, שבכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות."

רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (17.4.2001) (" ענין הופ").
ור' למשל גם רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (23.3.2011).

לא מדובר ברשימה סגורה ושיקול הדעת של בית המשפט הוא רחב. רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל (4.5.2009); ענין ל. נ הנדסה ממוחשבת; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008); רע"א 321/07 גושן נ' עו"ד אבי גיא (21.8.2007) .

15. האיזון בין השיקולים השונים בשאלת חיובו של תובע בהפקדת ערובה יבוצע תוך התייחסות ליכולתו הכספית של התובע ולסיכויי ההצלחה של ההליך. בגדר שיקולים אלה ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הספציפי (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל (18.10.2007)). בין השיקולים אשר יכולים להבחן במסגרת עיון בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות – בנוסף לזכות הגישה לערכאות, זכות הקניין וסיכויי ההליך – ניתן למצוא בין השאר, את מורכבות ההליך; מיהות הצדדים; קיום שיהוי בפתיחת ההליך; ומידת תום הלב בנקיטת ההליך (רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (26.7.2010); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל (31.1.2010)).

16. במקרה דנן התובע מתגורר מחוץ לישראל. כך גם בא כוחו. התובע לא המציא מלכתחילה את כתובת מגוריו. לאחר הגשת הבקשה להפקדת ערובה להוצאות, נמסרה כתובת במדינת קליפורניה בארצות הברית. כתובת משרד ב"כ התובע כפי שצוינה בכתב התביעה, אינה פעילה. לכשנדרש, מסר ב"כ התובע כתובת בישראל שהיא תיבת דואר.

17. ברמה הכלכלית, טוען התובע עצמו כי הוא רש ודל (ואף אינו יכול לשאת בהוצאות גישור). ככל הנראה, התובע אף אינו משלם לבא כוחו בפועל וההסדר ביניהם הינו "באחוזים" (ר' דיון מיום 17.4.2016 בפני בית משפט השלום, בסיפא עמ' 5). לטענת התובע, חסרון הכיס שלו נובע מגזל שנגזל ע"י הנתבעים, אולם בטענה זו מידה של "הנחת המבוקש"; במידה מסוימת טיעון זה עוסק בשאלת סיכויי ההליך.

18. בשאלת סיכויי ההליך אפשר לתת את הדעת בין השאר לכך שהתובע, שעליו נטל הראייה, טוען בעצמו כי אין בידיו ראיות לטענתו בדבר העברות הכספים לרכישת הנכס וכי מנגד קיימת לכאורה אסמכתא בחתימתו כי הכספים לרכישת הנכס הושקעו ע"י הנתבע 1 (75%) וכי הוא מחוייב להעברת זכויות בהתאם. בהינתן האמור יש קושי לא מבוטל בסוגית סיכויי ההליך אף עת זוכרים כי מדובר בבקשה הנדונה בשלב מקדמי בהליך מקורי (בשונה מהליך ערעורי) אשר יש לבחון אותה בזהירות מירבית, על מנת להמנע מ"חריצת דין בטרם עת" (עניין הופ).

19. על האמור ניתן להוסיף כי השתלשלות הענינים הדיונית, אשר חלק בלבד הימנה הובא לעיל, מעלה כי בשל הדרך בה מנהל התובע את ההליך, נגרמים סרבול והוצאות ביתר. הנתבעים אף הודיעו לבית המשפט (ולא הוגשה הודעה לסתור) כי הוצאות שנפסקו לזכותם עד כה בהליך, הגם שהיו בשיעור מצטבר מתון, לא שולמו.

20. בסיכומו של ענין נראה כי עסקינן באחד המקרים החריגים בהם יש הצדקה לחיובו של תובע-יחיד בהפקדת ערובה להוצאותיהם של נתבעים. סכום הערובה לו עתרו הנתבעים, 50,000 ₪, הוא מידתי בנסיבות הענין.

21. הגם שהתובע דוחה את הדרישה להפקדת ערובה להוצאות, באופן חילופי הוא הודיע על הסכמתו לשעבד את רכושו בישראל לשם הבטחת ההוצאות, כשהוא מזכיר את מניותיו בחברה ונכסי מקרקעין (ואף הודיע כי בכוונתו להגיש לאחר ההליך הנוכחי תובענה נוספת, כספית). הנתבעים מצדם סבורים כי הדבר לא יהווה מענה הולם שכן במקרה של פסיקת הוצאות, הם ידרשו לעסוק במימוש רכוש או בנקיטת הליכים, דבר אשר צפוי להיות בעייתי לאור היותו של התובע תושב חוץ. הנתבעים מציינים כי קיים בפועל קושי לגבות את ההוצאות שכבר נפסקו כלפי התובע בהליך זה.

22. הרכוש הרלוונטי ביותר של התובע בישראל לענייננו הוא מניותיו של התובע בחברה (בשיעור שהנתבעים טוענים לנכונותו). באופן יחסי, זהו גם רכוש שהקושי לממשו לכאורה נמוך מאשר נכסים נטענים מוצעים אחרים. ברם, בנסיבות הענין כפי שתוארו לעיל, אין די בכך והקושי שעולה כבר עתה בגביית הוצאות שנפסקות בהליך, מטה את הכף לכדי מתן הוראה נוספת, פרט לשעבוד המניות. משכך וכדי לאזן בין זכויות הצדדים אני מורה כדלקמן:
סך של 30,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודת מדד בסכום זה יופקד בבית המשפט עד ליום 28.6.2018.
מניות התובע בחברה ישועבדו כבטוחה, כפי שהוסכם על ידו, עד לאותו מועד.

התובע יגיש לבית המשפט הודעה בדבר קיום האמור, בצירוף אסמכתאות.

ככל שלא יקויימו ההוראות לעיל, תחול תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעקוב בהתאם .

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר.

____________________
תמר אברהמי, שופטת