הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 49992-01-13

בפני כב' השופט ערפאת טאהא

המבקשת מדינת ישראל

נגד

המשיבים עזבון המנוח מוסטפא זידאן ז"ל ואח'

החלטה

1. המנוח תאופיק דאהר (להלן: "המנוח תאופיק") הוא אביהם של המנוחים עומר תאופיק דאהר, דאהר תאופיק דאהר וח'אלד תאופיק דאהר (להלן: "שלושת האחים"). המשיבים הגישו נגד המנוח תאופיק ונגד יורשי הבנים תביעה למתן פסק דין המצהיר על זכויותיהם בחלקות קרקע שונות אותן הם רכשו על פי הנטען משלושת האחים. התביעה התייחסה למספר חלקות, אך במהלך ניהול המשפט המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לחלקות 70 ו- 32 בגוש 17569. בהתאם לנטען בכתב התביעה, המנוח דאהר תאופיק דאהר מכר למנוח מוסטפא זידאן מחצית הזכויות בחלקות אלה בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר מיום 7.4.1964. נתבעים 4 עד 9 שהם יורשי המנוח עומר תאופיק דאהר טענו, כי המנוח דאהר תאופיק היה הבעלים של 1/3 הזכויות בחלקות אלה ועל כן, הוא לא יכול היה למכור למנוח מוסטפא זידאן את מחצית הזכויות בחלקות אלה. בתגובה לטענות אלה טענו המשיבים, כי בין שלושת ה אחים הייתה חלוקה מוסכמת שלפיה קיבל המנוח דאהר תאופיק את מחצית הזכויות באותן חלקות. בתמיכה לטענה זו הפנו המשיבים לעסקאות שונות שביצע כל אחד מן האחים, שבהן הוא מכר מלוא הזכויות בחלקות ספציפיות, על אף שכל החלקות הועברו לשלושת ה אחים בחלקים שווים מאביהם.

2. להוכחת טענתם הנ"ל בדבר קיומו של הסכם חלוקה בין האחים שלפיו חולקו החלקות שלא בחלקים שווים ביניהם, עתרו המשיבים במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 10.3.2015 בפני כב' השופט יוסף בן חמו למתן צו המופנה לשלטונות מיסוי מקרקעין להמציא להם כל המסמכים הנוגעים לעסקאות המקרקעין שבוצעו בחלקות נשוא כתב התביעה, לרבות העסקאות שבוצעו על ידי כל אחד משלושת האחרים.

בהחלטה שניתנה באותו מעמד וללא שהתקבלה תגובת שלטונות המס לבקשה נעתר כב' השופט בן חמו לבקשה ונתן צו כמבוקש.

3. המבקשים לא המציאו את הצו לשלטונות המס ולא פנו אליהם בבקשה להמציא להם את המסמכים כמצווה עליהם באותו צו. בשלב מסוים התיק עבר לטיפולי, שמעתי את הראיות מטעם הצדדים וניתן על ידי ביום 24.1.2017 פסק דין המקבל את התביעה. נקבע, כי מהתנהלות שלושת האחים לאורך השנים עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הייתה בין הצדדים חלוקה מוסכמת שככל הנראה נעשתה בעל פה. עוד קבעתי בהתבסס על הראיות שהובאו בפניי, כי המשיבים הרימו את הנטל להוכיח, כי המנוח דאהר קיבל במסגרת החלוקה המוסכמת בין הצדדים מחצית הזכויות בחלקות 70 ו- 32 ועל כן, הוא היה רשאי למכור זכויות אלה למנוח מוסטפא זידאן.

4. יורשי המנוח עומר תאופיק דאהר הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ובצדו בקשה להתיר להם להגיש ראיה בערעור. הראיה שביקשו המערערים להגיש במסגרת הערעור הינו ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בין שלושת האחים שבו הוא הסכימו על חלוקה ביניהם בנוגע לחלק מהחלקות, כאשר מייפוי כוח זה עולה, כי לא בוצעה, לכאורה, חלוקה בין שלושת האחים בנוגע לחלקות שבחלוקת. נוכח הראיה החדשה שהציגו יורשי המנוח עומר, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט העליון, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת לדון בראיה החדשה, קבילותה, משקלה, אמינותה, מהימנותה וההשלכה שלה על ההכרעה במחלקות שבין הצדדים.

5. רק בשלב זה פנו המשיבים לשלטונות המס בבקשה להמציא להם את המסמכים בהתאם לצו שניתן על ידי כב' השופט בן חמו כמפורט לעיל.

6. עם קבלת הצו הגישה המבקשת בקשה לביטולו נוכח חובת הסודיות המוטלת על שלטונות המס בסעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. לטענתה, נוכח חובת הסודיות הקבועה בחוק, אין המבקשת או נציגיה יכולים לגלות מידע או לחשוף מסמכים כלשהם. נטען, כי חובה זו עוגנה בחוק ובפסיקה והיא נועדה להגן על מידע הנוגע לנישום כמו גם על האינטרס הציבורי על מנת שהנישום לא יירתע ממסירת מידע עקב הסיכון הכרוך בחשיפתו לאחר.

7. המשיבים טענו מנגד, כי המבקשת טוענת לחיסיון אבסולוטי וחסר גבולות. לטענתם, טענת החיסיון אינה יכולה להיות גורפת ואבסולוטית. נטען כי המסמכים המבוקשים הינם חיוניים לצורך חשיפת האמת ולצורך הוכחת תביעתם ודחיית טענות ההגנה. בנסיבות אלה שבהן מדובר במסמכים חשובים וחיוניים לצורך חשיפת האמת, אין כל בסיס לביטול הצו.

8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין מטיל חובת סודיות על המבקשת ונציגיה ואוסר עליהם לגלות כל מידע וכל מסמך שהתקבל אצלם מכוח תפקידם. הוראות דומות ניתן למצוא בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשנ"א (סעיפים 231 ו- 232) ובחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (סעיף 142). אין מחלוקת כי המסמכים שהמבקשים עתרו לקבל בהתאם לצו שניתן על ידי כב' השופט בן חמו הגיעו לידי המבקשת ונציגיה מכוח תפקידם לפי חוק מיסוי מקרקעין ועל כן, חובת הסודיות חלה עליהם. הפסיקה אף הכירה בקיומו של חיסיון על מסמכים אלה מכוח חובת הסודיות החלה בהתאם לחוק. התכלית העומדת בבסיס חובת הסודיות וההכרה בחיסיון היא כפולה: לשמור על הנישומים שלא יהססו למסור ידיעות בכל הקשור לעסקאות שהם מדווחים עליהן והשנייה היא טובת הציבור שכן בדרך זו יתאפשר למדינה לגבות מס אמת.

בין אם מדובר בחיסיון מוחלט ובין אם מדובר בחיסיון יחסי, ההלכה הפסוקה אינה מאפשר ת לבעל דין לפנות לשלטונות המס , על מנת לקבל את המסמכים המבוקשים, גם אם מדובר במסמכים רלבנטיים, שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט ולבעלי הדין להגיע לחקר האמת (ראו: רע"א 68/88 עמנואל זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי בע"מ פ"ד מ"ב(2), 383 בעמ' 390; בג"צ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר, פ"ד כה(1) 126 ו- עמ"ה 296/85 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן, מיסים ג/5 עמ"ה22, עמ' 149). השופט עמית במאמרו "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר ", ספר אורי קיטאי, עמ' 247, מציין במפורש, כי "המחוקק איננו מאפשר לבעל דין לפנות ישירות לרשויות מס הכנסה בדרישה לחשיפת דוחות מס הכנסה של בעל הדין שכנגד ....".

9. ייתכן שיש מקום להרהר אם יש מקום להשארת הלכה זו על מכונה. אפרט. החיסיון הנובע מחובת הסודיות הינו חיסיון יציר הפסיקה וככזה הוא לעולם חיסיון יחסי. בהתאם להלכת בית המשפט העליון, גם כאשר קיימת הוראת סודיות, הוראה זו חלה עד פתחו של בית המשפט, כך שגם במקרים שבהם קיימת הוראת סודיות, בית המשפט מוסמך לתת הוראה לצד השלישי שעליו חלה חובת סודיות למסור את המידע שברשותו, וזאת נוכח הסמכות הנתונה לבית המשפט להורות לכל אדם וגוף למסור עדות או מסמך שהם רלבנטיים להליך המתנהל בפניו כאמור בסעיף 1 לפקודת הראיות. לעניין זה התייחס השופט עמית במאמרו הנ"ל כדלקמן:

"...נקודת המוצא היא שהכול מצווים להעיד ולהציג מסמכים במשפט כאמור בסעיף 1 לפקודת הראיות. חובת הסודיות חלה על הפועלים מחוץ לכותלי בית המשפט, והיא עומדת עד לנקודת הזמן שבה נדרשת ראיה על פי דין המבטל את חובת הסודיות...." (ההדגשה אינה במקור).

עוד מציין השופט עמית במאמרו, כי "חובת הסודיות המוטלת על אדם בביצוע תפקידו אינה עומדת בפני דרישה חוקית למסור עדות או מסמכים במהלך הליך שיפוטי. סודיות לחוד וחיסיון לחוד. נקודת המוצא היא של חובה כללית להעיד ולהציג מסמכים" (עמ' 257).

10. כפי שהובא לעיל, הפסיקה הכירה גם בקיומו של חיסיון על מסמכים ומידעים שהנישומים מוסרים לשלטונות המס, וזאת נוכח התכליות העומדות בבסיס חובת הסודיות כפי שפורט לעיל. ברם, מאחר שמדובר בחיסיון יציר הפסיקה, הכלל הוא שמדובר בחיסיון יחסי ויש לאזנו עם אינטרסים אחרים. ברם, לא כך נהגה הפסיקה בכל הנוגע לסודיות הקבועה בחוקי המס שכן בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, אין בעל דין יכול לפנות לבית המשפט בבקשה להורות לשלטונות המס להמציא מסמכים שהתקבלו אצלם לפי החוק. כאמור, הלכה זו אינה מובנת מאליה, היא אינה מתיישבת עם המגמה הכללית לראות בחיסיון הנובע מחובת סודיות כחיסיון יחסי ולא מוחלט.

אוסיף עוד, כי בהתאם להלכה הפסוקה, החיסיון על המסמכים הוא תכליתי הנוגע למסמכים ולמידעים עצמם שמתקבלים על ידי נציגי המבקשת לפי החוק. בהתאם לכך, וככל שמדובר בחיסיון מוחלט, לא ניתן להסירו גם ביחסים שבין בעלי הדין עצמם. על אף האמור, בהתאם להלכת בית המשפט העליון , ביחסים שבין בעלי הדין הכיר ב ית המשפט העליון בחיסיון כחיסיון יחסי ואף הורה במקרים המתאימים לבעל הדין לגלות את המסמכים שעליהם חלים סעיפי הסודיות שבפקודת המיסים, בחוק המע"מ ובחוק מיסוי מקרקעין (ראו למשל רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד השיכון, פ"ד נה (2) 102). התכליות שעומדות בבסיס החיסיון על מסמכים אלה המוגשים לשלטונות המס נפגעות באותה מידה בין אם הצו לגילוי מסמכים מופנית לבעל הדין ובין אם לפקיד המס ועל כן, לא ברורה האבחנה בין הדרישה המופנית לשלטונות המס להמציא את המסמכים לבין הדרישה המופנית לבעל הדין שמחזיק באותם מסמכים. אם מדובר בחיסיון מוחלט, לא ניתן להסירו בין אם מדובר בדרישה המופנית לבעל הדין ובין אם מדובר בדרישה המופנית לפקיד המס. לעומת זאת, אם החיסיון הוא יחסי, בית המשפט מוסמך להסירו, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת , בין אם הדרישה להסרתו מופנית לצד שלישי שמחזיק במסמך מכוח סעיף 1 לפקודת הראיות ובין אם לבעל הדין שכנגד בהתאם לכללי הגילוי הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי (ראו לעניין זה גם את מאמרו הנ"ל של יצחק עמית בעמ' 260-261).

11. הגישה שלפיה יש להכיר בחיסיון על המידעים והמסמכים המוגשים לשלטונות המס כחיסיון יחסי שלבית המשפט שיקול דעת להסירו היא הגישה הרצויה, שכן בכך יתאפשר לבית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי של רשויות המס והאינטרס הפרטי של הנישום בחיסוי המסמכים שהוא מוסר לשלטונות המס לבין האינטרס של בעלי הדין המתדיינים בפניו , לרבות האינטרס הציבורי של חקר האמת שהינו המטרה העיקרית של המשפט. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בפרשת זילברמן שהובאה ל עיל על ידי השופטת בן פורת שעל פיהם "...אפשר שרצויה תוספת חקיקתית הולמת לסעיף 142, אשר תאפשר הסרת מעטה הסודיות, כל אימת שבית המשפט מוצא, כי הצורך לגלות ידיעה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותה (במתכונת הקבועה בפרק ג' לפקודת הראיות, הדן בראיות חסויות..".

על אף דברים אלה ומאחר שמפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל , לרבות מהציטוט שהובא לעיל מפסק הדין ב פרשת זילברמן, עולה בבירור כי לא ניתן לתת צו המופנה לשלטונות המס להמציא את המסמכים, אינני יכול לסטות מן ההלכה הפסוקה ואין מקום להשארת הצו על כנו.

12. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה, ומורה על ביטול הצו שניתן על ידי כב' השופט בן חמו בהחלטה בפרוטוקול מיום 10.3.2015. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.