הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 63592-09-16

ניתן ביום 22 במאי 2018

דניאל ונא

המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן,
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער – עו"ד הילה יוסף רוזנשטיין
בשם המשיב – עו"ד ורד ברקובי

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן ונציג ציבור מר אבי איילון; ב"ל 24999-03-15), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 4.2.2014 כפגיעה בעבודה.

רקע וההליך בבית הדין האזורי:
בתקופה הרלוונטית לתביעה המערער עבד בתפקיד מנהל המפעל ומנהל הייצור של חברת "ישראמין ייצור מבנים בע"מ" (להלן – החברה) הנמצא בקיבוץ שדה יואב.
לגרסת המערער בתצהירו ביום 3.2.2014 בשעה 14:00 לערך התקיימה פגישה חשובה בין הנהלת החברה, לרבות המערער, לבין נציגים מחברה מחו"ל (חברת "לסיקו"), וזאת במסגרת עבודתו של המערער. בישיבה השתתפו מר עמוס נחום, מנכ"ל החברה (להלן- המנכ"ל), היועץ לחברה ולמנכ"ל מר דוד סרויה (בהודעה לחוקר ובפסק הדין נכתב צרויה); הנהלת החברה, המערער ונציגים של לקוחות החברה. במהלך הפגישה, פרץ ויכוח בין המנכ"ל לבין המערער, והמנכ"ל הפנה לעבר המערער אצבע מאשימה באי עמידה בזמני הפרויקט, תוך שהוא משמיע האשמות קשות כגון "מי שלא רוצה שלא יעבוד כאן" דבר שהלבין את פניו בפני כל הנוכחים. אל הוויכוח הצטרף צרויה אשר אף הוא החל לתקוף מילולית את המערער, ואף גידף את המערער במלים קשות. בתום הפגישה צרויה המשיך לתקוף את המערער מילולית ולגדף אותו. הוויכוח היה סוער וטעון רגשות, בטונים גבוהים במיוחד, ויצר אצל המערער לחץ נפשי אדיר. המערער החל לחוש ברע, וחש כאבים בחזה, בכתף שמאל וביד שמאל, ואף החוויר. בנו של המנכ"ל מר דוד נחום הביא לו מים על מנת לעזור לו להירגע, ואף הציע להסיעו לביתו כיוון שראה שאינו יכול לנהוג במצבו, והוא נענה להצעתו. כשחזר לביתו, בין שיחות הטלפון התקבלה שיחה מהמנכ"ל אשר התעניין בשלומו עקב דאגתו לבריאותו לנוכח הסיטואציה. לאחר שכאביו של המערער התגברו הוא נטל כדור לשיכוך מכאוביו והלך לישון. בלילה שבין יום 3.2.2014 ליום 4.2.2014 בשעה 0:50 לערך, התעורר בפתאומיות כתוצאה מכאבים עזים ובלתי נסבלים בחזה. המערער פונה מביתו באמבולנס לבית החולים, ואובחן כי הוא סובל מאוטם שריר הלב.
בנוסף למערער העידה בתו של המערער בתצהירה כי אביה סיפר לה על הוויכוח הסוער שהיה לו בעבודה, ועל כך שהוסע לביתו על ידי בנו של מנכ"ל החברה, וכי מעולם לא ראתה את אביה (שהוא אדם חזק וקר רוח) טעון ברגשות קשים ופגוע כך ממקום עבודתו.
קודם למתן החלטת המוסד בתביעתו נחקר המערער על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, וכך העיד לענייננו:
ש. תאר לי באופן מפורט את עבודתך ביום הופעת האוטם בתאריך 3.2.2014:
ת. בתאריך ה- 3.2.14 אספתי את הבן של המנכ"ל מהבית ששמו דוד נחום בשעה 6:10 בבוקר בנס ציונה, הוא הפקיד שלי. נסענו לעבודה שנמצאת במפעל בשדה יואב. הגענו ב- 7:00 בערך, ונכנסתי רגיל לעבודה. יש לציין שהייתי נורא עצבני עקב ויכוחים שהיו לי מיום לפני כן עם דוד צרויה שהוא אחד הבעלים הקודמים של החברה והכנסתי את האנשים כרגיל לעבודה ובסביבות השעה 10:00 בבוקר 11:00 התחילו להגיע ביקורת של "החברה האמריקאים" הצבא האמריקאי ... ביקורת של המהנדס שמתכנן את המבנים כי באותו היום הייתה צריכה להיות ישיבת הנהלה עם חברת לסיקו במשרד אצלי.
כמו כן בגלל עוד עבודות בשטח שעבדנו לפי דרישת המנכ"ל שלה שביקש ייצור 8 מבנים תוך 12 יום תחת לחץ ועצבים בטלפון הגענו לפגישה בשעה 13:00 על המבנים של לסיקו מאחר והפרויקט לא עמד בזמני הייצור לפי דרישת האמריקאים היו צעקות של המנכ"ל במשרד על המהנדס שמתכנן לנו את המבנים הוא מהנדס חיצוני ועליי ועל מנהל הפרוייקט החיצוני שאחראי על הפרוייקט הזה שמו שחר בטענה שאם לא תעמדו בזמנים מי שלא מתאים לו שיעוף הבייתה ובהתערבות עוקצניות של דוד צרויה שזורק משפטים וניבולי פה. יצאנו ..לאחר הישיבה שהייתה כשעתיים וחצי, דוד נחום הבן של המנכ"ל אמר לי בוא אני אקח אותך הבייתה אתה נראה כמו "סיד". הביאו לי מים קרים וניסו להרגיע אותי. חיכינו שהקבלנים ילכו הבייתה ונסענו הבייתה בערך
ב- 18:00.
ש. מדוע אתה מייחס את הופעת האוטם שריר הלב לעבודתך?
ת. כי אני הייתי אדם בריא, כי העבודה הייתה תחת לחץ נפשי נורא קשה. עבדתי בשטח פתוח של 10 דונם תחת כיפת השמיים שיא החום, שיא הקור. בחודש האחרון נורא הושפלתי על ידי דוד צרויה שהיה בעבר הבעלים של החברה והחברה פשטה רגל ונשכרה [כפי הנראה – נמכרה, ל.ג.] לבעלי מניות אחרים לאותו .. במפעל בתור מפקד (כך במקור – ל.ג.) כללי של החברה ובכל התקופה שהייתי שם הוא התנהג אליי לא יפה ובחודש האחרון זה עבר לנו לפסים אישיים והשפלות, הבן שלו היה הקבלן בחברה שלא עמד בתנאי החברה הן באיכות והן בעובדים. הוא חשב שאני מתנכל לבן שלו ואז הוא התפרץ עליי ביום מסוים לאחר שנודע לו שדיברתי עם המנכ"ל על בנו שניסה "לשחד" אותי דרך קבלן אחר והוא אמר לי אתה מתנכל לבן שלי והוא אמר לי "אתה אפס" והלכתי למנכ"ל ששמו עמוס נחום והייתי במצב נפשי לא טוב והתפרצתי אצלו במשרד שהאדון הזה צרויה מתנכל לי והמנכ"ל אמר שיטפל בזה אך לא עזר והוא המשיך להגיע לשטח כרגיל. זה קרה כמה ימים לפני האוטם שלי. לאחר מכן כשבוע לאחר בערך שוב היה אירוע עם דוד צרויה שהתנכל לי ודיבר אלי בזלזול.
ש. האם בתאריך ה - 4.2.2014 או בימים קודמים עסקת במאמץ פיזי חריג כלשהו ומיוחד?
ת. לא. הכל היה עבודה שגרתית החריגות המסויימת הייתה הלחץ הנפשי שביקשו 12 מבנים למשרד הביטחון ב- 8 ימים והיה לחץ נפשי שזה לחץ בעבודה והיחסים עם דוד צרויה שנהיו מיום ליום יותר רעים.
ש. האם בימים קודמים ל- 4.2.2014 היה אירוע חריג ומסעיר שגרם לדחק נפשי כלשהו?
ת. שבוע לפני ה- 4.2.2014 הייתה דרישה לייצר 12 מבנים ב- 8 ימים שזה דבר בלתי אפשרי וכל עבודה לוותה בצעקות ובלחץ.
....
ש. האם בתאריך 3.2.2014 במסגרת הישיבה של ההנהלה היה לך ויכוח מסעיר וחריג עם מישהו?
ת. כן. עם דוד צרויה לאחר שיצאנו מהמשרדים הוא שוב זרק את כל הטענות האפשריות שלא עומדים בזמן וטען שאתה לא יודע לעבוד ולא מבין שום דבר. וכל זה שהוא יודע שהביאו אותי במיוחד לעבוד בחברה הזו. הוא אמר אני אעשה הכל כדי להעיף אותך מהחברה.
...
ש. האם במסגרת עבודתך בחברת ישראמרין היו קיימים ויכוחים בנושא העבודה באופן שגרתי ואם כן במה שונה הויכוח הנדון מויכוחים שהתקיימו בעבר?
ת. כל הזמן היה ויכוחים שגרתיים באופן קבוע. של אדון צרויה עם הקבלנים בניבולי פה וקללות. לי לא היה ויכוחים באופן קבוע בכלל במפעל. כל הבלאגן התחיל חודש בערך לפני שקיבלתי התקף לב. אדון צרויה באופן רגיל היה מגיע למתקן מסתובב שותה קפה והולך רק לאחר שאני קבעתי בתור מנהל מפעל שהבן שלו לא קבלן טוב ולא מבצע את העבודה שלו נאותה התחיל סכסוך ביני לבינו שכלל ויכוחים וניבולי פה בחודש ינואר 2014 בערך התחיל כל הברדק ומאז הוא היה מגיע כל יום ויומיים והיינו מתווכחים בינינו והוא היה .. למנכ"ל ומנבל את הפה שלו עליי והוא הכפיש אותי מול כל העובדים והקבלנים.
ש. מה היה מצבך הרפואי/הבריאותי והנפשי בבוקר האירוע ובימים הסמוכים לו ספר לי?
ת. במשך שבועיים שלושה לפני האירוע הלכתי כל יום לעבוד בלחץ ולא הרגשתי טוב ידעתי שאני הולך לויכוחים כל יום.
ש. מה היו הסימנים המקדימים להופעת האוטם ספר לי?
ת. התחילו לי כאבים בערך ב- 12:00 בצהריים כאבים בחזה סחרחורת זיעה קרה.
ש. האם למרות הופעת הסימנים הללו המשכת לעבוד כרגיל?
ת. ישבתי במשרד נחתי .. ובשעה 13:00 התחילה הישיבה, ולאחר הישיבה הרגשתי עוד יותר גרוע. בגלל הצעקות שהיו במשרד המנכ"ל צעק עלינו במשרד ובייחוד שיצאתי ההתנהגות של דוד צרויה שזרק לי משפטים לכיוון ועקיצות.
....
ש. האם אתה מייחס את הופעת האוטם למתח ממושך?
ת. כן. היה לי מתח כשלושה שבועות עד חודש בתקופה שדיברתי איתך עליה.
...
ש. האם אתה יכול להצביע על אירוע חריג בעצמתו הסמוך להופעת האוטם או שהאירוע שאירע לך הינו על בסיס .. ממושך של עצבים עם דוד צרויה וכן דרישות העבודה המופרזות על פי מה שדיווחת?
ת. הכל על בסיס ממושך של עצבים עם דוד צרויה וויכוחים בעבודה ודרישות מופרזות של עבודה מהמנכ"ל.
...
ש. מדוע אתה קושר את מה שאירע לך לעבודה, ספר לי? זאת אומרת מדוע אתה קושר את הופעת האוטם לעבודה?
ת. במצבים נפשי אנשים יותר חלשים ממני התפוררו ואני עמדתי בלחצים קשים בחודש האחרון.
פסק דינו של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את הנטל ולא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה ביום 3.2.2014 מנימוקים שיפורטו להלן.
אין לייחס משקל משמעותי לעדותה של בתו של המערער, הן משום קרבתה למערער והן משום שהודתה כי אביה לא נהג לספר לה את הקורות אותו בעבודה.
התמונה העולה מהודעתו של המערער לחוקר המוסד שונה מהתמונה אותה הציג בבית הדין, ומדבריו לחוקר המוסד עולה כי במשך חודש קודם לאוטם היה מתח בעבודה שמקורו בשני עניינים – הפרוייקט להקמת המבנים תוך ימים ספורים וויכוחים ומתח עם צרויה, שקשור להנהלת החברה ובנו עובד כקבלן של החברה; מדברי המערער לחוקר המוסד עולה בבירור כי אין מדובר במתח או בוויכוחים שהחלו ימים ספורים לפני שלקה בלבו, אלא שמדובר בתקופה מתמשכת; לדברים אלה יש גם הד בעדותו של המערער בבית הדין, אשר העיד כי האווירה במפעל הייתה ממש לא טובה.
בהתאם לפסיקה עת יש הבדל בין הגרסה שמסר המבוטח לחוקר המוסד לבין הגרסה המאוחרת בבית הדין יש להעדיף את הדברים שנמסרו בפני החוקר, שכן בהודעה לחוקר הדברים נמסרים באופן ספונטני ושוטף מבלי שהמבוטח מודע למטרת השאלות אותן הוא נשאל. על כן, יש להעדיף את גרסתו של המערער לפני החוקר, שמהם עלה כי היה מתח מתמשך בעבודתו של המערער, והאירוע החריג ביום 3.2.2014 קיבל משקל קטן מאד בתיאור שהמערער מסר לחוקר. לכך יש להוסיף כי המערער ניסה בעדותו בבית הדין להתעלם מהגרסה שנתן לחוקר המוסד ולהאדיר את הדברים בגרסתו בבית הדין. כך למשל, בעוד שבהודעתו לחוקר העיד כי הכאבים התחילו בשעה 12:00 , בעדותו בבית הדין העיד כי אף פעם לא היו לו כאבים בחזה; בדומה, המערער התבקש להסביר מדוע אמר לחוקר שהכאבים נגרמו מהסכסוך עם צרויה בקשר לבנו ובתחילה העיד כי "זה לא קשור לעבודה שלי", למרות תיאור היחסים עם מר צרויה בהודעתו לחוקר. דוגמא נוספת להאדרת גרסתו של המערער במסגרת ההליך היא שבעוד שבטופס התביעה לדמי פגיעה כתב כי לאחר שובו לביתו המשיך בשיחות טלפון בנוגע לעבודתו אשר הלכו והתלהטו, בעדותו בבית הדין אישר כי המנכ"ל רק התקשר לשאול לשלומו ולא מעבר לכך.
מעבר לאמור, למרות שבישיבה שבה על פי תיאורו של המערער הוטחו בו דברים קשים נכחו בה כ- 13 אנשים, מהם חמישה עובדים של החברה בה הוא הועסק, לרבות בנו של המנכ"ל שהסיע אותו לביתו, לא התייצב אף עד שנכח בישיבה שיכול היה לתמוך בגרסתו של המערער לגבי ההתרחשות באותה ישיבה. גם אם חלק מהנוכחים הם עובדי החברה שעשויים לחשוש מלהעיד שמא הדבר יתפרש כאילו הוא מכוון נגד החברה, חזקה שהמנכ"ל או בנו של המנכ"ל המועסק בחברה אינם שותפים לחשש זה ולא הייתה מניעה שיעידו מטעם המערער.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין האזורי כי מהשוואת גרסתו המוקדמת של המערער לעדותו בבית הדין, לא שוכנע כי הישיבה מיום 3.2.2014 או דברים שנאמרו במסגרתה מהווים "אירוע חריג" על פי הגדרת המונח בפסיקה, וגם אין כל ראייה או עדות שיתמכו בגרסתו המאוחרת של המערער. מגרסתו המוקדמת של המערער עולה כי מדובר בתקופת עבודה לחוצה, שנמשכה מספר שבועות, לכל הפחות שלושה שבועות או חודש שאינו יכול להיחשב כאירוע חריג. בנוסף, אין עיגון בראיות שיתמוך בקביעה עובדתית כי הישיבה מיום 3.2.2014 מהווה "קפיצת מדרגה" במתח המתמשך עליו הצביע המערער. נוכח האמור, נדחתה טענתו של המערער כי התרחש אירוע חריג בעבודה ביום 3.2.2014 בשונה ממתח מתמשך בחודש שקדם לאירוע הלבבי בו לקה.

טענות הצדדים בערעור:
המערער טען כי הפגישה ביום 3.2.2014 הייתה בגדר אירוע חריג, וזאת נוכח ההאשמות שהוטחו בו על אחריותו לאי עמידה בזמנים, ונוכח התקפותיו המילוליות הקשות של מר צרויה באותה פגישה, והכל לפני לקוחות החברה ואנשים נוספים; היה מדובר בוויכוח סוער וטעון שעלה לטונים גבוהים במיוחד; על עצמתו של האירוע ניתן ללמוד אף מכך שבנו של המנכ"ל הסיע אותו לביתו, כיוון שהמערער לא היה מסוגל לנהוג לביתו לאחר האירוע.
המערער הוסיף וטען כי אין שוני מהותי בין גרסתו בהודעה לחוקר המוסד לבין גרסתו בבית הדין האזורי; הן בהודעה לחוקר והן בבית הדין ציין כי עבודתו מתנהלת תחת לחץ באופן שגרתי ויומיומי; הקביעה כי בהודעה לחוקר ייחס משקל קטן לאירועי היום 3.2.2014 אינה נכונה, שכן בראשית חקירתו סיפר לחוקר במפורט על הישיבה ועל תגובתו לאחר הישיבה; בית הדין האזורי לא נתן משקל לתגובתו של המערער לאחר האירוע, עת בנו של המנכ"ל אמר לו כי הוא נראה כמו "סיד", הביא לו מים וניסה להרגיע אותו, וכן לסמיכות הזמנים בין הישיבה לבין המועד בו לקה באוטם; עצם העובדה שהמערער לא חש בטוב לפני הישיבה, כעולה מדבריו שבשעה 12:00 חש כאבים, אינה שוללת את היות הישיבה אירוע חריג; גם אם עבודתו של המערער הייתה תחת לחץ והיו לו ויכוחים עם צרויה לפני האירוע, הרי שמכלול הנסיבות וסמיכות הזמנים שבין הישיבה להתקף הלב מעידים כי הלחץ הנפשי החריג שנוצר בישיבה גרם (או לכל הפחות היה זרז) להתקף הלב, וכי לולא התרחשות הוויכוח החריג התקף הלב לכל הפחות היה נדחה למועד מאוחר יותר; על פי ההודעה לחוקר, המתח המתמשך החל שבוע לפני האוטם, עת נדרש לייצר 12 מבנים ב- 8 ימים; הישיבה הייתה "קפיצת מדרגה" במתח המתמשך אותו חווה המערער בעבודתו, עת הופנתה אליו אצבע מאשימה לאי עמידה בלוח הזמנים; העובדה שהמערער לא זימן לעדות עובדי החברה שהשתתפו בישיבה אינה צריכה לפעול לחובתו, נוכח ההסבר שניתן על ידו כי העובדים חוששים למקום עבודתם; על בית הדין האזורי היה ליתן משקל למכלול עדותה של בתו של המערער, אשר העידה כי ביום האירוע הוא חזר נסער וסיפר כי עשו עליו עליהום בישיבה ואף איימו עליו בפיטורים. דווקא העובדה שלא נהג לספר לבתו על התנהלותו בעבודה וביום האירוע סיפר לה על האירועים בעבודה, מחזקת את העובדה שביום 3.2.2014 התרחש אירוע חריג; גם אם יש ספק בנוגע לגבי חריגות האירוע יש מקום למינוי מומחה רפואי.
המוסד לביטוח לאומי טען כי הערעור מכוון כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר לא מצא שיש ספק בעניין התרחשות אירוע חריג בעבודה, וקבע כי היה מתח מתמשך בן חודש ימים, שמקורו בשני עניינים – הפרויקט להקמת מבנים תוך ימים ספורים וויכוחים ומתח עם צרויה; גם הגרסה כי הישיבה הייתה "קפיצת מדרגה" במתח המתמשך נדחתה; יש ליתן משקל לכך שהמערער סיפר בחקירתו שעוד קודם לישיבה לא חש בטוב; המערער לא זימן עדים לתמוך בגרסתו; לא הוכח כי הוטל על המערער ביצוע פרויקט של השלמת 12 מבנים ב- 8 ימים.
בתשובה לטענות המוסד חזר המערער בעיקרו של דבר על טענותיו.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
כידוע, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על המבוטח להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" היכול למצוא ביטויו ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם.
עיון בהודעתו לחוקר של המערער מעלה כי גם בגרסתו המוקדמת, דהיינו בהודעה לחוקר, תיאר המערער בפרוטרוט את אירוע הפגישה מיום 3.2.2014 וכן את התנהלות מר צרויה אליו לאחר הפגישה. כך, העיד המערער בתשובה לשאלה בדבר אירועי יום 3.2.2014 כי באותה ישיבה "היו צעקות של המנכ"ל במשרד על המהנדס שמתכנן לנו את המבנים הוא מהנדס חיצוני ועליי ועל מנהל הפרוייקט החיצוני שאחראי על הפרוייקט הזה שמו שחר בטענה שאם לא תעמדו בזמנים מי שלא מתאים לו שיעוף הבייתה ובהתערבות עוקצניות של דוד צרויה שזורק משפטים וניבולי פה". בהמשך, עת נשאל "האם בתאריך 3.2.2014 במסגרת הישיבה של ההנהלה היה לך ויכוח מסעיר וחריג עם מישהו?" השיב המערער "כן. עם דוד צרויה לאחר שיצאנו מהמשרדים הוא שוב זרק את כל הטענות האפשריות שלא עומדים בזמן וטען שאתה לא יודע לעבוד ולא מבין שום דבר. והוא כל זה שהוא יודע שהביאו אותי במיוחד לעבוד בחברה הזו. הוא אמר אני אעשה הכל כדי להעיף אותך מהחברה". העולה מהאמור, כי מההודעה לחוקר, גרסתו המוקדמת של המערער שניתנה בטרם קיבל ייעוץ משפטי, עלה כי הישיבה מיום 3.2.2014 הייתה אירוע טעון, שלווה בצעקות והטחת האשמות כלפיו.
בית הדין האזורי ציין כי בהודעתו של המערער לחוקר ניתן לאירוע הישיבה "משקל קטן מאד", בעוד שהמערער הדגיש את המתח המתמשך והוויכוחים עם צרויה, וכי אין לראות בישיבה מיום 3.2.2014 אירוע חריג, נוכח העובדה כי עולה מהודעתו של המערער לחוקר המוסד כי "אין מדובר במתח או בוויכוחים שהחלו ימים ספורים לפני שלקה בלבו, אלא שמדובר בתקופה מתמשכת", ובעיקר כי על פי הודעתו של המערער לחוקר המוסד לאורך תקופה ממושכת הוא סבל מיחס לא ראוי של צרויה, וכי היו במיוחד עמו "כל הזמן ויכוחים שגרתיים באופן קבוע". לטעמנו, העובדה כי היו למערער בעבר ויכוחים עם מר צרויה אינה שוללת את היותה של הישיבה והוויכוח שלאחריה בגדר אירוע חריג. לעניין זה נפסק כי –
"ויכוח אשר כשלעצמו יכול להיות ' אירוע חריג' ... אינו חדל להיות ' אירוע חריג' רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו מעת לעת בעבר, אפילו בתדירות של אחת לכמה שבועות. העובדה כי המערער וג'לאל התווכחו בתדירות, אפילו גבוהה של אחת לכמה שבועות, לא הופכת את הוויכוחים האלה ל'מתח מתמשך' דווקא".
עב"ל (ארצי) 27065-05-14 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2016).
ובעניין בנרויה [עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי (5.1.2006)] נפסק כי ויכוח טלפוני בין מנהל סניף בנק עם לקוח ואשר גלש לקללות ואיומים עלה כדי "אירוע חריג", הגם שבתקופת עבודתו של המבוטח כמנהל סניף הבנק נתקל באיומים וצעקות.
זאת ועוד. בהתאם לפסיקה –
"... אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח ראו עב"ל ( ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003, להלן: פרשת מכלוביץ'). לכך יש עוד להוסיף כי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין בוא האוטם גם היא מבססת, ולו במקרה של ספק, את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו ( ראו עניין מכלוביץ' שם וכן עב"ל ( ארצי) 668/06 מינה גלפנד – המוסד לביטוח לאומי (22.10.07); עב"ל ( ארצי) 35047-08-13 מרינה ברילקין – המוסד לביטוח לאומי (23.7.14))".
עב"ל ( ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא – המוסד לביטוח לאומי (12.11.2014).
וראו גם: עב"ל ( ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע – המוסד לביטוח לאומי (17.7.2017).
במקרה הנדון, אין חולק כי המערער חש ברע לאחר הישיבה מיום 3.2.2014, ועל כן בנו של מנכ"ל המפעל הסיע אותו לביתו לאחר העבודה, וכי במהלך הלילה שלאחר הישיבה פונה המערער לבית החולים ואובחן כי לקה באוטם שריר הלב. על כן, גם אם יש ספק לעניין חריגות האירוע, ובשל סמיכות הזמנים, יש מקום למינוי מומחה יועץ רפואי.
אכן, בהודעתו לחוקר המוסד תיאר המערער כי עבודתו הייתה כרוכה במתח, ואף ייחס את אוטם שריר הלב בו לקה למתח המתמשך בעבודה ויחסיו הטעונים עם צרויה. איננו סבורים שיש לייחס משקל לסברתו של המערער כי האוטם נגרם בשל המתח המתמשך ולא בשל אירוע הישיבה, שכן שאלת השפעתו היחסית של "האירוע החריג" על פרוץ האוטם היא שאלה רפואית שעל המומחה הרפואי להשיב עליה. גם המשקל שיש לייחס לדבריו של המערער לחוקר המוסד כי חש כאבים בשעה 12:00, דהיינו לפני הישיבה, הוא עניין רפואי, שעל המומחה הרפואי להתייחס אליו על רקע כל החומר הרפואי שיהיה לפניו.
סוף דבר: לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל ואנו קובעים כי יש להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי, על מנת שימונה מומחה יועץ רפואי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג, הישיבה מיום 3.2.2014, לבין האוטם שאובחן ביום 4.2.2014. זאת, על יסוד התשתית העובדתית כמפורט להלן:
המערער יליד שנת 1952.
בתקופה הרלוונטית המערער שימש בתפקיד כמנהל המפעל ומנהל הייצור של חברת"ישראמין ייצור מבנים בע"מ" הנמצא בקיבוץ שדה יואב.
עבודתו של המערער בחודש שלפני המועד בו לקה באוטם הייתה כרוכה במתחים ולחצים, הן בשל הדרישה לבצע פרויקטים בלוח זמנים קצר והן בשל מערכת יחסים מתוחה, שהייתה כרוכה בוויכוחים ועימותים עם יועץ החברה (להלן – היועץ).
ביום 3.2.2014 בשעה 12:00 לערך חש המערער בכאבים בחזה, אך המשיך בעבודתו.
ביום 3.2.2014 התקיימה ישיבה רבת משתתפים שהחלה בשעה 13:00 או 14:00. בישיבה היו חילופי דברים קשים בין המערער לבין מנכ"ל החברה, ונטען כלפי המערער כי הוא אחראי לאי עמידה בזמנים של ביצוע הפרויקט. באותה ישיבה נכח גם היועץ, אשר גם הוא תקף את המערער על אופן עבודתו. ישיבה זו היא בגדר "האירוע החריג" אליו מתבקש המומחה הרפואי להתייחס בחוות דעתו.
גם לאחר שהישיבה הסתיימה, יועץ החברה המשיך לתקוף את המערער.
לאחר הישיבה חש המערער ברע, היו לו כאבים בחזה, בכתף שמאל וביד שמאל, והוא אף החוויר. בנו של מנכ"ל החברה הסיע אותו לביתו.
בביתו נטל המערער כדור לשיכוך כאבים והלך לישון.
בלילה שבין יום 3.2.2014 לבין יום 4.2.2014 בשעה 00:50 התעורר המערער בפתאומיות כתוצאה מכאבים עזים בחזה.
המערער פונה מביתו באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא", ואובחן כי הוא סובל מאוטם בשריר הלב.
המערער אושפז וקיבל טיפול רפואי כעולה מהתיעוד הרפואי.
הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בפסק הדין הסופי בהליך.

ניתן היום, ח' בסיוון תשע"ח ( 22 במאי 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן,
שופטת

מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)