הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 53693-01-16

ניתן ביום 10/12/2017

שמחה אברג'ל
המערערת
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

בשם המערערת: בעצמה
בשם המשיב: עו"ד רמי יפרח

פסק דין
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ( השופטת עפרה ורבנר; תיק בל' 59145-12-14), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להכרה בתאונת עבודה מיום 27.3.14.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי
המערערת, גב' שמחה אברג'ל, הנה עובדת המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד). ביום 27.3.14, במהלך משחק כדורסל שנערך במסגרת העבודה, משכה אחת השחקניות את ידה הימנית של המערערת בחוזקה. לטענת המערערת, כתוצאה מפגיעה זו החלה לסבול מכאבים אשר גברו במשך הזמן, עד שפנתה ביום 9.6.14 לקבלת טיפול רפואי.

תביעת המערערת למוסד, להכרה באירוע מיום 27.3.14 כפגיעה בעבודה - נדחתה בנימוק של העדר נזק פיזיולוגי, נוכח העדר קשר בין הממצאים הרפואיים שהתגלו בחודש יוני 2014 לבין האירוע בעבודה שהתרחש חודשיים וחצי טרם לכן. על כך הוגשה תביעת המערערת לבית הדין האזורי.

בהסכמת הצדדים גובשה תשתית עובדתית לצורך העברתה למומחה רפואי, כדלקמן:
התובעת ילידת 1963;
התובעת עובדת כחוקרת מטעם המוסד לביטוח לאומי משנת 1999 ועד היום;
בתאריך 27.3.14, במהלך משחק כדורסל ב"ביטוחיאדה" (המשחקים נערכו במסגרת קבוצות של סניפי המוסד לביטוח לאומי), משכה אחת השחקניות את ידה הימנית של התובעת בחוזקה;
התובעת המשיכה בעבודתה לאחר אותו משחק עד לתאריך 9.6.14, מועד בו פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי.

בית הדין מינה כמומחה-יועץ רפואי מטעמו את ד"ר דוד אנג'ל, מומחה לאורטופדיה. ד"ר אנג'ל ציין בחות דעתו את הדברים הבאים:
"התובעת סבלה מכאבים ורגישות באזור המרפק ושורש כף יד ימין. בבדיקת CT נראה פרגמנט עצם זעיר ומנותק בקדמת המרפק, וזיז עצם קטן בעצם הטריקווטרום בשורש כף היד.

לדעתי מאוד לא סביר קשר סיבתי בין הממצאים הנ"ל לאירוע במשחק הכדורסל. בשורש כף היד היו שברים בשנת 2001 ו - 1994. הזיז הגרמי הוא קרוב לוודאי שארית מפגיעות ישנות אלה. לא ניתן לקבוע אם פרגמנט העצם הזעיר באזור המרפק הוא על רקע חבלתי או טבעי. מנגנון האירוע לא מתאים לגרום לשבר כזה. כמו כן מאוד לא סביר מצב ששבר אירע ב - 27.3.14 והנפגעת תמשיך לעבוד ותפנה לרופא לראשונה חודשיים וחצי אחר כך.

מאחר שלדעתי הליקוי שנמצא אינו קשור בקשר סיבתי לאירוע מיום 27.3.14 אזי גם אי הכושר שנרשם בעטיו אינו קשור לאירוע הנ"ל".

לבקשת המערערת הופנו לד"ר אנג'ל שאלות ההבהרה הבאות:
בחוות דעתך קבעת כי התובעת סבלה משברים בשורש כף היד בשנים 1994, 2001, וכי הזיז הגרמי הינו שארית של השברים הנ"ל. האם ראית בתיעוד הרפואי אסמכתא כלשהי לקביעה הנ"ל? האם התובעת התלוננה על כאבים בשורש כף היד מיום התרחשות השברים הללו ועד למשחק כדור הסל שבו נפצעה? במידה והתשובה שלילית, על מה הסתמכת בקביעתך כי הזיז הגרמי הינו תוצר של תאונות העבר?

ד"ר אנג'ל השיב כי " הרישומים שבתיקה הרפואי מתייחסים לחבלות הקודמות:
ב - 22.5.94 חבלה בשורש כף יד ימין וחשד לשבר ברדיוס. ב - 23.6.94 ביקורת לאחר שבר בראש הרדיוס. ב - 15.6.95 פנייה עקב כאב בשורש כף יד ימין. ב - 14.4.96 רשום כי היא סובלת מכאבים בשורש כף יד ימין מזה זמן רב. ידוע שרשום על שבר בעבר וכי הומלץ ניתוח. ב - 25.6.01 ו - 18.7.01 מצוין כי היה שבר בעצם הסירה והרדיוס מימין. כלומר יש תיעוד ברור לשברים קודמים ותלונות מתמשכות גם קודם לאירוע הנדון".

בחוות דעתך ציינת כי בבדיקת CT נראה פרגמנט עצם זעיר ומנותק בקדמת המרפק. קבעת כי לא ניתן לקבוע אם הוא נוצר עקב חבלה או עקב תחלואה. האם מצאת בתיקה הרפואי של התובעת תלונה ו/או אבחנה ו/או רישום כלשהו היכולים להעיד על כך שהפרגמנט נוצר על רקע טבעי, ללא כל קשר לחבלה בה עסקינן? במידה והתשובה חיובית - אבקשך להפנות לתיעוד הרפואי הרלוונטי. במידה והתשובה שלילית - מאחר והתיעוד היחידי בתיקה הרפואי של התובעת הנוגע למרפק, הינו כתוצאה מהתאונה בה עסקינן - האם לא היה נכון יותר לקבוע כי סביר שהפרגמנט נובע מתאונה זו?

ד"ר אנג'ל השיב כי " כפי שציינתי ברישום מ - 23.6.94 מוזכר שבר בראש עצם הרדיוס. זה בדיוק ליד האזור בו נראה הפרגמנט הקטן בבדיקת ה CT. כתבתי כי איני יכול לקבוע בוודאות מה מקורו של הפרגמנט. הוא יכול להיות טבעי או חבלתי. בהינתן הפגיעות הקודמות, חוסר פניה לרופא במשך מעל חודשיים ומנגנון פגיעה שאינו מתאים לגרום שבר כזה, הגעתי למסקנה כי מאוד לא סביר קשר סיבתי בין הממצא ב - CT לאירוע הנדון".

בחוות דעתך קבעת כי המחלה ממנה סבלה התובעת היא כאבים ורגישות באזור מרפק ושורש כף יד ימין. בהתאם לעובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי ביה"ד, ביום 27.3.14, במהלך משחק כדורסל, משכה אחת השחקניות את ידה הימנית של התובעת בחוזקה. על מה נסמכת קביעתך לפיה מנגנון האירוע אינו מתאים לשבר מסוג השבר שאובחן אצל התובעת? האם נכון כי שבר כזה איננו נגרם " מעצמו" וחייבת להיות חבלה כלשהי שתביא להתרחשותו? במידה והתשובה שלילית - נא הסבר את הגורמים להיווצרות שבר שכזה והאם הם התקיימו אצל התובעת.

ד"ר אנג'ל השיב כי " שבר חריף כזה במרפק קורה בדרך כלל בפגיעות בעוצמה גבוהה כמו נפילות או תאונת דרכים. שבר טרי כזה כואב מאוד וצפוי לגרום לפנייה לטיפול רפואי וצילום מיד אחרי הפגיעה. לדעתי סביר שהפרגמנט שנראה ב CT בשנת 2014 הוא שארית של החבלה והשבר בראש הרדיוס שבמרפק שמוזכר ברישומים בשנת 1994".

בתשובה ב' כתבת כי לא סביר שהתובעת תמשיך לעבוד לאחר שבר שכזה, מבלי לפנות לקבלת טיפול רפואי. הצדדים הסכימו כי לטענת התובעת במשך כל התקופה שחלפה מאז התאונה ועד לקבלת הטיפול הרפואי, התובעת סבלה מכאבים וחבשה את ידה בתחבושת אלסטית. האם במקרה כזה סביר כי היא המשיכה לעבוד ופנתה לקבלת טיפול רפואי במועד שפנתה? נא הסבר תשובתך.

ד"ר אנג'ל השיב כי " מצוין בהחלטה כי התובעת טענה כי נפגעה ביד וחבשה את ידה בחבישה אלסטית. אני נשאל אם סביר שהיא המשיכה לעבוד במשך מעל חודשיים מהפגיעה. מצוין כעובדה מוסכמת כי היא המשיכה לעבוד עד 9.6.14. מה שציינתי הוא שלא סביר ששבר טרי שאירע באירוע לא יגרום לפניה מידית לטיפול ויאפשר המשך עבודה בתקופה הסמוכה לאחריו".

במקרה והתובעת הייתה פונה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לתאונה, האם אז תקופת אי הכושר שנרשמה לה הייתה קשורה לדעתך לתאונה?
ד"ר אנג'ל השיב כי " לו הייתה התובעת פונה לטיפול מיידי בסמוך לאחר האירוע והייתה נרשמת תקופת אי כושר באותו זמן הייתי קרוב לוודאי ממליץ להכיר בה. שבר טרי כואב ברוב המוחלט של המקרים הכי חזק מיד אחריו והכאב יורד בהדרגה ככל שעובר זמן. לכן לא סביר לקשור קשר סיבתי בין חבלה לאי כושר שהחל רק מעל חודשיים אחריה".

האם נכון כי השבר ממנו סבלה התובעת הוא שבר שקשה לגלותו, ואשר הוא לא תמיד בא לידי ביטוי בנפיחות גדולה של מקום השבר? במידה והתשובה שלילית - כיצד מתבטא השבר?

ד"ר אנג'ל השיב כי " שבר טרי כזה גורם לכאבים קשים בתחילה, רגישות עזה מעל השבר וברוב המקרים גם נפיחות".

לאחר הגשת סיכומי המערערת הפנה בית הדין מיוזמתו שאלות הבהרה נוספות לד"ר אנג'ל, כדלקמן:
מחוות דעתו של ד"ר אנג'ל ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה כי המומחה סבור שהממצאים בבדיקת הסי.טי שבוצעה לאחר האירוע התאונתי מ - 27.3.14, אינם קשורים לאירוע זה וסביר כי הזיז הגרמי בשורש כף היד מקורו בפגיעות ישנות. המומחה מתבקש להשיב האם ניתן לקבוע לפי ממצאי הסי.טי האם מדובר בשבר חדש או בשבר ישן וכיצד ניתן להסיק זאת מהצילום.

ד"ר אנג'ל השיב כי " CT בוצע כ - 3 חודשים אחרי האירוע. לא ניתן לקבוע בו את מקור הפרגמנט הקטן שמוזכר בו. הסברתי בחוות דעתי את הסיבות שהובילו אותי למסקנה כי לא אירע שבר טרי במרפק באירוע הנדון. ציינתי כי הממצא יכול להיות טבעי או חבלתי. בהינתן הפגיעות הקודמות, חוסר פניה לרופא במשך מעל חודשיים ומנגנון פגיעה שאינו מתאים לגרום שבר כזה, הגעתי למסקנה כי מאוד לא סביר קשר סיבתי בין הממצא ב - CT לבין האירוע הנדון".

האם יש הבדל בשאלה האם המדובר בשבר חדש או בשבר ישן בין הממצא של פרגמנט עצם זעיר בקדמת המרפק לבין הממצא של זיז עצם קטן בשורש כף היד?

ד"ר אנג'ל השיב כי " זיז העצם בשורש כף היד אינו ממצא חבלתי. זיז כזה מתפתח במשך שנים והוא חלק משינויים ניווניים שיכולים להיות משניים גם לחבלות בעבר. פרגמנט העצם ליד המפרק יכול להיות חבלתי או טבעי".

ככל שהמומחה סבור כי יותר סביר להניח שהמדובר בממצאים ישנים מאשר בממצאים הקשורים לאירוע מ - 27.3.14, מהו ההסבר הסביר לכך שהתובעת לא התלוננה על כאבים באזור המרפק במשך כ - 20 שנה, וגם באשר לכאבים בשורש כף היד, אלו מתועדים לאחרונה בשנת 2001, דהיינו, כי לא התלוננה על כאבים בשורש כף היד במשך כ - 13 שנה, והתלונות התעוררו רק לאחר האירוע מחודש 3/14?

ד"ר אנג'ל השיב כדלקמן: "ציינתי בפרוט את הרישומים בעבר שמציינים חבלות שברים ותלונות מתמשכות בשורש כף היד. נזקים שיכלו להיגרם באותה תקופה לא נעלמים גם אם אין רישומים רצופים על תלונות. אין עדות לנזק חדש שארע באירוע הנדון. ציינתי עם זאת, כי אם היה נקבע אי כושר מיד בסמוך לאחר האירוע, הייתי ממליץ להכיר באחריות האירוע לאותו אי כושר. איני חושב שיש מקום להכיר באחריות האירוע לאי כושר שהחל מעל חודשיים מאוחר יותר".

בעקבות תשובות אלו, החליט בית הדין האזורי לדחות את התביעה. בית הדין הסביר כי " אין די בתשתית עובדתית המצביעה על קיומו של אירוע תאונתי אלא יש צורך, אף בקשר סיבתי בין אותו אירוע תאונתי לבין קיומו של נזק לאורגניזם בעקבות אירוע זה". עוד קבע כי קביעותיו הרפואיות של ד"ר אנג'ל " עומדות במבחן הסבירות וההיגיון, ולא מצאנו כל נימוק, או טעם, המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה". בהתאם, ומשלא הוכח כי האירוע בעבודה מיום 27.3.14 גרם לנזק פיזיולוגי או לתקופת אי כושר - התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים בערעור
המערערת טוענת כי אירוע משיכת היד תוך כדי משחק הכדורסל גרם לה לכאב עז, והכאב הלך והתגבר לאחר שהמשחק הסתיים. כיוון שלא שיערה כי נגרמה לה פגיעה משמעותית והייתה שקועה בעבודתה, הסתפקה בחבישת היד בתחבושת אלסטית והמשיכה לסבול מכאבים. לאחר שפנתה לטיפול רפואי ביום 9.6.14 הושמה ידה בגבס, ובהמשך בבדיקת סי.טי אובחנו שבר בקורונואיד ( ראש עצם האולנה במרפק) וזיז גרמי בטריקויטרום ( בשורש כף היד).

המערערת סבורה כי נפלו פגמים בחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, ואין כל סבירות בקשירתו של הפרגמנט החופשי שנמצא בבדיקת הסי.טי לשבר ישן משנת 1994. המערערת מדגישה כי לא צוין בפענוח שמדובר בשבר ישן; השבר משנת 1994 היה בראש עצם הרדיוס, ולא באזור בו התגלו הממצאים הנוכחיים ( ראש עצם האולנה); ובנוסף חלפו שנים רבות במהלכן לא התלוננה תלונה כלשהי הקשורה למרפק ימין. ממילא, סביר יותר שהממצאים קשורים לאירוע התאונתי מחודש מרץ 2014, ולא לאירוע קודם והיסטורי שלא גרר תלונות כלשהן.

לא בכדי, המומחה ציין כי הזיז בשורש כף היד אינו חבלתי, אך הפרגמנט יכול להיות חבלתי או טבעי; ייתכן לפיכך כי הזיז אכן אינו קשור לאירוע בעבודה, אלא רק השבר במרפק - וזהו אכן האזור בגוף בו סבלה מכאבים בעקבות האירוע בעבודה. המערערת סבורה כי אין לקבל חוות דעת רפואית המתבססת על השערות גרידא, ויש למנות בעניינה מומחה נוסף רדיולוג ולחלופין לאפשר לה להציג חוות דעת של מומחה מטעמה התומכת בטענותיה.

המערערת טוענת עוד לסתירה בחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, אשר מחד קבע העדר קשר סיבתי, ומאידך אישר כי ככל שתקופת אי הכושר שנקבעה לה (9.6-31.8.14) הייתה מתחילה בתקופה הסמוכה לתאונה - היה מוצא אותה כסבירה ומאשר אותה. לגישת המערערת, אישורה של תקופת אי כושר ממושכת מלמד על הכרה בפגיעה משמעותית, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם אי ההכרה בפועל בפגיעה כלשהי.

המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגיש כי לא די בתשתית עובדתית המצביעה על קיומו של אירוע תאונתי, אלא יש צורך בקשר סיבתי בין אותו אירוע תאונתי לבין נזק פיזיולוגי כלשהו. במקרה זה המומחה קבע שאין זה סביר שנגרם למערערת נזק כלשהו במהלך האירוע מיום 27.3.14, וממילא אין להכיר באירוע כתאונת עבודה. המוסד סבור כי חוות דעתו של ד"ר אנג'ל ברורה, מפורשת וחד משמעית, ולא הובאה כל סיבה שלא לאמצה במלואה. במהלך הדיון ציין ב"כ המוסד כי אין הצדקה לאפשר למערערת להציג חוות דעת רפואית מטעמה בשלב הנוכחי, לאחר מספר סבבים של שאלות הבהרה שהופנו למומחה בבית הדין האזורי.

דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108( ב) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב - 1991. להלן נפרט את טעמינו לכך.

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 ( להלן: החוק) קובע כי תאונת עבודה לגבי עובד שכיר היא " תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". לצורך הוכחת " תאונת עבודה" נדרש לפיכך להראות כי התרחש אירוע תאונתי " תוך כדי" ו"עקב" העבודה, וכי קיים קשר סיבתי בינו לבין חבלה או נזק פיזיולוגי כלשהו ( עב"ל ( ארצי) 8653-08-15 המוסד לביטוח לאומי - מיכל חזוט (16.11.17)).

בהקשר זה נקבע כי "אין תאונת עבודה אם ' העובדה התאונתית'... שבה מדובר לא גררה אחריה כל חבלה באורגניזם של האדם. עת נופל פועל, במהלך עבודתו, מפיגום, וקם מבלי שנחבל - קיימת תאונה במשמעות המקובלת של המונח, אך אין תאונת עבודה; אם הוא נפצע מנפילתו - קיימת תאונת עבודה המוגנת על-ידי החוק. מאידך, אין לפרש את המונח ' חבלה' פירוש מצמצם מאוד..." (דב"ע ( ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי - אמנון וייל, פד"ע י"ב 225 (1981); וראו בקשר לכך לאחרונה את עב"ל ( ארצי) 20974-01-16 קלרה שמורק - המוסד לביטוח לאומי (24.1.17)).

באותו אופן בענייננו, לא די בעובדה - שלא הייתה במחלוקת - כי במהלך משחק כדורסל במסגרת העבודה אירע למערערת אירוע תאונתי, שכן אירוע זה אינו מהווה " תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק כל עוד לא הוכח כי נגרם במסגרתו נזק פיזיולוגי כלשהו, גם אם זמני וחולף. לצורך בדיקת קיומו של נזק מינה בית הדין בהתאם להסכמת הצדדים את ד"ר אנג'ל כמומחה רפואי. במסגרת חוות דעתו, וגם לאחר שני סבבים של שאלות הבהרה, עמד ד"ר אנג'ל על דעתו כי הממצאים שנמצאו בבדיקות ההדמיה שנערכו למערערת בחודש יוני 2014 אינם קשורים כלל לאירוע התאונתי. מסקנה זו ניתנה לפי מיטב שיפוטו המקצועי של המומחה האובייקטיבי שמונה על ידי בית הדין בהתבסס על התשתית העובדתית שהועברה אליו, בהתחשב בסוג הממצאים ומיקומם, מנגנון הפגיעה ( משיכה ביד), קיומן של פגיעות קודמות באותו אזור ( גם אם ישנות), והעדר פנייה לטיפול רפואי משך למעלה מחודשיים.

כידוע, בית הדין סומך ידיו על קביעותיו הרפואיות של המומחה הרפואי מטעמו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן ( עב"ל ( ארצי) 56713-12-15 רמי גבאי - המוסד לביטוח לאומי (23.8.17)), ובמקרה זה לא שוכנענו כי הובאה הצדקה כאמור.

איננו סבורים כי קיימת סתירה בחוות דעתו של המומחה, כנטען על ידי המערערת. בתשובתו הרלוונטית השיב המומחה כמצוטט לעיל כי " לו הייתה התובעת פונה לטיפול מיידי בסמוך לאחר האירוע והייתה נרשמת תקופת אי כושר באותו זמן הייתי קרוב לוודאי ממליץ להכיר בה. שבר טרי כואב ברוב המוחלט של המקרים הכי חזק מיד אחריו והכאב יורד בהדרגה ככל שעובר זמן. לכן לא סביר לקשור קשר סיבתי בין חבלה לאי כושר שהחל רק מעל חודשיים אחריה". תשובה זו תואמת את מכלול חוות דעתו של המומחה שכן עולה ממנה שאילו נגרם היה באירוע התאונתי נזק פיזיולוגי - קרוב לוודאי שהייתה פנייה מוקדמת יותר לטיפול רפואי.

לא שוכנענו כי קיימת הצדקה למינויו של רדיולוג כמומחה רפואי נוסף, שהרי אין מחלוקת על מהותם של הממצאים שנמצאו בבדיקות ההדמיה אלא בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בינם לבין האירוע התאונתי בעבודה. אף לא שוכנענו כי יש לאפשר למערערת בשלב זה להציג למומחה חוות דעת של מומחה מטעמה, לאחר שכבר הופנו לד"ר אנג'ל שני סבבים של שאלות הבהרה מפורטות, וכאשר הבקשה לכך הוצגה בעלמא במהלך הדיון ובלא לצרף חוות דעת כלשהי ( בין בכלל ובין כזו התומכת בעמדתה של המערערת). במאמר מוסגר נציין בקשר לכך כי המערערת הייתה מיוצגת במהלך הדיון בבית הדין האזורי.

מעבר לצורך נבהיר כי המערערת לא ניסתה לטעון לנזק פיזיולוגי אחר שנגרם לה במהלך האירוע התאונתי פרט לממצאים שנמצאו בבדיקת ההדמיה כמפורט לעיל, או לכך שנזקקה בגינו לטיפול רפואי כלשהו, כאשר המומחה קבע במפורש שאין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין תקופת אי הכושר שנקבעה למערערת בגין השבר במרפק החל מחודש יוני 2014.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי והערעור עליו נדחה. בהתחשב במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן ביום כב' בכסלו (10 בדצמבר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

רועי פוליאק,
שופט

מר אלעזר וייץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)