הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 2489-10-16

יוסף מועדי
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר גד פרופר

בשם המערער: עו"ד זיד מועדי
בשם המשיב: עו"ד הלנה מארק

פסק דין
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ( השופטת איריס רש; בל' 14551-09-14), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגימה בברכו השמאלית כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי
המערער, מר יוסף מועדי, יליד שנת 1963, עבד בתקופה הרלוונטית בשני מקומות עבודה במקביל: כלבורנט בבית ספר בכפר ירכא, וכשומר - ובהמשך כסדרן חניה - במרכז המזון בירכא מטעם חברת שמירה. בחודש מרץ 2013 החל המערער לחוש כאבים בברכיו, ובעיקר בברך שמאל. בבדיקת MRI שנערכה למערער ביום 4.4.13 נמצא כי הוא סובל מקרע במניסקוס בברכו השמאלית והוא הופנה לניתוח.

בתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד) טען המערער כי תנאי עבודתו בשני מקומות העבודה חייבו עלייה וירידה תכופות במדרגות באופן שגרם לו לנזק מצטבר בברכיו. המוסד דחה את תביעתו הן בשל כך שלא הוכחה תשתית עובדתית מספקת והן בשל כך שהליקוי נגרם על רקע תחלואי טבעי. על כך הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.
בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויות המערער ושלושה עדים מטעמו - שני עדים שעבדו עמו בחברת השמירה ואחד שעבד עמו בבית הספר. מטעם המוסד נשמעו מנהל בית הספר, אב הבית של בית הספר, ומי שהיה אחראי על המערער בעבודתו בחברת השמירה. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת העדויות והתרשמות מהן, קבע את התשתית העובדתית לגבי כל אחד מעיסוקיו של המערער, כפי שיפורט להלן.

ביחס לעבודת המערער כלבורנט נקבע כי המערער עובד בתפקיד זה החל מיום 1.1.04 וברציפות מאז, בהיקף של משרה מלאה, ומשמש כלבורנט היחידי בבית הספר. בית הספר מורכב מחמישה מבנים, ובכל אחד מהם קומת קרקע וקומה נוספת. בכל בניין כ - 20 מדרגות. במסגרת עבודתו נדרש המערער לשהות במעבדה הממוקמת במבנה המעבדות בקומה השנייה, לסדר ולהכין את החומרים הדרושים לביצוע ניסויים כמבוקש על ידי המורות למדעים. המערער שוהה במעבדה מרבית שעות היום. במקרים בהם המערער מתבקש להביא חומר נוסף או מיוחד לצורך ניסוי הוא ניגש לכיתות עצמן ומוסר את החומר המבוקש. את הציוד מוביל המערער על גבי מגש שמשקלו נמוך יחסית. לעיתים המערער פונה מיוזמתו למורות ולשם כך יוצא מהמעבדה וניגש לכיתות. המערער אחראי גם על הזמנת הציוד החסר למעבדה ואיסופו מהמזכירות המצויה בקומת הקרקע, ומטלה זו מתבצעת על ידו אחת לחודשיים.

5. בית הדין הוסיף וקבע כי מאז שנת 2012 המערער אחראי גם על סגירת ונעילת בית הספר בסוף היום, ולצורך כך נדרש להיכנס לכל אחד מחמשת המבנים, לכבות את מפסק החשמל הראשי בכל אחת מהקומות ולסגור את המבנה. לאחר מכן עליו לנעול את השער הראשי של בית הספר. פעולת כיבוי החשמל וסגירת כל מבנה אורכת 5-8 דקות לערך, ומרחק ההליכה בין כל מבנה הוא 2-3 דקות. בעדותו טען המערער, לראשונה, כי בעבר נהג להיכנס בבוקר לבית הספר דרך כניסה ובה מדרגות רבות, אך כניסה זו נסגרה לפני כשנתיים. החתמת כרטיס הנוכחות בתחילת ובתום יום העבודה נעשית בקומה הרביעית של אחד הבניינים, ולעיתים עקב תקלות במעלית נדרש המערער לעלות במדרגות בכדי להחתים את הכרטיס.
6. ביחס לעבודת המערער בחברת השמירה נקבע כי המערער החל עבודה זו בחודש ספטמבר 2009, במשרה מלאה במשמרת לילה. במסגרת תפקידו נדרש המערער לשמור על מרכז המזון והחנויות שבו בשעות שלאחר נעילתן. אחת לשעתיים, המערער ביצע סיור שנמשך כחצי שעה. במסגרת הסיור נדרש אחד השומרים לעלות לגג, ועלייה זו הייתה כרוכה בטיפוס של כ - 58 מדרגות. הסיור נעשה בזוגות ובכל פעם רק אחד מהשומרים היה עולה לגג, ולכן כל אחד מהם היה עולה לגג חמש פעמים במשמרת.
7. בית הדין הוסיף וקבע כי בחודש ספטמבר 2010 החל המערער לעבוד כסדרן חנייה במרכז המזון, מטעם חברת השמירה, והמשיך בעבודה זו עד לחודש אוגוסט 2013. בתפקידו זה עבד המערער בדרך כלל בסופי שבוע ובחגים, ולעיתים גם באמצע השבוע לאחר סיום עבודתו בבית הספר ועד 21.00-22.00 בלילה. במסגרת תפקיד זה נדרש המערער לשמור על הסדר ולהכווין את התנועה בחניון של מרכז המזון. מעת לעת, ובהתאם לצורך, אסף המערער עגלות שהצטברו בחניון, אך זאת באופן אקראי ולא קבוע ובהתאם ללחץ העבודה, שכן היו עובדים אחרים שהיו אחראים על כך. בעבודתו כסדרן החנייה נדרש המערער לעמוד רוב הזמן, וניתנה לו הפסקה בת חצי שעה-שעה בכל משמרת.
8. בית הדין קבע, על בסיס העובדות דלעיל, כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לפי עילת המיקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה רפואי. בית הדין ציין כי בעבודתו כלבורנט נמצא המערער מרבית שעות היום במעבדה ואת העלייה והירידה במדרגות הוא נדרש לבצע בעיקר בסוף היום, במסגרת פעילות סגירת המבנים ונעילת בית הספר. לצורך ביצוע פעולה זו המערער עולה ויורד 20 מדרגות בכל אחד מחמשת המבנים, אך זאת שלא ברצף. גם ההליכות לכיתות במהלך היום לא נעשו באופן קבוע או רצוף. אשר לעבודה בחברת השמירה - במסגרת עבודתו כסדרן חנייה לא נדרש המערער לעלות ולרדת במדרגות כלל, ואיסוף העגלות לא היווה חלק עיקרי או קבוע מתפקידו. במסגרת עבודתו כשומר המערער נדרש לעלות ולרדת 58 מדרגות חמש פעמים ביום מדי יום, אך זאת משך שנה אחת בלבד ( עד שהחליף תפקיד לסדרן חנייה כמפורט לעיל) שהסתיימה מספר שנים טרם הופעת הכאבים בברכיו. משכך, "היקף העלייה והירידה במדרגות, תוך כדי הפסקה ממושכת בין הפעולות, על פני משמרת של 9 שעות ובמשך שנה אחת בלבד, אינו בבחינת פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר בברכיים".
בית הדין הוסיף כי ביתו של המערער מורכב משתי קומות וביניהן גרם מדרגות כך שגם בביתו נדרש המערער לעלות ולרדת במדרגות. כסיכום לא שוכנע בית הדין כי המאמץ שהופעל על ברכיו של המערער במהלך עבודתו " עולה כדי רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות... על פני ציר הזמן". התביעה נדחתה לפיכך, ללא צו להוצאות.
טענות הצדדים בערעור
9. המערער טוען כי הוכיח תנועות חוזרות ונשנות בעבודתו שגרמו נזק מצטבר לברכיו, ולכן לגישתו יש להעביר את עניינו למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי. המערער מדגיש בקשר לכך את עבודתו כשומר במסגרתה נדרש לעלות ולרדת מדי לילה 580 מדרגות (5 פעמים לכל כיוון) ובנוסף לכך נדרש לסייר וכן לעמוד על רגליו משך זמן נוסף. גם עבודתו כסדרן חנייה נעשתה בעמידה ממושכת ללא הפסקה, במשמרות ארוכות בנות 12 שעות, ובמסגרתה נדרש " לאסוף ולדחוף עגלות רבות", פעולה שדרשה מאמץ פיזי. עוד ציין המערער את עבודתו כלבורנט במהלכה " נאלץ להרים לעתים ציוד כבד ולהביאו למעבדה וכן לכיתות", כאשר המעבדה נמצאת בקומה השנייה של מבנה בית הספר ולכן עלה וירד 22 מדרגות מספר פעמים ביום ( ובנוסף לכך נדרש לעלות עד הקומה הרביעית לצורך החתמת הכרטיס במקרה של תקלה במעלית). לכך יש להוסיף את מטלת פתיחת וסגירת בנייני בית הספר החל משנת 2012.

המערער סבור כי בית הדין לא צריך היה לתת משקל לפרק הזמן בו ביצע כל תפקיד או לזמן שחלף מהמועד בו סיים את ביצועו ועד התגלות הנזק, הן כיוון שלא ברור לחלוטין מה מועד היווצרות הליקוי והן בשל כך שמדובר בשאלות רפואיות שלא ניתן היה להכריע בהן בלא למנות מומחה רפואי. המערער צירף חוות דעת רפואית, של האורטופד ד"ר סעיד ראיק, התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הנזק בברכו, ומלין על כך שבית הדין האזורי התעלם ממנה ולא מינה מומחה רפואי מטעמו.
10. המערער טוען כי נציגי הציבור ששמעו את עדויות המוסד לא היו אותם נציגי ציבור ששמעו את עדיו שלו, וכתוצאה מכך ניתן פסק הדין על ידי השופטת רש כדן יחיד. המערער אמנם נתן הסכמתו לכך, אך לדבריו הייתה זו " הסכמה מאולצת בנסיבות שנוצרו", שאם לא כן צריך היה לשמוע את כל ההליך מראשיתו, וכן " מתוך תקווה ומחשבה מוטעית כי תביעתו תתקבל". המערער מדגיש כי פסק הדין ניתן באותו יום בו ניתנה הסכמתו, והדבר מעיד כי " פסק הדין היה מוכן לפני מתן ההסכמה הנ"ל".
11. המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, וסבור כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי בעילת המיקרוטראומה. המוסד מדגיש כי בהתאם לפסיקה יש צורך להוכיח תנועות חוזרות ונשנות המבוצעות על פני פרק זמן רצוף מסוים, ולא די להוכיח תנועות מפוזרות על פני ציר הזמן לאורך יום העבודה.
12. בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על סמך הודעת הערעור וסיכומיהם בעל פה במהלך ישיבת קדם הערעור.
דיון והכרעה
13. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108( ב) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב - 1991. טעמינו לכך יפורטו להלן.

14. לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, בהתאם להלכה הפסוקה, כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ( עב"ל ( ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02)). תדירות התנועות החוזרות והנשנות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל ( ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 523 (2000); כן ראו בקשר לכך את עב"ל ( ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח (22.12.14)).
עוד הובהר בפסיקה כי גם במצב של עבודה מגוונת קיימת אפשרות לאבחן תנועות המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים, ככל שניתן לבודדן ממכלול הפעולות שמבצע המבוטח במהלך יום עבודתו ( שם; עב"ל ( ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (20.12.07); לעניין פגיעה בברכיים כתוצאה ממיקרוטראומה ראו גם את עב"ל ( ארצי) 49533-12-10 שלמה ביטון - המוסד לביטוח לאומי (23.1.12)).
15. במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי - לאחר התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו לפניו - הגיע למסקנה כי לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות בעבודת המערער שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים ועלולות היו לגרום נזק לברכיו. מדובר בקביעה עובדתית במהותה, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה. ב"כ המערער אמנם ניסה לקבץ למכלול אחד את כל העליות והירידות של המערער במדרגות בעבודותיו השונות לאורך יום העבודה, אך לא שוכנענו כי אותן עליות וירידות בוצעו לאורך פרקי זמן רצופים משמעותיים היכולים להוות תשתית מספקת למיקרוטראומה.
כך בעבודתו העיקרית כלבורנט, המערער שהה רוב היום במעבדה ואיננו סבורים כי מעבר בין קומות בית הספר מעת לעת לפי הצורך במהלך יום העבודה או בסיומו ( לצורך סגירת המבנים) יוצר רצף של תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על הברכיים. בעבודתו כשומר המערער אמנם נדרש לעלות לגג חמש פעמים מדי לילה, אך איננו סבורים כי די בעלייה של 58 מדרגות אחת לשעתיים לאורך יום העבודה כדי להוות תשתית עובדתית מספקת. ביחס לעבודת איסוף העגלות במסגרת עבודת המערער כסדרן חנייה, בית הדין האזורי קבע עובדתית כי מדובר בחלק טפל לעבודת המערער, שבוצע באופן אקראי לפי הצורך ולא באופן קבוע; ממילא, לא הוברר כיצד איסוף העגלות מחייב תנועה חוזרת ונשנית של הברכיים. גם עמידת המערער על רגליו במהלך חלק מיום עבודתו אינה יוצרת רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות חוזרות ונשנות בברכיים, כך שאין בה כדי להוות תשתית מספקת.
16. אשר לחוות דעתו של ד"ר סעיד ראיק - בצדק לא התייחס אליה בית הדין האזורי בשלב זה של הדיון, שכן בשלב ראשון יש לבחון האם קיימת תשתית מספקת למיקרוטראומה מבחינה עובדתית על סמך מאפייני עבודתו של המבוטח, ורק ככל שהתשובה לכך חיובית - נבחן הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי. בהעדר תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות, לא הייתה הצדקה להעביר את עניינו של המערער למומחה רפואי מטעם בית הדין, ואף לא היה צורך להתייחס לחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעמו. מעבר לצורך נציין כי חוות דעתו של ד"ר ראיק מתייחסת לא רק לעמידה ממושכת ולעלייה וירידה במדרגות אלא גם לאירוע תאונתי בעבודת המערער מיום 15.3.13 ( שאינו חלק מההליך שלפנינו) וכן להרמת משאות כבדים ( כאשר בהקשר זה קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי היא לנשיאת מגשים קלים בלבד, במסגרת העבודה כלבורנט).
17. אשר לטענת המערער בנוגע למתן פסק הדין על ידי דן יחיד - עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי ביום 28.7.16 הבהיר בית הדין לצדדים כי בשל תקלת מזכירות, נציגי הציבור שישבו בישיבת ההוכחות הראשונה אינם אותם נציגי ציבור שישבו בישיבת ההוכחות השנייה. משכך, התבקשו הצדדים להתייחס לאפשרות כי פסק הדין יינתן על ידי האב"ד כדן יחיד. ב"כ המערער הודיע ביום 7.8.16 על הסכמה בלתי מסויגת להסמכת האב"ד כדן יחיד, ומשכך ניתן פסק הדין - אכן באותו יום - על ידי השופטת רש לבדה. משניתנה הסכמתו המפורשת של המערער באמצעות בא כוחו למתן פסק הדין ללא נציגי ציבור, הוא אינו יכול עוד להישמע בטענות כנגד כך. אשר לעובדה כי פסק הדין ניתן באותו יום בו ניתנה ההסכמה - לא מצאנו פסול בהכנת טיוטת פסק הדין על ידי השופטת רש עוד טרם שהוחלט סופית אם יש לשתף נציגי ציבור במתן פסק הדין.
18. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המוסד בגין הערעור בסך של 4,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו בכסלו תשע"ח ( 14 בדצמבר 2017) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר גד פרופר,
נציג ציבור (מעסיקים)