הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 35910-02-18

ניתנה ביום 08 יוני 2018

FUTSOM GEBREHIWOT
המבקש

-
1. אדר-ניסן תעשיות סיטונאות ותפעול בע"מ

2. ניקיון אחד מעל כולם בע"מ
המשיבה
משיבה פורמאלית

בשם המבקש - עו"ד ולדימיר פוסטרנק
בשם המשיבה 1 - עו"ד איתי יפה

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ב ירושלים ( השופטת שרה שדיאור; סע"ש 6477-04-17) מיום 15.2.18, בעניין בקשה לגילוי מסמכים שהגישה המשיבה.

רקע

המבקש, מר GEBREHIWOT FUTSOM, בעל דרכון אריתראי ( להלן גם: העובד), הגיש תביעה כנגד חברת " אדר ניסן תעשיות סיטונאות ותפעול בע"מ" (להלן: המשיבה) וכנגד חברת " ניקיון אחד מעל כולם בע"מ" (הנתבעת 2 ומשיבה פורמאלית בלבד לצורך הליך זה). במסגרת התביעה עתר לחייב את המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.

ביום 21.12.17 הגישה המשיבה " בקשה להורות על גילוי מסמך ספציפי" שבה עתרה להורות לעובד " להציג את דוח המעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי שלא גולה על ידו" (להלן: הדו"ח או המסמך). זאת בטענה שהמסמך יכול לשפוך אור על נסיבות סיום עבודתו של המבקש והשאלה אם פוטר על ידה. המשיבה ביקשה שאם העובד לא יציג את הדו"ח, ייראה הדבר כראיה המצויה בשליטתו.

ביום 15.2.18 הוגשה תגובת העובד באלה המלים: "1. המסמך המבוקש לא בידי התובע והתובע לא הצהיר כי המסמך בידיו בתצהיר גילוי מסמכים. 2. משכך מתבקש ביה"ד הנכבד לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת ( הנתבעת 1) בהוצאות".

ביום 15.2.18 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה שלפני:
1. תשובה זו מטעם התובע לאו תשובה היא.
בתגובה לא נאמר אם יש מניעה בקבלת דוח כזה.
2. אם לתובע אפשרות לקבל דוח מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי יפעל לעשות כן תוך 7 ימים.
3. המוסד יעביר לתובע דוח פירוט מעסיקים לתקופה נשוא ההליך 1/3/14 עד 1/3/17 תוך 21 יום מהגשת בקשתו.
די כי עשוי מסמך זה לשפוך אור על חלק מהמחלוקות כדי לנסות להשיגו.
אין צו להוצאות.

( להלן: ההחלטה).

באותו יום, 15.2.18, הוגשה בקשת רשות הערעור שבגדרה נטען כי ההחלטה עומדת בסתירה קיצונית לדיני הראיות וסדרי הדין, וכי כל צד צריך לפעול להשגת ראיותיו ואין זה נכון לגרום לצד אחר לכתת את רגליו כדי להשיג מסמך פלוני שאינו ברשותו. על כן עתר המבקש להורות על ביטול ההחלטה ולקבוע כי הוא אינו צריך לפעול למול המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד), בפרט משעה שמדובר בעובד זר שהעברית אינה שגורה בפיו וכל המהלך יגרום לו לטרחה, נזק והוצאות. כל זאת כאשר בידי המשיבה האפשרות לבקש צו המופנה למוסד ( להלן: הבקשה).

ביום 3.3.18 ניתנה החלטתי כדלקמן:
עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי המבקש אינו חולק על הרלוונטיות של המסמך, אלא אך טוען שיש לו קושי פרקטי בהשגתו.
המבקש אף מודע לכך שהמשיבה לא תוכל לקבל את המסמך מהמל"ל ללא צו מתאים מבית הדין.
בנסיבות אלו, ועל פני הדברים, באי כוחו של המבקש יוכלו לסייע לו בהיבטים הפרקטיים ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה דיונית שאין בה משום השלכה מהותית על ניהול ההליך.
המבקש יודיע תוך 10 ימים אם הוא עומד על בקשתו על אף האמור לעיל.

בתגובת העובד הוטעם כי מדובר במבקש מקלט מאריתריאה המשתמש ב"ויזה זמנית" כתעודה מזהה וספק אם פרטי הזיהוי שלו מצויים במוסד. מעבר לכך, ליווי של בא כוחו כרוך בגביית שעות עבודה ויגרור לפיכך הוצאות ייצוג מיותרות. לסיכום הפנה המבקש להלכה שלפיה צד חייב בגילוי מסמכים בכלל, ובמסמך פלוני בפרט, רק אם המסמך מצוי או היה מצוי ברשותו ובשליטתו. בסעיף 9 לתגובתו ציין כי הוא מסכים למתן הצו המבוקש למשיבה.

ביום 24.3.18 ניתנה ה החלטה הבאה:
המשיבה מתבקשת להתייחס תוך 14 יום לסעיף 9 לתגובה זו של המבקש, ולנמק האם לא די בהוצאת צו שיפוטי שיינתן בהסכמת המבקש ויאפשר לה להשיג את המסמך המבוקש.

בתגובה טענה המשיבה, בין היתר, שאין לקבל את טענת העובד כי המידע אינו נמצא בשליטתו שהרי מדובר בזכותו כמבוטח לקבל את המידע. העובד לא הציג את ניסיונותיו להשיג את הראיה ותחת זאת מבקש להטיל מלאכה זו על המשיבה. עוד הודגש כי המשיבה אינה רואה צורך לחייב את העובד להביא את הראיה אלא לנקוט בסעד מרוכך וחלופי של מי שמסתיר את ראיותיו. על כן יש לדחות את הבקשה ולקבוע כי אם המבקש לא יציג ראיותיו יראו בו מי שמסתיר אותן בכוונת מכוון.

ביום 11.4.18 ניתנה החלטה שבה נאמר:
לאור האמור בתגובת המשיבה מוצע לצדדים להגיע להסדר דיוני לפיו תבוטל החלטת בית הדין האזורי המחייבת את התובע לפעול לצורך השגת המסמך מהמוסד לביטוח לאומי, וכל צד ישמור על טענותיו בקשר לכך ( לרבות טענת המשיבה, אותה תוכל להעלות בפני בית הדין האזורי, כי אי הצגת המסמך מצד התובע על אף שלגישתה הוא " בשליטתו" יש לה משמעות ראייתית).

בתגובה הודיע המבקש כי משמעות ההצעה היא קבלת הבקשה. משכך הוא מקבל את הצעת בית הדין ועומד על פסיקת הוצאות כנגד המשיבה.
מנגד הודיעה המשיבה כי הצעת בית הדין כי תשמור על טיעוניה בדבר אי הצגת הראיה, בד בבד עם הצעה להסדר דיוני המקבל את הערעור ומבטל את הצו לגילוי המסמך, אינה ברורה. המשיבה חזרה ואמרה כי המבקש לא הציג ניסיון קל שבקלים למלא אחר צו בית הדין האזורי, שלפיו עליו להשיג את הראיה. לפיכך עתרה לדחיית הבקשה.

ביום 3.5.18 ניתנה החלטתי שלפיה:
הצדדים יתייחסו תוך 10 ימים לאפשרות כי בית דין זה ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור מכוח תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין) התשנ"ב-1991. בנוסף ככל שמי מהם מבקש להוסיף לטיעוניו טרם שתינתן החלטה/פסק דין - יעשה כן בכתב תוך פרק זמן זה.

המבקש הודיע כי הוא מסכים שבית הדין ידון בבקשה כבערעור וכי אין לו מה להוסיף על האמור בבקשה ובתגובות שהוגשו לבית הדין.

המשיבה הודיעה בתגובה כי היא סבורה שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור לא התגבש, מאחר שהעובד לא התייחס לרישא של ההחלטה וחלף זאת בחר לשטוח את טיעוניו בערכאת הערעור במקום בבית הדין האזורי. החלטת בית הדין האזורי נקטה לשון של " צו על תנאי" התלויה בהודעתו של העובד, שלפיו עליו לפעול " אם" יש לו אפשרות לקבל את הדו"ח מהמוסד. אילו טרח העובד להשקיע בטיעוניו בבית הדין האזורי כפי שהתבקש, יתכן שההחלטה הייתה שונה. אי לכך אין סיבה להתערב בשלב מקדמי משום שההליך לא התגבש לכדי אמירה שיפוטית מכרעת.
לגופו של עניין ציינה המשיבה כי את הדו"ח המדובר יכול העובד להשיג ב"לחיצת כפתור" מבלי לגשת פיזית למוסד. הדרישה מהמשיבה לעשות זאת היא בגדר אבסורד כיוון שלצורך כך יהא עליה לפנות למחלקה המשפטית של המוסד, להמתין לתגובתה, וככל שהצו לא יקוים לפנות בהליך של ביזיון בית משפט על מנת לממש את הצו. היתלות העובד בהיותו נתין זר מקוממת, שכן הוא מבין היטב את השפה העברית ואין ליתן לו זכויות שלא ניתנות לבעל דין ישראלי.

לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים כפי שהועלו הן בבית הדין האזורי והן בבית דין זה, ולאחר שהניסיונות להגיע להסדר מוסכם (בעניין טכני לכאורה שלא אמור להיות קושי להגיע לגביו להסכמה דיונית) לא עלו יפה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולאפשר לצדדים להמשיך ולטעון בעניין זה בבית הדין האזורי . להלן אפרט את נימוקיי.

ראשית וככלל אציין , כי החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה שבפניה מתנהל ההליך, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה אלא בנסיבות חריגות המצדיקות זאת . בנסיבותיו של מקרה זה, עול ה שאל ה שעשויות להיות לה השלכות רוחב לגבי האפשרות לחייב את המבקש לפעול על מנת להשיג מסמך מצד שלישי שאינו ברשותו, ול טענתו אף אינו בשליטתו. אלא, שיש ממש בטענת המשיבה (שהועלתה אך בתגובתה האחרונה) לפיה ההחלטה הסופית לעניין החובה לפעול לשם הצגת הדו"ח למעשה טרם ניתנה על ידי בית הדין האזורי. כך, בסעיף 1 להחלטה מציין בית הדין האזורי, ובצדק, כי בתגובת העובד לא נאמר האם יש לו מניעה בקבלת הדו"ח; בהמשך לכך, ובהתאם, נוקט סעיף 2 להחלטה לשון של תנאי ולפיה " אם לתובע אפשרות לקבל דוח מעסיקים... יפעל לעשות כן תוך 7 ימים". ההחלטה אינה מחייבת לפיכך את העובד לפנות למוסד ולפעול להשגת הדו"ח.
על החלטה זו לא הגיש העובד תגובה כלשהי לבית הדין האזורי, ותחת זאת פנה לבית דין זה בבקשת רשות ערעור עוד באותו היום.
אם כן, בקשת רשות הערעור הוגשה מבלי שהעובד הציג בפני בית הדין האזורי את עמדתו בסוגיה מושא ההליך, קרי, האם מדובר במסמך "בשליטתו" אם לאו. כל שטען שם היה כאמור שהמסמך אינו ברשותו. רק במסגרת הבקשה שבפניי פירט העובד מדוע לגישתו הדו"ח אינו מצוי בשליטתו ומדוע אין לחייב אותו להשיגו.
בנסיבות אלה מדובר בבקשה מוקדמת, שהוגשה בטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית הדין האזורי, ואף טרם שגובשה התשתית לצורך מתן החלטה זו. משכך , מן הראוי והנכון לאפשר לבית הדין האזורי לסיים לומר את דברו בהתאם לטענות הצדדים, השמורות להם.

טרם סיום יוער כי גם עמדת המשיבה - כפי שעולה מהודעותיה במסגרת הבקשה - איננה ברורה. כאשר הוצע לה כי יינתן צו לגילוי המסמך על ידי המוסד (ויוזכר ש המבקש הביע הסכמתו למתן צו כאמור ) - סירבה, וביקשה שייקבע כי לאי הצגת המסמך על ידי העובד משמעות ראייתית. בקשה מסוג זה לכאורה מוקדמת מדי לשלב הנוכחי של ניהול ההליך, וככל שהמשיבה אכן סבורה שמדובר במסמך רלוונטי - לא ברור מדוע לא תעשה את המאמץ ותפנה למוסד על מנת לבקשו. על פני הדברים, המחלוקות בין הצדדים בקשר לכך מיותרות וניתן להגיע להסדר פרקטי קל לביצוע בהסכמה הדדית.

סוף דבר - הבקשה נדחית בהיותה מוקדמת ומששוכנעתי כי טרם ניתנה החלטה סופית של בית הדין האזורי . המבקש רשאי לחזור לבית הדין האזורי ולהבהיר כי הדו"ח אינו בשליטתו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה כ"ה סיוון תשע"ח (08 יוני 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .