הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 10919-09-17

ניתן ביום 04 דצמבר 2017

המוסד לביטוח לאומי המבקש

ריינט גרובר המשיבה

לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופט אילן איטח, השופט אילן סופר

ב"כ המבקש – עו"ד כפיר אמון
ב"כ המשיבה – עו"ד איתן פלג

פסק דין

השופט אילן סופר
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת ( השופט טל גולן; בל 26127-12-16) אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.11.2016 ( להלן – הוועדה), החזיר את עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר וחייב את המבקש בהוצאות בסך 7000 ש"ח.

המערערת עבדה כ-40 שנים כמורה והחל מ-2012 החלה לסבול מצרידות. המבקש הכיר בפגיעת המשיבה כ"פגיעה בעבודה". עניינה של המשיבה נדון בוועדות ובבית הדין ארבע פעמים, כאשר בכל פעם נקבע כי על הוועדה לפעול בהתאם להוראות פסקי הדין. דרגת הנכות של המערערת נקבעה על שיעור של 7.5% לאחר שנוכו 5% בגין מצב קודם.
בתיק האחרון מושא דיון זה, שהתנהל בבית הדין האזורי, הסכים המשיב כי בהחלטת הוועדה מיום 20.11.2016 נפלו פגמים המחייבים את החזרת הדיון לוועדה רפואית בהרכב אחר. יחד עם זאת המחלוקת שנותרה בין הצדדים האם לשיטת המשיבה יכול בית הדין לקבוע בעצמו אחוזי הנכות או כפי שהמבקש גורס – הסמכות לקביעת אחוזי הנכות מסורה לוועדה הרפואית וכן מאיזה שלב יתקיים הדיון בוועדה.

בית הדין האזורי פסק כי אין בידו לקבל את טענת המשיבה ולקבוע את אחוזי הנכות להם היא זכאית, באשר מדובר בקביעה רפואית במהותה, הדורשת שימוש בידע ובמומחיות. עוד נקבע, כי עניינה של המשיבה לא יידון מראשיתו אלא על בסיס הנחת המוצא ששיעור נכותה של המשיבה הינו 7.5% מתוך 10%. הוועדה הונחתה להתייחס לסוגיית ניכוי בגין " מצב קודם", בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין.
בסיום פסק הדין נקבע כדלקמן:
"28. הוצאות – הדברים שפורטו בהרחבה במהלך פסק הדין מלמדים על כשל מהותי בעבודת הוועדה שבה עסקינן. הוועדה התעלמה לחלוטין מפסק דינו של בית הדין בב"ל 9970-05-16 ומההנחיות שניתנו במסגרתו, וחזרה ללא כל הסבר וללא כל נימוק מעמדות קודמות שלה עצמה, לגבי נכותה של המערערת. על כן, המשיב יישא בהוצאות בא-כוח המערערת בסך של 7,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום."(ההדגשה במקור – א.ס.)
טענות הצדדים
המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור בנושא אחד והוא פסיקת ההוצאות. לטענת המבקש מאחר והסכים מיידית להשבת עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר, ולא האריך את ההליך, היה מקום שלא להשית עליו הוצאות ואם בכלל בשיעור נמוך מהרגיל. כמו כן לא ניתן לזקוף לחובת המבקש, פגמים שנפלו בעבודת הוועדה, משמדובר בגוף מעין שיפוטי שאינו כפוף למבקש, להוראותיו או להנחיותיו. בנסיבות אלו התבקש בית הדין לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבלו.

המשיבה טענה כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעת בית הדין האזורי בכל הקשור לקביעת גובה ההוצאות. מדובר בפסק דין שהחזיר בפעם הרביעית את עניינה של המשיבה לבדיקת הוועדה, לאחר שוועדות קודמות לא פעלו בהתאם להוראות פסקי הדין. המשיבה נאלצה להגיש ערעור, להגיע לדיון, להשלים טיעון בכתב, להגיב להשלמת טיעון. מכאן שסכום ההוצאות שנפסק הינו סביר.

בית הדין הציע לצדדים כי סכום ההוצאות שנפסק יישאר לשיקול דעת בית הדין וכי הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור. הצדדים נתנו את הסכמתם להצעת בית הדין.

אשר על כן ועל יסוד הסכמת הצדדים, ניתנה בזאת רשות ערעור והערעור יתקיים בשאלת גובה ההוצאות שנפסקו.

הכרעה
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים מצאנו, כי יש להפחית את סכום ההוצאות ולהעמידו על 2000 ש"ח במקום 7000 ש"ח. להלן יובאו נימוקינו.
ראשית - נקודת המוצא בביקורת השיפוטית של בתי הדין על החלטות הוועדות הרפואיות, היא שהן אינן נתונות למרות המוסד לביטוח לאומי. הן כפופות ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ולתקנות שהותקנו על פיו. לא פעם הן נדרשות להכריע גם בשאלת צדקת עמדת המוסד ומכאן שמוטלת עליהן חובה מוגברת לקיים את אי תלותן (בג"ץ 2874/93 כמאל קופטי נ' בית הדין הארצי לעבודה פד מ"ח(2) 673, 682(20.3.94) ).
שנית – על בסיס האמור לעיל, מחדל של ועדה רפואית באי קיום פסק דין, אין משמעו כי מדובר במחדל של המוסד.
שלישית – ההוצאות שנפסקות במסגרת הליכי ערעור על ועדות רפואיות בבתי הדין לעבודה, משקפות את הביטוי שניתן לטרחה שנגרמת למערער בהגשת הערעור והתנהלות המוסד בהליך הערעור. ברור שסכום ההוצאות לא יהיה דומה במקום שבו המוסד התנגד לקבלת הערעור ובסופו של יום הערעור התקבל, למצב בו המוסד הסכים לקבלת הערעור.
רביעית -במקרה שלפנינו, המוסד אכן הסכים להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר, אך עדיין נותרו שאלות שהצריכו הכרעה, וביניהן מאיזה שלב יידון הערעור ובעניין זה לא התקבלה עמדת המבקש. על כן שיקוף נכון של התנהלות המוסד במסגרת הערעור, מחייב פסיקת הוצאות מתונה, שאינה חורגת מהמקובל במקרים שכאלו. לכך יש להוסיף גם את הליך הערעור שנאלץ המבקש לפתוח וכן את הסכמת הצדדים להצעת בית דין זה.

סוף דבר
הערעור מתקבל.
פסיקת ההוצאות שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי בטלה.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בגין ההליך בבית הדין האזורי בסך 2000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ח (04 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

אילן איטח,
שופט

אילן סופר,
שופט