הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ק"ג 1958-02-14

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים):מר אדהם פלאח

התובעת:
מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ
ח.פ. 512245182
ע"י ב"כ עוה"ד מתן דביר

-

הנתבעת:
מועצה מקומית ריינה
ע"י ב"כ עוה"ד נג'אר ריחאן

פסק דין

1. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בתביעה שלפנינו היא- האם הנתבעת - מועצה מקומית ריינה, העבירה לתובעת - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ , את מלוא רכיבי הגמולים והפיצויים אותם הייתה מחוייבת להעביר עבור עובדיה?

2. מהלך הדיון-
בתאריך 24.04.14, התקיים דיון מוקדם לפני כבוד השופט מ. קאסם במסגרתה הובהרו טיעוני הצדדים וניתן צו לגילוי מסמכים.
בתאריך 08.10.14, התקיים דיון מוקדם לפני כבוד הרשמת ל. תלחמי- סוידאן במהלכו השמיעו, שוב, הצדדים את טענותיהם ונעשו ניסיונות לקדם הסכמות ביניהם אלא שניסיונות אלו לא נשאו פרי.
בהמשך ניתנו החלטות שונות, ביניהן החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית.
בתאריך 22.12.15, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה העידה, עדת התובעת - גב' לוסיאן מלכין המשמשת כמנהלת מחלקת גבית חובות ( להלן: "גב' מלכין") והואיל ועד הנתבעת, המשמש כגזבר אצלה - מר שאוקי פראג' (להלן: "מר פראג'") לא התייצב בשל מחלתו, התקיימה ישיבת הוכחות נוספת והפעם, בתאריך ביום 13.07.16 . ישיבה זו התקיימה בהרכב חסר, בשים לב לבקשת הצדדים והואיל ונציגת ציבור (מעסיקים) לא התייצבה אליה, כאשר בהתאם לבקשת הצדדים, שהושמעה באותו מעמד, ניתן פסק דין זה על ידינו בהרכב חסר.
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם.
ביום 22.09.16, הגישה התובעת את סיכומיה. הנתבעת שהיתה אמורה להגיש את סיכומיה תוך 30 ימים לאחר מכן, הגישה , ב יום 01.11.16 , בקשת ארכה, בת 30 ימים, וביה"ד נעתר לבקשה מהטעמים שפורטו בה וביום 01.12.16, המועד שבו היתה הנתבעת אמורה להגיש את סיכומיה היא הגישה בקשת ארכה נוספת (ומוסכמת) והפעם בת 14 יום וביה"ד נעתר גם לבקשה זו, והפעם , ובחלוף המועד שבו היתה צריכה הנתבעת להגיש את סיכומיה, היא הגישה בקשה דחופה למתן רשות להגשת חוות דעת מומחה מטעמה ולעיכוב הליך הגשת הסיכומים עד לאחר שמיעת עדותו של המומחה. התובעת התנגדה להגשת הראיות, ובית הדין, לאחר ששקל את טענות הצדדים והואיל גם שבקשה זהה נשמעה מפיו של ב"כ הנתבעת, ב תום ישיבת ההוכחות והוכרע בה באותו מעמד, בשל טעמים שפורטו באותה החלטה, דחה את בקשת הנתבעת והורה לה להגיש את סיכומיה.
ביום 18.01.17 הוגשו סיכומי הנתבעת ו ביום 30.01.17 הוגשו סיכומי התשובה, של התובעת , והתיק הבשיל למתן פסק הדין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות-
א. התובעת הינה חברה פרטית לניהול קרנות פנסיה, אשר מנהלת בנאמנות את קרן הפנסיה " מבטחים החדשה", שהינה קרן פנסיה חדשה מקיפה, אשר מנוהלת לפי תכנית פנסיה מאוזנת אקטוארית.
ב. הנתבעת, המועצה, הינה רשות מקומית, ועל פי התחייבויותיה עליה להעביר לתובעת, מדי חודש בחודשו, בגין עובדיה, דמי גמולים.
ג. דמי הגמולים שעל הנתבעת להעביר לתובעת מדי חודש בחודשו מחושבים בהתאם לרשימות גביה שהראשונה חייבת להעביר לתובעת בגין העובדים המועסקים על ידיה ( להלן: "רשימות הגביה").
ד. הנתבעת העבירה תשלומים בגין התקופה שבין חודש 10/12 ועד לחודש 4/ 13, תשלומים המסתכמים בסכום של 895,910 ₪ אותם ייחסה התובעת לתקופת העבר, לחודשים 8/2008 ועד 1/2010 לפי שיטה המוכרת FIFO-first in first out (להלן: " פיפו").
ה. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה להסדיר את חובה בטרם הגשת התביעה.
4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע-
א. האם הוכיחה התובעת את סכום קרן החוב הנטען?
ב. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר או לריבית פיגורים?
ג. האם יש לחייב את הנתבעת להמציא לתובעת רשימות הגביה בגין עובדים החל מ- 8/13?

להלן נדון בפלוגתאות כסדרן;

5. האם הוכיחה התובעת את סכום קרן החוב הנטען?

התובעת טענה, כי
א. הנתבעת העבירה לידיה בחודשים 10/12 עד 7/13 , רשימות גביה בגין העובדים וכן את פירוט התשלומים המגיעים (להלן: " תקופת התביעה").
ב. לנתבעת היה חוב בגין רשימות גבייה עבור תקופה קודמת, בגין חודשים 8/2008 -1/2010 אותו לא פרעה, לכן, ובהתאם לשיטת FIFO נזקפו התשלומים ששילמה התובעת בגין תקופת התביעה לתקופה הקודמת (להלן: "תקופת החוב") וכתוצאה מכך, החוב התגלגל קדימה לתקופה המאוחרת יותר.
ג. בהתאם לרשימות הגביה שהעבירה הנתבעת עומד חובה של האחרונה בערכים נומינאליים עבור החודשים 10/12 ועד ל- 7/13 על סכום של 987,904.05 ₪.
ד. שיטת FIFO מבטיחה את רצף הזכויות של העובדים בקרן הפנסיה.

הנתבעת מצידה הכחישה כי איחרה בהעברת התשלומים וטענה, כי
א. היא שילמה את כל התשלומים המתחייבים.
ב. היא העבירה לתובעת את רשימת עובדיה כולל רשימת הגביה ופירוט התשלומים לרבות התשלומים המתחייבים ממנה במועד הקבוע.
ג. התובעת על דעת עצמה ובניגוד מוחלט למוסכם החליטה לזקוף את התשלומים הנ"ל לתקופת העבר זאת על אף שחוב העבר משולם באמצעות תיקי הוצל"פ שהיא פתחה נגדה.

דיון והכרעה-
במסגרת התביעה עתרה התובעת לחיובה של הנתבעת בתשלום חוב דמי גמולים בסכום של 987,904.05 ₪ בעבור החודשים 10/12 ועד 7/13, לחוב האמור ביקשה התובעת לצרף פיצויי הלנת שכר או לחילופין ריבית פיגורים.

מטעם התובעת העידה לפנינו הגב' מלכין, אשר כפי שלמדנו מתצהירה, חישובי התובעת מבוססים על " רשימות גביה עבור חודשי עבודה 6/2006 ועד לחודש עבודה 1/2010 בסך כולל של 2,383,083.55 ₪ ומנגד התשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת בגין התקופה הנ"ל הינם בסך כולל של 1,394,270.37 ₪ בלבד. מכיוון שרשימות הגביה שהועברו לא תאמו לתשלומים שנתקבלו מהנתבעת, התובעת זקפה את התשלומים לכיסוי החוב של חודשי עבודה 6/2006 ועד לחודש עבודה 7/2008 ונותרה לנתבעת יתרת חוב קרן בסך של 987,904.05 ₪ ( להלן: "קרן החוב") שהתובעת ייחסה לחודשי עבודה 8/2008 ועד לחודש 1/2010 " (סעיף 10 לתצהירה) לתמיכה בטענותיה צירפה הגב' מלכין לתצהירה רשימות דיווח וכרטסת החשבונות (נספחים 1 ו- 2 בהתאמה) .
הגב' מלכין הסבירה גם בתצהירה כי " על מנת לשמור על רציפות זכויות העמיתים המועסקים על ידי המעסיקים המצויים בחוב, נזקפים הכספים המשולמים על ידי הנתבעת בשיטה המוכרת כ- "FIFO" - First In First out . משמע במקרה בו הנתבעת שילמה לתובעת תשלום, מלא או חלקי, בגין רשימות גבייה לתקופה מסוימת, בטרם פרעה את חובה עבור תקופה הקודמת לתקופה עבורה שילם, אזי נזקף התשלום עבור התקופה הקודמת והחוב נזקף ומתגלגל קדימה לתקופה המאוחרת יותר " (סעיף 9).
כך, לנוכח זקיפת התשלומים שהתקבלו על פי שיטת הפיפו, נוצר לפי הסבריה של הגב' מלכין, בחקירתה , החוב לתקופה הנתבעת, וכך היא העידה ל פנינו בנדון:
"ש. בסעיף 10 את אומרת מקריא לך. 6.06 עד 7.08?
ת. נכון. היא נותרה חייבת. הכספים האלה נזקפו לתקופה של מ- 6.06 עד 7.08 ונותרה חייבת חוב עבור התקופה 8.08 עד 1.10. חשוב להבין, אנו לא דחסנו את הכספים של 10.12 עד 7.13. ככל שמתקבלים כספים אנו דוחסים את החוב אחורה. בחודש 6.06 המעסיק העביר רשימות ולא תשלומים. כך היה עד 1.10. ב- 2.10 קיבלנו רשימות ותקבולים. את התקבולים של 2.10 דחסנו ליוני 06' ואת התקבולים של 3.10 דחסנו ל- 7.06 וכך הלאה. עד שנותר תקופת חוב של 10.12 עד 7.13.
את הדחיסה ליוני 06' עשינו כבר ב- 10'. המערכת עובדת בשוטף. היא מאתרת תקבול...
ש. סיכמנו שהתשלום שבוצע על ידי המועצה ב- 2.10 דחסו אותו ליוני 06' ואילך.
ת. חשוב לי להדגיש, כי כל התקבולים שהתקבלו עבור חודשי עבודה מ- 2.10 שהיו תואמים לרשימות, אנו דחסנו לחוב הישן, מרגע שהמעסיק התחיל לשלם התחלנו לדחוס את התקבולים לחוב אחורה.
ש. את מאשרת כי עבור התקופה 6.06 עד 7.08 לא הגשתם תביעות?
ת. לא, כי אם היינו מגישים היינו מגישים על אותו חוב פעמיים.
ש. לא הגשתם תביעה עבור התקופה הזו?
ת. נכון." (עמ' 12 שורות 3-20 לפרוטוקול).

הגב' מלכין עוד ציינה בתצהירה, כי בטרם הגשת התביעה פנתה התובעת לנתבעת על מנת שזו תסדיר את חובה כלפיה, אך פניותיה לא זכו למענה והנתבעת לא טרחה להסדיר את חובה ( סעיף 18) .
לאישוש טענותיה צירפה התובעת רשימות דיווח אשר אושרו על ידי עד הנתבעת מר פראג' (עמ' 17 שורות 22-25 לפרוטוקול) וכן כרטסת החשבונות (נספח )2 שהינם בגדר רשומה מוסדית כמשמעותה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות (נוסח משולב), תשל"א- 1971 (להלן: " פקודת הראיות") והנתבעת גם לא התנגדה להגשתם בשום שלב. בנוסף צירפה הגב' מלכין לתצהירה מספר מכתבי התראה שנשלחו לנתבעת החל משנת 2008 בהם דרשה תשלום דמי גמולים לצורך הבטחת זכויותיהם של עובדיה בקרן הפנסיה ( ראה נספח 4 לתצהירה).

מנגד טענה הנתבעת באמצעותו של מר פראג', הגזבר שלה, כי "...הנתבעת הייתה, בעבר, מבטחת את עובדיה אצל התובעת עד שהעבירה את המשך הביטוחים לחברת הפניקס" "...בטרם העבירה את ביטוח העובדים לחברת הפניקס, העבירה היא לתובעת את רשימת עובדיה כולל רשימת הגבייה, פירוט התשלומים וכן התשלומים המתחייבים ממנה" לאישוש טענותיו צירף מר פראג' לתצהירו העתק העברות לשנת 2013 כנספח א'. (סעיפים 5 ו- 7).
עוד הצהיר מר פראג' "בהתאם לבדיקה שנעשתה ע"י פתפות את גאנם משרד רואי חשבון בחודש 9/2014, עלה כי החל משנת 2010 נמצאו רשימות חיוב כפולות בין מבטחים וקופת חב' פניקס עקב מעבר עמיתים לקופת הפניקס דבר שגרם לחיוב המועצה בתשלום כפול לשתי הקופות" "זאת ועוד, מהבדיקה הנ"ל עלה כי נתוני הבדיקה מראים כי שהחיוב של קופת מבטחים לפי הכרטסת הכוללת רשימות ריביות והוצאות עד 2009 הינו סך של 7,231,853 ₪ והתשלומים ששולמו עד פברואר 2014 מסתכמים בסך של כ- 8,127,764 ₪, דבר המלמד כי התובעת קיבלה מהמועצה תשלומי יתר בסך של 895,910 ₪" (סעיפים 12 ו- 13 לתצהירו) לתמיכה בטענותיו צירף מר פראג' מכתב ממשרד פתפות את גאנם כנספח ג'.
חרף האמור לעיל, לא מצאנו בתצהירו של מר פראג' או בנספחיו, כל ראיה ממנה ניתן לקבוע כי אכן בוצעו תשלומים בגין תקופת החוב שבמחלוקת.
מר פראג' נחקר במסגרת חקירתו הנגדית וכך העיד:
ש. בסעיף 7 לתצהירך אתה טוען כי המועצה שילמה את כל התשלומים המתחייבים ממנה, התביעה בה אנו דנים היום היא בגין אי תשלום ביחס לתקופה שמ- 8/08 עד 1/10. לא שילמתם את דמי הגמולים עבור החודשים האלה?
ת. לדעתי כן, לאחר בדיקת רו"ח פתפות נציג המועצה.
ש. איפה האסמכתא ששילמתם?
ת. אין לי פה.
ש. האם ניכיתם משכר העובדים חלק עובד עבור החודשים 8/08 עד 1/10?
ת. לא, אנו פועלים בהתאם לחוק, זהו, לפי החוק אנו עושים.
ש. ז"א כן?
ת. אני חוזר ואומר שאנו פועלים לפי החוק.
ש. אין לך אסמכתא ששילמת את התשלומים האלה?
ת. עכשיו, לא." (עמ' 22 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמ' 23 שורות 1-8 שם).

בנוסף על כך, מעדותו, עלה, בצורה ברורה וחד משמעית כי מר פראג', כלל אינו בקיא בעובדות ובנתונים . וכך העיד משנשאל:
"ש. מה תפקידך בנתבעת.
ת. גזבר המועצה.
ש. מה תפקידך מול קופות הגמל?
ת. תפקידי?
ש. כן במסגרת העבודה מול קופות הגמל, מה אתה עושה?
ת. יש עובד אחראי על הכנת החומר." (עמ' 17 שורות 10-16 לפרוטוקול).
עוד בהמשך העיד משנשאל: "משנת 10' העובדים כן בתובעת או לא בתובעת?" השיב: "אמרתי לך שיש לנו נציג מטעם המועצה והוא יודע הכל. לשאלת בית הדין מדוע אני פה ולא שלחתי את הנציג שיודע הכל, אני אומר שהתקשרתי אליו אבל היו לו כל מיני דברים ולכן לא יכל להגיע" (עמ' 18 שורה 27 ועמ' 19 שורות 1-3 שם).

על פי עדותה של הגב' מלכין, שהינה בעלת המומחיות הנדרשת לצורך ניתוח הנתונים שבכרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה על ידי התובעת, למרות שהנתבעת, העבירה תשלומים במהלך החודשים לגביהם נטען לקיומו של חוב, הרי שבשל זקיפת התשלומים שהתקבלו , על פי שיטת הפיפו, לכיסוי חוב קודם , התגלגל החוב קדימה. עובדה זו בשילוב העובדה שהנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיה או אסמכתא, שהיה בה כדי לסתור את הנתונים ואת טענותיה של התובעת או כל ראיה שהיה בה כדי לתמוך בטענותיה בדבר תשלום מלוא התגמולים והתשלומים המתחייבים ממנה, ואף לא טרחה להביא את ה"עובד אחראי על הכנת החומר" ( עמ' 17 שורות 15-16 לפרוטוקול), הספיקה כדי לאיין את טענות הנתבעת.
בנוסף, בתצהירה ו בעדותה, של הגב' מלכין, מלבד פירוט והסבר באשר ל גובה החוב, היא הסבירה גם את שיטת החישוב וזקיפת התשלומים ששולמו בשיטת ה- FIFO בעת קיומו של חוב, אשר תכליתה להבטיח ולשמור על רצף ביטוחי של העמיתים בקרן הפנסיה ובקופת הגמל על מנת שלא ייפגעו זכויותיהם במקרים בהם קיים חוב של המעסיק (סעיף 9 לתצהירה ועמ' 13 שורות 4-23 לפרוטוקול).

הנתבעת, בכתב ההגנה מטעמה (אשר הוגש בטרם הפכה להיות מיוצגת על ידי עו"ד חנג'אר) , לא התייחסה, בצורה מפורשת ומפורטת לעניין השימוש בשיטת ה "פיפו". כאשר בתצהירו של מר פראג' כל אשר נטען בנדון הוא כי "התובעת על דעת עצמה החליטה לזקוף את התשלומים ששלמה הנתבעת לתקופת העבר" וכי "התובעת לא פעלה להקטנת תשלומים אלו מתיקי ההוצל"פ והתיקים אף המשיכו לצבור ריבית חריגה" (סעיפים 8 ו- 9 לתצהירו), הא ותו לא ו.

בסיכומיה הרחיבה הנתבעת וטענה , לראשונה, כי השימוש בשיטה "...אינה מעוגנת בשום חוק ו/או תקנה כלשהי, והיא רק מפרי יצירתה של התובעת" וכי "התובעת אינה זכאית ו/או רשאית הייתה לזקוף את התשלומים ששילמה המועצה עבור התקופה נשוא התביעה עבור תקופה אחרת, וכי הדבר נעשה על דעתה של התובעת ללא כל סמכות בחוק וזאת בטענה כי שיטה זו היא טובה עבור העובדים" וכן הוסיפה וטענה, כי "...השימוש בשיטת FIFO אינו עדיף כטענת התובעת, שכן שיטת ה- FIFO בה משתמשת התובעת פוגעת בעמיתים ובנתבעת , שכן מצטרפים חדשים לא יקבלו את זכויותיהם ולא יפתח להם פוליסות בפועל מאחר והכספים משוייכים לעמיתיים קיימים בתקופה קודמת ובכך הפגיעה הינה כפולה וגורמת לאי סדר וקיפוח של העמיתים החדשים" עוד טענה הנתבעת כי "...במעשיה אלו, התובעת עוקפת את הוראות חוק ההתיישנות, בכך שהיא דוחסת תשלומים עבור תקופות שהתיישנו, דבר אשר נוגד את הוראות חוק ההתיישנות וחוק החוזים ומהווה פגיעה קשה בנתבעת" (סעיף 42 לסיכומים).
מעבר לעובדה כי מדובר בהרחבת חזית א סורה בשלב הסיכומים, הרי הנתבעת לא הוכיחה ולא יכלה להוכיח טענותיה, שכן היא לא הביאה עדים לעניין זה לדוכן העדים וטענותיה ה ועלו בעלמא בלי שנתמכו בכל ראייה, משכך, והיות והתובעת הסבירה במסגרת תצהירה ועדותה של הגב' מלכין את שיטת החישוב וזקיפת התשלומים, ומשתכליתה של שיטת החישוב הנ"ל, כפי שהצהירה והעידה הגב' מלכין ומכל מקום לא הוכח אחרת, ראויה ונועד ה לשמור על הרצף ה ביטוחי של העמיתים על מנת שלא יפגעו זכויותיהם במקרים בהם קיים חוב של המעסיק, הרינו קובעים כי "השימוש בשיטת ה"פיפו" הגיוני ואף מתבקש בענייננו " (לפסיקה דומה המתייחסת לשימוש בשיטת הפיפו ראה ק"ג (נצ') 1009/10 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ- מועצה מקומית כפר כנא, מיום 13.11.11 ו- ק"ג (נצ') 3215/09 מנורה מבטחים פנסיה בע"מ- מועצה מקומית טורעאן, מיום 16.08.11).

עוד ולמען שלמות התמונה נציין, כי הנתבעת בחרה להקדיש חלק לא מבוטל מסיכומיה לדיון בטענת ההתיישנות, טענה ש אין בידינו לקבלה בשל כך שלא בא זכרה בכתב ההגנה מטעמה; הנתבעת לא העלתה בכתב ההגנה טענה של התיישנות או שיהוי. בתצהירו של מר פראג' הועלתה לראשונה טענת שיהוי ובדיון שהתקיים בפתח ישיבת ההוכחות טענה הנתבעת לראשונה להתיישנות (עמ' 9 שורות 19-21 לפרוטוקול). משכך, ומשמדובר , כידוע, בטענה/ות שחובה להעלותה/ן בהזדמנות הראשונה, ולא בישיבת ההוכחות, הרי שאיננו יכולים להידרש להן ולא נותר לנו אלא לדחותן.

באשר לטענת הנתבעת כי התשלומים נזקפו לחודשיים שבגינם נתנו פסקי דין ונפתחו תיקי הוצל"פ -גם כאן היא לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי החוב שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל הוא אותו החוב שבגינו מתנהלת התביעה לפנינו, כאשר מהראיות שצירפה התובעת עלה דוקא כי מדובר בחוב בעד תקופה שקדמה לחודש 5/2006 כפי שצויין בהסכם הפשרה (נספח 5 לתצהירה של הגב' מלכין) מה גם, וכפי שטענה התובעת, הסכם הפשרה ופסק הדין העומדים בבסיס תיק ההוצאה לפועל ניתנו ביום 29.05.07 ואילו בתביעה דנן מדובר בחוב בגין חודשי 8/2008 עד ל-1/2010, כך שטענת הנתבעת כי שילמה במסגרת תיקי ההוצל"פ החוב בגין תקופת החוב הנתבעת , חודשי עבודה 8/2008 עד 1/2010, אינה הגיונית.

לנוכח המפורט לעיל, ובהתחשב כאמור בטענותיה של התובעת שפורטו והוסברו במסגרת עדותה של הגב' מלכין, לגבי גובה החוב, שיטת החישוב וזקיפת התשלומים ששולמו על ידי הנתבעת על חשבון חובה הקודם, הרינו קובעים כי התובעת הוכיחה את גוב ה החוב הנטען את קיומ ו ומקורו, ולפיכך, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לה סכום של 987,904.05 ₪.

6. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה שכר או לריבית פיגורים?

התובעת טענה, כי
א. משהוכח כי הנתבעת לא שילמה את דמי הגמולים של חודשי העבודה 8/2008 עד ל- 1/2010 במועד, הרי שהיא (קרי - התובעת) זכאית בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה ( כללים לאישור וניהול קופת גמל), התשכ"ד- 1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"), בנוסף לסכום החוב בערכו הנומינאלי, לריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים ( להלן: "ריבית פיגורים") וגם לזקיפה של ריבית זו על ריבית הפיגורים עצמה עד לסילוק המלא של החוב ( ריבית דריבית).
ב. בהתאם לתקנות היא זכאית, בנוסף לחוב בערכיו הנומינאליים, לריבית פיגורים, בסכום של 740,290.50 ₪.
ג. היא זכאית, בגין תקופת התביעה , קרי חודשים 10/12 ועד 7/13 לפיצויי הלנת שכר בהתאם לקבוע בסעיפים 17 ו- 19 לחוק הגנת השכר , תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

הנתבעת טענה מצידה, כי
א. אין לחייבה בהלנת שכר זאת ומאחר ואם יקבע שהיו פיגורים בתשלומים הרי אלו נעשו בתום לב וכן בעקבות מצבה הכספי הקשה ששרתה בו בשל אי העברת מענקי האיזון על ידי הממשלה.
ב. בשל מצבה הכלכלי, שנבע מאי העברת מענקי איזון על ידי המדינה בית הדין מתבקש לעשות בשיקול הדעת הנתון לו ולהפחית את פיצויי ההלנה לכדי הפרשי הצמדה וריבית.
ג. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת על טיעוניה בעניין זה, כי נתוני כרטסת הנהלת החשבונות וכרטיס מבטחים לא נרשמו תשלומים שחורגים מהוראות תקנה 20 לתקנות מס הכנסה, ולכן אין חיוב של ריבית פיגורים עבור תקופה זו של חודשי התביעה.
ד. התובעת לא נתנה פירוט מדוייק לשיטת חיוב הפיגורים.

דיון והכרעה-
בכתב התביעה עתרה התובעת, בנוסף לריבית הפיגורים, לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום הפרמיות בעבור תקופת התביעה וזאת בהתאם לסעיפים 17 ו-19 לחוק הגנת השכר.
בהתאם להוראת סעיף 17א' לחוק הגנת השכר, הזכות לפיצויי הלנה התיישנה, בהתייחס לרוב החוב הנתבע, בנוסף התובעת בסיכומיה עתרה לחיוב הנתבעת בריבית פיגורים וזנחה טיעוניה ביחס לפיצויי ההלנה, משכך אין לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה.

באשר לזכות התובעת לריבית פיגורים - תקנה 22 לתקנות מס הכנסה, קובעת את שיעור הריבית בגין אי העברת תשלומים לקופת גמל במועד כדלקמן:
"לא שילם מעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר את תשלומי העמית- השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן ( להלן- ריבית פיגורים); הסכומים שיעביר המעביד בהתאם לתקנה זו ייזקפו תחילה לחשבון התשלומים שחב בהם המעביד ולבסוף לחשבון הריבית, ואולם ריבית פיגורים תחול גם על חוב ריבית".

לשון התקנה ברורה; ריבית הפיגורים שנקבעה ע"י החשב הכללי בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה לעיל, היא בבחינת הגבול התחתון של שיעור הריבית שיש להעניק לקופת גמל שעה שהמעביד מעביר אליה את התשלומים באיחור.
על דברים אלה חזר בית הדין הארצי בעניין ע"ע 112/08 ש.ח.ן. כרמלי עבודות קבלנות בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, מיום 17.05.09, וגם ע"ע 357/06 ק.ל.ע. קרן השתלמות לעו"ס בע"מ - מועצה מקומית פקיעין ואח', מיום 09.06.09) .

נוכח האמור לעיל, במצטבר על העובדה כי הנתבעת לא המציאה ראיה נגדית או חישוביים נגדיים מטעמה, שיש בהם כדי לסתור את רישומי התובעת ואת חישוביה, בעניין הריבית (נספח 1 לכתב התביעה ונספח 3 לתצהירה של הגב' מלכין), ו היות וענייננו בריבית הקבועה בחוק לסוג זה של חוב, הרינו קובעים כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי על הנתבעת לשלם לה בנוסף לסכום החוב גם סכום של 740,290.50 ₪ בגין ריבית פיגורים(לפי הסכום שנתבע בכתב התביעה ולא בתצהירה של הגב' מלכין שכן וכידוע בית הדין אינו פוסק מעבר לסכום שנתבע בכתב התביעה ובגינו שולמה אגרה ).

7. האם יש לחייב את הנתבעת להמציא לתובעת רשימות הגביה בגין עובדים החל מ- 8/13?

התובעת טענה, כי החל מ- 8/13 ועד למועד הגשת התביעה הנתבעת לא העבירה לידיה את רשימות הגבייה בגין עובדים.

הנתבעת טענה מצידה, כי
א. היא ביטחה, בעבר, את עובדיה אצל התובעת עד שהעבירה את המשך הביטוחים לחברת הפניקס.
ב. בהתאם לבדיקה שנעשתה על ידי משרד רואי חשבון פתות את גאנם, התברר כי החל משנת 2010 נמצאו רשימות חיוב כפולות הן אצל התובעת והן אצל חברת הפניקס וזאת עקב מעבר עמיתים לקופת הפניקס דבר שגרם לחיובה בתשלום כפול לשתי הקופות.

דיון והכרעה-
אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה, היות וגם הן נטענ ו בעלמא ולא נמצא להם כל תימוכין בחומר הראיות או בעדות העד מטעמה, נהפוך הוא;
מר פראג' נשאל בחקירתו הנגדית:
"ש. מתי התחלתם לבטח את העובדים בקופת גמל פניקס?
ת. לפי מה שאני יודע בשנת 10'.
ש. משנת 10' כלומר אין יותר עובדים המבוטחים אצל התובעת?
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. חוזר על השאלה.
ת. לא, בשנת 10' יצאו רשימות כפולות בין התובעת לפניקס.
ש. משנת 10' העובדים כן בתובעת או לא בתובעת?
ת. אמרתי לך שיש לנו נציג מטעם המועצה והוא יודע הכל. לשאלת בית הדין מדוע אני פה ולא שלחתי את הנציג שיודע הכל, אני אומר שהתקשרתי אליו אבל היו לו כל מיני דברים ולכן לא יכל להגיע.
ש. אבל משנת 10', אתה כגזבר צריך לדעת, האם יש עובדים שעמיתים בתובעת, כן או לא?
ת. מבטחים זה כל העובדים. מה קרה? מה קשור השם? כל העובדים מבוטחים במבטחים, אבל איזו קופה זה לא קשור. אני שומע שמוסבר לי כי במבטחים הכוונה למנורה מבטחים, כלומר התובעת לעומת הפניקס שאמרתי שמשנת 10' התחילו העובדים להיות מבוטחים שם.
ש. מבטחים היא התובעת. חוזר על השאלה. האם משנת 10' יש עובדים שעדיין מבוטחים במנורה מבטחים בע"מ, התובעת?
ת. לא, לדעתי עברו כולם לפניקס דרך אותו נציג, רוה"ח פתפות.
ש. מפנה לסעיף 6 לתצהירך אתה כותב כי העובדה שהעברתם רשימות לתובעת לא אומר שהם מבוטחים אצלה, אז למה העברתם רשימות לתובעת?
ת. כן, כל העובדים היו מבוטחים, אתם הייתם דורשים מאוטומציה. לאחר שבית הדין מסביר לי את השאלה- אולי על מנת להראות לתובעת כי זה שולם והועבר למרות שהמשכתם עם התביעה שלכם והייתם בהוצל"פ ועשיתם עיקולים. קיבלתם סכום יתר אפילו.
ש. מפנה אותך לנספח 6 לתצהירה של עדת התובעת דוגמת חודש עבודה 12.13. מה שם הקופה פה?
ת. מבטחים אבל הכוונה לפניקס.
ש. אבל רשום מבטחים החדשה.
ת. יכול להיות שעברו דוחות בכפילות וגם שולמו כספים בכפילות כלומר גם לתובעת וגם לפניקס. צריך לבדוק את זה לעומק ולא רק לפי הרשימות.
ש. בנספח שהראיתי לך רשום מבטחים החדשה, כלומר העובדים כן מבוטחים בתובעת?
ת. כל העובדים מבוטחים כחוק וזה לא קשור".(עמ' 18 שורות 21-27 לפרוטוקול ועמ' 19 שורות 1-27 שם).

עוד נשאל מר פראג' במסגרת חקירתו, בכל הנוגע לרשי מת העובדים שהפיקה והאם הודיעה לתובעת על מעבר העובדים:
"ש. מציג לפניך את התצהיר של התובעת נספחים 1 ו- 6.
ת. מעיין בהם.
ש. מבקש כי תאשר לי כי אלו רשימות שאתם הפקתם והעברתם לתובעת?
ת. כן.
ש. בתצהירך אתה טוען כי העברתם את ביטוחי העובדים מהתובעת לקופת גמל פניקס?
ת. נכון. בסוף. אני מתקן, לא בסוף. התשובה לשאלתך, נכון.
ש. אתה יודע שבהתאם לתקנות הגנת השכר, אתה כמעסיק חייב להודיע לתובעת האם עובד מבוטח בקופה אחרת?
ת. אם במידה ועברה בוא נגיד לקופה אחרת, אז הוא מודע. העובד מקבל הודעה.
ש. השאלה מתייחסת לתובעת כלומר למנורה מבטחים?
ת. כן, אני יודע שעלי להודיע לה והיה נציג המועצה, הוא הודיע לה, רו"ח פתפות.
ש. איפה ההודעה שהודעתם לתובעת על כך?
ת. יש לנו נציג, תזמין אותו. אין לי בעיה.
ש. אבל אתה אומר שהודעתם.
ת. אמרתי לך שיש לנו נציג, רו"ח פתפות, תשאל אותו.
ש. אז אתה לא יודע אם הוא הודיע לתובעת?
ת. הוא הודיע, הוא קיבל את הסמכות מהמועצה והוא העביר.
ש. יש לך אסמכתא על ההודעה הזו?
ת. עכשיו לא אבל אני יודע טוב שהוא העביר. הוא אמר לי.
ש. אין לך אסמכתא לזה.
ת. הכל מתועד במועצה, יש לי מנהל משאבי אנוש.
ש. לא צירפת אסמכתאות לתצהירך על ההודעה שאתה טוען שהודעתם לתובעת?
ת. לא זוכר." (עמ' 17 שורות 22-28 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 1-17 שם).
למקרא האמור עולה בבירור כי עובדי הנתבעת, לפחות בחלקם , עד יין מבוטחים אצל התובעת וכי מר פראג' אינו העד הנכון להעיד על המידע הנדרש שהרי לא היו לו רשימות עובדים המבוטחים בנתבעת או רשימות עובדים שעברו לפניקס ולא היתה בידיו ההודעה שעל פי הנטען נשלחה לתובעת בדבר מעבר העמיתים. משכך, וכפי שצויין לעיל בפתח הדיון אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בנדון, ועל כן הרינו מורים לה להמציא לתובעת את רשימות העובדים החברים אצל ה, החל מ- 8/13 ואילך.

8. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל הרינו מחייב ים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 1.728,194.55 ₪ בצירוף ריבית פיגורים הקבועה בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה מתאריך 01.01.2014 ועד למועד תשלו ם מלוא החוב, בפועל.

בנוסף הרינו מחייבים את הנתבעת להמציא לתובעת את רשימות העובדים החברים בה וזאת בהתייחס לתקופה שמחודש 8/13 ואילך.

9. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
בנוסף ומשקיבלנו את התביעה וכן הבאנו בחשבון את התנהלותה הבעייתית של הנתבעת, לאורך בירור התביעה ואת העיכובים שנגרמו, בשל התנהלותה זו, החלטנו לחייבה, לשלם לתובעת גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 35,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

10. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א בשבט תשע"ז , (7 בפברואר, 2017 ), בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית, שופטת

מר אדהם פאלח
נציג ציבור(עובדים)