הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 29840-01-18

לפני
כב' השופט טל גולן

המערער:
סמיר שירביני
ע"י ב"כ: עו"ד שיר אביטבול

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פ ס ק ד י ן

1. רקע – בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (אי-כושר) מיום 29.11.2017 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. המערער הינו יליד שנת 1964, ו-וועדה רפואית (נכות כללית) קבעה כי נכותו היציבה הינה בשיעור של 66%, וזאת בגין הליקויים הבאים: אובדן אמה שמאלית (55%); ס וכרת (20%); ו-קשיי הסתגלות ( 5%). וועדה לעררים לעניין אי-כושר דנה בעניינו של המערער ביום 29.11.2017 , כאמור לעיל, וקבעה כי הוא לא איבד 50% מכושרו להשתכר. על החלטה זו נסב הערעור שלפני.

2. טענות הצדדים בתמצית – המערער טוען כי הוועדה לא בחנה כראוי את נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן, ובמיוחד את העובדה כי הוא מעולם לא הצליח להשתלב בשוק העבודה, סיים 10 שנות לימוד בלבד, והמגבלה הגופנית הנובעת מאובדן האמה השמאלית מקשה עליו ביותר את האפשרות למצוא עבודה. עוד טוען המערער, כי הוועדה עצמה הכירה בעובדה כי הוא יתקשה להשתלב במעגל התעסוקה, ולמרות זאת לא מצאה לנכון לקבוע אי כושר חלקי. בנוסף טוען המערער, כי התפקידים אותם הציעה לו הוועדה אינם סבירים ואינם תואמים את מצבו הרפואי.

3. מנגד, המשיב טוען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער והתייחסה אליהן בפרוטוקול הדיון. הוועדה גם סקרה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער והתייחסה להשפעת הנכות על כושרו של המערער וב נסיבותיו האישיות. עוד טוען המשיב, כי אף אם אין הלימה בין דרגת הנכות לבין דרגת אי-כושר, הרי שהוועדה הסבירה במנומק את שיקוליה.

4. דיון והכרעה – בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק ביחס לכך, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום הסמכויות הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו למשל עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, אשר מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

5. בהקשר לקביעת אי-כושר, נקבע בפסיקה כדלקמן (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.4.2004): "בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצריכה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'... האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע... נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.

7. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי תחילה נרשמו טענותי ו של המערער ובא-כוח ו, כדלקמן: "המערער טוען כי אני לא עובד כבר הרבה מאוד זמן, אני מחפש עבודה, אין לי יד, קשה לי, אני לא עושה כלום כל היום. אני נשוי + 3. בעמידה אני לא יכול לעבוד-סובל מרדימות ברגל. לדברי עו"ד: מפנה את הוועדה לבדיקת ADL – בהלבשה זקוק לסיוע מועט. באחזקת הבית – זקוק לסיוע במידה רבה. ואילו בדו"ח שיקום ממליצים על עבודה מלאה, עוד קובעת הוועדה ל-ADL זקוק לסיוע בפתיחת אריזת התרופות ואינסולין כיצד מצד שני יכול לקבוע באופן מלא, מתקשה בהכנת ארוחות מורכבות בנושא קניות, מתקשה בביצוע קניות כבדות. הוועדה בעצמה קובעת כי בביצוע עבודות פשוטות מתקשה אז א יך הדבר קורה שהתובע יכול לעבוד בעבודה מלאה. מבקשים לקבוע דרגת כושר חלקית בלבד".

8. לאחר מכן, סיכמה הוועדה את נימוקיה כדלקמן: "בהופעתו בפני הוועדה, התובע טוען לכך שאינו חסר מקצוע וכמעט אינו עבד בחייו בכלל. הקטיעה באמה שמאלית הינה מאז היותו בן 4. לדברי התובע ובא כוחו יש להתחשב בבדיקת ADL שעבר ולקחת את נתוני הבדיקה בקביעת כושרו של התובע לעבוד. על פי בחינת ההגבלות הנובעות מהליקויים והשפעותיהם על יכולתו לעבוד הוועדה בדעה שהתובע אכן יתקשה לבצע עבודות אשר דורשות שימוש פעיל בשתי הידיים. כמו כן יש להתחשב בכך שכל סביבת עבודה שבה ישולב התובע תאפשר לו קיום ארוחות סדירות. נכון לתנאים אלו יכול התובע להשתלב בה יקף של יום עבודה מלא. עבודות אשר מתאימות לתובע ובתנאים המיוחדים שצוינו לעיל, הינן בתחומי חרושת קלה, בעבודות סטנדרטיות שאינן מחייבות שימוש פעיל בשתי הידיים, עבודות אלו ניתנות לביצוע גם ביד אחת. בהינתן שהתובע אינו מעוניין להשתלב בעבודות חרושתיות לסוגיהן הוא יוכל להשתלב בעבודות חלופיות כמו שמירה או שוער בחניון ועבודה כשליח. לאור האמור לעיל, הוועדה רואה בתובע כבעל כושר עבודה מלא ויציב. הוועדה מבקשת לציין שאומנם קיימת הפחתת מה בכושרו של התובע לעבוד בשל התנאים המיוחדים שצוינו לעיל אך אין באלה בכדי לקבוע כי חלה הפחתה של 50 אחוז ויותר מכושרו של התובע לעבוד. לאור האמור לעיל, הוועדה דוחה את הערר".

9. לעמדתי, הציטוט הארוך שהובא לעיל ממסקנות הוועדה, אינו מלמד בהכרח כי הוועדה קיימה דיון ארוך וממצה. הוועדה אכן התייחסה לשני הליקויים המרכזיים מהם סובל המערער – קטיעת אמה שמאלית וס וכרת, וכן הקפידה לציין שהיא הביאה את כל הגורמים הרלוונטיים בחשבון. אולם בפועל, הוועדה הקדישה את מרבית הדיון על מנת להציע עבודות שונות למערער, וזאת מבלי להסביר כיצד הוא בכלל יכול לבצען באמצעות יד אחת בלבד.

10. זאת ועוד, לא ניתן ליישב את החלטת הוועדה כי מחד גיסא, המערער "אכן יתקשה לבצע עבודות אשר דורשות שימוש פעיל בשתי הידיים", אולם מאידך גיסא הוא בעל "כושר עבודה מלא ויציב". ודוק – נסיבותיו האישיות של המערער במקרה דנן הינן יוצאות דופן, כאמור לעיל, במיוחד בשל הליקוי הגופני הנוגע לאובדן אמה שמאלית. על כן, היה על הוועדה לנמק במפורט את האופן שבו יכול המערער להשתלב בעבודה, כאשר הוא יכול לעשות שימוש ביד אחת בלבד. כמו כן, היה על הוועדה להתייחס במפורט לנסיבות אישיות אחרת, כגון גילו של המערער, השכלתו המועטה והעדר עבר תעסוקתי כלשהו.

11. סיכום – על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. באשר להרכב הוועדה – על אף הטעויות שנפלו בהחלטת הוועדה, לא עולה כי היא נעולה בדעתה. לפיכך, עניינו של המערער יחזור לוועדה לעררים (אי כושר), באותו ההרכב, על מנת שזו תתייחס במנומק לכל נסיבותיו האישיות, לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי, וכן תנמק במפורט את קביעתה כי המערער יכול לבצע את העבודות המוצעות על ידה ולהשתלב באופן מלא בשוק העבודה, במיוחד נוכח אובדן אמה שמאלית.

12. הוצאות – המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

13. ערעור – ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ח (13 מאי 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

טל גולן
שופט